לועגים לי

שלום לכן, מאז היותי ילדה הייתי רזה מאוד תת משקל אבל ממש לא אנורקסיה. אני גם שוטחה מאוד פשוט אין לי רקמת שומן. למרות שהמשקל שלי תקין בהחלט 56 ק"ג 1.67 עדיין אני נחשבת לרזה. הבעיה שוב שאין לי חזה בכלל בכלל לא צריכה אפילו גוזיה. זה מתסכל לא נשי ובעיקר יש לי תסביך עם כל הגוף שלי כי תמיד לעגו לי קראו לי מקל מטאטא קרש גיהוץ. והדימוי הגופני הזה המשיך לגיל ההתבגרות, צבא וכו'.. הכי מפריע לי זה החזה. כל הזמן לחשושים וצחקוקים צאחורי הגב ויש גם כאלו מול הפרצוף גם מצד בחורים. אני כבר שנים מאז שמה חזיה מרופדת ומרגישה כמו נכה. לא חופשיה להתלבש ליד בנות, ללכת לים לקנות בגדים ללבוש בגד שאני רוצה ובעיקר זה כמובן מפריע לי עם גברים!!!! אני לא מסוגלת לצאת עם מישהו כי אין מצב אני מתביישת מהפדיחה של זה שאין לי חשה בכלל אבל כלום. הרוב חושבים זה לא יפה ואני מפחדת מדחייה. בימנו רוב הקשרים זה מגע עוד לפני שנוצרת חברות אמיתית מה לעשות?? בוא נודה שרוב הבחורים לא ימשיכו את הקשר. אני מרגישה חסרת אונים. למה החברה כל כך רעה?? אני כבר גדולה בת 29 וחיה עם הסוד הזה...

הי, אני צריכה פסיכולוג קליני או סקסולוג? -מה ההבדל? לא היהלי קשר זוגי או מיני כי אני נמנעת חלק מזה כי הגברים יותר תשוקתיים ומיניים ופחות חברים אף פעם לא היה מישהו שהתעניין בי זה תמיד בעל אופי מאוד מיני לפעמים נראה שזו מטרת הקשר .זה מלחיץ אותי בפגישה הראשונה שנייה וזהו אני בורחת להם כי אני לא מרגישה גם רגשית ובטח שלא גופנית בנוח. אני דיברתי עם חברות להן אין בחורים כאלה אולי זה מה שייצר אצלי רתיעה? כלומר אם היה משהו רגשי אז אולי לאט לאט וגם אם הייתי מתביישת אבל כשמישהו אוהב אותך זה אחרת את יודעת שיקבל אותך.. נוצר מצב שאני כבר מתביישת מחוסר ניסיון כלומר שגם אם יהיה בעתיד מישהו שיראה לי ,יהיה את בעיית חוסר הביטחון הזה. שאני מאמינה שאולי שיש לכל אחת בפעם הראשונה? או שאצלי זה ממש פחד והתעסקות עם הדחייה. תודה