הורות נישואין ומה שביניהם

היי, קוראים לי נינה, בת 31 נשואה 4 שנים ואמא לשני קטנטנים. שנתיים וחצי | ו8 חודשים. אשמח שתעזרו לי אם קושי שאני נקלעת אליו בחיי הנישואים. בעלי ואני הכרנו והתחתנו דיי מהר, נשואים 3 שנים מכירים 4 וחצי. ומהר מאוד נכנסו לחיי משפחה מתפקדים. שנינו בעלי עסקים עצמאים, קנינו בית משותף ובסך הכל המצב האקונומי שלנו די טוב אף על פי שההתנהלות הכלכלית שלנו אינה מסודרת או מבוקרת. (אבל זו לא הבעיה כרגע). בעלי הוא גבר טוב אבל סגור מאוד, כמו כל מערכת יחסים גם אנחנו חווים ימים טובים וחמים פחות טובים. אבל מדהימים הקשיים מגיעים, זה מפרק אותנו לגורמים וזה יכול לקרות מהאירוע סופר קטן שיכל להגמר אחרת. אני אסביר: בעלי מאוד עסוק ואת רוב מטלות הבית והילדים אני עושה, יש לו בעיה עם התחייבות ועמידה בזמנים ולכן כולנו סובבים סביב הזמנים שלו. בדרך כלל ביום שישי זה היום שהוא מקל עליי יותר ונותן לי קצת "חופש" למנוחה או לכל זמן איכות שמתחשק לי. הגיע יום שישי בעלי נכנס הבייתה ב6 וחצי בערב (אנחנו מארחים כל שישי כמעט) האוכל מוכן המנקה סיימה, שולחן השבת מוכן ואני רק מחכה לאיזה שעתיים של שינה. חשוב לציין שבאותו בוקר הייתה לנו שיחה טובה שבה הבעתי כלפיו את תחושות הרייקנות שלי והעייפות מהשיגרה. בעלי הביעה אמפתיה (לא אופיינית). בכל אופן מבחינתי בעלי רואה אותי ומבין את הצורך שלי. כמו שהוא נכנס הוא תיכף יצא והתחיל להתעסק בדברים בחצר, יצאתי אליו וביקשתי שיכנס כי אני רוצה לנוח ולא נשאר הרבה זמן, ואז הוא משיב צי אני לא יכול עכשיו אני עסוק תכנסי הבייתה. אני חשה אכזבה עלבון ותסכול כיוון שרק בבוקר היית שם אמרת שאתה מבין ועכשיו שהגיע זמן ההוכחה אתה לא מסוגל ליישם. מכאן הגיע מן מצב כוחני, אמרתי אוקיי אני אוציא אלייך את הילדים שאני אוכל לנוח. הסתובבתי להכנס פנימה הוא נכנס לרכב ונסע. אני מתקשרת אליו, תא מבינה מה קרה פה הרגע. הרי יד לנו יחסים טובים אתה אומר שאתה אוהב ומבין והכל מאיפה זה הגיע עכשיו? הוא מניח את הטלפון בצד משאיר אותי על הקו ונותן לי לדבר. אני מנתקת 6מתקשרת שוב וככה זה קורה משהו כמו 6 פעמים. השיחות בינינו מתנהלות בלהט אני אפילו בוכה אבל אין בינינו אלימות מילולית , אני שואלת אותו למה אתה עושה את זה ? מה ההתנהגות הזאת והוא בתגובה תפסיקי לשאול אותי שאלות. אמרתי אוקיי אבל אני רוצה לנוח אני עייפה. "אוקיי אני חוזר הבייתה בתנאי שאת לא שואלת אותי שום שאלה". אוקיי תחזור אני רוצה לנוח. בעלי מגיע, אני מחליטה להניח לדברים באמת וללכת לנוח. אני מתעוררת כבר שהאורחים מגיעים. הכל מתנהל כביכול כרגיל אבל מינימום אינטראקציה בינינו. כולם הולכים אני עדיין מארגנת את הסלון, הוא נכנס מהר לישון ואנחנו לא מחליפים מילה. מה דעתכם מה אני אמורה לעשות? אני אישה טובה מתחזקת עסק, נתפסת בעייני החברה כמוצלחת. לאחרונה אני קוראת הרבה על אלימות פסיכולוגית ואני חושבת לעצמי אולי אני נמצאת במערכת יחסים כזאת. הרבה פעמים בעלי מעניש אותי בשתיקה רועמת, יש לי צפייה תמידית לגילויי אהבה שלא נענים. בעלי מאוד סגור וקמצן ריגשית. אין לו כל חשיבות או כבוד לזמן שלי. אם זה זמן עבודה או פעילות ספורטיבית או אפילו איכות או מנוחה. בימים של שמש קרני האור מסנוורות עד בכדיי עיוורון ושיכחה לערפל הכבד בימי הקור והאדם. קצת ארוך מקווה שכתבתי ברור, אשמח לדעתכם