טעות חיי

שלום, אני בת 26 ולפני כמעט שנה עברתי פרידה מאוד קשה. הייתי במשך שנתיים עם בן זוגי, בחור מדהים שיודע לאהוב ולפנק בלי סוף. בהתחלה הכל היה מושלם, היה לנו קשר טוב והסתדרנו מעולה. הצרות התחילו כשמצאתי עבודה חדשה עם בוס צעיר שלא הפסיק לחזר אחריי. בהתחלה היה לי ברור ששום דבר לא יכול לקרות ביננו קודם כל כי יש לי חבר וגם כי הוא לא בשבילי וידעתי שגם אם הייתי רווקה לא הייתי רוצה לצאת איתו. אבל יחד עם ההגיון שבי, המשיכה ביננו הייתה עצומה וגם עניין הסמכות ללא ספק עשה לי את זה (בעבר כשהייתי רווקה יצא לי כבר להיות בקשר עם ממונה עליי). ככל שהזמן עבר מצאתי את עצמי מתכתבת איתו בהודעות, חושבת עליו, מתרגשת לראות אותו ואפילו מדמיינת אותו בזמן שאני שוכבת עם חבר שלי (אני מאוד מינית והסקס שלי עם בן זוגי כן היה מספק). ואז ערב אחד הוא הציע לי לבוא לדירתו ובטיפשותי הסכמתי. שתינו קצת ושכבנו. כבר באותה שנייה ידעתי שעשיתי את טעות חיי. יום למחרת סיפרתי את זה לחבר שלי, בכיתי התחננתי שיסלח לי. אבל הוא לא היה מוכן לשמוע, הוא ביקש שאתפטר מהעבודה ואז אולי יהיה מתישהו סיכוי בכלל לדבר. ואכן התפטרתי מהעבודה שאהבתי והצלחתי בה מאד. מאז ניסיתי ליצור איתו קשר אין ספור פעמים אבל הוא פשוט מחק אותי הוא אפילו לא טורח לענות. בשנה שחלפה מאז אני פשוט לא מוצאת את עצמי. לקח לי חצי שנה למצוא עבודה, אני בוכה הרבה, חושבת עליו כל יום ומייחלת לאפשרות להחזיר את הגלגל לאחור כדי לחזור בי ממעשה הבגידה. זו לא אני, בחיים שלי לא חשבתי שאני אעשה דבר כזה. אני שונאת את עצמי שיכולתי לעשות דבר כזה ושהרסתי לעצמי את החיים. אני באמת חושבת שלעולם לא אכיר מישהו מוצלח כמוהו ושלא יהיה לי טוב כמו בעבר. אני יודעת שיש לי הרבה מה להציע ואני נראית מאוד טוב, אבל מאז הפרידה לא הייתי בשום קשר, אף אחד לא נראה לי מספיק טוב ואני לא מצליחה להיפתח לאף אחד. אני מתוסכלת מאוד ומרגישה אבודה, אודה לעצתך.

רונה יקרה, ראשית צר לי על הסבל שאת עוברת ועל ההלקאה העצמית המיותרת שלדעתי את מפנה כלפי עצמך. חשוב להדגיש ולציין כי טעויות או מכשלות אינן קורות "סתם". מסתבר שיש לך "חולשה" לגבר בעל סמכות וכי המשיכה לבוס היא משהו שחוזר על עצמו אצלך. מאחר ואת בחורה נאה וצעירה קיימת סבירות מסויימת שאם לך יש חולשה לבוסים גם הם יפתחו כלפייך משיכה כך ששורש הבעיה הוא לדעתי להבין את מערך הסיפור שלך של הידלקות ומשיכה מינית בבוס שמעלייך, כאן לדעתי טמונה שורש הבעיה. באשר לחבר שנטש נדמה לי שאת קצת עושה אידיאליזציה שלו, לא שאני מטילה ספק באיכויות החיוביות שהיו בו אך יחד עם זאת העונש היה קשה מדי ועוצמתי, גם להתפטר מן העבודה ובו זמנית גם לנתק איתך קשר. כך שמצידך אנחנו רואים סיפור של הידלקות על הבוס כנוסחא שחוזרת על עצמה וצורך בהכשלה עצמית בכל שמיהרת לשתף את בן זוגך בבגידה, בלי לעשות קודם חושבים מיהו, מהו ואיך הוא יגיב לכך. לא הצלחת להכיל בתוכך את האשמה ביקשת שהוא יכיל את הכעס לכך, מה שהוא לא עמד בו. כיום לא נראה לי שיש לבכות על חלב שנשפך ועיקר הבעיה שעלייך להתמודד איתה היא כיצד לא להכשיל את עצמך בדפוסים חוזרים של מאווים, תשוקות, הלקאה עצמית ושאמה, ככל הנראה מעגלים חוזרים של סיפור פנימי שעלייך להחלץ ממנו. אני מציעה לך להתשמש בסיפור כמנוף (ואני יודעת שזה קשה) לתובנה וצמיחה אישית. עשי טובה לעצמך ופני לטיפול פסיכולוגי מעמיק שישחרר אותך מדפוס ההאשמה העצמית. כל טוב ובהצלחה, אילנה