עצירות על רקע התנהגותי- עזרו לי בבקשה
דיון מתוך פורום רפואת ילדים
שלום לד"ר שינהר בתי בת שנתיים וארבעה חודשים סובלת מעצירות ב-4 חודשים האחרונים. אד אז לא היתה לה שום בעיה. כל המומחים שבדקו אותה משוכנעים שיש לה בעיה פסיכולוגית האופיינית לבני שנתיים. בדיקות דם , צואה , אולטרהסאונד ורנטגן יצאו תקינות. אין לה פיסורה. שום דיאטה לא עוזרת לה. בהמלצת אחד הרופאים נתתי לה אבילק 15 CC שלוש פעמים ביום אך הוא עשה לה כאבי בטן נוראיים. הרופא אמר שאכן יש ילדים רגישים לאבילק. יש לציין שזה גם לא עזר ולא ריכך את הצואה. בהמלצת רופא אחר נתתי פגלקס. אותה תוצאה. הרופא השלישי המליץ אל שמן פארפין 2 כפות בבוקר . זה הדבר היחיד שעזר לבתי. הצואה היתה מאד נוזלית אבל כל יציאה עדיין לוותה בבכי . לפחות היציאות היו פעם ביום - יומיים. במקביל ניסינו גם טיפול התנהגותי: פעם ניסינו לא להתייחס בכלל לנושא, לא לדבר לידה על זה, אחרך ניסינו שיטת "קקי-פרס". שום דבר לא עזר. אחרי חודש של טיפול בשמן פארפין הוא פתאום הפסיק לעזור. היציאות חזרו להיות קשות ומופעיות פעם בשלושה ימים אחרי כאבי בטן , בכי ובסוף נר. אני כבר מיואשת. השאלה הראשונה: למה שמן פארפין הפסיק לעזור? הוא היה תקוותי האחרונה. השאלה ששניה: מה עוד אני יכולה לעשות כדי להקל על בתי? השאלה השלישית: האם יש טעם לעשות קולונוסקופיה? שאלה אחרונה לכל ההורים עם נסיון דומה: האם יש למישהו עצה טובה? תודה לכולם וסליחה על ההמכתב הארוך.
שלום, הבעיה הינ הצירות התנהגותית! אין לבצע כל בירור ובודאי לא לבצע כל בדיקות פולשניות. כל טיפול שנתתם לווה בכאבי בטן כיוון שהילדה מנסה בכל כוחה להתנגד ליציאות. הטיפול בבעיה דורש שיחה טובה עם ההורים על ההרגלים של הילדה ויש למוד אותה ואת ההתנהגות שלה לעומק. בהמשך יש לתת טיפול התנהגותי ותרופתי מתאימים. שוב, לילדה אין כל בעהי אורגנית הדורשת בירור או צילום. אני מכיר ילדים רבים עם הבעיה אשמח לעזור גם לכם.
שלום רב,אני ממשיכה את ההודעה למרות שהמקרה הזה הוא לא שלי אבל דומה בני בן 3.5 נגמל מחיתול יום בגיל 3 ,מאז עשה קקי בחיתול לפחות פעם ביום בחודשיים האחרונים הוא התחיל להחזיק ולהמנע מעשיה ,לא מוכן גם בחיתול ולא בשום מקום,בחודש האחרון הזמנים התארכו וזה כבר מגיע לשבוע כרגע כבר 9 ימים התחלנו לתת לו אבילוק והרבה פירות.אני רוצה לציין שהוא לא מתלונן כרגע על כאבי בטן ,הוא אוכל פחות ולכן גם נראה חיוור ורזה,עשינו כמובן גם ספירת דם(אין עוד תוצאות).אין נפיחות.הרופאה נתנו לנו חוקן אני רוצה להמנע מכך גם בגלל שקשה לי לחשוב לעשות לו את זה וגם הטראומה והכאבים וגם המחשבה שזה לא יפתור את הבעיה אלא יחמיר את החשש מהעשיה.כמובן שכולם כבר הפחידו אותי על הנזקים בעצירות כלכך ממושכת ומודה שאני שבד"כ לא נלחצת נמצאת כרגע בחרדה ולא יודעת למי לפנות מודה שגישתה של הרופאה לא ממש מקובלת עליי האם יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור לי בטיפול התנהגותי והכוונה כי כל התשובות גם פה בפורום לא ממש מסבירות איזה טיפול התנהגותי אני צריכה לעשות.לחוצה וחרדה מחכה לתשובה תודה מראש.