מתגרשים אחרי שנה של נישואין האם לוותר או להלחם?

אני בת 24 ונשואה שנה וחודש. בעלי בנפרד בן 30. גרנו יחד 3 שנים לפני שהתחתנו ועברנו הרבה ביחד לטוב ולרע. שנינו משכילים הוא בוגר תואר שני ואני בשנה האחרונה ללימודי התואר. מתחילת הקשר היו לוט הסתייגויות בשבועיים הראשונים שיצאנו הוא אמר לי שהוא לא מרגיש שזה נכון ושכדאי להפסיק. ולאחר מכן המשכנו. כאן נכנסת לסיפור מישהי שהוא הכיר לפני שלא היה לא קשר רציני איתה כי היא בגדה בחבר שלה איתו. הוא היה ממש מאוהב בה ומוקסם ממנה כנראה בגלל האלמנט של החוסר התחייבות. מסתבר שהוא התכתב איתה במייל בתקופה ההיא שהוא הסתייג ממני את זה גילי שנה וחצי אחר כך. בכל אופן אחרי שעברנו לגור ביחד מה שהיה די זריז , התאהבנו והמעבר היה אחרי חודש בערך מההכרות. גרנו יחד שנה ואז הוא עזב את הדירה והשאיר אותי לבד. זה היה ממוטט, חזרתי יום אחד מפגישה עם חברה והוא סימס לי מתי את חוזרת אני צריך לדבר איתך, זה היה בשעה 11 בלילה. הוא טרח להפרד ממני בשבת בערב כלשמחרת אני צריכה לקום לעבודה ולהמשיך כרגיל. למיותר לציין שאחרי שהוא עזב את הדירה לא ישנתי כל הלילה. כל החברות שידעו על זה אמרו לי את חייבת להמשיך הלאה משהו בו לא בסדר. לא היה לי אכפת רציתי אותו בחזרה. עד לפני אותו זמן כל פעם שרציתי להשתמש במחשב הנייד שלו הוא היה כועס עלי ואומר לי לא לגעת, הוא גם היה מוגן בסיסמא. לא התייחסתי לכך משום שהיה לי מחשב משלי וזה מחשב מהעבודה שלו. לא תיארתי לעצמי שהוא עושה משהו לא בסדר. וכן אחר כך גיליתי שהוא התכתב כל תקופת הקשר שלנו עם הבחורה הזאת מפעם ובנוסף לכך התכתב עם עוד מישהי שהכיר באינטרנט. גיליתי שהוא כתב למישהי מהעבר דברים כמו אני תמיד אוהב אותך, יום אחד נהיה ביחד, אני אולי עם פרפר עכשיו אבבל אם רק תגידי אני אבוא להיות איתך. דברים שמוטטו אותי אבל לא עיכלתי אותם באותו הרגע. הייתי בהלם. בקשר לבחורה שהתכתב איתה הם שוחחו על החיים ולמרות שלא נראה כאילו יש משהו רומנטי בהתכתבות הוא הסתיר את זה ממני. הוא גם סיפר לה שפעמים הוא מוצא את עצמו אינטימית איתי כשהוא חושב על הבחורה ההיא מפעם שהוא היה רוצה להיות איתה. מיותר לציין שזה הרס אותי והכאב היה עצום. אף פעם לא ממש התגברתי על השקרים שלו והבגידה האינטרנטית הזאת למרות שהוא טוען לא פעם שזאת סוג של חרדה שלו להשאר לבד. שהיו לו בעיות עם עצמו באותה תקופה. אחרי כמה ימים בנפרד הוא חזר וגיליתי שאחת הידידות שלו שסעדה לשולחני לא פעם הציעה לו ביום הפרידה להכיר לו מישהי אחרת. גם זה הרס אותי. אחרי שניסיתי להתחבר עם כל מכריו הוא תקעו לי סכין בגב. האם זה כל כך יוצא דופן שארגיש כך? הוא טוען שזה נורמאלי שהיא תציע לו כי היא בסך הכל ידידה שלו ולא שלי. בהמשך אמרתי לה גם את דעתי ושאני לא רוצה שום קשר אליה. הוא עד היום בקשר איתה למרות התסכול הרב שלי מכך. הוא לו מוכן להתנתק ממנה. אני לא סומכת עליה מן הסתם. אחרי שחזרנו להיות ביחד נפרדתי ממנו. ככה הרגשתי לכל אורך התקופה שאני אעשה את זה בזמן שלי. ובאמת הרגשתי מצויין לשבוע או משהו כזה יצאתי עם מישהו אחר והתרחקתי. סיננתי אותו והייתה לי הרגשה טובה לגבי הפרידה. אחרי כמה ימים הוא הגיע, הוא התחנן שנחזור אמר שהוא ישתנה. שהוא ינתק קשר