מה דפוק אצלי

הי, אני לא יודעת מה לעשות אבל הבחורים שאני יוצאת איתם מאוד רוצים לגעת כבר בפגישה הראשונה והגוף שלי מגלה רתיעה. אני לא נמשכת אליהם כנראה כמו שהם אליי. אני יודעת בוודאות שהתנהגות היא שיוצרת אצלי משיכה לגבר ורצון לקירבה. ככה אני מרגישה שהם נוגעים בי שזה מקום של חיבה. אני לא יודעת למה אני לא נמשכת לכל כך הרבה בחורים. ואני לא יודעת איך לפתור את הבעיה הזו בייחוד בפגיות הראשונות כי אני תמיד בורחת להם או שהם מגלים שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה עם הרתיעה שלי ואז מבינים שלא הייתי בזוגיות ונעלמים.. כמובן שאין לח טעם לדבר או להסביר כי זה מפגשים ראשוניים ואני בעצמי לא יודעת אם אני רוצה את הבחור ולמה לשגע אותו סתם ובסוף אני לא אמשך אליו או לא ארצה אותו באופן כללי... כך נוצר מצב של הימנעות לצאת עם בחורים כי אני לא רוצה סתם לגרום להם לאכזבה.. הקצב שלנו לא אותו דבר. קראתי באינטרנט שדווקא תמיד בתחילת קשר יש תשוקה ומגע ואז אח"כ זה יכול לרדת כשמכירים ויש אהבה או שלא. אצלי הכל הפוך רק שאני אוהבת או נוטה ל העריך את האדם אני יכולה להתמסר והחיבוק והנשיקה הנעימים לי... מה לעשות?? ודבר אחרון: אולי אני חשדנית לא נותנת אמון מהר.. אבל גם אני פוחדת מדחייה כי אני קצת בעלת ביטחון עצמי נמוך בכל הקשור למראה שלי ופוחדת שגברים ירתעו מכל מיני שערות בגוף נניח או העובדה שאין לי חזה.. אגב יש כאלו שמעירים לי על זה וזה ממש פוגע. כך יוצא שאני גם לא זורמת ומראה התנגדות כי זה בראש שלי כל הזמן..אני גם מתקשה ללכת עם המגע ולזרום איתם כי הרבה פעמים הם פתאום לא נראים לי גברים מספיק כלומר " הגבר שלי" זה כל הזמן קורה לי עם כל בחור..איך אדע מה אני צריכה? האם גם ככה אחרות מרגישות וזורמות. האם גם גברים מרגישים ככה בדייט ראשון ובכל זאת מנסים לגעת ללטף לנשק או שהם מממש נטו מאוהבים ונמשכים?