פורום זוגיות, פרידה וילדים

שלום לפני כחודשיים בן זוגי נפרד ממני לאחר קשר של כשנה וחצי במהלכו היינו חצי שנה מאורסים. הפרידה באה בעקבות פערים שהתגלו במהלך הקשר- עם הזמן הוא התחיל להתחזק בדת, בהתחלה זה לא הפריע לי ואמרתי לו שכל עוד זה לא ישפיע על הקשר בינינו אני מקבלת את זה.. עד שהוא התחיל לבוא אליי בדרישות כמו לשמור שבת וכו ואני בתור חילונית לגמרי התחלתי להרגיש שהוא רוצה לשנות אותי כדי שאתאים לפאזל שהוא בונה לעצמו... וכך נוצר הפיצוץ ואחכ באה הפרידה ביוזמתו שכן השתכנע כי אין לנו שום דרך לגשר על הפערים.. חשוב לציין שעד הפיצוץ הזה הקשר שלנו היה מצוין היינו החברים הכי טובים דיברנו על הכל וגם כשהיו בעיות ידענו איך לפתור אותן עשינו הכל ביחד ותיכננו את חיינו העתידיים יחד.. ולא ראינו שהפערים הללו ישפיעו על חיינו כי החשבנו אותם למינוריים וכאלה שניתן להתמודד איתם.. וראוי לציין שכשהתאהבתי בו הבחור היה חילוני לגמרי.. אחרי הפרידה הייתי מאוד פגועה ולא יכולתי לדבר איתו אך עשיתי חושבין והחלטתי שאני יכולה להתגמש פה ושם כדי להתגבר על הפערים על מנת לשמור על הקשר הנדיר בינינו שכן הייתה אהבה גדולה.. פניתי אליו ישבנו ודיברנו והסברתי לו שאני מוכנה לתת צאנס שוב הוא אמר שהוא גם כן רוצה אבל מפחד כי משוכנע שלא נסתדר.. אמר שלא רוצה לוותר עליי ושאוהב אותי ושלא יתחתן ויאהב אחרת אבל לא מצליח להתגבר על המשבר שנוצר בינינו..את כל זה אמר כשדמעות מילאו את פניו והוא התרסק לי מול העיניים.. הנחתי לו לשבוע ואז שאלתי אותו שוב מה הוא רוצה ואז אמר לי שעדיף לי וגם לו שלא נהיה יחד ושאני צריכה לשכוח ממנו.. איך זה יכול להיות שבנאדם שאוהב מסוגל לוותר בצורה כזו? מבלי לעשות מאמץ ולו קטן להצלת האהבה? ואם הוא שלם עם החלטתו למה הוא כל כך מתוסכל? עברו כ 3 שבועות מהשיחה ההיא ואני לא מתכוונת ליצור איתו קשר.. אני מאוד כועסת עליו שוויתר עלינו.. וכי אני לא חושבת שהסיבות לפרידה היו מוצדקות שכן לא היה מדובר בפערים שבלתי ניתנים לגישור.. אמרתי לו שממשיכה הלאה בחיי (למרות שזו משימה לא פשוטה בכלל אבל יודעת שחייבת לעשות זאת כדי לשמור על סוג של שפיות) אבל כל הזמן מכרסמת בי ההרגשה שאולי הוא יתחרט ויחזור.. איך אני משתחררת מזה? והאם יש מקום לאופטימיות בסיפור כזה? תודה רונית

פונה יקרה, עניין של חזרה בתשובה לעיתים קרובות הוא עניין של תהליך. כלומר מתחילים בצעדים קטנים של שמירת מצוות מסוג זה או אחר ובהדרגה בהחלט עשויה להיות העמקה של הדתיות, תהליך המכונה "התחזקות". אם נאמר שבן זוגך לשעבר יגיע למצב של התחרדות עמוקה בה תתבקשי להתלבש כאישה חרדית, לשלוח את ילדייך לבתי ספר חרדיים, לפרוד במנהגי הפרדה בין נשים וגברים זבזמן אירוח, לשמור שבת, לסלק מהבית את אמצעי התקשורת, האם אכן תהיי מסוגלת לעמוד בכל המתבקש מאישה חרדית? תהליך של חזרה בתשובה הוא תהליך נפשי עמוק ואם שני בני זוג הולכים בו יחד עליהם להיות מחוייבים לו ברמה הנפשית ברמה עמוקה מתוך אמונה עמוה בצדקת הדרך. שיתוף פעולה וכיבוד השקפות הזולת אינו מספיק כאן שכן חיים משותפים עם אדם חרדי מחייבים סימטריה מוחלטת של האישה, של הילדים ושל המשפחה כולה. אני מניחה שהצורך הנפשי של חברך לשעבר לחזור בתשובה הוא עמוק, כה עמוק עד שהביא אותו לותר על קשר אהבה ביניכם. בפגישה ביניכם הוא בכה כי הוא כאב מאוד את כאב הפרידה והאובדן אך בסופו של דבר כאשר התרחק ממך וראה את הדרך שהוא עומד ללכת בה ואולי אף הבין עד כמה הוא מוכן להרחיק בה לכת אני מניחה שהוא עשה טוב לשניכם בתהליך הפרידה שכן איני מתרשמת מדברייך שאת מוכנה להעמיק וללכת איתו לכל תהליך התחזקות אשר יהיה. האופטימיות בסיפור היא שעל כל אחד להיות אותנטי עם אורח החיים ודרך החיים בה הוא מאמין ואם את אדם שמצא אהבה בעבר ואהבה טובה וגדולה, ברור שיש לך היכולת לכך ולפיכך סביר שעם התגברותך על כאב הפרידה הנוכחית תמצאי אהבה חדשה התואמת את השקפתך לחיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אנחנו זוג בסנות ה-30 +2 ילדים אנו נשואים 10 שנים אשר במהלכם תדירות קיום היחסי מין בנינו היא סביבות האחת לחודשיים שלוש. מאחר ומספר פעמים בעבר אני יזמתי מגע מיני עם בעלי אך נידחתי באמירות כגון אני עייף וכ... הפסקתי לנסות ואף שוחחתי על כך עם בעלי והסברתי לו שהנושא מפריע לי. יש לציין כי אני ובעלי מתפקדים כשותפים טובים בכל הקשור להחזקת הבית וגידול הילדים אך אני מרגישה כי אנו "רק" שותפים טובים וכי אין בנינו שום מערכת זוגית של מגע,חיבוקים,נשיקות וכ"... אציין כי לאחרונה לאחר ששוחחתי מספר פעמים עם בעלי הוא מנסה שיהיה בנינו מגע מיני ואני זו שאינה מעונינת כי נדמה לי שכל ניסיון מצידו הינו רק להראות לי "שהינה ניסיתי את לא רוצה" הוא אינו מיתעקש לקיים יחסי מין הוא מנסה פעם אחת ואם אני אומרת לא אז זה בסדר מבחינתו. מידי פעם הוא "זורק" לי את רואה את לא רוצה וממשיכים הלאה. האם לדעתך ייעוץ זוגי יכול להועיל במיקרה שלנו או שמה הגענו "למבוי סתום" ועלינו להמשיך כל אחד לדרכו?? אציין כי הפער בתדירות קיום היחסי מין בנינו אינו מפריע לבעלי ומבחינתו הוא אינו רואה בכך בעיה גדולה.

פונה יקרה, אם האופציה להיפרד קיימת על השולחן איני רואה כל סיבה מדוע לא לנסות קודם את האופציה של להדק את הקשר. בנקודה זו נכנסת עם בעלך למאבק כוחות, הוא מנסה מדי פעם, את מכנה זאת "תרגיל של להראות לה שאני רוצה" ודוחה אותו על הסף. להערכתי את מכניסה לעצמך גול עצמי. בין אם הוא משתוקק במאה אחוז או בעשרים אחוז לים איתך מוטב היה להרים את הכפפה של להרים את יוזמת המין שלו ולקיים יחסי מין. כולנו יודעים שעם האוכל בא התיאבון ודברים שהתחילו כהתחייבות הופכים כחביבים ובעלי עדיפות. אם את מצהירה שברצונך להגביר את האינטימיות במערכת שלכם הייתי גם מנסה ליזום ובפרט מעודדת אותו ליזום מגע מיני ולהיענות לכל יוזמה שלו, גם אם אינך משוכנעת מכל הלב שהוא בשיא תשוקתו. אפשר להתחיל באש נמוכה ותוך כדי ההתעלסות להגביר את התשוקה והעוררות המינית כך שבהחלט ייתכן והסך הכל ינוע מבינוני ועד טוב ואפילו מצוין. בעצם הבעיה שלך היא בעיה של לתת בו אמון שתשןקתו אלייך כנה ואותנטית. להערכתי גם אם איכות התשוקה אינה גדולה יש להענות אליה ולקבלה כי הוספת זרדים בצורה איטית בסופו של דבר מדליקה את האש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי מיטל. אני נשוי כבר 11 שנה ונמצא באותה בעיה. אבל אצלי הבעיה החמירה בצורה משמעותית. הגענו למצב ששלוש שנים לא הגענו למצב אינטימי...... אחרי שאני העלתי את הבעיה בכל הזדמנות. גם אנחנו חברים טובים ומנהלים את הבית בצורה "חברית מושלמת" אנחנו חברים טובים ושותפים מעולים לגידול הילדים (שלושה ילדים בגילאים 7,5,3) אבל הנושא פתח אצלנו בעיות נוספות שצצו בעיקבות יחסי המין. הסברתי לה שזה לא מספיק להיות חברים טובים.אם אין אינטמיות אין זוגיות. כרגע אנחנו עומדים בפני פרשת דרכים. התחלנו טיפול שבמהלכו הפנו אותה לטיפול מיני. אני לא יודע לאן דברים יפנו,את זה ימים יגידו. אבל אני יודע שמשהו מת אצלי ושזה יהיה תהליך ארוך וקשה,במידה ונצליח לגשר על כל מה שקרה לנו. אני באמת מבין אותך וכואב לי לשמוע על מקרים כאלה...מי כמוני יודע מה את עוברת. עצה שלי-אל תמשכי זמן. אם את חושבת שניתן להציל את הזוגיות תפני עוד היום לטיפול. את נמצאת המקום שאין לך מה להפסיד. עד היום אני וותרתי ואניאוכל את עצמי על זה. אני באמת מאחל לך הצלחה. אל תוותרי על עצמך.

הי מיטל, שמי עומרי, במצב דומה לשלך מהצד השני של המתרס. מזדהה עם מה שרשמת. אשמח לדבר. תגידי לי אם את מעוניינת.

יש לי ידידה שאני מכיר 6 שנים אם לא יותר אנחנו מכירים טוב אחד גם בזמן שהייתי במערכת יחסים עם בנות אחרות תמיד שמרנו על קשר אני רציתי אותה בהתחלה אך לבסוף היא דחתה אותי לאחר שפרדתי מהחברה האחרונה שלי שוב התחלנו לדבר בתדהירות רבה על כל נושא גם על קיום יחסמי מין לעמוק הדבר היא אינה מוכנה לקיים איתי יחסמי מין למרות שהתנהגות של משדרת משהו אחר לגמרי היא מודעת לה זה שאני נמשך עליה מינית אך היא נוטה לצחוק על זה ואף אפילו איך אני יגיד את זה היא אפילו מעורר בכוונה את החשק אצלי למיך אך אני מ וכנה לחתור למגע מה לעשות לסיים את הקשר זה או אני לא יודע ......? דחוף עצעה בעניין

פונה יקר, הרושם שידידתך מעוניינת להישאר בסטטוס של ידידה ולא של בת זוג. ייתכן ויש כאן משחק מסוים של פלרטוט מיני, אולי כן אולי לא, אך שורה תחתונה אינה מוכנה לקיים איתך יחסי מין, כלומר אינה מוכנה להיכנס לתוך קשר של זוגיות. אם משיכתך המינית אליה מציקה לך מדי נראה שיש מקום להתנתק ממנה בשלב הנוכחי שכן היא נחושה ועקבית לאורך כל שש השנים. מומלץ שתמצא לך בת זוג לכל דבר ועניין ואז תחליט אם לשמור על קשר הידידות ובאיזה מינון עם הידידה הותיקה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני נמצאת במערכת זוגית עם בחורה כבר שנתיים וחצי. לפני כחצי שנה התחלנו תהליך של כניסה להריון. בת זוגי נמצאת בקורס במסגרת העבודה, של חצי שנה בתנאי פנימייה. לפניי כמה ימים דברנו בטלפון והיא אמרה לי שהיא עדיין לא מוכנה לילד ולמחוייבות הזאת ורוצה להפסיק את התהליך. כמובן שלקחתי את זה מאוד קשה. לאחר יומיים הבנתי שהיא התאהבה בבחורה אחרת שאיתה בקורס והן רוצות להיות יחד. זה בכלל שבר אותי. לא היה שום סימן מקדים, הזוגיות שלנו הייתה מצויינת עד כה והאהבה הייתה שם. השאלה שלי היא האם יכול להיות שהיא נתקפה חרדה למחוייבות של הקשר שלנו שהפך לרציני יותר ובעקבות זה התאהבה במישהי אחרת כדי לצאת מהמחוייבות של הקשר שלנו? האם ניתן לנתח את המקרה בעין פסיכולוגית?

פונה יקרה, אין לי מושג וחצי מושג האם מה שהרתיע את בת זוגך הייתה שאלה של כניסה להריון או העובדה שפשוט התאהבה באישה אחרת. איכשהו נדמה לי שאכן, וזה דבר שקורה, שבתנאים הדחוסים של פנימיה נוצרה אוירה שבה היא התאהבה במישהי אחרת. אם אכן אלו פני הדברים יהא עלייך למצוא בת זוג חדשה, שכן החיים זורמים הלאה. דבר אחד לא ברור לי וזו העובדה שנשבר ליבך על שאינה רוצה להיכנס להריון. האם את שוללת את אפשרותך שלך להיכנס להריון? מדוע בתוך הזוגיות הוחלט שדווקא בת זוגך היא זו שתביא את הילד/ה ומדוע לא את? אם תהיי זו המוכנה להביא ילד לתוך הזוגיות ייתכן ובהחלט תגבר גמישותך בבחירת בת זוג עתידית. שכן אז אחריות התהליך של הריון ולידה תהיה בתחומך. מאחלת לך אושר והצלחה בהמשך הדרך. כל טוב, אילנה

ערב טוב . אני ובעלי נשואים שנתיים וחצי +שני ילדים . לאחרונה עברנו לגור אצל ההורים (משיקולים כלכליים). הקשר בנינו טוב, ישנה פתיחות מירבית , שיחות על כל נושא . לאחרונה אני מרגישה שאין לו סבלנות כלפיי ודבריי מייגעים ומעייפים אותו, הוא טוען שאני חוזרת על אותו הטענות ,שאני מאשימה ו"חופרת" וכו'. מבחינה מינית ישנו פער בנינו עושה רושם שעבורו פעם בשבוע/שבועיים מספיקה ואילו זה היה תלוי בי הייתי שמחה לפעם ביום . מעולם לא סירבתי לו ואני לא מקובעת אלא בדיוק ההפך , משוחררת ומוכנה לחוויות חדשות מהבחינה הנ"ל . במילים אחרות התדירות נמוכה וחסר לי ... כשכבר כן יש ,אז הוא עושה הכל על מנת לספק אותי לפניו והוא כלל לא אגואיסטי :). במהלך היומיום הוא עובד 10 ש' ויותר ואני עם הילדים (האכלות, החלפות, רחיצה , אני זו שקמה בלילות ואני זו שמוותרת על שנת צהרים ומתאימה את עצמי לשעות שלהם , לעומת זאת הוא יכול לישון צהריים כשהוא רק רוצה וימי שבת מבחינתו הם נטו למנוחה עבורו ) , הוא טוען שהוא מעריך , מתחשב, אוהב אבל אני לא חשה באף אחד מאלו. אני לא מרגישה שהוא אוהב, אני לא שומעת ולא רואה את ההתחשבות מצידו או עזרה כלשהי בטיפול בילדים ,מבחינתי גם הצעת עזרה מבלי לעשות דבר הייתה מספיקה לי ואמרתי לו לא פעם. לגבי אהבה??? אני לא מרגישה שהוא אוהב ונראה לו תמוה ואף פוגע שאני שואלת משהו שאמור להיות ברור לי. הייתי רוצה יותר ממנו, יותר חיזור, יותר ההערכה, יותר הבנה והוא מצידו טוען שהוא עושה ככל יכולתו (זה לא נראה ולא מרגיש כך). לגבי הסקס כפי שציינתי קודם הוא טוען שהמצב הכלכלי, החובות , העובדה שאנחנו גרים עם ההורים פוגעת באפשרויות ויש לו רצון אבל הנסיבות הן כאלו שלא מאפשרות. בעיניי זה סתם שטות כי כשהוא רוצה אז כן יש...וכשאני רוצה זה בעייתי ולא נעים וישמעו ומליון תירוצים. חשבתי אפילו שהוא בוגד בי והטחתי זאת בפניו והוא נשבע לי שלא... קשה לי להאמין שגבר שהוא בריא לא ירצה מעבר לפעמים בודדות כ"כ. מה לא בסדר??? אגב אני משקיעה במראה שלי , ליבוש, בישום וטיפוח . ייתכן ויש לו מישהי אחרת? ייתכן ואינו נמשך אליי? ייתכן ואני "מובן מאליו" , הוא גם מרשה לעצמו לדבר אליי באופן שלא דיבר בעבר, להעליב, לפגןע, לזלזל, להעיר הכל מעיד על זה שמשהו השתנה אבל מה?

פונה יקרה, מתוך התופעות שאת מתארת השתנו לראייתך מספר דברים חשובים בקשר: 1. הפחתה ניכרת בתדירות יחסי המין ופיחות ביוזמה המינית שלו. 2. שימוש במילות גינוי או ביטוי זלזול והשפלה כלפייך כפי שלא היה בעבר. 3. היעדר עזרה ושיתוף בגידול הילדים. אינני יודעת אם חוסר המעורבות בגידול הילדים התחיל כבר מלידת הילד הראשון או שבהדרגה הוא פשוט נסוג מלהיות שותף בגידול הילדים. אכן בעלך עובד 10 שעות ביום ואין זה מעט אך אין הדבר מונע מעורבות רגשית, התייחסות רגשית חמה, הערכה כלפייך ומיניות תקינה. לא ברור לי מה עובר עליו וכיצד ניתן להסביר את השינויים מהזוית שלו אולי יש חשיבות לעובדה שעברתם להתגורר בבית ההורים, לא ברור אם ביחידה או בבית ההורים ולא ברור אילו הורים. לעיתים לשאלה זו יש השלכה משמעותית על היחסים הזוגיים. האמת היא שפרט לשאלת מעבר הדירה אין לי מושג מה השינוי שחל בנפשו של בעלך ומדוע השתנתה מערכת היחסים ביניכם. מאחר ואינך שבעת רצון בצורה מספקת מצורת התייחסותו אלייך הרי יש להציף זאת בצורה ברורה וחדה. אתם רק בתחילת קשר הנישואין ונראה שיש מקום למהר ולשפר את המצב הנוכחי, גם משום שאת מאוד מתוסכלת ואינך שבעת רצון וגם מתוך החשש שהדבר ילך ויתדרדר. נסו תחילה לשוחח ביניכם בלי האשמות ובלי הטחת עלבונות אלא הצגה עובדתית של הדברים (יש להניח שיהיה פער במציאות כפי שכל אחד רואה אותה). במידה ותתקשו למצוא פתרון הולם לחילוקי ההתנהגויות העדיפות על כל אחד מכם נראה שיהיה צורך לפנות לייעוץ זוגי כדי לישר את ההדורים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 26 נשואה טרייה לאחר שש שנים של חברות, בתקופה האחרונה אני מרגישה שבעלי פחות נמשך אליי או ליתר דיוק מבחינה מינית אנחנו שוכבים אולי פעם בחודש וזה גם כשאני יוזמת. כשהתחלתי לחשוב על זה לעומק הבנתי שזה לא משהו חדש, דיברתי איתו על זה אבל לא בצורה הכי ישרה כי פחדתי לפגוע בו אבל הסברתי לו שאני מרגישה וצריכה קצת יןתר מפעם בחודש וזה עדיין לא קורה. זה גורם לי למחשבות שליליות לגבי וחשדנות לגביו זה הוביל אותי למצב שמצאתי את עצמי נמשכת לגבר אחר אבל ידעתי לעצור את עצמי עוד בהתחלה זאת אומרת שום דבר לא קרה. התחושות האלו כואבות ומבלבלות אני אוהבת את בעלי בלי סוף והוא אותי אני בטוחה! אבל אני כל הזמן מנסה לחשוב מה לא בסדר כאן?!? אני שדורשת יותר? הוא שלא דורש? זה הזמן? אני כבר לא מושכת אותו? מבחינתי עייפות ועיסוקים זה תירוץ כי תמיד יש ותמיד יהיו! אז מה לא בסדר?!? :/

