האם אפשר? איך?

קרוב לגיל 13 נפצעתי בראש. מאז הייתי בבית חולים שבשחרור ממנו משפחתי קיבלה עבורי הפניה לשיקום פסיכולוגי ולא קיבלה הפניה לקבל המשך שיקום דרך קופת חולים, וקיבלתי דרך ביטוח לאומי ובכלל שיקום בעיקר נפשי ושנאתי את זה. הפסדתי המון דברים בגלל זה ואפילו קיבלתי אפוטרופסות רשמית שלקח לי המון זמן לארגן מאבק משפטי נגדה ולהשיג מסמכים כדי להחלץ ממנה. הדימוי העצמי שלי נפגע לחלוטין. בסוף מצאתי נוירואופתלמולוג שקבע ששני שליש מהנכות שנקבעה לי במח -שהיא 30%, היא בכלל 20% נכות בעין- רקמת השומן שם נספגה בחלקה- וזה כמובן משפיע על האישון. הגעתי אליו אחרי שנוירולוגית בקופת חולים שהגעתי אליה השנה כי רופא המשפחה שלי סרב לכתוב עלי אישורי בריאות, אמרה שאני פגועה מאוד וקבעה שיש לי פרופטוזיס. זה כאמור נשלל על ידי רופא העיניים הנוירואופתלמולוג, שאני ממתינה למכתב ממנו עבור רופא המשפחה. מצאתי אותו בדפי זהב והוא גר בשכונה ליד השכונה ממנה העבירו אותי בגלל הצורך בשיקום המוטעה שבחרו בשבילי, וכי אמא שלי שכנעה אותי אז לעבור לגור בדירה איתה, כמו שרציתי הרבה לפני שנפצעתי. אני בת 35 עכשיו ואני מאוד מתוסכלת. עם מאבקים משפטיים די גמרתי, למרות שאני סבורה שמגיע לי פיצוי על הדברים המוטעים , ושמגיע לכל מיני אנשים בביטוח לאומי , בבית לוינשטיין ובתחום הפסיכולוגיה עונש על הפזיזות שבה אבחנו אותי וחרצו את גורלי. אני מתוסכלת אבל לפסיכולוגית או לפסיכולוג אני לא אלך כי מכאן התחילו הצרות שלי ואין לי אמונה בהם, ולפסיכיאטר אני לא אלך כי תרופות שהם נותנים יצרו אצלי אובדנות שהתגברתי עליה ואפילו המלצתי עליהן למישהו שבאמת התאבד. אני די אובדת עיצות בעניין הזה ומחפשת נקמה או דרך כלשהי תוך כדי שמירה על רציונליות. הנוירואופתלמולוג שהייתי אצלו לאחרונה אמר שיכול להיות שבעבר באמת המצב שלי הצדיק את האבחנות, אבל אני יודעת שלא הייתי במעקב תקופות ארוכות, שאפילו הנוירולוג שבדק אותי לאחרונה לפני כ10 שנים בערך, הושפע ממה שאמא שלי אמרה לו ומחוות דעת של פסיכולוגים שהייתי אצלם בשיקום, ושההתנהגות שלי והעצבנות שלי אז כולל הדכאון, הושפעו מאוד מהמסגרת הלא צודקת שהייתי בה באופן חוקי. אני יודעת גם שכל זה תרם לבלבול שלי ולהחלטות לא נכונות והרות גורל שקיבלתי.מבקשת עצה. השיקום בקופת חולים שכתבתי שלא קיבלתי בזמן שקיבלתי שיקום דרך ביטוח לאומי הגיע לי כפי שגיליתי בחיפוש שעשיתי בעצמי המון שנים אחר כך. המרפאה בעיסוק שלחה לקופת חולים בשכונה בה גרתי וממנה עברתי אחר כך מכתב עם הנחיה לשיקום קוגניטיבי(ריפוי בעיסוק בקהילה) שכמובן לא הגיע לשום מקום. הפסיכולוגית בבית לוינשטיין נתנה לאמא שלי הפניה לפסיכולוגית קוגניטיבית ואליה הלכתי עד שאמא הסכימה שאעזוב אותה, ועד שהגעתי לגיל 16 נדמה לי או 17 שאז קיבלתי את השיקום מביטוח לאומי עליו הסברתי בהודעה. אני מרגישה שנשארה לי בעיה קטנה בזיכרון ארגון עוזר לי מאוד אבל יש דברים שהם לא מאורגנים או שלוקח זמן מה לארגן אותם ואין זמן לזה. זה מבדיל אותי מאיך שאחרים מתפקדים. איך לתקן את זה?