התמודדות עם אבדן בת זוג עבור קשיש

שלום רב אבי בן 87 חולה פרקינסון כבר כמה שנים צלול מכל הבחינות לפני שבועיים וחצי איבדתי את אימי קשה לו לבד מסרב לצאת בחוץ סירב ללכת למועדון קשישים אחי הוא בעל משפחה רוצה לקחת אותו אצליו להיות בין אנשים.הוא מעדיף מאד את חברתי אני גרה קרובה אליו לא נשואה וכשאני מבקרת אצלו מבקש שאשאר יותר התירוץ שמצבו לא טוב אל אף שיש לו התקפות רעד מידי פעם כשהוא נעזר במכשיר תלת אופני מציח ללכת.התלות שפיתח כלפיי זה מדאיג גורם למתח מה ניתן לעשות במצב כזה. האם נדרשת כאן התערבות של פסיכולוג גריאטרי אחי מבקר אצלו לעיתים קרובות יש לו 2 מטפלים אמנם לא מבלים איתו כל היום אחד 3/4 שעה בבוקר שמקלח אותו ואחת 3 שעות לניקיון ובישול וגם זה לא שעות מלאות.הנכדים מבקרים אצלו אך הוא מעדיף שאני איהיה איתו יותר זה לא קרה כך בזמן שאימי הייתה חייה העיניין הזה מלחיץ גם אותי מאד אני ממתינה לתשובתך תודה בתיה

בתיה שלום אני משתתף בצערך על מות אימך. שבועיים וחצי הם פרק זמן קצר מאוד במיוחד כאשר מדובר על מות אדם קרוב כמו בן או בת זוג, הורה או ילד. ההתנהגות של אביך כפי שאת מתארת אותה נראיית בעיני טבעית לגמרי וכרגע לפחות לא הייתי ממהר ל"חלץ" אותו מתקופת האבל ולמהר להחזיר אותו למהלך החיים הרגיל: יציאה מהבית, מועדון, או להיות בין אנשים. החלל שנוצר בחיי אביך הוא גדול מאוד, איני יודע כמה זמן היו הורייך נשואים, אבל קחי בחשבון שככל שהתקופה הזאת היתה ארוכה יותר, כך גם גדול הקושי להתאושש ולחזור לחיים "רגילים". לכל אחד מאיתנו נדרש זמן שונה לעיבוד תהליכים כמו תהליך האבל ולא תמיד אפשר או אפילו נכון לזרז תהליכים. "לתת לזמן לעשות את שלו" נשמעת לנו אולי קלישאה אבל היא הרבה פעמים נכונה. פרק זמן של עד שנה לדכאון (תגובתי) לדוגמא אחרי מות בן זוג נחשב "נורמלי". את מציינת שאחיך בעל משפחה ואילו את אינך נשואה וגרה קרוב, אני מניח שזה הופך אותך לנגישה יותר ולכן התלות שלדברייך הוא פיתח, היא דווקא אלייך. ייתכן שגם קודם כשאימך היתה חיה, את היא זו שיותר התעסקה בענייני ההורים ולכן גם עכשיו הוא נעזר דווקא בך ומעדיף שתהיי איתו יותר אני מבין שהתלות הזאת גורמת לך למתח ומלחיצה אותך, אבל שוב זכרי שאנחנו מדברים על פרק זמן קצר שעבר ואני לפחות לא הייתי ממהר להגיע לשום מסקנה. מה בכל זאת עושים? קודם כל בהמשך למה שכתבתי קודם, נסי לא להתייחס לתגובה שלו כאל תלות שצריכה לאיים עלייך ולהלחיץ אותך - כרגע, לפחות לפרק זמן מסויים הוא זקוק לך יותר, יחד עם זאת, אין זה אומר שאת לא יכולה להציב גבולות, אם ישנם מצבים או זמנים שאת לא יכולה להיענות לבקשתו להיות איתו, אימרי לו זאת. את מציינת שגם אחיך וגם הנכדים מבקרים אותו כך שאתם יכולים לתאם ביניכם חלוקה של ביקורים. לגבי יציאה למועדון, למשפחה או חברים, אל תלחצו אבל גם אל תרפו, להמשיך להעלות את הנושא, היציאה למועדון יכולה להיות הדרגתית החל אפילו מפעם בשבוע. דבר נוסף שהייתי חושב עליו הוא העסקה של עובד זר ל24 שעות, אביך בן 87, מתגורר בעצם לבד, חולה פרקינסון וממה שאני מבין ממכתבך ויודע מנסיוני שהוא גם מוגבל בתפקודו. אם עד עכשיו אימך אולי סייעה בטיפול ועזרה חלקית של מטפל הספיקה, ייתכן מאוד שהוא יזדקק ליותר עזרה בעתיד. מנסיוני יש נטיה של אנשים רבים: חולים ובני משפחה לדחות הכנסת עזרה של 24 שעות לפעמים גם לרגע האחרון וחבל. מבחינכם זהו בדיוק הזמן להתחיל לפעול. דברו עם אביך על האפשרות של הכנסת עובד זר וגם אם הוא לא לגמרי שלם עם ההחלטה, תתחילו אתם לדאוג להוצאת ההיתר המתאים, הדברים האלה לוקחים זמן, אם כבר התחלתם את התהליך, לדעתי זה בדיוק הצעד שאתם צריכים לעשות. מעבר לצורך הפיזי שאני צופה, נוכחות של מטפל/ת לכל שעות היממה תקל גם עלייך מאוד בענין התלות שציינת קודם. זו תקופה לא פשוטה עבורכם אבל זכרי שהיא זמנית וכפי שציינתי בתשובתי יש מה לעשות. שלא תדעו עוד צער ובהצלחה.

קודם כל תודה על התשובה הוא חי עם אימי 60 שנה ואימי הייתה בשלבים ראשונים של מחלת אלצהיימר והוא למעשה שדאג לה מעבר לעזרה של מטפלת אני הבנתי ההתנהגות שתיארתי היא טבעית לעומת תקופה הקצרה שהאירוע הטראגי קרה. אני בכל זאת מוטרדת מהתנהגותו כיוון שהוא שואל אותי מתי אני חוזרת מעבודה מתי אני מסיימת את העבודה נכנסת אליו בבוקר להכין לו קפה ועוגה מבקש שאשאר לא מתחשב בזה שיש לי עבודה ואני אומרת לו את זה.הנכדים שציננצתי ביקרו אותו רק פעמיים שלש בזנו האירוע לא יותר הציעה לי שאני אשן אצלו וכמה פעמים אמר לי לא ללכת לבית שלי להישאר איתו. התעצבנתי והרמתי קול אליו.אני סבלתי הרבה מהם גם בילדותיזה אמנם הנתון הזה לא קשור לתחום שלך.אחי הביא אותו לאבחון אצל פסיכו גריאטרית נתנה לו כדורים שזה עוזר לו לישון.כמובן שהתחלנו בהליך של הזמנת עובד זר כשאני נכנסת אליו אני בחרדה. ייתכן שאני טועה אך לקשיש יש מידה מסוימת של אנוכיות יש לו מטפלת שחזרה בתשובה ובטח מספרת לו על כיבוד אב ואם יש לי גיסה עם דעות קדומות שמשפעות עליו וזה עושה לי רע כשאני נכנסת אליו.אני הייתי מעדיפה שילך לטיפול יותר מאסיבי אצל פסיכו גריאטרי דרך שיחות כשאני אשתתף גם האם אתה חושב שזה יעזור תודה ואני ממתינה לתשובה בתיה