פורום זוגיות, פרידה וילדים

שלום,אני רווק צעיר ואני מאוד מעוניין באישה מבוגרת שהיא שכנה שלי,אנחנו כן ביחסים של שלום שלום ושיחות מהירות,אני נמשך אלייך ומוכן לקחת סיכון בסירוב שלה,אבל לא יודע איך לפנות אליה,כמובן שאני מעוניין לשכב איתה ולא קשר רומנטי זוגי. אם יש איזה טיפ אין לי בעיה להגיד הכל ולנסות פשוט נתקעתי ללא רעיונות.

פונה יקר, יחסים בין גבר צעיר (אין אני יודעת בן כמה אתה). אני מניחה שאתה בגיר מעל גיל 18, לבין אשה מבוגרת ממנו ואפילו במספר עשרות שנים, הם תופעה קיימת ואפשרית בתנאי כמובן ששני הצדדים יודעים מה הם רוצים ומוכנים לכך. אני יוצאת מתוך הנחה שהשכנה שלך אינה נמצאת בזוגיות כרגע. במידה והנחה זו נכונה, נסה ליצור איתה שיחה על נושא כלשהו, להיכנס לביתה לכמה דקות, או להזמין אותה לכמה דקות ושם לומר לה בישירות ובכנות את כוונותיך. התגובות בלתי ניתנות לניבוי מראש. יתכן וזכה בנזיפה ,חווית עלבון או כעס מצדה, יתכן ותזכה לצחוק מתגלגל על חוצפתך והעזתך או תדהמה ותימהון אך בין כל מגוון התגובות האפשריות , יתכן ותהיה תשובה שתשאיר פתח של התחלה להמשך קשר שאולי בסופו של דבר יביא למימוש דחפייך המיניים, במידה ויהפכו גם להיות דחפים מיניים גם שלה. אם לא תנסה לא תדע. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי. אנחנו נשואים 7 שנים )ילשה בת 3 (מבחינת בעלי תמיד היה בעיות בעניין המיטה... אנחנו זןג חרדי/דתי... בעלי או ר שהוא לא מסופק ושהסקס מאוד משעממם... האמת? שגם לי זה משעמם. אבל אני לא יודעת מה לעשות.. נמאס לי... עכשו הגענו למצב של די! חלאס.. אני מאמינה שנפרד... אני לא יכולה לשאת את הדיכאונות שלו בגלל הנושא הזה שהוא לא מסופק...אולי אם נפרד יהיה לו יותר טוב.. חשוב לציין- שחוץ מהעניין הזה הזןגיות שלנו מושלמתתתת... חברים משותפים, שיחות, צחוקים, אנחנו חברים מאןד טובים. .. רק העניין הזה הורס המון. אני אשמח מאןש לתשןבה וד"א היינו אצל סקסולוג/יועץ זוגיות מס פגישות והפסקנו.. הרגיש לנו שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום

פונה יקרה, לאור הדמיון הרב בין שאלתך לבין השאלה בפורום "פסיכולוגיה ומניות האשה", אשר קיבלה מענה ב30.3.16 והיתה האחרונה בתשובות ליום זה, אני ממליצה לקרוא תשובה זו . אצלכם, מדובר על מעצור מיני רגשי ותפקודי אצלך ,אשר אם תהי מעוניינת , הדבר יחייב טיפול פסיכולוגי מעמיק עבורך. לעיתים טיפול זה הוא קשה במיוחד לגבי הנשים הבאים מהסקטור החרדי. באשר לתגובתו הדכאונית של בעלך, הרי שבמצב בו אינכם מסוגלים להגביר את תדירות יחסי המין בינכם , מומלץ באופן זמני להשתמש בכדורים נוגדי דכאון וחרדה ,הניתנים ע"י רופא המשפחה. אם שתי האופציות שהצגתי נראות קשות ולא נעימות עבורכם, הייתי ממליצה שתפנו לטיפול מיני התנהגותי קונבנציונאלי. בכל אחד מבתי החולים הגדולים בארץ, קיימת מרפאה לטיפול מיני וניתן לפנות לשם תוך קבלת טופס 17 מהקופה. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני כל הזמן מקנא שחברה שלי מבזבזת יותר זמן עם המשפחה שלה ועם החברים שלה היא בת 18 ואני 24 היא גרה עם המשפחה שלה וצבא רוב היום ומה שנשאר היא מקדישה יותר למשפחה שלה ולהחברים שלה כשהיא חלק מרכזי בחיי אני מרגיש רק כחלק שולי בחייה. כשהיא איתי היא כל היום בוואצאפ וכשהיא עם חברים שלה היא לא זמינה אפילו לפעמים אוף אני אוהב אותה והיא אומרת שהיא אותי אבל מה עושים

מיכאל היקר, נדמה לי שהתשובה טמונה בתוך השאלה. אהבה מתבטאת במעשים ולא רק בדיבורים. אחד הקריטריונים החשובים לאהבה הוא המידה בה בני הזוג מעדיפים האחד את השני על פני קשרים אחרים. אין הכוונה שצריך להסתגר בבועה זוגית בלבד, הכל שאלה של מידתיות ,אך במקרה הנוכחי נראה שאתה אחרון בסולם העדיפיות הנוכחות, כך שאני חושבת שיש לומר זאת גלויות ומפורשות ואם לא יחול שינוי משמעותי, יהיה עליך להוציא את המסקנות המתבקשות . כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, חברתי ואני בסוף שנות העשרים לחיינו, בזוגיות שנתיים ומתגוררים יחד שנה. קשר טוב והרבה אהבה, וגם גילויי חיבה פיזיים הדדיים. שנינו באנו לקשר בלי שום נסיון מיני. אלא שבעוד שהחשק המיני שלי מאוד גבוה והמוכנות להתנסות ולהינות גבוהה, היא, מצידה, חסומה מאוד. אין חדירה (וגניסמוס שמטופל בעצלתיים), אין מין אוראלי מצידה (אבל אני כן "יורד" לה והיא נהנית), ואין ספונטניות ויצירתיות וכלום, רק מעין התמזמזות בעירום במיטה בחושך פעם בשבועיים. הסקס אפיל שלה שואף לאפס בעיניי (יכול להיות שגם שלי, אבל אני לא מקבל ממנה שום פידבק בעניין). בנוסף, היא לא נשית במיוחד בלבוש והתנהגות וכו'. בהתחלה נמשכתי אליה (על אף שיש לה בעיית שיעור יתר חמורה, היא נאה ומושכת בעיניי), אבל עם הזמן זה דעך, ועכשיו אני ממש בדילמה. גם אם היא תצליח להיפתח ולטפל במיניות שלה, אני לא חושק בה. אני רואה נשים סביבי במקום הלימודים והעבודה וברחוב ובטלוויזיה ורוצה להתעלס איתן בטירוף, אז החשק המיני עודנו שם. כשאני חושב על פרידה זה מרגיש כמו סוף העולם - יש אהבה ויש קירבה גדולות, ובנינו הרבה דברים יחד בשנתיים האלו... מה עליי לעשות?

אליקים היקר, פער ברמות התשוקה של שני בני זוג, הוא תופעה נפוצה. אם חברתך היתה בעלת תשוקה מינית גבוהה וכמובן גם ללא וגיניסמוס , אני מניחה שתשוקתך אליה הייתה נשמרת גבוהה וטובה. לפיכך דבר ראשון, אני חושבת שעליה לגשת לטיפול פסיכוסקסולוגי נמרץ אחת לשבוע אשר יעסוק במכלול הכולל של מיניותה ויעסוק בין היתר בקשיי החדירה. באשר לשעירותה ,איני רואה בזה בעיה כלל, אלא הוצאה כספית שגם היא לא בשמיים. הרבה נשים הן שעירות בכל גופן כולל ידיים ,בטן ,גב ובעזרת טיפוליי הלייזר המתקדמים של היום, בתוך זמן לא ארוך, הן הופכות חלקות למשעי לנצח, ואיש אינו מעלה בדעתו שאי פעם היו שעירות. כך שהצעתי שתמתין אם אתה מעוניין כמובן בקשר הזה, הן לשינוי התשוקה המינית והתפקוד המיני באמצעות טיפול פסיכוסקסולוגי מעמיק והן לסיום הטיפול הקוסמטי. כל טוב ובהצלחה אילנה

ישמע מוזר. אבל אני בהריון בחודש ה8 ותפסתי את הבן זוג שלי בוגד בי על חם

דלית יקרה, ראשית מזל טוב על ההריון. אני מניחה שהיה זה הריון רצוי ולפיכך לא נותר אלא לצפות ללידה קלה ונעימה ולתינוק/ת אהובה שתחמם את ליבך ותעניק לך סיפוק רב. בגידתו של בעלך מחייבת דיון בפני עצמו.להערכתי מוטב שאת תגשי בשלב הזה עוד טרם הלידה לייעוץ פסיכולוגי אישי על מנת לאסוף את עצמך ולהחזיר לך את הכוחות לקראת הלידה. כבר לא נשאר הרבה זמן ללידה. אחרי הלידה וחודשי ההתאוששות המיידים הראשונים, מומלץ מאוד שתמשיכי בטיפול נפשי אישי, כי המוקד בשלב הזה הוא מצב רוחך ויכולתך להעניק אהבה לתינוק/ת החדש/ה. במידה ותהי במצב רוח קודר מדי מומלץ לא להתחיל בהנקה ומיד לאחר הלידה להתחיל לקחת לפי המלצת פסיכיאטר כדורים נוגדי דכאון וחרדה. רק כאשר תתחזקי ותרגישי בשלה לכך , יש לפנות לייעוץ זוגי על מנת לברר מה המשמעות של אותה בגידה ועל איזה רקע היא הופיעה? נכון שבגידה היא בגידה היא בגידה אבל לעיתים צריך פרספקטיבה של מספר חודשים לפחות, ובמקרה של טרום לידה הדבר חיוני ולאחר מכן תפנו לייעוץ זוגי ולהערכה כוללת של יחסיכם. לידה קלה, כל טוב ובהצלחה אילנה

הי, אני קצת מבולבלת וחשבתי להתייעץ.. הכרתי בחור בן 32 לפני 3 חודשים. הוא לעולם לא היה במערכת יחסים או התאהב עד שנפגשנו. הייתי הקשר הכי רציני שלו הכי אינטנסיבי והראשונה שאמר לה שאוהב אותה, או סיפר לאמא שלה עליה.נפגשנו כמעט כל יום וכל סופ"ש וכשלא נפגשנו הוא זה שיצר את הקשר ואין לי ספק באהבה וברגשות שלו כלפיי. הוא הסביר לי שהוא מבולבל ולא יודע איך להכיל את הרגשות שלפעמים הוא מרגיש רגש חזק ולפעמים זה יורד, הוא מאוד רוצה להמשיך אבל לא יודעת מה הוא אמור להרגיש או איך להתמודד. כמו גם אמר שמפחד שיום אחד אחטוף "ג'ננה" ואעזוב אותו. יום אחד ישנתי אצלו וראיתי חלק מעטיפת קונדום על הרצפה. שאלתי אותו אם היה עם מישהי ואמר שקפצה אליו מישהי מהעבר והוא נפל. מצד אחד אני מרגישה שזה יהיה מאוד בעייתי לחזור ולנסות להיות איתו מאחר ואני לא חושבת שהוא יוכל להיות גבר נאמן ומסור כל עוד הערכים האלה לא קיימים לו במערכת באופן אוטומטי. מצד שני אני מנסה לחשוב האם זה קשור לעובדה שלעולם הוא לא היה במערכת יחסים וכמו שהוא אמר הוא לא יודע להיות שייך, זה חדש לו והוא צריך להבין ולעבוד על זה. החיבור בינינו מאוד חזק וההתאמה מושלמת ושנינו הרגשנו ככה מהתחלה. הוא גם אמר שאם נחזור להיות ביחד זה לתמיד ובאמת ככה זה מרגיש. אנחנו מאוד מתקשרים את מה שקרה ובכלל את כל הפחדים והרגשות שלנו. איך אני ממשיכה מכאן? לתת לו עוד צ'אנס? לוותר? אשמח לייעוץ הכוונה ודעה תודה רבה, דנה

דנה יקרה, בן זוגך אומר שהוא נמצא בסערת רגשות. מצד אחד אהבה עזה המעוררת בו חרדה , מצד שני שינויים פתאומיים בעצימות האהבה וכללית הוא אומר במפורש ובגלוי שהוא בראשית דרכו בשדה האהבה ושהוא עדיין לא בשל לחלוטין לכך. בשלב הזה אם טוב לך איתו הייתי מציעה להמשיך את הקשר איתו, כי למה לאבד דבר שהוא טוב עבורי? אבל מאוד ממליצה שיפנה לטיפול פסיכולוגי לבחינת פנימיותו ורגשותיו על מנת שיתמודד עם רגשות של אהבה, עם תנודות האהבה ועם מצבור הרגשות שהאהבה נושאת עמה, העשויים להיות מורכבים מאוד. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אני נמצא בבעיה קשה..(21) אני כרגע מנהל קשר עם בחורה כבר קרוב לתשעה חודשים עד לפני כמה ימים הייתי גר בעיר אחרת רחוק ממנה בגלל שהמצב הכלכלי לא איפשר לי להשכיר יחידה ליידה במשך כול הקשר היו שני בעיות מרכזיות מאוד שהם המרחק והאקס הקודם שלה.. כמו שהבנתם בעיה אחת נפתרה אבל הבנתי שזאת לא הייתה כול כך בעיה מרכזית אלה האקס שלה.. היא ניהלה איתו קשר במשך שנה וחצי והם נפרדו בגלל שהיא לא רצתה לשכב איתו והוא התחיל להתנהג אליה בזילזול.. אחרי הפרידה במשך שנתיים כול הזמן היו בניהם מפגשים רק בסופשים לפעמים היו רבים לפעמים מתחרמנים אבל לשכב היא לא רצתה והוא תמיד היה אומר לה שברגע שהם ישכבו הוא והיא יחזרו לנהל קשר והוא יהיה שלה לתמיד. עברו כבר שמונה חודשים והיא עדיין לא מצליחה להתנתק ממנו כול פעם הוא הורס לה קשרים (כנל את הקשר שלנו) ואני לא יודע מה לעשות בישביל להוציא אותה מזה אני אוהב אותה מאוד עזבתי את כול החיים שלי בישביל להצליח לנהל איתה את הקשר אני כול הזמן נותן לה רק טוב ומנסה לרצות אותה אבל אז היא פוגשת אותו והכול נהרס ככה כבר שמונה חודשים וזה נמאס עלי מה אני יכול לעשות בישביל לשחרר אותה ממנו תודה רבה

פונה יקר, בוא נדגיש באותיות גדולות. אין לך שום בעיה עם האקס של חברתך. יש לך בעיה עם החברה שלך ורק איתה בלבד. ראשית עולה השאלה, האם אתם שוכבים. אם אתם טרם קיימתם יחסיי מין אז הבעיה איתה אתה מתמודד היא כפולה ומכופלת. אחרי שמונה חודשים ומעבר לגור באותה העיר, הרי שמותר במקרה הזה להגיד שחד משמעי עליכם להתחיל לקיים יחסי מין , מה שאכן אני מקווה שמתרחש. אם מסיבות כלשהן יחסי המין אינם מתרחשים תחת סיבה זו או אחרת, יש מקום לשקול את המשך הקשר, שכן אז ניתן לראות אצל חברתך דפוס של "להיות לא עד הסוף" עם בן הזוג. באשר לאותו האקס, הבעיה כולה היא של חברתך. לא ברור מדוע היא נפגשת איתו בכלל. אני חושבת שיש מקום להצבת אולטימטום "או אנני או הוא". זה שהיא לא שוכבת איתו לדבריה, לא אומר שיש מקום לפגישות בינהם. זהו קשר משונה , ארוך, דביק ,טעון רגשות משונים ואין שום סיבה שבעולם להמשיך איתו. כל יוד היא נפגשת איתו מדי פעם, או אפילו באמצעות הפייסבוק או סמס, עליך להציב אולטימטום "שאיתו אין שום קשר". החשש הוא שאתה עלול להיגרר לביצה של יחסים לא בריאים ,כשברקע יש איום של החברה שאם תשכב איתו , ישאר איתה לעד. למרות שהדברים מובאים בשמו.. הקיצור, צריך לעמוד כאן על קרקע איתנה, כולל ניקיון אישי סביבתי. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי, אנחנו זוג דתי שנשוי 4 חודשים. יצאנו לפני החתונה קצת מעל שנה ובחודשים הראשונים המגע בינינו היה מלא תשוקה וכיף.(לא שכבנו אבל היה מגע מיני). לאחר מכן פתאום חלה אצל בעלי ירידה ברצון למגע וכך בערך עד החתונה. הלכנו למטפלים שאמרו שהבעיה לא בי אלא מחסומים אצלו בעקבות כך שהיה רווק עד גיל 28 ולא קיים יחסים וזה יצר אצלו איזו חסימה.. אז התחתנו מתוך מחשבה שלאחר שנקיים יחסים הרצון יתעורר יותר ותשתחרר החסימה. בתחילה לאחר החתונה זה באמת היה בסדר וקיימנו יחסים והוא נהנה, אבל עכשיו שוב אנחנו בתקופה שבה אין לו שום רצון למגע.. כלום. חוץ מחיבוק. הוא מחמיא לי שאני יפה ואני מאמינה לו אבל חוששת שהוא לא נמשך אליי ואם ככה איך נחיה ככה?;( אנחנו עכשיו בטיפול מיני ויש כל מיני ניסיונות אבל שנינו ממש בדיכאון מהמצב כי הקשר ממש טוב חוץ מיזה ומאוד אוהבים אחד את השני. מה יכולה להיות הבעיה במצב כזה? אם כן הייתה משיכה בהתחלה- יכול בכל זאת להיות שהבעיה היא שהוא לא נמשך אליי ולא משהו אצלו? תודה רבה...

פונה יקרה, ראשית אני מפנה אותך לכתבה בנושא של חוסר חשק מיני של גברים, תופעה שלצער כולם היא נפוצה למדי. http://www.doctors.co.il/ar/18306/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A1%D7%A7%D7%A1%3A+%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA אני מניחה שאם אתם בטיפול סקסולוגי, גם עבר בעלך בדיקה של טסטסטורון, הורמון המין הזכרי בדם.וכן אני מניחה שאתם עוברים טיפול מיני זוגי התנהגותי, כמקובל בטיפולים מיניים. מצו את הטיפול המיני עד תום. ישנם מצבים שלצערינו גם הטיפול המיני ההתנהגותי הטוב ביותר, אינו יכול להתגבר על מכשלות פסיכולוגיות לא מודעות בנושא החשק המיני הן של גברים והן של נשים. בדר"כ קשה יותר הטיפול בגברים הלוקים בתשוקה המינית שלהם. זהוו טיפול פסיכולוגי מעמיק המנסה להבין את הרקע הלא מודע ,השולט בחיווי התשוקה. הטיפול הוא יחידני לגבר בלבד בד"כ, עשוי להתארך על פני שנה או שנתיים ולמען ההגינות כדאי לומר שהתוצאות החיוביות ,לא עוברות את חמישים האחוזים. הדבר אינו תלוי ביופיה של בת הזוג, או במידת היותה אישה תשוקתית או מושכת, אלו הן סיבות מיניות נפשיות של הגבר. נסו למצות את כל האופציות הטיפוליות העומדות בפניכם. המצב האידיאלי כמובן הוא שרמת הטסטסטרון אצל הגבר היא בערך עד מחצית הרמה הממוצעת ואז ניתן, למרות שהוא בנורמה, להוסיף הורמון זכרי בזריקות או משחות ולפעמים יש בכך משום פתרון. במידה וההורמון הזכרי בטווח הגבוה של הנורמה, הטיפול מופנה כולו לטיפול הפסיכולוגי של הגבר על סיכוייו וכשליו. כל טוב ובהצלחה אילנה

פונה יקרה, ראשית אני מפנה אותך לכתבה בנושא של חוסר חשק מיני של גברים, תופעה שלצער כולם היא נפוצה למדי. http://www.doctors.co.il/ar/18306/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A1%D7%A7%D7%A1%3A+%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA אני מניחה שאם אתם בטיפול סקסולוגי, גם עבר בעלך בדיקה של טסטסטורון, הורמון המין הזכרי בדם.וכן אני מניחה שאתם עוברים טיפול מיני זוגי התנהגותי, כמקובל בטיפולים מיניים. מצו את הטיפול המיני עד תום. ישנם מצבים שלצערינו גם הטיפול המיני ההתנהגותי הטוב ביותר, אינו יכול להתגבר על מכשלות פסיכולוגיות לא מודעות בנושא החשק המיני הן של גברים והן של נשים. בדר"כ קשה יותר הטיפול בגברים הלוקים בתשוקה המינית שלהם. זהוו טיפול פסיכולוגי מעמיק המנסה להבין את הרקע הלא מודע ,השולט בחיווי התשוקה. הטיפול הוא יחידני לגבר בלבד בד"כ, עשוי להתארך על פני שנה או שנתיים ולמען ההגינות כדאי לומר שהתוצאות החיוביות ,לא עוברות את חמישים האחוזים. הדבר אינו תלוי ביופיה של בת הזוג, או במידת היותה אישה תשוקתית או מושכת, אלו הן סיבות מיניות נפשיות של הגבר. נסו למצות את כל האופציות הטיפוליות העומדות בפניכם. המצב האידיאלי כמובן הוא שרמת הטסטסטרון אצל הגבר היא בערך עד מחצית הרמה הממוצעת ואז ניתן, למרות שהוא בנורמה, להוסיף הורמון זכרי בזריקות או משחות ולפעמים יש בכך משום פתרון. במידה וההורמון הזכרי בטווח הגבוה של הנורמה, הטיפול מופנה כולו לטיפול הפסיכולוגי של הגבר על סיכוייו וכשליו. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי, איך אפשר פתאום בגיל 36 להתחיל לצאת ולפתח קשר עם גבר מבלי שיפסול אותי על הסף שלא היה לי קשר כלל גם לא מיני? אני כמובן מתכוונת למה מה מספרים בפגישה? זה גם מגביר אצלי את החרדה ושוב הכי מלחיץ זה הקטע הגופני כי ככל שעולים בגיל זה נראה יותר ויותר חסר שליטה כי ממהרים כולם לסקס ואני עוד לא שם... עצוב לי שאני לא יכולה לתת לאנשים לגעת בי זה פשוט לא עובד לי בדייטים הראשונים שאני ארגיש שטוב לי עם המגע שלהם.. אשמח לעיצות

בהמשך לתשובתי הקודמת, מצרפת לך גם כתבה בנושא. http://www.doctors.co.il/ar/18248/%D7%91%D7%AA+30+-+%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%94+q00

