וגיניסמוס ורווקות (והרבה תסכול)

היי, אני בת 31, סובלת מוגיניסימוס, אובחנתי רק לאחרונה והופניתי לפיזיותרפיה לרצפת האגן (עוד לא התחלתי בטיפול, יש רשימת המתנה ארוכה). זה קצת מכעיס בפני עצמו, אני תוהה מדוע רופאי נשים אחרים שראיתי במהלך העשור האחרון לא טרחו לציין זאת ולספר שיש מה לעשות. הבעיה שעומדת בפניי כרגע היא הקושי בייצור זוגיות ארוכת טווח. הייתי בזוגיות אחת ארוכה עם בחור מדהים, ולצערי זה הסתיים. היינו חברים טובים עוד לפניי הקשר הרומנטי ואני חושבת שזה מאוד טרם לעובדה שהוא נשאר ולא ברח למרות הבעיות בחד המיטות. אני מרגישה שבנים בגילי (פלוס מינוס) פחות סבלניים ופחות סלחניים בושא. אני כרגע יוצאת עם בחור שאני מאוד בעניין שלו אבל חרדה מהרגע שהמצב יהפוך ליותר אינטימי. מה עושים? איך אני מכינה אותו לזה מבלי להבריח אותו? או שאני לא מספרת לו לפני? הבעיה שלא בא לי בכלל להגיע למצב הזה, של סקס, אבל אני גם לא רוצה להבריח אותו, והוא חותר לשם כבר מהדייט הראשון (יצאנו פעמיים). אני ממש מתוסכלת וממש אובדת עצות. לפנות לטיפול מיני הוא לא אופציה כרגע.

אצלי לא הייתה זוגיות מעולם כי אני יודעת שאני חרדה מזה ובשלב מסויים ויתרתי על זוגיות כי למה לאמלל וכמו שכתבת הרבה בורחים. אני בכלל בתולה. מזל שהיה לך בחור סובלני. לי מעולם לא היה וכמו שכתבת כבר בפגישה הראשונה מקדמים עניינים. בגיל מבוגר זה בהחלט בעיה לא מעניין אותם כלום. שאלה: האם הבחור שסיפרת עליו הוא הקשר הראשון שלך? אני לא חושבת שצריך לסר דברים על הפגישה הראשונה.