דופק במאמץ
דיון מתוך פורום שיקום ומניעת מחלות לב: אימון גופני
שלום! אני בן 56, לאחר צינתור לפני שנתיים, עורק אחד חסום ב 100 אחוז אך פיתח קולטרלים טובים, ואחר שהיה חסום ב 99 נפתח בצינתור והוכנס סטנט סייפר. כאמור - לפני שנתיים. הבדיקות מאז תקינות וההרגשה מעולה. אני לוקח (בין היתר) נורמיטן 12.5 מ"ג. הדופק במנוחה בסביבות ה- 50 . מאז הצינתור התחלתי לעסוק בפעילות גופנית. כל יום אני מבצע אחד מהשלושה: הליכה נמרצת במשך כחצי שעה, שחיה (חתירה וגב) במשך כחצי שעה, או רכיבה על אופניים במשך כשעה וחצי (ברוטו). ההרגשה כאמור מעולה, וממצב בו לא יכולתי ללכת 100 מטר בעליה מבלי לעצור ולסבול כאבי תופת בחזה לפני הצינתור, הגעתי להרגשה של "מנוע חדש" לאחריו, אומנם עם כאבים קלים בשעת מאמץ, ועתה, לאחר התמדה בת שנתיים, אני מבצע את הפעילות בכיף ובהרגשה מעולה. הבעיה עליה אני מחפש תשובה (ולא מצליח לקבל גם לא מהקרדיולוג): ההנחה הבסיסית שלי הייתה שהדופק הנמוך במנוחה הוא בגלל הנורמיטן, והתרופה הזו תשפיע גם במאמץ. ואולם, אם אני מעט "מגזים" בפעילות, (רוכב בעליה לא תלולה, שוחה יותר מבריכה אחת בחתירה ללא מנוחה של מספר שניות, או רץ ריצה קלה במשך מספר שניות, הדופק מזנק לסביבות 140-150 ואני נתקף בכאבים בחזה, וחייב לעצור למספר שניות. החזרה לדופק איטי די מהירה, ואני יכול להמשיך בפעילות. התשובה המתבקשת היא: אין לי מספיק כושר. או קיי... אבל אחרי התמדה במשך שנתיים!?!? האם יתכן שהתשובה אחרת?? איך אני יכול לשפר את המצב המתסכל הזה? סליחה על אורך השאלה... תודה
ישראל, תשובתי וודאי תהיה ארוכה אף יותר... ראשית כל הכבוד על ההתמדה בפעיות הגופנית בשנתיים האחרונות. אתה בהחלט השתפרת בשנתיים האחרונות. הקושי וכאבי החזה בזמן מאמץ גבוה (יחסית) יכולים לנבוע משני דברים: 1.מהעורק החסום שעל אף שפיתח קולטרליים עדיין ישנו אזור חסום שגורם לחוסר אספקת חמצן לאזור קטן בלב. 2. אומנם עסקת בפעילות גופנית בשנתיים האחרונות אך לא במאמצים גבוהים ולכן הגוף מגיב שונה במאמץ קשה. הנורמיטן באמת כנראה אחראי לדופק המנוחה הנמוך שלך אך אין זה אומר שהוא מונע מדופק לעלות במאמץ, זה מאוד אינדיוידואלי. אין סיבה להגיע לדופק שכזה, דופק של 140 - 150 מהווה כ- 80-90% מדופק רזרבי (נוסחא אשר מחשבת דופק גם לפי דופק מנוחה) וזהו בהחלט מאמץ גבוה ומיותר. אני חושבת שבהחלט מספיק שתתאמן עד דופק 130. אימון בדופק גבוה איננו מביא לשינויים טובים יותר ואף מעמיד את הלב בסיכון מיותר. על מנת לדעת באיזה דופק מתחילים לך הכאבים בחזה ולראות האם ה-א.ק.ג. מראה סימנים של איסכמיה (חוסר אספקת חמצן ללב) ובאיזה דופק, רצוי לבצע ארגומטריה (בדיקת מאמץ). לאחר שהרופא יגיד לך האם יש סימנים לאיסכמיה ובאיזה דופק התחילו לך סימנים אלה וסימפטומים (כגון תעוקת חזה), קבע לך את דופק האימון המקסימלי על 10 פעימות מתחת לזה. לדוגמא: אם בארגומטריה הופיעו לך כאבי חזה ו/או סימנים ב-א.ק.ג. לאיסכמיה (הידועים כצניחות ST) בדופק 140, הדופק המקסימלי אליו מותר לך להגיע הוא 130. מקווה שעזרתי, אל תהסס לפנות אליי בכל שאלה נוספת. בברכת כושר ובריאות, יעל
שלום יעל! קודם כל - המון תודה! אכן הבנת בדיוק את השאלה. ויחד עם זאת, אני נשאר בבעיה מסוימת, וכדי להסבירה אפרט מעט שוב: לאחר הצינתור עברתי מיפוי לב במאמץ עם תליום - ואכן הודגם "פגם מילוי קטן והפיך", והוסבר לי שזה העורק החסום. יחד עם זאת, הרי הפעילות הגופנית אינה יכולה להסתכם אך ורק בהליכה במישור, או ברכיבה על אופניים במישור בלבד. העובדה היא שהדופק "ממריא" מיד עם התחלת העליה ברכיבה, בכל סיום בריכה בחתירה, ובכל ניסיון ריצה קלה במישור או הליכה מהירה בעליה. הנובע מתשובתך הוא שעלי להתמיד בהליכה במישור, או ברכיבה במהירות איטית וללא עליות, מצב שאינו מתאפשר, וגם די מדכא.... אמקד את שאלתי: האם מכל האמור לעיל נובע שאם אצליח להתמיד במה שאני עושה היום, ואמנע מהגעה לדופק 140, האם יש סיכוי שאי פעם אצליח לעשות יותר מאמץ בלי "להתפרק" כמו היום? או שלנצח אשאר ברמת ספורט המתאימה לקשיש הרבה יותר ממני?? אגב, בביקורת שגרתית אצל הקרדיולוג הוא די היה מרוצה ולא המליץ לי להימנע מהדופק הגבוה (כמובן שהדגשתי בפניו שמייד כשזה קורה אני ממילא לא מסוגל להמשיך, ונח מספר שניות) שוב תודה!
...ושאלה נוספת: האם ידוע לך היכן אוכל לבדוק את הנושא בצורה פרטית? האם יש מכון שבודק זאת ויוכל לתת לי תשובה לשאלה אם אני מסוגל להביא עצמי ל"כושר" טוב יותר וכיצד?? האם התמדה על פי המלצתך (להקפיד לא לעבור את ה 130 ) אכן תצליח בסופו של דבר להישאר ב 130 גם במאמץ יותר גבוה, או שהשנתיים האחרונות מוכיחות שהגעתי לגבול העליון של היכולת?
מנהל פורום שיקום ומניעת מחלות לב: אימון גופני