היי, קראתי כתבה ויש לי את כל הסיבות שנמנו בה. מצויין לעיל. כמה זמן ייקח לי לצאת מזה אם אלך לטיפול והאם באמת אפשר להתגבר על הפחד הלא מודע ורצוני? תמיד בורחת מקשר כי המגע מהיר אני קופצת אפילו בדייט ראשון כשמנסים לחבק או לנשק אותי כנראה זה חוסר אמון או ביטחון שלא מאמינה וגם יש לי פחד מאינטימיות גופנית כלומר עירום ושיגעו בי כי אני לא אוהבת את עצמי ושוב צריך בנ"ז שתומך שאפשר לסמוך עליו וכו' שלא ביקורתי אבל כולם כל כך משוחררים במין והכל מהר ולא הצלחתי למצוא מישהו כזה או לשלוט בקשר . איך יוצאים מהמעגל הזה? בעיקרון אני חברותית ותמיד בנים לא זרקו אותי בדייט זו אני שבורחת.. תודה. להלן הסיבות שלי: 1. פחד מדחייה הפחד לאבד את בן או בת הזוג משמש גורם משמעותי לפחד מאינטימיות. כאשר אחד מהצדדים חושב את עצמו לנחות או בעל ערך מופחת בהשוואה לבן הזוג שלו, הדבר עלול להוביל לחרדה אמיתית מאינטימיות, הן רגשית והן מינית. 2. דימוי גוף- עברתי ביקורת רבה מגיל צעיר עד מבוגר פחד מאינטימיות שמקורו בדימוי גוף נמוך אינו תופעה נדירה. בעולם המערבי המונע על ידי תעשיית הפרסום אשר קובעת סטנדרטים כמעט בלתי אפשריים של יופי, רבים המקרים בהם אנשים מרגישים לא בנוח עם גופם והדבר בא לידי ביטוי גם בכל הקשור לאינטימיות. 3. חוויות זוגיות שליליות- הצלחתי להיפתח לקשר אחדשהיה דיי אפלטוני וכשנתתי אמון נגמר חד צדדי ובגלל שגם ככה קשה לי נכנסתי למשבר ופחד להתאהב. לחוויות זוגיות מן העבר יש השפעה מרחיקת לכת על מערכות היחסים שבאות לאחר מכן. חוויות שליליות כגון חוסר הצלחה בזוגיות, חוסר כימיה, אי התאמה מבחינה מינית, פרידה חד צדדית ולב שבור, כל אלו עלולים להוביל לפחד מאינטימיות. המשקעים שנותרו בעקבות יחסים כושלים יכולים להוביל לחוסר תקשורת וחרדה עמוקה מבן או בת הזוג החדש וקושי לפתח אינטימיות ולפתוח את הלב שוב. 4 חוסר אמון- חוויתי חוויה של נטישה רגשית ם אח ההורים ובוז התעלמות מצרכים... היחסים בבית בין אבא ואמא מעולם לא היו טובים יש יחסי שולט נשלט המון כוח מילולי דיבור גס בוטה מזלזל משפיל. האם זה קשור? אחת הסיבות הנפוצות לפחד מאינטימיות היא חוסר אמון בין הצדדים במערכת היחסים. אמון הוא מרכיב בסיסי בזוגיות אינטימית, חמה, אוהבת ותומכת. פחד מאינטימית שמקורו בחוסר אמון עלול להשפיע הן על זוגות בשלב הדייטינג הראשוני והן על זוגות ותיקים. כאשר צד אחד לא סומך על הצד השני, הוא נוטה להימנע מאינטימיות רגשית ופיזית באופן לא רצוני, בגלל תחושת אי נוחות וחוסר יכולת להפתח ולתקשר. 6. הפרעות דיכאון וחרדה- הייתי בדיכי בגלל אותו בחור שנה וחצי אבל גם בגלל כל מה שעברתי בבית ובחיים גרם לי להיות פסימית ללא שמחת חיים .הפכתי פסיבית מלרצות חבר להכיר למה זה טוב? הרגשתי שקשה שמישהו יבין אותי לא רציתי לשתף אחר במה שאני עוברת רגשית בבית או מה שקורה בבית.. דיכאון העלול לגרום להסתגרות, חוסר מצב רוח, תחושות אשמה, , ערך עצמי נמוך וחוסר יציבות רגשית, מובילים לעיתים באופן ישיר לפחד מאינטימיות וחוסר רצון ואף בושה לחלוק את כל אלו עם מישהו אחר. במקרה כזה, כאשר לא משתפים את בן הזוג במצב הנפשי, הוא עלול לפרש לא נכונה את דפוסי ההתנהגות של הצד האחר ולראות בהם כחוסר התלהבות, חוסר משיכה ואף סלידה וללא טיפול המצב עלול להסתיים בפרידה, שהיתה יכולה להמנע. . מערכת היחסים של ההורים כולנו מושפעים מכל אשר ראינו בילדות שלנו. על כך אין עוררין. מצבם הזוגי של ההורים שלנו משפיע מאוד על דפוסי ההתנהגות הזוגית אותה אנו נפתח. ילדים לזוגות פרודים, חד הוריים או לזוגות שעברו תהליכי גירושים נוטים יותר לפתח פחד מאינטימיות. מודל זוגי של הורים אשר הרבו בריבים וויכוחים או סיימו את היחסים בפרידה מכוערת, עלול לצרוב בתודעה שאלו הם למעשה יחסים זוגיים, למרות שאין כך הדבר, ומכאן לילד לאותם הורים רצון עז, לא מודע בהרבה מהמקרים, להימנע מחוויה לא נעימה זו. בקיצור נמנעתי מלהכיר התביישתי במי שאני בחוסר ניסיון זוגי קושי במגע ני מאוד ביישנית ונבוכה מהר מסיטואציות.. והכי קל זה לברוח.. אין לי אמון כל כך בזרים ולא מתאהבת מהר לכן גם נוצר קושי גופני. לאיזה טיפול לפנות פסיכיאטרי ,פסיכולוגי, פסיכוסקסולוגי או סקסולוגי? חשוב לי להדגיש שאני לא בדיכאון אך כשעוברים תקופות קשות אין מצב רוח..התביישתי מהבית שבו אני באה להביא אורחים וכו'.. המצב כיום אחר לגמרי דרך אגב תמיד עבדתי ולמדתי זו רק הרגשה פנימית של חוסר שמחה ואקטיביות בלהכיר ולהכניס מישהו רגשית לחיים. פחד להיפגע דימוי גוף נמוך זה לדעתי הגורם הראשוני שהתחיל מגיל צעיר מאוד.. אני בלופ. האם טיפול קצר מועד יכול להעלות אותי למסלול? אני בעיקר מחפשת לעבוד על המיניות ודימוי הגוף אם השאר אני כבר בסדר... נראה לי . תודה מראש

פונה יקרה, המידע שנתת לי אודות ילדותך המוקדמת ואודות יחסיי הזוגיות בבית, הם אכן הרקע לשלל בעיותייך בבטחון פנימי, באיכויות החיוביות שלך, בהערכת ה"יש" ומתוך כך בושה ופחד להתקרב לזולת בקשר אינטימי, שמא תמצאי נחותה לידו, בלתי ראויה או חלילה תחווי דחייה. כארש המערכת הפנימית טעונה חרדה כה רבה, התנהגויותינו בעולם, מתבטאות אינטואיטיבית בצורה קצת חורקת ולא הרמונית, אנו מלאים ספק האם עשינו טוב או לא, וכללית נמצאים בהרבה ביקורת פנימית והלקאה פנימית. במקרה הנוכחי, הגיל עושה גם את שלו, ועם חלוף השנים הולכת וגוברת תחושת אי המותאמות כביכול ביחס לנורמות התרבותיות. בהחלט אפשרי שאת משכילה ,בעלת מקצוע איכותי, נעימה, בעלת מראה מצודד, אך כל אלה, אינם מקבלים ביטוי בחווית קיום של בטחון עצמי. ושל גישה מאירת פנים , שמחה וספונטנית לעולם. היות ומקור החוויות הוא מוקדם מבחינת הגיל, הרי שיש צורך להבנתי, לפנות לטיפולי עומק פסיכולוגיים, הנהוגים ע"י פסיכולוגים קליניים בלבד ובהם להתחבר לזכרונות ילדות מוקדמים בטכניקות טיפול שונות אשר בעזרתן,מצליחים לחוות מחדש גם חוויות עבר שנשכחו באופן מודע. יש להביא בחשבון שטיפולים מעין אלו אינם קצרים ויש להקדיש לכך כשנתיים לפחות. במסגרתם נעשה גם בירור לגבי החרדות המיניות. מאוד חשוב לברר האם שיטת הטיפול של הפסיכולוג היא פסיבית או אקטיבית. מאחר והיעד שלך בסופו של דבר למצוא בן זוג, הרי שחייב להיות בטיפול גם צד של הדרכה והפעלה. פסיכולוג הנוקט גישה יותר פסיבית ושתקנית לא יטה כ"כ לעבוד על פסים של הדרכה והכוונה. באשר לשאלת הבתולין והיעדר הנסיון המיני , הדבר ניתן לפתרון טכני קל ופשוט, בעזרת פסיכוסקסולוגיה העוסקת בתרגולת של החדרת מאמני נרתיק בבית המטופלת. אני מפנה אותך בזאת למאמר על וגיניסמוס. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 להערכתי אין כלל מקום לטיפול סקסולוגי , כי הדגש המרכזי הוא על פסיכולוגיית הילדות ואי אפשר לעקוף אותה ולקפוץ להווה ללא עיבוד מתאים של העבר. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי אילנה, רציתי לשתף אותך בסיפור שאכתוב ומה דעתך בנושא האם הוא מעוניין או לא? היה בחור מהעבר שהיה דלוק עליי וסירבתי לו. למד איתי. הסירוב היה כי גם אני נדלקתי עליו ואז יצא שהתחיל איתי אולם הוא היה מנבל א הפה שטותניק וזה הגעיל אותי אני מאוד עדינה וביישנית והמילה זונה או זין יכולה לגרום לי לצבע וורוד על הלחיים. דוג' יום אחד דיבר אל חברתי לכיתה שהינה רוסיה שכל הרוביות זונות ואז שאל אותה משהו על החבר שלה והיא כמובן לא התביישה וענתה לו שהם שכבו בחושך ואז הוא המשיך לנבל את הה ואמר לה לא הרגשת כמה התרחב.. אומנם אינני דתייה אבל אם אליי היו מדברים ככה לא הייתי מסוגלת לענות והייתי מאוד נבוכה.. הוא נראה לי לא רציני ומשכיב בנות כזה.. אבל היה בו משהו מאוד טוב ולארג'.. בקיצור לא אכתוב את כל ההשתלשלות אבל מיד רצה שניפגש שהבין שזו אני אף כתב שהיה מאוהב בי ושאני יפה מבפנים ומבחוץץ סתם נפגשתי איתו כי המטרה שלי שהייתה להכיר עוד מישהו בפייס וזה נחמד למצוא מהעבר.. הוא כנראה בנה על דייט אולי הטעתי אותו כי שאלתי אותו אם הי איכפת לו ממני בכלל? ובכל תהליך הפניה שלי אליו נתתי רמזים למי אני כתבתי לו שזו ז שהיה מציק לה ותיארתי את עצמי.. והוא זכר ואמר שסבלתי ממנו רבות אך לא זכר את השם.. נפגשתי איתו שאני כלל לא במיטבי וחולה נראית רע מאוד צהובה ולא ממש רציתי שיראה אותי כי בכל זאת מי לא רוצה להיראות טוב ולא חלשה.. במפגש הוא ישר התחיל ללטף אותי וניסה לנשק וזזתי זה היה לי מוזר כי לא בניתי על זה אחרי הרבה שנים שלא נפגשנו ולא ידעתי שאני בדייט מבחינתי זו הייתה פגישת מחזור מה גם שאמר שנוסע לגור בצפון כך שבכלל לא בניתי על קשר וזה מה שהאיץ בי לצאת לפגוש אותו למרות מצבי הבריאותי. נעלבתי ראיתי בזאת שוב חרמנות שלא פלייר כי זה מה שיש לי רושם ממנו עוד מאז והרגשתי ממש רע כאילו הזמנתי אותו לסטוץ או שאני מתחילה איתו? יש לציין שעיצבן אותי שהוא לא דיבר ולא שאל על מה עשיתי עם עצמי וכו' וישר מגע. אילנה זה דבר שחוזר על עצמו בכל דייט שלי כולם נמשכים אליי עוד לפני ההכירות השיחה אני עוד לא מספיקה להתרשם.. אמר לי שיש לי חזה קטן ושלא היה פעם יותר גדול ונעלבתי כי זו נק' האכילס שלי.. בזמנו סירבתי לו גם בגלל זה וגם בגלל שהייתי בתולה ופחדתי שכל הכיתה תדע וגם כאמור נראה לא רציני מצד שני זכרתי שהוא ניסה ליזום מפגשים איתי אבל לא לבד אלא עם חבר הלכנו לסרט ומעולם לא נגע בי הוא היחידי אבל לדבר כפי שכתבתי יודע בזמנו אמר את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך וכשהחזיר אותי מבסרט רצה שאשאן אצלו אבל אנחנו לא חברים ולא כלום סתם הלכתי לסרט אחרי הלימודים שוב הכל אמלו חופשי וני סגורה. באותו יום של המפגש התחלתי להתבלבל כי הוא לא משך אותי התבגר המון כיום 35 ואז 22 בחיים שלי לא התחלתי עם מישהו והרגשתי רע עם מה שאני עושה לי ולו.. כשלא נישקתי אותו למרות שהיה בי משהו שכן רצה אבל היה לא בטוח ואף היה לו ריח בירה שהגעיל אותו אז אחז לי ביד ונישק את כף ידי ואני יודעת שה אומר המון אבל עוד לא הספקתי לעבד את המידע.. מנסה לומר שיש בי משהו שמזלזל בו..עוד מהעבר מההתרשמות ההיא אמרתי בוא נצא החוצה בחוץ הוא אמר שיואו עכשיו אני מבין איזה חמודה את איזו מיוחדת הסתדר לו הפזל.. ורצה לחבק אותי ולהתקרב אליי אני הייתי נראה לי בפאניקה מבולבלת מרגישה לא בסדר כי אני לא נמשכתי אליו וזזתי אחורה והתחלתי ללכת ממנו לכיוון תחתנת האוטובוס אמרתי שאני רוצה הביתה הוא התחיל ללכת אחריי עצר מונית שעשתה פרסה והגיעה לתחנה האוטובוס בעצם השארתי אותו ממש מאחור ואז סירבתי לעלות וישלם ונסעתי בטאוטובוס לפני שנפדרנו אמרתי לו אני מבלבלת אותך? והוא ענה בעיקר את עצמך.. לא הבנתי אילנה שאני מתחילה איתו לא בניתי על זה ואז רצה רק חיבוק גם אןם לא והיה לי כיף. בבית בכיתי הייתי מבולבלת ופתאום הבנתי שהוא רציני למחרת התקשר אך בגלל שיש לי חרדה מגברים כי תמיד כולם ככה מתנפלים עליי וזה מלחיץ אותי כי אני לא יודעת מה הכוונה שלהם. שוב התחלתי להילחץ מה עכשיו אני אפשגש ויתחיל לגעת בי ושוב מבחינה רגשית לא רציתי אותו כי אני לא מכירה אותו ויש לי רושם רע עליו.. וזהו יותר לא ניסה כמה ימים אח"כ היה חג שלחתי לו חג שמח ואז רצה שניפגש היה ממש מאוחר ולא רציתי ( שוב זה היה עדיין שהיה לי אליו משהו אנטי.. ואז עבר לגור בצפון.. לא ארחיב רק אומר שניסיתי להיות איתו בקשר בפייס אבל רק אני כותבת והוא לא הכי בהתחלה עוד שיתף פעולה והזמין אותי אליו ושוב זה נראה לי שרוצה מין מה פתאום שאבוא לידו אצלו? לאט לאט התחלתי להכיר אותו ולהבין שהוא בכלל לא מה שאני חושבת.. כתבתי לו שלא הבנתי שהתחיל איתי ושלא היה איכפת לי ואז למחרת כתב בסמס שהוא בת"א כשהייתי בעבודה מצד אחד מתבקש לשאול רוצה להיפגש מצד שני ציפיתי שהוא יזום.. אני מאוד ביישנית ולא הבנתי אם רוצה אותי או לא מה הקשר שלנו זה הרי לא היה אמור להיות דייט ואולי נעלב.. ופתאום אני רציתי בחברתו כי זו הייתה המטרה שנהיה קשר בפייס..ואז בערב כתבתי לו קשקן אחד וכשלא חזר כי ציפיתי שניפגש אז למחרת יצא שוב עי השתלשלות סמס שהתחילה ב "חחח הבנת?" והוא ענה "חחח גדול" הסקתי מזה שאכן צדקתי שעבד עליי וניסה לבדוק אם אני מעוניינת בו לקשר כשהוא לא מעוניין ואז כתבתי מה חשבת שיקרה?? שזה מאוד מאוד מעליב והוא לא הבין וענה על מה את מדברת ואני ממשיכה לירות בו חיצים... כמובן שהבנתי שלא הסתלבט עליי ביקשתי סליחה אבל זהו זה הרס הכל.. ניסיתי להתקשר ולא הכי רצה לדבר ולא חזר אליי.. וכתב לי שהוא לא בקטע רציני ושלא יתפתח בינינו משהו מכזה מרחק... ואילנה אני באמת ניסיתי להבין מה טיב הקשר הזה הרי זה לא בחור שאני לא מכירה וזה ברור שזה דייט ולכן כל הבלגן עניתי לו מי אמר שאני מצפה שיתפתח משהו בכלל.. והוא ענה אף אחד.. לסיכום הוא לא מנסה לדבר איתי רק כשאני איתו הוא עונה יפה ומזמין ואמר שסולח.. הבעיה שכל הזמן מזמין אותי אליו ולא מדבר זה נשמע תמוהה מהיום אחרי שנפגשנו מזמין והייתה תקוה בהתחלה שאפילו התקשר שהבין שקרה לי משהו בבית ואר שאני באמת צריכה חופש והזמין אליו שוב בהתחלה זה היה לי מוזר אבל עכשיו אני יודעת שהכל באמת תמים ולא כמו שהחברות שלי אמרו שבר שמזמין הביתה לא רציני.. כי כתב אני לא בקטע רציני רק בשביל כיף ופאן אם מתאים לך כן ואם לא אז לא שוב זה היה ביום הזה שרבנו ואפילו הוסיף שעדיין מזמין אליו.. זה נורא מבלבל כאילו לא יודעת אם בודק אותי או לא מתוך שובבות או באמת הוא כזה חברותי.. וכל פעם שאני אומרת לו שאמרנו שאנו ידידים אז למה אתה לא וזם אז למחרת שלח מה שלומך.. ואמר שהוא עסוק.. הוא כל הזמן עסוק ושזה נכון דרך אגב אבל נראה לי שירד מעניין הזוגיות כלומר לא ינסה יותר כי אני זו שפנתה אליו והוא הרים את הכפפה.. ומצד שני למה שיזום שיחה אם מחפש קשר זוגי ולא עוד ידידה.. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו.. כי אנימרגישה שאני מציקה לו כי רק אני ונה אליו אפילו כתבתי לו את זה ואמרתי שאני לא רוצהלהיות קרצייה והוא אמר שאני לא. יש לציין שטען כששוחחנו בפייבוק עוד לפני שנפגשנו שהוא ביישן האם אולי הם כך פני הדברים? גם אז לא חשב שיש לו סיכוי איתי כי אמר את זה הוא חשב שאני יפה והוא לא משהו.. בקיצור אני כבר יותר מ-8 חודשים מנסה לדובב לא נראה לי שיעשה צעד מצד שני מזמין ומצד שני אני מחדת להגיד משהו כי גם הוא אמר את דברו.. אבל בא לי לראות אותו. לפעמים עדיין אני חושבת שהוא ערמומי וגם אמרתי לו את זה.. הוא לא מבין אותי אני רק יודעת שאמר שנמאס לו שאני מאשימה אותו בכל מיני דברים הוא בכלל לא מבין על מה אני דיי חיה בעבר עם התמיד שייצר אבל דווקא ככל שאני מציקה לו אני מגלה שהוא אחר ושונה ושבעצם אותו דיי היה מבחינתו אמתי, עובדה שביום למחרת ששאלתי למה שילמת לי על מונית להגעה הוא אמר תלוי לאן אתה רוצה להגיע.. הוא דיי מחפש כלה ודיבר על רווקותו.. מה עושים?

פונה יקרה, הרושם הוא שקשה לך להבדיל עיקר מטפל ויש לך נטייה למשיכת דברים כמו מסטיק לעוס מבלי לחוות את התחושה שכבר פג הטעם ופג התוקף. משך שנים כשברייך את מאפשרת למישהו לשחק איתך בחתול ועכבר וכנראה שאת טרף קל, כי איזו אשה היתה מסכימה לכך? אם את מעוניינת ביצירת זוגיות נורמטיבית של הדדיות וחיים נורמטיביים ומשותפים עם גבר. העולם מלא גברים המעוניינים בכך. יש אתרי היכרויות, שידוכים מכוונים או יזומים על ידי אנשים קרובים . בקיצור ולעניין ,נראה כי קשה לך להבין את עצמך. מדוע את נמצאת במחול המעוות הזה, ובמקום להבין את עצמך את עסוקה בלדבר סרה על אותו בחור הלא תואם אותו את מציגה. במקום לנסות להבין את מי שאינך מסוגלת להבין, נסי להתמקד ברצונותייך ומטרותייך בחיים ,לחתור להשגתם ולא להסתבך במהלכים חסרי טעם וחסי תועלת. אם קשה לך לצאת מתוך התסבוכת הזו כביכול בכוחות עצמך, מומלץ ביותר שתגשי לקבלת עזרה מפסיכולוגית קלינית. כל טוב ובהצלחה אילנה

האמת ישלי בעיה מאוד מאוד בעייתית נקרה לזה ..אני לא יודע איך להתחיל את כול הקטע האינטימי מה צריך לעשות איך לגרום לבחורה להיות בהיי עד עכשיו שהייתי עושה את זה הבנתי כמה אני לא יודע ולא טוב בזה וזה מה שהרחיק ביני לבין האישה שהייתי אמור להתחתן איתה ..ואני עכשיו בסוג של מבחן ולא יודע כלום אני מוכן לעשות הכול בשביל ללמוד את זה אני יודע שכול אחת אוהבת משהו אחר אבל אני צריך את הבסיס שהיה לי מה לפתח והזמן לא לטובתי..

