פורום זוגיות, פרידה וילדים

אני יוצאת עם חבר שלי כבר חמישה חודשים ואנחנו מאוהבים בטירוף, הסקס מדהים והוא חתיך הורס.הוא מאמין וגם אני רוצה להאמין שנזדקן ביחד ונביא ילדים, אבל יש לי בעיה אחת. לבן אדם יש ריח פה מחליא ורק עכשיו שמתי לב לבעיה הזו! בתקופה האחרונה כמעט כל לילה אני ישנה עם בחילה נוראית. וכן הערתי לו כבר כמה פעמים אבל הוא נעלב ואומר לי לקבל אותו כמו שהוא. בבקשה תעזרו לי אין לי מושג מה לעשות!

יעל יקרה, ריח גוף של הזולת ובפרט ריח פה הם גורמים בעלי חשיבות עליונה אשר בשלהן בני אדם עשוים לסיים את הקשר ביניהם. מריח אי אפשר להימלט, אי אפשר לעצום עיניים ולאטום אוזניים ודחייה של ריח היא גורם ראשון במעלה במשיכה או בדחייה מינית וחברתית. צריך להבין את חשיבות העניין ולנסות לתקנו במקום להיעלב. אדם אינו יכול לקבל ריח המעורר בו דחייה, במובן זה אי אפשר לבקש קבל אותי כפי שאני. לריח פה דוחה יש מספר סיבות: 1. עיכול לא תקין. 2. בעיות חניכיים ועששת שיניים, כלומר גורמי רקב וחולי בתוך הפה המחייבים התערבות טיפולית של רופא שיניים. 3. פטרת או חיפוי בעלת ריח ללשון בו ניתן לטפל אצל רופא פה ולסת. לאחר כל ארוחה, ובפרט לפני השינה, על חברך להשתמש בקיסם פלסטיק חודרני או בחוט דנטאלי לניקוי שיניו, לצחצח ולסיים בשטיפת פה של חומר חיטוי, רצוי כזה המכיל אלכוהול, המונע ריח לא נעים וטוב לבריאות הפה. במהלך היום ניתן להשתמש בתרסיסים מרענני פה ונשימה. אגב ויתכן ומקור ריח הפה הגרוע הוא בתחלואה של הסינוסים או הסימפונות שקיימת בהם דלקת וליחה. קיצורו של דבר- ריח פה מחייב בדיקה אצל הרופאים שצויינו להלן: פה ולסת, שיניים, אף אוזן וגרון, ודורש את מלוא ההתייחסות הרפואית וההגיינית, ללא זה אני רואה אתכם נמצאים בבעיה קשה מאוד. מקרים לא מעטים של קשר הסתיימו על רקע ריחות פה בלתי נסבלים. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה

אני מרגישה שאני כמו ספר פתוח, ומספרת הכול לבן זוגי, לחברות הטובות ביותר ולאימא שלי. לעומת זאת, לעתים קורה שאני מגלה שהם מסתירים ממני סודות. למשל - גיליתי במקרה שאימא שלי מתכתבת ונפגשת באופן אפלטוני עם האקס המיתולוגי שלי, כשחברה שלי התגרשה היא לא סיפרה לי זאת במשך שבועות ארוכים ואימא של בעלי גילתה לו סוד על חברה של אחיו שהוא לא היה מעוניין לספר לי, בטענה שזה לא קשור אליי. אני מרגישה שלא בוטחים בי, שלא נותנים בי אמון ושלא סומכים עליי, וזה כואב לי מאוד ופוגע בי. אין לי מושג למה זה קורה לי. מה אפשר לעשות על מנת שאנשים יהיו פתוחים איתי או לחלופין - מה אפשר לעשות על מנת לא לספר כל דבר ולהשאיר לעצמי כמה סודות משלי? תודה תודה

שיר יקרה, את מעידה על עצמך שיש לך צורך לחלוק כל אירוע וחוויה רגשיים עם אנשים קרובים ויקרים לך. במובן זה יודע חוג קרובייך (בעלך, אימך וחברותייך) שלהפקיד בידייך סוד הוא דבר לא כל כך נעול, סגור ומבוצר שכן תתקשי להתאפק ויש להניח שבדרך זו או אחרת, במרומז או בגלוי, תחלקי זאת עם עוד אנשים. לכל דבר יש פלוס ומינוס, העובדה שאת חולקת כל מקלה על ליבך ומשחררת אותך מנצירת סודות, המחיר שאת משלמת על כך הוא, כפי שאת עצמך כתבת, שאנשים מבין קרובייך מעדיפים לא לחלוק איתך תכנים מסוימים בדיוק בשל סיבה זו, ביודעם שהעניין יופץ לאנשים נוספים ולא יהיה שמור ונצור בתוך ליבך. כלומר אין ספק שבהתנהגותך (שאיני אומרת שהיא שלילית לשל עצמה) את מונעת מאנשים מסוימים לחלוק איתך סודות שכן את ממהרת להפיצם. עולה השאלה מדוע את כל כך רוצה לדעת את סודות כל יקירייך? מה אכפת לך שיהיו להם סודות משל עצמם? מרבית בני האדם מצליחים לשמור על איזון סביר בין סודות פרטיים כמוסים, אותם אינם חולקים עם איש, סודות כמוסים אותם הם חולקים עם בן זוג, או עם אדם אחד קרוב וזהו. במקרה שלך לא קיים איזון וכל סוד הופך לתפוצת הכלל. ברור לפי כך שאנשים חושבים ונמנעים מלהפקיד בידייך סודות על מנת שלא יופצו. קיימת בידייך האפשרות לחיות עם מי שהינך ולדעת שהמחיר יהיה אי חשיפתך למידע זה או אחר (אגב, מה זה כל כך חשוב לדעת כל דבר? אם אינו נוגע בחיי המאוד אישיים, פרטיים), או לנסות לבחור להשתנות, דבר אשר יצריך ככל הנראה פנייה לטיפול פסיכולוגי, כדי להבין את המנגנון ש"דורש" ממך להפיץ כל עניין העובר בתוכך.קשה להגיד מה עדיף או טוב יותר אך ברור שאם ברצונך להשתנות בנושא זה יהיה עלייך לפנות לטיפול. כל טוב ובהצלחה, חג שמח, אילנה

אני בן 29 הכרתי לפני כחצי שנה בחורה צעירה עם ילדה , הקשר בינינו ממש נפלא הרמוני לגמרי כימיה והכל , עם הילדה אני בקשר לא אינטנסיבי היא בת 3 מעריך אותה מאוד לפעמים אני מרגיש סוג של כבדות כזו מצד אחד אני מאוד מעריך ואוהב את הבחורה מצד שני אני אומר לעצמי אם באמת אני צריך את כל זה מצד שלישי אני אומר לעצמי שיהיה לי ילד ממנה הכל יתאזן . מה אני אמור לעשות ?

אורי יקר, קשה מאוד לענות במקומך, ילדה קטנה ומתוקה בת 3 לא חייבת להיות "תיק" ואפשר בהחלט לחוות אותה כמישהו יקר וקרוב. במידה והקשר עם בת זוגך יתהדק ויוולדו לכם ילדים איש אינו ערב ליחס הייחודי, כן או לא, שיישאר, כן או לא, כלפי הילדה שאינה בתך. יש אנשים שקל להם להתחבר לילדים אחרים ולחוש כלפיהם קרבה ואהבה רבה, אחרים חווים את הריחוק שבין ילד ביולוגי שלהם לילד שאינו ביולוגי שלהם. בני אדם הם שונים בעניין זה ועל כל אדם להכיר את עצמו ולדעת מה הוא עלול להפיק או לא מתוכו. הנושא הוא בהחלט כבד משקל ורציני וכדי שלא תסתבכו בכאב לב מיותר, לא אתה, בת זוגך והילדה הקטנה הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי כדי לדון במורכבות המצב ולקבל את ההחלטה מהו הפתרון הטוב ביותר עבורך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום אני בת 22 בתולה . יוצאת עם בחור בן 30 3 חודשים .בסקס יש רק תנוחה אחד שמתאימה לי כדי שארגיש מסופקת ודווקא בתנוחה זו הוא לא מצליח להחזיק מעמד אפילו 10 שניות כדי שאספיק לגמור . בכלל בכללי הוא גומר מהר מידי ואני לא מצליחה להנות .השאלה שלי היא 1 האם זה שהוא לא מצליח להחזיק אותו עומד הרבה זמן מראה על בעיה ? 2 הוא אומר לי שכשנשכב ממש אז הוא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן האם זה נכון ?3 האם כשבחורה רוצה ומתאמצת לגמור להנות אבל לא מצליחה לגמור האם זה גורם לכאבים בפות ? (כמו כאב ביצים לבחור שלא גמר ..האם גם לבחורה יש כאב שהיא מנסה לגמור אך לא מצליחה ? ) כי לי כואב .. הודה לך על התשובות

פונה יקרה, נדמה לי כי שניכם לא ממש בקיאים ברזי המיניות ולפיכך הייתי מפנה אתכם למרפאה לטיפול מיני באזור מגוריכם, המימון ניתן על ידי קופות החולים על ידי טופס 17, במסגרת הטיפול המיני ילמד הבחור לענג אותך בהנאה על מנת שתוכלי להגיע לאורגזמה וכמו כן את תוכלי להיות שותפה פעילה בתרגולת זוגית בפרטיותכם בה תסייעי לבן זוגך ביכולת לשלוט בשפיכה. הבשורה הטובה היא שבימינו קל מאוד לסייע לגבר לשלוט על שפיכתו אם על ידי הדרכה בטיפול מיני התנהגותי, מה שבהחלט עדיף במקרה הנוכחי, ואם לא באמצעות מתן תרופה ממשפחת SSRI הנלקחת על בסיס יומי לאורך כל החודש וכל הזמן (ללא קשר לשאלה אם באותו יום יהיה אקט מיני) והמביאה לעיכוב ניכר בשפיכה המינית. נראה לי שכל מה שאתם זקוקים לו הוא מעט בירור, הכוונה והדרכה ותעלו על הדרך הנכונה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה לתשובתך אבל האם זה שאני מתאמצת רוצה לגמור ולא מצליחה זה גורם לכאב בפות ? והאם כמו שאמר שאם נשכב הוא יגמור לאט יותר ? (כי זה לא ניראה לי כאילו הוא עובד עלי בשכיבה מלאה הוא לא יחזיק בככללל

שלום, שמי ענת אני בת 23 ומגדירה את עצמי בי סקסואלית עם העדפה לנשים, מאוד מינית (ומאוד חילונית). בתקופה האחרונה התחלתי להתחבר לבחורה דתייה בת 25, ונוצר בינינו חיבור מיוחד. היא כמובן חסרת ניסיון מיני כלשהו והסתבר לי שבעלת ידע מאוד מאוד מוגבל בנושא מין. במהלך שיחה על הנושא היא סיפרה לי שבילדותה התאהבה בנשים (יש לציין שלמדה בבית ספר ללא בנים), אבל לא הרגישה רגשות מיניים. לא לגברים ולא לנשים ומעולם לא חשה צורך באוננות. לאחר שהסברתי לה מה הכוונה ברגשות מיניים אמרה שבעקבות מחשבות ספציפיות שבאו לעיתים רחוקות חשה התכווצויות ספורות מהנות בנרתיק. במהלך השיחות בינינו הרגשתי שהיא חשה צורך רב במגע (לא מיני) שבעקבותיו התפתח קשר רומנטי בינינו. ישנו ביחד כמה פעמים ובכל פעם שהפגנתי מיניות (מאופקת) כלומר ליטופים ונשיקות על הפנים שיש בהן מיניות מסוימת הרגשתי שהיא קופאת ולא נהנית. פתחתי את העניין בפניה ואמרה לי שהיא מאוד אוהבת אותי אבל היא לא מרגישה תשוקה לגעת בי באופו מיני ולמעשה אינה מרגישה היכרות עם ההרגשה של תשוקה מינית כלשהי. אינני יודעת אם זה עניין של חינוך דתי נוקשה או שהיא פשוט א מינית. ולמעשה לא יודעת איך להמשיך מכאן מפני שאני מאוד אוהבת אותה, אך עם זאת בעלת צורך מיני גבוה ולא מסוגלת לוותר על כך.

פונה יקרה, לפי מיטב הבנתי נתת את התשובה בגוף השאלה, את מינית, פתוחה, משוחררת, לסבית ובעלת זהות מינית נשית מאוד מוגדרת ומלאת חיוניות ומיניות ויודעת מה שאת רוצה, יהיה לך קשה להסתפק בפחות מכך. בת זוגך הנוכחית, מקסימה ככל שתהיה, היא מאופקת מאוד מינית ואין כל ערבות לכך שתיפתח במידה שתענה על צרכייך בעתיד. מיניות היתר שלך אשר מתאימה לך מאיימת עליה וסוגרת אותה ולהערכתי היה מוטב לא לגרום לה להצפה תחושתית או יצרית חזקה מדי שכן אינה בנויה לכך בשלב הנוכחי. צר לי להביע ספקות לגבי יכולתכן להמשיך בקשר בצורה שתתאים לצורכי שתיכן מכל הבחינות אך אולי תנסו לשמור על קשר נשי אוהב, ידידותי וחם בלי ההיבט של זוגיות אקסלוסיבית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, רק רציתי להגיד שנתקלתי בפורום במקרה,קראתי את תשובותייך לאנשים ובאמת שההשקעה,המקצועיות והאמפתיה הן ברמות שלא רואים כל יום במיוחד אצל איש מקצוע באינטרנט.טוב לדעת שיש למי לפנות,באמת כל הכבוד (:

פונה יקרה, אין דבר מחמם לב יותר מאשר מילה טובה, הכרת תודה ופרגון. תבורכי מעומק הלב, עשית לי את היום. תודה, אילנה

אילנה שלום. אני בן 29 וכך גם אישתי. אנו נשואים כחמישה חודשים ומאוד אוהבים אחד את השני. הבעיה בזוגיות שלנו היא שנראה כי ישנה חוסר התאמה בצורך שלנו לקיום יחסי מין. הקשר שלנו החל כבר לפני שלוש שנים וכבר מאותו הרגע היה נראה כי קיימת בעיה שכזו. יותר מכך, הקשר אף היה קרוב לסיום עקב נושא זה (כדוגמא, זה לא היה נראה לה מוזר שלא שכבנו בלילה שנפגשנו שוב אחרי שלא התראינו שלושה חודשים בהם היתה בטיול), אך החלטנו לנסות טיפול זוגי מפני שנראה כי חבל יהיה לסיים קשר שכזה, בו הכל פרט לכך מושלם. את הטיפול התחלנו מיד כשעברנו לגור ביחד לפני כשנה וחצי והוא נמשך כשלושה חודשים בתדירות של פעם בשבוע. הפסקנו אותו מכמה סיבות וביניהן קושי כלכלי, מבחנים (הייתי סטודנט באותה תקופה), ובין היתר עשה רושם כי הדברים מעט משתפרים. חודשיים לאחר מכן הגיעה הצאת הנישואים, והבעיה, שלא לגמרי נפתרה, כאילו נשארה באוויר ואני לפחות חיכיתי שהמצב ישתפר. אם זה בדרך שהיא תתחיל לפתח חשק מיני מוגבר יותר, ותראה יותר תשוקה ואקטיביות כשאנו שוכבים, או שההרגשה שלי פשוט תשתפר ואפסיק להיות מדוכא מכך שאני לא מרגיש/מקבל ממנה מספיק את אותם הדברים. בכל מערכות היחסים הקודמות שלי הייתי מאוד מסופק מחיי המין. הייתה את התשוקה, הלהט, והאקטיביות מהצד השני,והתדירות נעה בין 4 ל 6 פעמים בשבוע. ואילו כעת, אני כמעט ולא מרגיש זאת כלל... התדירות בה אנו מקיימים יחסי מין היא פעם עד פעמיים בשבוע, כשגם זה לא תמיד קורה, ומעבר לכך ישנה הרגשה בחלק גדול מהפעמים של פסיביות מהצד השני, מה שהופך את יחסי המין למאוד טכניים ולא מספקים... לא מעט פעמים כשאני מנסה ליזום אני שומע לא בא לי או אני ממש עייפה, והדבר מאוד מתסכל אותי. אנו מדברים בצורה די פתוחה על הנושא אבל כל פעם שזה עולה, השיחה גולשת לטונים לא כל כך נעימים. הטענה העיקרית שלה היא שהיא מאוד נהנית מיחסי המין אך היא פשוט לא צריכה את זה כמו שאני צריך את זה. התשובה הזו, תהיה מציאותית ככל שתהיה, מתסכלת אותי מאוד! אין לי שום רצון לשכב איתה בידיעה שהיא עושה זאת רק כדי לספק אותי, אך כך זה תמיד מרגיש לי... אני שואל את עצמי (ואותה) אם את נהנית מזה אז למה לא לעשות את זה יותר? ושוב חוזרת תשובת האני לא צריכה את זה כמוך לך בא תמיד ולי לא. מעולם לא פירקתי מערכת יחסים בגלל דבר שכזה ואינני רוצה בכלל לחשוב על לפרק את הנישואים האלה בגלל הבעייה הזו אבל אני לא יכול להתעלם מהתסכול שזה גורם לי. האם יש עוד משהו לעשות? האם זה מוזר שאני שואל את עצמי איך אפשר ליהנות ממשהו ולא לרצות לעשות אותו יותר? האם זה הגיוני לבקש בכלל שתעשה מאמץ בשבילי????! מה עושים? המון תודה מראש

יואב יקר, הבעיה שאתה מעלה היא בעיה אותנטית שלא כלל שימצא לה פיתרון אשר ישביע את רצון שני הצדדים. תדירות יחסי המין לה אתה זקוק בהחלט גבוהה, בן 4 ל-6 פעמים בשבוע נחשב לתדירות גבוהה ואין איש יכול לבוא אלייך בטענות שכן כך אתה בנוי. החשק המיני של אשתך בהחלט נמוך יותר, פעמיים בשבוע נחשב סביר בתנאי כמובן שאלו יחסים שיש בהם טעם וריח, התלהבות וכיף. יחסים ללא הנאה, התלהבות וללא ץשוקה גבוהה גם אם יתרחשו פעמיים בשבוע לא יספקו את החוויה הנדרשת. איני בטוחה אם אשתך מעוניינת להעלות את תדירות תשוקתה המינית, גם לא ודאי שהדבר אפשרי. יש דברים שהם מאוד טובים וטעימים למשל סטייק אנטריקוט (מקווה שלא נפלתי על צמחוני) ויחד עם זה בהחלט עשוי להיות שאדם לא יחפוץ בו על בסיס יומי אלא יתחשק לו רק פעמיים בשבוע ותו לא. במידה והפער ביניכם גורם לסבל לשניכם, אץה חש רעב, חסר ובלתי מסופק ואשתך חשה לחוצה, נדרשת ומתבקשת להיות בעניין שליבה אינו שלם איתו אין ספק שיש כאן בעיית אמת. אני חוששת שתצטרכו לעשות חושבים איך אתם מתקדמים הלאה, האם מישהו יכול לרדת בצרכיו, האם מישהו יכול להעלות בצרכיו, והאם ניתן יהיה להגיע לפשרה ואיזה מחיר נפשי היא תעלה לכל צד. להערכתי יהיה צורך בשלב כלשהו לחזור לטיפול פסיכולסולוגי שכן אתם בראשית נישואיכם ושנים ארוכות לפניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום. לפני כשנתיים נפרדתי מבן זוג אחרי קשר בן שנה. מאז הפרידה יצאתי עם בנים אחרים וכעת אני במערכת יחסים מאושרת. עם זאת, זכרונות וחוויות קשות מאותה מערכת יחסים עדיין רודפות אותי, הבחור היה מוטרד בנפשו ואף נטל תרופות. הוא פגע בי מנטלית פעמים רבות, ולמרות שאני מאושרת עכשיו בקשר החדש, זכרונות הקשר ההוא עוד רודפים אותי, אני נזכרת בהם פתאום ונכנסת לדיכאון, יש לי בחילות ואני מרגישה אשמה וכועסת בלי סיבה, וזה אחרי שלא ראיתי או שמעתי מהבחור כבר שנתיים! חוויות רעות כמו נטישה, פגיעה, צרחות ואלימות שהופנתה נגדי ממשיכות להטריד אותי, ואני לא מצליחה להשתחרר מהן. קשה לי עם זה מאוד ואני חוששת שזה ישפיע גם על מערכת היחסים הנוכחית שלי. מה עליי לעשות? איך אוכל להתמודד עם זה?

