בעיות בהוצאת צואה

דיון מתוך פורום  רפואת ילדים

08/09/2003 | 11:43 | מאת: ג'ניפר

ד"ר שלום! לפני מס' חודשים היתה לבת שלי עצירות קשה מאוד, עד כדי סריטות בפי הטבעת. עד היום, כנראה מהטראומה, היא עדיין מתקשה/מסרבת להוציא צואה בצורה נורמאלית. כפעם עד פעמיים בשבוע אנחנו ממש עוברים סיוט כאשר היא סוף סוף מוציאה משהו, היא סובלת מכאבי תופת וכאשר הצואה יוצאת היא לרוב באורך של כ-15ס"מ אורך ובעובי של כ-3ס"מ מצד לצד ורק לאחר מכן משתחרר הכל ויצא בצורה "טובה". בעבר היינו מס' פעמים אצל הרופאה שלה, היא המליצה בסופו של דבר על שימוש בחומר המשמש לחוקן ובנוסף לעודד אותה לעשות באופן טבעי. במקביל ניסינו לשנות את התפריט היומי שלה ולהוסיף הרבה יותר פירות וירקות. לצערי הרב למרות כל זאת דבר לא מועיל, אינני יודעת כבר מה לעשות ואני מפחדת שיגרם לה נזק חמור. בבקשה, המלץ לי על פתרון כלשהו. תודה מראש, ג'ניפר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית לא ציינת את הגיל של הילדה וזה חשוב. בהרבה מקרים ילדים שסובלים מעצירות עם הופעה של סריטה-פיסורה מופיעה בעייה פסיכולוגית של פחד הגורםלחוסר רצון ליציאה ובהמשך לצואה קשה יותר הגורמת לבסוף לכאבים קשים ושוב המנעות מיציאה וחוזר חלילה- מעגל קסמים שקשה לשבור אותו. הדרך לשבור את המעגל היא ע"י ריכוך הצואה. ניתן להשיג זאת ע"י דיאטה עשירה בתאית (ירקות, לחם חי, סובין, קורנפלקס עם שיבולת שועל,מיץ שזיפים ) וכן ניתן להוסיף סירופ שמרכך את היציאות לתקופה מסוימת. קיימים מספר תכשירים אבל הם דורשים מרשם רופא. תרופות אלה אינם גורמות להתרגלות של המעי כמו משלשלים של המבוגרים והם נותנים לילד לחזור לאמון הבסיסי שיציאה אינה כואבת ואין טעם להתאפק ולהמנע ממנה.

11/09/2003 | 12:12 | מאת: ג'ניפר

ד"ר שני שלום! תודה על תשובתך, סליחה ששכחתי לציין זאת הבת שלי בת 3 וחצי. ניסיתי ביחד עם בעלי להעשיר את הדיאטה של הילדה ע"י תוספת ירקות דגנים ושזיפים או מיץ שזיפים מיובשים - לצערי, היא בקושי נוגעת בירקות, היא אוכלת מעט ירקות בעיקר ענבים, דגנים היא אוכלת מסוג "כריות" של תלמה עם קרם נוגט ועל שזיפים בכל צורה היא לא רוצה להסתכל אפילו (לאחר שניסתה מס' פעמים). למרות הנסיונות ומסעות השכנוע היא פשוט מסרבת לאכול אוכל מזין ובריא שיעזור למצבה ולבריאות בכלל - האם זה נורמאלי? ציינת שישנם תכשירים לריכוך הצואה, האם אתה יכול לציין לי את שמותיהם? לפני כ-8-7 שנים כאשר אחי הצעיר היה בערך באותו גיל, גם לו היו בעיות דומות. בשלב מסויים אמא שלי החלה לקחת אותו לפסיכולוגית לילדים, האם זה כדאי ובאיזה שלב? עד כמה למיטב ידיעתך זה יכול להואיל? אודה לתשובתך ג'ניפר

מנהל פורום רפואת ילדים