וירוסים
דיון מתוך פורום מחלות זיהומיות
ובכל זאת, ד"ר אפי, לא מצליחה לישון עם זה. אמרת, ואני מצטטת, שוירוס הרפס מתחבא בתאי עצבים "עמוקים" ובזמן זה הוא אינו בא לידי ביטוי, אך עם החלשה של המערכת החיסונית (למשל עקב הזדקנות או טיפול תרופתי מסוים) מצליח הנגיף לעבור לתאי עצב נוספים, למשל לאילו הסמוכים לעור, ולגרום לתחלואה. אבל אמרת גם שלוירוסים אין אברי תנועה, ושוירוס בנוי ממטען גנטי (DNA או RNA) וממעטפת של חלבונים, ולאחר חדירתו לתא של המאכסן הוא מתחבר למטען הגנטי של המאכסן ומתרבה יחד עמו. לא מסתדר לי. 1. אם הוירוס לא נע, אז איך הוא יוצא מתא מאכסן מבלי שפגע בו? 2. ואם פגע בתא המאכסן, אז איך לא היתה מחלה במשך שנים רבות? 3. ואיך, למרות תכונתו לחבר את המטען הגנטי שלו עם זה של המאכסן, זה בכל זאת לא קורה במשך שנים רבות? 4. ואיך עובר הוירוס לתאים סמוכים לעור? 5. ומדוע יש מחזוריות של חודשים, או שנים אצל בני אדם שונים? 6. ומדוע וירוס של אבעבועות רוח יכול להתפרץ, אצל חלק מהאנשים אחרי עשרות שנים כשלבקת חוגרת? 7. ומדוע אצל אחרים לעולם לא. 8. ואיך קורה שוירוס שיש בו גנים ספורים יודע לשנות את האנטיגן שלו כמו בוירוס שפעת או איידס, מבלי שהמדע המודרני עלה על הגנים האחראיים? 9. ואיך הוירוס משנה את האנטיגן שלו בלי לעשות שימוש בחלבונים של תא מאכסן. ואם עשה שימוש אז כיצד לא התפרצה מחלה? 01. ואם וירוס משנה כל הזמן את האנטיגנים שלו כמו בשפעת או איידס, כיצד הוא נשאר בטווח התאים הספציפיים עבורו? 11. ואולי כל מה שאנו יודעים על וירוסים, בטעות יסודו? בבקשה ד"ר אפי יקר, תן לי תשובה רצינית. אבל גם תשובה בנוסח "זו תעלומה בעיני המדע" תהיה רצינית. תודה מראש נ.ב התחלתי להתעניין בוירוסים וחיידקים כחלק מעבודה בבית הספר, בלי קשר ללימודי רפואה בעתיד. אבל העבודה נראית כיום כמו עבודת דוקטורט ויש לי מימצאים מפתיעים שהמורה לא מסתדרת איתם.
שאלות מרתקות. בת כמה את אם מותר לשאול?
שלום גלי, 1. הוירוס לא נע בכוחות עצמו אך הוא עובר ממקום למקום בעזרת תנועה של המדיום בו הוא נמצא (למשל דם) או בעזרת כוחות "משיכה" של חלבוניו השונים לרצפטורים שבתאי המאכסן. ומי אמר שהוא לא גורם לנזק של התא בו הוא מתאכסן ומתרבה? נהפוך הוא! 2. בגוף יש תאים רבים בכל איבר או מערכת, וגם אם חלק מהם נפגע- לא תמיד יש לכך ביטוי קליני (=מחלה). 3,4. לגבי נגיף ההרפס- " התחברותו" מטען הגנטי של המאכסן בתאי עצב "עמוקים" אינה מתבטאת קלינית אך נדידתו לתאים ה"פריפריים" גורמת, במקרים רבים, לכאב ולנזק לתאי העור המעוצבבים ע"י עצבים אלו שגם אליהם חודר הנגיף. 5. המחזוריות של השלפוחיות העוריות הנגרמות ע"י נגיף זה נובעת מכך שבדרך כלל הוא אינו נודד לפריפריה עקב תאי המערכת החיסונית המונעים זאת ממנו, אך לעיתים- עם החלשה (שלא תמיד סיבתה ברורה) של המערכת החיסונית (למשל- עקב זיהום נגיפי אחר) הוא "מנצל" את ההזדמנות ועושה זאת. 6. וירוס האבעבועות רוח ווירוס השלבקת החוגרת (הרפס זוסטר) הם אותו וירוס בשינוי שם. 7. ראי את תשובתי לשאלה 5. 8. לגבי וירוס השפעת- המדע כן "עלה" על הגנים שבעזרתם משנה הנגיף את האנטיגניות שלו מדי כמה שנים, אבל כדי לפתח חיסון ספציפי כנגד החלבונים השונים שמייצר גן זה ולהכניס אותו לשימוש נדרשות שנים רבות והוירוס, כך מסתבר, זריז יותר מההרשויות המאשרות חיסון חדש כזה. 9. שינוי החלבון הקובע את אנטיגניות נגיף השפעת נעשה ע"י מוטציות של הגן המייצר אותו ואינו קשור כלל לחלבוני התא המאכסן. ומי אמר שהנגיף ה"חדש" לא גורם למחלה אצל המאכסן? נהפוך הוא! 10. אין קשר בין הגנים האחראיים על האנטיגניות של הנגיף (דהיינו- על יכולתו להיתחמק מהמערכת החיסונית שלנו) לבין אלו האחראיים על הפתוגניות שלו (דהיינו- על יכולתו לגרום לנזק לתאים אליהם הוא חודר) 11. אולי.... הרבה בריאות והצלחה בעבודתך (ובכל זאת אני ממליץ, כהרחבה לתשובותי הקצרות והפשטניות בחלקן לעיל, על ספר טוב בוירולוגיה אותו תוכלי להשיג בכל ספריה רפואית) אפי
תודה רבה. עכשיו אני אלמד את תשובותיך.