שלומי היקר, אם אתה מוכן לעשות הכל על מנת ללמוד כיצד לקיים מגע מיני עם אשה , והכל פירושו גם מבחינה כלכלית, אז עליך לפנות בעצם ל"בית ספר" המחנך להתנהגות מינית הולמת. לשם כך נוצר טיפול הסרוגייט. כלומר אשה לא יפה במיוחד ולא צעירה במיוחד אשר קיבלה הכשרה כיצד להדריך גבר בצורה הדרגתית על פני כעשרה עד חמשה עשר מפגשים, בחדר פרטי הולם עד להגעה למצב של חדירה. על מנת למצוא את המרכז הטיפולי המיני אשר עובד עם סרוגייט ,חפש בגוגל טיפול באמצעות סרוגייט. העלות היא גבוהה ויקרה, אך אמרת שאתה מוכן לנסות את הכל וללמוד בצורה יסודית. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי. אני בת 34. בלי יותר מדי הקדמות, אני לא יודעת אם אני מאוד מאוד נרתעת ממין או שפשוט אני א-מינית. רוב הזמן אני בכלל לא חושבת על מין, ואני לא נכנסת למערכות יחסים מאז שהייתי צעירה בגלל הידיעה שיהיו שם קטעים מיניים, והמחשבה הזאת נורא מביכה אותי ואני מרגישה שאני מאוד לא מוכנה לזה, התנשקתי רק פעמיים וזה היה פשוט מזעזע... אני לא יודעת אם אהיה מוכנה אי פעם למגע מיני מכל סוג שהוא, ואני לא רצתי כשהייתי צעירה להכנס לזוגיות כי קשה לי לחשוב שיהיה מישהו שיהיה מוכן לחכות בשבילי כל כך הרבה זמן כשהכל היום מתקדם כל כך מהר, ואולי זה בכלל שזה נדיר שאני בת 34 בתולה ובלי ניסיון מיני (וגם לא מרגישה צורך). העניין הוא שאם אני רואה מישהו יפה אני כן אמשך ליופי שלו, אבל אני לא מרגישה שאני רוצה לעשות איתו דברים מיניים... אני מאוד נרתעת מדברים מיניים וזה מתסכל אותי ואני לא יודעת למה! כי כל כך מצופה היום מכולם להיות כל כך מיניים, ואיפה אני אמצא זוגיות שמין זה לא החלק העיקרי בה??? כלומר לצאת עם מישהו לדבר לפתח רגש...או בכלל מישהו שמוכן לחכות וכנראה שהרבה זמן עד שאני ארגיש מוכנה. כי אני לא יודעת ם אחרי חודש אני כבר ארגיש שאנ רוצה אותו ובטוחה בקשר. אני לא מבינה איך יש בנות בנות 17 שהן כל כך מנוסות,וכולן חושבים ורוצים את זה , והדבר שהכי הפחיד אותי מאז שהייתי צעירה זה לגלות שיצלו אותי מינית, מנסה לומר שאני הייתי בעברי מנסה לצאת עם בחורים תמיד היה מגע מהיר כל כך לכיוון כך שבאמת זה נראה שלא הכי מתעניינים במי שאני אלא יותר נמשכים. לגברים שאני הכרתי אין בעיה לשכב איתי ואח"כ לשכוח ואני יותר רגשית צריכה קודם להתאהב להרגיש משהו אבל יש דיסוננס בין מה שאני מרגישה לבין מה שהם מרגישים. אני יודעת שיש בחורים עדינים וכו' עובדה שיש לחברות שלי כאלו בחורים גם כשהיינו קטנות שבכלל לא הי מין הנושא העיקרי והם חיכו להן אבל מאז ומתמיד לי לא היה את זה!!!!הייתי ילדה שמתחילים איתה יותר מאחרות ברחוב וכך גם כנערה והיו הטרדות מלל ויחס קצת סקסיסטי שגרם לי לשמור על עצמי..וכשהתחלתי לצאת עם בחורים אחרי צבא בעיקר היו מהר נוגעים בי כבר בדייט ראשון כשאני עוד באותו מנסים לנשק אותי צרפתית וזה נראה לי יצר רתיעה זה לופ שחוזר על עצמו עם כל גבר עד שהפסקתי לצאת!!! נמאס לי להיות בסיטואציה שאני לא רוצה והתחלתי לחשוב שאולי אני לא מינית. כמו כן תמיד הרגשתי שזה מפריע להם עניין הבתוליות כבר שהייתי בת 18 הרבה בנים בבסיס שאלו אותי ליד כולם אם אני בתולה? בגיל 25 היו שנעלמים שמבינים שאין ניסיון אבל שוב זה לא שאני רוצה!!! אני רוצה להכיר רגשית אבל זה לא מסתדר עם המצב בשטח. יש לציין שאת כל הגברים הכרתי לא מהכרות מוקדמת של צבא או לימודים עבודה. דווקא שם אף אחד לא מתחיל איתי ודווקא שם אני מרגישה עם בנים יותר נוח הם אוהבים אותי על מי שאני אבל היו להם חברות.. קשה לי שאני עדיין לא מאוהבת או יודעת מה אני רוצה מהקשר ועוד לא מצליחה להבין מה הם רוצים ממני חוץץ מזה שהם ממש נמרחים עליי בצורה לא נעימה ומאוד ברוטלית משל אחד אמר לי את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך.. מגע בשבילי זה מתוך אהבה למשל חיבוק נשיקה ולא מסתדר לי שאחרי 5 דקות ברכב הם כבר רוצים.. הגוף שלי תמיד מתכווץ. את חושבת שאני ככה כי כל חיי עברתי התנהגויות כאלו מגברים? האם זה מה שיצר את הפחד?? אני חוששת להישאר לבד!!! כי כבר אין לי אומץ לצאת זה פחד משתק מלהיכנס אפילו לרכב.. אף פעם לא היה מישהו עדין..הביטחוןן העצמי שלי ירד לגמריי אם פעם הייתי בררנית כי לא נראו לי רציניים חכמים פתאום אני מבינה שאין לי ניסיון ומשתתקת כששואלים אותי מתי היה הקשר האחרון? כמה זמן? מרגישה דפוקה..כי זה נחשב לא בסדר שעד עכשיו לא היה לי חבר או לא נשואה.. והוכחה לכך זה בתוליות מעבר לזה שאני לא רוצה או רציתי לעבור מיטו או גברים כמו שיש כאלו שעושים על הדרך לפורקן עד שמוצאים מישהו שתופס את ליבם.. מה לעשות??? ואיך להתמודד עם השאלות?? תודה אילנה

תמי היקרה, השאלה הבסיסית היא, האם ברור לך מה את רוצה? כי עברו 20 שנה מאז גיל 20 ויתכן שהדחף להשתנות לא היה כ"כ חזק על מנת לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי. לפני שנדון באופציות שקיימות בפנייך כיום. עולה השאלה, האם את חיה בנפרד ממשפחתך? והאם את מצליחה לקיים אורח חיים תפקודי וכלכלי עצמאי? זוהי בעצם שאלה יסודית לבגרות נפשית ועצמאות רגשית. אם את גרה כיום עדיין במחיצת אחד ההורים או שניהם, ראי זאת כמכשול מהותי בדרך להתמודדות עם בעיותייך. ועכשיו, קיימות בפנייך שתי אופציות: האחת, קיימים פורומים וקהילות של דברים ונשים שהם א מיניים ויתכן שבמסגרת הזאת ,תוכלי למצוא בן זוג להפגת הבדידות ולהנאות רגשיות משותפות ללא מיניות. השנייה, במידה ואת נחושה בדעתך לשנות את מצבך הן בתולים מבחינה טכנית בעזרת הדרכה סקסולוגית בעזרת שימוש של הדרכה סקסולוגית במאמני נרתיק ואם על ידי טיפול פסיכולוגי מעמיק לשינוי החרדה המינית העצומה שיש בך, עלייך להביא בחשבון תקופת טיפול של שנתיים שלוש לפחות. אם את פונה לטיפול פרטי, המתמחה בתחום ההדחקה המינית ו/או עויינות או כלפי גברים או כלפי תרבות הפתיחות המינית בתרבותינו, עלייך להביא בחשבון עלות חודשית ניכרת והשאלה אם יש בך הרצון והיכולת לעמוד בהוצאה כזאת? במידה ואין לך את המסוגלות הכלכלית לכך , הייתי בוחרת אמצעי עוקף שאולי יתן מענה חלקי בדרך זו או אחרת לבעיותייך- ניתן לפנות לעמותות לטיפול נפשי בנשים שעברו תקיפה מינית. אינני רומזת בכך שעברת תקיפה מינית, אך המשותף לך ולאותן נשים הן חרדות למיניות, חרדות מגברים ופיתוח התנגדות לנושא המיני. נדמה לי , וכדאי שתבררי, מה עלות הטיפול במקומות אלו. אין ספק שהוא נמוך מאוד טיפול פרטני בשוק החופשי ויתכן שהוא אולי אפילו חינמי.ראוי ואפילו כדאי לברר. כך או כך הביאי בחשבון שאת סוחבת בעיות כבר שנים, שהן עמוקות מאוד ולפיכך היכולת להשתנות היא טיפין טיפין ומאוד בהדרגה. כך שהתהליך הטיפולי אורך זמן לא מבוטל.שווה לנסות. אגב יתכן שכבר משלב כלשהו בטיפול תפתחי לנכונות לצאת עם גברים תוך התנהגות גופנית מוגבלת , על מנת להבין מהי היכולת החברתית הכללית שלך, האם יש לך חברים וחברות , האם את קלה להתחברות ולידידות או שמא את טיפוס סגור ומבודד? כל אלו הם פרמטרים חשובים לגבי היכולת להשתנות ולגבי תהליך השינוי. כל טוב ובהצלחה אילנה

לא נמשך אלי בעלי לא מפרגן 35 שנה נשואים. הוא היה פעם מפרגן ונימשך הפעם אני כבר שנתים מדובבת ומחזרת וזה לא עוזר כלום

אורלי היקרה, ראשית הייתי מברכת על 33 שנה, שזה המון המון זמן של פרגון הדדי ומשיכה מינית. לא רבים זוכים לכך, כך שכדאי להעריך את מה שהיה. אובדן חשק מיני בשנתיים האחרונות, יכול לנבוע מצבר של גורמים פיזיים, שהייתי ממליצה לבדוק אותם כגון: רמת ההורמון הזכרית טסטסטורון בדם, סכרת סמויה או גלויה ותרופות הסכרת., לקיחת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה וכללית מצב הבריאות הכולל מבחינה פיזית ונפשית. יתכן בהחלט שחוסר המשיכה המינית הוא חלק מדיכאון הקשור לפרנסה, תעסוקה, הגיל, המצב הבריאותי, תרופות שנלקחות והרשימה הפיזית עוד ארוכה. לשם ברור מצב העניינים, הייתי ממליצה לכם , קודם לדבר בינכם ולבקש מבעלך לעבור בדיקה גופנית מקפת כולל הבנת השפעותיהן של תרופות במידה והוא לוקח, על התשוקה המינית. שני דברים חשובים מאוד בעניין הזה: רמת ההורמון הזכרי ומצב הבריאות הכולל, הפיזי והנפשי. קודם כל יש לברר נושאים אלה. עשי כמיטב יכולתך לא להיות כועסת, למרות התסכול שלך, ולדבר איתו על השנים הארוכות והטובות שהיו לכן ביחד ולהתייעץ איתו ,כיצד הוא רואה את המצב הנוכחי. כמו כן ניתן במקביל לפנות לייעוץ זוגי, אשר עשוי לכוון אתכם בדייקנות רבה יותר להבנת המצב הכולל של מצבכם. לפעמים חוסר חשק מיני, הוא איתות חשוב לבעייה גופנית או נפשית ולא בהכרח הוא קשור אלייך. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אני בת 35, אחרי 3 לידות (אחרונה לפני 4 שנים). בריאה לגמרי וחיה אורח חיים בריא וספורטיבי. מאז הלידה האחרונה חלה אצלי ירידה משמעותית ביותר בחשק המיני. אין לי שום רצון לקיום יחסי מין. לא עם בעלי ולא עם אף אחד אחר כמובן. אני תוהה עם זה קשור לפעילות הורמונאלית לא תקינה? הבדיקות לא מראות שום בעיה, למעט בדיקת TSH שיצאה ממש מעט נמוכה 0.50. כמו כן אני עם התקן מירנה מאז הלידה האחרונה, אבל נאמר לי שאין קשר בין מירנה לירידה בחשק. אשמח אם תעזרי לי להבין מה קורה ואיך להחזיר את העניינים למצבם התקין?? תודה מראש!

פונה יקרה, ראשית חכמה בואי נפנה לצד הגופני. על בלוטת התריס המתבטאת במדדי tsh t3 ו t4 ניתן לאזן בקלות באמצעות תרופה הורמונאלית יומית. בלוטת התריס היא בעלת השפעה נרחבת על כלל התפקודים ההורמונאליים כך שלמען הבריאות הכוללת והמצב המיטבי, גשי ,בדקי ואזני. ההליך פשוט מאוד , מהיר מאוד וחבל להשקיע בכך מילים. לגבי ההתקן שיש לך הרי הוא בעל רכיב הורמונאלי ואולי שווה להוציאו גם חרף העובדה שהפרופילים ההורמונאליים תקינים לגבייך. אמצעי מניעה הורמונאליים הם בהחלט בעלי השפעה על התשוקה המינית. כיום נפוצה בארץ שיטת המניעה הטבעית, אותה ניתן ללמוד בסדנאות או לקנות ספר הדרכה עב כרס בנושא. השיטה מבוססת על מדידת חום יומית עם היקיצה ובדיקת הפרשות הנרתיק על בסיס יומי. אם את בנוי לעקביות של בדיקה עצמית, את צורכת זמן מועט מאוד , הרי שזוהי שיטה בדוקה לחלוטין, שכן היא זורמת עם הגוף. ואינה משפיעה באופן שלילי על התשוקה. זה בקשר לגורמים הפיזיים. ועכשיו לשינוי בעקבות הלידה האחרונה, משום מה לדברייך חל שינוי בתשוקה לאחר הלידה האחרונה, האם יתכן שמינו של הילוד השלישי , שנולד לפני ארבע שנים שונה מזה של השניים הקודמים? לעיתים לידת בת לאחר שני בנים או לידת בן לאחר שתי בנות, עשוי ליצור בתת מודע מערכת רגשית סבוכה ולא מודעת , שיכולה להיות בעלת השפעה תת מודעת על המערכת הרגשית והמינית. הזוי ככל שזה ישמע. בעקרון תשוקה מינית מושפעת מריבוי גורמים זוגיים , משפחתיים, וסביבתיים וכמובן גופניים. המידע היחד שנתת הוא הקשר בין הלידה האחרונה לפני 4 שנים לבין ירידת התשוקה המינית מאז. האם יתכן שסמוך לאחר הלידה אירעו עוד שינויים אישיים ,תעסוקתיים ואחרים בחייך? הייתי מציעה תחילה לאזן את הגורם הביולוגי של ההתקן ההורמונאלי ושל בלוטת התריס. אם המצב לא ישתפר, יהיה צורך איפוא לייחס זאת לגורמים פסיכולוגים מודעים או לא מודעים. במקרה זה אמליץ לך לפנות לטיפול של פסיכולוג קליני המתעסק בטיפול בתת מודע. בעיות של תשוקה מינית אינן תחום העיסוק של הסקסולוגים. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, אני ובעלי נשואים כמעט 10 שנים עם שלושה ילדים קטנים. תמיד בעלי כיבד אותי, אהב אותי והראה אהבה, והיה קבוע אחת לשבוע הולך למשחק יש לו מנוי ועוד פעם לפעמים נפגש עם חברים. בחצי שנה - 9 חודשים אחרונים אני משייכת זאת לרגע שהוא החל בעבודה חדשה, הוא כל הזמן רוצה רק להיפגש עם חברים שלו לבד, לצאת לבד, ללכת לשחק כדורגל, וכשאני באה אליו בטענות למה הוא לא נמצא אף פעם בבית, כלומר שזוגיות זו עבודה ושאם הוא עדיין אוהב אותי הוא היה צריך לרצות להיות איתי בבית ולבלות איתי אפילו אם זה אומר לבוא ולשבת לראות סתם טלוייזיה יחדיו, הוא לא מבין. הוא פתאום רוצה רק לבלות, שם קצוץ על מה שאני מרגישה, לא מבין בכלל מה לא בסדר לצאת ולהגיע כל יום הביתה אחרי השעה 22:00 שאני כבר במיטה בדרך להירדם, ואף כל הזמן מדבר על כך שהוא רוצה ללמוד פתאום, להתקדם, לעשות שעות נוספות ושאני כביכול עוצרת אותו. האם אני לא בסדר, אני לא מבינה מדוע אני צריכה להרגיש שאני צריכה לגרום לו להיות בבית איתי ולהרגיש מצפון כי הוא לא הולך לחברים שלו כל הזמן. וגם אני קשה לי להיות המון שעות לבד עם שלושת הילדים שלי שכן אני גם מתאמנת ולאחר יום שלם עם הילדים לא מסוגלת פיזית כבר לעשות ספורט אני תשושה. איך אני מגיעה אליו, איך מסבירים לו שהוא לא בסדר, ושכעת אנו עם שלושה ילדים ושאם הוא רוצה להמשיך בזוגיות הוא צריך להילחם ולעשות מאמץ לשמור עליה ולטפח אותה, האם אני טועה? מצטערת על האורך..

פונה יקרה, מתוך התיאור, באיזשהי התאמה של נסיבות והחלפת מקום העבודה, החל להעדיף בילוי מחוץ לבית באופן קבוע עד שעת ערב מאוחרת וויתר לפי דברייך כמעט לחלוטין על חיי הזוגיות איתך ועל חיי המשפחה איתך במהלך כל השבוע. לא ציינת מה קורה בינכם בסופי השבוע. האם יש לכם חיים זוגיים ומשפחתיים נעימים ובאיזו מידה? אין לי מושג מדוע בעלך החליט לבחור מסלול אחר ושונה מחיי הזוגיות איתך, אם לא הביע באוזנייך תלונות או טענות ספציפיות, הרי שהדברים מתרחשים בתוך ליבו וראשו מבלי שהוא מוכן בשלב הנוכחי לשתף אותך. מכל מקום השינוי הוא ניכר ואינטנסיבי מכדי להתעלם ממנו. אני מציעה שתאמרי לו באיזו מידה את מוכנה להמשיך במתכונת הנוכחית ובאיזו מידה ,הדבר מאיים מבחינתך על הזוגיות והמשפחתיות שלכם. להערכתי יש צורך דחוף לפנות לטיפול זוגי על מנת להציף את משמעותם של האירועים החדשים ואת המשתמע מהם לגבי עתיד משפחתכם. ולפני שתפנו לייעוץ זוגי מוטב לך אולי להיפגש באופן אישי עם פסיכולוג קליני על מנת לדון איתו באופציות ההתנהגות הראויות ביותר בהן עלייך לנקוט לנוכח המצב החדש. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, בן זוגי הוא אדם שאומר בריש גלי שהוא לא רוצה זוגיות אך מצד שני יש בנינו הבנה שאנחנו יוצאים רק אחד עם השנייה, הוא מתקשר או מסמס לי כל יום ומוכן להשקיע בדברים שאני מבקשת. אני אוהבת אותו עד מאוד והצעתי לו לעזור לו לעבור תהליך שבו נבין ביחד אם יש לו רצון להכנס לזוגיות איתי אך הוא מתאר במילותיו כי אין לו כוחות לזה. לדעתי, הוא נכווה בצורה קשה מאוד בעברו ולכן כיום סגר את עצמו רגשית ולא רוצה למהר לתת את הלב שלו. אני לא יודעת אם כדאי לי להשקיע כאן ולחכות (למשהו שאולי גם אף פעם לא יגיע) אבל מצד שני אין אף גבר אחר בעולם שאני רוצה להיות עימו בזוגיות (וניסיתי כי בעבר נפרדנו וניסיתי לצאת עם אחרים).

ליה היקרה, חסרים מספר נתוני יסוד על מנת להשיב על שאלתך. 1. מהו גילך? 2. האם היית אי פעם בזוגיות הכוללת מגורים משותפים? 3. כמה זמן קיים הקשר בינך ובין האדם אודותיו את מדברת בפנייך? 4. מה מספר הפעמים בהם אתם מתראים במציאות ומה אתם עושים בעת המפגש הזוגי במציאות? לא ברור אם הקשר הוא בעל אופי מיני או אפלטוני ובאיזה מידה הוא מתקיים במציאות ולא רק באמצעי תקשורת. מכל האמור לעיל, גם קשה לייעץ לך ועוד יותר לר ברור למה את כדברייך מאוהבת בגבר הזה. רב הנעלם על הגלוי מבחינת הפנייה כך שקשה לענות כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אני בת 35. היו לי מעט מאוד קשרים בחיי . בגיל 22 התאהבתי בגבר מבוגר מעל גיל 40 מאד שתמך בי רגשית והיה מקשיב לי הרבה ומתייחס... הוא לא שכב איתי למרות שבאיזה שלב רציתי. אבל די חייתי בבועה רגשית סביבו. גם הייתה לי בולימיה שנים ונטיה לפציעה עצמית וקושי עם מגע מיני כי היה עושה לי חוויה של חרדה בגוף. הלכתי בגיל 27 לטיפול פסיכולוג ושם חוויתי מחדש טראומת נטישה וגם לא עבדתי אז הפנו אותי לעובדת סוציאלית ובגלל היסטוריה של הפרעת אכילה ותפקוד נמוך תעסוקתית (חרדות גבוהות וקושי להתחייב למסגרת תובענית ) נתנו לי הכרה באחוזי נכות.. אבל גם תוך כדי טיפול פסיכולוגי קרה משהו לתודעה שלי וקלטתי איך החזרתי סמכות מהמטפלת ופתאום התנגדתי לזה מאד והתחלתי לשנוא את העמדה שלי מול דמויות סמכות. כי פתאום קלטתי איך הייתי 'מצייתת'. והתחלתי בכלל לקלוט ולראות דברים יותר מבחוץ עם הבחנה באחר כנפרד. הבעיה שרגשית לא ממש למדתי איך להיות ביחד וחוויתי דברים מאד קשים בטיפול כולל הרגשה שנאטם הרגש. וגם לדימוי העצמי לא תרם כל הקטע של אחוזי נכות וקצבה, אבל זה עוזר כלכלית. כיום אני עובדת במשרה חלקית בעבודה שמצאתי לבדי ולומדת תחום אומנותי שקשור גם לעבודה שלי. יש לי מעט חברים. רובם אנשים שמתמודדים ברמה כזאת אן אחרת עם חרדות והקשיים לא מאד קרובות. נפגשים לפעמים אבל בעיקר מתקשרים דרך הרשת. אני רוצה להתחיל להכיר שום גברים. יצא לי אחרי הטיפול להכיר בחור בגילי בערך בשנות השלושים ושכבתי איתו אבל רגשית היה לי קשה להתחבר. הקשר לא החזיק. אחכ יצאתי מדירת הורי לגור עם שותפים. הכל במהלך ניסיוני לתרגל יותר עצמאות . וקרה שהתאהבתי כאחד השותפים. בחור קצת צעיר ממני ומאד דומיננטי וכריזמטי באופי. הוא היה מביא הרבה בנות ומשכיב אותן. בליין כזה עם בטחון גבוה . הוא ניסה להתחיל גם איתי אבל לא הסכמתי לשכב איתו כי הרגשתי שהוא לא רציני ואינטנסיבי מדי בשביל. כאילו סקס עבורו זה שעשוע קליל ובשביל זה משהו עמוק ורגיש יותר. צריכה אהבה . אבל היו לנו הרבה שיחות נפש כאלה שהוא הקשיב לי ותמך והתאהבתי בלי לשלוט בזה. בעוצמות שלו. בחופש שלו. אחרי שעזבתי את הדירה הוא לא הביע עניין לשמור על קשר וכבר הכיר אחרות. ואני רוצה להמשיך הלאה בחיי. להכיר. להפגש אולי מאתרי הכרויות.. אבל מאד קשה לי כי הרגשת הערך לא גבוהה. מרגישה שאין לי מספיק ניסיון חיים. שאני לא מעניינת וכיפית מספיק וגם יש דברים שאני לא אוהבת כמו לקחת גלולות נגד הריון. מעדיפה שישתמשו בקונדום וגם לא אוהבת מין אוראלי ששלושת הגברים שהכרתי העידו שהם מאד נלהבים מבת זוג שמוכנה לזה. מרגישה שלא ירצו אותי כי אני לא כיפית ומעניינת מספיק. יודעת לזייף כאילו יש לי בטחון אבל שמתקרבים יותר ומתחילים להכיר מפחדים שיחשף משהו ריקני או יהיו לי שתיקות... אולי זה סתם פחדים. אני לא יודעת. אני רק יודעת שמאד קשה לי לעשות את הצעד עצמו של להפגש .עם אנשים להכיר אותם. לפעמים העזתי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולהציע שנצע לדייט עם אנשים באתרי הכרות אבל עד כה מי שניסיתי איתם לא נענו. ואלה שמתחילים איתי מיוזמתם באתרים האלה לא נעים בעיני חיצונית ולא מושכים. אני מנסה להתחיל בעצמי עם מי שנראים נאים. לא יודעת בינתיים אני שנה באתרים האלה ועוד לא הגעתי לצאת לדייט ממשי משם. קשה לי ההכרות . כל ההסטוריה שלי לא נוחה לי. כמובן שהיו גם דברים אחרים. תחומים שלמדתי אבל לא מימשתי אותם מקצועית. אני מפחדת סתם לעשות רושם של מתוסבכת משעממת שטובה מבחינתם רק לזיון במקרה הטוב. שלא יעריכו אותי ולא ירצו אותי. אני בסהכ רוצה לזכות להכיר מישהו שגם אמשך אליו חיצונית (הדדית כמובן) וגם שיהיה לי כיף איתו. אני לא בטוחה אם אני יודעת מה זה אומר להיות בכיף ביחד. מנטאלית בחיים שלי היה יותר בדידות והמנעות וכאב מאשר כיף משותף סביב הנאות. זה מלחיץ אותי. אני ממש רוצה להנות, להכיר, לחיות. להנות גם ממין ובכלל.. אבל קשה לי לעשות את הצעד ולהאמין בי ושאני ניתנת לאהבה בדיוק כמו שאני גם אם אין לי הישגים חומריים בחיים. חיצונית אני חושבת שאני חמודה. מספיק נאה. אבל תפקודית לא הכי נמרצת שיש :/ יש לך עצה בשבילי אולי איך להרגיש יותר בטחון למרות כל הרקע הזה שהיה לי בחיים? מותר לי לשאוף להכיר אדם שווה? אני לא רוצה 'מתמודד ' חסר בטחון אלא פרטנר שיוכל לתמוך ולהרים אותי למעלה. לסייע לי לסגור פערים בחוויות חיים. שנבלה. להעיז. לצאת מאזור הנוחות של ההמנעות ולהעיז. מפחדת גם שיאנסו אותי עמוק בתת מודע. שכאילו אני אנטוש את עצמי ואעשה דברים שאתחרט. לא יודעת למה יש לי פחד כזה. בכלל אני מתוסבכת ובאמת שנמאס לי. אבל יודעת להסתיר ולהעמיד פנים שיש לי בטחון - עד שמתקרבים אליי ממש. מה עושים? איך מכירים אותם? איך מאפשרים שיכירו אותי? אני אפילו לא יודעת איך להפתח ולהשען על אחר. קשה לי להתמסר. אני מכווצת לא פיסיולוגית באיברי מין אלא בנפש. פיסית אני בסדר תפקודית. קשה לי נפשית המגע. הקרבה. קשר מתמשך קבוע איך עושים את זה? מפחדת להשען ולהשמט פתאום. זאת הייתה הטראומה שלי.ואולי בכלל לא חייבים להשען בכל הכח וזה בסדר גם להחזיק את עצמי בכוחות עצמי. לא יודעת. משהו פנימי תמיד קצת מציק לי, לא מאפשר עד הסוף נינוחות להתבטא ספונטנית. להשתחרר. לחוש זהות מוערכת ולהביט החוצה ולהכיר. להכיר מישהו אחר שהוא לא מוכר. ללמוד אותו ולהפוך אותו ואיתו למוכר. היוזמות האלה. קשה לי.

