ניתוק מהסביבה

שלום רב בני בן שנה וארבע חודשים, נולד בניתוח קיסרי עקב סכרת הריונית והערכת משקל גדולה נולד 3640 ללא סיבוכים במהלך ההריון או לאחר הלידה התפתחות תקינה. מאז גיל 8-9 חודשים התחילו להופיע אירועים של סינקופה תוך כדי בכי ניתוק של כמה שניות בודדות מהסביבה וחזרה לעצמו לאחר מכן. ללא איבוד הכרה ללא הקאות או בחילות זה קורה רק בזמן בכי. בזמנו שאלתי באחד הפורומים אמרו לי כי זה תופעה של אי שליטה בכמות החמצן בנשיפה ושאיפה וזה יחלוף עם הזמן. כעת מזה חודש אחרון שמתי לב שבזמן ההתקף של הבכי הגפיים הופכות להיות ספסטיות. ובזמן ניתוק מהסביבה ריפיון מוחלט עד כדי נפילה אם איני מחזיקה אותו הספסטיות קוראת בזמן הבכי והריפיון לאחר הבכי לכ5-10 שניות. לאחר מכן הוא עדיין ממשיך לבכות כאילו נזכר באירוע למה בכה ואז הילד רגיל לחלוטין האם זה מצריך בדיקה של נוירולוג האם יכול להיות שזה אפלפסיה או שזה אותה תופעה שהייתה קודם? ומה עליי לעשות בקשר לגן רשמנו אותו מספטמבר ואני מודאגת שמא לא יקבל חבלה בזמן ההתקף כשלא אהיה לצידו. אשמח לתושבה תודה

שלום בערבון מוגבל מאד-מאד - ללא בדיקה אישית, אך מי מסיון שלי אני סבור, שאת צודקת - זה לא אפילפסיה, זה תגובה היסטרית לאיזשי סיבה, שגרמה גם בכי. כמה פרטים: לילדים תהליך בלימה חלש מאוד וכאשר הוא לא מרוצה ממשהו או דורש משהו - הוא בוכה ומגיה לרמה של היסטריה -ודווקא זה משחרר עצבים שלו, עם הגיל מוח מתפתח, מתחזק ותהליך בלימה גם מתחזק וילד כבר שולט באמוציות שלו יותר טוב. לכן גם בזמנו שיעורים בכיתה אW היו רק 30 דקות, כי שוב לילדים בלימה ושליטה חלשים. דרך אגב, לנשים רבות חולשה של התהליך בלימה נשארת לכול החיים - לכן אשפר לראות המון התקפי היסטריה לנשים ולמעשה אין דבר הזה אצל גברים, אישה בכלל לא אשמה בהתקף היסטרי - אין להעניש אותה או לנזוף. איך להבדיל בין אפילפסיה והסטריה? התקף אפילפסי מתחיל בלי שום סיבה אמוציונלית, ילד מרוצה מהחיים, פשוט משחק - ופתאום - התקף בהיסטריה תמיד-תמיד! הילד או אישה לא מרומים מי משהו, דורשים משהו, נעלבים על מישהו. תמיד התקף מתחיל מבכי, צעקות, תנועות עצבניות -ומגיה לכאילו - כאילו עיבוד הכרה, בפועל הם תמיד הכרה. הטיפול - מדגיש - ה-טיפול - כול משנמצא בחדר חייב מייד!! לברוח פשוט לברוח!!! ולהשאיר אותו לבד. ועכשיו מתחיל דבר הכי מענין - ברחתם, תסגורו דלת בטקאך חזק - בכוונה שהוא יבין שהוא באמת נשאר לבד. תראו דרך חור קטן בדלת - איזה פלאף הוא מיד1 מתחיל להרגע, עדין בוכה אך זה פשוט גחי בכי - ובעוד כמה דקות הוא נרגע ומתחיל לשחק עם צעצועים שלו אך מדגיש אני - להשיאר אותו לבד ו לעקוב ארחיו רק דרך חור קטנצ'יק בדלתץ לא לפחד - אף פעם בחיים התקף היסטרי לא מגיע למוות כמו שסכבתות צעקות דרך אגב, גם התקף אפילפטי - לא גורם מוות, רק עם זה במקום מסוכן או פצע בלשון משניים הוא עמוק. שוב דרך אגב - לאישה בהיסטריה - בדיוק אותו טיפול - ךא לשפוך מיים, לא לצעוק לשכנים ולא להזמין מגן דביד אדום - לברוח וכאשר היא תיהי לבד אך באמת תרגיש שהין בסביבה אף אחד, תראו דרך החור - היא מייד קמה, מתקרבת למראה ומתחילה לסדר ע"י קוסמטיקה את יופי שלה - ריסים-שפתיים-שיער. וזה גם טיפול מונע לילד היסטרי: כעבור 2-3 פעמים שהוא נשאר מייד לבד, הוא ייחשוב פעמים באם להיכנס להסטריה ולאו - לא משתלם לא, הוא גם לא קביל צעצוע שהיה סיבה לבכי וגם נשאר בלי אמא/דבתה. על גן ילדים - כן, כן לשלוח אותו, שם גננת לא תתעסק ב"שתויות" שלו ושם הוא מהר מאד יבין שלא הוא מרכז העולם כמו שהורים חיכו אותו, שהוא פשוט ילד מין השורה. גן - לילדים כאלה - זו תרופה חינוכית