הקאה מכוונת אצל בן שנה

שלום רב, בני בן השנה נוהג מידי פעם לדחוף במכוון את כל אצבעותיו עמוק לגרון על מנת לגרום להקאה. הוא עושה זאת על מנת להפנות את תשומת ליבי איליו וכאשר אני כועסת ואומרת לו שאסור הוא צוחק וממשיך במכוון. יש לציין כי הוא מקבל המון תשומת לב - כשאני איתו כל תשומת הלב מופנית איליו - משחקים וסיפורים וכיוצא בזה. הוא עושה זאת גם לאחרים המטפלים בו ומסובבים לרגע את הראש כדי להכין לו אוכל - כשהוא נמצא בלול או בכסא האוכל. יש לציין כי הוא מאד בעייתי באוכל ומסרב בתוקף לאכול, מבחינת משקלו הוא מתחת לאחוזון העשירי. שאלתי היא האם זו תופעה מוכרת ואיך לנהוג על מנת לגרום לו להפסיק בכך?

היי, התופעה מאוד מוכרת וילדך הוא לא היחיד שעושה את זה. הפיתרון ? פשוט מאוד - להתעלם. אני דוגלת בשיטת ה-"אין קהל, אין הצגה". זאת אומרת, פעם הבאה שהוא עושה את זה, פשוט סובבי את הגב ולכי למטבח או למקום אחר. את לא אומרת "לא" או "אסור"... את פשוט מתעלמת. הקיא ? נו פרובלם. את מנקה את זה בנינוחות וממשיכה הלאה כאילו כלום לא קרה. ברגע שהוא יראה שאת לא מתרגשת ממעשיו הוא יפסיק מהר מאוד. יעשה את פעם, פעמיים, עשר פעמים. הוא יראה שאף אחד לא מניד עפעף מזה הוא יפסיק. זו מניפולציה ידועה מאוד אצל ילדים. גם לגבי האוכל... הפסיקי לשדל אותו לאכול והפסיקי לרדוף אחריו עם כפית. אין, לא היה ולא יהיה ילד שהרעיב את עצמו למוות. זו נקודה שכאן בהולנד מאוד מדגישים בטיפת חלב - ילד רעב יבוא לאכול מעצמו. הוא ייבקש. את מגישה לו ארוחה. לא אוכל ? לא נורא. ארוחה הבאה. הציעי לו. לא רוצה, לא צריך. אל תתחנני, אל תעשי "פה גדול - אווירון", לא מול הטלוויזיה, לא קירקס. כולם אוכלים יחד. הוא לא ירצה, שלום. אני מבטיחה לך שכשפסיקי לרוץ אחריו הוא זה שיבוא אלייך לאכול. סירוב לאוכל היא גם מניפולציה התנהגותית של ילדים, והם מבינים עניין מהר מאוד. אולי מדובר באנשים קטנים בגובה 75 ס"מ אבל בגיל שנה יש להם חוכמה וממזריות גדולה, אל תמעיטי בערכו של ילדך ומה הוא מסוגל. היי חזקה ואיתנה ואל תיכנעי למניפולציות שלך, יש לי סרבן אוכל משלי בבית, אני מדברת מנסיון... מירי