מומחה ריאות הציע את הטבלית הזו, צמפיקס.

פיקס? בטח לא. סליחה שאני קוטע את שלוות בעלי האמונה. זייבן, צ'מפיקס , אברהמסון ובוריס סגל, אלן קאר וגם הנוכחי ד'כאן, ויינפאס [המנצח חולף עובר לו?! או היין משחרר?!...] - כולם עורבא פרח. בסופו של יום ולאחר קריאת כל הפוסטים של הד"ר הגעתי לשורה התחתונה: לא כדורים, לא מכונים. כל השרלטנים מודים בלשון רפה - אין תקווה. עישון כרוני זו מחלה. לרפואה הקונבנציונאלית אין מזור, אין תרופה. גם לאלטרנטיבית אין. מנגד יש מיליוני מכורים אותם המריצה הרפואה בשנות החמישים לדחוס ניקוטין למוח כתרופה. תודה. ד"ר מיכאל מאיר מודה בפה מלא: אין תחליף לכח הרצון של האדם עצמו בכל מסגרת שיבחר להגמל. הצמפיקס תוך שבועיים אמור מאוד לעזור. יכול גם להעזר בחליפי ניקוטין קצרי טוב כמו מסטיקים וסוכריות. לא תוכל לא לחשוב על סיגריות אבל תוכל להחליט לחשוב על איזה יופי שעוד מעט אתה גמול מהרעל הזה. ד"ר! אני קורא אותך לסדר! מה שאתה מציע היה קיים לפני זייבן וצ'מפיקס. ולא עזר! אתה מודה שאינך מומחה לגמילה מעישון, כל עוד אתה מצהיר מה שכתבת מעלה. מעשנים כבדים זקוקים להרחקה קבועה לפחות שלושה חודשים מהישג יד לסיגריות. חוות גמילה. לא סדנאות מהם יוצאים להפסקת סיגריה. מעשנים כבדים רוצים, 'מתים' להפסיק. אבל הניקוטין חזק מהכל. חזק יותר מקנאביס, חשיש, קוק פרסי ואף הירואין. חזק יותר מל.ס.ד., מכל סם שהוא. מכורים אמיתיים מוכנסים להסגר. כך צריכה הרפואה של האלף השלישי לספירה להילחם בניקוטין. לא בשטיפת מוח. לא בתרופות כימיות, מי יודע איזה נזק אלו יעשו בבוא הזמן. מכורים לניקוטין אינם שפויים. קול ההיגיון אינו משפיע עליהם. אישפוז כפוי על ידי הרפואה בחוות גמילה, על חשבון הרפואה הממשלתית, אולי יסייע. אז מה דעתך, ידידי? [פורסם כפוסט בפייסבוק שלי]

וסליחה אם פגעתי. דווקא זרמת על המסך. ותודה על ההתייחסות הזריזה. יום טוב.