זיהום פטרייתי בדרכי השתן

סבתא שלי בת 92 מאושפזת בבית חולים שלישוני מזה כשבוע וחצי לאחר ניתוח אורתופדי. מאז הניתוח היא הייתה עם קטטר ולאחר 4 ימים בוצעה תרבית שתן שתוצאתה הייתה unidentified yeast שמחיפוש בגוגל אני מבין שמדובר ככל הנראה בקנדידה. נראה שבתגובה לממצא הזה הוצא הקטטר מגופה ומאז לא ננקטה שום פעולה נוספת, לא בוצעה בדיקה נוספת וכמובן לא ניתן לה שום טיפול לקנדידה. בימים שלפני הוצאת הקטטר היא סבלה מאוליגוריה ובוצעה לה bladderscan שהראתה שהשלפוחית ריקה (כלומר שהבעיה נמצאת בשופכנים, בכליות או במחסור בנוזלים), כמובן שמאז הוצאת הקטטר אי אפשר למדוד את כמות השתן שהיא נותנת. קראתי בספרות שבאמת מקובל להוציא את הקטטר במקרה שכזה ובמקרים רבים די בהוצאת הקטטר כדי להתגבר על הזיהום הפטרייתי. עם זאת, סבתא שלי היא ישישה שברירית במצב תזונתי ירוד ועם תמיכה נשימתית עקב נוזלים בריאות וראיתי בספרות שבקרב "חולים בסיכון גבוה" כן מקובל לתת טיפול (פלוקונאזול או anidulafungin לפי ההנחיות החדשות). השאלה היא אם מן הראוי לחזור שוב על תרבית השתן (אין באמת דרך לזהות באיזה סוג של yeast מדובר?) ובמידה שהתוצאה תהיה חיובית אז להתחיל בטיפול תרופתי?

ובנוסף סובלת מזיהום סיסטמי שמקורו באזור הניתוח בגפיים, וייתכן שגם מדלקת ריאות. שמעתי שסיבת המוות של הרב עובדיה הייתה קנדידמיה, אבל נכון שהוא היה מחובר למכונת הנשמה וסבתא שלי לא. אולי כדאי לבצע תרבית דם?