עם הידידה הזאת. שהוא יכבד אותי. שכל ההתכתבויות האלו שהיו היו מפחד ושהוא יודע מה באמת הוא רוצה. להיות איתי. אני בטיפשותי נפלתי בפח. הוא גם הציע לי נישואין והסכמתי. ניתקתי קשר עם הבחור שיצאתי איתו למרות שהרגשתי שהוא באמת עושה לי טוב, מחזיר לי את הבטחון שלי בעצמי. שהוא באמת באמת רוצה אותי ואין לו ספקות כמו לבעלי היו. החלטנו לעבור דירה, וזאת בעיקר משום שהפריע לי לגור בשכנות לשתי נשים שהוא התחבר אליהן וכך גם אני אך בעת הפרידה הרגשתי שהן תומכות בו. גם לא היה לי נוח כל המנטליות הקיבוצית שהוא הנחיל. שהן באו מתי שהן רוצות וכו'. המטפל הזוגי שהלכנו אליו בהמשך אמר שהוא יוצר את המצבים האלה בשל חוסר ברור בגבולות. עברנו דירה, חשבתי שזה הסיכוי שלנו להתחלה חדשה הוא פתח עסק באותו זמן עם חבר ולחץ עלי מאוד לסייע לו בעסק למרות שהייתה לי עבודה משל עצמי ולימודים על הראש. רבנו המון על העסק. לבסוף הוא הפסיד את המכנסיים והוא חנוק בחובות כיום. המטפל אמר לו שלבסוף מרוב לחצים עלי הוא יפסיד אותי . הגישה של בעלי הייתה שהוא בונה אותנו את העתיד שלנו. המטפל הסביר לו שהמון זוגות נפרדים בשל כך בשל הגישה הזאת. מצחיק לומר שהעסק קרס. מה גם שהשותף שלא היה לא אחר מאשר אחד השניים שניסו לשכנע אותו להמשיך הלאה ממני. לפני החתונה אחת הדרישות שלי היו שיעשה סדר עם המשפחה שלו שעד אז שמרה על קשר חם וקרוב עם האקסית שלו, בחורה שהוא יצא איתה 3 שנים לפני. היא הייתה בת בית אצל אמו ואחיותיו. היא לא פעם הגיעה או הוזמנה בזמן שהייתי שם. יש לציין שעם כל האופי של הקשר שלנו והאי יציבות מאוד חששתי מהקרבה המוגזמת הזאת. דרשתי ממנו שישים לזה סוף או שלא ארצה אותם בחתונה שלנו. הם עוד בצחוק אמרו משהו על להזמין אותה לחתונה. הוא שיקר שלי שאמר שדיבר איתם על כך. כי חודש אולי אחרי החתונה שנסעתי להביא להם את האלבום שלהם היא פתאום הגיעה. ברגע שהיא הלכה הלכתי גם אני. ורבתי איתו על זה. לא הסכמתי לספוג את זה יותר. אמרתי לו שאני לא מוכנה לשום קשר איתם, עד שינתקו איתה קשר. הוא אומר שהדרישה מוגזמת ושהם יזלזלו בי. תקופה ארוכה לא היינו בקשר אני ומשפחתו, באותה תקופה היינו בטיפול בגלל המריבות הרבות, המטפל אמר שזה לא טבעי ההתעקשות שלהם לגבי החברה לשעבר. לא באמת אכפת להם. הוא עד היום מפחד להתעמת איתם. הוא לחץ עלי ולחץ עלי להיות איתם בקשר עד שנכנעתי. זה לא מצא חן בעיני. חשקתי שיניים. לאורך הטיפול הוא היה מבטל פגישות לא מעט. אגב פגישה היא לא זולה כל ביטול ברגע הפגישה הוא סכום עתק. הוא היה מבריז מאחר. לא מתמיד. המשפחה שלי לחצה להפסיק את הטיפול בעיקר משום שהם נשאו בחצי מהנטל. אמרתי לו לא פעם שאין דבר יותר חשוב מהפגישות האלו. הרגשתי לחץ נוראי וזלזול כאשר הוא היה רגע לפני ההטיפול מתקשר להגיד לי שהוא לא בא ושאני אבטל. רבתי איתו אמרתי לו שהוא יבטל. הוא איים שנפסיק את הטיפול. הפסקנו לבסוף. כל התקופה הזאת הוא המשיך בקשר עם המשפחה שלו מבלי לעשות כלום לגבי מה שמפריע לי. הוא המשיך בקשר רגיל עם הידידה שלו. הרגשתי רע. רציתי להתגרש לא פעם. רבנו אין סוף הרגשתי שאני מוותרת על דברים מהותיים. על היחס של המשפחה שלו, על החברים שלו. מעבר לכך הוא התחיל לשתות בצורה יותר חמורה מאי פעם. נערמו