אורלי יקרה, הצד הטוב בסיפור הוא שנטשת מערכת יחסים שפגעה בך מכל היבט שהוא, פגעה באנושיותך, כבודך, טובתך, השפילה אותך ורמסה אותך. הצד השלילי בסיפור הוא שמרגע שהתחילה מסכת ההתעללות הראשונה ולו הקטנה ביותר המשכת ונשארת שם וצברת שנה של טראומה נמשכת. כיום את כועסת על עצמך על שלא היית חזקה מספיק לקום וללכת, על שלא היית חזקה לקום ולראות ואולי את שואלת את עצמך מה יש בתוכך שנותן לזולת כשלהו להשתלח בך בצורה כה בוטה ואלימה. נראה שהיום התוקפנות מופנית כלפייך מתוך עצמך באמצעות רגשות אשמה והלקאה עצמית ותוך כדי גרימת פחדים אודות העתיד. אין ספק שהמצב הנוכחי דורש עיבוד של הטראומה על מנת לנקות את משקעי העבר. מומלץ באופן חיוני שתפני לטיפול פסיכולוגי המתעסק ברבדים של התת מודע ואשר אני מקווה ישחרר אותך מאותו סיפור שהגיע זמן שיפוג כבר תוקפו הנפשי.

שלום אילנה. עברתי בכמה פורומים וניסיתי למצוא תשובה לבעייה שמטרידה אותי, ומהתשובות שכתבת לפונים אליך הרגשתי בנוח לשלוח דוקא לך את השאלה איתה אני מתמודדת. אני בקשר עם בן זוגי כבר מעל לשנה, אנחנו מאוד מאוהבים ומדברים על עתיד משותף. מאז שהתחלנו את הקשר יחסי המין היו מעולים. בן זוגי קשוב ונעים ורגיש, והגעתי לאורגזמה כמעט בכל פעם.אך בחודשים האחרונים הדבר נהיה קשה יותר עבורי, אני לא מצליחה לגמור כמו בעבר, אם בכלל. אין לי מושג מה השתנה- ככל שהקשר יותר מעמיק וטוב, קשה לי יותר להשתחרר ולהנות מהמין. במהלך קיום יחסים מחשבות לא קשורות פתאום קופצות לי לראש, ולצערי הרב גם זכרונות ממערכות יחסים קודמות שהיו טראומטיות ואני לא מצליחה להתגבר עליהם גם כשאני עם בן זוגי הנוכחי. אנחנו מדברים על זה בפתיחות, והדבר פוגע מאוד בדימוי העצמי שלי (אני מרגישה אימפוטנטית), ובן זוגי אמר לי שהוא גם נהנה פחות כאשר אני לא נהנת ולא "שם" (על אף שהוא גומר כמעט כל פעם). אני מאוד רוצה לחזור להנות מהמין עם חבר שלי, ולא יודעת מה לעשות. ככל שאני דואגת יותר, כך יותר קשה לי לגמור ולהנות ואני נלחצת, בוכה ונעצבת. הנושא מטריד אותי מאוד. אני אובדת עצות. ממש צריכה את עזרתך

נטע יקרה, אין ספק שאת מתארת מצב רגשי קשה, לא נעים אשר בשפה מקצועית מכונה "חזרת המודחק". בתחילת הקרש האהבה פרחה ואיתם גם יחסי המין היו כיפיים. מטעמים שאיני יודעת מדוע (אולי עברתם לגור יחד) ואולי נפל לכם אסימון שזה קשר שהולך להיות רציני, חלה בתת מודע שלך רגרסיה למצב עברי שהיה בזמנו מצב של קונפליקט, סבל ואי נחת. כתוצאה מכך את חווה כרגע ירידה בתשוקה המינית, ובאופן בלתי נמנע גם ברמת ההנאה והאורגזמה. במקביל מתבטא חוסר הרוגע באי יכולת להיות נוכחת רגשית ומנטאלית בתהליך ההתעלסות ומחשבותייך נודדות למקומות אחרים. ברור לי לגמרי שהמתרחש הוא למורת רוחך המוחלטת שהוא פוגע בך, מעציב את בן זוגך ומעכיר את ההרמוניה ביניכם. צר לי שהדבר התרחש, אך כל שהתרחש יש לו את הסיבות שלו, גם אם אינן מודעות. לפיכך לא נותר לי אלא להמליץ לפנייך למהר ולפנות לטיפול פסיכוסקסולגי המיועד למטרה זו הנועד להבין מדוע עלה בנסיבות הנוכחיות חומר זוגי ומעיק המשבש את ההרמוניה של יחסייך הנוכחיים, פוגע בך ובבן זוגך ומונע ממך את האושר המיוחל. אין כאן שום יכולת לתת טיפים מסוג זה או אחר שכן הנושא הוא תוכני ורגשי, רב משקל ויש להתייחס אליו בכל כובד הראש הראוי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה, אני בחורה דתיה בת 30. נמצאת בקשר עם בחור מזה 7 חודשים. מדובר בבחור טוב ומקסים שאוהב אותי ללא גבולות ויש בינינו קשר טוב. יחד עם זאת יש בינינו פערי השכלה גדולים שבאים לידי בטוי גם בהסתכלות שונה על העולם. כך לדוגמה מתחילת ההיכרות, אני הבהרתי לבן זוגי שאני לא בחורה שתקבל החלטה על נישואין מאוד מהר ואצטרך זמן לשם כך. הוא מצדו היה מוכן להתארס לאחר 3-4 חודשים. בנוסף לכך, מבחינתי הקשר שלנו התפתח לאט לאט ולקח לי זמן לפתח אליו רגשות. הוא לעומתו ידע די מהר שאני הבחורה איתה ירצה להתחתן. לכן, רעיון החתונה עלה על הפרק מהר מדי מבחינתי, כשהקשר רק התחיל להתרומם. ומהרגע שהרעיון עלה על השולחן, הוא לא ירד וכך פעם ביומיים-שלושה, ניהלנו דיון על הנושא שבו הוא מבקש ממני לקדם את הקשר ואני עונה שאני עדיין לא מוכנה. הלחץ השפיע עלי ומכיון שלא רציתי לאבד את הקשר, בנקודה מסוימת הסכמתי לקדם את הקשר למרות שעדיין לא הייתי מוכנה ובטוחה. ניסיתי בכל כוחי, אבל הצעדים לקידום הקשר הכניסו אותי למצב קשה של לחצים וחרדות שלא הצלחתי להתמודד איתם, ולא הצלחתי להגיע להחלטה האם אני באמת רוצה להתחתן איתו או שאולי עדיף פשוט להפרד ולסיים הכל. אני מרגישה שהלחץ מנע ממני להרגיש את הקשר שלנו בצורה טבעית וטובה ומנע ממני לשקול בצורה שקולה את הרצונות שלי ואת הלבטים שלי. אני יודעת כעת שאני לא מסוגלת להמשיך במצב העניינים כמו שהוא היום, ואני תוהה האם כדאי לנסות בכל זאת ולבקש עוד זמן, או שאולי אם תוך זמן כזה לא הצלחתי להחליט שאני רוצה להתחתן איתו, אולי זה פשוט לא זה ועדיף להפרד ולחפש קשר חדש.

גלית היקרה, את אישה בת 30 בעלת רקע דתי שעד היום לא היה לך קשר זוגי קבוע. המצב הנורמטיבי הוא סדרך כלל עד גיל זה יוצרות בנות חילוניות ודתיות קשרים רציפים עם או בלי יחסי מין ברמה זו או אחרת. נדמה לי מתוך הפנייה כי הצורך שלך בקצב איטי, איטי מדי, מראה על הסתייגות, אמביוולנטיות, ספקנות פנימית ואי בשלות פנימית שלך לקראת קשר זוגי. את תולה את הנסיבות כביכול בלחץ מצד הבחור אך נראה לי שבגיל הזה אם זה מתאים זה מתאים ואין מה לשים ברקסים. אתם יוצאים שבעה חודשים, הוא שלם עם הבחירה בעוד את מתלבטת לגבי עצם הקשר ושוגה באשליות שהזמן יעשה את שלו. להערכתי גם אם תפרדי מהבחור הנוכחי את עשויה למצוא את עצמך בהתלבטות חוזרת ונשנית ורתיעה מכניסה למחוייבות של קשר נישואין גם עם מישהו אחר. צר לי אך מן הכתוב עולה חרדה הקשורה באינטימיות ואולי גם בבמיניות והייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לדון בהיסטוריית חייך הזוגית והאי זוגית וכל המתשמע מכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 50 ובעלי בן 56, אני לא מסוגלת לשכב איתו, אבל נאלצת לעשות את זה למען הזוגיות. נוצר מצב שבשנים האחרונות אחרי שאנחנו שוכבים אני ממש מרגישה כאילו אנסו אותי ואחרי כן אני עצבנית ומדוכאת מזה. הבעיה היא שבעלי כל הזמן מעוניין בסקס ואני ממש לא. לא בא לי עליו וקשה לי להגיד לו את זה. אני מידי פעם מוצאת תירוצים אבל הוא לא מפסיק. נוצר מצב שאני מתייחסת אליו ביום יום בקרירות כדי שהוא לא ירצה סקס. הבעלים של כל חברותי כמעט ולא דורשים סקס ולי נהייה סיוט מזה. אני לא מסוגלת לספר למקורביי על הבעיה, אבל אני מרגישה ממש נורא. אני חושבת אפילו על פרידה, אבל זה לא פשוט. המצב שנוצר הוא בעקבות כל מיני דברים שקרו ביננו מזמן, כמו כן עברתי המון בעיות רפואיות, נדודי שינה וכלום לא מפריע לו לדרוש את שלו, אע"פ שהוא רואה שאני לא מעוניינת, הוא דורש את שלו. אני מרגישה שכלום לא יכול לשנות את הרגשתי. ושאם אומר לו בפנים שלא בא לי עליו - אז העולם יחרב.... בבקשה עצתך. תודה

דינה היקרה, נשמע שיש כאן שילוב של מספר גורמים, אחד תשוקה מינית נמוכה שלך מתוך סיבותייך שלך. שתיים כעס רב כלפי בעלך על דורשנותו המינית מחד ועל מטענים רגשיים שיש לך כלפיו מהעבר. שלוש מאבק כוחות בזוגיות, יש נשים (או גברים) שאינן רוצות מין לעיתים תכופות ומצליחות להשיג את מבוקשן באופן שהמין מתרחש בתדירות שהן עומדות בה (פעם בחודש או שבועיים). מיניות בזוגיות היא נושא מאוד מסובך, בפרט כשיש פערי צרכים משמעותיים, ואז הנושא הופך להיות חלק ממאבק הכוחות של כל צד. השאלה האם הצד הרוצה יותר יקבל את מבוקשו למען שלום בית או הצד הנמנע ישיג את התדירות הפחותה כרצונו היא חלק ממערכת יחסים זוגית מאוד מורכבת המושתתת על כל המכלול של מה כל אחד מבני הזוג נותן ומקבל, ועד כמה כל צד תלוי בזולתו או חושש מלהינטש על ידו. המצב הנוכחי קשה לך מאוד וברור שיש צורך או לטהר את האוירה הרגשית ביניכם או למצוא נוסחא של פשרה ששניהם תוכלו לחיות איתה. אי אפשר להכחיש שלפעמים עשויה להיות פרידה בזוגיות על רקע פער מיני קיצוני במידה ואין דברים אחרים טובים שיחברו את בני הזוג. במקרה שלך, לפני שאת מציפה את הנושא בפני בעלך, צריך להבין תחילה מדוע "יחרב העולם" אם בגילכם תאמרי לו שאין לך חשק מיני. המקרה נראה לי די מסובך או מורכב מכדי לתת עצת עשה של עשי ואל תעשי ולפיכך הייתי שולחת אותך להתייעצות אישית עם גורם מקצועי כדי להחליט על הדרך בה תנהגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני גרושה בשנות ה- 38 לחייב ויוצאת עם גבר גרוש בשנות ה- 40 לחייו. את הקשר בנינו אפשר להגדיר- מעולה, אם כי משהו שקרה לפני מס' ימים הציף אצלי רגשות מעורבים. אציין כי המצב הכלכלי של שנינו הוא מעל הממוצע. ביום האהבה אני ובן זוגי יצאנו למסעדה עם עוד 4 זוגות חברים. במסעדה כולם הזמינו לאכול ולכל אחד ואחת היתה הזמנה משלו/ה. בן זוגי לא טרח לשאול מה אני רוצה להזמין - בנפרד ממנו- אלא כיוון להזמנה אחת לשנינו. די הופתעתי. כשהגיעו המנות הרגשתי שכולם נועצים בי עיניים והרגשתי שאני פשוט רוצה להיעלם. לקום וללכת ולא להיות שם... הגיעה מנה קטנה שבקושי הספיקה לשנינו ואני רק- טעמתי. כל אחד נהנה מארוחה משלו. אחד הנוכחים הסתכל עליי ושאל : אתם לא מזמינים???? הרגשתי שאני רוצה להעלם באותו הרגע... מרוב בושה. אמרתי שזה בסדר ושהזמנו מנה אחת לשנינו. גם בסוף הארוחה הרגיש לי שהוא המציע קינוח בחצי פה ולא ממש התכוון לזה. אני כמובן ויתרתי.. ביציאות שלנו הנטל מתחלק על שנינו. יוצא לרוב שאני מזמינה לאירועי תרבות ובן זוגי מזמין לבתי קפה. הקשר בנינו טוב ויציב ואני מרגישה שמצאתי את האחד, אבל המקרה האחרון מעט העכיר את תחושתי. זאת לא הפעם הראשונה שהוא אומר נזמין משקה אחד לשנינו או ארוחה אחת לשנינו.לפעמים אין לי בעיה זה אבל באותו היום בגלל שיצאנו עם חברים הרגשתי- ממש רע ומבוישת. התלבטתי אם לשוחח איתו לגבי תחושותיי, אבל לא רציתי להעכיר יותר את האווירה ולא רציתי להעליב אותו. מצד שני אני מסתובבת עם תחושות לא נעימות. אציין כי אני אוהבת אותו והוא חשוב לי. אציין כי במשך שנה שאנו יחד הוא לא יזם ולו פעם אחת סופ"ש במלון או בצימר. אני יזמתי ואפילו שלמתי. אני רוצה להמשיך ליזום אבל כל פעם עוצרת בעצמי. אני קצת אובדת עצות בקטע הזה. אשמח לשמוע את דעתך.

עדי היקרה, על עניו את מתארת את בן זוגך כקמצן הנמנע מהוצאת כסף על בילויים או ארוחה טובה למרות שלפי דעתך מצבו הכלכלי מעל הממוצע. אם את אוהבת אותו וחושבת שהוא האחד הרי יש להציף בכנות את השאלה הכספית ולנסות ולהבין את מניעיו ואת גישתו לענייני כסף והוצאות על בילויים. ייתכן שהוא חווה את הדברים וחווה אותם בצורה שונה מאשר את וייתכן שתמצאו משוואה משותפת לחלוקה בנטל הבילויים ביניכם. יש אנשים שהם חסכניים גם אם אין לכך "הצדקה" כלכלית, זהו עניין של אופי וחינוך לפוריטניות או חינוך לחסכנות ובהחלט הם יכולים להתפתח בעניין ולהיפתח לאופציות נוספות. כך או כך אינך יכולה לטאטא את העניין מתחת לשטח ויש להעלותו במלוא הכנות והעדינות המתבקשת, ללא האשמות ותלונות אלא תוך הצגת ציפיותייך והמתנה לקבלת תגובותיו לעניין. במידה ויעלו קשיים בשיחה או עניינים נוספים את מוזמנת לפנות שוב. כל טוב ובהצלחה,\אילנה

אני אולי בחורה בת 27 שלא יודעת יותר מדי מהחיים שלי אבל אני חושבת שאם את רוצה לאכול במסעדה ובן הזוג שלך לא מזמין לך, את אישה עצמאית ובעלת מסוגלות עצמית שיכולה לקרוא למלצר ולהזמין לך מה שאת רוצה לאכול. אף אחד לא הסתכל עליכם אלא הכל בראש שלך כי את הרגשת לא נעים וזה לגיטימי. הייתי ממליצה לך להרגע מהמקרה וללכת לדבר איתו בצורה שקולה על מה שאת הרגשת. אולי הבנאדם חווה קשיים כלכליים שאת לא יודעת עליהם? אולי הוא פשוט לא הבין שהוא מזמין מנה קטנה, גברים זה עם מפגר, הם לא מבינים רמזים עבים או דקים. כל קשר בין גבר ורמז הוא מקרי ביותר. אני בטוחה שאחרי שתדברי איתו בצורה נעימה ולא תוקפת הוא ישמח לפנק אותך במנה כפולה! לימור

שלום לכולם, אני יוצאת כבר חודשיים עם בחור שהכרתי באתר היכרויות הוא בן 31 ואני בת 24. הבנאדם באמת מקסים, דואג, מתקשר, מבשל, מנקה ובאמת אחד הטובים שיצאתי איתם..אממה, יש לו כמה דברים שממש מעלים בי שאלות ותהיות ורציתי להתייעץ ולשמוע דעות של אחרים לגבי זה, למשל: הוא ממש רוצה שאני אעבור לגור בדירה שלו ומתחיל לדבר איתי על חתונה עוד שנה...זה נראה לי קצת הזוי ואמרתי לו שאחרי חודשיים לא מעלים עדיין את הנושאים האלו אבל הוא טוען שהוא רואה את עצמו נשוי עוד שנה..השאלה היא האם אני צריכה לדאוג? הוא איתי בגלל שהוא לחוץ להתחתן? דבר נוסף , כבר אמרתי שהוא אוהב לבשל ולנקות, זה באמת מקסים אבל אני הרבה עמים לא בטוחה לגביו כי הוא יותר מידי נשי מלבד הניקיונות הוא אוהב להסתכל על נשים אחרות ולהעיר על כמות האיפור שלהן או איך הן התלבשו והדבר שהכי הפחיד אותי זה שהוא כל שנה מתחפש בפורים לדמויות נשיות (כיפה אדומה, ארנבת) והשנה הוא רוצה להתחפש לדבורה ושנלך ביחד ככה למסיבה..אני התנגדתי בתוקף והוא טוען שאני מגזימה ולא זורמת ושזה מצחיק, שאלתי אותו כמה פעמים מאיפה זה בא לו והא כבר נעלב ואומר לי שהוא ממש לא הומו אם זה מה שאני חושבת. האם אני מגזימה? אני כבר לא יודעת מה לעשות...הוא בחור נורא טוב ולא בא לי סתם ככה להפסיד אותו בגלל דברים קטנים, אבל השאלה היא האם הם קטנים באמת? אני חייבת לציין שהוא גם כל הזמן אוהב להשאר בבית והוא לא כזה משקיע ביחסי מין איתי זה תמיד נמשך גג כמה דקות בלי משחק מקדים ובלי השקעה נוספת וזה גם ממש מתסכל..להיפרד ממנו?

