נפרדנו לפי החתונה

שלום רב, אני אספר את סיפורי, אשתדל לקצר. אני מרגיש שאני מבוי סתום ואני לא יודע איך לצאת ממנו. הייתי בזוגיות של 9 שנים שהתחילה בתקופת הצבא והסתיימה חודשיים לפני חתונתנו. הזוגיות התחילה כקשר מרחוק, נפגשנו רק בסופי השבוע. לאחר מכן עברנו לגור ביחד במשך כשנתיים, התארסנו ועקב ריב שהיה לנו חודשיים לפני החתונה, ביטלנו אותה. חשבתי רבות על הסיבות לפרידה, אני חושב שהיינו נתונים במעין לחץ לא טוב. משפחתי נקלעה למשבר כלכלי, לא יכולתי לקחת כסף מההורים בשביל לממן את החתונה (היא חלמה על חתונה יקרה שכזאת), מנגד, הצד שלה הסכים לממן 50% מהאירוע. אני הרגשתי לא טוב, בלשון המעטה, עם המצב הזה. זה יצר בינינו חיכוכים רבים מאוד – ההורים שלי לא נתנו לי תשובה קונקרטית האם יוכלו לעזור ובכמה סכום, אני מצידי כבר לא רציתי לשאול אותם, ומצידה היא כל הזמן שאלה אותי מהו הסכום אותו הם יוכלו לתת. בנוסף לזה, היא כל הזמן התעסקה אך ורק בעניין החתונה, הזנחנו את הזוגיות שלנו. כמו כן, גם מבחינת עבודה, הייתי בהתמחות והייתי חוזר שעות מאוד מאוחרות הביתה, דבר שהיא לא אהבה בלשון המעטה. אני מצידי, לא הייתי בסדר, כי כשהייתי חוזר הביתה, לא פעם ולא פעמיים נפגשתי עם חברים מאשר להיות איתה. כל הגורמים האלה למעשה התנקזו לכדי פיצוץ שהיה בינינו חודשיים לפני חתונתנו. הרגשתי שאני במעין סיר לחץ מטורף, והחלטתי שאני מעדיף לבטל את החתונה. כשדיברנו על זה, ראינו שאין מנוס אלא להיפרד. אני לא טלית שכולה תכלת, כמובן שגם לי ישנה אשמה בכל מה שקרה, אך זהו המצב. שבוע לאחר שנפרדנו, היא הכירה מישהו חדש – היא חיפשה דירה ועקב כך הם הכירו. היה להם קשר מאוד אינטנסיבי שאותו היא הסתירה ממני. אני מצידי, לאחר שבועיים שנפרדנו, הרגשתי שעשינו טעות ענקית, שכן אהבתי אותה עד מאוד ורציתי לחזור. היא דחתה אותי, אמרה לי שהיא טסה לחו"ל לשבועיים (מסתבר שהיא טסה איתו). לאחר שהיא נחתה, דיברנו, היא סיפרה לי את הכל – התירוץ שלה היה שיש לה חרדות נטישה, שהיא חייבת שיהיה איתה מישהו, שכשהיא לבד היא לא מתפקדת ולכן הייתה צריכה מישהו. אמרתי לה שקשה לי לשמוע את זה, אבל אני לא מוכן לאבד אותה והחלטנו לחזור. חזרנו למשך חודש לדירה שגרנו בה (היא נשארה שם), בהתחלה היו לנו 3 שבועות קסומים של שכרון חושים. אלה למעשה 3 השבועות הכי כייפים שהיו לנו מזה זמן רב. לאחר כ-3 שבועות, הרגשתי שהיא קיבלה מעין "סיבוב" – פתאום חזרה בלי חשק אחרי העבודה, אמרה לי שהיא צריכה את הזמן שלה, ניסתה לשנות בי כל מיני תכונות שבעבר "הבליגה" עליהם. חשבתי לעזוב את הבית, היא מצידה לא רצתה שאלך. לאחר כחודש, ראיתי התכתבות שלה עם חברה שלה, בה היא כתבה שהיא לא מסוגלת לישון לידי כבר והיא רוצה להיות לבד. לאחר שקראתי את זה, אמרתי לה שקראתי את מה שקראתי ואני לא רואה טעם להמשיך להיות בקשר אם זהו המצב, על אף שאני מאוד אוהב אותה. היא הסכימה איתי ונפרדנו דרכנו. בתקופה שלאחר מכן, ניסיתי לנתק כל קשר, אך זה היה מאוד קשה. גם היא מצידה ניסתה לנתק כל קשר, וגם היא לא הצליחה. היינו מתכתבים לא מעט. בפסח האחרון היא החליטה שהיא רוצה להחזיר אותי בכל מחיר, קבעה איתי להיפגש והבריזה, לאחר מכן שוב התקשרה, קבעה איתי להיפגש, יצאנו, היה נחמד, הגענו לדירה שלי, עשינו מה שעשינו, ואז באמצע היא אמרה לי שהיא בזוגיות (עם אותו אחד מההתחלה) והיא לא יכולה לעשות את זה. היא עזבה את הדירה באותו הרגע, ואני מצידי נותרתי ללא מילים. היא סיפרה לי שהיא טסה איתו שוב לטיול של 3 שבועות. היא אפילו שאלה אותי שבמידה והיא תבטל איתו, האם אני ארצה לטוס. לא ידעתי כבר איך לענות על זה, זאת לא אותה בחורה שהכרתי במשך 9 שנים – קשה לי לקבל את זה שהיא צריכה לבחור ביני, לבין מישהו שהכירה זה עתה. סירבתי לבוא, והיא החליטה לטוס איתו. כשהיא חזרה, היא מיד יצרה איתי קשר. הסתבר בדיעבד שהוא נשאר בחו"ל עוד מספר ימים והיא כנראה ניצלה את