דימיון

בחודשיים האחרונים החלה בתי בת ה-3 (כמעט) לדבר ולשחק עם חברים דימיוניים. העניין הוא שללא כל התראה מוקדמת היא מתרכזת בנקודה מסויימת ושואלת "מי זה? מה הוא עושה פה? למה הוא מסתכל עליי" ועוד שאלות דומות הגורמות לנו לנ=הרגיש שאולי באמת היא רואה או חשה במישהו בנוכחותה. הדבר חוזר על עצמו הן בבית והן מחוץ לו (ברכב, ברחוב ועוד) והדרך בה היא מביעה התעניינותה בדמויות המסתוריות מטריד אותנו מאוד. אשמח לקבל המלצתכם האם יש צורך לפנות ואם כן למי.. (אנו נמצאים בשליחות בארה"ב למשך עוד כשנתיים כך שאם תוכלו להפנות אותנו לגורם ספציפי.. בתודה מראש, איריס

במקרה צפיתי בשיחה בין פסיכולוג ילדים ולבין הורים ובו נאמר שיש שלב שילד ממציא לו דמויות דמיוניות או מפחד מהם , לעיתים עושה זאת ביום ולעיתים בלילה , המלצת הפסיכולוג היתה לשתף פעולה עם הילד ולא לומר לו שהוא מקשקש שטויות כלומר לא לבטל את המיפלצות הדמיוניות אלא לשתף פעולה ולומר שניתן יחד לשחחר אותם , לפתוח דלת ולומר עכשיו הדמות הדמיונית יוצאת מהדלת או החלון וכך הילד יבטח יותר בהוריו והשתחרר מהדמויות .