תמר יקרה, כמות החשדנות והטלת הספק כלפי הבחור ניכרת כך שהדבר מעלה שאלה לגבי יחסך הרגשי אליו. בואי נבדוק טענה, טענה לגופה. בחור שמנקה ומבשל ראוי למחמאה ולא לגנאי, בימינו הרבה מאוד גברים מיטיבים לבשל ואוהבים לנקות. אני רואה בזה יתרון ולא סימן לנשיות. איני יודעת מדוע בן זוגך אינו אוהב לצאת מהבית, אין הדבר קשור לזהות מינית אלא קשור למצב רוחו הכללי ולמידת החברתיות שלו, פה כדאי לברר האם בצורה מוגזמת הוא "איש של בית" המוצא בבית את הסיפוקים שלו (ויש כאלו אנשים) או שהדבר נובע מחוסר חדוות חיים כללית. אכן יחסי המין אינם אידיאלים וכאן השאלה שוב מתקשרת לשאלת חדוות החיים ולמידת הניסיון ההדדי של שניכם. עניין יחסי המין ניתן לטיפול במסגרת מקובלת של טיפול מיני התנהגותי. אין פסול בכך שבחור בן 31 ירצה להתחתן, אם הדבר מאיים וגדול עלייך את יכולה להיפרד ממנו. אנשים בגיל מסויים (אחרי 30) הם בהחלט יותר ממוקדי מטרה לגבי נישואין וילדים יותר מגילאי ה-20, זה לגיטימי וסביר. עניין התחפושות אכן מעלה חיוך או לפחות תמיהה, יש לקחתו בפורפורציה המתאימה שכן פורים הוא פעם בשנה ומותר לאדם לבטא מחשבות שונות באמצעות התחפושת, ופעם בשנה מותר "להשתגע" בפורים. קיצור העניין אם את מעוניינת בבחור שווה לעבור לגור איתו כמה חודשים ולראות מקרוב איך מתקדמים העניינים. ץמיד תוכלי לחתוך אם העסק לא נראה לך או מצליח ביניכם. אם יש לך רתיעה כבר עכשיו זה גם בסדר אם תחתכי. הקיצור כל מה שתעשי הוא לגיטימי וסביר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תשובה לתשובתך -לא הבנתי ואנסה להסביר שוב בן 70 מצב בריאות תקין ל. ד תקין אין סכרת או מחלות אחרות כדורים כולכיצין ארטרטריטיס ללא תופעותלמניעה מיקרופרין 0.75 בשעת הצורך לויטרה שלא ממלאת את יעודה כראוי יש זקפה לזמן קצר זקפת בוקר מדי פעם אז איך עוברים את המצב של זקפה לזמן קצר (כ3-4 דקות)נא תשובתך בתודה מראש

פונה יקר, נא לפנות לאורלוג המטפל בבעיות מין באתר דוקטורס.צר לי שאינך מבין את הצד הפסיכולוגי של משמעות התופעות שלך אך איני יכולה להסביר זאת במילים אחרות מאלו שהסברתי בתשובתי הקודמת. לפיכך כאשר הפנייה מבוססת רק על מדדים גופניים ללא שמץ של נימה אודות מצבך האישי ורגשותייך כלפי בת הזוג איתה אתה מעוניין לקיים יחסי מין יש להפנותך אך ורק לגורם המטפל במיניות מהצד הביולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לכולם, אז ככה, דיי קשה לי אפילו לכתוב את זה כי פשוט לא דיברתי על זה עם אף אחד, עד עכשיו, זה נשמר עמוק עמוק בפנים. אני בת 25, גרה בדרום הרחוק ועובדת בעבודה קשה וטובענית. אני נמצאת במערכת יחסים מזה 5 שנים, עם בחור בן 27. אנחנו גרים יחד, מסודרים, מרווחים יפה. והכל מתפורר, מבחינתי. כל הזמן אותם ריבים, כי אף אחד לא רוצה לקחת צעד ולהשתנות. לאחרונה זה אפילו החריף, ונהיה בלתי נסבל לחזור הביתה. הרבה זמן חשבתי שזה הגבר בשבילי, אבל עכשיו כשאנשים שואלים אותי מתי החתונה, אני צוחקת ומעבירה נושא. הרבה דברים שיש בו - מפריעים לי, והפוך. אני כ"כ רוצה לפרק את החבילה, אבל הפחד חזק ממני. אני מפחדת להשאר לבד, שיגידו לי "איזו טיפשה את, אין זוגיות מושלמת", אני מפחדת להיות אותה אחת, זאת שבת 35 ועדיין גרה לבד עם חתול. אני מפחדת להשאר לבד. זה אוחז אותי חזק ולא עוזב. הרי בנינו חיים יחד, אנחנו חיים 3 שנים יחד, הדירה והכל. הכל. כל העולם שבנוי סביבי מכיל אותו. אני מרגישה שהוא לא האדם שאיתו רוצה לחיות כל חיי. אבל מצד שני - איך אדע, אולי האנשים בחוץ גרועים יותר?... ההרגשה הזו התחילה לפני חצי שנה. חצי שנה אני חייה ככה. הכל להתחיל מזהף שהכרתי בחור חדש בעבודה. בהתחלה נקשרנו ולא ייחסתי לזה חשיבות, אמרתי לעצמי שזה יעבור, שאני אכיר אותו יותר וזה ישרר אותי. אבל זה לא משחרר אותי, אנחנו מדברים כל יום, צוחקים יחד, יש בינינו חיבור שלא הרגישתי בחיים. אני יודעת שיש לו רגשות כלפיי. הוא כמובן לא מראה שום דבר, הוא בחור מכבד, שיודע שיש לי חבר ולעולם לא יתחיל לפתח משהו בעקבות הידיעה הזאת. בטעם גילי זאת, אחרי שחבר שלו - שהיה שיכור, פלט זאת כשעמדתי קרוב, ועשיתי את עצמי לא שומעת - כשבפנים התהפך לי כל הגוף. אני יודעת ש...זה סוג של רגש לא ממומש, זה אתגר, ויכול מאוד להיות שברגע שאני אממש אותו, אז זה יעלם...ואני אבכה על מה שאיבדתי... מצד אחר...מה שכואב לי עוד יותר שהחבר שלי הוא הגבר היחידי שהייתי איתו...והאם אצליח לחיות את כל חיי בלי לחוש תשוקה מגבר אחר? האם ייתכן?... אני כ"כ אבודה, מפוחדת. לא יודעת לאן ללכת. לא יודעת לאן לברוח. לא יודעת מה לעשות. אני כבר לא יכולה לראות את הבחור מהעבודה, כל שיחה שלנו יחד..מעולם לא היה לי חיבור כזה עם גבר...גם לא כשהתחלתי לצאת עם החבר... אני רוצה שזה ייפסק. אני מפחדת לקחת את החיים שלי בידיים ולעזוב את הדירה, לשבור את כל מה שבניתי עד עכשיו. להשאר לבד.

פונה יקרה, את רק בת 25 כלומר מאוד צעירה וכבר הספקת להיות בזוגיו ארוכה מאוד של 5 שנים עם בן זוג, לגור איתו 3 שנים ולחוות איתו מיניות ראשונה וכמו כן תהליכי קשר שהם לעיתים בלתי נמנעים של אבדן עניין ועליית קונפליקטים וחיכוכים. כל אלו הם תהליכים טבעיים ואיני רואה זיבה לאחוז בהם בכל הכוח ולשחרר אותם. מסתבר שב"דרום הרחוק" יש גם גברים אחרים כמו זה שבעבודתך. נכון שמרחוק ומבחות דברים נראים יפה יותר מפנים וקרוב ואין שום ערבות שאם הבחור אליו את נמשכת תיווצר זוגיות טובה ועמוקה יותר מהנוכחית. יחד עם זאת יש כאן סיכוי למשהו חדש, צעיר ורענן בעוד הזוגיות הקודמת העלתה חלודה. קשה להמליץ על עזיבת מערכת יחסים מבלי להכיר את הנפשות הפועלות שכן לא ברור באיזו מידה תורם כל צד לעכירות היחסים, היחסים הם תמיד של שניים, כלומר כל צד תורם את 50% שלו לקשר הבעייתי. בעקרון את צעירה ובהחלט יכולה לזרום הלאה מבלי לפחד על החתול בגיל 35, יחד עם זאת כדאי לשוחח עם איש מקצוע על מנת להבין את חלקך בהתעכרות היחסים עם בן הזוג הנוכחי. לגיטימי לרצות התנסויות נוספות, שכן באמצעותן צוברים חוויות ולומדיות להכיר את עצמנו אך העובדה שפחדייך כה עזים היא לכשעצמה אומרת דרשיני, לא ברור מדוע בחורה בת 25 מפחדת להמשיך לזרום עם החיים לבד כתהליך ביניים ומדוע כה עמוק הפחד ממציאת זוגיות טובה וחדשה. הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי, קיים מרכז גדול בבאר שבע, שווה לנסוע לשם ואם את קרובה לאילת, אני מניחה שגם בה יש פסיכולוגים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

כבר 16 שנה אני נשוי . כל פעם שאישתי משתמשת בגלולות החשק המיני שלה יורד מאוד. וזה בדוק ! אי אפשר להשוות את החשק שלה בזמן שהיא עם גלולות לזמן שהיא בלי אבל אילו עוד אמצעי מניעה יש ? התקן יוצר דימומים ותופעות לואי ואשתי בכלל מפחדת להכניס גופים זרים לגוף שלה(צודקת גם אני לא הייתי מסכים) . קנדום לא מרגישים כלום זה פשוט לא כיף עם קנדום , זה סתם ... .דיאפרגמה - זה בכלל לא אמצעי מניעה , מלא נשים נכנסות אתו להריון. ובכל השאר האמצעים יש הורמונים כמו בגלולות לא? האם יש רעיון איך לפתור את זה ? האם יש משהו שאפשר לקחת עם הגלולות האלה שבאמת ממטרל את ההשפעה שלהם על החשק המיני? ודרך אגב ניסינו את כל סוגי הגלולות בעולם , הכי טוב זה מרסילון אבל כולם בתכלס אותו זבל , הן מדכאות את הביוץ ומה יותר מחרמן מביוץ ? יש למישהו רעיון שלא חשבתי עליו ?

יוסי היקר, אכן אין שום חידוש בעבודה שגלולות למניעת הריון משבשות את המהלך ההורמונאלי הטבעי ואחת התוצאות הלא נעימות היא פגיעה בחשק המיני. עד כאן הכל מוכר וידוע, אם עז רצונכם לחזור לתשוקה מלאה וקיימת שלילה מוחלטת לגבי כל אמצעי המניעה הידועים (לא הייתי עושה עליהם על שימוש בדיאפגרמה עם קוטל זרע) אפשר לעשות שימוש בשיטת מדידת החום היומית הבוקרית על מנת לדעת לפי שינויי הטמפרטורה את תקופת הביוץ, שהיא אולי בה התשוקה מגיעה לשיאה אך הטבע דאג כמובן שבתקופה זו אכן ייקלט הריון, כלומר יש להימנע מספר ימים לפני ואחרי תקופת הביוץ. נא לפנות לגניקולוג המטפל או לגניקולוגיות באתר כדי להפנות שאלה זו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום, בתקופה האחרונה אני סובל מזקפה חלשה במהלך אוננות. איך אני יכול לחזק אותה באופן שיהווה עבורי הנאה מספקת מבלי לקחת כדורים ותוספות חיצוניות? כמו כן, האם אוננות של כפעמיים-שלוש ביום (ממוצע) פוגעת בחוזק הזרע ועלולה להשפיע על כושר הפיריון שלי בעתיד? אודה מאוד מאוד לתשובתך.

פונה יקר, בהנחה שאצה בחור צעיר אין שום מניעה לאונן כמה פעמים ביום בלי תופעות לוואי כלשהן, כמובן שאין הדבר פוגע בכמות או איכות הזרע. איני יודעת מדוע נופלת לך הזיקפה בזמן האוננות, הסיבה בדרך כלל היא של חרדה וחשש. אם אתה בא מרקע חרדי או דתי הדבר מובן לחלוטין, שאוננות מהווה מקור לחרדה והלקאה עצמית ו/או אם קיבלת חינוך או מסרים סמויים שהדבר הינו אסור או שלילי באופן כלשהו. כמו כן קיימת אפשרות שירידת הזקפה קשורה לחששותייך אודות ירידת הפוריות. כך או כך אתה מדווח על ירידה ברמת ההנאה מהתהליך המלווה באובדן זקפה חלקי. ראשית הייתי מציעה לך לבדוק את מערכת הרגשות והערכים כלפי האוננות ולבודק האם קיימת ביקורת עצמית ושיפוט שלילי כלפי התנהגות זו. אם בעקבות התשובה תצליח להתשחרר מכך, ואני מאחלת לך זאת, מומלץ שתנסה להפחית בזמן הקרוב את תדירות האוננות לפעם ביומיים, שלושה על מנת שהדחף המיני יצבר תאוצה מאחר ולא הגיע לפורקן על בסיס יומי ושווה לנסות אם במקרה זה תגבר ההנאה ואיתה גם הזיקפה. אתה יכול לחזור ולהתייעץ לפי המתרחש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום וברכה, אני פעם ראשונה כאן וכל כך ברכתי את הרגע הזה שפגשתי בפורום . אני נמצאת בזוגיות 8 חודשים אני בת 23 והחבר בן 35 כשהכרנו היתה בנינו משיכה מינית עזה ככה בעצם הפכנו גם לזוג מסקס. במהלך 3 חודשים של הקשר הכל התנהל כשורה היה המון התלהבות התרגשות שמחה הדדיות ומיניות. ואז בלי הרדמה הוא לא היה עם חשק מיני. ובזמן הזה אני עליתי במשקל מתוך בלבול וכעס ואי הבנה האם זה קשור אלי שפתאום משום מקום לא בא לו סקס. עברו חודשיים ולא עשינו סקס המגע הופחת הנשיקות גם בי זה עורר חוסר בטחון תמיד ידעתי וחוויתי משיכה מגברים תמיד אמרו לי שאני סקסית .המצב נהיה מעיק אולי בלחץ נעשה סקס פעם בחודש כי הוא טוען שלרוב הוא עייף או שאין לו חשק ואז הוא אמר לי לרדת במשקל כדי שתחזור המשיכה המינית. המצב הוא שאני מאוד מינית ואני מרגישה שאני דורשת ומצפה ממנו וזה יוצר מריבות וריחוק.חשבתי להיפרד ממנו כי אני לא מסופקת.אבל אני מאוד אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי. אני אשמח לדעת איך לפעול ולראות את הדברים שאני חווה כאפשרות למצוא פתרון. תודה רבה על כל מענה ועזרה.

פונה יקרה, תופעה של אובדן פתאומי בחשק המיני הן אצל גברים ונשים כלפי בני זוגם היא תופעה קיימת, מעיקה ולעיתים מפרקת קשר. אם יחסי המין ביניכם קודם למשבר היו תכופים, טובים ומענגים עבור שניכם אל לך לתלות אשמה או אחריות כלשהי לדבר בך. מאבד התשוקה המינית אינו יודע בדרך כלל מדוע הדבר קורה לו ולמעשה הוא קורבן לרגשותיו התת מודעים הגורמים לו די בפתאומיות לאבד עניין מיני, נתקלתי לא אחת בתופעות אלו. הראציונאל שהאדם נותן לעצמו היא בדיוק כמו שכתבת עייפות או עומס רגשי שהוא תולה את האחריות בבת או בן הזוג. נעשה שימוש לעיתים קרובות בנושא שינוי המשקל (בדרך כלל מוצאים את העילה של העלייה במשקל, כאילו שתשוקה מינית אכן מגיבה לק"ג לכאן או לכאן), כבר נתקלתי בתירוץ של אובדן תשוקה מינית כי האישה כססה ציפורניים כי לא היו לה ציפורניים ארוכות ומשוחות בלכה. לצערי אם האיבחון שלי נכון יש לגלגל את הכדור לפיתחו של בן זוגך ועליו לפנות לטיפול פסיכוסקלוגי אישי על מנת להבין מה מתחולל בנפשו בצורה בלתי מודעת. כדאי שתבררי איתו (אם אכן אתם פתוחים וכנים אחד עם השני) אם אירעו לו בעבר מקרים דומים של אבדן עניין רומנטי ומיני בבת זוג לאחר מספר חודשים. כל האמור לעיל נאמר בהסתייגות בהנחה שהקשר לא צבר קונפליקטים, רגשות שליליים וחיכוכים באופן שיצר מצבור רגשות שליליים של בן זוגך כלפייך.לגבי גבר הפשוט ביותר הוא גם לבדוק את הורמון הטסטרון בגופו ובמידה והוא בחלק התחתון של הנורמה ניתן לתת בזריקה או משחה תוספת הורמונאלית להגברת התשוקה.אם הנשוא הוא פסיכולוגי השפעת התוספת ההורמונאלית לא תהיה רבה במיוחד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, עקב מערכת יחסים עם אשה מדהימה אך שאינה אשתי אני מתקשה בקיום יחסי מין עם החוקית. לא בא לי ורק עם כדור זה איכשהו מצליח. לא נמשך אליה ולא מסוגל להתגרש. לא מצפה לעיצה אבל איך לגבר לא עומד עם אשה? ועם אשה אחרת עומד כל הזמן

יעקב היקר, המקרה שאתה מתאר הוא בהחלט קלאסי ואופייני וניתן לסכמו בפשטות במשפט שקשה להחזיק את המקל בשני קצוותיו. בן אדם אינו רובוט, סקס אינו טכניקה בלבד אלא מופעל על ידי רגשות קירבה ותשוקה מינית והוא בהחלט מתאפיין בסלקטיביות, כלומר עם אחת כן ועם השייה לא. מה שבהחלט מצביע על האנושיות שבנו. לאישה האחרת אתה נמשך מאוד, אולי גם יש לך רגשות חמים כלפיה ולפיכך הסקס טוב ונפלא. ייתכן שלאישתך אינך נמשך במיוחד, ייתכן שהרגשות כלפיה אינם חמים במיוחד ואין לשלול את קיום גורם האשמה שאתה חווה כלפיה. יוצא מכך שבקשר המיני עם אשתך פועלים גורמים רבים המחבלים בתשוקה ובאינטימיות וכתוצאה מכך אינך מצליח בסקס איתה. כדורי הזקפה הם יעילים רק כשיש תשוקה תקינה, כאשר יש ליקוי בתשוקה כלפי אישה מסויימת, במקרה הנוכחי כלפי אישתך כדורי הזיקפה אינם מחזירים תשוקות אבודות. הם שומרים על הזקפה רק במצב של תשוקה תקינה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אנחנו נשואים וסה"כ היחסים ביניינו טובים. אף פעם לא הייתי אחת ש"מתלהבת" במיוחד מסקס (חוץ מאשר ממש בתחילת הקשר). עם השנים זה הולך ומחמיר. יש לנו ילדים מקסימים אך קטנים ואני גם עובדת במשרה מלאה. בנוסף לעייפות התמידית ולחוסר החשק "הטבעי", יש גם בעיות תדמית שקשורות בהשלכה של ההריונות על הגוף וגם השפעה מסויימת כנראה של הלידות על ההנאה מסקס (שלי, ולדעתי גם שלו למרות שלטענתו זה לא מפריע לו). אני יודעת שהוא תמיד גלש באתרי פורנו אבל כנראה בגלל היחס שלי אליו זה הולך ותופס חלק נכבד מהלילות שלו כשאני ישנה מה שגורם לי להירתע ממנו עוד יותר. מאיפה להתחיל? תודה