פונה יקרה, על פי הרקע המורכב שאת מספרת הייתי ממליצה שתי דרכים במקביל, האחת :פנייה לפסיכיאטר של הקופה על מנת לקבל תרופות אשר תייצבנה את התפקוד ואת המצב רוח. במידה ואת כבר מקבל תרופות , יתכן ויש צורך ברענון מחדש של המינון. שתיים: חפשי קבוצות של העצמה נשית ונסי להשתייך לאחת מהן לאורך זמן. בקבוצות אלה את עשויה למצוא הרבה הבנה ועידוד תוך כדי חיזוק הבטחון האישי והבהרת הדרך בה עלייך ללכת. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, אשמח לקבל עצה לגבי הזוגיות שלי עם גרוש שעדיין חי עם גרושתו וילדיו. האם אני עושה טעות? האם הוא יעזוב מתישהו או שכל זמן שאני בתמונה הוא לא ימהר לעשות שום שינוי בגלל הנוחות? תודה

פונה יקרה, בן זוגך מוגדר על ידך כגרוש. אינני יודעת אם הוא גרוש פורמלית ואם הדבר כתוב בתעודת הזהות שלו. גם אם הוא גרוש לפי תעודת הזהות, אין שום איסור או מניעה , לא על פי הדת ולא על פי תקנות המדינה שהוא ימשיך לחיות עם אשתו לשעבר וילדיו באותו הבית. הרושם הוא כי מבחינה פרקטית הוא מנהל אורח חיים של בעל משפחה יחד עם היכולת ליחסי מין מחוץ למשפחה. הרושם שהוא יותר נשוי מנשוי. ולפיכך שאלה נכבדה מאוד היא, האם אדם שבחר לחיות כנשוי עם משפחתו פנוי ליצור זוגיות חדשה ומלאה מכל המשתמע מכך. אני נוטה להטיל ספק בעניין לפחות בשלב הנוכחי. כך או כך, זהו סיפור בלתי אופייני ואת נמצאת בסיטואציה לא אופיינית ולפיכך הייתי ממליצה לך לקחת עם איש מקצוע כמה שיחות ייעוץ את נסיבות הסיטואציה בה את נמצאת ולעשות יחד איתו הערכה כללית לגבי שיקולייך. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני בן 25 נשוי עם שלשה ילדים והתחתנתי דרך שידוך שההורים קבעו אפילו שאמרתי שאני לא בעניין שלה וכבר יש לי שלשה ילדים ואני מרגיש שאני על קצה גבול היכולת מבחינת ההתפתחות אישית ומבחינת המשפחה כאילו זה לא הטעם שלי ואני לא רוצה כאלה חיים והייתי מת לעזוב אבל יש לי שלשה ילדים שהגדולה בת שלוש והקטנה בת שלשה חודשים וחלק מהילדים אפילו לא רציתי לעשות ועכשיו אני רוצה לעזוב אבל אני מחובר רגשית לילדים איך הם יגדלו וירגישו בלי אבא ואמא שלא מפרנסת

פונה יקר, אני מבינה שנישאת בלחץ המשפחה ובשידוך. מקרים כאלה מתרחשים בישראל כיום או במגזר הדתי והחרדי או במגזר המוסלמי. אינני יודעת לאיזה מאחד המגזרים אתה שייך, כך או כך להערכתי יש מקום שתדבר עם משפחת המוצא שכן נראה שהשייכות אליה וההשפעה שלה עליך הם שהתוו את חייך. אינני יודעת מה כולל המושג חופש עבורך, האם הוא כולל אי התחייבות ,טיולים ונסיעות? האם הוא כולל לימודים? האם הוא כולל החלפת מקצוע? או השתלמות מסוג כלשהו. כך או כך במקרה של פרידה בינך ובין אשתך, כל אחד מכם יהיה זקוק לעזרת בני משפחתו בימים ובשעות שהילדים יהיו איתו, שכן מדובר בפעוטות רכים מאוד. לא ברור לי מדוע אתה ממשיך להביא ילדים לעולם חרף התנגדותך לכך. לגבי המגזר היהודי, ידועים לי האיסורים אודות שימוש האישה והגבר באמצעי מניעה, אם אתה שייך למגזר היהודי חרדי, תצטרך למצוא דרך להתמודד עם איסורים אלו, או לקבל היתר רבני לכך או לקבל היתר מצפוני לכך. אם אתה מהמגזר המוסלמי אינני בקיאה בהלכות הדת לגבי שימוש באמצעי מניעה בכל מקרה, נראה לי שראשית מעשה והדבר החשוב מכל הוא הפסקה של הבאת ילדים נוספים לעולם. ההדרדרות הנפשית עבורך, המשפיעה על המשפחה ועל המצב הכלכלי היא חמורה ובתוקף זה יש לקבל היתר גורף לאי הבאת ילדים נוספים בשלב הזה . מאחר ואתה בא ממגזר מסויים שאינו ידוע לי אבל בא עם חוקים פנימיים משלו, פנה לאיש סמכות או בורר בענייני ישות, נישואים או גרושים. חשוב לערב את משפחת המוצא ולקבל הסכמתה לכל אחד מהתהליכים בהם אתה רוצה לנקוט. אם האופציה של פניה לטיפול פסיכולוגי אישי מתאימה לדתך ולאמונתך, אתה בהחלט יכול להסתייע גם בשירות זה. כל טוב ובהצלחה אילנה

אילנה ערב טוב אנחנו בשנות ה-40 לחיינו, נשואים 10 שנים, יש לנו 2 ילדים. הזוגיות שלנו עברה משברים קטנים וגדולים (למשל טיפולי פוריות קשים, הפלות) ואף פעם לא הייתה "שקטה". בעלי מאוד עקשן ובכל הקשור לתקשורת בין-אישית איתי הוא די מתקשה. בעבר חשבתי שזה בגלל אופיו (מעט ביישן) ובגלל עברו (הוא דתי לשעבר) אבל היום יותר מתמיד אני חושבת שפשוט נוח לו להיות ככה. הוא לא מראה חום ואהבה ולא מפרגן על אף שאני כן עושה זאת. הבעיה שבגללה אני פונה אלייך היא שמדי כמה שבועות הוא פתאום "בוחר" לא לדבר. ממש להיות ברוגז. הפעם הזו למשל החלה לפני חודש ואין לי מושג למה או מה הוביל לזה. לפעמים הוא בעצמו לא מבין/זוכר למה הוא התחיל בכלל עם הברוגז. כאמור זו לא פעם ראשונה אבל בכל פעם שזה קרה מאז שאנחנו ביחד אני היא זו שמושיטה יד לפיוס אם דרך שיחה, אם דרך מכתב שאני כותבת לו או סמס בטלפון אבל בשורה התחתונה זו אני. הגם שאינני יודעת את הסיבה בגינה הוא בוחר להשתתק אני באיזשהו שלב נשברת ומבררת מה קרה. אני אישה משכילה, קרייריסטית, נאה מאוד, מוקפת בחברים וחברות ומאוד אהובה. אבל מרגישה ככ לבדי. ככ בודדה. כבר עשר שנים שאנחנו נשואים, ואני כל פעם מחדש מתאכזבת מהקריזות שלו. הייתי מעדיפה שיריב, שיוציא שיצעק וירוקן את מה שיש לו, נריב כמו כל זוג ואז נתפייס אבל התקשורת שלו ככ גרועה. בעלי לא רוצה לבוא לטיפול זוגי בשום אופן. כואב לי על הילדים שרואים אותנו ככה בקושי מדברים. אני ממש מיואשת. כואב לי שבחוץ ככ מעריכים אותי, מחמיאים לי ומעניקים לי תחושת משמעות ובבית הכל קר ומנוכר. אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת אותו ולמה אני בכלל נשארת בקשר כזה? הרגשות שלי מאוד מעורבים ואני מבולבלת מאוד. אשמח לעזרה.

פונה יקרה, על פניו נדמה שבחרת לך לבעל אדם ששונה ממך באופן קיצוני בהבעת רגשות ובפתיחות לתקשורת בין אישית. הרושם הוא , ואולי אני טועה, שאין את מכירה את עולמו הפנימי, אינך מבינה את המתרחש בתוכו וקיימת אפשרות שגם הוא לא בדיוק מודע להלכי נפשו. את מתארת אותו כמאוד מסתגר ברמה היומיומית, ומדי פעם, התחדדות של מצבי ההסתגרות על ידי פיתוח מצבי שתיקה. בהיעדר יכולת לתקשורת סבירה בינכם בתוך הבית, ומאחר והוא מסרב בתוקף לטיפול זוגי, הרי שהדרך היחידה שנותרה בפנייך היא לבדוק את הבחירות העומדות בפנייך להמשך החיים. כל דרך של בחירה, מביאה בחשבון את הרווח והתועלת העתידיים מול המחיר שיש לשלם על כך, להערכתי מומלץ שתיגשי לייעוץ פסיכולוגי אישי על מנת לשקול מה היא הדרך המיטבית עבורך במצב הקיים. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני במערכת יחסים כבר 3 שנים, ויש לנו המון ריבים. חלק מהם נובעים מהדומיננטיות שלי שמתבטאת גם בשאר המישורים שלי בחיים. אני לא עושה את זה בכוונה או עם לשים לב. אבל זו תחושה שמורגשת אצל סובבי, , מה לעשות עם זה?

פונה יקר/ה, דומיננטיות , כלומר בולטות או ידיעת יתר ,השפעת יתר, הנהגה כל אלה בהחלט עשויות להיות התנהגויות חיוביות והשאלה הקלאסית היא באיזו מידה וכלפי מי. שאלת המידתיות היא בעצם שאלת המפתח לגבי כל תכונה ותכונה. מתוך הפניה לא ברור כיצד מתבטאת הדומיננטיות , באילו תחומים כלפי אילו אנשים ובפרט כיצד הם מגיבים אליה.דומיננטיות עשויה להיות התנהלות רצויה, הנותנת תחושה שיש על מי לסוך ויש מישהו שהוא אחראי/ת בסיפור, ומצד שני זה עשוי להתבטא בעקשנות על דעותיך ורצונותיך וכעס גדול כאשר הדברים אינם מתנהלים בדרכך. קיצורו של דבר, מתוך הפניה קשה לתת תשובה מפורטת כי חסרים הרבה מאוד נתונים. מכל מקום, אם תכונה כלשהי מפריעה לאדם בהתנהלותו היומיומית או לסובביו והוא מעוניין לשנותה מומלץ שיפנה לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין את שורש ההתנהגות , כלומר את מניעה, מה היא מיועדת לבטא וכיצד ניתן לשנותה. כל טוב ובהצלחה אילנה

הזמנתי את חבר שלי היהלארוחת שישי שאמא שלי עמלה עליה יום שלם, לאחר כמה ימים סיפר לי שלא אהב את האכל בכלל הזמנתי אותו שוב אבל הוא דחה את ההצעה בטענה שהוא לא אוהב את האוכל של אמא שלי, זה קצת פגע בי ואף הוריד לי מעט ממנו. אנחנו יוצאים מזה חצי שנה.. מה, לא אזמין אותו יותר לארוחות משפחתיות אצלינו? מה לעשות?

אורנית יקרה, אכן בעיונת קטנטונת, אבל לא סוף העולם. כבר אמרו חז"ל שעל טעם וריח אין להתווכח ובשם כבוד האדם וחירותו ,מותר בהחלט לבן זוגך לא לאהוב את האוכל של אמך. יתכן ואמך היא בשלנית מעולה בעיני משפחתכם. וככל הנראה אתם גם רגילים למאכליה וגם אוהבים אותם, שזה בהחלט סימן טוב מבחינה פסיכולוגית משפחתית, אך לבן זוגך זה לא בא טוב לחך. יתכן שהוא גם מעדה אחרת ומהרגלי אכילה אחרים. אני מציעה שתבררי עם בן זוגך מצד אחד ועם אמך מצד שני. איתו תבררי, אילו דברים שאימך מגישה הוא מסוגל לאכול ואפילו להינות מהם. אני מניחה שסלטי ירקות וסלטי פירות הם בד"כ ניטרליים. לגבי אימך, אין עליה להתבייש בתבשיליה, אם אינם לטעמו של חברך. ספרי לה זאת בעדינות ותוך התייעצות עם החבר, נסו להגיע למספר אלמנטים בסיסיים שלא הופכים את המטבח של אמא על פניו, באופן ששניהם יוכלו להיות מרוצים. העיקר בסיפור הזה הוא להגיע להתאמה מבלי להיעלב. כל טוב ובהצלחה אילנה

אז ככה אני בת 27 ויצאתי עם בחור בו גילי במשך שנה וחצי שמתוך זה שנה גרנו ביחד השנה הראשונה של מערכת היחסים הייתה טובה, הייתה הבנה ואהבה והחצי שנה האחרונה התחיל לחץ הסביבה לחתונה וגם לחץ מהצד שלי אז באה ההצעת נישואין... התחלנו לחפש אולמות והכל היה לחוץ להספיק לפני החורף .. אני הייתי בדעה שאין טעם למשוך יותר מידי אבל הוא מבחינתו לא היה טוב והלחץ עוד יותר לא עשה טוב ..בדיעבד נכון גם לי היה ממש רע ורק רציתי להתחתן מבלי לחשוב אם זה טוב טוב לי בכלל ... יש לציין שהוא היפראקטיבי מאובחן שזה כולל בתוכו את האימפולסיביות והחוסר יציבות הוא הלך למישהי שההתחמחות שלה זה פסיכותרפית והיא לא עבדה איתו על מה שבאמת צריך אלא להיפך לימדה אותו איך לעמוד על שלו ולא לוותר על עצמו וזה עשה גרוע יותר בזוגיות כי הוא התחיל לעשות לי דווקא בדברים מסוימים שכן היה מכבד כמו למשל אני ממשפחה מסורתית אז הוא התחיל להגיד לי שהוא רוצה לעשות על האש בשבת .. או שהוא רוצה לעזוב את הכל ולטוס לחול... ואז פתאום אמר שהוא מבולבל ונכנס ללופ כזה שלא ידעתי איך להוציא אותו מזה... אז לא הייתה לי ברירה ולא יכולתי להמשיך ככה ידעתי שייש רק פתרון אחד ושאם לא אעשה את זה הוא יעשה ואמרתי לו שנפרד ... אז עזבנו את הבית כל אחד חזר להורים טסתי להרגע וגם הוא טס שבועיים להודו ... עברו כבר כמעט 3 חודשים הוא יצר קשר כמה פעמים רק שהפעםשהוא יצר קשר זה היה מהודו והוא אמר שהוא השתנה, ושהוא עשה טעות ושהוא מודע לזה שהוא פגע בי ושהוא לא יעשה את זה לאף אחת יותר בחיים ושהוא לא יודע מה קרה לו ושלא רצה לאבד אותי ושהוא חזר לארץ ביקש שניפגש ונפגש נו ודיברנו על כל מה שהיה הוא הבטיח להשתנות לוותר, ושאולי זה כן זה כי עובדה שהוא יכל להמשיך הלאה וזה לא קרה ושאולי הפעם כן יהיה טוב... את הטבעת החזרתי לו , ניסיתי להתנתק במשך ה3 חודשים האלו ולהאמין שזה אולי לטובה ומחכה לי משהו טוב יותר אבל בפועל יצאתי לדייטים וכלום לא הלך... עכשיו אני מצד אחד אוהבת אותו ורוצה לתת הזדמנות כי הוא באמת בחור טוב והוא אוהב ולא מתנהג ככה מכונה רעה... ומצד שני אני מפחדת להפגע , מפחדת ששוב לא יתהג יפה וגם ששוב יהיה מבולבל ולא יציב... יש לציין שכל הזמן שהיינו ביחד לעולם לא נפרדנו והייתה לנו יציבות ובטחון בקשר ופתאום לפני החתונה הכל התערער והתפוצץ..כאילו היה גורם שלישי שמשך לכיוון שלו. מה עליי לעשות ? לחזור או לא .ץ

פונה יקרה, את מתארת מצב של שינוי די דרמטי בין השנה הראשונה לקשר שהיא בד"כ טובה , אפילו אידיאלית אצל מרבית הזוגות לבין אותו המועד שבו החלטתם להתחתן. נכנס כאן עניין פרוייקט החתונה שעבור המתחתנים ,עבורם זהו מסע מפרך וארוך הן על כספים ממשפחות המוצא והן על כל פסיק ופסיק שבאירוע , כך שלעיתים חוויית תכנון החתונה, הופכת להיות טראטומה זוגית. באותו השלב של תהליך "ההתחתנות" את מעלה פגמים אישיותיים שלו שהם קשים לך. חלקם ניתן לויסות תרופתי. הרושם הכללי הוא של הרבה לחצים והשפעות חיצוניים. אם מצד הורים ואם מצד דמות טיפולית שאת רואה בה אוייבת כלפייך, המקלקלת בעינייך ותרנות ופשרה. זוהי ראייה לא רצויה. של התנגשות עם כל הגורמים המעורבים והמשפיעים שבסביבה. כרגע את אוהבת, היבט שיש בו גם כמובן געגועים לעבר שבתחילתו היה מיטיב. יחד עם ספקות לגבי טיב הבחירה, הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי לפני קבלת ההחלטה אם חוזרים או לא. נדמה לי שמה שמשפיע על החלטתך כרגע זו גם העובדה שהדייטים שניסית לא עלו יפה. לדעתי לא כדאי לבחור בעל כברירת מחדל. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני וחברה שלי שנה וחצי ביחד, לאחרונה שאלתי אותה אם היא הייתה פעם עם גבר נשוי. היא טענה שמעולם לא עשתה זאת והיא לא מסוג הבחורות האלו...אך מחיטוט בפייסבוק שלה, גיליתי כי בהתכתבויות שהיו לה עם גבר נשוי (מישהו שהיא מכירה מהעבר שבינתיים התחתן) היא אכן נפגשה איתו ושכבה איתו. ההתכתבות לא מטילה ספק במה שהיה. זה קרה לפני כשנה וחצי (היא בת 30). אנחנו יחד כשנה. לא אמרתי לה כמובן שזה המידע שלי. אני לא מפסיק לאכול את עצמי מאז שזה נודע לי. אנחנו מסתדרים נהדר ואני אוהב אותה מאוד. השאלה מה לעשות? להישאר עם המידע ולא לומר כלום? לפוצץ הכל ולהגיד לה שחיטטתי לה בפייסבוק? אני מרגיש שהקשר שלנו בסכנה בגלל זה (בגלל מה שעשיתי ובגלל השקר שלה). מבחינתי להיות עם גבר נשוי זה לא פחות מבגידה. זה מאוד חורה לי שכך היא התנהגה. כמובן שיש לציין שהיא הייתה רווקה באותה תקופה (לא שזה מפחית מהחומרה).