אצלי בבית ערימות של בקבוקי שתייה בירה וודקה ולא יודעת מה עוד. אחרי שהוא סגר את העסק קרה גם משהו בשכונת מגורים שלנו שגרמה לנו לעזוב את הדירה. אגב עברתי לדירה הזאת באזור שקרוב לעסק שלו רק בשבילו דבר שהוא לא העריך. הוא סובל מחרדות בעיקר בעת נסיעה למרחקים. וזה היה אמור להקל עליו. בלית ברירה עברנו לבית של ההורים שלו כדאי להשאר קרוב למרכז גם באותה תקופה הוא היה חנוק בהלוואות ולא הייתה אופציה יותר טובה. החלטנו לקנות דירה ולהשכיר אותה עד שיסיים להחזיר את החובות שלו לתקופה של שנה. קנינו דירה. תוך כדי שגרנו אצל הוריו המצב היה סביר למרות שהשתיייה הייתה עדיין מוגזמת. במהלך הנישואין פניתי להוריו לעזרה עם נושא השתייה הם אמרו שיסייעו ולא עשו זאת. גם בשלב כלשהו אחיות שלו אמרו לי שהוא הבעיה שלי עכשיו. הוא עובד אצל אביו בעסק משפחתי עם אחיותיו. הייתה להן מריבה עצומה. אחותו הייתה מגיעה לבית הוריו מקללת וצורחת מחפשת להתנפל עליו או עלי, אני נמנעתי ממגע איתה. יום אחד היא עלתה לקומה שהיינו בה הוא שכב על המיטה. היא צרחה הוא התעלם ושם אוזניות. היא פנתה אלי וקיללה אותי אמרה מילים מלוכלכות כמו זבל. הוא לא הגן עלי ולא עשה כלום. לאחר מכן עזבנו את בית הוריו ועברנו לבית של ההורים שלי. כאמור לשכור דירה עכשיו לא ייתכן בשל ההחזרי הלוואות. מעבר לכך שיש לנו קושי לעבור הוא נוטה להעלם שיש צורך לעשות משהו רציני ולהתמודד איתו במנעבר הקודם הוא נשכב במיטה והקשיב למוסיקה. הכל נפל עלי. ולכן החלטנו שיהיה הכי טוב לעבור לדירה שלהו ולא להוסיף לחצים מיותרים. אני נוטרת לו טינה על שלא הגן עלי בפני אחותו התירוץ שלו הוא שאם היה מתערב עוד היה מרביץ לה האם זה נשמע הגיוני? אני מסרבת להיות איתה בקשר עד שתתנצל ותפנים שאין לה זכות לדבר אלי ככה. הוא אומר שזה לעולם לא יקרה. היא לא חסרה לי בחיי ההפך אני מתענגת על השקט. אך הוא מתעקש שאני אתעלם ממה שהיה ואשכח מזה ואהיה איתה בקשר קורקטי. אגב זאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה לי משהו כזה. הוא אף פעם לא מגן על כבודי בפני בני משפחתו זה מכעיס אותי כשם שהוא לא עושה זאת בקרב חבריו. לא דיברתי עם ההורים שלו קרוב ל4 חודשים בשל כך שהם אמרו שלא ייתכן שהיא דיברה אלי ככה ושאני ממציאה ומסכסכת בינהם. הוא אמר להם שהם לא צריכים לדבר כך. אמרתי לו באותו ערב שלמרות שהוא תומך בי הוא ישכח ולבסוף ניפרד בשל כך. בתקופה האחרונה אנחנו רבים הרבה על השתייה, על החברים, על המשפחה הוא אומר דברים כמו לא הייתי צריך להרשות לך להתנתק מהם. הוא קורא לי קטנה. לא מבינה, הואאומר שיש לי בעיות שאני לאיכולה להתגבר על הבעית אמון בו ושאלך לפסיכולוג. הוא אומר שלא ייתכן שכולם פוגעים בי. אחרי המריבה עם הוריו ואחותו נהגתילומר לו דברים רעים עליהם אך הפסקתי. כיום אנחנו פרודים. המשפחה שלי לא רוצה שאחזור אליו בשום אופן. הם אומרים שאני סמרטוט שלו שהוא ניצל את העובדה שאני לא רוצה להתגרש. שנישואין זה דבר חשוב בעיני. הם אומרים שהוא שתיין. שלא אכפת לו ממני שאני טיפשה שאני רוצה להיות איתו. שהוא ימרר לי את החיים. לפני כשבוע אחרי מריבות רבות הסכמתי להזמין את ההורים שלו לביקור. גם המשפחה שלי לחצה עלי המון בנושא. הם היו פה והרגשתי שהקרבתי המון בשביל זה. זה עדיין לא הספיק לו הוא החל ללחוץ עלי לגבי אחותו אמרתי לו שכל עוד היא לא מתנצלת היא לא תדרוך בביתי. הוא אמר שזה ביתו שלו גם. ולא ייתכן שהוא יזמין את היתר והיא לא תוזמן.