ליאת היקרה, ההתרשמות היא שמלכתחילה עצמת המיניות שלך אינה גבוהה, כלומר התשוקה, הדחף והעניין אינם גבוהים ובמצב זה של יום עמוס תעסוקה והתחייבויות והישענותך על עניין השפעת הלידות על הגוף ועל המיניות (מה שאינו מחוייב במציאות כלל וכלל אלא אם כן בוחרים שיהיה זה כך) הורידה עוד יותר את העניין המיני. שורה תחתונה כיום אינך מעוניינת בקיום יחסי מין. מכאן ואילך מתחילה שאלת הביצה והתרנגולת, בעלך מתוך חוסר ברירה מסתכל באתרי פורנו (מה היית מציעה לו לעשות? ללכת לנשים אחרות?) הדבר משמש לך כקולב נוסף להיות אנטי מינית כלפיו ולהירתע ממנו פיזית. קיצורו של דבר מלבד תחילת היחסים כל תהליך משמש לך כפתח בריחה והימנעות ממיניות שמלכתחילה אינה ממש האג'נדה שלך. בעלך היה מעוניין לשכב איתך אני מניחה גם במצב גופך הנוכחי ולהריונות לא אמורה להיות שום השפעה על התשוקה המינית מעבר לחודשי ההנקה הראשונים. כך או כך הרושם הוא של התרחקות מינית מוחלטת ביניכם ועלייך לשאול את עצמך לאן כל זה מוביל ובאיזו מערכת יחסים זוגית את רוצה למצוא את עצמך. ייתכן והמצב נוח לך וייתכן וגם בעלך הגיע עם איזון בעצמו למצב הנוכחי, יש זוגות החיים כך שנים ארוכות, לעומתם יש הבוגדים ומפרקים נישואין בשל כך. איני נביאה, איני מכירה אתכם כך שלא ניתן לדעת מראש לאן יוביל המצב הנוכחי. הדבר היחיד שניתן להציע הוא שתשוחחו על כך גלויות ותבינו איפה כל אחד עומד בצרכיו וברצונותיו. כמו כן קבלו החלטה האם מישהו מכם רוצה להשתנות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה, תודה על התשובה. במידה ונחליט להיעזר באיש מקצוע. מטפל עם איזה סוג של התמחות יתאים? זוגיות או מיניות? או שכל הנושאים מטופלים יחד אצל אותו המטפל? בעבר ניסינו מטפלת מינית על מנת להבין מדוע אני נמנעת מקיום יחסי מין. לצערי זה לא היה נסיון כ"כ טוב. האם יש חשיבות למטפל שהוא גם פסיכולוג? ליאת

אני כל כך רוצה לאונן לאשתי ולראות אותה גומרת אבל אני מסובב את היד מסביב לדגדגן ואי נהנית מאוד אני מרגיש את הגוף שלה אבל היא לא גומרת וזה מתחיל לכאוב ואני מתבאס אשמח לקבל תשובה תודה מראש

חי היקר, האורגזמה של אשתך אינה רק תלויה באיכות המגע שאתה מעניק לה אלא תלויה גם ובעיקר במערכת העצבית שלה. אתה מצליח באמצעות המגע שלה לגרום לה עונג רב אך משלב מסוים עונג זה הופך למציק ומכאיב ואין היא מסוגלת לגמור. אינני יודעת אם אשתך יודעת להגיע בעצמה, לבדה לאורגזמה ללא נוכחותך בפרטיותה. אם אכן היא מסוגלת לכך, מה שעל פניו אינו מחויב המציאות, שכן יכול להיות שהתשובה עלולה להיות שלילית אז עדיף שאשתך בהדרגה תאונן בכוחות עצמה בנוכחותך. בדרך זו יקל עליה לגמור במהלך יחסי המין. יחד עם זאת קיימת האפשרות שבכל סגנון היא מתקשה להגיע לאורגזמה וזהו קושי אישי שלה שאינו תלוי בך. במקרה זה מומולץ לה לפנות למרפאה לטיפול מיני באיזור מגורכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לכולם אני ואישיתי ביחד כבר 13 שנה הכרתי אותה שהיא היית בת 19 ואני הייתי בן 26 אני הבחור הראשון שלה מבחינה מינית היום אנחנו נשואים עם ילד לאחרונה יצא לנו לדבר בפתיחות על סקס ואז היא אמרה לי כל מיני דברים שעושים לה את זה שלא ידעתי בעבר הסקס שלנו בכללי ממש טוב עם הרבה תשוקה ולהט בעבר שאלתי אותה אם היא לא חושבת איך זה סקס עם גבר אחר מאחר ואני הראשון שלה היא אמרה שלא כי היא מאוד מסופקת ממני אבל שיצא לנו לדבר היא אמרה שמעניין אותה איך זה עם גבר אחר שניסיתי לשאול שאלות יותר עמוקות התחילה מריבה היא אמרה שאם היא היית יודעת שזה לא יקלקל בינינו היא היית עושה את זה ניסיתי לשכנע אותה לנסות עם גבר אחר אבל שאני לא ישאל שאלות ולא ידע איך היה כי עצם העובדה שזה תלוי שם מתריד אותי מעניין אותי מה ההבדל אני משקיע בסקס המון מכל בחינה ומאוד אכפת לי מהחוויה של אישתי ושהיא תגיע לסיפוק אז מה באמת מעניין אותה מאז השיחה אני לא רגוע ויש בינינו מתח אני חושב על מי היא חושבת שהיא במיטה גם מפריע לי שהיא הסתירה ממני דברים ועכשיו אני שומע אותם אני יודע שהשער הרב שיש לי בגוף קצת מפריע לה ובעיקר בגב הצעתי לה שאני יעשה הסרת שער בגב אני ניראה טוב 1.70 כתפיים רחבות יחסית שרירי עם בטן קטנה שיורדת לאט לאט אני צריך עזרה ממי שיש לו או לה נסיון כזה מה אני אמור לעשות האם לשכנע אותה ללכת על זה כי זה מפריע לי או לרדת מהעניין תודה לכולם מעריך

אורי היקר, זהו פורום בו אני עונה לפונים ובדרך כלל איננו פורום כללי כך שהשאלה היא האם חוות דעתי המקצועית, האישית תספק אותך. הרושם הכללי הוא שאתה מנסה לחפש צרות לעצמך יש מאין ולחפור בורות בעצמך בהם תיפול, אשתך הייתה עד היום מסופקת לחלוטין מיחסי המין איתך, לא התלוננה על שוםמ דבר ואתה הוא זה שדחפת וחיטטת ונכנסת לה לנבכי הדימיון והתת מודע ועכשיו אתה חש נחות, עם שיער על הגב, נושא שקודם לכן לא היה רלוונטי וכלל לא עלה. בעיניי זו שטות מוחלטת לדחוף את אשתך לזרועות גבר אחר, לאחר מכן אתה עלול לשנוא אותה, לתחקר אותה ובקצרה להמשיך לחבל ולהרוס את מערכת יחסיכם. התנהגותך תמוהה במידה מסוימת והייתי ממליצה לך להרפות ממנה ולהרפות מהמשאלה של גבר נוסף ביניכם ואיתכם. אם המהלך שהתחלת אותו מציק לך באופן אישי והתחלת בעקבותיו תחושות שאישתך אינה נמשכת אלייך (כל זה פרי דמיונך אותו יצרת במו ידייך) הייתי מציעה תחילה לאמת זאת מול התדירות והאיכות של יחסי המין ויחסיכם באופן כללי. אם העניין ממשיך להציק לך חרף מהלך יחסים תקין בין שניכם, לאחר שהוזנח לחלוטין נושא גבר נוסף איתכם וביניכם ולאחר שאתה חדל לחלוטין לחטט בדמיונה האירוטי מומלץ שתיגש לייעוץ פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בן 36, רווק, עצמאי וכרגע חווה איזשהו משבר, אספר אותו בקצרה ואשמח לקבל עצות. הסיפור שלנו מתחיל בתיכון, לקראת סופו, הייתה בחורה שרציתי שתהיה חברה שלי, אזרתי המון אומץ (אני בחור ביישן מאוד) השגתי את הטלפון שלה והצעתי לה לצאת. היא סירבה ואני המשכתי הלאה. עברו כמעט שני עשורים מאז ואז לפני כחצי שנה נפגשנו בנסיבות מוזרות. מהר מאוד התחברנו שוב, יצאנו ובילינו כמעט כל יום, אין ספור שיחות טלפון וסמסים, תפקדנו פשוט כמו זוג רק בלי להיות באמת זוג (מעולם לא קיימנו יחסים או התנשקנו למשל) הרגשתי שהפעם היא כן בעניין, אבל אני הייתי אדיש ורק המשכתי להנות מחברתה, למען האמת בהתחלה לא חשבתי עליה בתור בת זוג, עם חלוף הזמן , כן התחלתי להימשך אליה יותר ויותר ורציתי להעלות את רמת הקשר, מכיוון שאני די טירון בעניינים האלה, לא ידעתי מה ואיך לעשות, ואז זה קרה, אחרי כמעט חצי שנה של כל הזמן ביחד היא פתאום התחילה להתרחק, הבנתי שהיא יוצאת עם מישהו, עזבתי את זה ובמקביל גם אני התחלתי קשר שלא צלח, עכשיו אני מבין שהוא לא הצליח בגלל שהיא כל הזמן הייתה ברקע בעצם. לאחר כחודש של נתק שוב נפגשנו באקראי, התברר לשנינו שאנחנו שוב פנויים וחזרנו לקשר, הפעם החלטתי לעשות מעשה, הזמנתי אותה לדייט ושם חשפתי את כל מה שאני מרגיש כלפיה, בחיים לא דיברתי בכזו פתיחות עם אף בחורה...כאן הסיפור התחיל לדעוך, היא אמרה לי שהיא רוצה אותי בתור ידיד ולא מעבר, תמוה בעיניי משום שבתקופה שהיינו יחד הרגשתי ממנה כל כך הרבה פעמים שהיא כן מעוניינת ורוצה רק שאני לא ידעתי איך לפעול. החלטנו שנישאר בקשר ידידותי אבל זה לא אותו דבר, נוצר ריחוק (יותר מצידה) והעניין די מציק לי. הרגשות שלי אליה לא השתנו, אני עדיין מרגיש שאנחנו הכי מתאימים שיש ושהקשר בינינו יוביל לנישואים ולהקמת משפחה (דבר שאני יודע שהיא מאוד רוצה). במסתרי ליבי אני יודע שגם היא מרגישה משהו אליי ואולי יש גורמים שמפריעים לה כרגע להתקדם עם זה. השאלה שלי היא האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לגרום לה לנסות ולשחרר את מה שהיא מרגישה אליי? אני די לא רוצה לוותר עליה, אתם מכירים את זה שאתם פוגשים אדם ואתם חושבים לעצמכם שזה האחד/האחת שתרצו לחיות איתה את חייכם? זה המצב כאן מבחינתי, אני ממש אובד עצות, לא רוצה לפספס את ההזדמנות הזו. כל עצה תתקבל בברכה.

פונה יקר, הרושם הוא שאתה בן 36 עם מעט מאוד, אם בכלל, ניסיון זוגי ומיני. עצם העובדה הזו מעלה קושיות לגבי מקור המעצורים שלך הן בתחום הרגשי והן בתחום המיני. בגיל 36 להיות טירון בענייני זוגיות ומיניות עשויה בהחלט להיות בעיה המצביעה על עולם משאלות לא מודע, סמוי ועל עולם פחדים ומעצורים מודעים ולא מודעים. הבחורה עליה אתה מדבר רוב הזמן לא ראתה בך בן זוג כבר מתחילת יחסיכם, מדוע איני יודעת אך זו זכותה המלאה. כלומר התחושה שזה הקשר האחד והיחיד אינה משותפת לשניכם. בתקופת חצי השנה בה הייתם מיודדים לא התנהגת בשום התנהגות בעלת גוון אירוטי ומיני וזאת משום מעצורך בתחום המיני והרגשי, ייתכן ובתקופה זו נתנה סוד של צ'אנס להתגלגלות הקשר ביניכם אך אתה לא הרמת את הכפפה ולא קידמת את הקשר לכיוון של יחסי גבר אישה ובקצרה לא קיימת איתה קשר של מגע. ייתכן שהדבר הביא לאכזבתה ממך, לעובדה שהיא יצאה עם מישהו אחר ולעובדה שחזרה לעמדתה הבסיסית שאתה לא הגבר עבורה. להערכתי הבעיה כרגע אינה השגת אותה בחורה פרי חלומות נעורייך שבמשך 20 שנה מאז לא הצלחת ליצור קשר אחר, בעל משמעות חילופית, אלא להיתקע בדמיון על מה שמעולם לא היה. הצעה פרקטית האפשרית כרגע לדעתי היא להיעזר בייעוץ מקצועי כדי להתגבר על מעצורייך הרבים בתחום הזוגי והמיני ותוך כדי תהליך זה של מודעות עצמית להתחיל לצאת עם בת זוג זו או אחרת. כאמור אני מטילה ספק אם "נערת התיכון" אכן חשה במסתרי ליבה מה שאתה מייחס לה ונראה לי יותר סביר שזו השלכה של רגשותייך כלפיה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 19, אני עם חברה שלי כבר מעל 7 חודשים. אין לנו שום בעיה יוצאת דופן(זוג נורמלי לחלוטין) אבל יש לי בעיה אישית שאני לא יודע מה לעשות: ככל שאני איתה יותר זמן ככה יותר אכפת לי שהיא הייתה פעם עם מישהו אחר.. שלצערי אני מכיר את הפנים שלו( לא אותו ספציפית) כי הוא גר בסביבה. זה היה החבר הראשון שלה ולא היה לה ואין לה שום רגשות אליו והיא בכלל לא ידעה למה היא הייתה איתו אבל לצערי אני לא מפסיק לחשוב על כל מה שהם עשו בחדר המיטות, היא עדיין הייתה בתולה אבל תמיד זה בראש שלי בלילה.. לפעמים יש לי חלומות בהקיץ ופתאום הפנים שלי מתחלפות בשלו ואז אני עוצר את עצמי. *אני לא יודע איך להוציא את זה מהראש שלי.. זה הדבר שהכי מפריע לי בחיים. זה מפריע לי לישון ולתפקד כמו שצריך שאני נזכר בזה. זה הדבר היחיד שיגרום לי פשוט לבכות, לפעמים אני נזכר בזה.. דווקא אחרי לילה מאוד מהנה איתה ואז אני נכנס לדיכאון.

פונה יקר, אתה מתלונן על קנאה אובססיבית רטרואקטיבית המאמללת את חייך. מרבית בני האדם נמצאים בזוגיות שאינה הראשונה לא אצלם ולא אצל בן זוגם, וטוב שכך כי צבירה של ניסיון עם מספר סביר של בני זוג תורמת למודעות העצמית ולהכרת צורכי הזולת. אתה צעיר מאוד ושואף להגיע לבלעדיות מוחלטת במיניות אצל חברתך, הדבר כמובן אינו אפשרי מאחר והייתה מציאות שהסתיימה עם החבר הקודם ולאחר מכן אתה נכנסת לתמונה, בעצם אתה מדבר על קנאה פתולוגית שבמהותה אין מה לעשות בנידון מאחר והאירועים היו וחלפו, דבר לא נלקח ממך ולא היה על חשבונך, לא הופר שום אמון כלפייך, ובקצרה חברתך חיה את חייה בדרכה עד שנפגשו דרככם ומאז אתה הראשון והיחיד אצלה. אתה אינך מקבל את המציאות כפשוטה ורוצה "להשתלט" על העבר של חברתך, לעקור ולמחוק אותו ממנה. לא בהכרח כל בן זוג שמח עם העבר המיני והרומנטי של בן זוגו, אך אלו הם החיים ומרבית בני האדם מעדיפים להתעסק במציאות ההווה ובאיכות הקשר שביניהם מבלי לחטט במה היה אצל נפשו של הזולת קודם להיכרות איתם. צר לי שאתה סובל סבל מיותר ולהערכתי עלייך לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת להבין מדוע נתקעת על כך ומדוע אינך מסוגל להשלים עם עובדות החיים הבסיסיות של זרימה והתרחשות. הבעיה שאתה מעלה אינה קטנה אלא מהותית. ייתכן והדבר מראה על ערך עצמי נמוך שלך, על חרדות נטישה, על כעסנות מוגברת או על חרדה ודכאון במינון זה או אחר. כך או כך בהחלט מומלץ טיפול פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נמצא בפסיכותרפיה כבר שנה ולפני זה הייתי מטופל בצבא אך אף אחד לא טרח להביא את האמת בצורה ברורה שכזאת אז תודה. קלעת בול אני סובל מדיכאונות ומערך עצמי נמוך שזה קשור לסקס, למרות שקיבלתי הרבה יותר אני עדיין מרגיש רע. לצערי עדיין אני מרגיש שלא מבינים את הבעיה של הדימיון החזק אצלי( סבלתי מהזיות בעברי ). אולי היפנוזה ? תודה שוב על הכנות..

פונה יקר, ראשית טוב שאתה נמצא בפסיכותרפיה שכן יש לך כתובת להביא אלייה את בעיותייך. ייתכן ובמקרה שלך יש בהחלט צורך להשתמש בתרופות מסוג זה או אחר בהתאם לאבחנה בה אתה מאופיין. עניין ההזיות מטריד אותי קצת שכן יש הזיות ברמות שונות ובצורות שונות כך שהנושא אינו ברור דיו. אם ניקח לצד החומרה את עניין ההזיות או הדימיונות בהם אתה נוטה ספק להאמין איני בטוחה שהיפנוזה היא השיטה הטובה והראויה לטיפול במצב זה, שכן במצבים גבוליים, של חשש מפסיכוזה פוטנציאלית יש להימנע משימוש בהיפנוזה. אגב היפנוזה היא טכניקה בלבד והשאלה היא מה שיטת הטיפול שנוקט המהפנט במטופליו. קשה לעקור מחשבות קנאה באמצעות היפנוזה. כלומר הטכניקה שאתה מבקש אינה רלוונטית למקרה שלך, המשך לדבוק בפסיכותרפיה ושקול טיפול של לקיחת תרופות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 26 וגרה עם חבר שלי מזה חצי שנה ואנחנו יחד שנתיים וחצי, כרגע אנחנו בסוג של מבוי סתום. הוא אדם ליברלי ופתוח יותר מה שאומר שחשוב לו המקום של בילוי עם חברים בנפרד, ואני מהמקום הפרמיטיבי של להיות ביחד בזוגיות. נוצר ביננו קרע בקשר כאשר הוא לא מוכן להתפשר כאשר הצעתי לו לצאת אבל לחזור בשעה סבירה , הוא טוען שאני מגבילה אותו. אציין שאני מפחדת גם להשאר לבד בבית עד השעות הקטנות של הלילה. אני מפחדת בעיקר על עתיד הקשר, מה יהיה כשהיה לנו ילדים וניהיה נשואים?גם אז הוא יחפש את ה"לבד" שלו? אשמח לתגובה שאולי תשנה לי את הפרספקטיבה.

שירן היקרה, בדרך כלל קשר יציב וטוב הוא קשר המספק את צורכי כל אחד מן הצדדים. מהצד שלך את מעוניינת בזוגיות צפופה, בחלקו נובע אולי הדבר מפחדי נטישה או בדידות. ציינת מפורשות שאת חוששת להישאר לבד בשעות הלילה הקטנות. האם אינך מצליחה אז להירדם? הבעיה אם כך היא לישון לבד בדירה ריקה וזאת בעיה נטו שלך שעניין הזוגיות ההדוקה מהווה לה כיסוי בלבד על מנת להדביר פחד אישי שלך. עולה השאלה אם את זקוקה לנוכחות תומכת לידיך כל הזמן ומדוע היעדר בן זוג (בני זוג גם נוסעים לחו"ל לצורכי עבודה, יוצאים למילואים וכללית יכולים להיעדר מהבית ימים ושבועות)הנוכח בפיזי והמיידי לידך מעורר בך חרדה. מדובר איפוא בשאלה של חרדה ולא של אהבה, בצורך שלך לקבל הגנה ולא במשהו הקשור באהבה. בעניין זה כדאי שתבררי את המקור לפחדייך ותלמדי להתמודד איתם. בן זוג איננו בייביסיטר. באשר לבן זוגך הוא מעוניין גם ביציאות עם חברים- התנהגות נורמטיבית לחלוטין וסבירה, השאלה היא כמובן המינון. יש בחורים הזקוקים לפעמיים עד שלוש בשבוע כדי להיפגש עם חברים: בירה, קלפים, משחקי כדורגל או כל עיסוק אחר, חשוב לאדם לשמור על קשר עם חבריו, אין הדבר נוגד זוגיות כלל וכלל ושוב הכל שאלה של מינון ופורפורציה, אם תנסי למנוע זו ממנו יביא הדבר לתחושה של פולשנות למרחב האישי שלו, ניסיון להגביל אותו, להשתלט עליו ואכן הוא יהיה צודק. זוגיות מחייבת תנועה של לכידות ושחרור לסרוגין כמו כל דבר בחיים, להיות יחד יחד עם היכולת וההנאה של כל אחד לשמור על תחומי העניין וההתעסקות האישיות שלו ממקודם בלי מחיקה של הזהות האישית ובלי ללכת לאיבוד בתוך זהות זוגית משותפת. להערכתי עליכם להגיע להסכמה אודות המינון המתאים לו בבליוי בנפרד (הוא בהחלט יעריך את פתיחותך ואת הכלתך לצרכיו האישיים) ובאשר לך עולה השאלה האם אין לך חברות או תחומי עניין להשקיע בהם בזמן היעדרו. כמו כן עלייך ללמוד להתמודד עם היעדר נוכחותו בבית במהלך חלק מהלילה. יש הנוהגים לאמץ חיית מחמד המספקת נוכחות נעימה ויש המנסים להתמודד עם הפחד עם על ידי יצירת הרגל בתחום זה או בכל דרך טיפולית אחרת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 20,למדתי באולפנא, אח"כ עשיתי שירות-לאומי. בגדול,אפשר להגיד שלא נוצרו קשרים עם המין השני בכלל(חוץ מהברור מאליו,אחים וצוות מנהלי וכדומ')יש כאלה בנות שהכירו דרך בני עקיבא וכאלהאבל אני ,לא הרגשתי אף פעם צורך ללכת לפעולות מסוג זה. נכון לעכשיו אני לא מרגישה שאני זקוקה לאיזה אישיות גברית בחיי,בכלל,וזה קצת מפחיד אותי-אני אמורה להרגיש שמשהו חסר??? חברה מהעבודה הציעה לי מישהו,הסתכלתי עליו בתמונה ,וואלה לא עושה לי כלום,הוא נראה לי גדול ואני מרגישה קטנה !!! מעבר לזה,ואני מרגישה לגמרי שטחית שאני חושבת על זה,אבל המראה שלו לא קסם לי,נגיד את זה ככה.