פונה יקר, אני חושבת שאחד הדברים שעלינו ללמוד בעידן התקשורת הוא לדעת לא לפלוש ולא לחטט בדפי היומן האישיים שיש לנו היום בצורת פייסבוק וסמארטפון. ראשית החיטוט מראה על חשדנות ראשונית שאלמלא כן הרי לא היה עולה רעיון החיטוט. מדוע חשת חשדנות כלפיה מלכתחילה? שנית , כל המחפש ימצא בסופו של דבר משהו,והשאלה היא , האם אותו גילוי שכביכול הוסתר לא היה עולה מעצמו בטבעיות עם העמקת הקשר והעמקת האמון? נדמה לי שקצת חיפשת צרות לעצמך ושאלת שאלות שלא בהכרח כדאי לשאול כמו אודות מאהב נשוי או מספר בני זוג קודמים למיטה. יש דברים שהמידע אודותם אינו תורם מידע חיובי אלא בעיקר שלילי. ולפעמים המחפש ממש זקוק למצוא מידע שבעיניו הוא שלילי. כך או כך הסיטואציה היא מורכבת וכרגע לדעתי ואין כאן שום חוק בעניין, אם הפרשנות שלך אודות האירועים תקועה לך בנשמה, עליך לחשוף את בגידתך מבחינת אמון לעומת מה שאתה מייחס לה כבגידת אמון שלה בך. אני מקווה שתלבנו היטב את הדברים ושמעז יצא מתוק. כל טוב ובהצלחה אילנה

אז ככה אני נמצא בקשר כבר כמעט 10 חודשים והבת זוג ביקשה לקחת הפסקה מהקשר מכל מיני סיבות חלק מהסיבות לפי מה שהיא אמרה זה שלקחתי אותה כמובן מאליו, לחצים, קצת נושא ההורים ובעיקר תחושת אכזבה. היא ביקשה זמן לחשוב בשבילה עם הקשר מתאים לה או לא. שלחתי לה מס הודעות (שבת שלום ושבוע טוב) וזר פרחים להראות לה שבאמת אני אוהב אותה ומצטער על היחס ולא לוותר עלייה כחלק מההפסקה הזאת נפל לי האיסמון על החלק מהדברים שעשיתי ואני יודע כיצד לשפר ולשקם את הקשר ולא לוותר עלייה. השאלה שאני שואל בזמן ההפסקה להתאמץ לחזר מחדש או לתת לה את השקט שלה לחשוב ובסופו של דבר להשאיר את ההחלטה בידיה? אגב אני בן 25 והיא בת 22

פונה יקר, כאשר אחד מבני הזוג מעוניין בלקיחת פסק זמן מהקשר, זהו בעצם הזמן לבדוק עם עצמו באיזו מידה חסרה לו נוכחות בן הזוג בחייו ולקבל סוג של פרספקטיבה ממרחק על ההיבטים החיוביים והפחות חיוביים שהיו בקשר. בעיקרון, מומלץ ביותר לכבד בקשה למרחב אישי ולפסק זמן. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מכך שפסק זמן גם עלול ליצור התרחקות ותהליך של ניתוק פנימי, כך שהכל שאלה של מינון. חברתך לא קצבה מהו פרק הזמן הדרוש לה. אם הגעת למסקנה שאכן יכולת להיטיב איתה יותר, שלא השקעת בה מספיק ושאכן אתה רוצה ומוכן לחזר אחריה, לא רק במחוות של חיזור (שכבודן במקומן מונח) אלא באמת ובתמים רוצה ומעוניין, אני מציעה שתיצור איתה קשר שיחה קצר בו תאמר לה את עמדתך הנוכחית שאתה רוצה ומעוניין להשקיע בה ושאתה מבקש לקצוב את פסק הזמן לתקופה מוגדרת , לצורך הדוגמה חודש. בתקופת פסק הזמן ניתן לעשות מחוות קטנות ועדינות ולא צפופות מדי כדי להראות שאתה עומד מאחורי רצונך. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום! אני בת 29 והייתי במערכת יחסים של כמעט שנה עם בן זוג בן 28 הקטן ממני בשנה. הכרנו באפליקציית הכרויות ולאחר כחודש מחקתי את עצמי משם ואמרתי לו זאת והוא אמר שהוא גם הוא ימחק את עצמו משם.מחק אך לא להרבה זמן. לצערי, במהלך כל השנה הזאת, ממש כל חודש/חודש וחצי/חודשיים הוא חזר לאפליקציה וכל פעם קרה מצב שהייתי שואלת למה הוא חוזר לשם אם הוא איתי? ועוד אומר לי שהוא אוהב אותי ובאמת מתקשר בלי סוף אליי ומראה עניין.. כתוצאה מכך ששאלתי, רבנו, נפרדנו- הוא טען שהוא אינו יכול להיות בקשר עם בחורה שבודקת אותו וחוקרת כל פעם מחדש כל מיני דברים. במהלך הקשר עימו היה לעיתים נעלם לי בלילות וחוזר אליי רק בוקר למחרת בטענה שנרדם או לא יודעת מה. אם להגיד שאני האמנתי לו? לא אך לא יצרתי ויכוחים על מנת לא לריב. מפה לשם נושא האפליקציה חוזר על עצמו כמו שאמרתי- כל חודש וחצי הוא שוב נכנס מחדש לשם ואלוהים יודע מה שהוא עושה. כל פעם שהערתי רבנו והוא נפרד ממני היות ובדקתי אותו ולא רצה להיות כי אני חשדנית. אבל יש לי סיבה לחשוד. למעשה הוא אינו מבין שאי אפשר לנהל קשר ככה כי האמון שלי דיי נדפק מההתחלה ואני באמת מנסה ומשתדלת ובמקום זה אני מקבלת חוסר אמון. בפעם ה20 במשך השנה הזאת הוא נכנס ובפעם האחרונה ששוב ראיתי זאת היה בדיוק מלפני שבועיים. בחודש האחרון אני חשה ריחוק מצידו, כבר לא מתקשר כמו בעבר, אפילו יחסי מין כבר אין. לפני כשבועיים הגעתי אליו הביתה הוא לא הסתכל עלייי לא נגע בי ונרדם מול הטילויזיה. שאלתי אותו מדוע קראת לי לבוא אם אתה לא מתייחס אלי ונרדם? הוא התעצבן ושאל מה יש לי שאני לקחתי את זה בצורה קיצונית הרי רבנו על זה והלכתי הביתה.יום למחרת, לאחר הריב הזה שאני גם ככה מרגישה שהוא מרוחק ממני והקשר הולך על חבל דק כמו שאומרים שוב הוא נכנס לאפליקציה. הפעם נכנסתי לשם עם תמונה שם מישהי אנומימית והתכתבתי איתו. הוא זרם ואמר שהוא רווק, בואי לואצאפ וניפגש היום. נדהמתי לגלות כזה דבר והתחלתי להרגיש ממש לא טוב שהוא נתפס על חם כמו שאומרים. לאחר כשעה אני עצמי פניתי אליו בשיחת טלפון ואמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר שאני מרגישה שהוא מרוחק. הוא אמר לי שהוא יודע שבזמן האחרון אנחנו לא נפגשים הרבה היות והוא נורא עייף ולפעמים צריך שקט ושזה לא עניינים זוגיים כי הזוגיות שלנו מצויינת ולא עשיתי שום דבר ושזה קשור לענינים כלכליים בלבד. אז אני אומרת לעצמי מה קשור ענינים כלכליים לזה שאתה חוזר לאפליקציה? לאחר מכן אמרתי לו שוב אתה באפליקציה הזאת? אתה בדיוק מתכתב עם חברה שלי שם והצעת לה להיפגש..והוא בכלל אמר שהוא לא עושה שם כלום ולא מדבר עם אף אחת. לא דיברנו יומיים ואני יזמתי הודעה. שאלתי מה קורה ואני רוצה תשובות כי אני מרגישה שיש מישהי אחרת. הוא אמר שאין לו אף אחת ושהוא לא רוצה זוגיות עכשיו. זה שבר אותי אני מודה, והתחלתי לצאת עליו ולהגיד לו בטח שאתה לא רוצה גם אני לא היתי רוצה להיות בקשר עם אדם שאין לי כל רגש אליו.. אתה חתיכת בוגד זה מה שאתה.. לאחר מכן הוא חסם אותי בכל מקום אפשרי.. עברו שבועיים הוא לא יצר קשר וגם לא אני.. והאמת? נורא נורא קשה לי שפתאום אחרי כמעט שנה הוא מחליט לצאת מהחיים שלי ככה. חברה שלי אמרה לי שהוא לא אהב אותי מהתההחלה ופשוט היה לו נוח הרי אם היה רוצה אותך באמת הוא לא היה נכנס כל פעם מחדש לשם. אני בבאמת כבר לא יודעת מה לחשוב.. אני יושבת עם עצמי ומחשבות איך הוא עזב ככה- אני אפליו לא יודעת אם זה בגידה, אני לא ידועת אם הוא עשה משהו פיזי, אבל נחרדתי לגלות שהוא ממש מעדיף להיפגש עם אחרת ולא איתי על חשבון היחסים שלנו. הוא נעלם ואני יודעת שהוא לא שווה אותי אבל עברו שבועים ואני מרגישה שנורא קשה לי.. כנראה שהוא לא באמת בענין.. הוא היה מתקשר אליי המון ופתאום הטלפון שלי דומם אף אחד לא מתקשר.. נורא קשה. אשמח לדעת מה דעתך על המקרה הזה עימו ואם בכלל זה בגידה? תודה

דנה היקרה, לא כל כך ברור מן הפניה מדוע את נמצאת בקשר עם בחור המוצג על ידך ככל כך לא אמין והמוצא לעצמו את הצורך להיות מדי חודש באפליקציית ההיכרויות. הרי הוא לא נמצא שם לשם תפילה לבורא עולם. הוא נמצא שם לשם יצירת דייט ומפגש מיני. גם אם לא הייתה אותה אפליקציה, לא ברור למה להיות בקשר עם אדם שעייף כל הזמן, רוצה להיות לבד ולא בזוגיות. אם הוא אומר מפורשות שאת מציקה לו בחשדנותך ושאינו רוצה בזוגיות, מה יש לחפש איתו? נסי לענות לעצמך מדוע נשארת כל כך הרבה זמן בקשר שהוא בלתי מספק ולא זורם בצורה מעוררת אמון וחלקה. מי שעייף שילך לישון מוקדם כי זה מה שהוא טוען שהוא רוצה ואת מוטב שתמצאי לך בן זוג פחות עייף ויותר אמיו. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, כותבת כאן מתוך מצוקה אמיתית... בעלי ואני נשואים כשמונה שנים ולא שוכבים בכלל. לבעלי מאז ומעולם בעיות זיקפה שלא טופלו כיאות ועם הזמן איבדתי משיכה ורצון להתקרב אליו. מעבר לכך הוא בעל מסור ואבא טוב לילדינו הקטנים. אני אישה מאוד נשית, מינית וחושנית. מאז ומעולם אהבתי סקס והיעדרו מעיב עליי מאוד. לפני כ-15 שנה בהיותי בת 20, ניהלתי רומן עם גבר נשוי שש שנים. תשוקה סוערת, התאמה וזרימה וכמובן שהתאהבתי בו עד מעל הראש. מצאתי את עצמי בורחת ממנו ועוברת לאזור אחר, רק כדי לאפשר לעצמי חיים נורמליים שמגיעים לי: משפחה, ילדים, וכו... לפני כחודש, דרך עבודה, הוא פתאום חזר לחיי בלי להתכוון. התחילו פלירטוטים בטלפון ובעיקר בוואטסאפ, העלאת זכרונות על כמה טוב היה ביחד ובסוף מפגש סוער ומלא תשוקה במלון. מסתבר שלמרות 15 השנה שחלפו, כלום לא השתנה ואנחנו עדיין קרובים... אציין שאני בתקופה לא טובה של חרדות, מטופלת אצל פסיכיאטרית בשיחות וכדורים. היה ברור לשנינו שהקשר הזה כששנינו נשואים צריך להיות פאן, קליל, זורם ומענג. אבל אני לא מצליחה... מאז אותו מפגש במלון, עשינו בילד אפ של מתח מיני איך נתענג שוב יחד כשניפגש (הוא גר רחוק ממני ולא נפגשים כל יום)... מאז אותו מפגש מצאתי את עצמי לא מתפקדת: חרדות, סטרס, בכי, געגועים, אובססיביות לראות מתי נראה לאחרונה בוואטסאפ.... עד שפשוט הרמתי לו טלפון ואמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. שקשה לי ושזה מציף לי... עכשיו אני פשוט אומללה. אני לא טיפוס של לחפש מאהב בצ'אטים והיה משהו כל כך נעים בגבר המוכר והכיפי הזה... אני כועסת על עצמי על חוסר היכולת להמשיך. אכזבתי את עצמי ואותו.. למה לא יכולתי פשוט ליהנות מדי פעם איתו? למה הכבדות? ואיך אמשיך הלאה עם בעלי למען ילדיי הקטנים אחרי שאותו מאהב החזיר אותי למיניות שכל כך הרבה שנים אבדה לי? האם אי פעם אוכל לחזור למאהב הזה שאני כל כך אוהבת או שזה נגמר לתמיד?

פונה יקרה, באופן עקרוני בעיות תפקוד מיני של גבר, בהנחה שיש לו תשוקה מינימלית , הן מצב קל יחסית לטיפול. כדאי לעשות בדיקות דם לטסטסטורון, כדי לבדוק אם יש לו רמה נאותה בדם בבדיקת דם פשוטה. ואם לא , הוא עשוי לקבל איזון הורמונלי על ידי זריקה דו שבועית או חודשית. לגבי בעיות הזיקפה, ניתן להשתמש בויאגרה או בסיאליס אותן רושם רופא המשפחה. מלכתחילה מצבך הנפשי אינו ברור מדוע נכנסת למצבים של חרדות וטיפול פסיכיאטרי . על רקע זה של מצוקה נפשית קשה. המפגש עם המאהב האירוטי הנשוי רק מערער עוד יותר את מצבך הנפשי. הדעת נותנת איפוא שקודם כל כדאי לדאוג למצבך הנפשי וככל הנראה שהדבר הוא ויתור על המאהב שלמרבית המזל אינו גר בסמיכות המקום. דברי על כל זה עם הפסיכיאטר, אם אכן את נפגשת איתו מדי שבוע באופן קבוע. אם הפגישות אינן על בסיס שבועי,מומלץ להעלותן לתדירות שבועית. אם העלות היא גבוהה מדיי, נסי לפנות לפסיכולוג קליני ,שכן בהרבה מקרים עלות מפגש פסיכיאטרי היא כפולה או יותר מזו של תעריף טיפול פסיולוגי קליני. המשיכי בטיפול שבועי קבוע, קחי תרופות ונסו לקבל הכוונה לגבי ייעוץ פסיכוסקסולוגי עם הבעל. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי אני ובן זוגי קרוב לשנה וחצי ביחד, גם גרים ביחד. בחודשים האחרונים אני מקבלת את ההרגשה שהוא לא נמשך אליי יותר. הוא לא יוזם סקס כמעט אף פעם. סקס מתקיים אצלנו פעם בחודש במקרה הטוב.. זה גורם לי להרגיש מאוד לא מושכת. דיברנו על זה מספר פעמים, כמובן שהוא אומר שאני מושכת אותו ושהוא כל הזמן עייף. רק אלוהים יודע שניסיתי הכל, התסתובבתי בבית בבגד קטנטן, התקלחנו ביחד מס פעמים, לפעמים אני נשכבת לידו במיטה חצי ערומה ואני אף פעם לא מקבלת את תשומת הלב שרציתי. אפילו לא נגיעה עדינה, או פליק בתחת. ברור לי שיש כאן בעיית משיכה. כאילו הוא לא רואה אותי. אני משתדלת להיות הכי מושכת ומטופחת שאפשר והעניין הוא שהתייאשתי!! נמאס לי להרגיש דחויה, נמאס לי לרדוף אחרי סקס ונמאס לי להתעסק בזה, ככל שאני מתעסקת בזה אני מרגישה יותר פתטית. מה לעשות??... אני מיואשת..

פונה יקרה, אני מפנה אותך לכתבה בנושא שהתפרסמה בדוקטורס. http://www.doctors.co.il/ar/18306/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A1%D7%A7%D7%A1%3A+%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA ועכשיו לגופו של עניינכם, קיימת תופעה בהחלט לא נדירה של גברים שבשם סיבות שאינן מודעות להם לחלוטין ,מאבדים את החשק המיני לבנות זוגן כעבור מספר חודשים." זה לא את ,זה הוא". לא משנה איך תראי ומה תעשי, אין לו את התיאבון ,כלומר את החשק למין. אל "תדאגי" הדבר, יחזור ויתרחש איתו עם כל בחורה אחרת ,איתה יהיה בעתיד והתרחש בעבר עם כל הבחורות הקודמות. כדי להשתנות הדבר מחייב לפנות לטיפול פסיכולוגי העוסק בתת מודע ובטראומות מודעות או לא מודעות מן העבר. פתרון הבעיה, לוקח משך זמן של כשנה עד שנתיים וגם על זה קשה להתחייב. לא כל הגברים המאבדים תשוקה מודים בכך בגלוי. "הם פשוט נעשים עייפים" בדיוק כפי שאת מתארת ומכחישים שיש להם בעיה כלשהי. עלייך לשוחח איתו שקשה לך המצב הנוכחי וקודם לברר בתוכך אם את מוכנה להשקיע זמן בקשר שאינו מספק מינית, אך אולי מספק דברים טובים וחשובים אחרים. השאלה האם להישאר בקשר כזה או לעזבו, תלויה במאזן של רווח לעומת המחיר שאת מרגישה שאת משלמת. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום .אני בן 19 ויש לי פחד עצום להיות הומו ,למרות שאני נמשך לנשים ובגלל המחשבות אני מאוננן הרבה על סרטים של נשים לסביות או נשים לבד ,בשביל להוכיח כל הזמן שמין שלי תקין ואני סטרייט.וגם יש לי ocd מחשבות טורדניות אז אני כל היום עם המחשבה הזאות .ואולי יש לזה קשר שחברה שלי נפרדה ממני ?

פונה יקר, משבר של פרידה מבן זוג בהחלט מעלה את רף החרדות שלנו, עד לתקופת ההתאוששות שלנו. באופן כללי אתה מדבר על כפייתיות בחשיבה ובעשייה כמו גם יתכן אוננות כפייתית כאשר בתוך בחירת התוכן, אתה מכניס את החרדה שלך. כלומר כל תוכן אירוטי עליו אתה מאונן חשוב שלא יהיו בו גברים. הצל מצוי בתוך הסצנה אותה אתה בוחר. פחד אודות היות האדם הומוסקסואל חבוי או פוטנציאלי עשוי להיות בהרבה מקרים ביטוי של יצר הרס עצמי או פחד כפייתי. הדבר בהחלט נפוץ. ניתן למצוא גברים הנמשכים לנשים ואשר יש להם בת זוג. גברים שמעולם לא נמשכו לגברים ושמעולם לא התאהבו בגברים אשר כל העניין של מיון ואהבה מופנה מבחינתם רק לנשים ואשר במקביל מפתחים חשיבה כפייתית או פנטזייה שמא הם הומוסקסואליים. זאת בהיעדר כל תשתית של חוויה של משיכה או התאהבות בגבר. אני חושבת שבמקרה שלך כדאי בהחלט לפנות לטיפול פסיכולוגי ואם החרדה וה ocd גבוהים מומלץ לבקש טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה, המטפל כמובן גם בocd. ניתן לפנות לשם כך לרופא המשפחה. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני בת 33, נשואה ואם לילד. לפני כחודשיים ביקר בביתי טכנאי מחשבים שאני מכירה שנים רבות. סיפרתי לו שהוירוסים במחשב נוצרו מכך שבעלי גולש באתרי פורנו. כתגובה הוא שאל אותי אם בעלי לא מקבל ממני סקס. השבתי שהוא כן מקבל, אבל אני מבינה את הצורך של גבר לגוון, ומעדיפה שיגלוש ולא יבגוד באמת. חודש לאחר מכן הטכנאי הגיע אליי שוב. הוא הוביל אותי בדרכי ערמה, גם מתוך נאיביות שלי יש להודות, אל המיטה, שלח אליי ידיים וניסה לשכנע אותי לשכב איתו, למרות ששנינו נשואים. נלחצתי מאוד, כי לרגעים חשבתי שיעשה לי משהו בניגוד לרצוני. לא נמשכתי אליו, הוא הגעיל אותי ולא רציתי, וגם מבחינה מוסרית לא רציתי לבגוד: לבעלי זה לא מגיע, וגם אשתו לא עשתה לי שום דבר רע. מאז חטפתי טראומה, ואני בטיפול. יחד עם זאת, ככל שאני קולטת כמה בגידות קיימות בחיי הנישואין, לא עוזבת אותי המחשבה שאולי פספסתי משהו, שאולי יכול היה להיות לי טוב יותר איתו במיטה מאשר עם בעלי. באופן אירוני זה מאוד החמיא לי, גרם לי להרגיש נחשקת. האם המחשבות האלו נורמליות? מה אוכל לעשות כדי לסלק אותן ולהמשיך הלאה?