פונה יקרה, אינני יודעת מה הייתה תדירות יחסי המין לאורך שש השנים שקדמו לנישואים. אין סםק שפעם בחודש עבור זוג צעיר זהו מעט שבמעט והציפיה היא שמין יתרחש בממוצע פעמיים בשבוע. אצל זוג צעיר אולי אפילו יותר. השאלה המרכזית כאן היא האם ביחסיכם בשש השנים שטרום נישואין חלה ירידה הדרגתית והאם נוצרו הבדלים של מי היוזם ביניכם. כיום בהחלט קיימת בעיה כי פעם בחודש זהו מצב לא סביר. כאמור אינני יודעת אם הירידה הייתה הדרגתית או שהתרחשה לאחר הנישואין. יש בני אדם מסוימים, גברים ונשים, שלאחר הנישואין חווים שינוי לא מודע די עמוק בתשוקתם לבני זוגם. אין הם מבינים זאת באוםן מודע ואינם יכולים להסביר זאת אך הדבר יוצר קושי בתוך המערכת הזוגית. נראה לי שלא מומלץ להמשיך לאורך זמן מערכת נישואין בה יחסי המין כה רחוקים ונדירים. במידה ואינך מסוגלת להבין מה קורה עם בעלך ובמידה ואין הוא מצליח להבין את עצמו לעומק ההמלצה היא לפנות לטיפול זוגי מיני להין את שקורה עכשיו וזאת על רקע כל ההיסטוריה הזוגית והמינית שלכם. כאמור שאלת המפתח היא, לתפיסתי, האם חל תהליך הדרגתי או שחל מעבר חד לאחר ההחלטה על הנישואין או לאחר הנישואין עצמם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, שמי דניאל, אני בן 22, אני וחברה שלי נמצאים שנתיים במערכת זוגית. זו מערכת היחסים הראשונה של שנינו אבל החיבור מעולה ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה. למרות זאת, בחודשיים-שלושה האחרונים אני מתחיל לחשוב יותר ויותר על בחורות אחרות שאני מכיר, שבעבר נמשכתי אליהן / התאהבתי בהן מתישהו לפני הקשר. בזמן האחרון זו הופכת להיות מחשבה כמעט אובססיבי ולמרות שאני מנסה למנוע מזה להתפשט, או מנסה להבין למה זה קורה, זה רק מתחזק עם הזמן. החשק המיני שלי בחודש האחרון השתתק כמעט לחלוטין, ואני וחברה שלי כבר כמעט ולא מקיימים יחסי מין (וכשזה קורה זה בדרך כלל מגיע מהצד שלה ואני נכנע לזה). אני מניח שזה קשור למחשבות האלה על אחרות, או שלפחות קיים איזשהו קשר דיאלקטי שאני לא מצליח להבין. למרות שהקשר שלנו היה מעולה עד לא מזמן, אני מרגיש שאני "צריך" לחוות עוד קשרים עם בנות זוג אחרות. היא מאוד אוהבת אותי וכפי שנראה לא פוזלת לאחרים, וזה מאוד מקשה עלי מבחינה רגשית. אני לא יודע אם לדבר איתה על המשיכה והשינוי הזה או שזה רק עלול ליצור מציאות מסוימת ולדרדר את מערכת היחסים שלנו. מצד אחד אני אוהב אותה מאוד ונעים לי בקשר איתה, אבל מצד שני המשיכה לאחרות ותחושת ההחמצה מכרסמת בי כל הזמן עוד ועוד. הקונפליקט הזה לא נותן לי מנוח ואין לי מושג איך לפתור אותו. זה מצב שכיח? האם כדאי לי לדבר על זה עם חברה שלי? אפשר/כדאי לנסות להקל/לסלק את המחשבות או שלהיפך, דווקא ההתנסות בקשרים אחרים תוריד את המתח הזה לשנינו ואחר כך יהיה לנו יותר קל לחזור ולהיות ביחד? בקיצור, אני דיי מבולבל ולא יודע ממש מה לעשות, אשמח לעזרה... תודה מראש, דניאל

פונה יקר, אכן הבלבול שלך מובן לחלוטין אך נדמה לי שהנפש-גוף כבר בדרך החוצה. נכון הוא שבגיל 22 אחרי קשר ראשון טבעי שלא רוצים לסגור את הבסטה ורוצים עוד להמשיך ולחוות ולהתנסות. אין בזה פסול ואי אפשר לגנות זאת. סביר להניח שיישבר ליבה של חברתך שכן היא שלא כמוך ככל הנראה אינה חווה את הצורך להפליג למחוזות אחרים, אבל ככל הנראה אילו החיים. אני מניחה שתצטרך להיות כן וגלוי איתה, לומר לה עד כמה היה לך טוב איתה ומספק עד שיצר הסקרנות והחידוש החל לפעול בתוכך והוא דוחף אותה החוצה במידה כזו שאיבדת בה ענייןמיני. יש להניח שהשיחה צהיה קשה ומכאיבה ומלאת דמעות אך איני רואה כל מוצא אחר אלא להציף את הקונפליקט ועל האופן בו הוא מקרין על היחסים. השתדל מאוד לשמור על ערכה של בת זוגך ולהדגשי את מעלותיה ובאמת לקחת את האחריות על הצורך שלך בהתנסויות אחרות. מקווה ששניכם תצלחו את הקושי של תהליך השיחות ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בת 41 אמא ל 2 ילדים מדהימים 11 ו8 מודה ומתוודה הם כל חיי!!! נישאתי לפני 12 שנים הנישואים היו קשים מההתחלה! בעלי הוא הבן הקטן של אמא מתוך 6 ילדים האחרון שנשאר בבית והיה עדיין מחובר בחבל התבור. עברתי מרורים ממנו ומשפחתו עליי לציין שכל מי שמכיר אותי יודע שאני בעלת שמחת חיים אדם שמח במיוחד אוהבת לבלות והיו לי המון חברים ומחזרים ועשיתי מה שרציתי מתי שרציתי ואיך שרציתי.... בהחלט נהנתי מהחיים! אחרי שנולד הילד הראשון החלטתי שנגמר לי ואיך יכול להיות מצב שאני בזוגיות לא מאושרת קשה לי ואין לי עם מי לדבר כי גם חברים/חברות אין לי. החלטתי שאני עוזבת וכאן הייתה תפנית בעלי התחנן על חייו הוא ביקש שנלך לטיפול וכך היה.... היינו בטיפול קרוב לחצי שנה, אפילו המטפלת הייתה בשוק ממערכת היחסים שלנו ושל משפחתו. הוא קיבל על הראש והבין שעשה טעות , לקח לי זמן לקבל אותו בחזרה כי כבר הרגשתי עם עצמי שאני ממש כבר לא שם וזה משהו שצריך לבנות מחדש. החלטנו לעבור דירה קצת יותר רחוק מאמא שלו אבל לא לא בעיר אחרת ואז התחילו בעיות מסוג אחר....... אקצר נכנסנו להריון ילד שני נוסף למשפחה והמצב עדיין היה עגום! היום לאחר 12 שנות נישואין אני יודעת שאני בן אדם אחר.. מריר לא מאושר לא סומכת על אף אחד, קשה לי לבטוח באנשים, יש בי רייקנות גדולה כאילו חור עצום נפער בי, אני מרגישה שאין משהו שיכול לרגש אותי יותר. אני בודדה ועצובה שנים שלא קיבלתי חיבוק נשיקה אהבה... רייק לי. אתמול החלטתי שאני עושה מעשה לאחר שגיליתי שבעלי עושה דברים מאחורי גבי( שזה לא משהו חדש) ויש איזה התנהלות עם אחיות שלו מאחורי גבי.... זרקתי אותו מהביית!!! עכשיו אני בדירה שכורה עם 2 ילדים אני יודעת שהחיים שלי מעכשיו יראו אחרת אין כסף ואין לי עבודה... אין לי ממש עם מי לדבר או לבקש עזרה אבל ההרגשה הכללית הרבה יותר טובה. אני זקוקה לחברים/חברות , להכוונה . הסברתי לילדים בערך מה הולך לקרות... הם לקחו את זה קשה והיום ההתמודדות שלי היא לוודא שהילדים שלי ירגישו נאהבים ואהובים ושלא יחסר להם. אני קצת הממומה ממה שקורה ומרגישה קצת מנותקת מהעיניין.....עזרה!!!

פונה יקרה, נקטת בצעד מאוד דרמטי, אולי אמיץ, אולי מתאים, אינני יודעת. אך עלייך כרגע לפתור שלוש בעיות: 1. בעיה כלכלית. 2. בעיית הבדידות החברתית. 3. בעיית הריקנות שבלב. אם עזבת את בעלך אני מניחה שהבדבר יוביל לגירושין ומשמעות הדבר מזונות. ברמה זו או אחרת ובנסוף לכך יהיה עלייך למצוא עבודה. אינני יודעת מהם כישורייך והשכלתך אך בכל רמה של השכלה או כישורים ניתן למצוא את העבודה ההולמת את היכולות. סביר להניח שעלייך למהר ולהסתדר בשוק התעסוקה אלא אם כן יש לך תמיכה כלכלית מבני משפחתך המאפשרת לך קצת אויר כספי בתקופה הנוכחית. באשר לבדידות החברתית, ייתכן שיש מקום להיכנס לאתר של הורים גרושים הנקרא "הלב- הורים לבד ביחד", כנסי ובררי אם את מוצאת שם חברה של אימהות או אבות בגיל התואם לשלך או בגילאי ילדים תואמים. הרשומים באתר עורכים מפגשים עם הילדים ואירועים שונים משותפים. אין זה בהכרח אתר היכרויות לצורכי שידוך אלא עזרה הדדית ויצירת כיף משותף לחד הוריים. 3. בקשר למצוקת הלב נראה שעלייך למצוא מענה בדמות טיפול פסיכולוגי. ביכולתך לפנות אל פסיכולוג קופת החולים או למרפאות החוץ הפסיכאטריות של אחד מבתי החולים המרכזיים הסמוך למקום מגורייך. קיימת כמובן גם האפשרות לפנות לרופא המשפחה, לשתפו במצוקתך וייתכן והוא יציע לך לפרק הזמן המיידי תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 35 נשוי כ-8 שנים לבת גילי, שנינו בריאים, יפים, משכילים, אמידים, הכל בסדר ביננו, תקשורת טובה, זוג אידאלי בעיני כל החברים שלנו, רק שמסתבר (באיחור) שהיא "א-מינית". אין לה שום צורך בסקס, מבחינתה זו רק דרך מוזרה להיכנס להיריון, וחבל שאי אפשר היה בלחיצת כפתור לגמור עם זה, ולכן מספיק סקס רק 3 פעמים בחיים בערך. גם אין לה צורך במגע, חיבוק, נשיקה, ליטוף כלשהו. דיבור על סקס נשמע לה משפיל ודוחה, ניסיון ליטוף או נגיעה בה נענה מייד בהעפת היד הנוגעת ובכעס. כמובן שגם היא לא יוזמת שום מגע שלא לדבר על יחסי מין. אני דווקא מאוד מיני, מצידי סקס פעמיים ביום זה נשמע כהתחלה יפה, בכל מקום ובכל מצב, עומד לי מכל שטות, אבל - אני צריך לאונן בשקט, כי אין מצב שיהיה משהו יותר מפעם בחודש-חודשיים, וגם אז - תוך הרגשה ש-"הנה, תקבל ותשתוק". גם בפעמים הנדירות האלה היא לא מוכנה לשתף פעולה, כלומר, אני גם היוזם של הסקס וגם המפעיל של האירוע. אני יורד לה, היא מאוד נהנית ואפילו גומרת לפעמים (כולל הרטבה דומה לשתן בלי ריח), אני משקיע במשחק מקדים ארוך מאוד, אבל היא - "שק תפוחי אדמה מנומנם". לא מסכימה לעשות לי כלום, לא מין אוראלי, לא אנאלי, לא בשום מקום מיוחד חוץ מהמיטה, וחוץ מ-2 תנוחות בסיסיות כל דבר אחר הוא משפיל ומגעיל, ובכלל הכל מבחינתה דוחה. ועצם זה שהיא מסכימה לסקס זה כבר הרבה מאוד. אז למה צריך גם לזוז? אני אשכב לי פה, ואתה תעשה מה שצריך ותגמור עם זה... כמובן שניסיתי כל השנים האלה לדבר, לשנות משהו, אבל תמיד כשאני מנסה לדבר על הנושא הזה, זה משפיל ודוחה, ובכלל אני מגעיל, וכל היום רק סקס-סקס-סקס בראש הסוטה שלי! אגב, שנינו בריאים, לא לוקחים שום תרופות, מערכת היחסים ביננו טובה ואוהבת, המצב הסוציואקונומי שלנו טוב, אפילו מאוד, אין לחצים מיוחדים בעבודה/בחיים לא עליה ולא עלי, לא שום דבר סביבתי שיכול אולי להצדיק את זה. וזה ככה מאז החתונה, לפני כ-8 שנים, לא השתנה בהרבה. (אולי רק קצת התדרדר בשנים האחרונות, מאז שהיא נגעלת העובדה שאני מאונן, אז אני צריך להחביא את זה). האם יש טיפול שיכול באמת לעלות את רמת התשוקה והמיניות אצל אישה א-מינית כזאת? משהו באמת יעיל? לא עוד דיבורים, כי זה לא עובד! וגם אם כן - אני לא רוצה לעשות סקס עם אישה ש"נותנת" אלא עם אישה שרוצה! ולכן טיפול ברמה של מודעות לבעיה וכלים תודעתיים לפתרונה, גם אם יגדיל את תדירות היחסים - לא יפתור את הבעיה מבחינתי!

פונה יקר, הפער אותו אתה מתאר הוא כה דרמטי וכה מייאש, מן הזוית שלך, עד שאכן עולה התמיהה אם יש דרך לפתרון. הדרך היחידה לשינוי מצבה של אשתך אם תרצה בכל ליבה להיות אישה מינית, אם תחשוב שמשהו אצלה עצור וסגור וזקוק לשינוי, רק אם יהיה רצון אמיתי מצידה וצער על שהיא מפסידה את חוויית המיניות אין שום טעם שתפנה לטיפול. כלומר אישתך צריכה להיות בעלת מוטיבציה גדולה לשינוי עצמי על מנת שטיפול אישי בה אשר יתמקד בתשוקתה טבעמדותיה כלפי מין ישיג תוצאות. למותר לציין שהפער בין הצרכים המיניים שלכם הוא כה גדול שאף הוא גורם לשפיכת שמן למדורה. אם אתה רוצה סקס פעמיים ביום לפחות להתחלה זה בהחלט נשמע הרבה ומאיים גם על אישה המעוניינת במין אחת לשבוע או פעמיים בשבוע שכן עצמת תשוקתך היא מסוג כזה שסביר להניח שרוב הנשים בקשר ארוך ויציב לא תהיינה מעוניינות בו. בתחילת רומן ובתחילת התאהבות תשוקתה המינית גם של האישה גבוהה אך אין להניח שתהיה אישה בעולם שתהיה מעוניינת במין פעמיים ביום, וזאת רק למנה ראשונה. יוצא אפוא שתשוקתך המוגברת דוחפת את אשתך ל]פינה של לרצות עוד פחות, אבל זה מה שיש יניכם. השאלה כמובן היא כיצד זה הגעתם לנישואין אם הפער המיני ביניכם הוא כה דרמטי, האם המצב היה שונה בצורה משמעותית לפני הנישואין? אם לפני הנישואין הייתם בהרמוניה מינית עולה השאלה מה קרה שהיא התפרקה לפער כה גדול. אם מלכתחילה הייתם בחוסר התאמה מינית מופלגת עולה השאלה כיצד זה הגעתם לנישואין. כך או כך מאחר ושניכם מציקים ומתסכלים זה את זו בתחום המיני עליכם לדון האם ביכולתכם להמשיך ולחיות יחד. הדבר יחייב לא רק מוטיבציית אמת לשינוי מצד אשתך כדי להיות אישה יותר מינית אלא יחייב גם אותך להפחית מעט מתשוקתך שעבור אישה בעלת מיניות נורמטיבית היא מאיימת מדי ועשוייה להביא לתגובה של התנגדות והסתגרות מינית. שוחחו וקבלו את החלטותכם בנושא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אחרי שנים לבד, הכרתי בחור מקסים וטוב לב. בעל משרה מכובדת, משכיל והכל תקין לכאורה. לאחרונה, בערב של פתיחות, סיפר לי הבחור כי יש לו פנטזיות וחלק מהן זה שבת זוגו תשפיל אותו ותכריח אותו לחוות חדירה (עי קוקסינלית לטענתו ולא גבר) ותכריח אותו לקיים מין אורלי לקוקסינל.. הוא אומר כי ממש לא נמשך לגברים. אני מאוד לא רגועה ממה שסיפר. האם אני מעצימה בעיה שאיננה קיימת? יצוין שאני אם חד הורית לבן 6 וזה פשוט מפחיד אותי. כמובן שאין מסביב בעיות (נמשך אלי מאוד, מכירה מישהי שהיה מאורס לה וכו) אשמח לתגובה בהולה! תודה

פונה יקרה, מתוך הסיפור המורכב נדמה לי שהחשש המרכזי שמא בן זוגך עלול לעשות מעשים מיניים כלשהם כלפי בנך. אם אינכם גרים יחד הרי שהחשש יחסית נמוך יותר. הפנטזיה המינית של בן זוגך אינה ברורה כל כך מתוך המכתב, האם הוא רוצה עוד דמות של קוקסינל יחד איתכם במיטה? כלומר שתהיו שלישייה? או שמא הוא רוצה שתבצעי בו חדירה אנאלית, דבר האפשרי על ידי אצבע או ויברטור. העובדה שיש לאדם פנטזיות מיניות מסוג מסוים לא אומרת שבהכרח צריך לממש אותן: אפשר לא לממש כלל ואפשר לממש באופן חלקי. השאלות המופנית אלייך היא כדלקמן: 1. באיזו מידה את מוכנה כן או לא לקחת חלק בפנטזייה המינית של בן זוגך בתחום ההחדרה האנאלית אליו. 2. האם את מוכנה כן או לא להיות בשלישייה במיטה עם קוקסינל? 3. האם את מסרבת לחלוטין להמחזת הפנטזיות המיניות שלו ביניכם? (מותר לשים גבול לפנטזיה מינית ומותר גם לסרב לה). 4. באיזו מידה את חושבת שהקשר עשוי להתערער אם לא יסופקו הפנטזיות של בן זוגך. 5. האם אתם יכולים לקיים קשר טוב גם ללא מימוש הפנטזיות המיניות שלו? 6. באיזו מידה את חוששת לפגיעה נפשית או פיזית בבנך הקטן? יש כאן שש שאלות מורכבות ומסובכות וייתכן שעל מנת לדון בהם יהיה ראוי לגשת לפסיכולוג על מנת לדון יחד איתו בשאלת הסבירות והסיכון שאת חווה כלפי כל אחת מהן. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני מנהל סוג של רומן עם חיילת ממחלקה אחרת שזאת אומרת סקס כל סוף יום עבודה עכשיו אני לא יודע אם אני מתחיל להתאהב בה או שזה רק בגלל שהסקס מעולה לשנינו, לפחות ככה גם היא אומרת… אני צריך לשאול אותה אם זה מתקדם לקשר רציני או פשוט לתת לה לפתוח את זה, זאת שיחה שצריכה להגיע ואני לא יודע מה להגיד. אין לנו אותו תחומי עניין מעבר לפעילות גופנית מועדפת ויש לנו כימיה מטורפת כאילו אנחנו תמיד מוצאים על מה לדבר

פונה יקר, נשמע לי שהכל טוב ולא ברור לי מהי בעצם שאלתך. בוא נסכם את המצב כלהלן: יש לך סקס מדהים עם בחורה זמינה וקרובה גאוגרפית, איתה יש לך תמיד על מה לשוחח, כלומר לא משעמם אלא מלא עניין. עד פה נשמע שהכל טוב. סקס טוב ותחומי עניין משותפים בהחלט מובילים אנשים להתאהבות כי אם הגוף רווי ומסופק ואם העניין בשיחה המשותפת הוא רב מה חסר כדי להתאהב? אם אתה חש שאתה מתאהב בה שיהיה לך לבריאות. נדמה שאתה מתלבט אם לאפשר לתהליך ההתאהבות להתרחש מתוך חשש שמא אולי הבחורה לוקחת אותך "בראש קל" ואינה מתאהבת בך. לא ברור כמה זמן תשרתו באותו בסיס וכמה זמן נמצאים שניכם לפני שחרור. כל מה שצריך הוא להעלות את המצב כפי שהוא ביניכם, כלומר לדון בטוב שבקשר הזוגי, ולהעלות את אי הוודאויות ביחס לרבדים הרגשיים המעורבים בו. אם אתם מספיק מאהבים טובים זה לזו ומספיק חברים טובים המדברים על כל דבר אין שום חשיבות למי יעלה ראשונה את הנושא. התחום הרגשי הוא נושא אנושי המשותף לשני המינים כך שאם אתה חש שהעניין מציק ודורש בירור פשוט תעלה זאת לשיחה משותפת, בעדינות, במתינות ובהדרגה. כל טוב בוהצלחה, אילנה

שלום לך דר אלינה .אני נאשוי 13 שנה אני בן38 ואשתי בת41 +3ילדים הבעיה הי כך אשתי אשה עצבנית מתרגזת מהר וכמה אני עוזר לה לא משנה טעות קטנה והיא לא מפסיקה לקטר למה למה ואם פעם אחד לא עוזר לה לדוגמה בארוחת ערב אז היא מתחילה נו איפה אתה בוא תעזור לי אומנם אני עוזר לה בהרבה דברים ילדים : בבית לפעמים אני מכין ארוחת בוקר ומעיר אותה שנאכול ביחד ובכול זאות לא מספיק לה {הערה אשתי עקרת בית }.ועוד עניין לא פחות חשןב סקס אני גבר עם הרבה חשק כמעט בא לי כל הזמן אפילו לפעמים אני גומר בזמן שאני חולם על אשתי ההפך הוא אשתי שסקס לא מעניין אותה אני תמיד יוזם אני מנסה לענג אותה שתהנה מהסקס ושיהיה לה טוב אבל היא לא עושה כלום המיטה ולא מעניין אות משחק מקדים ולא כלום . אנחנו עושים פעם כל 10 ימים אז אני לא נהנה כי אני גומר מהר כי מזמן לא היה סקס .אנא עזרו לי ותודה לכם.

