שימוש יומי בקונצרטה 54 ותופעות הלוואי חמורות

שלום רב, אני בת 32 ואת הפרעת הקשב וריכוז שלי גיליתי לפני כחצי שנה. (אבחון יסודי ומקיף במכון אניגמה) מכיוון שעבודתי במהלך 10 השנים האחרונות הייתה רצופה מאמצים כבירים עם מעט מאוד תוצאות מספקות, הייתה זו עבורי תגלית מדהימה. הבנתי שאני חכמה, שאני יכולה להצליח ושיש לי בעיה עם שם. שיש אותה לעוד רבים, טובים ומוכשרים. זה נסך בי תיקווה, הרגשתי מאושרת. אני יכולה לעמוד על רגליי, לזרוק את הפחד ולהתחיל להתמודד עם כל דבר שאני רוצה, ולא לעזוב באמצע או להימנע מלעשות משהו רק כי ניסיוני הוכיח לי שאפסיק באמצע, שאכשל. זה הסביר את הפרעות האכילה שהיו לי (בולימיה 13 שנה!!), את הכישלון במערכות יחסים (חוסר סבלנות לבן זוגי שמאוד אהב אותי), את הפוביה החברתית שחשבתי שאני סובלת ממנה (נמנעתי מהמון פעילויות חברתיות משום שחוויתי התקפי חרדה במהלכן), את הפרפקציוניזם הידוע לשמצה. כל אלו לא היו אלא סימפטומים לבעיית הקשב וריכוז שלי. התחלתי לצרוך ריטלין LA 40 וכל הסימפטומים נעלמו כאחד. הבולימיה נעצרה, בטחוני העצמי והאמונה בי, ביכולתי, בחוכמתי הגיעה לראשונה בחיי!! הדברים שנהגתי להתעסק איתם נראו לי פתאום כל כך שוליים. פתאום שמתי לב למיליון דפים קטנים שנעוצים אצלי בבית ובעבודה על לוחות שעם?? לא הבנתי מי זו הבחורה הזו ששמה אותם. העפתי הכל, זרקתי לפח. אני לא צריכה לרשום כל פיפס ולתלות מול עיני מחשש שאפספס, שאשכח לקיימו. נבהלתי. הרגשתי כמו מישהו שהעירו אותו מחלום רע. חלום חיים של 32 שנים. לקח לי זמן להתגבר על התדהמה ולשוב למסלול חיים שגרתי ויציב. איבדתי המון, חבר שעזב, מקומות עבודה שפיטרו ולא יכולתי/רציתי לחלוק את התגלית הזו, עם הרבה אנשים, משום שלא הייתי מעוניינת לחשוף את ההפרעה ואת העובדה שאני צורכת ריטלין. שיתפתי רק את אימי ועוד 2 חברים מאוד קרובים לי שעליהם אני סומכת. מאחר והשיפור בעבודה, ובכלל בחיי, חולל פלאים ויום עבודתי ארוך מאוד- עברתי לקונצרטה 54. אני מוכרחה לציין שהיו תופעות לוואי לא נעימות, בזמן השימוש ב LA40 וגם לאחר שעברתי לקונצרטה, כגון חרדות מידי פעם (סתמיות, ללא סיבה), עצבנות בזמן הירידה של השפעת הכדור, אפטיה, אדישות לחברים טובים בעבודה כתוצאה מריכוז ועניין מוגבר בעבודתי, מיקוד ורצינות יתר תוך כדי אובדן הספונטאניות והיכולת לצחוק ולהשתטות עם חבריי בעבודה. הפכתי לאדם שונה לחלוטין, אך לפחות יכולתי להיות גאה ולהרגיש תורמת, חשובה ומשמעותית לחברה בה אני עובדת. קצרתי שבחים, מחמאות ונהניתי מהיחס וההערכה שזכיתי להם. שמתי בצד את הפן החברתי שבעבודה. הבנתי שאלה שני דברים שבאים, בהכרח, נוכח ההפרעה וצריכת הריטלין, אחד על חשבון השני. הצלחה עסקית בעבודה מול הפופולאריות החברתית במקום עבודתי. כיום, לאחר חצי שנה של צריכת הכדור על בסיס יומי (4 חודשים LA 40 וחודשיים צריכה של קונצרטה 54) אני חשה ברגרסיה נוראית. ראשית כל- היכולת לשמור על ריכוז, תחת השפעת הכדור (איני מנסה בכלל לעבוד בלי זה..) פחתה משמעותית ואני שוב נלחמת עם עצמי להישאר מרוכזת בעבודה מבלי לגלוש לאתרי קניות, פייסבוק ומיילים פרטיים. בימים האחרונים אני מתקשה במיוחד לעבוד, מבצעת המון רכישות באינטרנט, מבזבזת את זמני בעבודה ומתקשה להתמקד בדברים חשובים. שנית- היכולות הקוגניטיביות שלי התדרדרו מאוד. אני שוכחת אירועים שהתרחשו, דברים שאמרתי נאמרים על ידי שוב ושוב עד שמעירים לי בחוסר סבלנות שאמרתי כבר.. המנהל האישי שלי נמנע מלדבר איתי, לצחוק איתי משום שהתגובות שלי במספר פעמים השאירו אותו בהלם. דיבור לא לעניין, תנועתיות בגוף והיפריות לא טבעית ולא תואמת את המצב. ניסוח לקוי ביותר של משפטים (לדוגמא רציתי לומר שאני מאוד שזופה משום שהייתי בים מספר פעמים השנה ומה שיצא לי זה "כן, אני כבר בים השנה!!" באינטונציה של שכנוע והתלהבות. לא הבנתי מה לא היה ברור עד ששמעתי את התגובה ונעצרתי לרגע לחשוב ולהיזכר מה אמרתי..). חברים בעבודה ומכרים מהשכונה מדברים אלי בצורה משונה, משום שהתגובות שלי לא תואמות את המצב. אני מדברת על אנשים ואפילו חברים שאני פוגשת בסוף יום עבודה- כלומר שההשפעה של הקונצרטה עוד בעיתה. פתאום מגיבים אלי בצורה שמבהירה לי שאמרתי משהו לא בסדר, לא קשור. לא מובן. הייתי טיפוס מאוד חברותי, בחורה שמתייעצים איתה המון, מוקפת אנשים, חייכנית, צוחקת. בחודשים האחרונים, בהדרגה, אנשים מתרחקים ממני, מעבר להתרחקות מהצד שלי. בכל הפעמים האחרונות, שחברים בעבודה עוד נגשו אלי לקבל ייעוץ, לשמוע את דעתי בעניינים פרטיים אישיים שלהם, אני מרגישה שלא מייעצת את העצה הנכונה, משום שאיני מצליחה להבין את הסיפור שמספרים לי. אינני מבחינה בדקויות ואני שוב ושוב, בלי יוצא מן הכלל, מקבלת היערות ותגובות מאנשים שאומרים לי שלא הבנתי את הנאמר לי. מתקנים אותי המון!! הכדור, באופן חד משמעי, יצר רגרסיה בהבנה הכללית שלי, שלא לדבר על רובוטיות, התכנסות אל תוך עצמי ומצד שני- מתנהגת כאילו לקחתי סם ממריץ (אני היפר, זזה המון, מתלהבת משטויות, מגיבה בצורה לא מתאימה, מן ערנות מלאכותית שנכרת באופן ברור בהתנהגותי ולחלוטין לא תואמת את הנסיבות). אני מוצאת עצמי בסיטואציות מאוד לא נעימות, מביכות, מבישות מול אנשים ומרגישה אובדת עצות. חייבת לציין שאת המכתב הזה בדקתי מספר פעמים ונאלצתי לתקן ניסוחים על מנת שיצא נכון תחבירית. מה עלי לעשות בבקשה? להפסיק את לקיחת הכדור ולחזור לבולימיה, לכישלונות בעבודה, בזוגיות, לדיכאון?

