אוהבת אוהבת

שלום, אני מחפשת תשובות בימים אלה, משהו שאולי אינני יודעת, משהו חדש..כי אני מרגישה כאילו אני יודעת כבר הכל..ואין לי תשובה אמיתית !! אני בזוגיות 8 שנים עם בן אדם שאני באמת כל כך אוהבת !!!! ולפני הכל אוהבת!!! ויש ביננו חיבור לפעמים נראה לי כמו חיבור של נשמות – חיבור חזק מאוד ויודעת שהוא מאוד אוהב אותי!!! יש אהבה אבל יש לא מעט מתחים, אנחנו מאוד דומים ומאוד שונים וזה הופך אותנו לפעמים ומביא את המשברים. מדובר באדם מדהים, מוכשר,מאוד מאוד רגיש, קצת ילד לטוב ולרע, הרע שהוא שחי את העבר והילדות ולא מצליח להפרד מהם (פצעי ילדות ויחסים לא טובים במשפחה-אבא-אחים) שעם השנים אני רואה ולמדה שזה המהות של החיים שלו – העבר שלו שלא עוזב אותו. לתוך זה מלווה דיכאון, ערך עצמי נמוך, בטחון עצמי ירוד,כישלונות בשנים האחרונות שמעיבים עוד על הדרך, חומרני- התמכרות לקניות שבאה ככל הנראה לכסות על חסכים רגשייים, תקיעות בעבודה ובקריירה, כעסים וחוסר יכולת לשלוט בהם, (מטופל בפרוזק) מודע לעצמו מאוד אך די תקוע שם לא מנסה או רוצה באמת להוציא את עצמו משם. מנגד יש אותי – שאולי לא סתם הוא בחר אותי ואולי הבחירה שלו בי רק מציפה אצלו עוד יותר קשיים, מעצימה תומכת, אוהבת, מחבקת מצד אחד ומצד שני משקפת דברים שלא היה רוצה שישקפו שישתקפו בחיים. אנחנו מאוד דומים ברגישות היתרה, בחום, באהבה, שנינו אנשים אינטליגנטים, מוכשרים ויש עוד תכונות טובות ומחברות אחרות ורבות אבל נתמקד בבעיה .. אבל בשוני כנראה הבעיה - אני יחסית בחורה עם בטחון עצמי, ערך עצמי, אסרטיבית אולי לעיתים מידי, חסרת סבלנות לעיתים, טמפרמנטית, חברותית מאוד, באה ממשפחה תומכת-אוהבת-יחסים מעולים בין האחים, מחושבת כלכלית, מאוד לא חומרית!! קצת חרדתית בשנים האחרונות -בגלל כל מיני חוויות בזוגיות וטיפולי פוריות כושלים!! (יש לנו בן אחד בן 6) ואני לא מצליחה להכנס להריון (שנינו בני 40) כל זה גורם לי בעיקר לחוות סוג של חרדת נטישה. אני נורא פוחדת מפרידה וגירושין. קשה לו איתי לפעמים הוא מודה בכל– עם הבטחון העצמי, עם זה שאני מחושבת ומאוד לא חומרית, אסרטיביות שמתפרשת להתנהגות גברית ואולי לא רכה מספיק ובכלל התקופות הרעות האלה שלא קל איתי. הוא מודה שקל לו וטוב לו והוא נמשך אלי יותר כשאני רכה, שבורה, עצובה.. הוא מודה שהוא בחר בי בגלל כל התכונות של הביטחון העצמי והאסרטיביות ואני מאוד מחזקת אותו אבל מנגד קשה לו נורא עם זה. רבנו נורא בסופשבוע האחרון עד כדי כך שהוא בא והטיח בי כמה קשה לו איתי ושאנחנו אולי לא מתאימים ואולי כדאי שנתגרש ואני פשוט התרסקתי!! מזה, אני יודעת שזה בא מכעס גדול ומחוסר יכולת לשלוט בכעס אבל מאוד נפגעתי. הוא מאוד כעס עלי על כל מיני דברים שאמרתי או העלתי בעקבות מצב הכלכלי הלא טוב שלנו – מינוס גדול וסדרי עדיפויות מאוד גרועות שלו בהתנהלות הכלכלית שלו בעיקר והלחץ מהמינוס וחוסר היכולת שלו לקנות פשוט פוצץ הכל. ברגעים