קצת עידוד בבקשה!

האם זה באמת נורא שאני עובדת עד 16:00 ואני רואה את בני רק מ16:30? חמותי, אמא של חמותי, וכמה שכנות מובטלות או "עשירות" עושות לי בזמן האחרון רע על המצפון. נשארתי עם הבן שלי עד 4 חודשים בבית. מגיל 4 חודשים הוא אצל מטפלת עם עוד ילדה עד גיל שנה ושמונה ועכשיו בגיל שנה ושמונה הוא ייכנס לגן פרטי של 10 ילדים עם גננת ומטפלת.

היי, אין מה לעשות, אבל במציאות של ימינו אמהות נדרשות לצאת ולהביא הכנסה נוספת הביתה, ולא לכולן יש את האופציה להישאר בבית ולגדל את הילדים. יש אימהות שבנויות לשבת כל היום בבית עם הילד, ויש אמהות שלא בנויות לזה והן יותר מאושרות, יותר שלמות עם עצמן, ופחות מתוסכלות כאשר הן יוצאות מהבית לעבודה. אני אמא עובדת במשרה מלאה + נסיעות לחו"ל מדי פעם. להגיד לך שאני לא מרגישה אשמה ? בטח שמרגישה. אך מצד שני - כשאני עם הילד שלי, אני 100 אחוז נטו עם הילד שלי והוא לא מקבל אמא מתוסכלת שבסוף היום כבר אין לה כוח וסבלנות לעוד דקה עם הילד. אז אני רואה אותו פחות... אין לי אופציה אחרת ואני לא חושבת שמבחינת גירויים אני יכולה לתת לילד שלי (בן שנה ו-7 חודשים) את מה שהוא מקבל בגן ומהילדים האחרים שהוא עימם נמצא - לא יסולא בפז. הוא לומד המון, הוא אינטראקטיבי, הוא לומד דברים, הוא לומד להתחלק בצעצועים, הוא מלא גירויים מאנשים שונים, ואני רואה שהילד שלי מבסוט - וגם אני מבסוטה מהעובדה שאני גם לא יושבת בבית אלא ממשיכה לבנות את עצמי כאדם, ועדיין רואה שלזמן שיש לי עם הילד שלי יש תרומה ענקית, כי הוא יודע שכשאמא איתו - היא נותנת לו מכל הלב והנשמה. תגידי לדודות הטובות נפש שיירדו לך מהווריד וישמרו את עיצותיהן לעצמן, ואם הן כ"כ בעד שתשבי בבית - שישלמו לך את המשכנתא והמכולת במקום שתצאי לעבוד. טבקיצור - אל תרגישי רע, ילדך מקבל מה שצריך, ובמציאות של היום אין לנו הרבה ברירות. מירי

היי תמרה, אם מאושרת היא אם טובה! אם את עובדת וזה עושה לך טוב אזי גם התינוק שלך נהנה. אפשר לא לעבוד ולשבת כל היום בבית ולצפות בטלנובלות, ואפשר לעשות קריירה ובערב וסופ"ש לבלות זמן איכות עם הילד. הוריי עבדו המון כאשר היתי ילדה ועכשיו הם החברים הכי טובים שלי (הקריירה לא רק שלא פגעה בקשר שלנו, אלא חיזקה אותו). בעלי ואני גם אנשים שעובדים במון שעות. יותר מזה, חשיפה לאנשים חדשים, לתינוקות אחרים חשובה מאוד להתפתחות של הילד. מה שחשוב, זה שמטפלת/גננת תהיה אישה חמה ואוהבת. בהצלחה וכל הכבוד

היי. אני אם טריה לילדה מתוקה בת 4 חודשים. הארכתי את חופשת הלידה שלי בחודש כיוון שהיה לי מאד מאד קשה לעזוב ילדה כזו קטנה אצל מישהי אחרת, ולמה בכלל שמישהי אחרת תגדל לי את הילדה.... בכיתי המון, אבל אין ברירה - חייבים לחזור לעבודה. בנוסף אני גם מניקה ושואבת 3 ארוחות ביום [אני מסיימת ב - 15:00] כך שגם זה לא קל. אך - שמתי את הילדה אצל מטפלת שמטפלת גם בנכדה שלה בת שנתיים, והילדה ממש שמחה, מחייכת וצוחקת המון, והאמת - כיף לי. ולא האמנתי שאהיה שלמה עם ההחלטה לחזור לעבודה, וסיכמתי עם בעלי שזה רק ניסיון... אבל היום - אין לי בעיה כי אני מרגישה שאני נהנית מכל העולמות - גם שואפת אויר, רואה אנשים, גם נמצאת עם הילדה, והכל בסדר... כך שלא צריך להקשיב לאף אחד חוץ מאשר לתחושות שלך. תהיני..