פונה יקרה, המהלך הנורמטיבי והטבעי של הדברים, כלומר באופן סטטיסטי בנות בגילך כן מעוניינות להכיר בחורים, ובהחלט לגיטימי שתרצנה בחורים נאים. יחד עם זאת לכל אחת קצב ההבשלה שלה, את גדלת במסגרת חינוך דתי, לא ברור לי מהם הערכים שקיבלת אודות מיניות וזוגיות, באיזו מידה את חשה נוח במחיצת בנים ובאיזו מידה יש לך עכבות ובושות נוכח כל הנושא של מיניות. אינך מדווחת על צורך בקשר רומנטי עם בחור וטוענת שאינך זקוקה לנוכחות גברית בחייך. במקרה הנוכחי איני רואה כל סיבה לדחוק בעצמך ופשוט זרמי עם מי שאת ואיך שאת ותני לעצמך זמן לרצות או לא לרצות כפי שבא לך. בשלב הזה את צעירה מאוד ואם אינך נמצאת תחת לחץ סביבתי ומשפחתי להכיר בן זוג ולהתחתן אז בהחלט מוטב שתקחי לך את הזמן ותראי לאן נושבים פני הדברים. אם עוד שנתיים עד ארבע שנים עדיין תהיי חסרת עניין בבנים ותרצי להבין את הרקע הנפשי לכך, או שתהיי מעוניינת לשנות זאת לכיוון כלשהו תוכלי אז לפנות לייעוץ מקצועי. כרעג הייתי מניחה לדברים כפי שהם, עת לכל דבר תחת השמש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 35 ויש לי בת זוג תקופה ארוכה. למרות שהתחלת הקשר היתה דרך חיזור מצידה, ברגע שהקשר התחיל והייתי בעניין היא התה בהתלבטויות סביב הקשר. במשך הזמן האהבה גדלה והזוגיות היתה טובה במישורים רבים, אך ההתלבטות עדיין היתה שם. קצת קשה לה להסביר מה גורם להתלבטות, אך זו תחושה של חוסר בביטחון מוחלט בכך שאני האחד שהיא תרצה להיות איתו. לאחרונה היא החליטה לסיים את הקשר מכיוון שלא רצתה להמשיך להחזיק אותי בחוסר ודאות ולא רצתה להיות במקום הזה של לבטים. כל זאת למרות שיש אהבה והערכה בינינו. אך אין ביטחון וודאות מוחלטת מצידה. הפרידה כואבת מאוד. אני נמצא בצומת בה אני מתלבט האם להמשיך הלאה(דבר שיצריך התאוששות),או שמא להמשיך לחזר אחריה ולתת לה את החופש להתלבט על ף שזה גובה גם ממני מחיר. תודה

מני היקר, ראשית נפנה אותך לכתבה בבלוג אודות כאבי פרידה בזוגיות: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599 ועכשיו נתייחס למקרה הפרטי שלך, בת זוגך לשעבר גילתה לכל אורך הקשר ספקנות ואמווילנטיות כלפי הקשר. הדבר הוא לגיטימי מחד ומצד שני ייתכן שהוא עניין של אופי: ייתכן והספקנות והרגשות המעורבים איפיינו אותה רק ביחס אלייך, ואולי הם קו חשיבה ורגש המאפיינים את קשריה הזוגיים בכלל ואולי באים לידי ביטוי גם בתחומי חיים אחרים. כך או כך ציינת שיצאתם תקופה ארוכה ולמרות שלא ציינת מהי, נסתפק בהערכתך שאכן הייתה זו תקופה ארוכה, ולפיכך, פרק זמן סביר לקבל החלטה. חברתך קיבלתה את החלטתה להיפרד ממך משום שהצד המתנגד והשולל את הקשר גבר על הצד הרוצה והמעוניין. אני מניחה שהיה לה זמן ממושך להעריך, לשקול, להתלבט ואם כך נפל האסימון אז זהו זה. עם כל הכאב שבפרידה מוטב לדעתי לקבל את המצב שהקשר נותק וחלה פרידה. הייתי מציעה לך עם תום תקופת האבל על הקשר, הכאב והגעגוע להפיק לקחים אודות הקשר ואודות ההתמודדות שלך נוכח בת זוג עתידית כלשהי והמידה בה כדאי להכיל ספקות, היסוסים והתלבטויות בנוגע לשאלה האם זהו הקשר המתאים או לא. האם קיימץ אפשרות שניתן היה לקרוא את הצפוי עוד בשלב הרבה יותר מוקדם בו יכולת לצאת מן הקשר פחות פגוע. מקווה שתעבור את התקופה בקלות ולאחר מכן תזרום הלאה אל הקשר הבא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב. אשמח לעצתך כי אני אובדת עצות. אני וחבר שלי יוצאים יחד חודש ועל פניו הכל נראה מושלם. הוא מתייחס אליי מדהים, מרעיף עליי אהבה, נותן לי תחושת ביטחון מדהימה וגם יחסי המין בינינו טובים. לפני מספר ימים עשיתי מעשה שלא הייתי צריכה לעשות ואני מתביישת בו כל כך. נשארתי בדירתו כשהוא לא היה וחיטטתי לו בדף הפייסבוק. אני יודעת שזה רע ואין לי זכות ואין לי מושג למה עשיתי את זה, אבל עשיתי את זה, וגיליתי משהו שאני לא יודעת איך להתמודד איתו. נתקלתי בשיחה שלו עם גבר אחר, בו חבר שלי מספר לו שהוא הכיר מישהי והגבר השני מביע תמיהה על כך שמדובר ב"מישהי". לאחר מכן הוא שאל אותו האם ימשיכו להיפגש, וחבר שלי ענה לו ש"לא בשביל סקס". כמו כן חבר שלי אמר לו שזה מרגיש לו נכון להיות איתי והוא רוצה לנסות את זה באמת. אני בהלם טוטאלי מהאפשרות שחבר שלי שמתנהג כאילו הוא אוהב אותי כל כך היה גם עם גברים. אני לא יודעת מה לחשוב, האם הוא משתמש בי כהסוואה? האם פירשתי אותו לא נכון? האם הוא דו-מיני וזה לא אמור להפריע לי? אני לא יודעת איך לדבר איתו על הנושא מכיוון שאני לא רוצה להתוודות על כך שפלשתי לו לפרטיות וחיטטתי בחייו האישיים. מה את מציעה לי לעשות? תודה מראש!

פונה יקרה, לפי המידע המצוי ברשותך נדמה כי אכן חברך הוא דו מיני, כלומר שיש לו משיכה ואת היכולת לתפקוד מיני הן גברים והן עם נשים. יש בהחלט פלח אוכלוסייה שהוא דו מיני הן אצל גברים ונשים העושה בחירה עם איזה מין הוא מעוניין לקשור קשר קבוע ורציני. במובן זה הקשר ביניכם בהחלט יכול להצליח אם יהיה חיובי ומספק. עולות כאן שתי שאלות: 1. האם את מוכנה לקבל את העובדה שבן זוגך הוא דו מיני? כלומר קיים בעבר יחסי מין עם גברים. (האם אתם מקפידים על שימוש בקונדומים ובדיקות של כל אחד מכם המועברות בעת מגע מיני). 2. שאלת האמון והחשיפה ההדדית. במידה ואת מסוגלת להכיל את העובדה הראשונה שבן זוגך הוא דו מיני ומסוגלת לחיות בשלום איתה קיימת בהחלט אפשרות שהקשר ימדיך ויזרום, אם כך יהיה הדבר מתבקש בשלב כלשהו נאמר בעוד מספר חודשים להמשיך ולהעמיק את האמון ביניכם או שתהיה חשיפה וגילוי מצד בן זוגך מיוזמתו או שתשאלי אותו בעדינות על התנסיותיו המיניות בעבר או שתבחרי את בעצמך להעלות את הנושא שאיכשהו הגיע אלייך מידע שאיכשהו קיים יחסים עם גברים. כמובן שאמון מלא דורש חשיפה מוחלטת כולל העובדה שחדרת לפרטיותו בפייסבוק, שאותו תצטרכי להסביר קודם כל לעצמך, מדוע עשית זאת, האם את נוהגת כך בדרך כלל וכיצד תציגי זאת בפניו. בשלב הנוכחי הייתי דוחה את שאלת החשיפה ומאפשרת לך להתמודד עם ידיעת אי המיניות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 33. בעל נכות קשה. בלי בת זוג. היצר המיני שלי חזק. נורא מתחשק לי ללכת לנערת ליווי. כסף לא מהווה בעיה עבורי. מתאים לי שפעם בכמה ימים, מישהי יפה תעשה לי ביד. גם תענג אותי, וגם תקל בכך על כאבי הביצים שלי. (יש לי כאבי ביצים לעיתים קרובות, כי קשה לי לאונן לעצמי). רציתי להתייעץ איתך לגבי זה. את חושבת שזה רעיון טוב? את בעד? נ.ב כמו שכתבתי - בגלל חוסר פורקן מיני - יש לי כאבי ביצים. אם מישהי תעשה לי ביד, לכמה זמן בערך זה יקל על כאבי הביצים?. נגיד, כמה שעות, או כמה ימים?.

פונה יקר, ראשית צר לי לשמוע על נכותך הקשה המגיעה למצב בו אינך יכול לאונן בעצמך. אם אינך מתכוון לקיום יחסי מין המלווים בחדירה אלא לאוננות בלבד אין אפילו צורך להשתמש בשירותים של נערת ליווי אלא ניתן להשתמש בשירותים של אישה העוסקת בהרפייה כלל גופנית, שייתכן ותיטיב לך באופן כללי ועוסקת גם בהענקת אוננות. הרעיון נראה לי חיובי מאוד ואפילו חיוני והייתי מציעה לך להגיע להסדר עם בחורה מסויימת על בסיס קבע. איני יודעת מהי עצמת הדחף המיני שלך ובאיזו תדירות. החל את הקשר עם אותה אישה למטרת אוננות םעמיים בשבוע ובמידת הצורך העלה את מספר הפעמים. כמובן מומלץ שתגיע להסכם שהיא תגיע לביתך. אתה יכול לחפש עיסוי אירוטי תחת השם הזה בגוגל ואף ניתן לחפש שם תחת הכותרת נערות ליווי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 24 ונשואה כבר תשעה חודשים.. מאז ומתמיד הסקס עם בעלי לא היה ואוו ואף מעטים הפעמים שגמרתי זה עצוב נכון.. אבל אהבתי אותו בתור בן אדם. לפניו הייתי בן אדם מאוד פתוח מיני ומאוד מינית בפרט. אני מרגישה שמה שלא נעשה אני פשוט לא מצליחה להימשך אליו..או לבטא את מיניותי וזה מאוד מכאיב לי.. אף לאחרונה בעלי גם התחיל לגרום לי להתרחק ממנו מאוד בהתחלה הוא היה איש מקסים מעניק ונותן ואף לאחרונה הוא ניהיה קצר רוח וחסר סבלנות שאומר לי שאני "נדבקת אליו" "רכושנית" ושנמאס לו ואין לו כוח אליי יש לציין שאני מתנהגת אליו מאוד יםה וכמו מלך ואני לא מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר יש לציין שיש בנינו הפרש של 12 שנה וחשבתי שאני יתחתן עם גבר בוגר אבל כנראה שטעיתי מה עליי לעשות בנושא המיני כי בעלי לא מוכן ללכת לייעוץ מיני או מה לעשות בפרט על זה שבעלי התחיל לזלזל בי??

פונה יקרה, בעצם את מעלה בעיה כפולה. אחד חוסר משיכה מינית אל בעלך ושתיים יחס של דחייה ואולי קצת רתיעה ממך עם מידה מסוימת של השפלה, כן או לא? לא ברור לי מדוע דווקא הבעיה הראשונה נראית בעינייך כבעלת החשיבות הראשונה במעלה ולא השנייה המורה על טיב היחסים האנושיים ביניכם. לא ברור כמה זמן יצאתם לפני הנישואין אך לאחר 9 חודשים נוצר אנטגוניזם מצד בעלך כלפייך, דרישה לפרטיות שלו ורצון להרחיקך ממנו בעיניי זו בעיה הרבה יותר חמורה ומשמעותית. האם ייתכן שמשהו בתוכך חש את העמדות השליליות שלו כלפייך ונמנע להיפתח אליו גופנית ומינית? המצב הנוכחי מחייב בירור כולל גם של הצד המיני וגם של הצד הבינאישי, הרגשי ביניכם. קשה להתייחס לצד א' בלי צד ב' ולהפך שכן לא ברור מה משפיע על מה וכיצד. אתם רק בראשית הדרך, ממש ממש רק בהתחלה ומצב עניינים זה בהחלט לא ראוי שיהיה כבר בצעד הראשון המשותף בנישואין. מומלץ מאוד שתפנו לייעוץ מיני/זוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אבקש את עזרתך מאחר שאני כבר מדוכאת יש לי חבר כבר שנה וחצי בהתחלה נמשכתי אליו נורא, והוא היה מצחיק אותי אבל אף פעם לא הייתי סגורה עליו בהתחלה עוד הייתי ממשיכה לפזול ולדבר עם בנים אחרים, אבל איתו הרגשתי תחושת בטחון שעם אף גבר אחר לא הרגשתי. באותה תקופה של התפתחות התחלתית בקשר עברה עליי תקופה קשה בצבא, חסרת חברים וסיוט אחד גדול והוא היה האוזן היחידה והקשבת שלי. כשהתחלנו להיות חברים באותה תקופה הוא היה משחק בי במשחקים אובססבבים. מצד אחד היה כלהזמן כועס, מקלל כשלא הייתי בסדר ומצד שני מגונן ואוהב. היו לו פעמיים שהיה מקלל קללות קיצוניות ומעליב ואני תמיד הייתי סולחת כי הוא היה הכותל שלי בלב, ובילעדייו הייתי קורסת. במשך שנה כל מערכת היחסים שלנו היתה מושתת עם ריבים קיצוניים ואהבה אובססבית. אוסיף ואציין שהוא הראשון שלי, ותמיד כאב לי ביחסי מין איתו ובכל מגע מיני כלשהוא ולא חוויתי הנאה כלל (עם כל הגברים שניסו מגע היה לי לא נעים עול גבול הכואב) כך שבתקופה האחרונה אנחנו בכלל לא שוכבים בגלל הבעיה שלי. בהמשך לזאת היו מליוני פרידות כואבות, בכי מר וכאב לב ובסופו של דבר הבטיח שישתנה. יומיים עברו והוא חזר לעצמו - אך בגלימה אחרת. הוא ציני אדיש ומשעמם, אין לו זמן כי הוא לומד, אין לו מה לשתף אותי בשיחות טלפון ואם יש ואני משתפת השיחה לא מתפתחת. היום הגענו לשיחה והוא אמר לי שאין עניין והשיחות כל כך משעממות ונמאס לו שאני בדיכאון (אני באמת מדוכאת קשות בגלל כל הגורמים-כולל הוסטבוליווס) אני באמת לא רוצה להגיד את המילה האחרונה ולהיפרד, אבל אני באמת לא יודעת אם להישאר איתו, היחסים כבר כמעט ולא מושתתים על דבר, התשוקה נעלמה בגלל הדלקת הכרונית, השיחות אינם שיחות ואני גם כמעט ולא נהנת שאני איתו. הוא פגע בי כל כך בתקופה ההיא שאני לא יודעת אם יש השפעה לעבר על ההווה ואם יש עתיד בכלל. אני מציינת שאני בסתר ליבי אוהבת, אבל אני כבר לא יודעת מה זה לאהוב

ריטה היקרה, את סובלת בעצם ממספר גורמים בו זמנית: 1. מצב של דכדוך ובו את נאחזת בכל קש שניתן על מנת לא לשקוע. 2. מצב של בדידות חברתית, לא ברור ממתי ולא ברור למה. 3. מוכנות לספוג עלבונות והתעללויות מסוגים שונים בין באלימות ישירה על ידי קללה ובין אלימות "פסיבית" על ידי אדישות והתרחקות. 4. החולשה שבך והתלות מקשים עלייך לחתוך קשר בו את מושפלת בצורה עמוקה. 5. את סובלת ככל הנראה מווסטבוליטיס. אין זו דלקת גניקולוגית אלא תגובה של הגוף למצב נפשי. אני מפנה אותך לשלוש כתבות שלי בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2061508 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427 לאור מצבך הנפשי החלש אין זה מפליא כלל שירדה תשוקתך המינית ולקית בווסטבוליטיס, כאשר מאוד כועסים על התעללות והשפלה הגוף מגיב בירידה של התשוקה המינית ובפיתוח של כאב עצבי שהוא הווסטבוליטיס המביא לחוסר יכולת לחדירה. מכל האמור לעיל אין זפק שאת זקוקה לייעוץ ותמיכה פסיכוסקסולוגיים אשר יטפלו הן בצד הנפשי והן בצד המיני. איני יודעת כמה חודשים נותר לך לשרת בצבא אך במצב הנוכחי, תוך כדי השירות הצבאי, את יכולה לפנות לקב"ן ולבקש לעזרה לגבי הדיכאון הן באמצעות שיחות והן באמצעות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. לאחר שחרורך מומלץ לטפל בכל המכלול הנפשי והמיני גם יחד. נדמה לי שבמצב הנוכחי קשה לך מאוד לקבל החלטה אם להמשיך בקשר או להתנתק שכן לא ברור מה רע לך יותר, הישארות בקשר בו את חווה דחייה, התעללות והשפלה או להתנתק ממנו ולחוות ריקנות. כך או כך בכל אחד מהמקרים את חווה דכדוך וכאב לב שזו בעייתך המרכזית ובה עלייך לטפל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום,אני בן 18 והתחלתי לצאת עם מישהי לפני חודשיים. הכל הלך סבבה אך בשבוע האחרון אני חושב שבת הזוג שלי לוקחת אותי כמובן מאליו ודיי אדישה כלפיי. אז רציתי להתעייעץ האם כדי לפרק את החבילה או שיש משהו לעשות בנושא?

