גימגום עקב חרדה? -דחוף

שלום, בני בן שנתיים וחצי. לפני שבוע לקחתי אותו להצגה בפעם הראשונה. כבר בפעם הראשונה כשסיפרתי לו שהולכים להצגה הראה סימני פחד. באותו היום כשהגענו לרחבה החיצונית של האולם כבר החל לילל ולהגיד כי הוא לא רוצה להיכנס, כשניכנסנו כבר פרץ בבכי היסטרי וכשהחלה ההצגה ישב עליי ורעד כולו. לאחר כחצי שעה נירגע קצת וישב עליי לאורך כל ההצגה והסתכל, אך בלי לדבר ובלי להגיב. מאותו יום, בלילה כאשר נשכב במיטה ציד פורץ בבכי ואומר "לא רוצה להצגה" "ולא רוצה לישון" ומיד קם ומוכן לשכב רק על הספה בסלון יחד איתי וזאת גם רק בשעה מאוחרת כשכבר מאד עייף (בשעה 23:00 לערך בזמן שהיה רגיל לישון כבר ב-20:00). בנוסף מאז כשאנו יוצאים לטייל ואומרים לו שהולכים לפארק, או שמזכירים שהולכים למקום עם אנשים... מיד פורץ בבכי היסטרי ורוצה הביתה, לדעתי הוא מקשר "פארק" לסביבת הדשא שהיתה מחוץ לאולם ואנו נאלצים לחזור הביתה. לאחר כ-5 ימים מההצגה החל גם לגמגם מעט דבר שלא היה קודם בעוצמה כזו וזאת לאחר שדיבר יפה מאד שוטף. האם ניראה כי הגימגום ניגרם כתוצאה מהפחד שעבר? האם זה דבר נפוץ בגיל זה ואיך מתנהגים/ מטפלים במצב כזה? תודה מראש, מיכל.

מיכל היקרה למה לקחת אותו בכוח גם בני הבכור פחד ולכן עד גיל 5 לא הלך להצגה ראיתי שהוא מבוהל וותרתי למרות שכל החברים הלכו הוא לא רצה זה הדאיג אותי אבל זרמתי איתו אני היתי אומרת לבנך שמהיום אם הוא לא רוצה ללכת לא הולכים שיסמוך עליך וירכוש את האמון בך והפחד והבטחון יחזרו אליו ואם זה לא עוזר תגשי ליעוץ בי בהצלחה