כאלה הוא ישר רואה בי כאישה קשה, חזקה, גברית ולא רכה שפשוט שנאה מציפה אותו והוא פשוט רוצה לברוח או לשבור את הכלים ולא משחקים, זה נראה כאילו הוא מנסה לגרום לי לחוסר ביטחון ולערער אותי כדי שהוא ירגיש יותר טוב. עברנו המון ב-3 שנים האחרונות- כל הדברים שמחבלים בזוגיות- משבר ילד ראשון, משבר פיטורין שלו, משבר דיכאון שלו, משבר מטיפולי פוריות שאני עברתי, הלכנו התייעצנו טיפלנו הרמנו את עצמנו שוב ושוב ולא ויתרנו. אני טופלתי כמה שנים הא טופל והיינו גם בטיפול זוגי אימון זוגי אבל כנראה שזה מין מעגל כזה שכל פעם חוזר על עצמו - הוא מרגיש רע - גורם לי להרגיש רע ואז נרגעים העניינים אבל זה מתיש! חוצמזה יש גם עניין במיניות - הוא בחוסר חשק מיני, גם אני לא בשיא החשק אבל אצלו כנראה הפרוזק אולי גורם לירידה בחשק - ירידה בזקפה וגם זה עוד יותר משבש אותנו. הוא לא מוכן ללכת לטיפול מיני אני כבר עייפה מזה לא פחות אך מוכנה ללכת בעצמי אם זה יעזור לשנינו. מה אפשר עוד לעשות? מה עוד אפשר לייעץ במקהר שלנו? מה עושים ניגודים? איך חיים כאלה ניגודים? למה התחברנו? למה אנחנו כל כך אוהבים? אולי יש משהו עמוק יותר בחיבור שלנו? למה אני כל כך מפחדת לאבד אותו? אולי כי אף פעם לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת אותו!! אודה לעצתך.

גילת היקרה, כתבת פנייה ארוכה מאוד, עמוסה מאוד, מלאת תובנות אודות בעלך וקשייו עם תזכורות חוזרות ונשנות לגבי תכונותייך והתנהגותכם ההדדית. הרושם הראשון הוא של הצפה, מרוב טיפולים, ייעוצים ואמירות טיפוליות יש הרבה מילים לומר אך השורה התחתונה היא חרדה מציפנית, מלל רב, חרדות נטישה וחוסר אונים. יש הרגשה שהטיפול האישי שלך לא הוליך אותך לצומת של קבלת החלטה שתהיה טובה לך ועולה כעת השאלה לאיזה סוג טיפול עלייך לפנות כדי שיניב תוצאות ברגש ובהתנהגות ולא רק דיבורים של כאילו תובנות שבעצם אינן מעלות או מורידות, שכן אין טעם בתובנה שאין לה השפעה על הרגש וההתנהגות והיא נשארת ברובד המוחי בלבד. את מציינת הרבה היבטים של הרס הדדי ואת מאשימה את בעלך בהתנהגות כספית בלתי הגיונית בעליל, התמכרות לשופינג והצורך שלו שתהיה חלשה וזקוקה לו, נדמה כי קיימת ביניכם סוג של נדנדת יחסים החוזרת על עצמה ויש צורך לשבור מעגל זה. מצד אחד אתם מטופלי יתר שזו צרה לכשעצמה ומצד שני את זקוקה כרגע לטיפול כדי לקבל החלטות האם להישאר בקשר, האם לעזוב, האם קשיי הפוריות נובעים מהאמבילנטיות של הקשר ובכלל להבין את המקום ממנו את מרגישה כה קרובה לבן זןגך וכה סובלת בו זמנית. ההמלצה היחידה שניתן לתת היא לפנות לטיפול פסיכולוגי שיעשה איתך גם עבודת גוף ולא רק עבודת דיבור וכמו כן אין לשלול שגם את תקחי סוג של תרופה נוגדת דכאון וחרדה. אני מפנה אותך לקריאת הכתבות בבלוג שלי: 1. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988222 2. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248 כל טוב, אילנה