פונה יקר, אתה מתרשם שאחרי חודשיים בת הזוג שלך איבדה בך את העניין וההתלהבות, איני יודעת אם היא מקבלת אותך כמובן מאליו, איני מבינה מה המשמעות של מקבלת כמובן מאליו, שהרי רק רהיטים וחפצים אנו מקבלים כמובן ואליו וגם לגביהם אנחנו צריכים לשמור על תקינות תפקודית ולתחזק אותם. קיצורו של דבר אני חושבת שכדאי לשוחח איתה על מהות הרגשות ההדדיים ומהות הקשר בפתיחות ובכנות.אתה בחור צעיר וכדאי ללמוד לבסס קשרים על שימת כל הקלפים על השולחן והבעה רגשית גלויה ומבררת. אין שום טעם לנקוט מהלך חד צדדי שכן קיים החשש שאינך מקפיד לקרוא כהלכה את המפה, אולי אתה משליך מהרהורי ליבך וכך או כך הבעיה המרכזית, לדעתי, אינה רק פירוק הקשר והמשכו אלא האימון שלך בבניית קשרים, תחזוקם, בירור עצמתם ובירור האם הגיע זמן סיומם.כל התהליכים שהוזכרו חשובים, יש בהם עניין של צבירת ניסיון כמו בכל התהליכים האנושיים ולפיכך מומלץ שתציף את המצב ותשוחח גלויות ומפורשות עם בת זוגך, על מה שאתה מרגיש ומה שנדמה לך שמתרחש ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

פנסיונר בדרך כלל בריא משתמש בקולכיצין+מיקרופירין 0.75 ל.ד בסדר סוכר בסדר הבעיה לא מגיע לזיקפה מלאה ולזמן קר משתמש בלויטרה לא תמיד עוזר

בן חנן היקר שלום, נא הפנה את שאלתך לאורולוג באתר מאחר ואיני מכירה את התרופות בהן אתה משתמש. עלייך להביא בחשבון כי פרט לעניינים כימיים של תרופות און כגון לויטרה קיים ההבט הפסיכולוגי של האם אתה נמצא בקשר קבוע או שמא אתה נמצא בקשרים קצרים ואקראיים. תפקוד מיני אינו רק עניין של כימיה, הוא עניין של איכות הקשר, אמון, מידת הקרבה ומידת החשיפה האישית. בפנייה הייתה גישה טכנית בלבד ואולי היא מצביעה על היחס הנפשי שלך לסיטואציה מינית. אולי כן ואולי לא. כמו כן היה היעדר מוחלט של פרטים מזהים אודות הנסיבות והיחסים בהם אתה מקיים יחסי מין. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, אני בת 35.5 גרושה 7 שנים + ילד בן 12. לפני שנה וחצי נפרדתי מבן זוג לאחר קשר של 5 שנים. הוא היה בחור רווק שהיה קשה לו להתחייב לכדי קשר של נישואין ולכן נפרדנו. ברצוני לציין שהיה לנו קשר שהתבסס על אמון ואכפתיות, אהבה גדולה ויותר מהכל הסקס היה מדהים. חיבור טוב והרבה רגש. לאחר פרידה קשה מאוד מנסה להתחיל קשר חדש למרות שהרגש אליו לא נגמר לי, אבל אני טיפוס של זוגיות ולכן מנסה בכל הכוח להמשיך הלאה. לפני חודש הכרתי בחור מקסים שמאוד מתחבר עם הבן שלי, מאוד אכפתי, משפחתי עם כוונות רציניות לעתיד. מאוד נחמד לי כשאני מבלה איתו אך הבנתי שאני לא נמשכת אליו ואני לא מרגישה תשוקה או חשק מיני כלשהו כשאני איתו. ברצוני לציין שאני טיפוס מאוד מיני וחם אבל איתו אין לי חשק למגע מיני או סתם חיבוקים ונשיקות. לא מרגישה געגוע או חוסר כשהוא לא נמצא איתי. הרבה זמן חיפשתי מישהו רציני ויצאתי להמון דייטים אך לא מצאתי כי הבחורים ממש לא רציניים. לא יודעת מה לעשות עכשיו כי מצד אחד אני חושבת שיכול להיות לי עתיד טוב עם הבחור הזה אבל קשה לי להיות עם מישהו מבלי להרגיש את האהבה והתשוקה כמו שהרגשתי בעבר. בבקשה תעזרי לי.

פרח היקרה, כידוע קשה מאוד לקיים מערכת יחסים זוגית בהיעדר תשוקה ומשיכה מינית. בפנייתך לא פירטת, ואולי גם את מתקשה לציין מדוע אינך נמשכת לבחור הנוכחי אשר נראה לך כמתאים לקשר ארוך טווח. אין שום פרט אודות בן הזוג הנוכחי: רווק או גרוש, האם יש לו ילדים, אין פרט אודות אופיו, מראהו, הנוכחות שהוא מקרין, אופי התנהגותו המינית ועוד הרבה גורמים המשפיעים על התשוקה והמשיכה. קיימת שאלה נוספת באיזו מידה הבחירה הנוכחית בבחור העכשווי נובעת משיקולי התאמה שכליים ובאיזו מידה הוא מעורר בך חיבה או אהבה, אם הוא מעורר בך חיבה או אהבה עולה שאלה כיצד אלו אינם מהווים גורם מדרבן לגבי משיכה ותשוקה גופנית. מקורה של המשיכה הגופנית הוא גם כתגובה למימד הפיזי וגם תגובה למערכת הרגשית הנוצרת עם בן הזוג. מומלץ שתתני דעתך לכל התהיות שהעליתי כאן ותנסי להבין את עצמך ואת מקור התשוקה המינית. תני לעניין זמן ונסי לפתור אותו בדרך זו או אחרת תוך הבנה שבהיעדר משיכה גופנית תקשי להחזיק מעמד בקשר לאורך זמן מהיותך אדם מיני מאוד. במידת הצורך פני לייעוץ. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום...אני בן 20 ויש לי בעיה אני גומר מהר..חברה שלי מבקשת שאני יעשה חזק ואם אני עושה את זה אני גומר מהר.. והיא לא נהנת ואני מתבאס.. איך משפרים את אורך הזמן של הגמירה?תודה

פונה יקר, נא פנה לאחת ממרפאות הטיפול המיני הציבורי אשר בבתי החולים הכלליים ברחבי הארץ. כאשר מדובר בשפיכה מוקדמת קיימות שתי שיטות טיפוליות: 1. כאשר הגבר נמצא בקשר זוגי העדפה היא לטפל בשני בני הזוג אשר במהלכו מתרגלים בני הזוג תנוחות אירוטיות להנאתם, ובהתאם להדרכה שהם מקבלים לומד הגבר, בעזרת בת זוגו, ללמוד לשלוט בשפיכה. 2. במקרים בהם אין לגבר בת זוג הוא עשוי לקבל תרופה ממשפחת ssri הנלקחת על בסיס יומי אשר אחת מתופעות הלוואי שלה הוא עיכוב בשפיכה. עם הפסקת לקיחת התרופה חוזרת השפיכה להיות כשהייתה ולפיכך קיימת עדיפות לשיטה בה לומדים לשלוט בשפיכה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אנחנו נשואים, בני 47, אשתי סובלת מדכאון, כבר שנם רבות (לא מאוד קשה) אבל בהחלט מאיב ופוגע בחיינו. חיי שלי נפגעו מאוד, לצערי פגע קשות בשמחת החיים והחיוניות שלי במובנים רבים. אני בדילמה קשה , האם להיפרד, כאשר מול עייני עומד הקושי והכאב על שהיא תיפגע גם מעצם הפרידה וגם מהתמודדות לבד (אין לה משפחה בארץ. אני קרוע מבפנים, מצד שני אני עדין צעיר ומרגיש שאני מפסיד את חיי ניסינו לא מעט טיפולים וכ', הדינאמיקה,ההתמודדות והתמיכה יצרו שחיקה קשה אשמח למשהו מעודד

רן היקר, דכאון בדרך כלל, ובמרבית המקרים איננו מצב בלתי פתיר, בחלק גדול מן המקרים בעזרת טיפול פסיכולוגי ותרופתי הולם ניתן להתגבר על רמות שונות של דכאון. בהנחה שניסיתם את כל האמצעים להתגבר על הדכאון של אשתך והדבר לא עלה בידכם אתה מעלה שאלה קיומית ומוסרית האם זכותך להיפרד ממנה ולפתוח חיים חדשים על מנת למצות מהחיים את מה שנותר. על פניו זכותו של כל אדם היא לחתור למירב המשמעות והסיפוק מחייו בהנחה שאינו דורס אחרים ואינו מתנהג בצורה לא מוסרית. לא ברור לי מה מצבכם הכלכלי, לא ברור לי אם אשתך עובדת, אם יש לכם ילדים ובמקרה של גירושין בחזקת מי ישארו. בדרך כלל אישה הלוקה בדכאון תתקשה לגדל את ילדיה ואזי הם יעברו לחזקת האב. גבר המטופל בילדים מתקשה יותר מאשר גבר שאינו מטופל בילדים לפתוח פרק ב', אם כי הדבר בהחלט אפשרי אך יותר קשה. כאמור יש כאן מצבור של שאלות שיש להעמיק בהן ולתת עליהם את הדעת כך שאין תשובה פסוקה אחת מה עלייך לעשות. אתה מתלבט בשאלות מוסריות לגבי בדידותה של אשתך והאם פרידה ממנה תגביר את דכאונה. יש לתת את הדעת על שאלה זו במסגרת שאר השאלות שאיתן עלייך להתמודד. במסגרת הפורום קשה לתת תשובת "שלוף" של עשה ואל תעשה ולפיכך הייתי ממליצה שתפנה לייעוץ זוגי עם אשתך או פרטני בלעדיה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי. אשתי ואני יחד כבר 17 שנה ויש לנו 2 ילדים (6,4). עברנו המון מריבות ואף היינו בטיפול זוגי לפני שנה,שמרביתו התעסק באשתי ובשאלה על חייה ושאיפותיה. כיום אני והיא לא כל כך מדברים.היא טוענת שהיא רוצה "להתחיל לחיות",כלומר,שיהיה לה למה לקום בבוקר...היא לא רוצה לעבוד בסתם עבודה ורוצה ללמוד משהו רציני ולא סתם להעביר דפים.אבל לימודים אלה הם בבוקר והיא לא יכולה לא לעבוד. בנוסף לכך היא טוענת שעשתה טעויות בעבר והיא מצטערת עליהם היום,אחת מהן היא אני,שכשהכרנו היינו בני 20 והשתננו מאז,שכבר אין לה על מה לדבר איתי.ושאין לנו נושאים משותפים. היא די תקועה במצב זה ,חוששת להיפרד כי זה לא דבר קל אך עם זאת היא טוענת שלא נוכל להמשיך. כדיברתי איתה על הזוגיות היא אמרה שאין לה כח "לתחזק" את הזוגיות. מה אני יכול על מנת לעזור לה? אף פעם לא מנעתי ממנה ללמוד או לא לעבוד,תמיד עשתה את מה שרצתה. מעוניין בעצה?

יואל היקר, קשה מאוד להביע דעה לגבי אדם אחר שאיננו הפונה בעצמו, אינני מבינה מהפנייה מדוע ההורות שהגיעה אחרי 11 שנות נישואין אינה מספקת את אשתך ומעניקה לה סיבה טובה לקום בבוקר ואינני מצליחה להבין מדוע במהלך 10 השנים לא הצליחה ללמוד תחום כלשהי המעניק לה סיפוק ומשמעות. אני חוששת להתבטא שוב כלפי אדם שאיננו הפונה אך הרושם הוא שמדובר בסוג של דכדוך. במצב הנוכחי הרושם הוא שמרבית הדברים כולל הזוגיות אינם מספקים וממלאים. לא נותר אלא לחזור על המנטרה שאם ברצונך לנסות ולהאבק על קשר זה מומלץ לפנות לייעוץ זוגי, חרף העובדה שכבר הייתם בסרט הזה, אם כי בצורה שונה, גם בעבר. ייתכן שמאז השתנו פני הדברים, השתנה הלך הרוח וכך או כך קשה לשמור על נישואין כשצד אחד חפץ בהם והשני לא ממש. אם אתה מעוניים בהמשך הקשר נסה להשקיע ולשכנע את אשתך לעשות את המירב שהיא מסוגלת לו במסגרת המאמצים המשותפים לשמור על הקיים. אלטרנטיבה לא תהיה קלה לשניכם ובפרט לגבי אשתך הרוצה בו זמנית גם לפתוח בהתחלות מקצועיות חדשות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי,(בת 24) אני וחבר שלי ביחד שנה וחצי. לאור בעיות תקשורת למיניהם בקשר נפרדנו לחודש ושבוע! במהלך התקופה ניסיתי להתנתק רגשית,אני חושבת שהיה בי הרבה כעס כלפיו על הקשר עצמו ובאמת נהניתי מהשקט הנפשי שקיבלתי בתקופה הזאת... יצאתי עם חברות נהניתי הכרתי אנשים... דיברנו והחלטנו לתת לקשר צאנס נוסף,חזרנו לפני שבועיים, ובאמת אפשר לראות שהוא שינה גישה ,מראה אהבה, יותר סובלני , ובאמת רואה אותי לצידו ולא מקבל אותי כמובן מאליו!!כאילו במהלך התקופה הזאת הבין משהו.. הבעיה היא שלפני חודש,הוא סיפר לי שהוא היה עם בחורה שהכיר והוא מפחד שנדבק באיידס בגלל אפשרות ליחסי מין לא מוגנים.. אני נפגעתי מזה עד עמקי נשמתי! ולמרות שהיה לי מאוד קשה אני התעליתי על עצמי ידעתי שקשה לו (הוא היפוכונדר בנוסף לכל ) והייתי שם בשבילו עודדתי אותו והקשבתי לו. אני חושבת שאף בחורה בחיים לא הייתה עושה את זה במיוחד שזה עלול להזיק לה. אתמול,הוא סיפר לי שזו לא הייתה בחורה שהוא הכיר,כי לא היה לו שום דבר מבחינה רגשית ושהסיבה האמתית היא שהוא הלך לזונה. הייתי בשוק!! כי במהלך חודש אני אכלתי את הלב שאולי הוא נקשר למישהי אחרת.... קיבלתי כביכול סתירה נוספת,אולי מצד אחד הוקל לי איפשהו שהוא לא היה עם בחורה רגילה מבחינה רגשית ושזה היה אך ורק בשביל האקט המיני.. אבל מצד שני נורא מפריע לי שהוא הלך לזונה ועדיין קיים יחסי מין!!!!!! אין בי כעס עליו שהוא בגד בי כי לא היינו ביחד,כי הוא לא היה חייב לי דין וחשבון. הכעס שיש בי שהוא היה עם בחורה אחרת! אתמול סיפרתי לו שאני רק התנשקתי עם מישהו,נורא נפגע מזה בהתחלה אפילו היו לו דמעות בעיניים. עד שאמרתי שירגע ושאין לו זכות בכלל אחרי שהוא זיין מישהי אחרת! קודם כל,אנחנו לא מקיימים יחסי מין כרגע.. מחכים 50 יום לבדיקה דבר שני,אני לא רואה את עצמי כרגע נוגעת בו מבחינה מינית כי ישר עולה לי תמונה שלו עם מישהי אחרת,וזה נורא כואב לי...אני ממש פגועה!! אני אוהבת אותו,ומאז שחזרנו מאוד כיף לי,אבל ברגע שאני נזכרת בזה זה עושה לי רע! אני מפחדת שזה לא יעבור לי,ואני לא יודעת אם זה נורמלי או לא. מה דעתך?

ראי את תשובתי.

היי,(בת 24) אני וחבר שלי ביחד שנה וחצי. לאור בעיות תקשורת למיניהם בקשר נפרדנו לחודש ושבוע! במהלך התקופה ניסיתי להתנתק רגשית,אני חושבת שהיה בי הרבה כעס כלפיו על הקשר עצמו ובאמת נהניתי מהשקט הנפשי שקיבלתי בתקופה הזאת... יצאתי עם חברות נהניתי הכרתי אנשים... דיברנו והחלטנו לתת לקשר צאנס נוסף,חזרנו לפני שבועיים, ובאמת אפשר לראות שהוא שינה גישה ,מראה אהבה, יותר סובלני , ובאמת רואה אותי לצידו ולא מקבל אותי כמובן מאליו!!כאילו במהלך התקופה הזאת הבין משהו.. הבעיה היא שלפני חודש,הוא סיפר לי שהוא היה עם בחורה שהכיר והוא מפחד שנדבק באיידס בגלל אפשרות ליחסי מין לא מוגנים.. אני נפגעתי מזה עד עמקי נשמתי! ולמרות שהיה לי מאוד קשה אני התעליתי על עצמי ידעתי שקשה לו (הוא היפוכונדר בנוסף לכל ) והייתי שם בשבילו עודדתי אותו והקשבתי לו. אני חושבת שאף בחורה בחיים לא הייתה עושה את זה במיוחד שזה עלול להזיק לה. אתמול,הוא סיפר לי שזו לא הייתה בחורה שהוא הכיר,כי לא היה לו שום דבר מבחינה רגשית ושהסיבה האמתית היא שהוא הלך לזונה. הייתי בשוק!! כי במהלך חודש אני אכלתי את הלב שאולי הוא נקשר למישהי אחרת.... קיבלתי כביכול סתירה נוספת,אולי מצד אחד הוקל לי איפשהו שהוא לא היה עם בחורה רגילה מבחינה רגשית ושזה היה אך ורק בשביל האקט המיני.. אבל מצד שני נורא מפריע לי שהוא הלך לזונה ועדיין קיים יחסי מין!!!!!! אין בי כעס עליו שהוא בגד בי כי לא היינו ביחד,כי הוא לא היה חייב לי דין וחשבון. הכעס שיש בי שהוא היה עם בחורה אחרת! אתמול סיפרתי לו שאני רק התנשקתי עם מישהו,נורא נפגע מזה בהתחלה אפילו היו לו דמעות בעיניים. עד שאמרתי שירגע ושאין לו זכות בכלל אחרי שהוא זיין מישהי אחרת! קודם כל,אנחנו לא מקיימים יחסי מין כרגע.. מחכים 50 יום לבדיקה דבר שני,אני לא רואה את עצמי כרגע נוגעת בו מבחינה מינית כי ישר עולה לי תמונה שלו עם מישהי אחרת,וזה נורא כואב לי...אני ממש פגועה!! אני אוהבת אותו,ומאז שחזרנו מאוד כיף לי,אבל ברגע שאני נזכרת בזה זה עושה לי רע! אני מפחדת שזה לא יעבור לי,ואני לא יודעת אם זה נורמלי או לא. מה דעתך?

שיר היקרה, נדמה לי שבעיות התקשורת ביניכם ממשיכות להתקיים והפעם בצורה של ההתייחסות של כל אחד מכם לנושא מיניות. ראשית נאחל לבן זוגך שהבדיקה תראה שהוא בריא ושלם ושאין לו איידס. לגופו של עניין לא ברור כיצד גבר אחראי הולך לקיים יחסי מין עם נערת ליווי ללא שימוש הולם עם קונדום, ואם כן השתמש בקונדום ובכל זאת מלא חרדות מאיידס השאלה היא אודות רגשות האשם ולא ברור המניע למעשה שכן לא היה חשוך מיניות של ממש. ההרגשה שהן אצלו ואצלך פועלים דחפים של פגיעה עצמית בדרך זו או אחרת. בן זוגך הסתבך באמירה לא נכונה שהיה זה סטוץ אך בעצם הייתה זו נערת ליווי, הסתבך במעשה לא נכון ואילו את מסתבכת בכעס ובהקרנה מנטאלית חוזרת ונשנית של האקט המיני שביצע. אם אינך מסוגלת לשחרר את העניין מראשך נראה שיקשה עלייך להתגבר על הטינה שאת חשה כלפי מעשה זה, את כועסת, נרתעת, חוששת, נגעלת ושאר העמדות השליליות וכל עוד אינך משחררת זאת יקשה עליכם לקיים יחסי מין מלאי אמון ושחרור. אני חושבת שהקשר הזה בהחלט מורכב. הפרידה הייתה קצרה מבלי יכולת של שינוי של ממש בכל אחד מכם והבעיות מרקיעות שחקים מיד עם החזרה המשותפת. במצב הנוכחי אני מציעה לכם לחזור ולדון בכל חצאי האמיתות והתגובות הרגשיות העזות של כל אחד למשנהו ולבדוק האם במצב כזה ביכולתכם להמשיך הלאה תוך התמסרות לקשר ונתינת אמון הדדית. במידה ואתם חשים שאינכם יכולים להתגבר על עצמת רגשותיכם השליליים כדאי לעשות חושבים על יכולתכם להמשיך. אגב שאלת השאלות השליליים והיכולת להתגבר עליהם נשארת כשאלה של כל אחד בפני עצמו כי בכל קשר שלא יהיה תיווצרנה מספיק סיבות לתגובות שליליות והשאלה היא האם כל אחד מכם בפני עצמו מסוגל להתגבר הן על מעשים פזיזים והן על תגובות רגשיות שליליות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בני היה בקשר עם בחורה 3 שנים אח"כ היו לו עוד קשרים קצרים, ויש לו ידידות למכביר. לפני כחצי שנה היה בדכאון, לא ידעתי מה הרקע (כעת אני משערת שהגורם היה קשר מיני חדש עם בחור בגילו ) הפנתי אותו ליועצת, אחרי כמה שיחות הוא התאושש , אך לאחרונה סיפר לי באופן מפתיע שהוא בקשר זוגי עם גבר, הוא הצהיר שהוא אוהב אותו ובן הזוג מעניק לו תמיכה. אני הופתעתי מהגילוי, לא יודעת איך לאכול את הענין ואיך אני משלימה עם העובדה או מנסה לעזור לבן לצאת מהקשר ? מה דעתך?מי צריך יותר לקבל ייעוץ ?

