אבחון הפרעת קשב-ריכוז

בת 45, אם לשלושה. לפני מספר ימים לקחתי מבעלי אשר מאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז 2 כדורי ריטלין (20 מ"ג כל אחד) לצורך קידום פרוייקט אקדמאי ועל מנת לבחון את ההשפעה עלי. ההשפעה היתה אדירה. רמת הריכוז ויכולת המיקוד שלי עלתה בצורה דרמטית, הכל היה לי קל יותר, הייתי אנרגטית מאוד . גם מצב הרוח השתפר פלאים והתקשורת שלי עם הסביבה. כשפגה ההשפעה לאחר כמה שעות חזרתי לרגיל שלי- עייפות, עצבנות, איטיות, יכולת ריכוז נמוכה, הרבה הסחות דעת מבחוץ ומבפנים (מחשבות רצות לכל תחומי החיים בעת מילוי משימה כלשהי)- כל אלה , יש לציין, הם השגרה שלי וההבדל היה לי ברור. התעוררה השאלה האם אני סובלת מההפרעה. בחנתי את ההיסטוריה שלי ומצאתי שאכן בשנים הסטודנטיאליות, אמנם הצטיינתי אך תמיד במאמץ רב ובקושי גדול בהשוואה לחברותיי ללימודים. לא חשדתי אז, חשבתי שזה הפרפקציוניזם שלי, אך עתה אני מבינה שכנראה שלא. הצלחתי להתמודד אז כשלא היה לי דבר על הראש פרט ללימודים תוך השקעת שעות מעבר לנורמלי. ב- 10 השנים האחרונות, נוצר עומס התעסקויות - אמהות, זוגיות, כלכלה, עבודה, לימודים, חברה, בית - עייפה כל הזמן, מתקשה להתמקד ולהפיק וסה"כ מתוסכלת וחשה חוסר מיצוי. כבר שנים שאני חיה בחוסר סיפוק מתפוקת יומי. מנסיונך, האם היית מסכים שיש מקום לאבחון ההפרעה?