אמא טובה

תודה על פורום זה. אמנם שאלה הקשורה קצת לפסיכולוגיה, אך בכ"ז.... אני מתלבטת אם את בני, שיהיה בן 7 חודשים בספטמבר, להכניס לתינוקיה (מעון) נעמת. יש לי אפשרות להישאר בבית עוד כמה חודשים ולא לעבוד, אך מצד שני - מתחשק לי כבר לצאת (!) מהבית ולעבוד. על כף המאזניים - הדילמה התמידית בין לדאוג לעצמי כאדם לבין לדאוג לתינוק - שכידוע, אין כמו טיפול מסור של אמא, למרות שיש מטפלות מעולות. אך גם - מה איתי כאדם? שאלתי לד"ר - מה דעתך? וגם - מבחינת מחקר רפואי - האם ילדים שנמסרו למעונות וכד' בגיל כה מוקדם הראו איזשהם בעיות לאחר מכן? ברור שהם נחשפים למחלות - האם כדאי לחכות עם חשיפה זו לגיל מאוחר יותר? האם יש משמעות לגיל החשיפה למחלות? תודה ולילה טוב.

שלום אמא כאם אני מאוד מבינה את הרגשתך , אמי מאוד מתקשה לשלוח את ביתי למעון והיא כבר גדולה - תיהיה בספטמבר בת שנה ושלושה חודשים. ערכתי סקר מקיף ביותר בנושא מעונות פרטיים - ומצאתי את הגן הטוב ביותר - הוא נמצא בחלקה השני של העיר ואני אעזר בהסעות. אני מוכנה נפשית שלא יהיה קל - לא לי ולא לביתי אשר מרבה מאוד לחלות גם בבית. ההסתגלות לא פשוטה -אבל מעבר לכל אני מריגשה ויודעת שבתי זקוקה למסגרת זו, ביתי מאוד מפותחת לגילה וגן יספק את יצריה . גם הצורך שלך לצאת מהבית מובן שכל מאוד קשה להיות בסגרת של חיתולים טיטולים אוכל וקקי כל היום זה לא פשוט בכלל ואנו מגלות פחות סבלנות לילדנו ההפך היציאה לעבודה תורמת מאוד לקשר - את פתאום מאוד מתגעגעת לילד שלך , ממהרת הביתה , ומקבלת חיבוק וחיוכים מקסימים של אושר. מלבד זאת - גן אינו חתונה קתולית מנסים-לא הולך תמיד אפשר לחזור הביתה לאמא או מטפלת. אמא