בתולה בת 40

הי, יש לי בעיה שהתחילה מגיל מאוד צעיר וזה שאני לא מסוגלת ליצור אינטימיות עם בחורים שמחזרים אחריי וברוך השם לא היה חסר לי. יש לי שנאה עצמית לגופי ודווקא אני נתפסת כאחת עם גוף יפה ( זה לא מה שאני חושבת זה מה שהחברה שלנו חושבת).לא מרגישה נשית ולא מינית. קשה לי מאוד עם מגע ובאופן אישי אני לא מרגישה צורך גם לא אוהבת שנשים מחבקת או נוגעות וזה תמיד היה ככה פשוט היום למדתי להרפות למרות שזה לא נעים לי. אני חייבת לציין שאף פעם ומעולם לא היה החל מגיל ההתבגרות בחור שהתחיל איתי בתמימות. הם בד"כ היו מבוגרים ,מה שנקרא פדופילים מה שמצחיק שהיום מתחילים איתי צעירים בגילאי 20 לחייהם. הייתי בררנית כי חיפשתי חתן והרמה שלהם נראתה לי נמוכה לפי שפת הדיבור מה עושים בחיים וכו'..יש לי גם קושי מפרידות ופחד מדחייה מה שהוסיף לחפש את האחד שיבין אותי ושיהיה רציני בקשר. מעולם לא התחיל איתי גם מישהו שאני נמשכת אליו גופנית וחושבת שהוא חתיך. היחס אליי מגברים הוא מאוד משפיל כלומר תמיד התייחסות לגוף כאילו אני גוש בשר.. הוטרדתי מינית בקטנה אם זה נגיעות ואם זה מלל מה שיצר אצלי סלידה ופה אני לא מדברת על גברים שאני יוצאת איתם. אני לא מבינה ורציתי לשאול למה רק אליי מתייחסים ככה? למה אני מוטרדת מינית ע"י זרים? ולמה הבחורים שאני יוצאת איתם מתייחסים אליי בצורה מינית כבר בפגישה הראשונה?- הרי מי אמר שארצה לפגוש אותם שוב? למה חושבים בחורים כשהייתי יוצאת לפאב שאני מלאה בניסיון? חלקם כשהיו מתחילים איתי היו נבוכים שלכאורה אחת כמוניתסתכל עליהם ואפשר לחשוב שאני יפיפיה? אני ממש לא!!! אולי רק שאני יוצאת אני מושכת. אני ממש רציתי אחד1 לא מעניין אותי סטוצים רציתי חבר לחיים.. שיראה אותי אבל אני מרגישה כמו גוש בשר. ככל שהגיל עולה זה נהיה עול. ויש לי חברות מלאות ביטחון עצמי שהראשון שלהם היה בגיל 28-30 ולא היה להם ניסיון ורק אני מגיל 18 מתביישת בבתוליות הרבה גם היו שואלים אותי על זה או יורדים עליי בקשר לזה מה שגרם ללחץ. יתרה מכך כבר נבהלת מלצאת עם בחורים בגלל כל מה שעברתי ועדיין עוברת.. פשוט גברים מרשים לעצמם להתייחס אליי ככה. לפני שבועיים אחד בעבודה שאין לי קשר איתו ואני במקום עבודה חדש נגע בי ואפילו הביא לי חיבוק במעלית הייתי בהלם!!! אני רוצה לציין שכולם חושבים שאני בגילאי ה-20 לחיי ואני לא אומרת את זה מהשתחצנות. אני אף פעם לא הייתי מפותחת. אני רוצה לדעת איך לצאת מהחרדה שנהייתה כי זה ממש מונע ממני לצאת עם בחורים אני כבר שנים לא יוצאת. זו לא חרדה מבתוליות ובושה אלא פחד מלהיות עם מישהו ברכב. .

פונה יקרה, את מדברת על עכבות, או במילים אחרות חרדות עמוקות, מאינטימיות, אהבה וקשר גופני או מיני. בסבירות של 50% אני מניחה שפנית כבר בעבר לטיפול פסיכולוגי על רקע קשיים אלו, שככל הנראה לא נפתרו באמצעות הטיפול. הרי גם טיפול פסיכולוגי דורש פתיחות רגשית וחשיפה מצד המטופל. במידה ולא פנית עד היום לטיפול פסיכולוגי הרי שלבטח הגיע הזמן לכך. אין שום דרך של מתן עצה או טיפ כיצד לדלג מעל החומה הבצורה של פחדים מקשר עם גבר. את עושה סוג של רציונליזציה להרגעה עצמית בכך שאינך מתראה עם גברים ומכנה זאת בשם "למצוא את האחד". הרי האחד לא יימצא אם לא תצאי לתוך השדה החברתי, ואם לא תתנסי במערכת יחסים או בכמה מערכות יחסים. פרידות, כעסים, אי הסכמה וקונפליקט הם חלק ממערכות יחסים איתם צריך לדעת להתמודד. את מתארת לעצמך עולם אידיאלי ואוטופי מבלי להתנסות בפועל ביחסים בעולם המציאות. באשר לעניין הבתולין, מומלץ לפנות להתנסות סקסולוגית על ידי החדרה הדרגתית של דיאלטורים, כפי שמתואר בכתבה הנ"ל: http://www.doctors.co.il/ar/18248/%D7%91%D7%AA+30+-+%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%94+q00 קיצורו של דבר, אני חושבת שבגילך הנוכחי, אם ברצונך למצוא בן זוג, וזה בהחלט לא מאוחר וזה אפשרי, כדאי לעבור ריכוך פנימי, נפשי פסיכולוגי, של עמדות ודעות וכמובן הרגשות. אם את פונה לטיפול פסיכוסקסולוגי, הרי תוך כדי כך את תופסת שתי ציפורים במכה אחת ועוברת גם טיפול בהחדרת דיאלטורים המסיים אחת ולתמיד (באופן טכני) את עניין הבתולין. כמובן שהכחדת הבתולין ההתנהגותית והנפשית היא אך ורק באמצעות יחסי מין עם בן זוג בשר ודם. מאחלת לך כל טוב ובהצלחה, אילנה