בעיות זכרון בבת 24

שלום רב, רציתי לשתף בבעיה שאני מאמינה שקשורה באופן הדוק לפורום שלך. בבית הספר תמיד כשקראתי טקסטים ,זכרתי אותם באופן עמום, הייתי תלמידה בינונית. בסביבות כתה ח', בהבזק של רגע תפסתי שאני לא באמת מפנימה את מה שאני קוראת. ספרתי לעצמי סיפור של הטקס ששקף את כל הרצף הכרונולוגי של מה שקרה בטקסט ופעם. דבר זה הניב בפעם הראשונה 100 בהיסטוריה. במבחנים הבאים תפסתי מה לא בסדר. הייתי מםרקת טקסט לפסקאות. כותבת מילה במילה מה היה כתוב בפסקא, כולל הערה לצד הפסקא ואחרי שהייתי כותבת את כל הטקסט ורושמת נקודות. הייתי לוקחת דף חדש וכותבת מה שאני יודעת. הייתי כותבת בלי סוף של דפים עד שזה יצא מושלם וידעתי מה יש בטקסט.במקביל הייתי הולכת בבית ובוחנת את עצמי מה אני זוכרת מכל פסקא.תוך כדי התהליך תמיד הייתי שואלת שאלות כדי לוודא שהבנתי כמו שצריך. אימוץ השיטה הנ"ל, גרמה להופעת חרדה שהייתה קשורה בצורך לשנן בלי סוף טקסטים למבחנים ולתחושת חוסר מסוגלות. השתמשתי בה גם בבגרויות. מגיל 8 וחצי סבלתי מדלקת מפרקים, המחלה התפרצה בצורה קשה בתקופות המבחנים ובעיקר בבגרויות. נוצרו מגרנות קשות ובצבא, אחרי שהרגשתי לא יוצלחית קבלתי כבר מגרנה עם צבעים. בילדות המוקדמת הייתי חסרת קוארדינציה, התקשתי בהבנת דבריהם של אנשים אחרים בעיקר בבית הספר ולכן הייתי ילדה מסוגרת. בגיל 10 ,הייתי בטוחה שאני אוטיסטית. כיום,אני לומדת באונברסיטה ונאלצתי לפרוש את התואר עקב הבעיה. אובלנתי עם ADHD, אבל זה מוזר כי אני בנאדם שקט,יש לי קושי לשבת על החומר אבל רק בגלל התסכול מזה שאני צריכה לשנן ותמיד לשאול אחרים על מה קראתי. בנוסף, אם ראיתי סרט לפני כמה שנים,אני לא אזכור אותו ואת שמו. יכול להיות שאני אזכר במהלך הסרט בזה שראיתיהו פעם וזה נורמאלי. אבל הדבר המוזר הוא שבצפייה שניה ושלישית,והיו סרטים כאלה, אני לא זוכרת אותם מחדש. אני שוכחת ספרים שקראתי . אם אני קוראת ספר וממשיכה אותו יום למחרת ,סביר להניח שאני לא אהנה ממנו כי מה שנשאר זה בליל של שבבי זכרונות ולכן אני מעדיפה לקרוא ספר מהתחלה ועד הסוף באותו היום. בצבא התעסקתי עם כתבים וכוחות צבאיים. איני זוכרת את שמות הכתבים ושיוכם לכלי התקשורת רק איזה אחד או שניים ווכמעט אף אחד מהגורמים שהתעסקתי איתם.אני מנועה מלהתעניין במוזיקה כי אנ ייודעת שלטווח הארוך אני לא אדע אדע את השמות ומי שר אותם,אני לא קוראת ספרים ולא רואה סרטים -מרגישה שכחה וחוסר הבנה שגרומת לי עוגמת נפש. כבר שנים רבות. חשוב לי לציין שסיימתי בגרויות בציונים מאוד גבוהים וגם פסיכומטרי. אני כן זוכרת דברים ,אבל זה עולה לי במנגנוני פיצוי של חרדה ודריכות שבלעדיהם אני מרגישה אוסטיסטית מנותקת מאוד. סטודנטית לפסיכולוגיה ותקשורת כרגע. אובדת עיצות. ניסיתי גם כדוירם פסיכיאטרים כמה פעמים לחרדה ולדכאון. הייתי בילדות מאוד מבודדת בגלל האלמנטים של חוסר הבנת אנשים וחוסר בקוארדינציה. כבר פרשתי את התואר. האם מדובר בסתם הפרעת קשב וריכוז כפי שאיבחנו אותי או שמא ,וזו הרגשתי האמיתית, יש בעיית זכרון. אם יש בעיית זכרון בלבד אז למה תחושת ההתנתקות וחוסר אינטראקציה עם הסביבה,למה החוסר קוארדינציה. אני נראית נורמאלית לחלוטין אבל סובלת מאוד.