גימלת סיעוד לבן 91

שלום, אדם בגיל 91, ניצול שואה, אלמן ומתגורר לבד : מבחינה פיזית מסוגל להתרחץ, להתלבש, לאכול , לקום מהמיטה וכד', אבל מבחינה מנטלית - לא לגמרי מודע למה שהוא עושה, לא לגמרי מתמצא, בקיצור -אפשר לומר שמצבו בעייתי, אינו מושלם כלל מבחינה תפקודית ואחריות לעצמו ולמעשיו. קיבל גימלת סיעוד של 9 שעות (כנראה משום שהכנסותיו עולות על המינימום הדרוש לגימלה מלאה), ולאחר תקופה מסויימת , עם מכתב של רופא גריאטר,(כנראה דרך קופת החולים..) בעקבות שינוי לרעה במצבו, לא פחות ולא יותר - בביטוח הלאומי בדקו שוב והחליטו לקצץ שעתיים ממה שקיבל עד כה. אבסורד או לא בגיל 91? לדעתי ולפי הבנתי - אטימות מוחלטת! מה עושים?- האם מתאים כעת לפנות לרופא פסיכוגריאטר , או למנהל מח' גריאטרית באחד מבתי החולים? אולי הערכה שלו את המצב תשכנע את הביטוח הלאומי לנהוג אחרת? תודה

לגבי רופא פסיכוגריאטר - האם עדיף לחפש פסיכיאטר שהתמחה בפסיכוגריאטריה, ולא גריאטר שהתמחה בכך ?

לפני שאתם פונים לגריאטר תבדקו מה הזכאות המלאה של הקשיש משום שתשע שעות בגלל הכנסות משמעותן 18 שעות זכאות וזו הזכאות המקסימלית. (בעקרון הבטוח הלאומי משלים 18 שעות ל22), אם אינו מקבל את המקסימום רק אז כדאי לפנות גריאטר שימלא עבורו בקשה לחוק סיעוד משום שהוא עבר את גיל 90 ואז הערכה תפקודית של גריאטר מחליפה את מבחן התלות הרגיל. הגדרה של "לא לגמרי מודע ומתמצא" אינה מספיק מדוייקת ויש צורך באבחנה מדוייקת יותר האם הוא כן או לא מודע ומתמצא ובהתאם האם זקוק להשגחה חלקית או מלאה בגלל חוסר תובנה. אני ממליץ על פניה לגריאטר שהוא פסיכוגריאטר.