הדברים שהעלית מאוד מוכרים לי... הורדתי את מינוני הקונצרטה שלי מ- 54 מ"ג ל- 36 וכעת אני על 18 מ"ג. ממליצה בחום!

וואו. אותו דבר אני! מעניין לאן זה התפתח אצלך.

וואוו.. יש לי כ"כ הרבה הזדהות עם מה שכתבת ממש אחד לאחד! בתחילה הרגיש לי כמו כדור פלא, ממש שיצאתי משנים של שיעבוד לחירות, הפכתי להיות האדם שכ"כ חלמתי להיות עד שהכדור הפסיק להשפיע. העליתי את במינון מ18 ל36 ומעט חזרה אלי אותה ההרגשה הטובה שהחזיקה בדיוק שלושה ימים ושוב העליתי את המינון מכיוון שלא יכולתי לשאת את התחושות הדיכאוניות של הרגרסיה בהפוגת ההשפעה של הכדור. בקיצור הגעתי למצב שעברתי את המינון היומי המותר ואפילו לפי שניים ושלושה. אני רוצה להפסיק אך אני כבר לא יודע מה יותר גרוע, המצב קיום( שהוא מסוכן ותלותי) או לעבר שבו הרגשתי סבל בלתי נסבל של מופרד מהחברה/שונה/פגום ללא יכולת לשנות. אשמח לעצה!