דחיינות

שלום. אני בת 40. כל חיי הייתי נגועה בדחיינות. ממש זוכרת את כיתה ב' - שם שקרתי שעשיתי שיעורים במצח נחושה. אני לא מצליחה להשקיע ודוחה הכל לרגע האחרון ואח"כ באה בתחנונים למי שלא יהיה שיתנו לי עוד זמן. הציונים שלי סבירים - ממוצע 80 (עשיתי תואר בלימודי א"י ומזרחנות כי הפסיכומטרי שלי היה נמוך... וגם אותו לקח לי 10 שנים טובות לסיים). אני מה שנקרא פוטנציאל מבוזבז. מאוד. חשבתי שהכל ייפתר כשיהיה לי בית חם ואוהב ובעל וילדים ופחות דאגות כלכליות. יש לי וזה לא נפתר - ההתנהלות הגרועה שלי רק מכבידה. התחלתי לעשות עכשיו הסבה להוראת חינוך מיוחד ונחספתי לכל הנושא של קשב וריכוז. (כמובן שגם כאן - עם הלחץ של המבחנים והעבודות הכל מתעצם ואני מרגישה פשוט אפס מאופס) אני מבקשת את המלצתך - כדאי ליי לפנות לאבחון? לפסיכולוג? איזה אבחון כדאי