פונה יקרה, מתחילת פנייתך נראה כי קיימת נאיביות או קושי בשמירה על גבולות מבחינתך. כאשר מגיע טכנאי לתיקון מחשב ממש, אבל ממש אין שום צורך בעולם לשתף אותו בעובדה שלדעתך הדבר נובע מאתרי הפורנו שבעלך גולש בהם. מצידו הוירוס גם יכל להיכנס גם מהפייסבוק או מסרטוני דאעש. אין ספק שאת יצרת במפגש ויברציה מינית, מה שהוביל אותו אח"כ לקחת את קצה החוט ולהובילו קדימה. התחלת הסיפור הייתה כולה פרי התנהלות ויוזמה שלך במפגש הראשון איתו. ואכן מסתבר שבהיותך בטיפול את פוגשת בתוכך משאלות מיניות כלפי גברים אחרים. כל השאלות וההשגות העולים בטיפול מיועדות לדיון מול המטפל, כך שגם פה נשמע שדיש חציית גבול. שמצד אחד את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ובו בזמן את שואלת לדעתי, כלומר שואלת פסיכולוגית אחרת מה דעתה על התכנים העולים בטיפול שלך. דעתי היא , שגם את פנייתך אליי וגם את תשובתי כדאי שתעלי בפני המטפל, שכן הם משמעותיים ביותר לתהליך הטיפולי. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב. בעבר עברתי טיפול פסיכולוגי שבו שחזרתי באופן זה מזעזע רגשית עבורי טראומת נטישה מול המטפלת כאילו זה קורה בחוויה הרגשית בכאן ועכשיו של הטיפול. לאחר מכן הצלחתי קוגניטיבית להתבונן מבחוץ ולהוכיח לעצמי שכלית שאכן התגובה הרגשית שלי הייתה לא פרופורציונלית לגירוי שעורר אותה בהווה. המטפלת סירבה לתת לי חצי שעת זמן תוספת לפגישות ואני לפתע הגבתי בדרמטיות 'ויתרת עליי. רוצחת חסרת לב' וכיוב.. אחרי זה כעסתי שגיליתי שבאמת מעירים טראומות לא מודעות להכרה בטיפולים פסיכולוגים. נכנסתי תמימה לטיפול ולא הייתי מודעת לעובדה שזה טבעו. כעסתי שהמטפלת לא הסבירה לי... הטיפול נקטע שם ואני מרגישה שאמנם רכשתי מודעות לטראומת הנטישה מעברי שגרמה לכך שבמשך השנים התכחשתי לצורך שלי בקשרי קרבה ואינטימיות עם בני אדם וזוגיות בפרט. עכשיו כשאני מודעת ורוצה כן להצליח להתמודד עם אינטימיות וקשרים אני מפחדת שאולי רגשית זה יעורר בי דברים שלא אדע להכיל אותם. בנתיים אני עדיין נמנעת לרוב. מפחדת להעיז לצאת לדייטים ולא יודעת נגיד איך לדחות את הבחור אם הוא לא יהיה לטעמי. מאד קשה לי להסב חוויה של דחיה לאחרים כי כנראה אצלי זה מקום שפצע אותי בצורה עמוקה וזה מרגיש לי שאני מעוללת משהו רע לאחר שעשוי לשנוא אותי על כך ולנטור טינה (למשל אני שנאתי ונטרתי טינה לאותה מטפלת שלא סיפקה את בקשתי. הטיפול התפוצץ ) לא היה שלה באמת מעובד נורמלית של תיקון מבחינה רגשית. לכן אין לי בטחון עדיין לאפשר לעצמי להקשר ולהרגיש..מה היית מציעה לי לעשות? לצאת לדייטים בכז ולראות מה שיהיה יהיה או לחזור לטיפול חדש אצל מטפלת חדשה לנסות פעם נוספת לעבוד על קשיים רגשיים ופחדים ותסביכים? אני כבר בת 35. הייתי רוצה להיות מסוגלת לצאת לדייטים בלי לחשוש לדחות את האדם השני אם אגלה שזה לא זה.. מאד מפחיד אותי שניסיונות הקרבה של הצד השני יעיקו עליי.. לא יודעת. מפחיד אותי הלא נודע של הביחד של להיות בקשר . בקושי חוויתי מזה בחיי. מעט מאד ולא לטווח ארוך. איך אדע שאני בשלה ומוכנה רגשית להתנסות ולהיות בקשר ולהתמודד עם זה? גם מפחדת שלא אחוש מספיק תשוקה פיסית לבן אדם וסתם אצא לידי חובה לרצות את הצד השני. אני לא חושבת שככה זה צריך להיות אלא שאחוש משיכה אמיתית. אני לא בוטחת בעצמי שאצליח לחוש אותה בזמן אמת. מה היית מציעה לי?תודה

שנית היקרה, מתוך פנייתך נראה שאת מאוד עמוסה רגשית. עמוסת רגשות כאב ופחד, עמוסת חרדות ורגשות אשמה, מבולבלת ביחס לטיפול הקודם והתרומה או הנזק שהסב לך ובקיצור תקועה גם עם עצמך גם עם היכולת ליצור קשרי זוגיות ראשוניים לפחות וגם תקועה עם ההליך הטיפולי הקודם שקטונתי מלהגיד אם התנהל כהלכה או לא. אנשי טיפול כדון רופאים, ופסיכולוגים , הם קודם כל בני אדם, נוסף לידע המקצועי שיש להם, יש להם תכונות אישיות והתנהגות , התכונות חלקן טובות והגונות, ובחלקן מעוותות שתלטניות ומתנשאות. העובדה שהאדם הוא דמות טיפולית ויש לו את התעודות המקצועיות המתאימות , אינה הופכת אותו אוטומטית למטפל טוב. כמו כן יש להביא בחשבון את ההתאמה בין מטפל למטופל. יש מטפלים נוקשים יותר ויש גמישים יותר. יש המתאימים עצמם למטופל ויש הכופים על המטופל להתאים עצמו אליהם. וכל הטווח שבין קצה אחד לשני, טיפול פסיכולוגי הוא בסופו של דבר דיאלוג בין שני בני אדם והוא עשוי להיות יעיל ומוצלח כמו שהוא עלול להיות מוטעה וכושל. לאור העובדה שכרגע פנייתך מאוד עמוסה רגשית ומלאת חיבוטי נפש עצמיים, הייתי בהחלט ממליצה על נסיון טיפול עם מטפל או מטפלת אחרים. התייעצי עם אנשים, בקשי חוות דעת , בקשי המלצות על מטפלים. את יכולה לעשות שיחת היכרות ראשונה בה תעלי בפני מטפל פוטנציאלי שאלות הבהרה ביחס לחוקים ולנוהג הטיפול המקובל אצלו ובהתאם להחליט אם דיאלוג זה מתאים לך או לא. בסופרמרקט בני אדם נוטים למשש את העגבניות לפני שהם בוחרים בהן. ראוי באותה מידה, לעשות בדיקות היכרות עם מספר מטפלים פוטנציאליים. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי אני בת 34 עם מעט התנסויות מיניות עם גברים. בגיל 24 קניתי ויברטור ואמא שלי אז בטעות ראתה אותו בחדר . כיום נזכרתי בזה ושאלתי אותה מה היא הרגישה אז לפני שנים שמצאה אצלי ויברטור . היא ענתה שזה היה לה מאד קשה . שאלתי' למה ?'. היא נהייתה ממש חסרת סבלנות אליי ואמרה בטון מנוכר 'היית רק ילדה'. אבל הייתי בת 24 !!!! האמת היא שהייתי בקשר עם גבר מבוגר ממני אז שראה כמה אני סגורה מינית ולא מסוגלת ליצור קשרים אז הוא המליץ לי לקנות ויברטור ופשוט להתרגל להשתחרר באמצעותו. בכלל לא הייתי ילדה בגיל. 24 זה גיל של אשה, לא ילדה. וראיתי שלאמא שלי ממש קשה להתייחס למיניות שלי. עם השנים קצת השתפרתי. פעם היה לי קשה בכלל לחשוב את המחשבה שיש לי איבר מין בעודי נמצאת מול גבר. לא ידעתי פסיכולוגית איך להכיל את זה בי. כאמור זה מקום שהשתחררתי ממנו, בעזרת קשרים עם גברים אחדים שהיו לי . רק 3 עד גיל 34 ורק עם אחד מהם שכבתי ממש. אני זוכרת שסיפרתי לאמא שלי שנסעתי עם חברתי לחו"ל היינו יחד בהופעת דראג לוליינית מגניבה כזאת של גברים והיא הייתה זה נועזת מינית. הם העלו כמה צופים לבמה וציפו שישתטו איתם במופע. למשל שפכו אלכוהול עם לימון על אחד הרקדנים וציפו שהאשה מהקהל בלהט הרגע תלקק האלכוהול מגופו של הרקדן. כל האוירה הייתה שמחה ונועזת וכיפית והכל בהומור. סיפרתי על זה לאמא שלי בהתלהבות ואמרתי לה שאם באותו רגע היו מעלים אותי לבמה אני חושבת שהיה לי אומץ וחשק לשתף פעולה ולזרום עם הרקדן החתיך... והיא הגיבה במן זעזוע וניכור שאני מדברת שטויות ושהיא לא רוצה לשמוע דברים כאלה שזה גועל נפש ומה פתאום אני חושבת ככה ללקק חזה של מישהו זר... בקיצור ממש הרסה לי את ההתלהבות והמצב רוח וגרמה לי להרגיש רע ובלתי מובנת. היא רק אמא כזאת שאם יהיה אורח בבית נגיד דוד במשפחה ואני בדיוק אצא מהמקלחת עטויה עם מגבת ואעבור כך אראה אותו ואומר 'שלום' היא תעשה פרצוף כמה זה נוראי שככה נתתי לו לראות אותי עטויה במגבת אחרי מקלחת... ואני לא מבינה מה הבעיה ומה הביג דיל..... יש בה משהו שפשוט מגזים לדעתי בתגובות שלו שזה מגיע ל'לא בסדריות' עם קונוטציה מינית. במי יש בעיה בגישה פה? בי או בה??? אני חושבת שכל הבעיות שלי שאני מעוכבת מינית כנראה קשורות לזה שהיא לא מסוגלת להכיל ולתפוס אותו כבחורה יצרית בעלת תשוקה מינית .כאילו שזה לא בסדר לנפנף בדבר כזה. היא גם אמרה לי 'תדברי על סקס עם חברות שלך לא איתי. אני לא יכולה לשמוע את זה. חינכו אותי אחרת ואני לא מסוגלת להכיל את הנושאים שאת מתארת לי' . זה היה שניסיתי לדבר איתה על הפתיחות של אנשים כיום לחוויות מיניות והבעתי רצון להיות יותר משוחררת עם זה. התגובות שלה מן הסתם לא עזרו לי בכלל להרגיש משוחררת יותר. גם ככה בפועל אני עצורת יתר ולא משוחררת בכלל . אשמח להתייחסות. תודה :)

מישמיש היקרה, השאלה העוברת לכל אורך הסיפור היא, מי את רוצה שישתנה לכיוון של פתיחות מינית? האם את היא זו שרוצה להיות יותר משוחררת ונהנית מינית? או שמא ברצונך לשנות את אמך? לדעתי אמך צודקת לחלוטין כשהיא אומרת לך מפורשות שכיום בגיל 34 כשאת אשה צעירה עם פוטנציאל מיני ונורמות התנהגות של שנת 2015 וערכים שהשתנו מאוד ב35 השנים האחרונות בנוגע למין, נראה לי נכון וצודק לחלוטין שאודות מין עלייך לדבר עם חברות ולא עם אמך . יש דברים מאוד ברורים שהורים אינם משתפים את ילדיהם כדוגמה קטנה -איך היית מרגישה אם אמך היתה משתפת אותך בחיי המין שלה. ובאותה מידה מוטב שצאצאים העוסקים בפעילות מינית לא ירדו לפרטים של תיאורים בשיח עם הוריהם.יש בהחלט גבולות נורמטיביים בשיח אודות מיניות בין הורים וילדים. טוב שזה כך ואין שום סיבה שהתקשורת תהיה פתוחה לחלוטין ודו סיטרית. נהפוך הוא , יש הרבה הכבדה והעמסה רגשית בתקשורת מינית פתוחה מדי וחשופה מדי בין הורים וילדים בשני הכיוונים. לא ברור לי מדוע את חשה צורך לשתף את אמך, בחוויות הופעת הדראג ויש לי הרגשה שאת צריכה שהצורך להתגרות בה בכוח בנושא המיני. אין זה לא סביר שאשה בת 34 תלבש חלוק רחצה ולא מגבת כשהיא חולפת על פני אורחים בסלון. להיות עטוף רק במגבת, יש לזה גוון מסויים של משמעות מינית. ומה הצורך שלך ליצור הכבדה אצל אמך וגם אולי אצל הנוכחים? תהא אשר תהא מידת פתיחותה של אמך לגבי מין ,הרי זה עניינה הפרטי בלבד. נדמה לי שהיום בגיל 34 יש לך אובססיה קלה לשתף אותה שהיא מיותרת לחלוטין. במידה ואת חווה עצמך היום סגורה מינית בפני גברים , מומלץ שתפני לטיפול פסיכוסקסולוגי, שהוא המקום הנכון ביותר לדון בפרטי פרטים של חוויותך המינות אם יש צורך בכך, ועוד יותר חשוב מזה לדון במעצורים שלך. לא הייתי זורקת את כל האחריות והאשמה על אמך. דורות רבים של הורים במשך תקופות שונות במאה השנים האחרונות או יותר, עשויים להיות שמרנים מינית ועצורים מינית ביחס לצאצאיהם ואין הדבר מחייב שהילדים יהיו נעולים מינית. כל דור פורץ את דרכו לכיוון השחרור המיני המתאים לו. לא בהכרח בהתאם להסכמת ההורים. אחת השאלות במקרה שלך , מדוע את זקוקה להסכמת אמך. אולי כאן טמון הקושי. מומלץ בחום טיפול פסיכוסקסולוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני דתיה ובן זוגי חוזר בתשובה נמצאים במערכת יחסים של כמה חודשים, יצא לי לחטט לו בפלאפון כמה פעמים ותפסתי אותו מתכתב עם בנות מחו"ל שיחות סקס שכוללות העברת תמונות בעירום של שני הצדדים, פנטזיות מיניות וכו'. הבעיה שהוא הכניס גם את אמא שלו והאבא לשיחות ודיבר על זה שהוא עושה סקס איתם. שלח תמונות של ילדות וילדים קטנים בעירום,שאל אותן מה הן חושבות על סקס עם חיות.. מאוד נבהלתי ונרתעתי כשראיתי את זה ורציתי לשאול האם זה הגיוני ונחשב לבגידה ומה אני אמורה לעשות הלאה, חששתי אולי מזה שהוא פדופיל? אני כבר לא יודעת מה לחשוב או להתנהג איתו, האם לספר לו? לא התחתנו עדיין והוא אמור להציע לי בקרוב, אנחנו אוהבים אחד את השני אבל לא יודעת איך להתמודד עם זה הלאה וצריכה ייעוץ, תודה רבה.

סיון יקרה, לגבי פנטזיות מיניות , נוהגים הסקסולוגים לומר שיש הבדל או גבול ברור בין פנטזיות לבין המציאות. מרבית בני האדם נוהגים בפנטזיות המיניות שלהם לאפשר לעצמם הרבה יותר חירות והעזה כמו גם נון-קונפורמיסטיות בהשוואה ליחסים במציאות, כך שבאופן עקרוני אין להעביר קו ישר בין הפנטזיות לבין ניבוי האדם במציאות. יחד עם זאת לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל ונדמה לי שבמקרה הזה אנו נמצאים בתחום היוצא מן הכלל. מתוך הדיווח שלך, נראה כי הפנטזיות הן כבדות מאוד בפרט בכל הנוגע להורים לילדים ולחיות ולדעתי יש מקום לבדיקה פסיכולוגית מעמיקה יותר, מדוע גלש למחוזות אלו. במקרה הנוכחי לאור ההכבדה של הפנטזיות , הייתי מדברת על נפש לא רגועה סוערת, אולי לא צפויה, כאשר הסכנה העיקרית היא קושי בשליטה על הדחפים. לשם ביטחון וקבלת ההחלטה הייתי ממליצה לכם לפנות לשיחות זוגיות אצל פסיכולוג קליני בלבד אשר ברשותו גם הכלי האיבחוני לגבי מבנה הנפש ומבנה האישיות . במידה והצעת הנישואים תגיע בקרוב, הייתי משהה אותה. מודה על החשיפה לתכניו הפרטיים ועל החרדה שהדבר מעורר בך ומבקשת לפנות לאבחון/ייעוץ פסיכולגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, בזמן שהותי בחדר כושר ראיתי מישהי שאיני מכיר והיא אינה מכירה אותי שמצאה חן בעיניי. לא פתחתי איתה בשיחה, ומסתבר שכעבור שבוע היא עברה לחדר כושר בעיר אחרת, כך שכרגע אין לי אפשרות "טבעית" ליצור עמה קשר. שלחתי לה הודעה דרך הפייסבוק, ובה הצגתי את עצמי, אמרתי שמצאה חן בעיניי והצעתי בנימוס שניפגש. היא לא ענתה. יש לי גם את הנייד שלה, אך לא פניתי אליה דרכו כלל. האם לדעתך יש מקום ליצור איתה קשר כלשהו? אם כן, מה את מציעה לעשות? אין לי שמץ של ניסיון במצבים כאלה. עד היום לא ניהלתי שום מערכת יחסים משום סוג. בברכה, מרדכי, רווק בן 28

מרדכי היקר, אכן, שתי דרכים בהחלט מקובלות ניצבות בפניך ליצור קשר עם הבחורה. האחת פייסבוק והשנייה הנייד. מורכבות הפייסבוק היא כזו שיתכן שהודעתך לא הגיעה ליעדה כלל. הייתי מציעה לפנות שנית לפייסבוק ולהציעה לה חברות . במקרה זה תשובת הכן או לא תתקבל מיידית. קיימת כמובן גם האפשרות לסמס לה בנייד אם אפשר להוסיף תצלום שלך ולפנות אליה בשיא העדינות, הפתיחות והכנות באילו נסיבות נחשפת אליה וכי היית מעוניין לפגוש אותה. נקווה שתענה בחיוב וגם אם לא חלילה , הרי שלמדת שתי דרכים מאוד מקובלות ונורמטיביות ליצירת קשר. כל טוב ובהצלחה אילנה

לפני שנתיים בגדתי בבעלי בגידה וירטואלית. זה היה רומן בן 4 חודשים, שנוצר, שלא במתכוון בגלל קשרי עבודה של מיילים עם קולגה. הקשר נוצר לאחר 3 שנים רוויות מתחים בהן בעלי היה מובטל, וישב בבית, הבת השנייה שלנו נולדה ואני נאלצתי לסגור את העסק העצמאי שלי וללכת לעבוד במשרד בו סבלתי מהתעללות נפשית מצד הבוסית על בסיס יומי, במשך קרוב לשנה, כדי להביא כסף הביתה. שילוב כל אלה הפך את הבית לבלתי נסבל, עם ביקורת בלתי פוסקת מצידו על כל דבר, האשמה על זה שאני נותרת בעבודה ולא עוזרת לו עם התינוקת והגדולה בבית, ובערך על כל דבר. הוא היה גם מתבודד שעות בחדר במחשב ולא נוכח כמעט בבית, למעט ירי של האשמות. כך הפך זר עבורי והייתי קלה מאוד להשפעה. ואחרי שגיליתי לאותו הקולגה שאני נשואה, הוא בחר לנתק ולחזור לקשר עבודה פורמלי, אבל אני רדפתי אחריו, מבקשת טיפת חום וקבלה, גם אם במייל או סמס. כשהתגלה הרומן, נכנסנו לטיפול זוגי. חודשיים אחכ, נכנסתי להריון, שנאלצתי להפיל כי לא התפתח, וביום שהגענו לבית החולים להפיל, בעלי אמר לי שאנחנו לא נכנס שוב להריון בגלל כל התקופה הזו, והאיום שלי להתגרש. זה היה כמו לקבל אגרוף בבטן. מאז התחלתי לכמוה לתינוק, ולאחר שנתיים של טיפול זוגי, וקשר שהולך ומחלים בינינו, התחלנו לעבוד על תינוק בחודש שעבר. אבל דומה, שאני לא מאמינה שאני אכנס להיריון, ושזה עונשי- להיות רק עם 2 (כשפעם דיברנו על 4...). בעלי אמר לי - מה אני אשם, והוא אכן צודק. אני מנסה לשכנע את עצמי, שזה תינוק פיצוי, ושזה תינוק החלמה של הקשר שלנו, אבל קשה לי. איפה שהוא מאמינה, אחרי כל השנתיים האלה שהסתכלתי על עגלות, בטנים מתעגלות ותינוקות חדשים, שאני בעונש על מה שעשיתי. בלי יכולת לכפר. אני מתקרבת לסוף גילאי הפוריות שלי. עם הילדים הקודמים, לא הייתה כל בעיה ונכנסתי להריון בפעם הראשונה או השנייה. בחודש שעבר ניסינו ולא הצליח. עכשיו, חוששת שהאמונה הזו שלי, תגשים את עצמה ואני בעצם שמה לעצמי רגליים. מה לעשות?

פונה יקרה, ראשית בואי נשמח שיש לך 2 ילדים וכי הקשר הזוגי בינך ובין בעלך משתפר עם הזמן. הייתי מוסיפה שתי הערות קטנות. אחד, אינני יודעת מהו סוף גיל הפוריות . ישנה תעמולה גניקולוגית חברתית משמעותית במדיות השונות להדגיש שגיל הפוריות מתחיל להדרדר בתחילת שנות השלושים . יש אפילו ארצות שהוציאו הנחיות בעניין. בעיניי זוהי דרמה מוגזמת ומיותרת ומוטב להסתכל על כל אותן נשים שלא תמיד מסיבות שמחות הביאו ילדים לעולם בגילאי 46-47 ובפרט בישראל. כך שאני מניחה שאת נטועה היטב בתוך גיל הפוריות. דבר שני, לא הייתי רואה בשום תינוק" תינוק פיצוי" על קשר. התינוק קיים בפני עצמו. והפיצוי על הקשר ,אמור לנבוע בתוך הקשר עצמו. ועכשיו לעניין שאלת הבסיס. אמונות שונות שלך אודות עצמך, רגשות אשם, וסוגים שונים של הלקאה עצמית כולל חוסר אמונה היוצרת דאגה מובנית בתוך מערכת הרגשית והפיסיולוגית , עשויות בהחלט לחבל ביכולת להרות. המערכת הרגשית הפנימית שלנו, מחוברת באופן תת מודע לכל המערכות הפיזיולוגיות של הגוף, ומשפיעה עליהן בצורה משמעותית. מנסיוני כמטפלת, הדבר בולט מאוד לגבי מניעה של כניסה להריון. שחרור אותם רגשות שליליים ועבודה בשיטות שונות של גוף נפש, בהחלט עשויות להסיר את החסימה הרגשית. כך שהפתרון לבעיה שאת מעלה בהחלט יכול להיות גוף נפש. לשחרור מפחדייך עצמיים ומהספקנות וחוסר האמונה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום לך, יש לי בעיה מטומטמת אבל באמת שאני ויתרתי על זוגיות טוב לי ככה עם עצמי כי קשה לי עם פרידות ואני יודעת שסטטיסטית אם אצא עם בחורים אחווה את ההרגשה הזו וקשה לי עם זה. בעברי בגיל 18 עברתי פרידה מבחור היחסים היו אפלטוניים לגמרי אבל אין לי מושג למה זה כל כך מוטט אותי אפילו לא תיארתי שזה יקרה רק שהתבצעה הפרידה פתאום הבנתי כמה קשה לי כמה חסר לי השיחות המבטים ללא מילים והתקשורת הלא מילולית שהייתה לנו. החוש הומור שלו.. אני מוכרה לציין שעד היום יש בו משהו יוצא דופן מאחרים הוא לא קונבנציונלי ( אני לא אוהבת ואין לי רגש)אז אני אומרת מנקודה מאוד מרוחקת. נכנסתי לדיכאון מהפרידה הזו הוא היה הרבה דברים בשבילי הוא הבחור הראשון שניהלתי איתו שיחות נפש או הרהורי לב כמו שעושים עם חברה טובה.. הוא חיזק לי את הביטחון העצמי, גרם לי להשתנות משמעותית באופיי הייתי סגורה ביישנית מופנמת היום אני קשקשנית.. היה מנתח לי את האישיות , מאוד פילוסופי, מאוד פסיכולוגי הוא גם טיפוס מאוד מאוד רגיש עדין ויש לו נפש של אומן, יצירתי וזה כיום גם מקצועו. אהב אותי כפי שאני ושיבח אותי על מי שאני החיזור שלו שונה מאחרים.. אני יודעת שזה חריג ככה להיות בדיכי לא בחרתי את זה אבל בכיתי יום יום שנה וחצי , כל בחור ברחוב נראה לי שזה הוא, את שמו פתאום ראיתי בכל מקום מבחינת שילוט על חנויות וכו' זה ממש בלט. לא יכולתי לצאת עם אחרים.. הורי גם בדיוק התגרשו והיחסים אף פעם לא היו טובים כך שהפסקתי להאמין באהבה או לחלופין תהיה אהבה אך תמיד תבוא הפרידה. אימי אמרה לי שאין חברת ביטוח בשום דבר ונורא היה קשה לי בזמנו עם המשפט הזה. מעין תמימה..לא ברור לי למה אנשים שאוהבים להיות ביחד נפרדים? מה קורה שפתאום צד אחד רוצה לסיים את הקשר? זה כזה כואב.. והכאב לא שווה את המאמץ. הפכתי בררנית יותר, הדימוי הגופני שלי הפך נמוך והיו לי המון מחזרים אפילו לא ניסיתי ישר אמרתי לא, תודה. היה טוב לי לבד.. הבעיה שוב קושי למצוא זוגיות ממש בדייטים הראשונים הכל נתקע אצלי..כאילו צריכה אישרור המגע שלהם מבלבל אותי כי זה לפני הרגש ואצלי מגע= רגש.. בקיצור אני עצורה והבעיה היותר גדולה זה שאני חשדנית מנסה כאילו לברר מה הוא רוצה ממני?? מתנהגת לפעמים בעוקצניות ובקיצור זה גורם לי ממש טלטלה רגשית כשאני מתחילה לצאת עם בחור. פתאום אני יכולה לחשוב שהוא מניאק ( סליחה על הביטוי) שרוצה אותי בגלל הדחפים שלו/ הגוף שלי כי תמיד מתחילים איתי בגלל זה, שוב זה קשור למשהו שאומר או עושה ואז לגלות שהוא פתאום כזה חמוד מתוק ומקסים שאומר משהו אותנטי או אם אני עוקצת ומבינה אח"כ כמה שאני מטומטמת..ושלא זו הכוונה שלו אי אפשר לנהל ככה זוגיות.. שוב בשלבים הראשונים כשעדיין אנחנו בבדיקות ומשחקי מילים.. זה גרם לי לערעור נפשי סתם דוגמא הבחור האחרון פתאום הבנתי כמה מקסים אבל מאוחר מידיי.. הרגשתי הרגשה מוזרה בבטן ממש רוצה אותו כאילו הוא היה שלי שנים.. זורגשה נוראית אני שונאת את הרגש הזה.. ואני שונאת גם לצאת ולהיות אם מישהו כי זה גם מכניס אותי לסטרסס טוב לי לבד זה המקום הבטוח. הבעיה שבגיל מסויים צריך למצוא חתן. :) למה אני ככה ואחרים אפילו אין להם בעיה להיות עם מישהו שהוא לא האחד ולהינות אפילו ממין על הדרך? אני לא מסוגלת!!! פוחדת שיהיה לי חבר ונפרד לא מהפרידה אני פוחדת אלא מזה שאהיה בדיכאון זו הרגשה נוראית ביותר לא רוצה לחוות שוב את זה.. אגב יצאתי מזה לבד אין לי מושג איך.. אני רק זוכרת ששכנעתי את עצמי שזה לא לתמיד שאני ,לא אראה אותו, ושאם אני רוצה אני יכולה לעבור נניח ליד ביתו ולראות אותו.. האם זה קשור להורים? אני ממש דפוקה כפי שאת שמה לב ביחס לאחרים שליבם הופך פנוי אחריי יומיים לאהבה חדשה ורק אצלי זה אבל לשבת שבעה ושנה :( דבר אחרון: אני לא מתאהבת ומסתנוורת אלא אוהבת לא כל אחד אבל שזה קורה זה קורה.. וכעת כפי שסיפרתי לך עם הבחור האחרון אני מרגישה את התחושה המגעילה הזו ויש לי אליו משהו כי אני מכירה אותו כבר שנים.. מצד שני אם שוב יהיה איתי בקשר יהיה בי משהו שיעקוץ אותו פתאום אראה אותו לא כגבר.. אני לא רוצה לשגע גם אותו ולא אף אחד.. פשוט לבד כל הזמן..

