אכילה

שלום. ביתי בת שנה, מאז שנולדה לא הייתה אכלנית גדולה, המון תקופות של חוסר תאבון ארוכות. וככלל נראה שאף פעם לא רעבה, כי אף פעם לא ביקשה אוכל. אני מרגישה שאם אני ארפה וניסיתי הכל, הילדה לא תגדל, ולא תבקש לאכול, גם ככה קטנטונת 8,500 ק"ג וגובה 72.5. הייתה אוכלת עד לא מזמן רק דייסה בבקבוק ומעט מאוד ארוחות ביום יחסית לתינוקות אחרים, על אף נסיונות רבים אחרים של מאכלים. היה איזה שבוע אחד בלבד שנענתה לכפית ולא רצתה בקבוק, ובאותו שבוע בלבד הסכימה לאכול מה שלא אכלה עד היום, פירות, מרק ירקות ועוף, ומעדן, הייתי בטוחה שהישועה הגיעה, פתאום ביום אחד הסכימה לטעום הכל, למרות שסירבה פתאום לדייסה בבקבוק שזה היה שיא, היא משתנה המון ואצלה זה פתאום "לא" בקיצוניות מוחלטת, כאשר יום לפני זה היה כאילו בן-אדם אחר. וכרגיל מסרבת שוב בתוקף גם לזה מסיטה עכשיו את ראשה גם לכל כפית וגם לבקבוק. לאחרונה החלה תופעה מוזרה ביותר בעיקבות זה שמסרבת להכל, בבוקר אני מציעה לה דייסה שוב, וכרגיל מעיפה לי את היד ומסיטה את ראשה בנחרצות, ורק אחרי שאני מורחת לה טי ג'ל ודוחפת את הבקבוק קצת בכוח ומאבק לצערי פתאום אחרי מספר שניות של צרחות ובכי ונסיון להוציא את הבקבוק מהפה היא נענית לבקבוק תופסת אותו בפיה וגומרת בקבוק דייסה שלם של 240CC , פשוט לא יאומן, ואני לא מבינה איך זה, שהרי תינוק שלא רעב לא יאכל, אז למה היא נאבקת איתי ותמיד לא רוצה, ולאחר מכן אוכלת הכל. אני מתוסכלת מאוד, לא רוצה להלחם איתה, ולא רוצה בכוח, אבל נראה שאם זה לא יקרה היא פשוט לא תאכל, וניסיתי יום שלם רק להציע, ולשאול והיא לא רצתה ולאחר מכן נשברתי. נראה כאילו הרעב לא מציק לה אם קיים, ובכלל אוכל לא מעניין אותה, ויכולה למשוך עצמה יום שלם בלי אוכל, אם לא יותר, והיו מקרים, ולי כאמא קשה לזרום איתה בנושא כי אני יודעת בליבי שאם מעט מאבק היא תאכל לפחות את המעט הזה. ד"ר אני אובדת עצות ומתוסכלת מאוד, ושוב מרגישה שאם ארפה היא לא תאכל, או תאכל הרבה פחות, מה דעתך בעניין? אשמח לקבל כל תשובה.