ורדה יקרה, בנך עבר תהליך של גילוי הזהות המינית שלו שככל הנראה יש לה פוטנציאל של בי סקסואליות והחליט לבחור בשלב הנוכחי בדרך של הומוסקסואליות. בזמן הנוכחי ובתרבותנו הנוכחית ההומוסקסואליות מתקבלת כצורת ביטוי לגיטימית של מיניות האדם, השיפוט לגביה הוא של נורמטיביות וטוב שבנך אינו חש צורך להסתתר אלא יכול לבטא בגלוי את העדפותיו המיניות. אין לי שום מושג אם ברצונו בשלב הנוכחי לחזור ולהיות בקשר עם אישה ובטוח שהעדפתך בעניין זה (שיחזור לקשר עם נשים) אין לה שום השפעה עליו וכל שהיא יכולה לגרום לקרע ביניכם. במצב הנוכחי יפנה לעזרה האדם החש שהוא נמצא בחוסר איזון רגשי, במועקה, בבלבול ובהתנגשות עם המציאות. מתוך התיאור נדמה לי שמצב המועקה הפנימי קשה יותר אצלך, אין זה אומר שבעתיד כלשהו לא תחזור המועקה לבנך, אין לנו ערבות לגבי העתיד, במצב הנוכחי הוא במצב של איזון. אני בהחלט יכולה להבין את כאבך על שינוי העדפותיו מנשים לגברים, אך חשוב יותר הוא לא חאבד את הקשר עם הבן ולהמשיך לקבל ולאהוב אותו כפי שהוא. במידה והמצב הנוכחי קשה לך הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי יצאתי עם מישהו (נקרא לו צ') במשך 5 חודשים ולפני שנה נפרדנו בגלל שטות... בשנה הזאת יצאתי עם 2 בחורים אבל הרגשתי שזה לא זה, והמשכתי לחשוב על צ'. אז לפני כשבועיים החלטתי לשלוח לו הודעה והתכתבנו במשך שעות על גבי שעות. אחרי 4 ימים נפגשנו והחלטנו לחזור. הוא ממש נראה מאושר מהצעד הזה והסמיק כמו ילדה בת 7. עכשיו אני מבולבלת, כי ממש רציתי אותו כשהתחלנו להתכתב אבל בגלל שהוא נענה ל"חיזור" שלי כל כך מהר וכל כך בקלות, זה לא נתן זמן לאש ולמתח להתחמם. עכשיו הוא שלי והוא שולח לי הודעות כל יום. אנחנו נפגשים כל סוף שבוע כשהוא חוזר מהלימודים בדרום, למשל בסופ"ש האחרון הוא חזר בחמישי והתראנו חמישי, שישי, ושבת!!! וזה משגע אותי... עד לפני שבועיים הוא בכלל לא טרח ליצור איתי קשר ועכשיו פתאום הוא נמס מכל מגע שלי. ואני יודעת שהוא ביישן, אז זה לא שהוא לא רצה את הקשר הזה או משהו, הוא פשוט התבייש ליצור איתי קשר. יש כאלו שצריכים דחיפה קלה. אבל עדיין... זה פשוט הוריד לי לגמרי שהוא נענה בחיוב וכל כך בקלות!!! מה עושים??? הבחור הזה מדהים ואין לי ספק שיהיה לי עתיד מושלם איתו, הוא יציב, הוא משכיל, הוא יגיע רחוק בחיים. אבל קשה לי להימשך אליו עכשיו כמו שנמשכתי אליו לפני הפרידה... האם זה הסוף??? או שאני יכולה לחזור לאהוב אותו כמו פעם?? בבקשה עזרה!

פונה יקרה, אכן יש כאן בעיה שכאשר היית חסרה את צ'והוא היה בחזקת "איננו" לגבייך חשת אליו געגוע ורצית בקרבתו, ברגע שצ' חזר להיות נוכח בחייך את עויינת אותו על שהוא רוצה בך, חושק בך ונענה בקלות לחיזורך. יש כאן ביטוי עמוק לתוקפנות ועוינות הקיימים בתוכך. כאילו רק דבר שבא בקושי ויש צורך להילחם עבורו הופך ראוי ובעל ערך. זו כמובן אשליה שכן מאבק הכיבוש מחדש עשוי להיות ארוך ככל שיהיה, הרי ברגע שנפל הפור והאובייקט "הושג" שוב חל עליו תהליך של פיחות ערך ויוידת עניין ואהבה. במצבים אלו יחסים מקבלים את האופי של יחסי מאבק וכוחנות כאשר מירב הסיפוק הוא ביצירת ריב והתפייסות לאחריו. בזרימה נעימה של יחס טוב וקרוב נוצר איבוד עניין ופיחות באהבה. אין ספק שזו בעיה ומומלץ לפיכך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשנות את נוסחת המנגנון שפוגעת קודם כל בעצמך: את כאובה בזמן הפסד הקשר ואת מאבדת עניין כאשר הוא קיים. זו נוסחא שבכל מצב את יוצאת מפסידה. הייתי מציעה לך אפוא לפנות לייעוץ כדי להיטיב להבין את עצמך ומדוע פועלת הנוסחא של חבלה עצמית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

לפני כחודשיים נפרדתי מבת הזוג. היינו ביחד 3 שנים, היא הייתה גרה אצלי והיינו מנהלים חיים משותפים ביחד. אני בן 20 והיא הייתה האהבה הראשונה שלי. בהתחלה הייתי בוכה הרבה, לא אוכל ולא מוצא עיניין בדברים ובטח שלא הנאה. בשבועות הראשונים התגברתי די יפה (עד כמה שאפשר...) אולם כעת אני לא מרגיש שהזמן ממשיך להעויל לי. אני עדיין מסתכל בדף הפייסבוק שלה, עדיין מקנא לה, עדיין חושב עליה הרבה וזה לא השתנה עד עכשיו. זה דורש ממני הרבה עצבים וסבל, ואני תוהה עד מתי זה ימשיך ככה? מתי סוף סוף אני אתגבר עליה סופית? לדעתי אנחנו עכשיו "במלחמה פסיכולוגית", כל אחד מאיתנו מראה כאילו הכל טוב והכל יפה. אין לי ספק שלה גם קשה למרות שהיא מראה כאילו הכל בסדר ופורח אצלה. למרות שברציונאל אני מבין שהיא גם כואבת (לא פחות ממני) אני תוהה הרבה האם היא התגברה עלי? האם היא שכחה אותי כבר? המחשבות האלה מדכאות אותי וכאמור גורמות לי לסבל רב. חשוב לי לציין כי איננו מתאימים ואני ריאלית מבין זאת. מה אפשר לעשות על מנת למזער את הכאב והסבל? והאם זה נורמאלי שאחרי חודשיים היא עדיין לא יוצאת לי מהראש? בתודה, תומר.

תומר היקר, עברו סך הכל שני חודשים מאז הפרידה כך שאנחנו מדברים על פרידה מאוד טרייה ועל כאב שהוא עדיין טרי מאוד. אתם נפרדתם משום שאינכם מתאימים, אך אין הדבר מונע את הכאב שבהתנתקות מאדם שהיה קרוב ואהוב. אני מפנה אותך לכתבה בבלוג שלי אודות כאבי פרידה בזוגיות, מקווה שתעזור לך. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2465599 אין צורך להסתכל בפייסבוק שכן בזמני משבר ופרידה אין המשקפים, בפירוש לא, את המתחולל בנפש כל אחד, ואכן נעשה בהם שימוש כבמסווה לצורך העמדת פנים של "אצלי הכל בסדר". אין טעם לחפש את האמת של התחושות הפנימיות בין דפי הפייסבוק. לעיתים יש צורך בהליך של כאב הפרידה שכן הוא עיבוד של הנפש למצב ולא תמיד ניתן לעשות קיצורי דרך בעניין זה, לא סתם ביהדות תקופות האבל נחלקות לשבעה ימים (חלילה מדובר אז על מותו של אדם) שהוא שלב ההתנתקות בעזרת נוכחות אנשים רבים, שלושים יום ולאחר מכן שנה שלמה הנחשבת שנת אבל. אם הסבל הנוכחי קשה לך מדי ומשבש את תפקודך בצורה משמעותית ניתן לעשות כמה דברים: 1. להעלות את כל הסיבות המוצדקות בצורך בפרידה, לחזור ולשנן אותן. 2. חרף הפיתוי לגזור התנתקות מהפייסבוק של האקסית, זהו רק מלח על הפצעים. רצוי אפילו למחוק אותה מרשימת החברים. 3. במידה ואתה חש שאתה הולך לאיבוד עם עצמך ניתן לפנות לתמיכה של ייעוץ פסיכולוגי לתקופה של מספר חודשים. 4. לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. מקווה שאחד האמצעים או שילוב שלהם יביא להקלה מסוימת בטווח המיידי לגבי כאב הפרידה. במקרה הזה אכן הזמן עושה את שלו אך יש לדאוג למלא זמן זה בעשיות שהן מספקות עבורך ובעלות משמעות חיובית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני (זכר) וחברתי בשנות ה20 לחיינו ונמצאים כבר מספר שנים במערכת יחסים. בשנה הראשונה למערכת היחסים מישהי בצבא נתנה לי המון תשומת לב מינית, יצאתי איתה פעם אחת והסתרתי את זה מחברתי. חברתי גילתה את זה והדבר פגע בה, כמעט נפרדנו, הדבר מטריד אותה עד היום ויצר משבר אמון. יש לציין שאמנם נהנתי מתשומת הלב אבל לא קרה בינינו כלום ולא תכננתי שיקרה כלום. באותה תקופה חברתי בדרכים שונות וקיצוניות הייתה פוגעת בי וגורמת לי להרגיש מאוד קטן וכאילו אני מאוד חסר משמעות מבחינתה והסיבה העיקרית למה שעשיתי היא שנהנתי להרגיש קצת יותר "גבר" והשתמשתי בזה כדי לגרום לה לקנא. סוג של "להחזיר" לה ולהוכיח לעצמי שאכפת לה ממני. מאז במשך מס' שנים חברתי נוהגת בהזדמנויות שונות לקרוא לי שקרן, בוגדני ולהטיח בפני שאני רק מחפש לבגוד בה ושאני משקר לה לטענתה היא לא סומכת עלי ואין לה בי אמון ושעלי ליצור את האמון הזה. היא מסתכלת לי בפלאפון ובפייסבוק וטוענת שלדעתה במערכת יחסים זה לגיטימי שלא יהיו סודות ושאם אין מה להסתיר אין מה להסתיר. כשאני אומר שלדעתי גם במערכת יחסים מותר שלבנאדם תהיה פרטיות היא שוללת את זה בטענה שאני לא עושה את זה מתוך רצון בפרטיות אלא כי אני מסתיר דברים. אציין שגם לי היו תקופות שהייתי מסתכל לחברתי בפלאפון ובפייסבוק. רק שאני מסוגל להודות שזה לא בסדר. ומבחינתה זה דבר תקין ולגיטימי. התחלתי את דרכי במסגרת חדשה לא מזמן. קשרי עם בנות המין השני מאוד מפריעים לחברתי. באירוע פתיחה באותה מסגרת טרם הכרתי אישית את הנפשות הפועלות אלא רק דרך קבוצה באינטרנט, חיפשתי טרמפ ומישהי הציעה להסיע אותי. חברתי לקחה את העניין מאוד קשה והטיחה בפני שאני מחפש לנסוע עם בנות שאני לא מכיר ושמה פתאום זה נראה לי הגיוני. ידידה אחרת שהכרתי במהלך הזמן, חברתי החליטה למרות שהן לא מכירות באופן אישי לשפוט אותה כ"זונה" כי היא רשמה לי דברים שבעיני חברה שלי הם רמיזה מינית על הוול בפייסבוק (למרות שלא הייתה בהם התייחסות אישית אלי או אליה ולמרות שהם נאמרו באופן מתבדח). יש לציין שהיא כתבה את הדברים האלה על הוול באופן פומבי כשעל חלקם אפילו אמא שלי הגיבה, לאותה ידידה יש חבר שיכל לראות את הדברים גם והיא ידעה בפירוש שגם חברתי רואה. חברה שלי לא מוכנה לקבל את זה שלאותה ידידה יש סגנון מסויים אבל אין לה מניעים נסתרים ואת ההסבר שלי שכולם רואים מה היא כתבה לי כולל חבר שלה ואמא שלה ואמא שלי והיא.. לגבי ידידה אחרת שאנחנו מתכתבים בסמסים לגבי לימודים אבל גם בעניינים חבריים ומבלים זמן רב יחד באותה מסגרת. כשאותה ידידה רצתה לשבת לאכול איתי צהריים, חברה שלי רבה איתי ואמרה לי להבהיר לה שזה לא מקובל שאני אשב עם בנות לבד. כשאמרתי לה שזה לא הגיוני לדעתי ואכפת לי ממנה ואני לא רוצה סתם להרחיק אותה היא אמרה לי שלדעתה אני מאוהב באותה ידידה ויש לי אובססיה כלפיה. (יש לציין שגם ידידה זו בזוגיות) חברתי אומרת שבלי קשר לזה שהיא לא סומכת עלי ושאני צריך לגרום לה לסמוך עלי, יש "גבולות" בקשרים בין ידידים ולא הגיוני שידידים ישבו לבד או יצאו לבד (אם זה ללמוד יחד אחד אצל השניה, אם זה לאכול צהריים יחד וכו' ואפילו שיחות טלפון חבריות) אני חושב שזה לחלוטין לא הגיוני פשוט כי אני לא חושב שביחסים בינאישיים אפשר לעשות את ההפרדות האלה. חברה שלי מודה שברור שיכולתי לעשות דברים מאחורי הגב שלה ולבגוד בה אם רציתי אבל בלי קשר זה פשוט לא מקובל לדעתה ולטענתה למרות שאני לא מסכים עם זה זוהי גם דעת הרוב. אני אומר לה שהגיע הזמן אחרי כמה שנים שהיא תפסיק להתפס לאותו מעשה שעשיתי, קודם כל משום שזה קרה לפני שנים, שנית משום שאמנם שיקרתי לה אבל לא בגדתי בה, שלישית משום שגם מה שעשיתי נבע בעיקר כדי לגרום לה לקנא ובגלל איך שהיא התייחסה אלי וגם בגלל שגם היא שיקרה לי ופגעה בי בדרכים כואבות לא פחות ולדעתי אם ממשיכים עלאה אז ממשיכים עלאה ולא נתפסים לדברים כאלה לעד. ולגבי העניין עם הידידות אני לא חושב שזה הגיוני או אפשרי בעיני היא מגזימה, אני רואה המון אנשים בזוגיות שמבלים עם בני ובנות המין השני בצורה ידידותית וחברית, אם זה במקומות עבודה, לימודים וכו' ולא רואה בזה שום פסול. איפה הבעיה והאם אני טועה?

דני היקר, לא ברור לי מדוע אתה ובת זוגך נמצאים במערכת כה פוגענית האחד כלפי השני. מערכת של הטחת עלבונות מתמדת, חשדנות, האשמות הדדיות, צורך להצטדק באופן קבוע ומערכת מלאה תוקפנות ורגשות אשם. לחברתך לא נוח איתך כי אינה בוטחת בך ולך לא נוח איתה כי אתה חווה רודפנות מתמדת, חודרנות, חדירה לפרטיות ואי הענקה טבעי של מרחב אישי. זהו קשר בו אינכם מאפשרים אחד לשני מרחב אישי הכולל פרטיות, ידידות עם בני המין השני וקיים מאבק של נקמנות, נטירת איבה, הצקות ובקצרה הרושם הוא שאתם נהנים להיות קורבנות האחד של השני ולהפעיל כוח פסיכולוגי האחד כלפי השני. עלייך לבדוק עם עצמך מדוע מתאים לך להיות במערכת כה קשה שבה אתה פוגע ונפגע ללא הרף, אינך מוערך כבן אדם ראוי ואתה מוכן להיות תחת פיקוח וסצנות קנאה מתמידות. כמו כן עלייך לבדוק את הצורך שלך בקנאה פולשנית, בצורך לקבל ערך עצמי מבחוץ ולא מתוך המערכת האינטימית ובקצרה הצורך שלך "שיירדו" עלייך ובקורבנות. אם לא תבין צורך זה הוא ימשיך במערכת הנוכחית, וגם היא תוחלף זה עשוי ללוות אותך במערכות היחסים הבאות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נמצאת במערכת יחסים של שמונה חודשים עם גבר שאותו אני אוהבת מאוד. ככל שאני יכולה לדעת המצב הדדי. הוא בן 32 ואני בת 31 ואני היא המערכת יחסים הראשונה הרצינית שלו. לפני זה לא היו לא מערכות יחסים. הוא מגיע ממשפחה דתית ובגיל 16 הפך חילוני. המערכת התהדקה ואנחנו רוצים להתחתן בקרוב. הבעיה היא שהוא לא יוזם מין איתי. נראה שהוא לא מתעניין בזה כאילו מין זה לא חלק מהחיים. כשאנחנו שוכבים זה נראה שזה יותר כדי לרצות אותי. אני נהנית במין איתו ובכלל באופן כללי אם אפשר לומר שאני בחורה מינית ומושכת. מין חשוב לי אני נהנית ממגע אינטימי עם החבר שלי – אני נמשכת אליו והוא נמשך אליי לפי מה שהוא אומר. תדירות המין אצלנו היא 5 פעמים בחודש בערך. לי מאוד קשה עם המינון הזה. הוא נראה שהוא לא מתמודד עם משהו. איני יודעת אם הוא א-מיני או פשוט יש לו מחסומים פסיכולוגיים כלשהם. נ.ב. אנחנו מדבריפ בפתיחות על הכל- הוא טוען שאינו יודע מה הבעיה וכל הזמן מעלה השערה אחרת. אבל אין התמודדות אמיתית. אני אוהבת אותו ורצה אותו בחייאבל מפחדת מאוד שעיניין המין יפורר את המערכת יחסים. נראה שהוא שוכב איתי כדי לשמור על הסדר הטוב של מערכת היחסים ולא מתוך האש האישית הפנימית של הרצון הפרטי שלו. שנינו אנשים מורכבים ורגישים ובשיגרת יומנו פוגשים פסיכולוג קליני. אני נוטלת ציפרלקס הוא נוטל וולבטריןן. אני זקוקה לעזרה מקצועית. איני יודעת מה לעשות ומפחדת שהמערכת יחסים תתפורר בגלל נושא המין. בבקשה למי אוכל לפנות לעזרה- לאיזה סוג של איש מקצוע?

ראי את תשובתיי הקודמות אלייך.