פונה יקר, לצערי קשה לעזור לך במצב הנוכחי מבלי להכיר באופן אישי אותך, את אישתך ואת מערכת היחסים ביניכם. אינני יודעת אם כשהתחתנת עם אישתך היא הייתה עצבנית ואם אז היא הייתה רגועה מדוע היא עצבנית היום. אינני יודעת מהו המתח וחוסר הסיפוק המלווה את חייה באופן שהיא מגיבה בעצבנות לדעתך. אולי לדעתה אין היא עצבנית וזו רק נקודת המבט שלך. באשר ליחסי המין, לך יש צשוקה חזקה וגבוהה ואישתך ממש לא מתלהבת מהעניין. האם פעם זה היה אחרת? האם בתחילת הקשר היא הייתה יותר נלהבת ואקטיבית? לא ברור מה שינה את תחושותיה ורגשותיה כלפי מין. האם היא חסרת סיפוק מהחיים ומרמורמרת ולכן גם לא רוצה מין? האם קשה לה מדי בניהול משק בית וגידול ילדים? האם יש בה כעס ומרירות תמידיים כלפייך? אתה מציג את המערכת רק מזווית הראייה שלך ומתוך זה קשה להבין את שמתרחש בביתכם ואת המתרחש בינך לבין אישתך. לא נותר לייעץ לכם לפנות לייעוץ זוגי. בכל היישובים העירוניים או המועצות המקומיות קיימים עובדים סוציאליים המעניקים שירותים של ייעוץ זוגי ומשפחתי. במידה ואתה רואה את הבעיה כבעית מין בעיקרה אתם יכולים לפנות למכון לטיפול מיני באחד מבתי החולים הגדולים שבקרבת מגוריכם. ההתרשמות היא שיש צורך בהתערבות טיפולית כדי להבין את מכלול הבעיות שלך, של אישתך, את הרגשות היותר ופחות טובבים ביניכם ואת המידה בה כל צד מסופק או מתלונן על הצד השני על אי מילוי התפקידים המצופים ממנו. נסו לנהל שיחה ביניכם בעניין זה אך נדמה לי שעדיף לפנות לייעוץ זוגי מסודר ורציף. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 24 ולאחרונה חוויתי פרידה כואבת ואשמח לחוות דעת על הסיפור הבא- הוא בן 24 אהבנו מאוד אך היו בעיות בקשר שלצערי לא איפשרו לי להשאר איתו- היה לי קשה מדי עם דברים רבים במשך שנה וחצי הוא היה מדהים אלי אבל לא עשינו הרבה יחד ולא נפגשנו כמעט והוא תמיד היה לחוץ לחזור לביתו כי הוא מאוד תלוי בהוריו. החלטתי שאני צעירה ולא מתאים לי התנהלות כזאת בקשר שגרמה לי להרגיש ריקה מבפנים כאילו אני בכלוב ללא חופש פעולה וגם הוא .(היו הרבה שיחות בנושא וכלום לא השתנה) כל פעם שבאתי לחתוך איתו משהו השאיר אותי איתו . למשל: הבטחות רבות שיהיה טוב בכי ודמעות שגרמו לי להבין כמה הוא לא רוצה לוותר. נשארתי איתו על אף הקושי הרב.(אני לא מפרטת אבל באמת היה קשה ורע) ואז הוא החל לזרוק באויר את זה שמשפחתו רוצה לעבור להתגורר בחול ושהוא שוקל ליסוע איתם כי יש לו שם אוניברסיטה שכל חיו חלם ללמוד שם. בסופו של דבר הוחלט הדבר שהוא נוסע אך הוא רצה שנשאר יחד אבל אני שגם ככה חשתי ריקה ,לאחר חודשיים החלטתי שזה לא עבורי ונפרדתי ממנו בדמעות ובקושי רב. לאחר שהסברתי לו כמה הוא לא היה בסדר כל הקשר וקשר שלא יציב לא יכול להחזיק מרחוק. הוא בכה אבל הייתי חזקה וזה נגמר. לאחר חודש וחצי הוא שלח לי הודעות של כמה שאינו מסוגל בלעדי ואני בזמן הזה נפגשתי איתו הרגעתי אותו ונתתי לו הסבר מדוייק למה נפרדתי ממנו עשרות פעמים ואמרתי גם דברים שקשה לשמוע אך זאת הייתה האמת - הוא לא התנהל בצורה רואיה לקשר. אך נפגשתי איתו ולעיתים גם התנשקנו. הוא אמר לי שהוא לא מתכוון לוותר ובמשך חודש חיזר אחרי בצורה מטורפת- בכי, הודעות, הגיע אלי הביתה הרבה פעמים ואני הייתי שם בשבילו ומצד אחד פתחתי לו דלת ומצד שני סגרתי אותה כשהייתי אדישה לעיתים או שלא עניתי תמיד לשיחות.ואפשר להגיד שהחזקתי אותו על אולד. אמרתי לו שאולי עוד חודשיים שלושה וגם זה יקרה רק אם דברים ישתנו או שיחל שינוי בו ובהתנהלות שלו.הוא תמיד אמר לי שלדעתו זה יכול להצליח מרחוק ושהוא מעדיף לנסות.הוא הקשה עלי להיפרד ממנו כי עדיין הרגשתי אליו דברים ומצד שני ידעתי שזה לא זה. לא ויתרתי על דעתי . הוא הסכים והיה מוכן להכל. ואני אמרתי לו שאי אפשר לדעת מה יקרה אבל שכדי לראות אותי עליו לעשות שינוי ושלפני זה איני חוזרת אליו או נפגשת איתו. המשכנו לדבר קצת ולאחר 4 ימים הוא הפסיק להתקשר . דיברתי איתו וביקשתי להיפגש והפגישה הוא אמר לי שנפל לו האסימון, שהוא הבין שזה לא יכול לקרות כי הוא נוסע להרבה שנים ושהקשר לא יציב. הוא לא בכה והיה חזק בדעתו הייתי בסדר עם זה ואפילו אמרתי לו שאני שמחה שהגיע להבנה הזאת ושאלתי אותו אם הוא לא רוצה יותר והוא אמר שכרגע לא כי אין טעם ושהוא לא יכול להבטיח כלום כי הוא נוסע . אך אמר שהוא רוצה שנשמור על קשר באירועים מסויימים ושקשה לו כי הוא עדיין מאוהב בי ואני הבחורה שהוא הכי אוהב בחיו, אבל שהמציאות וכדי להיות ריאלי זה לא יכול לקרות.(כל זה אני אמרתי לו לפני כן בפגישות ובפרידה) האם בסופו של דבר הוא חתך את זה.? האם אני אמורה להרגיש כאילו הוא לא רוצה אותי? האם בנאדם משנה את דעתו בכמה ימים? ופתאום לא מעוניין יותר? או שאני צריכה לזכור את החיזורים והדברים שהוא עשה למעני ולהבין שמה שהוא אמר זה מקושי ומכאב ?

פונה יקרה, נדמה לי שאת רוצה דבר והיפוכו. מצד אחד את מתארת באריכות ובפירוט עד כמה היה קשה ורע, עד כמה הקשר לא מתאים לך ועד כמה היית חזקה וניתקת אותו, ושאכן הניתוק מתאים לך ושאין לך שום תכניות להיות עם אדם הנמצא בארץ זרה. עד כאן הכל טוב ויפה, כלומר עקבי, רציף ובהתאמה של רגש והתנהגות. אכן מותר להיפרד מבן אדם אשר לא נעים איתו מספיק או שהתנהגותו אינה נושאת חן בעינינו או מכל סיבה אחרת של חוסר התאמה. הקיצור מותר להיפרד ורצוי לעשות זאת כפי שעשית תוך מתן הסבר ונימוקים לפרידה. לא שזה עוזר תמיד לשני להשתנות אך לפחות זה מנקה את הנפרד מחוויה שהתנתק באופן בלתי מובן. מכאן ואילך התחלת לשחק משחק כפול, מצד אחד רצית לסיים את הקשר ולסיים פירושו סוף. היעדר תקשורת. היעדר מגע, היעדר שיח. מכאן ואילך היה לך סוג של סיפוק, הן למלא את תפקיד המבינה והעוזרת לו בכאבו ובגעגועיו אלייך ובו בזמן שאבת כנראה סיפוק מחיזורו כלפייך. כלומר למרות שלא רצית את הבחור כבן זוג שאבת סיפוק מהמידה בה את חשובה לו ומהמידה בה הוא מחזר אחרייך. גם בן אדם המחזר ונהנה באופן עקבי בצורות תגובה של חם קר וסירוב עובר תהליכים של עיבוד פנימי ואם הוא בשל מספיק ומאוזן מספיק רגשית הוא עושה בסופו של דבר סיכום ומסקנות ומגיע למסקנה שחבל לדפוק את הראש בקיר. לקח לו זמן לבחור עד שהבין שהוא מבזבז עלייך את רגשותיו ושעדיף לו להתרחק, להתנתק ובהמשך להתאושש ולשכוח. סופסוף החל מתנהג ראציונאלית ובהתאם לנתוני הנסיבות. כאן החלת מזדעקת מדוע נפל לו האסימון ומדוע כה מהר. בהחלט נפל לו האסימון מאוד לאט, במשך זמן ארוך של ייסורים ושל משחק שלך בו של בוא ולך, משחק שבו נהנית מהכוח היחסי שלך כלפיו והגיע הזמן שנמאס לו מהעניין. על פניו את צריכה להיות שמחה ומאושרת כי השגת את הפרידה ושקט השתרר בחזית ביניכם. בסופו של דבר הוא חתך, הוא למד את השיעור שהקפדת ללמד אותו שהוא לא מתאים לך ושאין את רוצה בו ואין שום סיבה שבעולם שאדם ירצה מישהו שלא רוצה בו. להערכתי שניכם נמצאים כרגע במקום שרציתם להיות, את רצית להיות בלעדיו, הוא השתחרר סופסוף מתלות בך ומנסיונות להתגבר עלייך כך שגם הוא במצב טוב. נדמה לי שיש לך משאלה סמויה של האגו שירצו בך, יתחננו אלייך ויחזרו אחרייך כשאת עומדת ומסרבת, זהו משחק אגו חסר טעם הנותן תחושה מדומה של כוח ועוצמה, אינו בונה שום זוגיות ואינו יוצר אהבה כך שלא ברור לי מדוע את זקוקה לכך. פעם הוא רצה אותך וחיזר אחרייך ועכשיו לא, אנשים לומדים את הלקח ומשנים את רגשותיהם בהתאם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני יוצאת עם מישהו מזה 3 חודשים. הקשר טרי ואנו עדיין מגששים זה עם זה, בגדול מרגיש שנחמד לנו ביחד. באחת השיחות בתור שעשוע דיברנו על שמות שאוהבים והיינו נוטים לבחור לילדים עתידיים (השתעשענו גם עם שמות מטופשים וכ') אבל הוא הפתיע אותי כשברגע מסויים ציין ברצינות גמורה שם שהוא סגור עליו ואמר 'ברור לי שזה השם שאקרא לילד שיהיה לי. אני מתכנן על השם הזה כבר ממזמן'... החמאתי לשם שהוא אוהב אבל ביני לביני הרגשתי קצת לא נוח שהוא אמר את זה ככה כי נראה לי ששם לילד זה משהו שאמור להיות החלטה משותפת של שני בני הזוג כי הילד הוא הרי 'יצירה' משותפת.. ובעצם תוהה אם הגישה הזאת שלו לגבי השם כמו שהוא הפגין לא מעידה עליו שהוא לא כ"כ חושב על דברים מזוית 'זוגית' אלא שקוע בעצמו וברצונות שלו? לא דיברתי איתו על זה כי קונקרטית זה נושא מאוד לא רלוונטי לקשר בשלב כזה כמו שאנחנו, אבל אשמח לשמוע דעתך בעניין- האם באינטואיציה שלי אני צודקת שיש משהו קצת בעייתי בגישה של הבחור שהוא בחר שם מראש ובאופן חד צדדי?.

פונה יקרה, כל דבר יכול להעיד על משהו גדול ומשמעותי ויכול גם לא. אתם יוצאים שלושה חודשים, נחמד לכם, זה כבר טוב. אם תצאו יחדיו שנה ויהיה לכם נחמד לבטח נקודת ההכרות ההדדית תהיה עמוקה יותר. ואם תצאו יחדיו שנתיים על אחת כמה וכמה. קיצורו של דבר הקשר הוא בחיתוליו ומתוך הליך של צחוק ושעשוע הגעתם למשהו שאת רואה אותו מוקש קטן. אין מפרקים קשר על נושא של שם זה או אחר, אדם הבוחר בשם כלשהו ונסגר עליו לגבי תינוק שעוד לא בא לעולם ונישואים שלא באו לעולם, קשור לשם באופן שהוא משמעותי עבורו. בשלב הזה אין אנו יודעים את הרקע, את המשמעות הרגשית ואת הסיבות לבחירת השם. בהחלט לגיטימי שבתוך יחסים זוגיים של התחשבות, שיתוף והבנה יתעקש כל צד על נקודות שחשובות לו. הרי אין לצפות ששני בני הזוג יחוו את העולם בצורה אחידה וזהה. אוכל הבשר עשוי לחיות לצד הצמחונית או שיהפוך אף הוא לצמחוני. בן הכפר עשוי להתעקש על מגורים באיזור כפרי או שיהיה מוכן לעבור לעיר סואנת. אין רצונו וצרכיו טובים יותר או ראויים יותר מאלו של השני. על חלק מסוים של הצרכים וההעדפות מגיעים להסכמה, על חלק אחר מזדהם ומקבלים את עמדתו של הצד השני מתוך אהבה והרצון להיטיב איתו ועם חלק אחר אין מסכימים וכל אחד נוהג לשיטתו. כל מה שאמרת על היות הילד יצירה משותפת הוא נכון אך מותר לאדם ללכת עם שם בראשו אשר יש לו סיבות כבדות משקל ורגשיות לתת שם זה. איני רואה כל סיבה להסיק מכך על היותו אנוכי, סגור בעולמו הפנימי, בלתי מתחשב וכולי וכולי. אין זה הזמן להסיק מסקנות כה מרחיקות לכת מעניין בחירת השם הנחרצת של בן זוגך קצר הטווח. אני מציעה לשמוט את הנושא הצידה, לזרום עם החיים המשותפים ואם אולי, פעם בעתיד, יציע מצב שהנושא יהיה רלוונטי אני משוכנעת שתמצאו דרך הדדית להתמודד איתו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בן 26 ובעברי לצערי הרב בגלל חוסר הצלחה מוחלט אם בנות יצא לי ללכת לזונות שזה משהוא שאני מאוד מתבייש בוא ומצטער עליו. היום למרות שעדיין אין לי שום הצלחה עם בנות אני לא עושה את זה וגם לא יעשה את זה שוב בעתיד. גם נבדקתי ואני נקי ולא נדבקתי במחלה הדילמה הגדולה שלי ומה שמאוד מציק ליהוא האם שאני כן יצליח להתחיל קשר עם בחורה האם זה משהוא שצריך לספר? כי מצד אחד אני ירגיש מאוד לא בנוח אם אני לא יספר לה את זה בהתחלה כי אני לא ירצה שהיא תפגע מזה אם אני יספר לה אחרי זמן ממושך בקשר אבל מצד שני אני לא חושב שאף אחת תרצה להיות איתי אחרי שאני יספר דבר כזה ואני חושב שאני ירגיש לא בנוח להיות בקשר רציני עם מישהיא ולשמור סודות כאלה על עברי

פונה יקר, נדמה לי שאתה רותם את העגלה לפני הסוסים. אתה חש בושה ואשמה והלקאה עצמית על שפנית לנערות ליווי אך בו בזמן אתה טוען שמעולם לא היו לך יחסים זוגיים או יחסי מין עם בנות המתאימות לך בגיל ובחברה. הייתי מציעה תחילה שתבין את מקור קשייך הבינאישיים ותפנה לייעוץ פסיכולוגי אשר בעזרתו תוכל להבין את הסיבות לקשייך ביצירת הקשר וכמו כן אתה עשוי לקבל הדרכה כיצד ליצור קשר זוגי ומיני עם בת זוג כלשהי. למעשה המשוכה הראשונה והעיקרית שעלייך להתמודד איתה היא יכולתך ליצור קשר של גבר עם אישה במסגרת זוגיות נורמטיבית. לאחר שהקשר יתבסס ויתנהל משך מספר חודשים יש אז מקום לחשוף את כסותך בהדרגה, בעדינות ותוך התייעצות עם הפסיכולוג אותה תקיים קודם לכן. לדעתי לא כדאי להיות כרגע מוטרד בשאלה זו, כלומר שתגיע לגשר תדע כבר לעבור אותו, אלא הבעיה האמיתית כיצד להגיע אל הנהר עצמו, כלומר כיצד ליצור זוגיות ובכך עלייך להתמודד, ולא בשאלת הסוד שיש לך כביכול. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני במערכת יחסים עם מישהו שאני אוהבת מעל לשמונה חודשים, מתוכם 4 היינו רחוקים עקב נסיבות (חו"ל) וכעת אנחנו חודש יחד בארץ. בחרנו להשאר יחד 4 חודשים למרות המרחק כי אהבנו מאוד, ואני בטוחה שהוא נשאר נאמן אליי במהלך התקופה שהיינו רחוקים. אני בת 22, והוא בן 24. אני נמשכת אליו מאוד, ורוצה סקס בתדירות די גבוהה, וגם לו לא חסר. לכאורה הכל בסדר, אבל לפני שבוע שכבנו והוא גמר מהר מאוד. הוא טען שאני מלחיצה אותו, ושאני מאוד מינית והוא מרגיש שהוא לא מספק אותי. די נעלבתי, למרות שהוא בהבהיר שהוא נמשך אליי. יש לו זיקפה באופן ספונטני במהלך היום, אבל כשאנחנו מגיעים למיטה היא נחלשת לפעמים, או שהוא גומר מהר. עם (או בלי שום קשר), אני מרגישה שהוא מתרחק ממני. הוא עדיין דואג לספק אותי ומאוד כיף לנו ביחד, אבל אני מרגישה ריחוק מסוים מצידו. בדרך כלל האינטואיציות שלי לא טועות. כשאני משווה למערכות יחסים קודמות, תמיד היו לי פרטנרים שרצו לראות אותי כל הזמן ורצו סקס הרבה יותר ממני, ולא הפסיקו להחמיא לי. ופתאום במערכת יחסים הנוכחית אני מרגישה שאני רוצה קצת יותר ממנו, בעיקר לאחרונה (מפגשים, סקס, חיבה). זה מאוד מתסכל, הכל בינינו עובד טוב חוץ מזה ויש גם דיבור על העתיד, אבל האגו שלי פגוע ומוזר לי שלא דחוף לו לראות אותי כל הזמן, להגיד לי שהוא אוהב אותי ולשכב איתי. אני דפוקה, או שאני צריכה להתרגל לזה, או שאני צריכה לחתוך את זה? הרי הקשר יחסית עדיין בחיתוליו, אם עכשיו הדברים נראים ככה, מה יהיה בהמשך? תודה.

פונה יקרה, את מדווחת על שתי תופעות שאולי יש ואולי אין קשר ביניהן. 1.קשיים מסוימים בתפקודו המיני של בן זוגך. 2. תדירות המפגשים ביניכם. הבה נתייחס לסעיף הראשון. מאחר ואת חווה את עצמך כבחורה מושכת ומינית הרי שיש להניח שקשיי הזיקפה וכן השפיכה המהירה של בן זוגך קשורים בעיקר אליו ולחוייתו את הסיטואציה כך שאיני רואה כל מקום לתחושת עלבון או פגיעת אגו שלך. מותר לגבר צעיר שתהיינה לו בעיות קלות בתפקוד המינית, בעיות החולפות במהותן. אם הוא טוען שאת מלחיצה אותו במיניותך ושהוא חש צורך לספק אותך ייתכן שזו הסיבה לקשיים התפקודיים במין שהתפתחו אצלו, נסי לברר כיצד את יכולה להקל עליו בכך. באשר לתדירות המפגשים ביניכם ייתכן והדבר קשור לאי הנוחות שחש בן זוגך נוכח קשייו המיניים וייתכן שיש לכך סיבות אחרות. אני מציעה שתדברו גלויות על הדברים שהם נחשבים בעינייך קצת בעייתיים בקשר ובררי איתו מה עמדותיו ביחס לזה. אם שניכם תרצו לדבוק בקשר הדבר אפשרי תוך כדי עריכת שינוים מסוימים בהתנהלות של כל אחד מכם. אם השינוי לא נעים לאחד מכם או לשניכם ואין אתם מעוניינים לדבוק בקשר אם עולות בו בעיות, אז אכן את צודקת וקיימת אפשרות פוטנציאלית גם להיפרד. החליטו מה מתאים לכם יותר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אנו זוג עם ילדה , אני בן 35 ואישתי בת 33 אנו נשואים כ 4 שנים. לאחרונה התחילו אצל אישתי שאלות ותהיות על טיב יחסינו הזוגיים. עברנו המון קשיים שלא קשורים אחד לשניה אלא ריבים במשפחות קשיי עבודה ועוד, ופתאום לאחר שיש שקט יחסי בגזרה נוצרה אצל אישתי הצורך לעלות כל מיני שאלות, התחושה היא שהיא כאילו בסוג של תהליך עצמי של חיפוש ושאלות מה טוב בשבילה. חשוב לי לציין שאנו מאוד מאוד אוהבים אחת את השנייה, יש בנינו תקשורת מעולה,ערבות הדדית, דאגה ולמעשה הכול. הטענה העיקרית של אישתי היא באובדן התשוקה, תחילה היא אמרה שמדובר על משהו פיסי (השמנתי והיא אמרה לי שזה מפריע לה - כרגע אני בדיאטה ועושה ספורט ויורד במשקל) ולאחרונה היא טוענת שיש משהו ביחסים בנינו שמרגיש לה כאילו היא אמא שלי או אחותיאו אישתי, כלומר היא אומרת שהאהבה שלה אלי היא עצומה רק שהיא לא בטוחה שהיא האהבה הנכונה. תחושה של טשטוש ביחסים בתחילת הנישואין היתה תחושה כאילו היא "רודפת" אחרי כאילו אני "מוביל" ולאט לאט הדברים השתנו. עוד דבר שמאפיין את כל אחד מאיתנו הוא שאני מוכן לשמור על הנישואים בכל מחיר ואילו היא עם יד קלה על ההדק, כלומר מאז הוא מתמיד היא אמרה שעם משהו לא הולך צריך לשנות (אני חושב שזה משהו שמאפשר לה למתוח את הקווים איתי... בידיעה שאני אלחם. היא החלה טיפול פסיכולוגי אישי לפני חודש וחצי וכרגע המטפלת אמרה לה שנדרש טיפול זוגי, אנו שנינו מוכנים לטיפול הזוגי, לפי מה שהיא אומרת היא רוצה שהטיפול יצליח ואני כמובן רוצה לשמור על שלמות המשפחה. אגב גם לי מפריעים מספר דברים אבל אני מבין שאין מושלם ומקבל אותם. דבר אחרון לפני השאלות, אישתי אדם שבאופיו ממצה מאוד מהר, ךעולם היא לא הצליחה להחזיק חברות יותר משנה ואילו איתי היא כמאור מספר רב יחסית של שנים... מספר שאלות ברשותך: 1.האם ניתן לעשות סוג של פיין טיוניניג לאהבה כלומר להפוך אותה לאהבה יותר של גבר לאישה? 2.האם טיפול זוגי יכול להועיל? 3.האם סקסולוג יכול לעזור - אגב השאלות והתהיות אצלה החלו במקרה או שלא במקרה אחרי שקראה את 50 גוונים של אפור ( התחושה שלי כאילו נפתחו לה העינים, כלומר היא גילתה שיש משהו מאוד מרגש). 4.האם לדעתך העובדה שפתאום יש שקט מסביבנו ולמעשה נגמר האתגר גורם לה לעלות שאלות כאלו והאם ניתן לאתגר אותה באופן ייזום ? בכל מקרה המון תודה,

פונה יקר, למעשה את כל השאלות יש להפנות ישירות אל אישתך. יש נשים שעם הפיכתן לאם משתנה אהבתן לבן הזוג ותשוקת אישה-גבר מפנה מקומה ליחסי משפחתיות, רעות, חברות, תוך אבדן ההיבט המיני. הסיבות לכך רבות ומגוונות, בדרך כלל קשורות לעמקי המבנה הנפשי וטוב עשתה אישתך שפנתה לטיפול פסיכולוגי אישי. מן הראוי לפנות לטיפול אצל איש מקצוע המתמחה גם בהבנת התהליכים המשפיעים על התשוקה המינית. מאחר והפסיכולוגית המליצה על טיפול זוגי בהחלט כדאי שתפנו לאיש מקצוע אחר לשם טיפול זוגי. הדבר יאפשר נקודת מבט אחרת ושונה על הזוגיות, מה גם שאיש מקצוע שאינו מטפל באחד מבני הזוג באופן אישי הוא בעמדה יותר אובייקטיבית וניטראלית. בהחלט שווה גם למצות מהלך זה מתוך כוונה לשמור על הזוגיות גם בתנאים בהם הדבק המיני אינו פועל כפי שראוי לו לפעול. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני כל כך עצובה. הוא נפרד ממני. אחרי 3 שנים. אני בת 32 . תכננו חתונה ביחד. הכל התפוצץ לפני כחצי שנה . ומאז הכל דעך דעך ובסוף הייתי צריכה לעבור הפלה כדי לא להכניס אלינו עוד קושי. ולפני כמה ימים הוא סוף סוף החליט, שאין טעם יותר ליחסים בינינו. הכל ככ כאוב. אני לא ישנה, כואבת לי הבטן, הגוף כל הזמן רועד . לא מבינה מה לעשות עם כל האהבה שיש לי בלב. איך להתחיל מחדש את כל החלומות , התקוות, אני עדיין ככ אוהבת אותו והוא לא אוהב אותי. לא טוב לו איתי. אין לי מושג איך להמשיך הלאה. לללכת לארוז את כל הדברים שלי. לפרק את כל החיים המשותפים. הזכרונות, התמונות. חשבתי שהוא האחד. והניפוץ של התקוות. לא מסוגלת לתפוס את המציאות החדשה. מרגישה ככ לבד. אף חברה ושום משפחה לא מבינים אותי. אומרים שזה הכל לטובה. אך אני מרגישה שהחיים שלי נהרסו, איבדתי את אהבת חיי. מלאה בפחדים. האם אוהב שוב ויאהבו אותי. האם תהיהי לי משפחה , האם אפסיק יום אחד לדמיין את הפנים שלו, להתגעגע לחיבוק שלו. להתרגל ללבד. אין לי עם אף אחד לחלוק את החיים שלי . זנ נורא ואיום. איך יוצאים מזה. הוא נטש אותי, השאיר אותי מאחור לאחר שאני עשיתי בשבילו הכל ולעולם לא הייתי משאירה אותו לבד. זה ככ כואב. הלב שלי פשוט שבור כ"כ. לא יודעת למי לפנות , מי יכול לעזור לי. הגיל שלי גם מפחיד אותי ככ. האם אצליח להקים משפחה? יקח לי המון זמן לפנות את הלב שלי ממנו ואז מי יודע כמה זמן ואם בכלל אמצא אהבה.. אני יודעת שאין תשובות, ובכל זאת איך מתקיימים עם כל המחשבות האלה? איך מתפקדים בעבודה? איך מפסיקים לבכות?