רבנו רבנו ולבסוף ניפרדנו נכון להיות הוא ואני כבר שבוע בנפרד. רבים ללא הרף ומדברים על גירושין. אני לא מוכנה לקבל אותו כמו שהוא עם הדרישה לגבי אחותו, הקשר עם החברים ההם והשתייה. והוא אומר שלא ייתכן שאשתו תכפה עליו שאחותו לא תכנס אליו הבייתה ושלא יהיה לו קשר עם חברים שלו. ושאני אחליט לו לגבי השתייה. אני מאוד רוצה להמשיך הלאה אבל הכאב של הפרידה הורס אותי. מה לעשות? כולם אומרים לי תתגרשי ממנו. הוא ממשיך להגיד לי שעלי ללכת לטיפול כי יש לי בעיות חיברות. אגב בחיי יש לי מערכת חברים קרובים ואין לי שום קושי לטפח ולנהל קשרי חברות. מעליב אותי עד מאוד שהוא חושב שאני צריכה טיפול. אגב הוא בטיפול פסיכולוגי כבר 4 שנים. והוא נוטל תרופות ננגד חרדות. למה בגלל שהוא בטיפול הוא חושב שאני צריכה טיפול? אני מרגישה שאני חייה חיים שלמים ומלאים. עשיתי וויתורים רבים בקשר הזה כמו למשל העובדה שאנחנו לעולם לא יכולים לנסוע לשום מקום ביחד בגלל החרדה שלו. לפני כמה ימים הייתה לו תאונת דרכים ולא הלכתי לראות אוותו . הוא כועס בגלל זה אמר שאם זה היה הפוך היה רץ אלי. הרגשתי שזה לא יפתור כלום. נמאס לי להרגיש שאני מקריבה עבורו והוא עושה מה שבא לו. בקשר להתכתבויות הוא לפני כמה זמן העביר לי מייל של מישהי מהעבר שיצרה איתו קשר אמרתי לו שזה לא תקין הוא התווכח איתי שזה חסר משמעות. ושאני לא אכפה עליו לא להיות לעולם בקשר עם אף אחת אחרת. רבנו רבנו עד שהוא הפסיק. מדוע מלכתחילה הוא עושה את הדברים האלה? הוא גבר נשוי. מפריע לי הסגנון החיים שלו הוא ישן רוב היום הולך לעבודה בצהריים ובערב בגלל שמשעמם לו מחפש מה לעשות עם מי לצאת לבלות. ברור שלא נעים לי שהוא הולך לבלות עם החברים ההם. אנחנו רק רבים ורבים ורבים. המשפחה שלי אומרת שעלי לצאת מזה וזאת ההזדמנות שלי משום שלא אכפת לו ממני ושהוא מתעלל בי נפשית. אני מניחה שגם לי יש אשמה בעניין. אך למה עלי לוותר על מה שמפריע לי? האם להתגרש?

פרפר שלום, כן. כל זה הוא סיפור ארוך ומסובך על כמה את סובלת, "חוטפת" בפרצוף, מתמוטטת, קורסת, נבגדת, מוצפת שקרים והסתבכויות כלכליות, מוותרת על חיים סבירים, מוקפת ידידות וחברות מסוגים שונים של בן זוגך בעבר ובעלך בהווה. ועוד שואלת האם להישאר בקשר זה???!!! ככל הנראה לכל סיר יש מכסה: עצם העובדה שלא ברחת כבר מלכתחילה ועוד מיהרת לעבור לגור ביחד ולהינשא חרף אין-ספור סימני אזהרה והפרת אמונים מעלה תמיהה גדולה לגבייך. במקרה הנוכחי לא די בהחלפת בן הזוג אלא יותר מכך עלייך להבין מדוע המשכת במערכת בה הירבת לסבול ולפיכך בהחלט מומלץ טיפול פסיכולוגי אישי עבורך על מנת שדפוס זה של יחסים לא יחזור עם בן זוג נוסף.

אני לא רוצה להשאר בקשר הזה. אני נלחמת כדי להשתחרר ממנו, על כל ההליכים המשתמעים. ברור לי שזה לא הקשר שאני רוצה להיות בו. אני פשוט מנסה להבין אם הכל בסדר בי. אם אני הובלתי את עצמי למצב הזה. האם אני בוחרת להפגע? אני לא מבינה למה התעקשתי לתת לו צאנס פעם אחר פעם. אולי כבר הייתי שקועה עמוק מידי.