קשר בין ריטלין ואמביציה להצלחה

אני סטודנט בן 26,שנה 3 ללימודיי,כמעט כל התואר שלמדתי הייתי חסר אמביציה להצליח,לא עניין אותי הציונים,לא הגעתי כמעט לשיעורים,למבחנים למדתי בדקה ה-90 כי זה שעמם אותי,הלכתי לאבחון וטענו כי יש לי ADD,התחלתי טיפול בריטלין ואיפשהו הרגשתי שאני הרבה יותר בעל מוטיבציה מצד אחד להצלחה,יותר רוצה להשקיע,להתעניין בלימודים,אך ישנן שתי בעיות עיקריות עם התרופה הזאת עבורי:כנראה שהיא מכניסה אותי ללחץ ומתח גבוהים מדי וזה גורם לי לנשירת שיער ,והפרעות בקצב הלב ,וגם אני מרגיש שקשה לי לשלוף מידע מהזכרון הרבה יותר מבעבר(אולי זה איכשהו מתקשר שהגוף נכנס לסטרס אז קשה לו להזכר יותר),אז נוצרו פה שני מצבים שונים,מצד אחד בלי ריטלין אני שאנן לגמרי,לא מעניין אותי ללמוד בכלל ,ואני רק בדקה ה-90 לומד למבחן,מצד שני כנראה שהריטלין גורם לי לאובר לחץ מהמבחנים ואני מרגיש פתאום שאני חייב להצליח ולהיות מצטיין וכנראה מרוב סטרס זה מכניס אותי לתופעות שליליות,ניסיתי לקחת גם מינון נמוך אך הוא גם עזר פחות וגם עדיין עשה תופעות לוואי דומות,איך אני יכול למצוא את האיזון בין לא להיות שאנן ולרצות להיות אמביציוזי ,לבין לא להיות מתוח מדי לכיוון השלילי מהריטלין?האם יש חלופות נוספות ששווה לשקול שרופא יכול לתת בארץ?

בטובה הקשב וריכוז שלי נמצאו תקינים 3.5 ללא ריטלין,ועם ריטלין עלה הציון ל4.8,השיפור היה בעיקר במדדי השעמום והאימפולסיביות,יחד עם זאת לאחר מילוי כל השאלונים וראיון אישי נמצא כי יש לי מעל 6 מהתסימנים של ADD לפי הDSM ,האם ייתכן שזאת אבחנה שגויה? והאם לרוב לבעלי הפרעות קשב וריכוז יש אמביציה נמוכה ושאננות לפני המבחנים,כלומר הם מרגישים שהם יכולים לדחות את זה לדקה ה-90 ואז נלחצים ממש ברגע האחרון,לעומת שבנאדם כזה יטול ריטלין יהיה לו רצון להצליח וללמוד כבר הרבה לפני כדי להצליח...