התנהגות

שלום רב, שמי תמי ואני אמא ל-2 בנים אחד בן 3 ו-5 חודשים והשני בן 11 חודשים. לאחרונה חלה הידרדרות בהתנהגותו של בני הבכור דבר הגורם לי לעוגמת נפש ולמצוקה. לאחר הולדת בני השני חל שינוי בהתנהגות בני הבכור דבר שהוא הגיוני וסביר כאשר נולד אח חדש אך בשבוע האחרון ההתנהגות החמירה והיא באה לידי ביטוי בדחיפה של אחיו הקטן (עד לפצע כחול במצחו), לחוסר רצון לאכול בלי שאאכיל אותו כמעט כל ארוחה, זריקת חפצים בבית וצעקות חזקות ובכי כל פעם שמסרבים לו או כשמעירים לו על ההתנהגות. יש לציין כי הילד החל בגן חדש (אך לדבריו ולדברי הגננת הוא נפלא וטוב לו בגן וההתנהגות הזו לא קיימת בגן). רון האח נכנס לפעוטון ובצהריים יש לי ולבני הבכור זמן איכות זמן שהוא רק שלו וטוב לו עם זה אך כשצריך ללכת להביא את אחיו הביתה הוא מבקש שנשאיר אותו בגן. מאז שבני הבכור היה קטן הוא היה מתנדנד בספה קדימה ואחורה והיה נרגע עם הנד נד שלו לאחרונה התנהגות זו התמתנה ובשבוע האחרון הוא יושב כל הזמן על הספה ותמיד עושה נד נד הוא טוען שנעים לו עם זה. אין לי מושג איך להתנהג ואני יודעת שלפעמים אני צועקת וכועסת מחוסר ברירה ותיסכול ואני יודעת שזה לא הפיתרון. האם ההתנהגות של בני מוכרת? האם היא בעייתית ואיך אני צריכה להתנהג איתו? אני לוקחת על עצמי את האשמה בהתנהגותו וזה לא מקדם אותנו (לסיום אציין כי קבעתי לו תור לנירולוג כי יש לו לפעמים גם בעיות שינה וזה גם גורם לו להתנהגות שונה) כרגע אני מטפלת בו בפרחי באך אך בכל זאת אגש גם לנירולוג אשמח לקבל תשובה בענין זה ואני מקווה שיהיו לי ימים קלים יותר בתודה תמי

תמי היקרה יש לי חברה בעבודה שיש לה בן בן 5 + ותינוק בן שנה וההתנהגות של בנך הבכור מאד דומה להתנהגותו של בכורה של חברתי. היא לקחה אותו לטיפול אצל פסיכולוג וטוענת שיש שיפור.