מחשבות על ניתוח

אני בת 45 (עוד שבועיים). אחרי שתי לידות IVF (אחרונה לפני כמעט 7 שנים) ועוד מספר טיפולים שכשלו (אחרון לפני 5 וחצי שנים). המחזורים שלי, ברב השנים היו לא סדירים, פרט ל-2 תקופות: 1) עברתי טיפול להסדרה 2) לקחתי גלולות. בשנה וחצי האחרונות הם ממש במצב גרוע, אין שום סדירות, התקופה שלפני הוסת קשה מאוד, הדמומים מאוד קשים, והרבה פעמים אני בדכדוך על סף דכאון. (מטבעי אדם מאוד מאושר). חוץ מזה, לאורך כל השנים האחרונות, יש לי הרבה הפרשות (נורמליות באיכותן אך לא בכמותן) מהנרתיק, וזה גם משבש את החיים האישיים והזוגיים שלי. בעבר הגניקולוג ניסה לתת לי תרופה, היא אכן סייעה מעט בתחום ההפרשות, אך החמירה את מצבי הרוח הנוראיים שלי. הפסקתי עם התרופה, מצבי הרוח חזרו להיות מאוד לא נעימים, אבל טובים יותר מאשר בעת נטילתה, וההפרשות המוגזמות חזרו. אמי ודודתי עברו לפני שנים רבות ניתוח להוצאת רחם. מאז הניתוח איכות החיים שלהן השתפרה לבלי הכר. עד לאחרונה קיוויתי להריון נוסף, לכן הייתי מוכנה לסבול הכל. אבל מהרגע שהרופאים סרבו לקבל אותי שוב לטיפולים, החלטתי שהסבל יותר לא משתלם לי ולמשפחתי. פניתי לגניקולוג שלי בבקשה לבצע ניתוח להוצאת הרחם. הוא לא מתלהב, אבל מוכן לשקול זאת. יש לי גם בעיות בריאות נוספות (שהורסות את איכות החיים שלי) שהחלו בתחילת גיל הפריון ונמשכות עד היום. הבדיקות לא מצאו את סיבתן וגם לא נמצא הקשר הורמונלי, אבל צמידות הזמנים מרמזת על קשר. שאלותי: 1) באם אעבור את הניתוח, ובהתאם לנתונים שציינתי, מה עדיף להוציא את הרחם בלבד או גם את השחלות? 2) אם אעבור ניתוח הוצאת הרחם בלבד, בהנחה שיתר התופעות קשורות לגיל הפריון או גיל המעבר. האם אהיה חייבת ליטול הורמונים לטיפול ביתר בעיותי? 3) האם הוצאת השחלות עשויה לפתור אותי מהבעיות שהחלו בנעורי ו/או מהדכדוך הנפשי המחריף (לרוב ללא סיבה חיצונית)? 4) אם לא אעבור את הניתוח. האם יש דרך אחרת להפתר מהוסתות?