אישיות נמנעת וטיפול תרופתי

שלום מאובחן עם אישיות נמנעת/חרדה חברתית, דיסתימיה וחרדות. בן 36 רווק ללא זוגיות בעבר, עבדתי לסרוגין בעבודות חלקיות ומזדמנות, מזה שנה לא עובד, סובל מחרדה מה אנשים יחשבו עלי, חוסר יוזמה, הרבה שעות במיטה ללא מעש. מתקשה אפילו בפעולות יום יומיות כמו נקיון. מקבל 15 שנה טיפול תרופתי עם שיפור זמני וחלקי. קבלתי סרוקסט, ציפרמיל כיום ויאפקס וקלונקס SOS. (נסיון בוולבוטרין ואדרונקס- לא עזרו) אביליפי 5 מ"ג עזר לאקטיבציה אבל הפסקתי בגלל אקטיזיה. ריטלין השפיע חזק, עזר למרץ אנרגיה ומצב רוח הפסקתי בגלל חוסר שקט וריבאונד קשה. הפסיכיאטר חושב שמיציתי טיפול תרופתי. מה דעתיך יש טעם לנסיון תרופתי נוסף? איזה? תודה

שלום רב, באופן כללי הסיכוי שהטיפול התרופתי החדש יביא לשינויים דרמטיים אינו גבוה, אך כמובן קיים. תרופות הבחירה לטיפול הפרעות חרדה ודיכאון הן התרופות מקבוצת SSRI (כגון לוסטרל, פבוקסיל, פרוזאק) וכן תרופות מקבוצה הישנה יותר- התכשירים הטריציקליים (אנרפראניל, דפרקסן, נורטילין ועוד). חשוב לציין כי במקרים בהם הטיפול התרופתי לא מביא לתוצאות הרצויות, חשובת להיעזר גם בטיפול פסיכולוגי בגישה CBT שעשוי להיות יעיל במיוחד במקרים של הפרעות חרדה.