פונה יקרה, כתבת מכתב ארוך מאוד ויחד עם זאת חסר מספר נתונים בסיסיים . לא ברור בת כמה את כיום ולא ברור כמה מערכות יחסים היו לך מאז אותה פרידה רומנטית מגיל 18., כמו כן לא ברור האם קיימת יחסי מין והאם את נהנית מהם? הבעיה הגדולה שלך שאת מפחדת מעצמך, בגלל דחפים שאינך שולטת בהם. את מקפידה להרוס יחסים ע"י עוקצנות חשדנות, ייחוס תכונות שליליות עיוות דמות הגבר שמולך. רגשות געגוע וכביכול אהבה מתעוררות בך רק לאחר פרידה. את שונאת את ה"יש" הנוכח בחייך ואת מאוד מתגעגעת ל"אין" פרי משאלותייך ודמיונך. התוצאה של מצב זה הוא, שאכן את מכורה להיות לבד, כי שם את יכולה לדמיין ככל רצונך ואינך צריכה להפחיד ולגרש כל מי שמנסה ליצור איתך קשר. אף אחד לא קבע שצריך להתחתן או להיות בזוגיות. אם איזור הנוחות שלך, הוא הרווקות, אז לכי על זה. אם בכל זאת את רוצה להיות בזוגיות, עלייך לעבור שינוי פנימי אישיותי עמוק מאוד. כולנו נוסעים בכביש למרות ש מידי יום יש עשרות תאונות ונפגעים. אין זה מונע מאיתנו לנסוע באופן חופשי בכביש. אנו נושמים אויר מלא רעלנים.ולמעשה אין דבר בעולם, לא חפץ ולא קשר שאין בו פוטנציאל סכנה כלשי, כולל כמובן פרידה. אנשים המאמינים שיש בתוכם משאבים נפשיים חיוביים, יוצאים לדרך ומקווים שינווטו עצמם בצורה חיובית . אנשים החווים שבתוכם משאבים שליליים, חוששים להתחיל לנוע מתוך ידיעה שהם יגיעו מהר מאוד להרס וחבלה של הקשר. אם ברצונך לצאת למסע הזוגיות, אני חושבת שעלייך לצאת למסע הזוגיות עלייך לעבור טיפול נפשי עמוק כולל ומקיף, כדי להביא עלייך את הפרידה שאת כביכול כ"כ מפחדת ממנה. את עושה הכל כדי להביא לדבר שממנו כביכול את כ"כ מפחדת. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום , אני התגרשתי בגיל 32 לאחר 3 שנות נישואין וילד אחד, במהלך הנישואים היחסים שלנו היו בעייתיים ועלו על שרטון בשל בעיות תקשורת שלא היו ניתנות לפיתרון, היו בינינו גם יחסי רודף נרדף אני הייתי בצד הרודף . מאז שהתגרשנו אגב גירושין טובים מאוד נשארנו חברים טובים אפילו! יצא שבשנה הראשונה המשכנו לשכב ולעשוות הרבה דברים ביחד עם הילד, אני לא בהכרח יזמתי את המפגשים האלה...אבל בשל היחסים הטובים בתור גרושים נוצרה אצלי בראש שהיום לאחר 4 שנות גירושין אולי שנינו גם התבגרנו ויש סיכוי שנוכל לחזור והפעם כן להצליח, אני ניסיתי כבר כמה פעמים לחזור לבן לגרוש שלי אבל נראה שהוא כבר לא שם ואינו מעוניין, העניין הוא שגם בתקופות שאני לוקחת על עצמי להכיר מישהו חדש ולהתקדם אני לא מצליחה להתאהב אף אחד לא מרגיש לי מגיע לקרסוליו של הגרוש שלי אני משווה ומתאכזבת בהמון פרמטרים ...אני יודעת שאני צריכה להתקדם אגב שנינו צעירים יחסית היום בני 35 נראים טוב , אבל אני כל הזמן נופלת למלכודת הדבש שלו ולא מצליחה להשתחרר אף פרטנ לא נראה לי מספיק טוב לגדל את הילד שלי ...אני לא יודעת איך לצלוח את המשימה הזאת ואני כבר ממש על סף ייאוש ...אני אפילו לא בטוחה כמה אני מאוהבת בגרוש שלי או בפנטזיה שאני חיה שנחזור להיות משפחה שוב...אני אשמח לכל עזרה עיצה בנידון מיואשת צאלה

יעלה יקרה, בהיותכם נשואים , אזי לפי דברייך עסקת בכריתת הענף עליו ישבת ומסיבות מודעות או לא מודעות , היית הצד הרודף בזוגיות. היום את מתקשה להפריד בין הדמיון אודות מי שהיה בעלך ואודות מי את ביחס אליו. כמו שלא ברור מדוע היה לך הצורך להיות הצד הרודף. מאחר ואת צעירה נאה ועם אבא טוב לבנכם אני לא רואה סיבה ממשית שתהי מיואשת. נכון הוא שיש זוגות גרושים החוזרים לחיות ביחד אבל בשביל שני הצדדים צריכים להיות מעוניינים בכך. לפי דברייך, בעלך לשעבר אינו במקום הזה. יוצא איפוא שעלייך לעשות סיכום עמוק פנימי בינך לבין עצמך, מדוע התנהלו הנישואים כפי שהתנהלו, האם השתנית משמעותי מאז והאם היום תצליחי לבנות מערכת יחסים חדשה בתנאים שיותר מיטבים לך ולבן זוגך החדש. ובהחלט הייתי ממליצה על טיפול פסיכולוגי אשי לך. אחד הצדדים שהייתי שואבת מהם עידוד וסיפוק הוא יחסיי ההרמוניה בינך לבין הילד והקשר הטוב בינך לבין אביו, כך שבלי קשר למי יהיה בן זוגך העתידי ואני מקוה כמובן שיהיה בן אדם הגון וטוב לב, תמיד נשאר לבנך, גב מגן ואוהב של אביו הביולוגי וזו עובדה חשובה מאוד. אביו האמיתי לעולם לא ילך לו לאיבוד. לכי טפלי בעצך, ונקווה שתעלי על הדרך הנכונה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, אני בת 30 רווקה. בשנה האחרונה הבנתי לגבי עצמי משהו שמדאיג אותי ומסביר מדוע אני עדיין רווקה. אתחיל בזה שמעולם לא היה לי מודל טוב לזוגיות.כל ילדותי הוריי רבו וצעקו זה על זה איימו שיתגרשו ומעולם לא עשו זאת.הריבים היו כמעט כל יום. גם אחותי שהתחתנה יחסיה לא נראו אחרת. וגם אני.רבה כל הזמן. ניסיתי לשים את האצבע מתי זה קורה והגיעה ההבנה.זה קורה בעיקר משתי סיבות.הראשונה והפחות קריטית היא שעמום ושגרה. אם אין בן הזוג לא מעניין אותי בתכנים שהוא מביא ורק אני צריכה לתחזק את הקשר מבחינת עניין אני יוצרת ריב מה שמביא לסיבה השניה והיא שאני מנסה כל הזמן למתוח את הגבולות של בן זוגי.כמו מן מבחן מתי הוא ישבר וילך ממני. בריב אני רואה כמה הוא אוהב אותי ואכפת לו.חוסר האדישות הזאת מרגיעה אותי באיזשהו מקום. אני מבינה שזה לא נכון ואני מנסה לשבור את הדפוס כי אין קשר בינו לבין האמת.הבעיה שלרוב אני מבינה את זה בדיעבד ולאחר הריב. מה שלאט לאט יגרום לבן הזוג לעזוב.התשתי אותו והוא אינו רוצה בת זוג מתישה. ניסיתי להבין האם כאשר בן הזוג גם מתחזק את מערכת היחסים ומשקיע האם קורה אותו הדבר.התשובה השתנתה מבן זוג לבן זוג. מי שהרגשתי שאני לא בטוחה בהשארותו נזהרתי יותר ונמנעתי מריבים. שאלתי היא האם יש דרך שאוכל לשבור את הדפוס הנורא הזה שמביא עליי בדידות?

פונה יקרה, מתוך היסטורית חייך ברור שאת מלאה בכעס וטינה. כעס וטינה והתפרצויות זעם על הזולת הם כלי מתורגל היטב בתוכך ובראיית עולמך. מצד אחד זהו כלי שבאופן טבעי מאיים ביצירת נתק ופרידה. כי מי צריך בן זוג מתפרץ וכעסן? ומצד שני באופן מאוד לא בריא, הפכו הריבים דרך לבדוק, עד כמה מוכן בן הזוג להכיל אותך, למרות המתח ואי הנעימות שאת יוצרת והדבר מרגיע אותך לזמן קצר מאוד. עד להתעבות הכעס הפנימי שבך לפעם הנוספת. הרושם הוא שמהיותך כ"כ טעונה בכעס, כבר פועל בך מנגנון אוטומטי של התפרצויות כעס בתדירות מסויימת כמו התפרצויות המים בגייזר איסלנדי הגון. ניתן לטפל בהתפרצויות שלך מבחינה כימית ע"י תרופות נוגדות כעסנות כגון טגרטול, שזהו כמובן כיסוי כימי למיכל הנפשי הרותח. מומלץ ביותר טיפול של פסיכולוגיית מעמקים. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני במערכת יחסים כבר יותר מחצי שנה. אני עם בחור צעיר ממני בארבע שנים , אני בת 33 . אנחנו גרים יחד, מערכת היחסים שלנו ידעה עליות וירידות , בתחילת הקשר גיליתי שהוא משוחח עם בחורות שהוא לא מכיר ושולח הצעות חברות לבנות.. דיברנו על זה והוא הבטיח להפסיק ואפילו נתן לי את הסיסמה שלו שאני ארגיש בטוחה.. אני אוהבת אותו וטוב לי איתו אנחנו בקשר טוב ובריא עושים ספורט ומבלים הרבה ביחד.. ברור לשנינו מההתחלה שזה קשר רציני. היום גיליתי בבוקר שהוא הוסיף שתי בחורות בפייסבוק שהוא לא מכיר אין לו אפילו חברים משותפים איתן , התקשרתי אליו וביררתי מי הבחורות האלו בצורה רגועה הוא הכחיש כשהראיתי לו ראיות אמר שאולי שלח מזמן.. ואז התעצבן ואמר לי תסתלקי מהחיים שלי וסגר את הטלפון.. אחרי זה שלח כעשרים הודעות שבהן אמר שאין לו רגשות אלי, ושהוא דוחה את עניין האירוסין כי הוא מפחד ושנמאס לו ממני שמפריע לו עניין הגיל, שאני בן אדם חולה, ובחיים לא אתחתן, שאני רק חושבת על עצמי כשאני מדברת איתו כשהוא בעבודה.. אני הייתי המומה. בערב הוא התקשר והתחיל להגיד שהוא אמר את הדברים האלו ללא כוונה וכי הוא כן רואה בי אשתו לעתיד ואוהב אותי אבל שההתנהגות שלי משגעת אותו. זו לא הפעם הראשונה שבה הוא אומר לי דברים פוגעניים אני סולחת וממשיכים הלאה.. הפעם הוא אמר דברים מאוד קשים ואני מרגישה שהוא אמר את מה שהוא מרגיש באמת.. אני פגועה מאוד ממה שהוא אמר מרגישה כאבים בלב.. קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות? אשמח לשמוע מה אתם חושבים? תודה

מאלי היקרה, חשיפה להתפרצויות זעם אינטנסיביות כולל העלבות והשפלות בדרגה העמוקה ביותר וכלל ביזוי של חוקי הקשר היסודיים במובנים מאליו(למשל פער הגיל שאינו משמעותי) מכונים בשפה הישראלית בשם התעללות נפשית. התעללות נפשית היא מצב מסוכן מאוד לכשל עצמו והיא תולדה של חוסר יציבות נפשית. היא גם עלולה להוביל להתעללות פיזית אם כי הדבר אינו מחוייב בהכרח. אומרים במקומותינו כי אין לישפוט אדם בעת צערו, אך בעת כעסו בהחלט יוצאת אמת עמוקה של האדם ובהחלט מציגה את רבדי נפשו העמוקים. התנהגות בן זוגך אינה נאמנה כלפייך ואינה מכבדת משום בחינה שהיא. איש אינו ערב שעם שוך סערת זעמו ,עת הוא חוזר ל"התנהגותו הרגילה" , לא יופיע גל נוסף של זעם השפלה והתעללות. האם את רוצה להיות במצב יחסים שכזה. יש האומרים שאדם ניכר בכוסו ,כיסו וכעסו. קבלי את ההחלטה הנכונה לפי זה.

שלום שמי מיכל והיום אני רוצה לספר את הסיפור שלי: לפני כתשע שנים הכרתי בחור שהיום הגרוש שלי והאדם שהוא בעצם הסיוט של כל בחורה שמחפשת אהבה. מתחילת ההכרות שלנו אחותו ואימו התנגדו לקשר שלנו. אני אז הייתי תמימה ועם דימוי עצמי מאוד נמוך ולא הייתי מודעת לאן אני נכנסת. לאחר קשים ומספר פרידות שאחת מהן היו בגלל שהייתי מובטלת והוא עשה הכל כדי שיהיה לי עבודה וחזר אלי רק לאחר שמצאתי עבודה, התחתנו (הטעות שעליה אני משלמת ואשלם עד יום האחרון שלי). לאחר החתונה המצב ממש החמיר ואמא שלו ואחותו עשו הכל כדי שנפרד (דברים מזעזעים) ומיררו לי את החיים. יש לי המון לכתוב אבל אני כותבת כאן במתומצת. יום בהיר ביום הולדתי קיבלתי פתאום מסמכי גירושין ממנו וזאת לאחר שהוא ארגן לי מסיבת הפתעה שבוע לפני כן וקנה לי פרחים. אמא שלו הייתה נכנסת אלי לבית (הבית החדש שקנינו לאחר החתונה) יום אחד גילתי שאמא שלו גנבה לי את כל הבגדים והנעליים. בעלי לא עשה כלום ולמעשה לא היה אכיפת לו. במהלך כל נישואים בעלי משך כספים לא מוסברים ככה שהגענו ליום שבו קיבלתי את המסמכי הגירושין שהוא גנב לי את כל הכסף אפילו את כל החסכונות. נותרתי ללא בגדים וללא כסף, לא היה לי אפילו כסף לאוכל. נאלצתי למכור את הדירה שלנו אבל אמא שלו עשתה הכל כדי שלא אוכל למכור את הדירה. לאחר מכן הסתבר שהיא לקחה לי את הדירה והגרוש היה שותף שלה לכל. לאחר הפרידה והגירושים גילתי שהגרוש מאוד עשיר שאמא שלו מחזיקה לו את הכסף שלו והציבה שלו תנאים שהיא תתן לו את הכסף שלו רק בתמורה אם הוא יהרוס לי את החיים: לימודים במכללה, היא הרסה לי את כל המערכות היחסים, שיפטרו אותי מהעבודה, שהוא יתגרש ממני ויתן לי המסמכי גירושין ביום הולדתי ושהוא יציב תוכנות ריגול בפלאפון ובמחשב שלי ומצלמות נסתרות בבית של ההורים (נאלצתי לחזור אליהם בגלל הגירושין). פשוט האדם שכל כך אהבתי עשה לי כל הדברים הנוראים הללו ובנוסף היא הציבה לו תנאי שהוא יתחתן עם בחורה אחרת. בקישור האישה הזו הרסה לי את החיים היום אני בת 36 ללא עבודה, חברים, זוגיות בגלל שהגרוש שלי והיא הרסו לי את החיים בשביל כסף!! יש לי טראומה נפשית בגלל מה שהוא ואמא שלו עשו, יש בי כל כך מרירות וכעסים ושנאה, איך אני יכולה להתמודד אם כל מה שעשה ובשביל כסף, כסף היה יותר חשוב לו ממני. דרך אגב הוא גם עשה ככה לאקסית שלו. תודה לכל מי שקרא את הסיפור שלי ...

פונה יקרה, את מתארת את עצמך כחלשה בכל תחום מתומי החיים. כולל תעסוקה , חברה, כסף וכמובן זוגיות. הסיפור הוא מאוד קיצוני וגורף. ולא ברור כיצד הגעת למקום שאת חשה שאין לך שום משאבים פנימיים להתאושש ממנו. אין ספק שבמצבך את זקוקה לעזרה דחופה ואינטנסיבית. אינני יודעת היכן את גרה, אך הייתי מציעה לפנות לאחת ממרפאות החוץ הפסיכיאטריות השייכות לכל אחד מבתי החולים הגדולים במדינה. אפשרות נוספת היא לפנות ללשכות הרווחה המקיימות ייעוץ זוגי ואישי , נדמה לי שבלא תשלום. צלצלי לער"ן והתייעצי איתם לגבי מקומות טיפוליים בארץ, הניתנים חינם או בעזרת טופס 17 של קופ"ח. כל טוב ובהצלחה אילנה

יום נעים. אני די מפחדת.. אני במערכת יחסים כשנה. ואני אוהבת את בן זוגי. אני בת 30 הוא 31 חשוב לי להגיד שתחילת הקשר לא הלך כמו באגדות. הכל היה על הפנים לא חיזורים ולא מרדפים ולא כלום פשוט ישר היינו יחד. היו לנו מלא עליות ומלא ירידות . שבירידות הוא היה נעלם לכמה ימים אבל אז חוזר. לאחרונה הוא יותר בקרבתי יותר מחבק בלילה פתאום יותר צוחק איתי ונראה פחות מבולבל אם הוא שם או לא. אבל לי יש בעיה עכשיו. מרוב שאני מפחדת שהוא שוב יתבלבל יש לי מנגנון שאוצר אותי מלהיות מאוהבת. כי אני מפחדת שילך ואז אשתגע. איך משחררים את עצמי?

אנה היקרה, ראשית מנגנון הגנה בפני סכנה אופציונאלית, בעלת סבירות הוא בהחלט מנגנון רצוי. אינני מבינה בדיוק את המושג התנהגות מבולבלת ומה כלול בה. את מנית מצב של היעלמות בלתי ידוע מראש, וכמו כן מצב שהוא מבולבל והוא יודע לא יודע אם הוא איתך או בלעדייך. מבחינה פסיכולוגית אלו הגדרות מבולבלות אך בהחלט מעוררות תמיהה וצורך בהבנתן. אין שוב סיבה להתאהב באדם שאינו יציב ושהוא מבולבל. הייתי מציעה לשניכם לפנות לייעוץ זוגי כדי לדון באיכות היחסים שבינכם. בציפיות ההדדיות, בקונפליקטים ובסיבותיהם. יש לי הרגשה שהתיאור הוא אוורירי מדי וקשה לי להבין מי כל אחד מכם ומהו האפיון של יחסים נורמטיביים בינכם. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום. אני בן 29 עובד ,ובזוגיות שנה. לי ולזוגתי יחסים טובים ואנחנו מסתדרים , הבעיה היא שיש לה אח הלוקה בפיגור שכלי שגר עם הוריה בבית , אנחנו לא גרים ביחד. הדבר יוצר לנו מתחים בזוגיות ואני לא מצליח להכריע האם למסד את הקשר או לא. סוגיות לדוגמה: האח בן 27 גר בבית הוצא ממסגרת חצי יום לפני שנתיים ואינו מטופל כלל , יש לו קשיים חמורים בדיבור אך אינו רואה קלינאי תקשורת לא פסיכולו או פסיכיאטר , שום איש מקצוע. בנוסף אין להם אפילו מטפלת, כלומר כשההורים יוצאים לבלות או לסידורים , בת זוגתי צריכה לשבת בבית ולשמור על אחיה וגם אני אם אני רוצה להיות איתה. אציין שהיא עובדת במשרה מלאה. שני הבעיות העיקריות הן שלא נעים לי להיות במחיצתו (לעיתים קרובות הוא משתולל או מציק ודורש תשומת לב) ולבת זוגתי חשוב שאבוא אליהם הבייתה ושהיא תרגיש שאני מקבל את משפחתה , אבל זה פשוט לא נעים לשהות שם הרבה פעמים. ההורים הם נחמדים וטובי לב אבל בעלי אופי קשה שבטוחים שהם יותר חכמים מכל בעל מקצוע (בייחוד האמא). בעיה נוספת היא שאני תוהה לעצמי לאן חיי הנישואין שלי יגיעו והזוגיות בעוד מספר שנים בתיקווה שיהיה לנו בית וילדים, האם ההורים שלה ישחררו ממנה? היא אוהבת אותו , אבל אני מרגיש המון פעמים שהחיים שלנו סובבים סביבו , וצריך כל פעם לדאוג לו ולתכנן תוכניות ע"פ הצרכים והלו"ז שלו , הרבה פעמים קורה שיש הזדמנות לצאת בספונטני אבל אז אני מגלה שהיא הבטיחה להוריה שתשמור עליו , לא נעים לי להגיד לה שיבטלו את התוכניות, ואני מפחד שתהיה להם טינה כלפי בסופו של דבר והם ירגישו שבגללי הם תקועים בבית. זה מעיק עלי עד כדי כך שלא בא לי לראות אותו , אני רוצה להרגיש שאני חיי חיים נורמאלים בלתי תלויים . אומר לזכותה שהיא בחורה טובה , עובדת , חכמה טובת לב... היא מאוד רגישה לנושא ואני לא יודע איך אפשר אם בכלל לפתור את הבעיה? תני לי עצה היא רגישה מאוד לביקורת כלפיי משפחתה תודה.

