לד"ר שנהר ולהורים שיוודעים

שלום וחג שמח! רציתי לשאול אם זה נורמלי. הבן שלי בן שנה וארבעה חודשים. הוא מאוד פיקח, מדבר הרבה ולפי הספרים מקדים את התפתחותו בינתיים (טפו טפו). אבל רציתי לשאול האם יכול להיות שהוא פשוט לא יודע לשבת לדקה? אנחנו לא יכולים לשבת איתו במסעדה בחוץ. כל הזמן הוא רוצה לרדת לשחק , ללכת לפה וללכת לשם, עובר מהאיש הזה לאישה הזו, מהמלחייה לפלפל, צועק שמנסים להושיב אותו וזה מחמיר כמובן כשהוא עייף, אז זה בכלל מלווה בצעקות והתפרעויות כשמנסים להושיב אותו. אף פעם לא נראה שהוא עייף כי הוא נראה עירני באופן מתמיד, רק ששמים לו מוצץ והוא עושה קולות של עייף אתה יודע שהוא עייף. מדוע כשהוא עייף הוא לא נכנע לזה והולך לישון? או לפחות מסכים לשבת בעגלה? זה אופייני לגיל זה או שזה מעיד על היפראקטיביות? תודה

שירה, לא מעיד על היפר אקטיביות, יש לך פשוט ילד בריא וסקרן, וטוב שכך ! בגיל הזה הם מגלים עצמאות, הם מגלים את העולם, הם מפתחים את החושים שלהם, העולם הוא אינסופי לגביהם וכל יום, כל היום הוא חוויה מלאה - למה לבזבז זמן בלשבת או לישון ? כיף לו והוא רוצה להמשיך הלאה, שינה היא דבר מיותר מבחינתם. את צריכה להיות עירנית לסימנים שהוא משדר ולשים אותו במיטה לפני שהוא עובר את סף העייפות שלו - אחרת נהייה מאוד קשה להרדים אותם והמלחמה קשה פי שתיים. גם אם הוא נלחם ובוכה - הוא יירדם בסופו של דבר ואם את עושה את זה בטיימינג נכון - יהיו פחות דרמות ומלחמות והוא ייקבל את המנוחה שהוא צריך. את זו שקובעת את החוקים (אני תמיד אומרת שמי שיותר גבוה - מחליט...) והוא צריך גבולות - ואם הוא עייף על אחת כמה וכמה, וגם אם יהיה קצת בכי הוא יבין שעכשיו הולכים לישון ולא כל רצונותיו מתמלאים עכשיו. הוא לא יודע מה זה נימוסי שולחן ולא מעניין אותו שיש אנשים אחרים במסעדה - הוא רוצה להסתובב ולהכיר את סביבתו המיידית. תני לו - אבל אל תתני לו לעבור את סף העייפות - שם מתחילה הבעיה כאשר מדובר על ללכת לישון. ואני מבינה היטב לליבך, הייתי באותה סיטואציה עם בני אחרי 5 שעות במטוס - כל הנוסעים כולל הצוות והטייסים ידעו יפה מאוד מי הבלאגניסט הקטן שלא שתק לרגע. אין מה לעשות. זה עובר עד שהם מתגייסים... היי שמחה שיש לך ילד סקרן, חברותי ובריא - אל תילחצי ותזרמי איתו - עד לגבול שאת קובעת. חג שמח, מירי