פונה יקרה, התיאור שאת נותנת בהחלט נוגע ללב וניתן להבין ולהזדהות עם כאבך ושברון לבבך. מצורפת בזאת הכתבה אודות הלב השבור שאולי במבט ראשון לא תראה הולמת, אך עם הזמן כשיפוג ענן הכאב תגלי אותם צדדים בהם לא היית מרוצה בקשר ואשר הפרידה דווקא היטיבה עימך. במצב הנוכחי אני מבינה שקשה לך לקבל אימרה זו. לא נותר לי אלא לומר לך את הנדוש והידוע: אין כמעט אדם שלא עבר פרידה כואבת בחייו והחיים חזקים מכל. הלב חוזר בהדרגה להיות שלנו, הגעגוע יורד, הכעס על הפרידה עולה והחיים שוב נראים ראויים לחיות אותם והעולם מלא באנשים שראוי להכירם בכל גיל ובטח שאת צעירה ורק בת 32. אני יועדת שמהזווית שלך זה נראה גיל קשיש ומופלג, אך מבחינת התפלגות האוכלוסיה זהו גיל ראוי והגון לרווקות ולדייטים. על מנת להקל על מצבך הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לעבד את הכאב ואת הנטישה. איני מקילה בכך ראש ואני חושבת שראוי שדמות טיפולית תלווה אותך בשלב חייך הקשה הנוכחי. עשי טובה לעצמך ופני לייעוץ. ייתכן שברגע זה הצעה זו נראית לך חסרת קשר למצבך האישי ואינך מבינה איך טיפול פסיכולוגי יעזור לך להתמודד עם הלב השבור אך מסתבר שכאשר יש מישהו המכיל את כאבינו, מזדהה ומבין הדבר יוצר עידוד ונחמה, מה גם שקיימת התפכחות לאורך זמן לאידיאליזציה אותה חווית בתוך הקשר. אגב במידה וכאב הלב יוצר חוסר חיוניות להתמודד עם חיי היומיום, דיכאון, כאב נפשי עמוק, קשיי שינה וכו' אפשר לתקופת המעבר לעשות שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. רצוי בהמלצת פסיכולוג מטפל ואפשר גם באמצעות פנייה לרופא המשפחה. כל טוב ובהצלחה, אילנה כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599

אני ובעלי ביחד 6 שנים (4 שנים חברים ושנתיים נשואים) מתוך 4 שנים חברות נפרדנו ל8 חודשים ובזמן הזה יצאתי עם מישהו אחר ואיך שנפרדנו בעלי רצה שנחזור היה לנו טוב ואפילו התחתנו שבועיים אחרי החתונה הבנתי שאני בהריון והיה לו קצת קשה לעכל את זה אבל בסופו של דבר הוא היה מאושר ובזמן התקופה דיברנו על זה שהזוגיות שלנו לא תיפגע ושנצא מידי פעם לבד רק שנינו והכל השתנה ברגע שהילדה נולדה (אין לי חס וחלילה משהו נגד הילדה שלי אני אתן לה את החיים שלי) כבר שנה שלמה לא עשינו משהו לבד רק שנינו ושאני מדברת איתו על זה הוא אומר שאין יותר אני והוא ואם אני רוצה לצאת אז יחד איתה. וכל הזמן הזה בוא בוחר לבוא מהעבודה ולשבת מול הטלוויזיה עד שהולכים לישון אתמול היה לנו יום חברות ורציתי לעשות ארוחה רומנטית לאור נרות החל מהרגע שחזרנו הביתה הוא פשוט התיישב מול הטלוויזיה אז בכל זאת עשיתי אוכל וביקשתי ממנו להדליק נרות וליצור אוירה והוא התעצבן כי הוא לא אוהב נרות (הוא לא קנה לי פרח כי לא היה לו זמן אבל לשבת אצל אמא שלו שעה יש לו זמן) זה מאוד פגע בי כי זה היה חשוב לי ולו לא היה אכפת הוא רק רצה לשבת מול הטלוויזיה והוא לא הבין מה אני רוצה אמרתי לו בפירוש שאני רוצה להיות איתו הוא מתייחס להכל כאל מובן מאליו וזה כואב ופוגע שלא נדבר על זה שאין בינינו יחסים כמעט בכלל לאחר ויכוח ודמעות שלי כמובן הוא שאל אותי אם אני אוהבת אותו ובפעם הראשונה לאחר 6 שנים עניתי לו שלא כי הבנתי לפני חודש שאני לא מרגישה אליו כלום, לא רגשית ולא מינית ולמען האמת כל פעם שהוא נוגע בי אני מרגישה שהוא מכאיב לי הוא טוען שאני כל הזמן עצבנית שאני אומרת לו שזה בעקבות ההתנהגות שלו הוא טוען שלא אמרתי לו שאני רוצה להתגרש והוא לא התייחס לדברים ברצינות זה מעליב ופוגע כי אני מרגישה שרק צד אחד משקיע במערכת הזוגית ואני לא יודעת מה לעשות להישאר או לעזוב בגלל שאני לא רוצה לפגוע בילדה שלי ...

פונה יקרה, ראי את תשובתי הקודמת. כל טוב, אילנה

אני ובעלי ביחד 6 שנים (4 שנים חברים ושנתיים נשואים) שמתוכם לפני החתונה נפרדנו ל8 חודשים (בזמן הזה יצאתי עם מישהו אחר ובעלי לא) והיה לי טוב. ברגע שבעלי שמע שאני והבחור נפרדנו הוא ביקש שנחזור ובאמת היה לנו טוב והתחתנו ושבועיים אחרי החתונה גיליתי שאני בהריון לבעלי היה קצת קשה לעכל את העניין אבל בסופו של דבר הוא היה מאושר ובזמן ההריון דיברנו על כמה חשוב לשמור על הזוגיות בתוך המשפחתיות ובאמת הסכמנו על הכל עד ליום שהילדה המדהימה שלנו נולדה ומאז בעלי ביטל את הזוגיות שלנו ומבחינתו אי אפשר לצאת רק אני והוא אלא אם הילדה מצטרפת ולא שחס וחלילה יש לי משהו נגד. הילדה שלי אני אתן לה את החיים שלי אבל בעלי פשוט הפסיק להשקיע בזוגיות שלנו אם לפני כן היה קונה פרח סתם כי בא לו או שוקולד או סתם. אפילו חיבוק אבל היום הוא בוחר לבוא מעבודה ולשבת מול הטלוויזיה וכאשר אני מעירה את תשומת ליבו הוא מתחיל להתעצבן ולהגיד לי שהוא לא מבין מה אני רוצה שאני אומרת לו בפירוש שאני רוצה לבלות איתו זמן איכות לבד. אני. מרגישה לבד ולא מושכת אותו ומרגישה שאני מתמודדת עם המצב לבד כי הוא לא רוצה לראות את התמונה אתמול חגגנו יום חברות והוא חגג אותו עם טלוויזיה שביקשתי שיכבה וידליק לנו נרות לאווירה הוא אמר שהוא לא אוהב את הריח... ושהוא לא קנה לי פרח בגלל שלא היה לו זמן אבל לשבת אצל אמא שלו במשך שעה זה אפשרי אז לאחר ויכוח הוא שאל אותי אם אני אוהבת אותו ופעם הראשונה בכל הזמן הזה שאנחנו ביחד אמרתי שלא כי הבנתי כבר לפני כחודש שאני לא מרגישה אליו כלום ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש .. הוא כמובן לא מוכן לקבל את זה ולא מתייחס ברצינות וזה פוגע ומכאיב אני לא יודעת מה לעשות אם לעזוב או להישאר בגלל הילדה שלי ואני מרגישה לבד במערכת זוגית

פונה יקרה, התרחקותו והמנעותו של בעלך ממך אינם ברורים מתוך הפנייה. קשה להאמין שהדבר נובע אך ורק בעקבות הולדת הבת אלא קיימת סיבה כלשהי לא ידועה לנו להתרחקות ולפיכך הוא מעדיף לצאת איתך יחד עם הילדה המשמשת לו כגורם מעודד ומשמח. מתוך הפנייה לא ברור מה קרה ביניכם ומה קרה בינו לבין עצמו. האם חלה ירידה בתפקודו בעבודה? האם הוא מסתגר יותר מבני אדם? האם הוא שרוי המתח או דיכאון? האם מעיקים עליו חובות כספיים? ובקצרה לא ברור לחלוטין מה מתרחש. על מנת להבהיר את המתרחש ולמנוע פרידה מומלץ כמובן לפנות לטיפול זוגי מתוך תקווה שעם הבהרת העניינים ניתן יהיה גם לפתור אותם. במידה ובעלך יסרב לפנות לטיפול זוגי מוטב שתפני את למספר שיחות אישיות על מנת לקבל החלטה כיצד עלייך לנהוג והאם ביכולתך, באופן חד צדדי, לשפר את מערכת היחסים. מקוווה שתמצאי את הדרך הנכונה להתנהל בה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני חייה בזוגיות 13 שנה. כשעברנו לגור ביחד, עשינו הסכם ממון ואני הסכמתי שאין לי חלק ברחוש הבית ושגם לא אבקש חלק במקרה של פרדה. עשיתי זאת בטום לב והתכוונתי ומתכוונת לכך. אפילו הוא רשם בהסכם שהבית הוא על שם ובעלות אמא שלו, ולמרות שאני יודעת שזה לא נכון, גם הסכמתי לזה. במשך כל השנים שאנחנו ביחד וא משלם משכנתה מהקופה שלנו. רק שמה לעשות? מגיעים לגיל ארבעים וחושבים על דברים שלא חשבנו קודם. פתאום כבר שנה אני קולטת שבמיקרה שחס ושלום ייקרה משהוא לבן זוגי, אז האחים שלו או אותה האמא יכולים לפנות אותי מהבית ואצטרך לנהל תהליך משפטי אתם בשביל לא להישאר בלי בית. רוצה לציין שלכל אחד מהם כבר יש בית משלו והם אנשים מסודרים. אני אומרת לבן זוגי שלעולם לא אקח לו את הבית ושהוא שייח לו גם אם נפרד אבל שייגדיר באיזה שהוא צורה שבמיקרה שייקרה לו משהוא , אז אף אחד לא יוכל לקחת לי את הבית. בן זוגי מסרב לעשות את זה וטוען שהבית לא מגיע לי גם אם הוא יימות. אני מאוד עצובה וזה לא בעיקר בגלל הבית, קשה לי לקבל את המצב שאני חייה עם משהו שלא הייה מעניין אותו לאשיר אותי בלי גג במיקרה שהוא יילך כי מרגישה שזה לא אהבה, ושהוא כלל לא דואג לי ולא הייה הכפת לו לעשות לי את זה כי כבר אני לא משרתת אותו. אני מרגישה רע רק עם המחשבה הזאת למצאו אולי חס וחלילה בסיטואצייה הזאת ואומרת לעצמי, עדיין אני צעירה, יה, קשרונית ויש לי כח להתחיל מחדש צריכה ייעוץ... אולי אני לא רואה את הדברים בפרופורציה?? עזרה בבקשה!!!

פונה יקרה, אכן המצב הכלכלי והפסיכולוגי בו את נמצאת ביחס לבעלך בנושא הדירה הוא בהחלט לא פשוט ולא נעים. ראשית יורדת משכנתא מהחשבון המשותף לכיסוי ערך הבית כך שכל תשלומי המשכנתא ששילמתם כזוג על חשבון הבית אמורים מבחינה משפטית להיזקף לזכות שניכם במידה שווה. כלומר מבחינה משפטית לפי עניות דעתי מגיעה לך בעלות על הבית בשווי ערך של מחצית סכום המשכנתא ששילמתם במשך 13 שנים. בעיה נוספת היא העובדה שהבית אינו רשום על שם בעלך אלא על שם אימו כך שהנושא מסתבך עוד יותר. אי ההתייחסות הכלכלית והפסיכולוגית של בן זוגך לטענותייך הוא בהחלט דבר שאין להקל בו ראש. לא ברור לי אם יש לכם ילדים משותפים, עובדה המכבידה עוד יותר בשל הצורך לספק דיור לילדים משותפים. אכן קיימת כאן בעיה בה התוכן הגלוי הוא אכן כלכלי אך הסמוי הוא בהחלט פסיכולוגי רגשי של התחשבות ודאגה לך. לאור החשיבות שאני מייחסת לתלונתך הרינו מציעה לכם לפנות לייעוץ זוגי כדי ללבן ביניכם את הבעיה. במידה ובן זוגך מסרב לטיפול זוגי נסי לפנות לייעוץ אישי לבד על מנת להחליט על הדרך העתידית בה עדיף לך להתנהל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אז ככה, אני ובן זוגי יחד 4 שנים מתוכם שנתיים חיים יחד, אני עברתי אליו. אני בת 27 הוא מבוגר ממני ב11 שנה, הוא היה כל עולמי פשוט השלמות שחיפשתי ברור שאני גם עכשיו אוהבת אותו אבל חייבת להודות שכבר מסתכלת אליו קצת אחרת מפעם. הוא נורא רצה ילדים לעומתי שאני לא רוצה ילדים אני חושבת שילדים מעיקים על השיגרה והחיים ורומסים את הזוגיות והאינטימיות שבמילא נהרסת מטבעה ללא קשר לילדים. זרמתי איתו בקשר לרצון לילד כמובן לא ספרתי ימי ביוץ וכדומה פשוט נמנעתי בלהשתמש באמצעי מניעה, במבט לאחור לא ברור לי למה עשיתי את זה האמת היא שלא האמנתי!!! שאכן אני יכולה להיקלט, סיפורי חברות סביבי יום בחודש ביוץ וכל המסביב, חשבתי סיכוי אחד למיליון בהתחשב שספרתי את הימים הבטוחים וכל המשתמשע מכך. חייבת להודות שהרמאות" שלי שיחקה לטובתי 10 חודשים חודש אחריי חודש הכל דפק כמו שעון, ולפתע הופ!! אני לא מקבלת מחזור נכנסת לחרדות עושה בדיקת הריון ורואה חיובי! באותו רגע קפאתי עם הבדיקה ביד ורציתי להיבלע לתוך תהום, נכון להיום אני בהריון נורא צעיר ולעשות הפלה לא יוצא לי מהראש ומצד שני אני על פניו בבית ומולו רגיל וכל בסדר .. זורמת.. הוא מבחינתו הכי מאושר בעולם ואין דברים כאלה! אני מבינה שהבאתי את עצמי למצב בעל כורחי מהפחד לאבד אותו למצב בעצם שאני לא רוצה להיות בו. כשהוא זורק לי מילים כמו איזה אמא תהיי וואווו... אני ממש נגעלת ממנו. אני לא יודעת מה הכי נכון לי לעשות!? וחשבתי כבר על מלא דברים ולא הגעתי לשום מסקנה..  

פונה יקרה, הסיטואציה שאת מתארת היא מאוד, מאוד קשה. לא מומלץ שאישה תביא ילד לעולם בניגוד לרצונה אך ורק לספק את רצון הגבר ואם בגיל 27 הריון מביא אותך לחוויה של סף תהום נראה שקיימת בך התנגדות עמוקה ועזה למצב זה. יחד עם זאת עלייך לברר עם בן זוגך האם הקשר ביניכם יגיע לכלל פירוד במידה ותעשי הפלה. לאור הזמן הקתר העומד לרשותך לשם קבלת החלטה הייתי בוחרת להיכנס לייעוץ פסיכולוגי אישי וזוגי בתדירות של פעמיים-שלוש בשבוע למשך שלושה- ארבעה שבועות (האינטנסיביות של המפגשים נובעת מקוצר הזמן העומד לרשותכם במקרה הנוכחי) על מנת לדון בנושאים הכה חשובים אשר נושא ההריון הציף על פני השטח. בהחלט לא כדאי להביא לעולם ילד לא רצוי ובהחלט גם לא רצוי לאבד קשר שהוא מיטיב ורצוי. בן זוגך מתקרב לגיל 40 וברור רצונו בילד בשלב הנוכחי. כאמור אתם עומדים בפני אחת הדילמות הקשות בזוגיות ואנא מהרו ופנו לטיפול פסיכולוגי באופן מיידי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום .כבחורה כשאני אוהבת אני מוכנה לתת מעצמי,להנות מההנאה שאני גורמת למישהו אחר . אבל יצאתי בעבר ..ואני יוצאת היום עם בחור שכשאני לא יכולה כי אני לא מרגישה טוב .. או לא מסכימה כי לא בא לי למשל באותו רגע לעשות סקס אז הוא לא יהיה מוכן לענג אותי למשל במשהו שאני אוהבת ..עד שהוא לא יגמור .. כאילו זה נהיה את לא ? אז גם אני לא . אם לא תבואי איתי לכאן .. אז גם לשם לא תבואי אם לא תמצצי לי אז אני לא ארד לך אם לא תתני לי לגמור אז אני לא אעשה לך נעים גם .. אני כבר מתוסכלת האם ככה היא מערכת היחסים היום בין בחור לבחורה ? כי הוא אוהב אותי משלם עלי מתייחס אלי יפה מצחיק אותי אבל מנסה להחליט לי למשל לא להיות בפייס לא לדבר עם בנים ..הבחורים שיוצאים איתי גורמים לי להצדיק אותם ולהתנהג כמוהם .. למרות שאני יודעת שאי אפשר לסגור על מישהו כי אם הוא ירצה לבגוד או ללכת הוא ילך וצריך אמון . אבל אני מתחילה להתנהג כמוהם לקנא ולחשוב שהם צודקים שאם אני לא אגרום לו לגמור אז גם הוא לא רוצה לעשות לי נעים . 1 האם זה ככה צריך להיות ? 2 האם כל הבחורים והמערכות יחסים היום הם ככה אגואיסטים אני לך אם את לי ????? 3 האם אין היום בחורים שנהנים מלעשות טוב ולראות שמי שהם אוהבים נהנת ?????? (אגב אני בת 23)

פונה יקרה, לצערי נכנסת לתחום של מאבק כוחות מיני עם בן זןגך. בעקרון יש הכל מכל דבר כך שניתן למצוא גם בחור שיהיה מוכן לענג אותך ללא "תמורה" מצידך. יחד עם זאת בואי נודה שלטווח ארוך או אם הדבר מאפיין תחום נרחב של מערכת היחסים בקשה זו אינה הוגנת כלפי הבחור שכן גם הוא מעוניין להגיע לפורקן. הכל שאלה של מינון ושל גמישות. בהחלט סביר מצב שאישה תענג רק את הגבר ולא תקבל שום "תמורה" על יד עינוגו אותה ובהחלט אפשר גם להיפך, אם זה קורה מדי פעם ולא לעיתים קרובות מדי. לא נראה לי מומלץ לטווח ארוך ובצורה רציפה להפוך את המיניות ללא סימטרית. לאחר שהבחור מענג אותך, או לפני זה, בהחלט יכולה להתקיים גם חדירה שאותה לא העלית על הפרק כאופציה. אפשר לענג בחור באמצעות חדירה כידוע וגם שלא באמצעות חדירה. כך שקיים מגוון של אופציות על מנת לספק אותו. בדקי את עצמך האם את באופן יחסי האם את מבקשת לקבל יותר עינוג מאשר לתת, אם הדבר תופס מינון של חוסר סימטריה מובהק אפשר להבין את בן זוגך שאינו מרוצה ממצב עיניינים זה שהתלונן עליו ושיהיה מעוניין בקבלת סיפוק ממך. אגב עניין מאבק הכוחות בעינוג המיני אינו קשור לחלוטין לעניין הקנאה וצמצום קשרייך בפייסבוק. זהו היבט אחר שעליכם לברר אותו בינכם, לא הייתי כורכת את שני הנושאים זה בזה, אלא אם כן את טיפוס המדגיש מאוד את רצונך לעשות מה שאת רוצה, איך שאת רוצה ומתי שאת רוצה ופחות מתחשבת בצרכיו ודעותיו של בן זוגך. כל טוב בוהצלחה, אילנה

אני בת 24,כבר שנה לא הייתי בשום זוגיות, חשבתי שהכל אבוד עד שהגיע מלאך. אנחנו יוצאים כבר כחודש, הבחור גנטלמן אמיתי, משקיע, מפתיע,מפנק, מצחיק, חיבור מעולה, אין תלונות. ישנו יחד פעמים אבל לא היה מין מלא, מבחינתי הייתי זורמת אבל הוא כל הזמן טען שהוא יחכה לי וצריך לקחת דברים לאט... בפעם האחרונה שהייתי אצלו מצאתי על המדף בפינה תרופה כלשהי. בהתחלה לא ייחסתי לה חשיבות, אחכ הסתכלתי על השם וראיתי שזה קשור למשהו וגינלי. רשמתי את השם בשושו כשלא ראה, כדי לבדוק בגוגל. כשבדקתי מה מהות המשחה, חשכו עייני. מדובר בתכשיר נגד יבלות באיבר המין- קונדילומה. פשפתי קצת וגיליתי שגם שימוש בקונדום לא עוזר כיוון שזה מאוד מדבק ומספיק שהוא נגע באיבר המין שלו ביד ואחכ בשלי,אני יכולה להידבק. מעבר ליבלות החוזרות ונשנות הדורשות לעיתים קרובות הסרה בניתוח, מדובר במחלת מין עם סימפטומים נוספים הגורמים לכאבים צריבה ואף חשש לסרטן צוואר הרחם. הבנתי שכנראה ה"לקחת את זה לאט" ולסרב לי ברגע הכי אינטימי נבע מזה שכנראה יש לו יבלות והוא רצה שהן יתרפאו.למרות זה הוא נסיך אמיתי, נהנתי איתו בטרוף וחבל לי על שנינו. אני לא רואה עצמי שוכבת איתו בידיעה שאני אדבק ממנו.... האם להפרד ממנו? ואם כן איך??? להמציא תרוץ או לדבר איתו על זה? אני יודעת שזה יביך אותו מאוד וזה גם לא נעים... מצד שני איך אני אשקר לו אחרי כל הכיף שהיה לנו? עזרה!

