נטילת טיפול תרופתי ממכר היותי בעל עבר של סמים ואלכוהול

שלום רב ותודה רבה על האפשרות להתייעץ פה. אני בחור בן 34 עם עבר התמכרותי לסמים ואלכוהול. ונקי מכל דבר משנה מצב רוח ותודעה לרבות אלכוהול כ7.5 שנים עד לפני חודש בערך. כל חיי התהלכתי עם מגבלות עצומות( מעבר לתוצאות של השימוש בסמים ואלכוהול ) בכל מישורי וכישורי החיים, אני מחשיב את עצמי( בענווה) כאגם פיקח אינטליגנטי ובעל כמיהה לידע. אני מציין זאת כדי להמחיש את הפער העצום שבין ההבנה שלי לדרך אשר דברים צריכים להתנהל לבין היכולת שלי בפועל( שלוש פעמים ניסיתי להשלים בגרויות ללא הצלחה עקב קושי להתרכז ולסיים משימות. תחושת מיצוי מהירה מאוד במקומות עבודה ועוד הרבה דברים שבמהלך השנים פשוט גרמו לי להאשים את עצמי ולתייג את עצמי בתגיות של עצלן וחסר אחריות מה שבסופו של דבר הביא אותי לייאוש וכעס עצמי לחינם וזה בגלל שלא רציתי לראות שיש לי בעיה כפולה. גם בעיית התמכרות וגם בעיית קשב וריכוז חמורה( אובחנתי בשלוש מקומות שונים). אך בגלל העבר ההתמכרותי שלי פחדתי לקחת טיפול תרופתי. לפני כשנה התפיסה שלי השתנתה עקב קורס מדריכים חברתיים בהתמחות בהתמכרויות( אני כיום עובד עם נוער בסיכון ) שם למדתי לקבל שיש תחלואה כפולה וזה עזר לי לקבל את העובדה ששיש לי בעיה נוספת שאני נלחם איתה שנים ללא הצלחה אז "נכנעתי" וביקשתי עזרה מפסיכיאטר המתמחה בהתמכרויות. הוא לא יכל לטפל בי פרטני אך הציע לתת לי תוכנית טיפול שאמשיך אותה מול רופא המשפחה. בתוכנית הייתה חמישה כדורי רטלין 10 מ"ג למשך חמישה ימים ולאחריהם קונצרטה במינון 18 מ"ג וההנחיה שלו הייתה לעלות את המינון פעם בשבוע לפי הצורך. בתחילה הרגיש לי כמו כדור פלא, ממש שיצאתי משנים של שיעבוד לחירות, הפכתי להיות האדם שכ"כ חלמתי להיות עד שהכדור הפסיק להשפיע. העליתי את במינון מ18 ל36 ומעט חזרה אלי אותה ההרגשה הטובה שהחזיקה בדיוק שלושה ימים ושוב העליתי את המינון מכיוון שלא יכולתי לשאת את התחושות הדיכאוניות של הרגרסיה בהפוגת ההשפעה של הכדור. בקיצור הגעתי למצב שעברתי את המינון היומי המותר ואפילו לפי שניים ושלושה. לאחר מכן נפגשתי עם פסיכיאטר נוסף ושיתפתי אותו והוא אמר לי להפסיק את הקונצרטה ורשם לי וולבטרין 150xl וזה מצד אחד ויסת לי את תנודות הנפש הקיצוניות אך גרם לי להרגיש חוסר מוטיבציה, חשק, כבדות ורציתי רק להרגיש אנרגיות שאני עושה פעולות שאני פרודוקטיבי. אז ביקשתי לחזור לקונצרטה אע"פ הסיכון והמינון המותר לא מספיק לי אפילו לשבוע אז בכלל אני אובד עצות. אני רוצה להפסיק אך אני כבר לא יודע מה יותר גרוע, המצב קיום( שהוא מסוכן ותלותי) או לעבר שבו הרגשתי סבל בלתי נסבל של מופרד מהחברה/שונה/פגום ללא יכולת לשנות. אשמח לעצה🙏