שאלה על רטלין

אני סטודנטית בתוכנית לימודים קשה ותובענית ונדרשת ללימודים של שעות על גבי שעות, לרוב אני לא ממש מצליחה וגם אחרי יום שלם שאני "יושבת" מול החומר יוצא שלמדתי מעט מאוד יחסית. (ישיבה של 10 שעות בשביל לסיים 30 עמודים במחברת למשל) לא מזמן ניסיתי רטלין 20 מ"ג והייתי המומה מהשיפור בלמידה ועד כמה שזה עזר לי. סיפרתי על כך לרופאת המשפחה שלי וביקשתי מרשם לרטלין, היא הייתה מזועזעת וסרבה בטענה שמדובר בתרופה מסוכנת "שמשפיעה על המוח" לדבריה.. רק לאחר שיכנועים רבים מצידי היא הסכימה להפנות אותי לנוירולוג. היום הייתי אצלו, והוא היה מאוד חשדן ולא ממש הקשיב למה שיש לי להגיד וכל הזמן אמר "אבל מה הבעיה? למה את כאן?" לאחר כמה דקות בהן בדק לי רפקלסים והתאכזב לשמוע שאין לי היסטוריה משפחתית של אפליפסיה או התעלפויות לא מוסברות, הוא קבע נחרצות - "זה לא בעיה נוירולוגית אלא בעיה פסיכולוגית, את צריכה ללכת לפסיכולוגים" שוב, יצאתי מבולבלת וכועסת,על בזבוז הזמן והאנרגיה, גם על היחס הלא מקצועי וגם על הצביעות לגבי הרטלין איזו מסכת התעללויות עוד עלילעבור במסגרת שירותי הבריאות הציבוריים עד שאקבל את הטיפול המתאים? אם רטלין הוא טיפול אפקטיבי עבורי אז מדוע שלא אקבל מרשם?

ד"ר שלום, באחת התגובות בפורום קראתי שכתבת "גם אנשים שלא סובלים מהפרעות קשב אך רוצים לשפר תוצאות של מבחנים מנסים להשתמש בהתרופה ולקבל את התרופה" שאלתי אליך היא כזאת - מהי הבעיה הרפואית בנטילת רטלין במקרה והאדם אינו סובל מהפרעת קשב וריכוז אך נוטל אותה בנסיון לשפר את הביצועים המוחיים כלומר, אם רטלין או כל תרופה אחרת מסייע לאדם אז למה לא יוכל להיעזר בו במידת הצורך? למה הטיפול ברטלין חייב להיות מותנה באבחון "הפרעה"? על תשובתך העניינת אודה