טקס ההשכבה לישון, מייגע מאין כמוהו. במה אנו טועים?
דיון מתוך פורום רפואת ילדים
שלום רב. היא בת שנה ושמונה חודשים. ישנה עם בקבוק מטרנה ביד. מסיימת לאכול ונרדמת. אלא שלא תמיד כך. גם בשנת הצהריים וגם בשנת הלילה, היא ממש לא תמיד נרדמת, מבלי לעמוד לפתע ולצרוח עד אין קץ. אנחנו נכנסים, מדברים מלטפים, והיא אולי מפסיקה את הבכי, אבל לא משתפת פעולה, שוכבת, אח"כ קמה... אגב, כבר ניסינו את השיטה הידועה של להיכנס כל עשר דקות, להשכיב... אבל ברגע שאנו יוצאים היא נעמדת וצורחת את עצמה לדעת. בעלי, אומר לעזוב אותה לנפשה, עד שהיא נרדמת מרוב עייפות מהצרחות שלה. הוא לפעמים גם סוגר את דלת חדרה. לי יותר קשה עם זה, אך כשנמאס לי להיכנס כל עשר דקות, וללא הועיל, אני גם מרימה ידיים, ועוזבת אותה לצרחותיה. הרבה פעמים, במיוחד בצהריים, היא לא "נשברת" אלא מסוגלת לצרוח שעה.. שעה וחצי.. ואז אני "נשברת" ומוציאה אותה מהמיטה. מוותרת לה... אני עייפה מכך. הנושא גורם למתחים ביני לבין בעלי, לפעמים מנסים להיות סבלניים, לפעמים מתעצבנים זה על זה, עליה... מה עושים????
שלום לך, אני אמנם לא רופאה ולא מומחית והילד שלי (בן 9.5 חודשים) טפו טפו טפו ישן במיטתו בלי בעיות וללא קימה באמצע הלילה. אבל - ניסית להעלות את שאלת בפורום הורים של Y-NET? יש שם יועצת מומחית לילדים ופסיכולוגית נהדרת בשם רות, בפורום הזה תוכלי לקרוא שאת לא היחידה עם הבעיה הזו ויש עוד הרבה הורים שיוכלו לייעץ לך מנסיונם הפרטי - תנסי את הלינק הבא : http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1334-11424,00.html מאחלת לך שבעייתך תיפתר בקרוב ותוכלי לישון קצת יוצר טוב בלילות... מירי
שלום, חבל שהדבר גורם למתחים בינכם ואסור שכך יהיה. בעלך צודק בטיפול בעניין- תנו לה לצרוח, לא יקרה לה כלום. הבעיה שבסוף אתם נשברים ואז היא יודעת שהנצחון שלה. החליטו בינכם על שבוע שבו יהיה קשה לכם ולה, ואל תבואו אליה , והיא תלמד שגם אם היא צורחת לא יעזור דבר והיא תבין שהסחטנות הזאת אינה עובדת יותר. לא להכנע והעיקר לעבוד בתיאום ובצוות.