פונה יקרה, בהחלט ייתכן ובחור טוב, נחמד וכליל המעלות והשלמות נדבק בHPV אשר כפי שביררת בגוגל אכן הסימפטומים הם יבלות על איבר המין הגברי ואצל האישה יבלות בחלקה איבר המין השונים ועד לסרטן צוואר הרחם. יפה מצידו שהוא מתחשב בך ונמנע מקיום יחסי מין מלאים ובכלל מוטב להימנע, ליתר ביטחון, גם מהתנשקות איתו. הבשורה הטובה היא שקיים חיסון לבנות על ידי כל קופות החולים בדיוק נגד ה- HPV, החיסון ניתן בשלוש זריקות, האחת כעבור חודשיים מהראשונה והאחרונה כעבור ארבעה חודשים מתזמון הזריקה השנייה. כלומר סה"כ יש להמתין חצי שנה עד שתהיי מחוסנת. הבחור ישתמש בינתיים במשחה לריפוי מצבי וייתכן שגם ישתמש בהורדת יבלות בלייזר, שזה כרגע הטיפול המקובל. ברגע שתהיי מחוסנת נראה לי שהבעייתיות בקיום יחסי מין מבחינתך תפחת. מוטב שתפני לרופא קופת החולים שלך לקבל את החיסון העולה כמה מאות שקלים ובמקביל פני לגניקולוגים באתר דוקטורס המתמחים בהתמודדות עם HPV. האמת היא שאינני רואה סיבה להפסיק קשר טוב ומיוחד רק בשל כך. מוטב להציף את הנושא. זו לא בושה. אנשים טובים וראויים לקו שלא באשמתם בנגיף ויחדיו תמצאו דרך לעבור את התקופה עד שתהיי מחוסנת כליל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בחודשיים האחרונים קורה לי לא פעם שבמהלך הסקס עם בת הזוג, אני מחצין תגובות רגשיות בלתי רצוניות כמו צחוק. זה לא בשליטה שלי, אני אל מוצא דברים שממש הצחיקו אותי באותו רגע... חרף הנסיונות שלי להסביר לזוגתי שזה לא קשור בה, זה פוגע בה ומחסל את התשוקה באותו רגע. אינני יודע מה לעשות, מהיכן זה נובע, למה זה נובע, למה זה קשור.. בשבועיים האחרונים התחלתי ללכת לפסיכולוג, בפגישה האחרונה סיפרתי לו על זה, רק מפגישה הבאה נתחיל לעבוד על הטיפול אחרי מספר מפגשי היכרות. אני חושש שזה יפגע במערכת היחסים שלי עם זוגתי. זוגיות בת 4-5 חודשים. אני טיפוס מופנם, ביישן, סגור שלא משטח בפני אף אחד את הרגשות שלו. אני בן 33 והיא החברה הראשונה שלי. היא טיפוס קצת קנאי, רכושני, שתלטן, ביקורתי ועם בעיות במערכות היחסים שלה עם ההורים שלה. מאז שהכרתי אותה אני פחות רואה חברים (אין לי הרבה כאלו) ודי "נדרשתי" להסיר עשרות חברים\ות בפייסבוק. לעתים אני חש שאני מתבטל בקשר הזה, האופי שלי די פסיבי ואדיש, אני לא צועק על כל דבר ולא חש קנאה מכל דבר קטן.. אני טיפוס די זורם עם דברים ועניינים. האם לגבי החלק השני אני לא בסדר?

פונה יקר, השאלות שאתה מעלה הן חשובות ורלוונטיות אך בשל חוסר הניסיון הזוגי והמיני שלך, האופי האישי כפי שאתה מעיד על עצמך ודרך התנהגותך הכנועה והפסיבית במערכת היחסים אני מניחה שהצחוק בזמן יחסי המין מבטא משהו מן הרבדים הנפשיים הלא מודעים או החסומים באופן מודע מבת זוגך. טוב עשית שפנית לטיפול נפשי וכולי תקווה שבמסגרת טיפול זה תבין את משמעותו של אותו פרץ צחוק לא מודע הבא בעצם לבטא, אולי, רגשות לא נעימים שיש לך, או כלפי עצמך או כלפי בת זוגך ומשום מה יוצאים דווקא בתזמון הלא מתאים ובצורה פחות מקובלת. כמובן שמעל דפי האינטרנט קשה לתת מענה מהם הרבדים הגורמים לצחוק זה, והרי לשם כך פנית לטיפול פסיכולוגי. הייתי מייעצת לך לומר לחברתך שאתה נמשך אליה ומעוניין לקיים איתה יחסי מין, שאינך מבין בעצמך את משמעות הצחוק (זה גם עשוי להיות ביטוי של שחרור, שמחה, התלהבות ופורקן מתח מיני)ובטח ובטח אין הוא קשור לדחייה גופנית כלפיה או להיעדר תשוקה כלפיה. כולי תקווה שחברתך תגלה הבנה, התחשבות ותוכל להכיל פרץ צחוק שאתה מנסה להתמודד איתו בלי שתראה זאת כעלבון אישי אלא יותר כפורקן מבחינתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

האם יש קשר ביו סקס לבריאות נפשית של אדם, אישה?? האם מניע טוטלית מסקס ,עושה לא טוב לאישה.. אני גרושה כ שנתיים.. איני מסוגלת ואיני רוצה סקס ללא רגש.. כאשר מגעיים לרגש , פשוט נעלמים וגברים רוצים סקס בלבד .. מציינת שניראת טוב ומושכת. ואיני מוכנה לסקס ללא רגש.... האם להתעלות מעלי ואסתפק רק בחביבות?? האם יש קשר בין סקס לבריאות נפשית באופן כללי?? מחכה לתשובתכם. תודה מראש מדו

פונה יקרה, באופן כללי אינני חושבת שיש קשר מובהק, מסוג כלשהו, בין סקס ובין בריאות נפשית. יש אנשים לא יציבים רגשית המעדיפים סקס מרובה ללא אבחנה או לעיתים נמנעים מיחסי מין ויש אנשים בעלי תפקוד נפשי תקין במרבית תחומי החיים (אף אחד אינו מושלם) האוהבים מין או לפעמים דווקא לא מתים על העניין. באופן כללי יש הבדלי תשוקה בין נשים וגברים. ראי כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2525643 כאשר האופייני (זהו עניין סטטיסטי, יחסי ואין פירוש הדבר שכל העולם כלול בו) הוא שגברים מעדיפים יותר יחסי מין וזקוקים פחות למעורבות רגשית לשם כך. נטיית חלק משמעותי מאוכלוסיית הגברים היא היכולת לקיים יחסי מין רק על סמך תשוקה מינית גם אם אין כל מעורבות רגשית כלפי בת הזוג לאקט המיני. העובדה שאת כרגע ללא בן זוג ואין בך כל תשוקה מינית איננה בעיה לכשעצמה כל עוד אינך מקיימת קשר זוגי עם גברים. בהחלט יש נשים שאין להן תשוקה מינית או שהיא נחסמה בשלב כלשהו ואגב אין אנו יודעם את גיל, לעיתים בעקבות גיל המעבר יש אצל נשים ירידה בתשוקה המינית. אם ברצונך לקיים קשר זוגי עם גבר כלשהו ההתנהגות הנורמטיבית היא שקשר זוגי כולל גם קשר מיני. סביר להניח שגבר הנכנס איתך למערכת יחסים זוגית יצפה לקיים איתך יחסי מין. לגיטימי בהחלט שתבהירי את עמדתך כפי שהצגת אותה בפנייה שאינך מסוגלת לקיים מערכת יחסים ללא אהבה ורגש ועד שהם אינם מתפתחים את מתקשה לחוש תשוקה. זוהי עמדה נשית אופיינית ואין הדבר מטיל בך פגם כלשהו. השאלה כמובן היא עניין יחסי, כמה זמן לוקח לך לפתח עמדה רגשית חיובית? אם זה עניין של חודש, חודשיים יש להניח שבן זוג מעוניין ימתין ויסתפק ככל הנראה במגע גופני מסוים ולא מלא. אם משך הזמן הלוקח לך להתחמם רגשית הוא ארוך הדבר עלול ליצור בעיה של חוסר הרמוניה בין צרכייך לבין צרכיו של בן זוג פוטנציאלי כלשהו. השאלה אינה מידת תקינותך, את בסדר גמור מבחינת המבנה הנפשי והצרכים הנפשיים אלא השאלה היא מידת ההתאמה של הקצב האישי לציפיות הנורמטיביות, החברתיות והתרבותיות איתן את מתמודדת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

האם סקס, העדר סקס- יכול להביא למחלת נפש? האם אישה, שלא מקיימת סקס (וכן מאוננת)יכול להשפיע עליה מבחינה ריגשית?? אני גרושה כ שנתיים. איני מסוגלת להיות בסקס עם בן זוג שאין לי דבר ריגשי...עד שמגיעיים למעשה ריגשי, יש גברים שנמנעיים למפגש רציני. מציינת שניראת טוב ומושכת.... היה אחד שאמר שהוא רוצה רק סקס עם הרבה נשים, זה הפחיד אותי.... מה דעתכם באופן כללי וצפציפי.לקיים סקס ביגלל ולשם כך שרק מחבבת את הגבר,ולקיים סקס רק למען הבריאות הנפשית??..... או שאין קשר לבריאות נפשית לסקס?? מחכה לתשובתכם. תודה מראש מדו

פונה יקרה, ראי תשובתנו הקודמת בנושא. כל טוב, אילנה

רע לי כל כך בזוגיות שלי אני ובעלי פוגעים כל הזמן אחד בשני... אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה פיזית בגוף וגם נפשית.. כל הגוף כואב לי מכווץ הלב דופק חזק ולא נשאר לי כבר צבע בפנים... הלב שלי מרוסק... אני נמצאת במצב הכי גרוע שהייתי בו אי פעם בחיים אני במצב של חוסר וודאות תלויה בבעלי כמעט ב100 אחוז בכל דבר... הוא משחק בי ומנצל את זה לא עונה לי לטלפונים.. משפיל אותי מקלל אותי מתעלל בי נפשית בצורה מאוד מאוד קשה.. אומר לי לעוף מהבית כי זה הבית שלו האוטו שלו.. הכל שלו.. ואני תלויה בחסדיו... ובעלי אין לו רחמים הוא ירמוס וידרוך וישפיל את אישתו.. ישפיל אותי עד שאני בוכה ואז .. צוחק עלי שאני בכיינית... התחתנתי עם בן אדם אכזר.. עם מפלצת עם מפלצת כל כך גדולה אני באמת שונאת אותו ואת המשפחה שלו! אני יודעת מה אני שווה אבל הוא נותן לי להרגיש אפס כלום.. הוא רוצה שאני ירגיש אפס כי ככה הוא יכול להרגיש שהוא המנצח שהוא שווה משהו אלוהים לפעמים באמת שבא לי להפסיק לחיות ואני רצינית אבדה לי השמלת חיים אבד לי הרצון לחיות... אני מרגישה סמרטוט כמו שהוא עושה אותי.

פונה יקרה, את מתארת מצב מאוד, מאוד קשה של המצאות במצב מתמיד של מתח, חרדה ופחד. לא ציינת פרטים בסיסיים אודות גילך, תעסוקתך והאם יש לך ילדים ואם כן מה גילם. אם חייך הינם כה קשים עולה השאלה מה מונע ממך אכן לקום ולעזוב את הבית. במידה ואין לך משפחת מוצא תומכת אשר תקבל אותך יש לפנות לעובדת הרווחה בשירותים הסוציאליים במקום מגורייך וייתכן שזו תפנה אותך אולי למעון לנשים מוכות, גם אם אינך מוכה פיזית אלא רק נפשית. אישה אשר אינה מסוגלת לעזוב את בן זוגה המתעלל בשל היעדר אמצעים כלכליים, חוסר כוח נפשי או היעדר כתובת אליה תוכל לעבור באופן פיזי, מומלץ שתפנה לעובדי רווחה בשירות הציבורי אשר יסייעו בידה. בכל רשות עירונית יש שירותים סוציאליים אשר בין היצר עוסקים גם בכך והטיפול הוא חינם. כמו כן נסי לברר בשירותים הניתנים על ידי ויצ"ו או נעמ"ת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי ד"ר, בת 31 לאחרונה קורה לי דבר מוזר, אני מפנטזת על רופא הנשים שלי בצורה שאי אפשר לתאר, פנטזיות מיניות בלילות, ואפילו שאני מענגת את עצמי גונחת את שמו, האם זהו מצב תקין? עצם זה שהוא איש מיקצוע ואני סומכת עליו? או שהנני זקוקה ליטפול פסיכולוגי?? תודה..

לילך היקרה, ראשית אין אנו יודעים מהו מצבך האישי (רווקה או נשואה) ואין אנו יודעים מהו מצבו האישי של הגניקולוג (פנוי או מחוייב לקשר). כמטפלת שמעתי לא אחת על היווצרות קשרי מין בין גניקולו ומטופלת וכמו כן על היווצרות קשרים רומנטיים בין גניקולוגיים נשואים לבין פציינטיות רווקות ונשואות כאחת. כלומר בעולם מתרחשים דברים שכאלה. באשר לך, כל עוד את עסוקה בפנטזיה ואוננות אודות רופא הנשים שלך הרי זה בינך לבין עצמך, השאלה אם לממש את הפנטזיות בעולם המציאות היא שאלה שיש לשקול אותה לאור נתוני המציאות שלך ושלו. נתוני המציאות כוללים את המצב המשפחתי של כל אחד מכם, את מידת המוכנות שלך להציע לו יחסים מסוג זה בצורה מרומזת או גלויה זו או אחרת וכמובן מידת נכונותו להיענות או לסרב. אין אני נוקטת כאן כל שיקול מוסרי כלשהו, אלא שיקול של מידת הנוחות שלך לעומת הסבל שלך. השאלה אם את זקוקה לטיפול פסיכולוגי כן או לא היא שאלה נרחבת יותר המעלה את הבדיקה הכוללת של מידת שביעות רצונך מחייך, המידה בה את משיגה את מטרותייך השונות בתחומי החיים השונים לעומת המינון של סבל, תסכול או חרדה או מעצורים לא רצויים שאת מוצאת בחייך. לטיפול פסיכולוגי יש לפנות כאשר האדם חווה מצוקה רגשית ומעוניין לשפר את מצבו ולנוע לעבר מצב רגשי מספק יותר בו ישיג מצב של איזון נפשי טוב יותר המלווה בחוויית סיפוק ושלווה. כל טוב ובהתלחה, אילנה

שלום, לא האמנתי שאי פעם אכתוב בפורום שקשור לפרידה... אנחנו יחד 7 שנים מתוכם שנתיים נשואים ויש לנו ילד בן שנה וחודשיים. עד החתונה הכל היה כמו באגדה האהבה ביננו פרחה, היינו החברים הכי טובים והזוגיות שלנו הייתה מושלמת אהבה אמיתית, חיינו בחלום ובתחושה שזכינו במפעל הפיס. לא קרה שהתווכחנו ולא דיברנו אחד עם השניה יותר משעה. אבל מאז שהתחתנו, עברנו לגור ביחד והבאנו ילד לעולם (שהוא כל חיי) הכל השתנה, התהפך ונחרב. אנחנו רבים על בסיס יומיומי לפעמים לא מדברים ימים שלמים, יש ביננו מרירות, כעס ושנאה ועוד ועוד. אני לא יודעת למה ואיך זה קרה. הוא בן אדם מאוד קשה, הוא לא בקשר עם חברים חוץ מחבר ילדות אחד, הוא לא בקשר עם המשפחה המורחבת שלו, לא בקשר עם אחותו ולא בקשר עם אחיו, הוא הצליח לריב עם כולם. אפילו הייתה תקופה של שנה שלמה שהוא הצליח לגרום לנו לא לדבר עם אחותי ומשפחתה. הוא מגדיר את עצמו כ "זאב בודד" והוא לא רוצה שום קשר עם הסביבה, לו אין חברים ועם שלי לא מוכן להפגש, היציאות היחדיות שלנו ביחד זה לקניות בסופר או מקסימום לחנות ספציפית בקניון וגם רק בימים טובים. על החיים האינטימיים שלנו אין מה לדבר כי הם כמעט ואינם והאמת שאיני נמשכת אליו יותר ואיני מאוהבת בו יותר. היחס המזלזל, חוסר כבוד, חוסר אכפתיות, חוסר הבנה והתחשבות במיוחד בזמנים שהכי הייתי צריכה אותו- הרחיקו אותי ממנו נפשית ואחר כך פיזית וגופנית. לפעמים אני ממש לא מסוגלת להימצא איתו באותו חלל ואני נגעלת ממנו. על כל התחושות הללו דיברנו ושנינו מרגישים אותו הדבר ואנחנו כל הזמן מדברים על לפרק את החבילה ולהתגרש, אבל אז נכנס הילד לתמונה ורק בשבילו אנחנו נשארים ביחד כדי שיגדל בבית עם 2 הורים ואני לא רוצה שיהיו לו אחים חורגים מאבות שונים. לפני כחודשיים נכנסתי בטעות להריון (מאז לא היו בינינו יחסים אינטימיים...) זה לא היה מתוכנן וגם הוא ממש לא מעוניין בילדים נוספים, הוא העביר את המסר הזה מאוד ברור כשקם בלילה לילד בחודשים הראשונים, למרות שאני מאוד רוצה עוד ילדים, אבל בעולם שלו רק הדעה והרצון שלו קובעים. אבל כך רצה הגורל והייתה לי הפלה טבעית בבית ואני לא מתפלאת לאור הסטרסים שאני עוברת ביומיום... המצב הזה מתסכל,מייאש מדכא, מתיש וכואב. אני מרגישה שאני מוותרת על האושר שלי וחיה בבדידות עצומה ומחזיקה מעמד בזכות ובשביל הילד. לפני כחצי שנה עשינו טעות מרה. קנינו דירה וכניסה אליה בעוד שנה וחצי, לא יודעת מה חשבנו לעצמנו ורק סיבכנו את המצב עוד יותר. באמת שניסיתי ואני עדיין מנסה הרבה פעמים להבליג ולהתאפק ולהתפשר כי בשורה תחתונה אני כן רוצה לשקם אפילו מעט אבל הוא מביא אותי למצבים שאני אוגרת ואוגרת ואז מתפוצצת. על טיפול זוגי ממש אין מה לדבר הוא אנטי מוחלט ואין סיכוי לשנות את דעתו. אני על סף התתמוטטות רגשית קשה לי לתפקד כמו רובוט ולהציג סטנדרטיות לסביבה. אני לא יודעת מה ואיך עלי לפעול כדי שאושרו של הילד שלי לא יפגע וגם לעזור לעצמי. תודה.

