שאלות על פעילות גופנית

שלום דניאל, סליחה על העיכוב בתגובה. 1. בדיקת מאמץ שוללת בעיה איסכמית אך לא באופן וודאי. כמו בכל בדיקה אין וודאות החלטית. הבדיקה היחידה שיכולה לשלול איסכמיה היא צנתור. אך באופן כללי אם אין חשד לאיסכמיה, לא צריכה להיות הגבלה בפעילות גופנית במידה והשאר תקין (אין הפרעות קצב, אין בעיה עם המסתמים וכד'). 2. הליכה צריכה להתבצע בקצב שאפשר לנשום בו. אם מישהו (בריא) רוצה לבצע פעילות גופנית עצימה יותר, הוא לא אמור לשוחח בכלל. הוא אמור להתרכז בנשימות שלו. ההמלצה עליה אתה מדבר מופנית לאנשים שרוצים לבצע פעילות גופנית בינונית שאיננה מאומצת. אנחנו מסבירים שקצב בינוני הוא קצב שאפשר לומר בו מלים (אך לא לשיר) על מנת שיבינו שהם לא אמורים להתאמץ יותר מידי. 3. התחלה הדרגתית מכינה את הגוף למאמץ. ענין זה חשוב גם מבחינת שריר-שלד וגם מבחינה לבבית. מבחינה לבבית, ללא חימום הדרגתי הגוף נקלע לדרישה גבוהה של חמצן והלב מתאמץ יותר ב"להדביק" את הקצב על ידי העלאה מהירה של דופק ולחץ דם, דבר המעמיס על הלב. מבחינת שריר-שלד, המפרקים והשרירים אינם חמים מספיק ומאמץ עצים מידי עלול (אך לא בהכרח) לגרום לפציעות או כאבים מיותרים. החימום מעלה את טמפ' הגוף בהדרגה, "משמן" את המפרקים, מכין את השרירים ודאוג שהלב יעלה את תפוקתו וקצב עבודתו בהדרגה. כמו שמתניעים מכונית, לא שמים ישר פול גז... 4. זה נכון שאדם בעל עודף משקל יוציא יותר אנרגיה במאמץ מסוים בהשוואה לאדם רזה יותר. אז מבחינה קלורית אדם בעל עודף משקל יכול ללכת לאט יותר או פחות זמן על מנת להשיג אותה תוצאה. אך, בד"כ אדם בעל עודף משקל צריך להוציא יותר אנרגיה על מנת להשיג את המטרה שלו ולכן מומלץ לאנשים בעלי עודף משקל לבצע פעילות יותר פעמים בשבוע, ל- 60 דק' לפחות, בקצב שמאפשר להם פעילות למשך שעה. בברכה, יעל