פונה יקר, השאלות שאתה תוהה אודותיהן הן אכן כבדות משקל ורציניות מאוד. בחלקן יש להביא בחשבון את עמדת ההורים ותגובותיהן כלפיך וכלפיי ביתם. אני חושבת שההתלבטות שלך לגיטימית, שכן הסיטואציה היא יוצאת דופן ומכבידה. מייעצת לשניכם לפנות לטיפול זוגי , שיתמקד בסוגיה זו. יתכן ובמסגרתו תתבקש בת זוגך להגיע לדיאלוג או עימות עם הוריה. מכל מקום , הדבר מחייב התייחסות מערכתית לסוגיה , כלומר לא רק אתה ובת זוגך אלא גם הוריה של בת הזוג. כל טוב ובהצלחה אילנה

חבר שלי והאקסית היו כשנתיים ביחד.. נפרדו לפני כמעט שנה. הוא ואני התחלנו לצאת בערך 3 חודשים אחרי שהם נפרדו... כשהם נפרדו הוא מחק אותה מהפייסבוק שלו, כששאלתי למה הוא ענה שהוא לא רצה לפגוע בה. שהוא לא חושב שהיא צריכה לראות תמונות שלו יוצא ונהנה. עכשיו אנחנו כבר קצת יותר מ5 חודשים יחד, והיא הוסיפה אותו לפייסבוק. יש לציין שאנחנו מכירות, היכרות שטחית אבל היא יודעת מי אני ואני פוגשת אותה מידי פעם. היה לנו ריב קטן לגבי אם לאשר אותה לא, בסוף החלטתי שיאשר... הרגיש לי שזה סגירת מעגל לשניהם. הוא אישר אותה אחרי כמה ימים... האם אני צריכה לחשוש? זה מעיד על משהו מצידו? או אולי מצידה... או שאני סתם מגזימה וזה כולה פייסבוק?

פונה יקרה, עבור אנשים מסויימים הפייסבוק הוא עולם ומלואו ואמצעי רגשי מאוד עמוק לשאיבת מידע ולתגובות רגשיות. יש אנשים שעבורם הפייסבוק הוא "כולה פייסבוק " כמו שכתבת ויש אחרים הבודקים אותו מספר פעמים ביום ובפרט עוקבים אחרי אקסים ואקסיות לשעבר. המלצה פרקטית שלי, היא להתנתק בפייסבוק כמו בחיים. אם הסתיימו היחסים בינהם, מוטב שיחדלו גם להיות חברים בפייסבוק, זה עשוי להיות מקור לקנאה ,למעקב ולאי שקט נפשי. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום.. שמי ליה ואני בת 21. אני נשואה מגיל 19. את בעלי הכרתי בצבא ולאחר פחות משנה החלטנו להתחתן. האהבה הייתה אמיתית וגדולה וטוטאלית. הרגשנו בנוח אחד עם השני. הכל בא מאוד בטבעיות. אנחנו היינו פתוחים אחד עם השניה בהכל. מדי פעם במהלך הזמן שלנו יחד בצבצו בי מחשבות וספקות.. האם באמת נצליח להישאר יחד לנצח כמו שרצינו? כמו כן היו לי מין מחשבות על חיי הרווקות ומה הייתי יכולה לעשות בהם. עכשיו יש כמה דברים חשובים שעליי לציין... ממש מתחילת היחסים הופיעה לי בעיה בתפקוד המיני. דלקת. לאחר שטופלה הכאב נשאר ואיתו חוסר חשק רציני. השארתי את בעלי לבד במערכה, כי אני, שלא רוצה סקס (עקב הכאבים) לא ממהרת לטפל בהם ולפתור את זה. בנוסף, במהלך היחסים היו לנו הרבה ריבים וויכוחים שנבעו מחוסר הבנה אחד של השנייה. הוא השקיע את עצמו במערכת היחסים באופן טוטאלי, נתן 200% מעצמו.. ואני מעולם לא הערכתי את זה כמו שצריך, ומעולם לא הצלחתי להשקיע מעצמי חזרה. ככה הוא טוען ואם להיות כנה עם עצמי אני יודעת שהוא צודק. הרבה דברים קטנים שהוא ביקש ביחס שלי אליו לא התבצעו.. והתסכול שלו הצטבר, והריבים נהיו יותר ויותר קשים. במהלך הריבים היה שואל אותי לעיתים תכופות אם אני אוהבת אותו, ואני במהירות הייתי עונה שכן. בתגובה הוא היה שואל "אבל איך? אם את לא משקיעה מעצמך? לא מתייחסת אליי בנעימות ובכבוד כמו שאני אלייך?". לאט לאט כל המצבים הללו הכניסו בי ספקות לגבי אהבתי אליו. האם זו אהבה? הרגל? אהבה ראשונה והפחד להיפרד ממנה? עכשיו, אני יודעת בודאות מוחלטת שהוא אוהב אותי יותר מאת עצמו, אחרת הוא לא היה נשאר אחרי כל התלאות שהעברתי אותו (באמת שהתעללתי בו נפשית תקופה ארוכה מבלי להבין זאת, ואחרי שכבר הבנתי עדיין התקשתי לשנות את התנהגותי). אני אדם חרדתי. וכבר היו מספר פעמים שחוויתי מין התקפי חרדה בנוגע לרגשותיי אליו. כמובן שנפתחתי אליו ודיברתי על זה, ומעט אחר כך הכל עבר וחזר לי הביטחון בנוגע לאהבתי. אולם לפני כשבוע, התחלתי לאבד סבלנות.. מכיוון שהוא לא מסופק מינית הוא מחפש הרבה מגע, ועקב הרתיעה שלי ממין אני דוחה כל מגע שלו בפחד שזה יוביל לכך. וגם ההתנהגות שלו לעיתים עצבנה אותי. ופתאום לפני יומיים בזמן שחיבק אותי, הרגשתי ריק. כלום פשוט. שום רצון לחבק חזרה. ישר נבהלתי. אני מסתכלת על תמונות שלנו ואין רגש. בעבר העובדה שאני פוגעת בו הייתה מעציבה אותי ועכשיו אני לא מצליחה להרגיש. להיזכר בחוויות לא עוזר.. אין בי כלום. אני לא מצליחה להרגיש שום דבר חוץ מחרדה. אני לא רוצה שניפרד. לא רוצה. אני יודעת שברגע שזה יקרה אדע שזה הכל בראש ושטעיתי, ואז יהיה מאוחר מדי. סיפרתי לו הכל, על אף שזה נורא. ביקשתי את עזרתו כי הייתי בהיסטריה. הוא שאל אם אני אוהבת אותו ועניתי לא יודעת. כי אני לא יודעת. לא יודעת כלום. לא מצליחה להרגיש דבר, לא מצליחה להעלות זיכרון נעים. רק פאניקה. אז הוא אמר שאני צריכה להחליט אם אני נשארת או הולכת. הוא לא מחזיק אותי.. אבל שאחליט בהקדם כי מבחינתו זה עינוי. והוא בעצמו כבר מבולבל. אני בהיסטריה. לא יודעת מה לעשות. לא רוצה לאבד אדם מדהים, את החבר הכי טוב שלי, בן זוג אוהב ותומך וסבלני שהקריב המון בשבילי. מה קורה לי? האם זה שיגעון חולף? האם עליי להתגעגע אליו מעט? או האם זה הדבר ממנו אני חוששת יותר מכל, שמעולם לא אהבתי אותו כראוי ושזה נגמר. אני לא רוצה. אנא עזרו לי.. אין לי למי לפנות.

ליה היקרה, את מתארת מצב רגשי קשה ביותר. את מוצפת חרדה ורגשות אשם על מה שאת מכנה התעללות וחוסר התחשבות בבעלך, חוששת לאבד אותו, אך גופך סגור בפניו וככל הנראה פיתחת סוג של וסטבוליטיס או וגיניסמוס http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 http://www.doctors.co.il/ar/18218/%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A1%3A+%D7%99%D7%A9+%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%9C%D7%9B%D7%90%D7%91 אין לך דחף מיני כלפיו ,שהוא הגורם לכאבים ולביות הנרתיק ואת חווה שום רגשות חיוביים כלפיו ,אלא רק ריקנות. עם כל הכאב שבדבר , במצב הנוכחי , פחות הייתי דואגת לזוגיות שלכם (שיש אפשרות שהיא תתפרק אולי), והייתי שמה את עיקר הדאגה על מציאת זהותך העצמית. הרושם הוא שלא רק שאין לך את בעלך מבחינת הרגש הפנימי שלך כלפיו , אלא שאין לך את עצמך עבור עצמך. וזה בעצם הדבר החמור ביותר. את הולכת לאיבוד בתוך התקפי חרדה ודיכאון, ריקנות והאשמה עצמית ונדמה שכולך הולכת לאיבוד. מצאי קודם כל מי את ומה את ומהם רגשותייך כלפי עצמך וכלפי תכניותייך לחיים . את בת 21 ולא אמרת ולו מילה אחת אודות מה הוא עיסוקך. לפי המכתב את במשבר עמוק וההמלצה היא למהר ולגשת לטיפול פסיכולוגי כדי לדעת מי את ומה דרכך בעולם. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, אנחנו זוג בשנות ה 50 , ביחד כבר 6 שנים, מאוד אוהבים. לצערי, תקופה ארוכה מאוד [למעלה משנתיים ] לא הרגשתי צורך בסקס, הכל היה בינינו רגיל למעט העובדה שלא קיימנו יחסים. עד ש,,,,גיליתי שהוא בוגד בי. הגילוי עורר בי טלטלה עזה, דווקא מצידי החלו רגשות עזים של אשמה, הייתה בינינו תקופה לא קלה, כמעט נפרדנו, לבסוף החלטנו שאנחנו ממשיכים. מאז [למעלה מחודש ] אני מאוד רוצה לעשות איתו סקס, יוזמת ללא הרף , אך מצידו אין הענות, וכל מה שהוא אומר - חכי זה יגיע סבלנות, לא ללחוץ, זה לא יבוא בכוח. אני מרגישה חסרת אונים בנושא. לא רוצה לאבד זוגיות מיוחדת כשלנו, לא ברור לי אם עלי להמשיך לנסות או להרפות . על הליכה לטיפול אין מה לדבר מכיוון שהוא שולל את הנושא.

פונה יקרה, שלב ראשון של ההתבוננות בבעייה היא, השאלה המטרידה מדוע לא התקיימו בנכם יחסי מין במשך שנתיים. גם אם בן זוגך ניהל פרשת אהבים מן הצד, הדבר לא מחייב בהכרח להפסיק את יחסי המין בינכם לחלוטין. נשאלת השאלה באיזו מידה נקטת יוזמה או מהלכים חושניים בתקופת היובש של השנתיים על מנת להחזיר את המיניות בחייכם. מדוע לא רצית בחיי מין? האם יתכן שההימנעות שלך הייתה אחד הגורמים להיווצרות פרשת האהבים הנוספת? כיום אמנם בן זוגך אינו מוכן ללכת לטיפול זוגי, אך גם מהזוית שלך לא ברור מדוע איבדת תשוקה אליו ומדוע אפשרת שנתיים של דממה בחדר המיטות. גם כיום לא ברור באיזו מידה את אכן חושקת בו מינית או שמא זו הקנאה או הרצון להחזיר את רגשותיו לחיקך המפעילים אותך. ניתן לעשות סקס כשאפשר, ואני מבינה שכרגע זה לא המצב, ואפשר גם להתחיל לדבר על כך במינונים קטנים לאורך זמן. כרגע נדמה כאילו היוזמה היא במגרש של בן זוגך. השאלה היא באיזו מידה את יכולה להפגין כלפיו באופן שהוא יקבל התנהגויות של מגע, ליטוף התרפקות וסוגים שונים של קירבה גופנית , גם מבלי שהדבר יוביל ליחסי מין מלאים. נסי במידת האפשר להגביר את המגע והקרבה הגופנית בנכם, כל עוד הדבר מקובל על שניכם , פרט לכך יתכן ותצטרכי לקבל ייעוץ אישי בתחום ,מאחר ובן זוגך מסרב לטיפול זוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב לאחרונה יצאתי מקשר קצר של חודש ימים. הכרתי בחורה והיו לנו כמה פגישות ראשונות מצויינות. שכבנו כבר בדייט הרביעי ועוד ביוזמתה. היא היתה דלוקה עליי בטירוף ושלחה לי הודעות כל היום. התחלנו לדבר על חיזוק של הקשר לנסוע לחול וכו. פתאום בלי כל סיבה הבחורה התחילה לסגת לאחור, להגיד שהיא צריכה זמן לחשוב וכו וכך במשך שבועיים ימים אותן מנטרות אני חושבת אני לא יודעת עד שלבסוף נפרדה ממני. טענה שלחצתי אותה מדי ולא נתתי לה מרחב. מה לדעתכם קרה כאן והאם יש משהו שעליי לעשות כעת?

אמיר היקר, אני מניחה שבאופן עקרוני יש לדברים הסבר, אך לא תמיד הוא גלוי לעינינו או מובן לנו. נדמה לי שזה מתייחס למקרה אותו אתה מתאר. אתה מתאר קשר ברוטו בן חודש ימים, אשר במחציתו הראשונה היתה התלהבות מצד הבחורה כלפיך ובחצי השני של החודש הייתה התרחקות של הבחורה ממך והיעדר מפגשים , אם אני מבינה נכון. אכן הדבר מפתיע , אך כנראה סיבותיו נעוצות בבחורה, שכן היא התלהבה מאוד ממך והיא זו שנסוגה מאוד ממך. כלומר אתה מתאר שהאינטנסיביות בכל אחד מהכיוונים, מקורה בה. אם אתה חושב שנהגת כיאות אז לא נותר אלא לשחרר את הסיפור לנבכי העבר ולהמשיך הלאה. לא תמיד קל להבין את נפשו של הזולת . כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה, אז ככה,אני נמצא בזוגיות כבר שנה, עם בחורה כל כך טובה, מסורה, אכפתית וכיפית, הקשר עושה לי רק טוב,את החברה הכרתי בגיל 26, ושנינו חווינו מערכות יחסים רציניות ורציניות פחות, הבעיה שלי שאני לא מצליח לשכוח מהעבר שלה, לא מצליח להתמודד עם דברים שהיא עשתה, וזה לא שהיא איזה פרוצה, חוץ מקשר יזיזות קצרצר שהיה לה כל השאר היו מערכות יחסים רציניות מאוד, כולל לגור ביחד עם מישהי תקופה ארוכה. אני מרגיש שזה מעיב על הקשר, המחשבה על העבר הופכת אותי, והיא רואה ומרגישה את זה עליי. לא הסתרתי ממנה את המחשבות, היא יודעת מה אני מרגיש, אך הקושי להתמודד עם זה הורס הרבה מהזוגיות, איך מתמודדים עם דבר כזה? איך שוכחים הכל? והאם הזמן יעשה את שלו? תודה ויום מצויין!

רועי היקר, מרבית בני האדם יוצרים זוגיות בגילאי שנות העשרים פלוס שלהם או אפילו מאוחר יותר, כאשר לרובם קיימת היסטוריה זוגית קודמת מסוג זה או אחר, ביחס לזוגיות הנוכחית שלהם. כאשר הזוגיות הנוכחית היא טובה ומספקת, ומנסים בני האדם לחיות בהווה ולקבל את העובדה שככל הנראה הם הבחירה המיטבית לבן זוגם והראייה שהגיעו ליצור זוגיות יחדיו תוך ויתור על יחסים קודמים. לא ברור לי מדוע קשה לך באופן מיוחד לעבור את תהליך ההשלמה והשחרור אשר כולנו עוברים בעת שאנו מתחברים לבן זוג חדש. האם הדבר קשור לעובדה שהיה לה קשר מיני עם אשה ? האם הדבר קשור בעובדה שבמאה העשרים ואחד הרשתה לעצמה סטוץ קצר? האם גם לך היו סטוצים מדי פעם? אי היכולת לקבל זוגיות קודמת של בן/בת זוג מצביעה בדרך כלל על תחרות וקנאה שמקורם בחרדת נטישה . אם התופעה מפריעה לך מדי , הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי,כדי להשתחרר מרוחות רפאים הרודפות אותך. כל טוב ובהצלחה אילנה

אנחנו נשואים 10 שנים תמיד בעלי היה מראה לי פלרטטן ומציצן לפני שלוש שנים גיליתי שהיה בקשר עם מישהי שנה כמובן שהכחיש אמר שנלך לטיפול והוא אוהב וכו וכו ואז נולד הילד השני לפני שנה גיליתי שוב שהוא בקשר עם מישהי אמר שהיא ידידה וכמובן שהכחיש שהיה משהו מיני אמרתי לו שכדאי שניפרד והוא עזב את הבית לחודש והחזרתי אותו מהפחד להתגרש ולהיות לבדה יוחד מבחינה כלכלית כבר 2 חברות טובות אמרו לי שהוא מסתכל הרבה על נשים גם לידי ויש לו מן מבט כזה סוטה מאז שהחזרתי אותו תקופה היה בסדר והיינו בתקשורת מופלאה אבל משהו לא עובד בגלל כל מה שהוא עשה לי קשה לי לאהוב אותו אני כועסת ובמיוחד מפריע לי שזה מה שאנשים רואים בו חשוב לי לציין כי הוא אבא טוב לילדים ובסך הכל בעל מפרגן ודואג אבל מה עושים עם העיניים הגדולות ואיך אפשר לסלוח על 2 בגידות ומה שנראה שתמיד הוא ישאר ככה??

לולה היקרה, בואי נהייה קצת קשוחים בתגובה אלייך. השאלה הבסיסית היא , הרווח האישי שלך והתועלת האישית שלך מול המחיר שאת צריכה לשלם. מה אומרות חברותייך, זה עניין שלהן. יתכן ובעלך מרבה להציץ בהן או מנסה לפלרטט איתן. יתכן שאכן הוא טיפוס כזה ואם לא ירצה מאוד להשתנות, מה שמצריך טיפול ממושך, אז כנראה יישאר כמו שהוא, עם פוטנציאל של פלרטטנות ויחסי מין מחוץ לנישואים. יחד עם זה הוא ככל הנראה מפרנס הגון, בצורה שאת מרוצה ממנה, הורה מסור, בעל טוב ומפרגן וככל הנראה זקוק לבית ומשפחה לחזור אליהם, אשר יתנו לו יציבות ובסיס בחיים. ההחלטה מונחת כעת לפתחך: באיזו מידה את יכולה לקבל את חסרונותיו ,שהם ככל הנראה דחפים לא כל כך נשלטים. ולחיות איתו מבלי לפתח כלפיו עוינות קשה, האשמות כרוניות ודחייה מינית. אם את יכולה לחיות עם הטוב ש"בחוזה" הנושאים, לפחות בשנים הקרובות כשהילדים עוד מאוד קטנים ויש צורך בעזרת אב ובעל ,בד"כ לשם תפקוד שוטף, אז אולי בשלב הנוכחי או בשנים הקרובות הרווח עולה על ההפסד. ברור שקשה לחיות עם קנאה וכאב על בוגדנות וקשה שלא לפתח כלפיהם כעס והאשמה, אך עדיין עלייך לראות מהו האיזון הנכון שיהיה מיטבי עבורך. אני יודעת שהתשובה קשה ולא נעימה ובודקת את הכדאיות הנפשית ,הפסיכולוגית, הכלכלית והתפקודית לעומת מחיר רגשי שאפשר להעצים אותו או לראות בו שריטה של הזולת, שאפשר יחסית להתעלם ממנה לפרק זמן מסוים מתוך שיקולי תועלת אישיים שלך. אין לי ספק שזו החלטה קשה הדורשת משאבי נפש רבים ולפיכך הייתי מייעצת לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי אשר יסייע לערוך את השיקולים המיטביים עבורך כל טוב ,בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה

אנחנו ביחד כבר כמעט שנה ישן איתי חי איתי ונעלם אומר שיגיע ולא מגיע. מפתיע אותי בבית מוסיף בחורות לפייסבוק ובערימות מגיב להן. לא אמר לי עד היום אני אוהב אותך לא לקח אותי לדייט יש ביננו תיקשורת מעולה בבית אבל מרגישה זילזול וששמים עליי פס לא שהוא לא דואג ולא מצלצל או לידי כל לילה פשוט מרגישה במערכת יחסים של סבא וסבתא שלי שמבוססת נטו על זה שהגבר שותה עראק עם החברים שלו ומשאיר את סבתא שלי עם עם הילדים בבית דואגת כועסת ומקנאה. פעם ראשונה שגבר לא רואה בי חברה מעבר לבת זוג ודווקא זה חורא לי מה עושים? אני והוא בני 32אגב.

יאנה היקרה, אני מבינה שאת נמצאת במצוקה, אך הרבה דברים אינם ברורים. לא ברור מה פירוש"הוא נעלם" ואם כן לכמה זמן, כמו כן לא ברור מהי תדירות ההיעלמויות. האם בן זוגך עובד, האם הוא שכיר/עצמאי, האם יש לכם חיים משותפים חברתיים ומדוע אינכם יוצאים מחוץ לבית כזוג לבילויים משותפים. הרבה תחומי חיים בנכם אינם ברורים ואינם מפורטים כך שאני מתקשה לתת תשובה בהירה על שאלה מעורפלת. את מוזמנת לפנות שנית עם פרוט תלונותייך שכן המערכת הכוללת בנכם אינה ברורה לחלוטין. זכרי שאת רק בת 32 ואיש אינו כופה עלייך להישאר במערכת אם איננה לרוחך ואינה עונה על צרכייך הבסיסיים. כל טוב בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה

מה הבעיה להיפרד ולמצוא משהו שלא יתנהג אליך ככה? הוא לא מתאים לך וזהו או שהוא לא רוצה בכלל זוגיות. ככה זה נשמע