פונה יקרה, פנייתך מפליאה ומעוררת הרבה שאלות נוכח הטרנספורמציה מוחלטת שחלה בינך ובין בעלך בין חמש השנים בהן הייתם חברים, הייתם מאושרים, אוהבים, קרובים וחושבים שזכיתם במפעל הפיס לבין המצב שלאחר הנישואין המתואר פחות או יותר כבלתי נסבל לחלוטין. האם את כל הידוע לך כיום אודות בעלך, אופיו, רצונותיו, העדפותיו גילית רק לאחר הנישואין ולא היה להן זכר קודם לכן? מה שמפליא בסיפור הוא מידת הדרמטיות והקיצוניות שבין שני המצבים- לפני ואחרי הנישואין. מתוך התיאור מצב הנישואין הוא ממש בלתי נסבל ולא מן הראוי להמשיך בו, פעוט בגילו של בנך הגדל באווירה כה קשה ומנוכרת לא יקבל דוגמא למשפחתיות חמה, תומכת ואוהבת אלא רק יספוג נזקים מן האווירה המשפתחתית, כל ששיקול הפסק הנישואין עבור הילד לא נראה לי בהכרח השיקול הדומיננטי שיש לקחתו בחשבון. מאחר וקשה מן הצד להבין אצ השינוי הקיצוני שעברה מערכת היחסים, ומאחר ובעלך מתנגד בכל תוקף לטיפול זוגי, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי כדי שתביני איך ומדוע אירע המהפך ביחסים ומהי הדרך הטובה ביותר שעלייך לנקוט בה כדי ליצור לעצמך המשך חיים טוב יותר, מספק יותר ומאושר יותר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני נשוי מזה כ- 20 שנה ולנו 3 ילדים, הכרתי את אשתי לפני 21 שנים. העניין הוא שהיא מתרחקת מעל 5 שנים ממגעים אינטימיים, ואינה מוכנה לקיים יחסי מין כלל, גם כשמנסה לחבקה היא בורחת. אף פעם לא דחיתי אותו ולא אסרתי דבר ממה שהיא רוצה. לא כלכלי ולא אינטימי. מנסה להתפשר ולא לוחץ היא מתרחקת מאוד.כבר לא קיימנו יחסי מין מעל 5 שנים, אולי פעמיים בשנה ללא חשק מצידה. וזה אחד הדברים נשהננו לעשות יחד בעבר. בכל מריבה היא מזכירה לי שהיא חושבת שאנו צרכים להפרד ואין לנו משהו משותף. לא זוכר מתי היא בישלה משהו שאני אוהב לאכול, נהפוכו מכינה מאכלים שאיני סובל, הציעה לי לשבת לאכול. אין לה בעיה להתרחק ממני היא לא מחפשת אותי. רק בעיניי ילדים בלבד. כך היא לא זקוקה לי ואני מרגיש שאיבדתי אותה מזמן. יש מצב שיש לה מישהו מהצד? מה לעשות ? האם יש ממה לחשוש? או שיש נשים שמסוגלות לא לקיים יחסי מין או מגע כלשהו תקופה ממושכת? ינ.ב. ש לי ילד שלא עצמאי וזקוק לעזרת זולת והשגחתי, רק לי הוא מקשיב, לכן קשה לי לעזוב הכל ולחפש פרק ב.

פונה יקר, אתה מתאר מצב לא פשוט כלל. מצד אחד ילד בעל צרכים מיוחדים אשר מגיב אלייך בחיוב הדורש השקעה מרובה וזקוק להשגחתך. אין סםק שילד כזה מגביל את מידת הניידות שלך של יציאה מהמערכת המשפחתית. מצד שני אתה מתאר מערכת יחסים זוגית שיש בה נתק רוחבי בכל התחומים, יש נתק מיני מזה 5 שנים, אין התייחסות לצרכייך והעדפותיך בענייני מזון, אין תקשורת מילולית ויש רצון של האישה לגירושין. אינני בטוחה שהשאלה הרלוונטית היא האם יש לאישתך מישהו מהצד, נדמה שלאישתך, מסיבותיה שלה, יש מצבורי כעס כלפייך וכלפי הקשר וכי הקשר מכביד ומעיק עליה והייתה רוצה להשתחרר ממנו. שניכם אינכם נהנים מהקשר המשותף. במצב הזה היעדר ההתנהלות המינית, שפעם היוותה מקור לעונג משותף, מהווה ביטוי לחוסר העניין בך ולנתק הרגשי כלפייך. הדילמה בפניה אתה עומד האם למען הטיפול בבנך אתה מוכן להמשיך להישאר במערכת נישואין מסוג זה, האם יש סידור מוסדי כלשהו עבור בן זה בעל הצרכים המיוחדים והאם ניתן לפרק את המערכת תוך כדי הכרעה ביניכם אודות משמורת משותפת, חצי, חצי, על הבן בעל הצרכים המיוחדים. מתוך הפנייה נדמה לי כי הבחירה בהמשך הנישואין נסובה בעיקר סביב הבעיתיות של הבן, כל הסדר או דיון על הפרידה חייבים להביא את צרכיו ואת האופן בו תילקח אחריות עליהן. באשר לקשר הזוגי נדמה לי שהוא גווע מזמן, מה גם שאישתך מצהירה מפורשות על רצונה להתגרש. לדעתי כדאי להתייעץ עם גורמי הרווחה או הגורמים הרפואיים הרלוונטיים במקרה של הילדץ כדי לברר הסדרי טיפול חלופיים ו/או מקצועיים בו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שמי עומרי. אני נמצא במערכת זוגית. ואתן רקע בת הזוג שלי ממוצא מרוקאי התגרשה לאחר 20 שנות נישואים. כפי שהיא מגדירה את עצמה ללא פתיל ומכך כעסים רבים ולו על שטויות. כול שנות נישואיה חיה על תקשורת לקויה. היא כועסת ומכאן ברוגז התעלמות דווקא ומה לא. זה יכול להמשך ימים. ניסיתי כול מיני טריקים לתת לה שקט לזמן מה ועוד אך היא בשלה. היא בוחרת מתי לסיים עם בכלל. מעולם לא מודה ומתנצלת ומשתמשת בשיטת העונשים. תקשורת בונה בצורה נעימה בלתי אפשרית מייד היא עולה בטונים. התקשורת שלה לקויה במהלך שיחה איך שאתה מוציא מילה היא כבר עונה ויודעת ומנחשת למה התכוונתה. הכול יוצא מהקשרו. אין נהול שיחה נורמלי. ניסיתי להגיע איתה למספר הבנות כגון ברוגז לא יותר משעה. אין להרדם בברוגז. ואם כן בבוקר זה יום חדש. אך היא לא מסוגלת ולא עומדת בכך. בחוסר האונים שלי ככול שאני מנסה זה לא עוזר היא עושה דווקא ומעצבנת ולצערי לאחר שקט מצידי אני זורק מילים. מעולם לא תודה שהיא הצחילה בברוגז ועוד. טוענת שאם לא אזרוק מילים הכול יהיה נפלא. היא פשוט לא מודה בכול דרכיה. כך התנהגה בנישואיה ברוגז של שנה בנישואים! נשמע הגעוני ותקין. אני מסביר שכך היא נוהגת בכולם לא רק אליי. אני אשם תמיד לא תרגיז חא אעשה לך... גם מזבוב תתרגז ותעשה פיל. אני חושב על פתרונות מציע ויותר. ביקשתי ממנה שתציע משהו חיובי בנושא גם את זה לא עושה. אני מסביר ומנסה לצקשר אין עם צי לדבר אני אובד עיצות אבקש את דעתכם המקצועית בענין ואשמח לתת רקע נרחב יותר לצורך ההבנה. בתודה יוסי

פונה יקר, בתורה כתוב כי שור אשר נגח שלוש פעמים הופך משור "נגח" לשור מועד. כלומר זהו מצבו הכרוני, היותו פוגעני ותוקפני. אתה מתאר תמונה חד מימדית שבה בת זוגך ניהלה 20 שנה מערכת נישואין שהייתה אופיינית בכעסנות, ריבים וברוגזים בתורה כרונית. יש להניח שעל רקע זה גם התגרשה. לדברייך אותה מערכת של כעסנות, חוסר התחשבות בזולת, חוסר הקשבה לנאמר ונטייה להתפרצות קיימת גם ביחסים ביניכם. עובדה הגורמת לך סבל וחוסר יכולת להגיע להבנות משותפות. מאחר ולא תוארו צדדים חיוביים של הקשר, ואני מניחה שאלמלא היו כאלה הקשר לא היה מחזיק מעמד ממילא, הרי באופן שאתה מתאר את הצד השלילי נדמה כי לא תצליח לשנות את דפוסי אישיותה והתנהגותה של בת זוגך שהם כרוניים ומרובי שנים. אם כך הוא הדבר למה אתה נשאר בקשר הזה? הרי מבחינת ההתמודדות עם כעס, אימפולסיביות ואגוצנטריות של בת זוגך דבר לא ישתנה. או שתחיה עם הטוב שיש בקשר ותדע שאת הרע לא ניתן לשנות או שתסיק את המסקנה שהרע עולה על הטוב ומהיותו לא בר שינוי אולי עדיף לפרוש כנפיים ולעוף משם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לפני שנתיים הייתי בקשר עם משהו ונפרדנו בצורה ממש לא נעימה והקשר הזה ממש השפיע עלי מבחינה נפשית. לפני כחודש הכרתי בחור שאהבתי אבל ברגע רומנטי כמו נשיקות או חיבוקים אני מפסידה את הרגע הזה ע"י כך שהגוף שלי נמתח ואני דוח אותו ואני לא שולטת בזה. אני לא יודעת מה הסיבה אני מרגישה סוג של פחד. האם זה שהקשר שהייתי בו בעבר פגע בי מאוד וזה השפיע עכשיו או משהו פסיכולוגי??

פונה יקרה, התגובות שלך, של התאבנות והדיפה, של מגע אהבה אינטימי הן כמובן תגובות פסיכולוגיות של פחד, הדיפה, רתיעה והימנעות. ייתכן שבחלקו נובע הדבר מאופיו הקשה של הקשר והפרידה הקשה שחווית וייתכן שבחלקו נובעים הדברים משאר הרבדים של מי שאת ושל היסטוריית חייך. כך או כך התגובה שלך היא רגשית שלילית הנוחתת עלייך כאילו מבלי שאת רוצה בה וכאילו באופן אוטומאטי, כלומר תגובת הפחד והרתיעה שולטת בך ומפעילה אותך. כדי לשהתחרר ממנה במהירות האפשרית מומלץ למהר ולפנות לטיפול פסיכולוגי כדי שתגובה זו לא תשתרש בתוך המערכת הנפשית, גופנית ולא תהפוך להיות חלק מתגובת הרגש, גוף למגוון הדברים הקשורים לאהבה והתעלסות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בתולה ויוצאת עם בחור 4 חודשים אנחנו עושים הכל ..חוץ מחדירה . אני נהנת רק במצב מסויים אחד שבתנוחה זו אני מגיעה לסיפוק וחבר שלי מחמם אותי מאד וכדי שאגמור אני רוצה לעשות את התנוחה שעוזרת לי לסיים אז הוא לא מסכים וזה מעצבן אותי . הוא עושה זאת כדי שארגיש כמו שהוא מרגיש שהוא מתעצבן שאנחנו לא שוכבים ממש . למרות שהוא גומר ואני מחוממת ועצבנית . אולי ככה הוא חושב שאמהר לשכב איתו ממש ..דבר שעדיין אניני מוכנה . שאלתי אלייך אילנה 1 האם זה נורמלי ? לי זה ניראה כאילו הוא רע לוחץ עושה לי טובה . מה דעתך ??????

פונה יקרה, את מתארת מצב של יחסי מין המיועד לקירבה, אינטימיות ועונג מיני כמצב של מאבק כוחות. את רוצה להימצא בתנוחה מסוימת בה את מגיעה לאורגזמה, חברת משום מה מסרב לתנוחה הזו משום שהוא רוצה שתתקיים חדירה. לא ברור מדוע נכנסתם לפינה של כעס וענישה המתקיימים בתוך מערכת יחסי המין. אם אינך מעוניינת, מסיבותייך, מחדירה בשלב הנוכחי עלייך להעמיד זאת כתנאי ולצפות שיקבל זאת בלי להעניש בתמורה. אם קיימת מניעה מכוונת מצידו של התנוחה אותה את אוהבת, למרות שמ=במהלך היחסים היחסים ההדדיים הוא מגיע לפורקן, הרי שהתגובה נשמעת לא לעניין ויש להחליט אם מוכנים לקבל אותה, כן או לא, כחלק ממערכת היחסים. חשבי מה את מוכנה, אם את מוכנה לשנות משהו או בדפוס יחסי המין של שניכם או בדפוס הרגשי שביניכם בו קיימת ענישה בתוך מערכת יחסי המין. כל טוב ובהצלחה, אילנה

סובל מהפרעות חרדה מהחתונה או משלב ההיכרות של אשתי,(למרות שהיא כלילת המעלות הן באופי והן ביופי),האם זו היא האחת או האם יש יותר טוב וכו ,סבלתי נפשית רבות מהוריי מבחינת אלימות פיזית אמנם הם תמכו ואהבו אך בכל זאת זכורות לי סצנות די מזעזעות של אלימות כלפיי וכלפי אחים שלי ,האם ייתכן קשר בין הדברים,אני בן 25 בחור חרדי .....

פונה יקר, לאור הרקע של היסטוריה רווית אלימות סביר להניח שקיים פחד עמוק מקשרים אינטימיים. לאור זאת אפשר להבין את רמת החרדה כאשר הכרת את אישתך או כשנישאת לה. שכן בנפש קיימת הנוסחא: קשר אינטימי שווה התעללות ואלימות. צר לי על סיפור חייך שאין ספק שהוא מקור לסבל וחרדות. אנא פנה לייעוץ לםסיכולוג קליני מומחה לטיפול, טיפול שלא יהיה קצר על מנת לשחרר את כל הרגשות מטראומות העבר כדי שתוכל להיפתח לחיים חדשים וטובים יותר עם אישתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום שמי רן...הסיפור שלי יחסית ארוך..מי שיתייחס אליו אודה לו  סיפורי מתחיל לפני כ-6 שנים ברשל"צ הייתי בן 17 וחצי תלמיד תיכון והכרתי שמה את ליאת בת 16 וחצי משם התחיל סיפור אהבה ראשונה לשנינו... הקשר התחזק מאוד מהר וממש אפשר להגיד שהכל היינו עושים ביחד, ממש חיינו ביחד, כל יום ישנו אחד אצל השנייה..אני יחסית התנתקתי חברתית מהרבה אנשים, היא בהתחלה כן אולם אחרכך חזרה לקשר רציף עם חברותיה... היו עליות ומורדות בקשר אבל תמיד המשכנו לאהוב.. אפשר להגיד שחוץ מאהבה נהייתי תלותי בה...התרגלתי למצב שאני חייב לישון איתה בלילה.. להתייעץ איתה לפני שאני קונה בגדים למשל ...וכ'ו.. היו מבלים ביחד המון וגם המשפחות שלנו הכירו והיו כמה מפגשים ביחד.. יחסית לזוגות אחרים בגיל הזה באמת שהרגשתי שיש לי אהבה אמיתית ואני בר מזל.. ככה עברו להם כ-3 שנים לאט לאט אני מאמין שנהייתי יותר מעיק עליה בגלל התלות שלי, הייתי פחות נותן לה חופש וחופר לה...כי לי לא היה ממש חברים וגם את האמת שהייתי יוצא עם אנשים הייתי נהנה יותר איתה ומעדיף להיות איתה...היא לאומת זאת שמרה על קשר רציף והמשיכה לצאת לבלות עם חברות. אני מאמין שמאז לאט לאט האהבה שלה אליי התחילה לדאוך...גם בגלל התלות שלי..גם בגלל שאני הראשון שלה..והיו גם עוד כמה דברים שהיו לה תלונות לגביהם ...אין ספק חנקתי אותה קצת...לצד זאת הייתי גבר אוהב ומפנק ועוזר שתמיד לצידה...שאני מאמין שבגלל זה גם המשכנו להיות ביחד.. היו לנו תמיד לפעמים שיחות על פרידה ולפעמים היא רצתה להפרד ואמרה לי שאני סתם מפחד מלהיות לבד...ותמיד היינו בסוף נשארים ביחד... לאחר כ5 שנים...בדיוק שנינו היינו בתקופה של חופש...רציתי נורא לנסוע לחול...איתה..אבל פתאום היא החליטה לנסוע לטיול אחרי צבא עם חברות לחודש לדרום אמריקה...כעסתי נורא כי לי לא היה עם מי לנסוע ובתור חברה ציפיתי ממנה שאם היא באמת אוהבת אותי שתיסע איתי עם חברות תיסע למקום אחר..בקיצור לא עזר כלום והיא נסעה אפשר להגיד שזו הייתה הפעם הראשונה מזה 5 שנים שלא התראינו חודש שלם..הייתי בודד מאוד בלי מצב רוח בכלל וכל הזמן חיכיתי שהיא תחזור...כל פעם שהיינו משוחחים הייתי שומע שהיא כל לילה עם חברות שותה אלכוהול והולכת למסיבות...הקנאה הרגה אותי ידעתי בתוכי שיתחילו איתה שמה גברים אחרים...מתי שחזרה משמה האהבה "חזרה" היו געגועים והיא לא הפסיקה להגיד לי כמה שהגעגעה ושהיא אוהבת אותי ושלא היה לה שם כלום עם אף גבר...עברו עוד חודשיים אני והיא התחלנו לימודים תואר ראשון כל אחד במקום אחר...לאט לאט כנראה היא התחילה לראות גברים אחרים במכללה..התחילו איתה כנראה..אולי היא ראתה פתאום מזה אנשים אחרים ששונים ממני...בעיקר שהם יותר מבוגרים...אני 23 הם 25-26...היא התיידדה עם כמה משם והייתה לומדת איתם למבחנים וכאלה...תמיד פחדתי שיקרה משהו שיפריד בינינו לא יכולתי בלעדייה וידעתי שבלעדייה אני אבוד...בליבי רציתי לסמוך עליה אבל הפחד חנק אותי...ובאמת שעבור עוד חודש היא עזרה אומץ ואמרה לי שהיא רוצה להפרד...בטענה שהיא כבר לא אוהבת אותי יותר רק בתור ידיד...ושהיא נדלקה על אחד הידידים שלה שהכירה והיא לא יכולה להיות איתי שהיא חושבת על משהו אחר...הייתי בשוק הייתי המום לקחתי את זה כלכך קשה נכנסתי לדיכאון עמוק..הייתי משתגע בלילות לא ישן דקה הולך מסתובב פתאום נוסע אליה..התנהגתי כמו מטורף...היה לי מאוד קשה לנתק את הקשר, זה מישהי שממש הייתי חיי איתה, כל יום משוחחים כ4-5 פעמים בטלפון היא הייתה החברה הכי טובה שלי..חוץ מהיות האישה שלי.. לאחר כמה ימים קשים הלכתי לפסיכיאטר לקחת כדורים נוגדי דיכאון הרגשתי שאני לא יכול לשאת את הכאב הזה..מה גם שהתחילה תקופת מבחנים אצלי והייתי חייב להתאפס..ידעתי שכל הסימסטר יכול ליפול בגלל זה.. לאחר כחודש שבו נפגשנו מידי פעם והיא כל פעם אמרה לי שהיא רוצה להמשיך הלאה והתחילה להגיד לי שהיא באמת נדלקה על הבחור ההוא אבל שזה היה בעיקר תירוץ כדי שאני ישחרר אותה לחופשי ואין לה כלום לבחור ההוא..כי רק ככה היא ידעה שאני יעזוב אותה..הזמן עבר עוד שבועיים ולאט לאט התחלנו להפגש שוב ולשכב על בסיס קבוע...לא שלטתי בזה ידעתי שזה אסור שזה מסוכן...היה כבר נתק כי מכל יום להיות ביחד ולדבר בטלפון כל הזמן...הגענו למצב שאנחנו נפגשים פעמים בשבוע.. אני החלטתי שאני צריך להשתנות ולהכיר סוף סוף אנשים חדשים לנסות לבטל את האני ה"תלותי".. ניסיתי והצלחתי להכיר כמה אנשים בלימודים..ניסיתי להיות עסוק בלימודים..לבסוף את אותה תקופת מבחנים הצלחתי לעבור בהצלחה אפילו והייתי גאה בעצמי...התחיל לו הסימסטר השני בנתיים...בתום תקופה של כ-4 חודשים הפסקתי ליטול את הכדורים. לאורך כל השנה שנמשכה המשכנו להיפגש לשכב פחות היינו שוכבים פה ושם..והמפגשים בינינו היו בגלים..ידעתי בתוכי שזה לא טוב...אבל אהבתי אותה והתגעגעתי אליה וגם למגע, בלילות הכי היה קשה לי עם הלבד..אני לא מהבחורים האלה שתן להם להיות לבד עם המשחק כדורגל ורק מחפשים לשכב עם משהי ולהעיף אותה לאזעאזל..אני בחור אמיתי שמחפש קשר אמיתי..ורציני. בכל מקרה...במשך שנה שלמה כך היה..אני מעולם לא התחלתי עם בחורות כי תמיד הייתי איתה ומאז שנפרדנו לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל...ידעתי שאם גבר לא עושה צעד מאוד יהיה לו קשה להכיר משהי ופחדתי מזה בלב אני יודע שיכול לעבור הרבה זמן עד שאמצא משהי חדשה.. פה ושם שהיינו נפגשים הצליח כנראה למלות לי את החלל כן אפשר להגיד שנהנתי מה"פירורים" שהיא נתנה לי.. השקעתי את הראש בלימודים..ולא הסתכלתי למצב שבחוץ אמרתי לעצמי "אה אתה כבר לא אוהב אותה..". ועם הזמן באמת לקראת החודשים האחרונים שהיינו נפגשים פה ושם היא הייתה זורקת שהיא נסתה לצאת עם משהו ושלא הוא לא היה לטעמה או שהבחור שיצאה איתו לא יזם פגישה שנייה וכאלה..וחקרה עליי ממש עניין אותה לדעת עם הייתי עם בחורות אחרות... צריך לציין שהיא אמרה לי שבשנה הזאתי היא ממש נהנה והיא לא מצטערת שנפרדנו...כל השנה היא בלתה עם חברות המון ...ואני? הרבה מאוד מהזמן הייתי בבית עם עצמי... ואז היו איזה שבועיים שלא דברנו ושלחתי לה הודעה ואז היא אמרה לי שהיא התחילה לצאת עם משהו שהיא מתחילה פרק ב בחיים שלה. פתאום הבנתי שאני אוהב אותה שאני לא אראה אותה יותר שכל השנה הזאתי לא ניסיתי אפילו איך שהוא להכיר משהי חדשה וכל הדיכאון משנה שעברה חזר אליי כל המחשבות כל היאוש כל הקושי בשנה הזאתי הבדידות שחוויתי כל הימי שישי ושבת שהייתי פחות עסוק והייתי מרגיש לבד צפו בפניי...המחשבות שהיא עם גבר אחר נהנת, צוחקת ושוכבת איתו... חזרתי לקחת את הכדורים שוב...עבר כבר חודש מכל הסיפור..אני מיואש לא יודע כבר מה יהיה...אני לא יכול לשאת את הלבד הזה יותר. אני רוצה אהבה... אבל אבדתי כבר את האמון בעצמי... הכאב והלבד חונקים אותי... התחלתי לקרוא המון מאמרים על פרידות... יש לי המון פחדים אם בכלל אצליח למצוא משהי ואם היא תיהיה יותר טובה ממנה? והאם באמת נצליח לקיים קשר עם אהבה גדולה ואמיתית כמו שחוויתי.. אני יודע שאומרים לי אהבה ראשונה יהיו עוד אתה צעיר וכאלה אבל משום מה זה לא מנחם אותי... משהו בי לא נותן לי לשחרר לא נותן לי לשכוח שהיה לי טוב הייתי מאושר..האושר ברח, חמק ממני.. אני לא רוצה לשכוח את התחושה הזאתי את כל הדברים שעשו אותי מאושר ולהמשיך הלאה להשלים עם הבדידות ועם הדברים היום יומיים המשעממים.. אז זהו רציתי רק לשתף אני יודע שזה ארוך... תודה..