היי אילנה, אני נמצאת במערכת יחסים של שמונה חודשים עם גבר שאותו אני אוהבת מאוד. ככל שאני יכולה לדעת המצב הדדי. הוא בן 32 ואני בת 31 ואני היא המערכת יחסים הראשונה הרצינית שלו. לפני זה לא היו לא מערכות יחסים. הוא מגיע ממשפחה דתית ובגיל 16 הפך חילוני. המערכת התהדקה ואנחנו רוצים להתחתן בקרוב. הבעיה היא שהוא לא יוזם מין איתי. נראה שהוא לא מתעניין בזה כאילו מין זה לא חלק מהחיים. כשאנחנו שוכבים זה נראה שזה יותר כדי לרצות אותי. אני נהנית במין איתו ובכלל באופן כללי אם אפשר לומר שאני בחורה מינית ומושכת. מין חשוב לי אני נהנית ממגע אינטימי עם החבר שלי – אני נמשכת אליו והוא נמשך אליי לפי מה שהוא אומר. תדירות המין אצלנו היא 5 פעמים בחודש בערך. לי מאוד קשה עם המינון הזה. הוא נראה שהוא לא מתמודד עם משהו. איני יודעת אם הוא א-מיני או פשוט יש לו מחסומים פסיכולוגיים כלשהם. נ.ב. אנחנו מדבריפ בפתיחות על הכל- הוא טוען שאינו יודע מה הבעיה וכל הזמן מעלה השערה אחרת. אבל אין התמודדות אמיתית. אני אוהבת אותו ורצה אותו בחייאבל מפחדת מאוד שעיניין המין יפורר את המערכת יחסים. נראה שהוא שוכב איתי כדי לשמור על הסדר הטוב של מערכת היחסים ולא מתוך האש האישית הפנימית של הרצון הפרטי שלו. שנינו אנשים מורכבים ורגישים ובשיגרת יומנו פוגשים פסיכולוג קליני. אני נוטלת ציפרלקס הוא נוטל וולבטריןן. אני זקוקה לעזרה מקצועית. איני יודעת מה לעשות ומפחדת שהמערכת יחסים תתפורר בגלל נושא המין. בבקשה למי אוכל לפנות לעזרה- לאיזה סוג של איש מקצוע?

ראי שתי תשובותיי הקודמות לך.

אני יוצא מזה כ4 חודשים עם גרושה פלוס ילדה , אני רווק בן 28 היא בת 26 ,הקשר בינינו ממש נפלא התקשורת מדהימה אף פעם לא היה לי קשר כזה מבחינת כימיה והבנה וגם סקס . אני רואה בה אישה לחיים אך יש לי המון התלבטויות לגבי הקשר הזה , המשפחה שלי יודעת מהקשר ותומכים בו ,היא בחורה ממש מקסימה ויפה , עולים לי הרבה לבטים לגבי הקשר אני מרגיש קצת מבולבל מאיך שאקבל את הילדה שלה , ומרגיש לפעמים שהיא בחורה מסכנה למרות שמבחינה פיננסית היא איתנה לגמרי ושאני יכול להשיג יותר מזה . למרות שממש טוב לי איתה בוא נאמר שבמידה והיא הייתה רווקה הייתי מתחתן איתה זה וודאי . סורי על הצורת כתיבה הקצת מסובכת אשמח אם תעני :)

פונה יקר, נדמה לי מתוך הפנייה שאתה כותב דבר והיפוכו כגון: אף פעם לא היה לי קשר כזה... אישה לחיים..., המשפחה תומכת בקשר, איתנה פיננסית, אלו כל הדברים הטובים ויחד עם זאת יש לך ספקות ולבטים ואתה חושב שאתה יכול להשיג משהו טוב יותר לא ברור לי מהו טוב יותר אם הסקס והכימיה נהדרים, משום מה מתגנב החשד לליבי, ואולי אני טועה, כי אתה אדם הנוהג להטיל מום בקשרים הנוצרים איתך וכתוצאה מכך אינך מאריך בהם ימים, התירוץ בקשר הנוכחי הוא עובדת קיומה של ילדה לחברתך ואז אתה משרטט עתיד אלטרנטיבי שאם הייתה רווקה ללא ילדים אז לא היו לך כל התלבטויות. ראשית המצב האידיאלי אינו אפשרי, עובדה ושנית נדמה לי שהכרת רווקות ללא ילדים שאיתן לא היה לך קשר נפלא. אני חוששת שאמביוולנטיות והתלבטות מאפיינים את יחסך בקשר עם נשים ולשם כך אתה מסוגל אולי אפילו לעוות את דמותן. לדוגמא- מטעמים לא ברורים אתה מייחס מסכנות לבת זוגך, לא ברור מדוע בחורה כה מוצלחת ואיתה כלכלית, אם לילדה ובת 26 היא מסכנה, להערכתי היא במצב טוב מאוד בחיים. נדמה לי שהטוב ביותר הוא להפנות אותך לייעוץ פסיכולוגי אישי על מנת לעשות סדר במחשבותייך ורגשותייך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה. אני נמצאת בקשר של 8 חודשים עם גבר. לא מזמן התארסנו. איכות הקשר האנושע ריגשי הוא ברמה גבוהה לשני הצדדים. אני אוהבת אותו מאד ונראה שזה הדדי. הבעיה היא שהוא לא ממש מעוניין במין ואני מרגישה שכשהוא ואני שוכבים זה כדי לרצות אוצי ולשמור על החבלים שקושרים את הזוגיות. אנחנו מדברים על כך אך לא מבינים לבד מה הבעיה בדיוק. אני אציין שאני אישה מושכת ומינית ואני זקוקה למין כחלק מהאינטימיוצ בקשר. הוא דתי לשעבר. אולי זה מחסום פסיכולוגי? אולי הוא א-מיני? אני המערכת יחסים הראשונה הרצינית שלו (הוא בן 31 ואני בת 30) אני לא יודעת לנה הוא לא מעוניין במין. שנינו אנשים מורכבים ונוטלים ציפרלקס והוא נוטל וולבטרין נגד דיכאון. שנינו בטיפול פסיכולוגי קליני כחלק משגרת חיינו . אני זקוקה לעזרה והכווהה והמלצה לעזרה של איש מקצוע. המערכת יחסים חשובה לי מאד ואנחנו רוצים בקרוב להתחתן. תוכלי להפנות אותי למישהו מומלץ? נ.ב. אנחנו שוכסים 5 פעמים בחודש בערך ואני נהנת מזה . הוא אומר שגם הוא אבל איני יודעת מה לחשוב על כך כי הוא לא יוזם את זה.

גלית יקרה, נדמה לי שענינו על שאלתך בתשובה הקודמת אך מכיוון וכרע נאמר בפירוש שבן זוגך סובל מדיכאון וחרדה ושהוא דתי לשעבר הדבר אכן מצביע על העכבות בתשוקה המינית בשל הדיכאון והחרדה והרקע הדתי. כך או כך לקרוא לו א מיני זו הפרזה מצידך, מדובר בגבר בעל תשוקה מינית נמוכה, כרגע זה מה יש. אין לראות את הדבר משתנה במהירות בזמן הקרוב ועלייך להעריך את יכולתך להישאר בקשר זה. הקריאה שלך לחפש מטפל לבעיה אינה מובנת כלל, טיפול פסיכולוגי עמוק ומתאים הוא הכתובת שבה צריך אדם לדון במעצורי תשוקתו המינית או במעצורים המיניים לביטוי תשוקתו המינית. בן זוגך נמצא כבר בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ונוטל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה כך שגם צד זה מכוסה תרופתית, אין מקום לטיפול מקביל פסיכוסקסולוגי מאחר וטיפול כזה הוא טיפול דינמי לכל דבר ועניין וטיפול בפסיכולוגיית המעמקים עם דגש על התשוקה המינית. לגשת היום לטיפול פסיכוסקסולוגי משמעו להפסיק את הטיפול עם המטפל הקבוע שלו שכן לא ייתכן ובהחלט אין זה מומלץ שאדם יטופל על ידי שני פסיכולוגיים במקביל.עלייך להעריך עם המטפל שלך את עצמת תסכולך ותגובתך למצב הנוכחי ויכולתך להמשיך לשרוד בו. ההגדרה של א מיניות הייתה מוגזמת שכן תדירות של אחת לשבוע בהחלט לא מצביעה על א מיניות, היא מצביעה על מיניות שאינה גבוהה שבשלב הזה לא מספקת אותך וזכותך, אך הגדרת הבעיה מוגזמת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני וחבר שלי יוצאים כבר שמונה חודשים. הוא לא מעוניין במין. איך אפשר להבין האם הוא א מיני או שאלו מחסומין פסיכולוגין? אם מי אפשר לדבר? בבקשה מערכת היחסים שלנו בסכנה. למי מכיר מומחה שהוא יגול להמליץ עליו?

פונה יקרה, אין אנו יכולים במסגרת הנוכחית להמליץ על פסיכוסקסולוג (פסיכולוג קליני וסקסולוג מוסמך) כדי לטפל בדחף המיני הנמוך של בן זוגך. גילך אינו מפורט בפנייה ולא גם גילו של בן זוגך. באופן כללי קיימות אפשרויות רבות להיעדר תשוקה מינית של גבר, חלקן הורמונאליות (הדבר מחייב בדיקת דם לבירור רמת ההורמונים הזכריים בדם) חלקן על רקע מצב נפשי כללי (כגון דיכאון או חרדה) וחלקן בגלל מעצורים או חרדות שונות. שאלת הגיל שלכם היא קריטית לגבי הבנת מצבכם, יש הבדל גדול אם אתם בני עשרה, באמצע שנות העשרה או שנות השלושים כך שמיעוט המידע מקשה על מתן תשובה מדוייקת. קיצורו של דבר שאלת היכולת לשינוי תלויה במוטיבציה וברצון של בן זוגך להשתנות, במידה והדבר חשוב לו מאוד עליו לחפש עבור עצמו פסיכוסקסולוג מתאים. במידה ואין הוא רוצה להשתנות ונוח לו במצבו הנוכחי עלייך לעשות חושבים אם מתאים לך לחיות במערכת יחסים כזו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום,  אני פשוט אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות יותר אני נמצאת בזוגיות כבר קרוב ל5 שנים יש בינינו פער גילאים של 7 שנים שהתחלתי לצאת איתו היתי לפני הצבא.. וכמובן כולם יודעים מה קורה בצבא לבנות ועליתי במשקל עליתי 10 קילו!! לאחר שהשתחררתי ירדתי את רובם אבל עדיין עם עודף קטן( יש לציין שאני לא מקל.. אני לא הפופוטם אבל גם לא מקל וגם לפני הצבא לא היתי שלמה עם הגוף שלי)  חבר שלי לפני הצבא נמשך אלי מאוד והכל היה מושלם הסקס טובה היה. תדירות גבוה, אני אישית מאוד נמשכת אליו הבעיה החלה עוד מהצבא אחרי שעליתי במשקל.. פתאום משהו השתנה בו התדירות ירדה והוא בצורה בוטה גם אמר לי שהוא לא נמשך כמו פעם ושאם אני לא ירזה זה יגמר. ואכן זה באמת מה שקרה.. אבל לאחר כמה חודשים חזרנו והוא הצטער על זה..יש לציין שעברו מאז כבר למעלה משנתיים וזה עדיין מפריע לו.. ושוב לפני כמה שבועות הוא רצה לפרק את הכל. הוא לא צעיר קרוב ל30 ואני בת 23 הוא אמר שעוד שנה שנתיים ירצה להתמסד ושצריך לתקן דברים שמפריעים בקשר לפני שיגררו לנישואין  אמרתי לו שאני מוכנה לעשות את זה בשבילו אבל גם יותר בשביל עצמי.. הוא הציע לי שהוא ירשום אותי לחדר כושר ואפילו ישלם על המנוי.. ובאמת כך עשינוו  נרשמתי לחדר כושר אבל עדיין אני רואה שזה מפריע לו .. הוא מוכן לעשות הכל אבל הכל רק להמנע מלהתקרב אלי ולעשות את זה.. אני אוסיף שתהליך הרזיה זה לא משהו רגעי וזה לוקח זמן..  אני פשוט מתוסכלת הפסקנו לעשות את זה כמעט לגמרי! ולי זה מאוד מאוד חשוב וחסר.. קשה לי לחיות עם מישהו שככ נגעל ממני?!? אני פשוט חושבת הלאה איך הוא יתנהג אם נתחתן ואני יכנס להריון גוף של אישה משתנה בצורה משמעותית אחרי לידה וכמובן שאנחנו לא צעירים לנצח ולא נשארים חטובים ורזים גם בגיל 60 ולי זה לא ממש ישנה אם הוא יהיה עוד 10 קילו פחות או יותר עם שיער או בלי שיער.. אני ממש בדיכאון.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות כבר 

פונה יקרה, כל מה שאמרת וכתבת הם דברי אלוהים חיים ובהחלט את צודקת בכל דבריים. נשאלת השאלה אם אחרי חמש שנים של חיים משותפים בן אדם אינו רואה את פנימיותך ומתייחס לחיצוניותך בלבד האם זה האדם הנכון להמשיך איתו את החיים? אכן את צודקת גוף האישה משתנה במהלך ההריונות ולאחריהם, אם יש לך נטייה מסויימת לעלייה מסוימת לעלייה במשקל אינך יכולה להתחייב לאורך השנים לגוף דקיק, זה אינו הולם את נתונייך הגנטיים ואין שום סיבה שכל חייך תחיי תחת תחושה של דחייה מינית תוך מאבק בלתי פוסק בגופך. יש גברים שבהחלט מקבלים ללא כל סייג וערעור נשים מלאות ואף למעלה מזה וחיים איתם בתשוקה, אהבה ושלום. יש גברים הרואים את פנימיותה של האישה ולא רק את חיצוניותה והמשיכה היא לאדם הכולל ולא תוך חישובים של היקפים וקילוגרמים. הנעורים אינם נצחיים והרושם הוא שהתשוקה המינית של בן זוגך מאוד תלויה בחיצוניות באופן שמעמיד בטלטלה את המשך היחסים לאורך השנים. יש להעיר בזהירות, כי כמובן איני יודעת מה המצב בחייכם הנוכחיים כי יש גברים המאבדים כעבור פרק זמן של חצי שנה, שנה את המשיכה המינית לבת זוגם תהא דקיקה, יפה ועונה על כל הסטנדרטים של דוגמנות. כן, יש גם גברים המאבדים גם עניין מיני מתוך סיבות פנימיות שלא תמיד הם מודעים להם ואם מזדמן להם לתלות את האחריות לכך במספר קילוגרמים עודף הם ימהרו לעשות זאת. אחרים שאין להם את תירוץ המשקל עשויים לתרץ את חוסר המשיכה ב1001 גורמים חיצוניים, פעוטים וחסרי משמעות או פשוט לטעון שאין להם משיכה וזהו. לא הייתי ממליצה להישאר בקשר אשר שם אותך במצב של התנייה קבועה, נוסח אם ורק אם אז ובמצב של חסך רגשי ומיני. תגובתך הדכאונית ברורה לחלוטין ונדמה לי שאת מבינה כי אולי המשך הקשר הזה מוטל בספק מאחר ואת סובלת בו. אני מפנה אותך לכתבה שהתפרסמה היום בבלוג שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599 כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נשואה+1 מזה 12 שנה. עברנו שנים קשות ושנים קשות פחות אך איכשהו המשכנו בנישואים. עכשיו אני מבינה שכל השנים האלו שנינו היינו מתוסכלים מהקשר, האשמנו אחד את השני, התפרצנו, הגענו למצב שלא יכולנו לסבול אחד את השני כל דבר היה מעצבן. יש להגיד שאני הייתי הבסיס הכלכלי של ה"משפחה", לקחתי את רוב ההחלטות, הובלתי מחוסר ברירה - מן גבר כזה בגוף של אישה. אולי גם איפשהו הגזמתי בתגובות, אך כנראה מייאוש ואכזבה מהמצב. טיפלתי ברוב הבעיות שלו והיו לא מעט (לא הצליח לשמור על מקום עבודה יותר מחצי שנה, סמים, אלכוהול, תיקים במשטרה, אלימות...) כל זה שבר אותי, אך המשכתי מסיבות שלא היו ברורות גם לי, סוג של התחייבות ונאמנות כמו לילד. פעמים רבות עברה בראשי המחשבה פשוט לקחת את בני ולעזוב, אך אני בעצמי בת להורים גרושים וגדלתי רק עם אמא, נורא רציתי לבן שלי משפחה (אמא ואבא) ולא עשיתי כלום. לפני חודש נודע לי שהוא מנהל רומן עם אישה צעירה, נשואה והוא לא הכחיש. ההפך, הוא נורא גאה ושמח ועשה הכל שאני אגלה. תקופה נוראית, לא אפרט כתבו פה לפני מספיק. אני כמובן רוצה לפרק, אך למרבה הפלא הצד השני לא מעוניין, לטענתו הוא אוהב אותי ואת הילד בדרך שלו, בנוסף חבל לטענתו לפגוע במצב הכלכלי של ה"משפחה". ההצעה שלו היא שהוא ימשיך ברומן שלו כי טוב לו והוא מעורב רגשית ומציע לי נשואים פתוחים. אינני מעוניינית בהצעתו אך כל ניסיונותי לפתור את המצב ולהגיע להסכם גרושים לא הביאו דבר, חוץ מצעקות האשמות וכו', הוא מערב ילד בן 7 אומר לו שאמא מגרשת אותו מהבית גורם לילד לבכות בכי היסטרי. איך יוצאים מזה אני כבר נטולת כל הכוחות.

חן היקרה, קשה מאוד להבין איך נשארת כל השנים נשואה לבעל בלתי יציב ביכולת התעסוקה הצורך סמים ואלכוהול ומסובך בפלילים ומשטרה כשאת הדמות המפרנסת העיקרית. את השאלות הקשות עלייך להפנות לעצמך, מה היה בך שנשארת בקשר עם דמות ממש לא "חינוכית" עבור בנך, מה גם שיחסי הנישואין היו מלווים בהרבה תקופות קשות. עלייך קודם כל להבין את הצורך שלך לסבול, לפתח כביכול חמלה כלפי מי שלא בטוח שזה מה שהוא צריך ובכלל להבין את עצמך למה המשכת בביצה הזו כל כך הרבה שנים. ייתכן "והמזל" שלך הוא הרומן שבעלך מנהל כרגע שהוא ככל הנראה האקט המהווה את האקט אשר שבר את גב הגמל וככל הנראה טוב שכך. מבחינה פסיכולוגית אין לי ספק שעלייך להתיר את הקשר גם אם הינך בהריון, מה גם שקיים כאן שימוש מניפולטיבי בילד על שהא מגורש מהבית על ידך. אלמלא הייתה זו האמת שלך הסיפור היה נשמע בדיוני. הייתי מציעה לך שני דברים: 1. לפנות לייעוץ משפחתי כדי לכלכל את צעדייך בתבונה על מנת לדעת כיצד לנהוג במצב בו בעלך מסרב לפרידה, ובאמת למה לו להיפרד ממך? הרי כל השנים פירנסת אותו בכבוד והוא עשה מה בראש שלו. מה לך כי תליני עכשיו? 2. במקביל מומלץ שתפני לייעוץ פסיכולוגי או דרך קופ"ח או דרך שירותי הרווחה העירוניים על מנת להבין מדוע הסכמת לסבול כל כך הרבה שנים וחיית מערכת יחסים כה לא שיויונית ובלתי הגיונית. אין ספק שעלייך להתחזק מבפנים כדי לצלוח את הצרה הנוכחית שהיא עוד אחת בשרשרת צרות רבות שפקדו אותך עם בן הזוג ובפרט כיצד לעשות זאת בזהיות ובחכמה כדי שחלילה לא תתפרץ התפרצות זעם או אלימות. התייעצי עם כל גורמי הרווחה הרלוונטיים על מנת שידריכו אותך אודות המהלכים שעלייך לנקוט. ייתכן ויהיה צורך שאת ובנך תעברו למעון לנשים הזקוקות להגנה. כך או כך שתפי את שירותי הרווחה במקרה שלך. כל טוב ובהצלחה, אילנה