ההזדמנות. שוב אני אגיד – זאת בחורה שהייתי איתה מתקופת הצבא, אני "עיצבתי" אותה, אני מכיר כל מילימטר באופי שלה, ולכן תחושת האשם שהציפה אותי מיום הפרידה הראשונה שלנו, גרמה לי "להבליג" על כל אותם דברים, אחרת אני בטוח שמעולם לא הייתי יכול לסלוח. נפגשנו, יצאנו, היה מאוד כיף, היא ישנה אצלי ודיברנו על כך שנחזור. היא אמרה שהיא צריכה להיות כמה ימים עם עצמה, לבד, כדי שהכל יירגע ולאחר מכן נחזור. כמובן שאמרתי שאני אחכה לה. בימים שלאחר מכן, דיברנו מעט, קצת התכתבויות, קצת שיחות, אבל לא יותר מדי. לאחר מספר ימים היא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת על הכל, היא רוצה להמשיך הלאה ושאני אכבד את הפרטיות שלה. לפני מספר ימים, היא שוב יצרה איתי קשר – היא שמעה שאני בזוגיות חדשה עם מישהי, והיא התחילה להגיד מה היא חושבת עליה ("מכוערת, שיהיה לי רק רע איתה" וכו'). לא ייחסתי לזה חשיבות והבהרתי לה שזה לא במקום. היא חשבה שאנחנו עוברים לגור ביחד, ולכן כתבה מה שכתבה, אמרתי שזה לא נכון. היא סיפרה לי שהיא עברה לגור עם החבר שלה והיא במקום אחר בחיים, כתבתי לה שיהיה בהצלחה. היא כתבה לי שהיא פוחדת להיות לבד, ולכן עושה מה שהיא עושה. היא לא יכולה לסמוך עליי, שכן אחרי הפרידה היא כבר לא בוטחת בי. הפרשנות שלי הייתה שמכיוון שהיא לא בוטחת בי, היא מסוגלת להיות עם מישהו שהיא לא אוהבת, רק כדי שיהיה לה את הביטחון הזה. מאז אותה התכתבות, היא שולחת לי כל יום הודעה אחת או שתיים, מה קורה איתי, מה נשמע איתי, שהיא חלמה עליי, שהיא הייתה בכותל ומבקשת ממני סליחה על הכל וכו'. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני עדיין אוהב אותה, אני עדיין רואה בה כאשתי, כואב לי שהיא כבר לא יכולה לבטוח בי, אני מבין שכנראה קשה לבטוח באדם שנפרד ממך לפני החתונה, ועדיין – אם הייתי יודע כיצד להחזיר לה את הביטחון הזה, כבר מזמן הייתי עושה את זה. אני מפחד שהיא תתחתן איתו, אני עדיין אוהב אותה ואני יודע שהיא אוהבת אותי. סליחה על האריכות. תודה.

מוטי היקר, אריכות הכתוב מעידה על הנפתלות המורכבות והמסובכות של יחסיכם שככל הנראה הם בלתי אפשריים לשניכם. איני מעוניינת לספור כמה פעמים נפרדתם מסיבה זו או אחרת מעבר לפרידה הראשונית של טרום חתונה. העובדה הבסיסית היא שלאחר פרידתכם הראשונה הגדולה אותה בחורה שהיית מאורס לה נמצאת בקשר רצוף עם בן זוג אחר, איני יודעת כמה שנים עברו מאז וככל הנראה זהו בן זוגה. אתם עסוקים בתנודות של פרידה, מיאוס, געגוע, קנאה, להט מיני, אי יכולת לשאת אחד את השני וכמעט כל גווני קשת הרגשות האנושיים. מצב היחסים ביניכם גם כשאין יחסים הוא סוער, לא הרמוני ומלא רצונות מנוגדים. איני יודעת לפני כמה זמן בוטלה החתונה ולדעתי טוב שכך. או שמעוניינים להתחתן או שעסוקים בעניין של טקסים וכספים שאין לזה ולא כלום עם חיבור שני אנשים לזוג נשוי. ההתעסקות בפנטזיות של חתונה יקרה וכסף תוך אי התחשבות בנסיבות בהן אתה ומשפחתך הייתם אז נראה כחוסר התחשבות וחוסר התאמה בסיסיים. המחשבה שלך שאתה גידלת ו"עיצבת" אותה היא מוטעית כמו גם המחשבה שאתה מכיר כל סנטימטר בנפשה. חלק גדול מפעולותיה נעשו בהפתעה עבורך ובניגוד לציפיותיך. לאור היסטוריית היחסים הנפתלת והמורכבת הרושם הוא שאתם מסוגלים להחזיק מעמד יחד תקופה קצרה ולוהטת לאחריה אתם זקוקים לפרידה - כל אחד מטעמיו, ולאחר מכן טחינה אינסופית של המוח והלב, ניגודי אינטרסים, שמירה על תקשורת עד כדי מועקה ובקצרה לא ברור מי אסיר של מי. לעניות דעתי הקשר בין שניכם אינו מיטיב לשניכם ויש להיפרד ממנו אחת ולתמיד, ולו רק בשל העובדה שניסיתם מס' רב של פעמים לחזור והדבר לא צלח. אם הכישלון להתאחד חזר על עצמו מס' ניכר של פעמים פירושו שיש משהו בתשתית היחסים שאינו מתאים ולמרות שאולי זו היא אהבה ראשונה אצלך יש לשחרר וללכת הלאה. יותר מדי אי-התאמות וחיכוכים התגלו לאורך הדרך. כל טוב ושנה טובה, אילנה