פונה יקר, אם רק רצית לשתף ואכן שיתפת בפירוט ואירכות יתר, שלא בהכרח היה בהם הצורך במסגרת פורום זה, עולה השאלה אם אתה בכלל מעוניין בתשובה. מתוך שיתוף היתר אכן עולה תלות גדולה, חרדתיות, חוסר בטחון ונטייה להיתלות בזולת באופן שאתה חונק אותו, "מתעלק" עליו ולא נותן לו ספייס. כדי להבין מדוע הינך כה חרדתי, כה תלותי וכה חרד מקשרים חברתיים כלליים וזקוק להת=סתגר בתוך קשר אחד אקסלוסיבי תוך ניתוק קשרים חברתיים הדבר מחייב בירור לעומק ולשם כך עלייך לפנות לטיפול בטיפול פסיכוךוגי מעמיק. אין די בלקיחת תרופות נוגדות דיכאון שכן צורת ההתנהגות שלך עשויה להעיק על בן זוג ועלייך לברר ולהשתחרר מהחרדה שבתוכך הגורמת לך לבודד את עצמך. הייעוץ הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי על מנת לצאת מהמילכוד בו אתה שרוי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אבל אני שוב אחזור על זה, כי לא מצאתי שום תשובה שתענה על צרכי. אני לא נמשכת לחבר שלי. אנחנו ביחד כבר 4 שנים והחוסר חשק כבר נמצא הרבה זמן. יותר מדי מדי זמן. שנים. בחצי שנה האחרונה לא עשינו סקס, לפני כן גם יש מרווחי זמן די גדולים של כמה חודשים בין סקס, וגם שכבר יש הוא ממש לא להיט. אני מרגישה שאני מאוד רוצה סקס ואני בחורה מאוד מינית, אבל לחבר שלי אני פשוט לא נמשכת, אני מוצאת את עצמי מפנטזת על דברים ולא מבינה למה אני לא יכולה להפנות את התשוקות הללו אליו?! הוא לא יוזם בכלל, אולי מפחד מדחיה. וגם אני אנני יוזמת. כל אחד עסוק בענייניו. שננו אנשים עסוקים. אני יודעת שזה מצב לא נורמלי ואחנו פשוט לא מדברים על זה, ואני מעדיפה שלא לדבר על זה, כי אחרת מה אומר לו- אני לא נמשכת אליך בכלל? מה לעשות? אשמח לעיצה טובה, ועדיף לא עיצה שהיא תדברו על זה..

אורלי היקרה, נדמה לי שאת מעדיפה לשמור דברים לעצמך באופן כללי ולהגדיר את עצמך תחת כותרות של עובדת הרבה, "שומרת דברים לעצמי" וכמובן כל הנושא של פנטזיות מיניות על אחרים ולא כלפי בן זוגך. יש מקום לשער כי אולי יש כאן ביכולת לאינטימיות. אם את מינית וחשה משיכה לגברים אך משהו בתוכך חוסם את המשיכה לבן זוגך הרי שאת חיה בעולם של חיסרון ומיעוט ואי סיפוק צרכייך. אם זה רצונך תבורכי על כך. אם שניכם הגעתם לאיזון זוגי של מיניות מאוד נמוכה אז זהו האיזון המיני ביניכם על כל המשתמע מכך לגבי אינטימיות ביניכם. יש זוגות המעדיפים ריחוק מסויים או אפילו ממשי ביניהם. השאלה הרלוןנטית לגבייך היא האם היעדר משיכה מינית לגבר שהוא בן זוגך היא תופעה אופיינית לך. אם את נמשכת לגברים שאינם בני זוגך אך באופן עקבי מאבדת את המשיכה לבן זוגך הרי שיש כאן חסימה שלך של התשוקה המינית כלפי בן זוג, מתוך מניעים מודעים ולא שלך. אם ברצונך לשנות זאת עלייך לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי. אם חוסר המשיכה נובעת מאי הנעימות של המגע הפיזי ההדדי יש מקום לפנות לטיפול סקסולוגי אשר יאתר את מוקדי התסכול ואי ההתאמה ביניכם. יש לציין שהשאלה איננה ברורה לחלוטין ולא ברור לחלוטין מהי המשאלה שלך. ומהו הרקע של היסטוריית העבר שלך ביחסים זוגיים? כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה,קודם כל ולפני הכול אני רוצה לשבח אותך;קראתי כמה מהמקרים שהיו פה וגם את תגובתך בנידון ובאמת רואים את החשיבות שאת מעניקה לכל מקרה ומקרה ,אז רציתי להודות לך מראש על האכפתיות והאנושיות העצומה והמיוחדת שיש בך. המקרה שלי מתחיל כך: אני בת 22.יצאתי עם בחור בן 24 במשך 10 חודשים באופן רשמי ,למרות שבתכל'ס זה היה הרבה פחות וזאת מאחר והוא היה איש קבע שיכל לצאת איתי רק בסופי שבוע ולעיתים קרובות רק פעם בשבועיים. למרות עובדה לא קלה זו,המשכנו את הקשר כי מצאנו חיבור ממשי.היו לו חסרונות משל עצמו וגם לי היו לא מעט,אך אני קיבלתי אותו בדיוק איך שהוא,וגם הוא אותי.כבר מתחילת הקשר,אמרתי לו שאני לא מתכוונת להיכנס איתו למיטה,מאחר ואני שומרת את עצמי עד לחתונה מתוך כבוד לעצמי ולמשפחה שלי,זה היה נורא חשוב לי להבהיר לו את העניין.הוא קיבל את זה בצורה יפה,להפתעתי הרבה ואף העריך את העובדה שאני בתולה ובנוסף אמר לי שאין לו שום בעיה עם זה ושיבח אותי על כך. הזמן עבר,הימים חלפו,הוא המשיך לסגור שבתות ואני איתו רק במחשבות... אחרי 8 חודשים של ביחד,הוא רמז לי שבקרוב מאוד הולכת להיות לי הפתעה טובה...ידעתי שהוא הולך להציע לי נישואים אבל היתממתי... אחרי 10 חודשים של ביחד רשמי,הוא הגיע עד אליי במיוחד כדי להיפרד. מיותר לציין שאני הייתי בשוק טוטאלי.בכיתי עד שעיניי האדימו.לא הבנתי מה קרה.הייתי בטוחה שזאת בדיחה ובכל רגע הוא הולך להוציא טבעת מהכיס ולרדת על ברכיו-אך זה לא קרה... כששאלתי אותו בפעם המיליון למה,הוא לא יכל לההסתכל בעיניי בכלל ורק אמר שהוא עדיין צעיר,הוא רוצה להיות לבד,בלי חברה ובלי התחייבויות,לחסוך כסף ולגור בבית משלו,לא חושב על חתונה ולא רוצה בכלל לדבר על זה. כמובן שכל מה שאמרתי לו כדי למנוע ממנו לעזוב עלה בתוהו. יום אחרי הפרידה דיברנו בפלאפון.אמרתי לו שאני חייבת להיפגש איתו ולהגיד לו את כל מה שיש לי להגיד מאחר ולא אמרתי לו כמעט כלום,כי הייתי בהלם מוחלט.הוא ענה לי בקרירות שאין על מה לדבר,כנראה שלא הבנתי את מה שאמר לי וציין דבר מאוד מאוד חשוב-שבתור גבר ,נורא קשה לו להתאפק. עכשיו,עובדה זו שהוא ציין באוזניי לא נשמעה עד לאותו רגע.מדי פעם הוא רמז לי אך לא יותר מחצי משפט שקשה לו,שהוא מתפוצץ. עשיתי המון ויתורים למענו כי באמת האמנתי שהוא האחד שלי. השאלה שלי היא מה לעשות עם הבחור הבא שיהיה לי?האם עליי לציין בפניו מההתחלה שאני בתולה או שעדיף לתת לקשר להתפתח ואז לזרוק את הפצצה? לצערי,היום להיות בתולה בת 22 נחשב לדבר מוזר ומעלה סימני שאלה רבים,אבל בעיניי ,זה הדבר היחיד שברגע שנותנים אותו ,הוא אבוד לנצח ואני באמת רוצה להרגיש שלמה עם עצמי כדי ללכת עד הסוף,לא מתוך הכרח. תודה רבה על הסבלנות וההקשבה :)

דנה היקרה, את מעלה שתי סוגיות, כל אחת מורכבת בפני עצמה: 1. תדירות של קשר. 2. שאלת יחסי המין. נתחיל דווקא בנושא הראשון. הקשר עם בן זוגך התקיים בתדירות לא קרובה וזאת בהתאם למה שהתאפשר מתוקף עבודתו. יש לעשות שיקול דעת האם בתדירות חד שבועית ניתן ליצור ולבסס קשר קרוב ואמיתי בו מיטיבים להכיר האחד את השני ולא חיים על דמיונות ואידיאליזציות, פרי נפשו של כל אחד. עלייך לבדוק בתוך עצמך מהם הגורמים והסיבות אשר התאימו לך לקיים קשר זוגי בתדירות שאינה קרובה והמונעת למעשה רצף של מפגשים, בילוי, דיאלוגים והיכרות עם כל ההיבטים הגדולים והקטנים של החיים. 2.א. הנושא המיני: לגבי הנושא המיני יש להבדיל בשני רבדים, ניתן לזוג לקיים יחסי מין והתעלסויות גם ללא חדירה כאשר כל צד מגיע לפוקרן וסיפוק מיני, מתוך תיאורך לא ברור לחלוטין האם הקשר כלל גם התעלסויות וגם םורקן מיני שלך או של בן זוגך. יחסי מין אינם מחייבים חדירה בהכרח ויש זוגות, שמסיבות שונות (בדרך כלל מגבלות או של דת או של מצב פיזי), אינם מקיימים חדירה אך יחד עם זה בהחלט נהנים מחיי מין, עירום, אינטימיות ופורקן מיני. בתיאור המקרה שלך לא ברור לחלוטין באיזו מידה היה קיים חלק זה של אינטימיות ומיניות. בהיעדרו לחלוטין אין ספק שהקשר ריק מההיבט של האינטימיות. לצפות להצעת נישואין מהמקום הזה נשמע מופרך אלא אם כן מדובר בבני זוג בעלי רקע דתי חזק. 2.ב. אדם חי בתוך הסביבה של תרבותו וסביבתו וזו המגדירה עבורו נורמות התנהגות, ערכים, ציפיות ושיפוט חברתי. אינני יודעת מהו הרקע החברתי שלך. בחברה חילונית ליברלית של ימינו עניין הבתולין הפך להיות סממן של "בושה" מעבר לגיל מסויים, כלומר שמירת בתולין הפכה להיות עדות להתנהגות נזירית, מאופקת, לא משוחררת, לא נשית ולא מינית החל מגיל ה-20 ומעלה אם לא למטה מזה. אינני יודעת מה החינוך שקיבלת בבית או בקהילה. אם את באה מרקע דתי, עבורו לבתולין יש ערך וחשיבות, מוטב שתצאי עם אדם בעל ערכים דומים אשר גם עבורו יש חשיבות לבתולין. אם את באה מרקע חילוני וחיה בחרה חילונית פתוחה לא ברור לי מדוע קרום הבתולין כל כך חשוב לך ומדוע האיפוק המיני והחוויייתי שהוא גוזר על המיניות נראים על פנייך עדיפים על פני חוויות נעורים של נשיות, אינטימיות וכו'. נושא חשיבות הבתולין עבורך הוא עניין אישי שלך שיש לבררו בקונטקטס אישי, שכן אם את חיה בחברה בעלת נורמות התנהגות וערכים המנוגדים לשלך צפוי שתגיעי לחוסר הבנה והרמוניה ביחסים הזוגיים. קיימת כיום בחברה החילונית ציפייה מובנית מאליה לקיום יחסי מין לקיום זוגיות רציפה והמשכית, רצוי עם חדירה, ויש במוכנים מטעמיהם לקבל את המצב של היעדר חדירה. אך שוב יש לברר זאת בצורה יסודית כדי שהקשר לא יתפוצץ כך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אני מתנצלת מראש על האורך של הרישום אני בת 29 יש לי ילדה בת שנה ו10 חודשים וכרגע בהיריון בשלבים הראשונים.(מהלחץ שלו לעוד ילדים נכנסתי להיריון, עם התנהלות ההתנהגות שלנו ביחד אני חושבת שעשיתי טעות). אנחנו נשואים כבר 4 שנים ומכירים עוד שנה וחצי לפני. בתחילת הזוגיות ועד שנולדה הילדה אני לרוב זו שיזמה קיום יחסי מין ביננו, ועם הילדה חוסר השינה והעבודה בבית ובחוץ כבר אין לי חשק וגם אין לי חשק לגבר שחושב שהוא מלך ושצריך לשר אותו. אז החשק שלי ירד וגם הרצון לחייך ולצחוק ירד כי כל פעם שהייתי עושה זאת היינו רבים. אצלו מנגד הצחוק שלו זה עקיצות וכאשר אני מתעצבנת או לא מגיבה זה ממשיך לריב. הוא טוען שאני לא עושה כלום בבית. כאשר איך שהוא חוזר מהעבודה הוא יושב על המחשב קם לאכול ארחת ערב חוזר לטלוויזה או למחשב משחק במשך רבע שיה עם הילדה וחוזר למחשב. מי פעם הוא מקלח אותה וזה רק בתקופה האחורנה מאז שנכנסתי להיריון לפני זה הוא היה מקלח אותה פעם בחודשיים. על אף שבהתחלה הוא נהג לקלח אותה. אני מודה שאני ממורמרת , ואני לא תמיד אענה לו בצורה הרגועה והנחמדה שהוא רוצה וכן לפעמים מרוב עייפות אני משאירה את הבית מבולגן ומסדרת אותו בבוקר ועל כך הוא זורק לי הערות בלי סוף . אך הוא לא ינקוט אצבע כדי לעזור לי. אני מגיעה למצבים שאני מרגישה שנאה אליו , ושוקלת להתגרש הוא כמובן לא יודע. מנגד הוא ממורמר כי אני לא מחייכת אני לא יוזמת אני לא מטפלת בו ובילדה עם חיוכים וכוחות ולא סופגת את העקיצות שלו בכיף . אני כבר לא יודעת מה לעשות הוא לא מוכן ללכת ליועץ זוגי הצעתי לו את זה כבר 5 פעמים .הוא לא מוכן לבזבז את הכסף על שטויות לטענתו. מה לעשות, אין לי כוח לחזור הבית בגללו , אני מתפקדת בגלל הבת שלי אך אין בי כוחות עוד. אולי אני מבקשת יותר מדי אך הייתי רוצה שותף ולא אדם שמנסה להפוך אותי לעבד אני אשמח לכל עצה התודה מראש

ורד יקרה, התגת הדברים על ידך היא חד צדדית ומציגה מצב שהמשתמע ממנו הוא היעדר טעם לחיות עם אדם חסר התחשבות, לא תורם למתרחש בבית פרט לעקיצות, מנותק ולא תומך. זוהי כמובן התמונה אותה את חווה. נשאלת השאלה, כמובן, מהי התרומה שלך למב עיניינים זה שהרי יקשה עלייך מאוד להמשיך בזוגיות ומשפחתיות במצב עניינים זה. כרגע את בהריון, לדברייך לא בשל תשוקה ורצון פנימיים לכך אלא בשל הלחץ של בעלך לכך. לא ברור מדוע נעתרת ללחץ זה אם את טוענת שבעלך אינו שותף לחיי הזוגיות והמשפחה. המצב בו את נמצאת כרגע, הוזגי, המשפחתי, ההריוני, כולו אינו לטעמך. מאחר ובעלך מסרב לייעוץ זוגי אני חושבת שמומלץ מאוד שתמהרי לפנות לייעות עבור עצמך על מנת להבין מדוע את משתפת פעולה עם מהלכים קריטיים כמו הריון והבאת ילד לעולם כשאינך מעוניינת ומדוע את נכנעת ללחצים שבסופו של דבר חוזרים אלייך כבומרנג של עומס והתחייבויות נוספות. המצב המתואר נשמע לא נעים ולא מובן מהזווית שלך ולפיכך הייעוץ היחיד הרלוונטי הינו לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי כדי לסייע לך לעשות סדר בבלגן האישי, הפנימי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 31 פרודה כשנה מבעלי.. עדיין בהליכי גירושין.. יש לנו בן משותף כבן שנתיים. בתהליכי הגירושין עברתי אלימות מילולית קשה מבעלי עקב זה שלא רצה להפרד.. כרגע אנחנו גרים בנפרד. לפני כחודש הכרתי מישהו במצבי פרוד עם 2 בנות... בהתחלה לא ציין את גילו האמיתי ורק אח"כ אמר לי שהוא בן 50. יצאנו לכמה פגישות ומאוד כיף לנו ביחד. הוא גר באזור המרכז ואני בצפון.. אציין שאני במשמןרת מלאה על הילד והוא במשמורת משותפת. ככה שבקושי מסתדר לנו להיפגש. האמת היא אני מאוד בספקות מהקשר.. בגיל פער הגילאים הגדול.. בגיל מרחק באזור... בגלל שכל עניין הפרידה של שנינו עוד טרי.. מצד שני לא מרגישה את הפער בינינו ואני ממש נהנית לשוחח איתו.. מה שגם הוא נראה הרבה יותר צעיר מגילו. אני מאוד בהתלבטות לגבי הקשר. איני יודעת מה אני מחפשת כרגע האם משהו אמיתי ורציני או להנות מהרגע אחרי כל הכאב שעברתי בנישואין ובהליכין.

פונה יקרה, עוד טרם התגרשת את בהליכי פיורד, תהליך הדורש אנרגיות נפשיות וכספיות, אני מקווה שכרגע התהליך אינו גוזר אנרגיות מיותרות ושכרגע הוא מתנהל בצורה מתואמת בינך ובין בעלך ושניתן לראות כבר את ההסכמים והגירושין באופק. השלב הזה בחייך הוא שלב מעבר, מטלטל ובלתי יציב מטבעו. הייתי שמה למטרה לעבור שלב זה ביציבות רגשית יחסית, עם מינימום פגיעויות והשגת שגרת חיים יציבה לך ולבנך. לאחר התייצבות התהליך יש להמשיך הלאה ולעשות חושבים. בן זוגך הנוכחי אף הוא בשלבי מעבר והמשתמע מכך הוא שגם הוא לא הגיע למצב של שגרה ואיזון. את אינך יודעת מה בדיוק את רוצה ואולי גם הוא לא בשלב הנוכחי. הרושם הוא שזהו שלב ביניים עבור שניכם ואם אתם יכולים להעביר אותו בחיזוק נפשי הדדי ובנעימות זוגית, תוך כדי שכל אחד מכם מתביית על עצמו, ומארגן מחדש את חייו הרי שזה טוב ורצוי, ככל שניתן בלי לעשות שינויים ומחשבות לגבי העתיד הרחוק. נכון הוא שבינתיים נקשרים אך בינתיים גם רואים את מגבלות המציאות ואת האםשרויות שהיא מעמידה ואז ניתן לעשות הערכה כוללת מה הלאה, האם להמשיך או לחדול אחרי פרק ההתארגנות של כל אחד מכם אחרי הגירושין. נראה לי שאתם זקוקים כרגע לכתף חמה, ונראה לי שאת זה אתם מספקים אחד לשני, אם כך דיינו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 26 לפני שהתחתנתי היו לי חיים יפים ונורמליים היום אחרי שנתיים של נישואים אני אומללה בעלי מתעלל בי נפשית פוגע בי וצוחק על כשאני בוכה... הוא משתמש בקוקאין ושותה אלכוהול בלי סוף.. אני רואה אותו מסטול ואני פשוט נגעלת בא לי להקיא זה דוחה אותי! ואז אנחנו רבים הוא מבטיח שהוא לא ישתמש יותר כמובן שהוא לא עומד בזה וגם עכשיו הוא מסטול במיטה... אחרי שהשתמש בסמים... רע לי מאוד והלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור.. בכל הזוועה הזאת אנחנו מנסים להביא ילד.. ללא הצלחה מה שיוצר תיסכולים ועוד יותר בריחה לסמים מצידו כמובן... הוא מדבר אלי לא יפה משפיל אותי אומר לי שהוא לא צריך אותי שהוא לא רוצה אותי ושאני ארפה ממני ולאחר שניה אומר לי בואי לאכול כאילו כלום... אני מרגישה אבודה... מרגישה שאני אסבול איתו כל חיי ... כשהוא לא מסטול הוא אוהב מפנק נחמד ומקסים... הבעיה שהוא מתמסטל 3-4 פעמים בשבוע...

