התנהגות מוזרה זשל תינוק בן שנה

יש לי לשאול אתכם שאלה מאוד מוזרה: מקרה שאף פעם לא יצא לי להתקל, או לשמוע מאחרים: אני בת 31 נשואה + ואם לתינוק בן שנה- ילד ראשון. הוא לא הכי מפותח לגילו - הוא יושב אמנם, אבל עדיין לא הולך, ולא כל כך זוחל , שהוא בא לזחול , הוא מתהפך לבטן. הוא לא עושה שלום עדיין, לא מוחה כפיים וכו. לעומת זאת כל הרופאים בדקו אותו, הוא ילד ערני ובריא מאוד- שם לב להכל, פיקח. (בגיל חצי שנה עבר ניתוח קרניוסינוסטוזיס-א-סימטריה בגולגלת), ועכשיו הכל תקין. בבית הוא עושה לנו לפעמים תרגילים, בוכה, כנראה הבין שבהתחלה היינו לחוצים, כמו כל הורים לילד ראשון, ובחוץ פלא פלאים, הוא בדר"כ רגוע, אוהב לטייל,אנשים , קניונים וכו. מה שהכי מוזר לי- לפעמים שהוא בוכה סתם, מנודניקיות, לפעמים הוא רוצה על הידיים, והוא יודע שהוא יבכה עד שישיג את מבוקשו. כיום הוא ילד לא קל איתנו, אבל שהוא אצל חמותי, הוא ילד נהדר. שהוא היה פעם עם המטפלת - היה ילד נפלא. שהוא רואה אדם חדש- הוא שקט ותמים. זאת התנהגות מוזרה, וגם אצל הרופא- הוא ילד טוב. - כאילו הוא מנסה להרשים אחרים,ועלינו הוא "צוחק". מה שיותר מוזר- ואני לא מצליחה לקלוט את זה: זה כך: נניח שהוא בבית של חמתי, והיא בחדר שלה משחקת איתו, והוא בסדר ומשחק, ורגוע, איך שאני נכנסת לחדר - הוא בוכה. הייתי גם פעם אצל גיסתי, היא שיחקה איתו בחדר, איך שנכנסתי לחדר - הוא בוכה. שהלכתי לקחת אותו פעם מהמטפלת, איך שהוא ראה אותי - הוא בוכה. בעלי לפעמים משחק איתו, איך שהוא רואה אותי, הוא בוכה. בזמן האחרון, שאני בבית איתו והוא בלול, איך שבעלי נכנס הביתה- הוא בוכה. הוא שקט, עד שהוא רואה אחד מאיתנו. יש לציין שאנו לא מחסירים ממנו כלום, ואוהבים אותו מאוד, ונותנים לו די תשומת לב. נכון יש פעמים שאנו נלחצים, אבל איך אתה מסביר את פשר ההתנהגות הזו? האם הוא שונא אותנו? מה זה אומר- שהוא בוכה שהוא רק רואה אותנו? ההתנהגות שלו ערמומית, והוא פיקח - אבל למה לבכות? זה פוגע בי נורא, מה גם שאנשים יורדים עלי, למען האמת: אם הייתי רואה את זה מהצד, הייתי בטוחה שההורים מכים, או מתעללים פיזית/נפשית בילד. שוב: אנחנו אוהבים את הילד, ומעניקים לו הכל. אנא עזור לנו דחוף - אנחנו מיואשים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה פשר הבכי שהוא רואה אותנו??????????????????.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ב ה ו ל !!! עזור לנו!!!!!!!!! מהמיואשים!

הי קרי. בני בן שנה בדיוק. גם לנו קורה מה שקורה אצלכם. הילד הכי הכי שרק אפשר אצל אמא שלי שמטפלת בו. כמו כן במסגרת המשפחתון הוא סוציאלי ביותר. מבסוט, משחק, נהנה וילד טוב. כשאני ו/או בעלי מגיעים מהעבודה - הוא נהיה נודניק. בוכה, מציק, נדבק וכו'... אמא שלי תמיד אומרת לי שעד שלא הגענו הביתה הוא היה בסדר. כנ"ל לגבי היחסים בינו לבין האחיינית שלי שגם מטופלת ע"י הסבתא. עד שאנחנו לא מגיעים הביתה (אני או אחותי) הם מסתדרים ביחד מצויין (היא בת 5). ברגע שאנחנו נכנסות בדלת - הם השונאים הכי גדולים - היא בוכה על כל דבר שהוא עושה או לוקח לה. חגיגה. והאמת - גם לי זה הפריע מאוד אבל אמא שלי תמיד אומרת לי שזה תחמנות של הילדים. הם מושכים אותנו מהאף ואנחנו נמשכים. אל תדאגי - הוא אוהב אותך אבל הוא מתמרן אותך טוב טוב.

אני חייבת לציין שאת אמא לחוצה מידי. השפה שלך עילגת, ואת משדרת לילד לחץ והיסטריה. תרגעי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

כפי שאת מציינת ישנן שתי בעיות - האחת התפתחותית והשנייה רגשית. בהמשך לתשובתו של ד"ר שינהר אולי כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד של קופת חולים על מנת לבדוק לעומק את האיחור ההתפתחותי שאמנם אינו מרשים אך כדאי לקבל יעוץ והדרכה על מנת שישלים את הפער. כמו כן בצוות יש גם פסיכולוגים לילדים שיוכלו להקל עליך את הנטל הרגשי ולהדריך אותך לטיפול בילד.