שקמה יקרה, נכון לעכשיו נשמע שה' אוהב אותך ולפיכך מונע מכם להביא ילדים לעולם. משמעות הדבר כי גופף, כלומר התת מודע שלך, מבין היטב שלא כדאי להביא ילדים לזוגיות כה מתעללת, קשה, משפילה ובעלת עתיד שחור. לא ברור למה את נשארת שם אפילו דקה אחת נוספת, קחי מזוודה, או בלי, ופשוט הסתלקי משם. לא ברור מה מחזיק אותך שם ולמה לא נפל לך האסימון הרבה קודם? מדוע את בוחרת בחיי אומללות שרק יעשו קשים יותר? כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, מזה כ - 3 שבועות אני יוצאת עם בחור בן גילי. הכרנו באינטרנט. עם הזמן, אני מבינה כמה אנחנו שונים, אני מאוד קופצנית ודינאמית, והוא רגוע ושקט, אני מדברת מהר והוא לאט, אני במירוץ של החיים, והוא עדיין מחפש כיוון. הוא ציין בפני, שהוא מתלהב ממני מאוד ( בדרכו הרגועה ) אבל צריך לתת זמן לדברים להתפתח. (ואני מסכימה) יש ביננו כימיה טובה למרות ההבדלים המהותיים הללו, יש בינינו משיכה מינית טובה. טרם קיימנו מגע מיני מלא, ואני ממתינה לתוצאות בדיקה. הקשרים שלי בעבר היו חד צדדים, נאחזתי בקרנות המזבח על מנת להחזיק בקשרים גרועים, הייתי שקופה לבני זוגי. (אני בסוף שנות העשרים) אני שנתיים בטיפול פסיכולוגי, וגמלתי בליבי החלטה, שאני צריכה איש , שהוא פנוי לקשר , פנוי לתת לי מקום אמיתי. אני פשוט לא רוצה לעשות טעויות בשל חוסר ניסיון, אני צריכה כל הזמן חיזוקים, שהוא מקבל אותי ונמשך אלי, ולא רק בגלל המשיכה המינית, הוא טוען, שאני מלחיצה אותי יותר מאשר אותו .ואני לא מצליחה להרפות לאורך זמן. אני מרגישה, שהחברים שלו, העבודה והכדורגל באים מלפני. הוא יוזם רק פגישה אחת בשבוע, ובמהלך השבוע אנחנו שומרים על קשר טלפוני והתכתבות במייל. אני מאוד מפחדת מהמגע המיני המלא, למרות שיש לי תחושה, שהוא ינהג בי בעדינות וברכות. והפחד הכי גדול, שהוא ייעלם מיד אחרי, ואני כבר אקשר אליו רגשית ואפגע שוב. ניסיתי לדבר עימו על כך, אבל לטעמו אני חושבת יותר מדי,וסתם עושה רע לעצמי. אני יודעת, שהכי נכון להניח ולתת לדברים להתפתח מעצמם. אבל יש לי תחושה טובה לגביו, ואני לא רוצה לפספס אותו. איך זורמים ?

הילה יקרה, השאלות שאת מעלה הן עמוקות וחשובות אך הן תלויות מאוד בהיכרות איתך ועם חוויותייך בעבר. אני מניחה שהפסיכולוג/ית אצלו/ה את נמצאת בטיפול מייטיב להכירך ואת היסטוריית קשרי העבר שלך ויש להניח כי הוא הכתובת הנכונה לכוון, להדריך ולייעץ לך בהתנהלות בקשר הנוכחי. לגופו של עניין, הבחור בשלב הזה מקדיש לקשר מינון של זמן והשקעה לא מרובים ואת בשלב הזה זקוקה ליותר, ודי טבעי שכך. אם תוך פרק זמן של עוד מספר שבועות הוא לא יגיב לצרכייך ולא יערוך את ההתאמה הנדרשת של הגברת ההשקעה וההתכוונות כלפייך הרי יש להסיק מכך שהוא לא ממש שקוע בעניין שלך עד צוואר. כמות ההשקעה ותדירות הקשר בהחלט מצביעים על עומק ההשקעה הרגשית ועל ההתכוונות. נכון שיש אנשים בעלי קצב איטי ומהיר יותר אך חודשיים, שלושה הם פרק זמן מספיק דיו כדי להשוות את הקצב ולראות מה יש במציאות של הקשר. אגב, פערי קצב ופערי תגובה רגשית והתלהבות הם גורם מאוד משמעותי בקשר ויש לתת על כך את הדעת. מקווה שתתייעצי עם הדמות הטיפולית על כל הנושאים שהועלו כאן. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 23 ומעולם לא קיימתי יחסי מין היום בבוקר הגעתי למצב עם החבר שלי הוא הייה מעליי עם קונדום וכשרצהה לגמור הוא קם ממני וגמר כשקמנו ראינו שהקונדום על המיטה והנוזל גם כן אני הייתי רטובה ואינני יודעת אם זה ממני או ממנו. אני רוצה לציין שאני אמורה לקבל מחזור עוד 8 ימים. מה עליי לעשות?לקחת פוסטינור? בבקשה תעזרי לי אני בלחץ היסטרי!

פונה יקרה, אני מניחה שבעיית המחזור נפתרה בדרך זו אחרת ואני מקווה שלטובה. יש להביא בחשבון שהמדור אינו מיועד לפניות דחופות שכן התשובות ניתנות בדרך כלל אחת לשבוע כך שבמקרים דחופים יש לפנות למוקדי השירות של קופות החולים ולהתייעץ עם האחיות שנמצאות שם, או למהר ולקבוע תור לרופא במידת האפשר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בחורה בת 27 בחורה שנראית טוב,עובדת..הייתי בקשר עם גבר בן 34 קרוב לשנתיים הרבה הפסקות,אי יציבות מצידו,הוא לא ידע מה רצה ויצא במקביל עם אחרות ולבסופו של דבר ניתקתי קשר וגם חסמתי כי ידעתי שגבר כזה לא רציני וסתם מבזבז לי תזמן למרות שנתתי לו הרבה צאנסים להשתנות ולא השתנה למרות שמאוד קשה לי ואני מרגישה מאוד פגועה וכואבת..נפרדנו לפני חודש כרגע יצא לי להכיר בחור בן 29 בחור מאוד טוב שהוא ההפך ממנו אני יוצאת איתו כבר 6 מפגשים אני לא מתגעגעת אליו והשיחות שלנו הם אחת ביום אפשר להבין שאני חווה פרידה וזה יקח זמן אני רוצה לתת הזדמנות כי הוא באמת טוב וכיום נורא קשה למצוא משהו טוב חוששת שאני מפססת משהו הקטע גם בנוסף שהוא דתי לייט ואני מסורתית לא שומרת שבת ואני לא יודעת אם אצליח לשמור גם כי שמרתי בעבר והיה לי קשה אני ממש לא יודעת מה לעשות האם אני צריכה להשתנות בשבילו או להשאר איך שאני מהקטע הדתי?למרות שהסברתי לו שאני ככה ומשפחתי גם מסורתית..אני נורא חוששת גם מפגיעה נוספת חשוב לציין שכבר הייתי בקשר עם גבר דתי וזה היה קשה מידי כך שנאלצתי להפרד ממנו מה עושים נורא מבולבלת מכל משקורה איתי..אשמח לתשובה ועצה.

אלה יקרה, כל השאלות שלך הן לעניין אך כאמור כל דבר בעיתו וכאן נראה לי מתוך חרדה את עורמת את כל הבעיות הפוטנציאליות לערימה אחת גדולה ואז הדבר נראה קשה, מסובך ומאיים. לפיכך הייתי נוקטת את הכלל של כל דבר בעיתו כלהלן: תחילה נסי להעמיק את הקשר עם הבחור במהלך השבוע וראו כיצד מתפתחים העיניינים. יש להמתין, אם טרם קרה, להתחלה של קיום מערכת מינית ביניכם ולראות כיצד היא תורמת למערכת היחסים. אם העניינים יזרמו כהלכה ויתפתחו רגשות הדדיים ותחומי עניין הייתי מציעה להרחיב את שעות המפגש לימי חול של טיולים משותפים לאתר זה או אחר ברחבי הארץ. אם תמצאי לדעת שההתפתחות היא חיובית ורצויה לך הייתי מעלה אז את השאלות של שמירת שבת מבחינתו, מה עבורו הוא קו אדום ובאילו תחומים הוא מוכן להתגמש. לא הייתי מקדימה את הנושא הדתי (מאחר הוא דתי לייט ולך יש רקע מסורתי), כמקדמי לכל שאר העניינים אלא דווקא בסדר הפוך. בהחלט ייתכן זוג שאחד מבני הזוג שומר שבת בעיקר יותר מרעהו והשני מצליח לחיות עם זה בשלום בדרך זו או אחרת שכן המציאו שעוני שבת, טלויזיות שבת וכו'. נאחל לכם המשך זוגיות תקין וטוב, מעורר אמון ומאפשר צמיחה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שאלתי שאלה לפני שבוע בעניין 2 ידידות שלי מהכיתה. עדיין לא קיבלתי תשובה. שבוע טוב :)

איציק יקר, עיין תשובה אשר נענתה ב- 17.3. כל טוב, אילנה

שלום לך אילנה,רציתי לשמוע את חוות דעתך בנוגע אליי,שמי יוסף אני בחור חרדי כבן 25 נשוי לאישה הקטנה ממני בשנתיים,באשתי יש הכול אישה שעובדת ואכפת לה מבעלה ומהבית,אישה יפה אצילית שכזו,עדינה נינוחה ושקטה,והרבה חכמת חיים ,משום מה יש בי מחסום או מחסומים כלפיה ,כמובן שיש למחסומים אלו תופעות לוואי כמו אי זקפה דחיה וכו אני מתגרה מכל הנשים בעולם אך ממנה לא,אני חייב לציין שלא קיימנו מזמן החתונה ועד היום יחסים משום וגיניסמוס,שלדעתי הבעיה מתחילה ממני ,אני כל הזמן נובר וחופר בנבכי הנפש האם עשיתי את הדבר הנכון או האם יכולתי להתחתן עם מישהי יותר טובה וכו, על אף שבאמת לא חסר לי והיא לא מחזירה ממני שום דבר ואני מרגיש שאני כל כך רוצה אותה אך מצד שני יש משהו שמונע ממני להרגיש שנכנסתי למושג שנקרא נישואין....אני נוטל כדורים במינון נמוך עקב הדיכאון ונמיכות הרוח שממנה אני סובל ,הכדורים לא ממש עוזרים אז מאיפה הכול מתחיל מיחסי המין או מפצעי הנפש ? והאם יהיה לזה מזור ,נתקלת פעם במקרה שכזה? חשוב לי לומר שאני הייתי טיפוס די פתוח מבחינת אוננות וצפייה בפורנו וכו

יוסף היקר, אני מתרשמת שאתה מדבר על שתי בעיות נפרדות, זו של אישתך ושלך שלמרבה הצער מחזקות אחת את השנייה. העובדה שאישתך סובלת מוגיניסמוס, תופעה שאינה מאפשרת חדירה, מחייבת טיפול באופן חד משמעי וריפוי מוחלט. כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 הטיפול בוגיניסמוס מחייב את נוכחות האישה בלבד ואתה פטור מלקחת בו חלק. באשר אלייך אנני יודעת מהו הרקע לדיכאון ומהן התרופות אותן אתה לוקח. האם הדיכאון מקורו עוד טרום הנישואין, האם הוא קשור לחוסר היכולת לקיים יחסי מין עם אישתך והאם הוא קשור לחוסר התאמתך למוסד הנישואין. כמו כן לא ברור מדוע אינך נשמך לאישתך אלא רק לנשים אחרות. קיימת כאן שאלה של הביצה והתרנגולת, האם חוסר המשיכה לאישתך היא תופעת לוואי של הכדורים למניעת דיכאון ו/או שמא חוסר התשקוה והזיקפה כלפי אישתך נובעים מתופעת הוגינימוס שלה (אותה יש לרפא בכל מקרה). הייתי שולחת את אישתך לטיפול פסיכוסקסולוגי ומנסה לבדוק האם קיום חדירה עם אישתך ישפיע לך על מצב הרוח והתשוקה באופן כללי. אין מניעה כמובן לפנות במקביל לטיפול פסיכולוגי כדי לעמוד על נבכי נפשך. ראוי לציין כי לגברים מהמגזר החרדי עשויים להיות לעיתים קשיים בחשיפה נפשית בשל החינוך הדתי, חרדי, הפתרון של תרופות אולי מקל על התחשוה הסובייקטיבית אך אינו פותר אץ הקונפליקטים הנפשיים ולפיכך רצוי לפנות לפסיכולוג קליני שאינו חרדי ואינו כפוף למערכת הערכים והדיציפלינות של העולם החרדי שלעניות דעתי מונעת לעיתים את החופש להרגיש ולבטא את האותנטיות האישית אם אינה תואמת את רוח מערכת הערכים והנורמות החרדיות. להערכתי עלייך לפנות לטיפול פסיכולוגי וכאמור הדבר דורש פריצה של איסורים פנימיים ושל קודים ערכיים ותרבותיים לאורם גודלת וחונכת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לכולכם שם בפורום! אני אישה בת 58 סובלת מאוסטיאופורוזיס (ואני שבירה כמו זכוכית). עדיין לא שברתי כלום תודה לאל,אבל בזמן קיום יחסי מין כבר נסדקו לי שני צלעות שכמובן גורם לכאבים לתקופה ארוכה.אני אישה מאוד רזה (גובה 165 ס"מ ומשקל 50 ק"ג) הרזון הוא טבעי גנטי. השאלה שלי היא איך בכול זאת אני יכולה לקיים יחסי מין ללא נזקים? אגב בעלי הוא אדם שמן וגדול אך מאד עדין ורגיש!! ובזמן שזה קרה לי הוא מאד התעצב והאשים את עצמו על כך, כמובן שזה לא נכון כי הוא לא אשם שלי יש בעית עצמות.מה אוכל לעשות כדי להרגיע את בעלי ולהמשיך את החיים עם הבעיה?

שרה יקרה, אמנם הבעיה מוצגת בפורום הנוכחי כבעיה מינית אך בעצם מדובר על תנוחות וצורות של בעלך שהוא איש גדל מידות וכבד, בך, שהינך דקה, רזה ושברירית מבחינת עצמותייך. כסקסולוגית איני מומחית באוסטרופורוזיס ואין בפניי גם נתונים של עצמת האוסטרופורוזיס- עובי עצמותייך, מידת צפיפות העצם ושאר הדברים הנלווים.הייתי מציעה לך, לפיכך, להביא את נתוני צפיפות העצם שלך ולהתייעץ עם פיזיותרפיסטית מנוסה (נסי דרך פורום דוקטורס גם) אשר תדריך אתכם מבחינת עומס המשקל אלו תנוחות מתאימות לכם יותר ואלו תנוחות מצבך יהיה שמור והתהליך כולו יעשה בזהירות רבה יותר. להערכתי המקצוע הראוי ביותר לענות על שאלתך הוא מתחום הפיזיותרפיה, נסי לברר במכון לצפיפות העצם האם הם עובדים עם פיזיותרפיסטים מסוימים או בעלי מקצוע שיקומיים בכל הכרוך גם במגע מיני. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה

אני עם הבן זוג שלי כבר ככמעט שנה ,אני בת 21 והוא בן 30 . כשהכרנו ישר התאהבנו ,אפשר להגיד אהבה ממבט ראשון ,והייתה לנו מההתחלה חיבור מאוד חזק. אחרי כחודשיים הוא עבר לגור אצלי . מההתחלה חשדתי שיש לו ילד ,בגלל שראיתי תמונות בפייסבוק והוא הכחיש את הכל ואמר לי שאני מדמיינת . הנחתי לזה וכעבור חצי שנה התגלה לי שהוא גרוש פלוס 2. אני התרסקתי לא הפסקתי לבכות 3 ימים הרגשתי נבגדת ושאני חייתי עם בן אם שאני לא מכירה בכלל ושקרן. לבסוף אחרי שיכנועים רבים שהוא אמר לי שהוא עשה את הכל בשביל שנהיה ביחד כי הוא ידע שאם אני אדע את האמת בהתחלה אני אעזוב אותו אז הוא לא סיפר וזה נהיה כדור שלג של שקרים ,לבסוף סלחתי לו . אחרי כל הסיפור שהתגלה אנחנו ביחד שלושה חודשים ואני שומרת לו טינה וכעס וחוסר אימון . אני ממש מרגישה שנהיו לי חרדות אני לא מרגישה בשלה לזה שיש לו ילדים. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה שהוא היה נשוי ולא לדבר על זה בכלל שיש לו שתי ילדים. מה אני עושה?חייבת עזרה דחוף

מרי יקרה, אכן את זקוקה לעזרה דחופה ברמה אישית ולא ברמה של עצת אינטרנט. אין ספק שנוצרה כאן בעיה עמוקה הן של אמון , הולכת שולל ורמייה, יחד עם בעיה מבנית, מערכתית שהינך בחורה בת 21 שהדעת נותנת שאין לה שום רצון, שום עניין ושום צורך להתמודד עם ילדים בכלל בשלב החיים הנוכחי, ובפרט עם ילדים של בן זוג. על פניו הסיפור לא מריח ממש טוב ואני חושבת שעל מנת לעבד את כל מה שעברת עם חברך, שאלו בהחלט אירועים כבדים, משמעותיים וצורכי אנרגיה רגשית רבה עלייך לפנות לאיש מקצוע כדי להבהיר לעצמך מה רצונותייך,רגשותייך ומה ציפיותייך מהחיים בשלב הנוכחי. אין ספק שרמייה כה עמוקה ומשמעותית בתחילת היחסים מעיבה עליהם לכל אורכם ויש לה השלכות כבדות משקל. הן ברמת הולכת השולל והן ברמה הפרקטית של סוג ההתמודדות שהדבר מציב בפנייך. אנא מהרי ופני לטיפול פסיכולוגי על מנת לקבל במהלכו את הבחירות הנכונות. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה

שלום, אני בן 24 ולומד במכללה שנה ב'. יש איתי בכיתה שתי ידידות, אחת מהן ידידה מהיום הראשון,שמה שירן(בת 25), ונוצר בינינו סוג של קשר מבוסס לימודים, בעיקר בתקופות מבחנים, אבל במהלך השנה גם אנחנו מדברים לא מעט והיא אוהבת להיעזר בעצות שלי ונחמד לנו לדבר וכו'. אפשר להגיד שיש לה משיכה מסויימת אליי, אבל אני לא מעוניין בה, היא גם לא ניסתה לצאת איתי או משהו . יש לה חברה בשם דנה(בת 26) שאותה אני מאוד מחבב אפילו אוהב,וגם היא מחבבת אותי. אל דנה אני כן רוצה להתקרב, אבל שירן לא נותנת לי . אף פעם לא דיברתי עם שירן על דנה בשום צורה, ולא חשפתי רגשות או מה אני חושב עליה. אם למשל אני מרים טלפון לדנה , ישר אחרי זה אני מקבל טלפון משירן, כביכול בלי קשר, אבל הן מעבירות ביניהן הכל, ושירן מאוד מקנאה ולא רוצה שאני אדבר עם דנה. בכל מקרה אני תמיד מאזן, מתייחס לשתיהן אותו דבר,כדי ששירן לא תקנא אבל שירן לא מוכנה בשום צורה שאני ודנה נתקרב,אפילו לא בתור ידידים(כבר הבנתי שיותר מזה לא יהיה ). דנה כניראה מושפעת ממנה קצת. יש תקופות שאני ודנה מצליחים יותר להתקרב אבל מהר מאוד זה נעלם, וחוזר חלילה. אם הייתי מרגיש שדנה לא רוצה בקרבתי אז הייתי מתרחק. העניין הוא שאני לא מרגיש ככה. יש פה בעיה אחרת,וזה הקנאה של שירן. נשאר לי עוד שנה וחצי בלימודים, וחשוב לי בכל זאת לעלות על איזשהו מסלול עם דנה. מה אפשר לעשות?

פונה יקר, תסבוכת בהחלט לא פשוטה ומתוך המוצג בפנינו נראה שאי אפשר יהיה להחזיק את המקל בשתי קצותיו. נראה לי, מתוך תיאור מערכת היחסים ההדוקה בין שתי הנשים ומתוך מה שאתה רואה כדפוס קנאה ושתלטנות של שירן, שעלייך לבחור באחת מהן. או קשר לימוד וידידות עם שירן, התורם לך לימודית וחברתית, או קשר רומנטי, אינטימי עם דנה וזאת במחיר אבדן הקשר עם שירן ואפילו ניתוקו המוחלט. לאור עצמת היחסים בין השתיים ישנה אפשרות שתצא קרח משני הצדדים, שכן ייתכן ששירן הכועסת והנעלבת תאמר עלייך דברים קשים. הצעתי היא להיפגש ישירות עם דנה ולברר איתה אם היא מעוניינת במהלך אישי ורומנטי ביניכם, במידה ותשובתה תהיה חיובית ייתכן ושניכם תצטרכו לוותר על הקשר עם שירן. במידה ותשובתה תהיה הססנית, מתלבטת או מתחמקת בצורה זו או אחרת קיים החשש שיהיה קשה להוציא לדרך קשר זוגי ורומנטי עם דנה בשל מורכבות מערכות היחסים בסיפור ואולי תצטרך לבחור בת זוג שאינה קשורה למישהי משתיהן. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה

שלום אילנה אני בת 23 בתולה יוצאת עם בחור בן 29 . בסקס ניראה לי שהוא מסיים מהר מאוד ואני לא מספיקה להנות . הוא טוען שכדי שלא יהיה לו כאבי ביצים אז הוא סיים מהר בעבר .ואם נשכב ממש אז הוא יחזיק מעמד יותר זמן שאלותי 1 האם זה נכון שאם נשכב אז הבחור יחזיק יותר ? כי הוא מסיים ממש מהר ...2 האם יכול להיות שיש לי כאבים בפות ממאמץ לסיים וכשאני לא גומרת אז נהיים לי כאבים בפות ? (גם לבחורה יש כמו כאב ביצים ).? ממאמץ לגמור ושלא גומרת ? תודה

פונה יקרה, בחורה אינה אמורה לסבול כאבי פות במהלך קיום יחסי המין. במידה והיא סובלת כאבים בפות אזי או שקיימת בעיה פיזיולוגית כגון: זיהום, דלקת, פטרת. או שהיא מכווצת מדי את שרירי הפות כדי להגיע לאורגזמה, דבר בהחלט לא רצוי, או שהיא סובלת מאחד מתחלואי הפות כגון: וסטבוליטיס, דיספרוניה, וגיניסימוס. הקיצור- כאבי פות הם לא חלק מהמהלך התקין של התעלסות חלקית או מלאה, עם או בלי חדירה. כאבי ביצים גם אינם חלק מהמהלך הטבעי של זוג המקיים יחסי מין עם או בלי חדירה. במידה וקיים גודש באשכים יכול הגבר לאונן בהיותו עם עצמו על מנת להקל על הגודש ולהגיע לפורקן. אין קשר בין טענת כאבי הביצים, טענה המאפיינת את גיל ההתבגרות בעיקר, לבין השפיכה המהירה. במידה ובן זוגך חש קשר זה עדיך שיאונן לפני שאתם מתחילים לקיים יחסי מין. כך או כך טענת כאב ביצים נשמעת כניסיון לא מוצלח להצדקה של שפיכה מוקדמת. אדם הלוקה בשפיכה מוקדמת הרי בעת חדירה תגבר מהירות הנטייה לשפוך ולא להיפך. החדירה מגבירה ולא מאטה אותה. בשל אי בהירות של כל אחד מכם ושניכם יחד לגבי התהליך המיני הומלץ בפנייה קודמת לפנות לטיפול מיני במרפאה ציבורית לטיפול מיני הממוקמת במגוון בתי חולים ברחבי הארץ, נא כנסו לאתר איט"ם כדי למצוא את המרפאות בבתי החולים הציבוריים. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה