פורום זוגיות, פרידה וילדים

שלום, אני נמצאת במשבר זוגי קשה ואובדת עצות. אני ובן זוגי בסוף שנות השלושים (לא נשואים אבל חיים יחד כ6 שנים ויש לנו תינוקת בת שנה) אני מאד אוהבת אותו והוא גם אומר שאוהב אותי ואת הבת שלנו ורוצה לשמור על המשפחה אך לדעתי אינו מוכן להתחייב. למרות שבתחילת הקשר אמר שמאד רוצה להקים איתי משפחה וילדים, די מהר עברנו לגור יחד אך בסופו של דבר מעולם לא הציע נישואים כי לטענתו זה עניין פורמלי. גם מבחינה כלכלית הוא לא מוכן לתרום למשק הבית מעבר לסכום שקבע מראש (כשליש מהמשכורת שלו)למרות שמשתכר יותר ממני, ככה שיוצא שכל המשכורת שלי הולכת על המשפחה ואין לי שום יכולת לקנות משהו לעצמי ואילו הוא נשאר בפלוס. הוא גם לא מוכן לאחד חשבונות בנק (כי לדעתו זה יפגע בעצמאות כלכלית שלו ויביא לסכסוכים) ואפילו לא מעביר את הכתובת שלו לבית שלנו (הוא מעדיף לקבל את הדואר לבית הוריו). שנינו עובדים משרה מלאה אך רוב מטלות הבית והטיפול בילדה באחריותי, ויותר מהעניין הכלכלי עצמו מפריעה לי ההרגשה שהוא ממדר אותי מהחיים שלו ולא רואה בנו משפחה אלה סוג של שותפים לעסק עם מסגרת מאד נוקשה. אני יודעת שהוא מסוגל להיות בן אדם חם, אבל חסר לי הזמן של "הביחד". הוא מאד קשור להוריו ומשקיע בהם הרבה (נפגש עם אמא שלו מספר פעמים במהלך השבוע וגם בסופי שבוע וחגים מבלה איתם הרבה) לי אין הורים והוא המשפחה היחידה שלי ולכן מאד חסר לי החום והאהבה תחושת שייכות ומשפחתיות שכ"כ קיוויתי לבנות בזוגיות. לעתים אני מרגישה שהוא נמצא איתי כי נוח לו ולא כי הוא באמת אוהב אותי, זה גורם לי להרגיש בדידות ותסכול ומביא למריבות רבות שרק מרחיקות אותנו אחד מהשני. אני לא רוצה להיפרד, אבל גם לא יודעת איך לחזק את הקשר כך שלשנינו יהיה טוב.

אילנית היקרה, לצערי הרב, אני מוצאת עצמי מסכימה ומזדהה עם כל תלונותייך וכל טענותייך, דבר שהוא מאוד נדיר בפניות אל הפורום. הרושם שלי שעניין החתונה הוא החלק השולי בסיפור, עניין הסכמי הממון והסכמי המחויבות לשהייה משותפת ול"ביחד" הם הקטע המרכזי. היום זוגות רבים מעדיפים לא לעבור נישואים רשמיים , מתוך התנגדות לשלטון הדת בענייני אישות . אין זה טקס החתונה שקובע, אלא מהלכי ההתחייבות הזוגית. רישום שני בני הזוג בכתובת משותפת , פתיחת חשבון משותף או לחלופין הסכם ממון עליו יסכימו שני הצדדים על חלקם ועל תרומתם הכספית למשק הבית המשותף. אין זה אומר שאין ביכולת כל אחד מהם ליצור לעצמו חשבון חסכון אישי נפרד אך הדברים אמורים להיות גלויים , שקופים ומעוגנים בחוזה ממון. לפי תיאורך יש משהו בקשר בין בן זוגך לחיים לבין משפחתו, בו קיים תעדוף למשפחת המוצא לבין הקשר איתך , הנתפש בעינייך כקשר סוג ב'. המצב הרצוי ביותר הוא שתלכו שניכם לטיפול סוגי כדי שהיחסים בנכם יהיו שוויוניים יותר, הן כלפי גידול הבת המשותפת, הן כלפי כלכלת הבית ותפקודו והן כלפיי הצרכים הרגשיים של חיי שיתוף ואחדות בנכם. אין ספק שהמצב הנוכחי אינו סימטרי ואינו רצוי. במידה ובן זוגך יסרב לפנות לטיפול זוגי, מומלץ שתפני את לייעוץ אישי נפרד כדי לגבש את רגשותייך ומהלכייך לקראת מציאת דרך לשינוי פני הדברים לכאן או לכאן. כל טוב ,בהצלחה, וגמר חתימה טובה אילנה

אני בת 24 יצאתי עם מישהו (24) במשך כחודש וחצי והיום חתכנו. אני לא שלמה עם זה והייתי שמה לשמוע את דעתכם. בתחילת הקשר היה נראה שזה הולך לכיוון טוב. אולם הפריע לו שאני לא מספיק מחמאה ומפרגנת ובנוסף שאני משתמשת בהערות ציניות וזה פוגע בו. אמרתי לו שבתחילת קשר קשה לי להחמיא ולפרגן ושאני צריכה להרגיש פתוחה וזה לוקח זמן. אני רגילה שגברים הם אלה שיוזמים יותק ומובילים בתחילת הקשר והוא ציפה ליותר הדדיות. לכן במהלך הקשר הוא הפסיק להחמיא ולפרגן וכן המעיט את יזימת הקשר כי ציפה שזה יגיע גם ממני . בשלב מסוייפ התקשורת שלנו נהיית פחות טובה ונראה שהיו משולבי משחקי אגו- מי יתקשר קודם, מי יסמס... ציפיתי שהוא ייזום והוא ציפה להדדיות. היום העליתי את הנושא והוא גם אמר שמפריע לו העקיצות שלי... הסברתי לו שזה חלק מההומור שלי וזה לא אמור לפגוע. למשל כאשר החמיא לעצמו אמרתי לו שהוא חש זה הומור, והוא טוען שזה לא מתאים בין בני זוג. בנוסף כשנסע באוטו על חשבון הוריו אמרתי שהוא לא עצמאי וגם מזה הוא נפגע. אמרתי שיהיה לי קשה לשנות את ההומור וללכת על ביצים ולהיזהר מכל מילה. כי זה בצחוק. בנוסף לטענתי הגבר צריך ליזום יותר בהתחלה ולטענתו צריך הדדיות. אני רגילה שגברים רודפים אחריי ומוציאים ממני את המחמאות. זה לוקח לי זמן. אולם בזוגיות אני יותר פתוחה ומפרגנת, פשוט עוד לא הגענו לשלב הזה. הוא אמר שהתפישות שלנו שונות ולכן העדיף לחתוך. בנוסף, עוד לא התנשקנו, בתחילת הקשר העדפתי שנחכה עם זה כדי לראות אפ אנחנו מתאימים והמשך אני חיכיתי שזה יגיע ממנו, כנראה הוא חשש בגלל שבהתחלה לא רציתי ולאחר מכן אמר שבגלל שאני עוד לא מביעה רגש הוא מעדיף שלא ליזום כי זה צריך לבוא אחרי הרגש. אשמח לשמוע את דעתכם, האם ניתן לגשר על הדברים. האם כדאי?

פונה יקרה, את בת 24, וזה הזמן לפגוש את החיים בהתנסויות שונות ולנסות ככל האפשר להפיק מכך את השיעור הנכון וכמובן אם אפשר לנסות להשתנות במידת היכולת. בן זוגך האחרון תפש אותך כבחורה קשה( מאבקי כוח מי מוביל ומי יוזם) בשנת2015, בה קיימת צפייה לשוויון בין המינים,וכן נוטה לעוקצנות, לציניות ובקיצור לביקורתיות יתר וירידות עליו שאינן בהכרח לצורך. יתכן שחלקם נתפש אצלך כצורה של הומור ,אך לא בהכרח ישעשע גם את הצד השני. את מתארת את עצמך כקשה להתמסרות, קשה לנתינת אמון ואחרי חודש וחצי טרם התנשקתם, אני מניחה שיהיו גברים שהציניות והעוקצנות שלך דווקא יתאימו להם. הכל שאלה של מינון ועוצמה . אם את מדי אינטנסיבית בדורשנות ליחס חם לעומת קיצוניות בביקורתיות ובציניות. יש להניח שחלק ניכר מהבחורים יעדיפו בחורה נעימה יותר חמה ומפרגנת. באופן כללי ניתן לומר שציניות וביקורתיות נובעים מחוסר שביעות רצון פנימית, ביקורת עצמית קשה , מרירות וכעס. אם את מזהה רגשות אלו בפנימיותך ואם את מעוניינת להשתנות מבחינת התנהגויותייך כלפי בני זוג פוטנציאליים , מומלץ לך שתפני לטיפול פסיכולוגי. אם מוצאת חן בעינייך הדרך בה את נוהגת, המשיכי בה ואני מניחה כאמור שיהיו אנשים שהדבר דווקא יהיה לרוחם .לטווח הארוך נראה שציניות, ביקורתיות אינן מטיבות עם קשר לטווח המיידי והארוך. כל טוב בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה

עשיתי פרפר לבחורה אתמול ומרוב שנכנסתי לאקט מסתבר שיש לי שפשופים כואבים מתחת לכיפה ... זה כבר קרה לי בעבר אבל שפשוף שתיים לא יותר , יש לי עכשיו איזה שמונה בערך והם שורפים ... מה אפשר לעשות ? כמו לדוגמא איזה משחה ודברים כאלה ואחרי כמה זמן זה יחלים ? תודה.

פונה יקר, אתה מביא לפנינו בעצם בעיה של פגיעה עורית באיבר המין. לשם קבלת הטיפול ההולם, נא פנה לרופא עור ומין באתר דוקטורס שיתאים לך את המשחה ההולמת. כל טוב בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה

אני גר בארהב אני בן 23 הכרתי אמריקאית בת 28 . אנחנו במערכת יחסים כבר 3 חודשים שמתוכם 9 ימים היא הייתה בטיול ואני שבועיים בטיול . אוהבים אבל לא מאוהבים . מעריכה אותי ומכבדת אותי מאוד , בעלת לב רחב ואוהבת לעזור ( שנינו מזל גדי ויש לנו את אותם התכונות). בחורה שרגילה להתבודד , אין לה הרבה חברים אבל מאוד מחוזרת בפייסבוק ( כמעט 4000 חברים ) פעילה מאוד בפייסבוק . בעלת התקפי חרדה ועצבים ונוטלת כדורים מידי יום כדי להתמודד . הרגישה אחרת איתי ובזכותי יותר רגועה . לא לוחצת עליי ואני לא לוחץ עלייה יש אוויר לנשימה . לא הייתה במסגרת עבודה הרבה מאוד זמן ולאחרונה בזכותה וקצת עזרה ממני היא מצאה עבודה כברמנית , וזה גרם לפיצוץ הגדול . עובדת באיזור מבודד בעל אוכלוסייה לא טובה במיוחד , מאחורי הבר יש מלון זול ובו מתרוצצות זונות , אין שומר ואין לה איך להתגונן כי אי אפשר להכניס נשק בנוסף לכל היא היחידה שנראת טוב וכולם קונים לה שוטים ומתחילים איתה , היא עובדת מ 6 בצהריים עד 2 וחצי בלילה , אני נמצא שעה וחצי ממנה .בסך הכל עבדה שבוע עד הפיצוץ . היינו רגילים לדבר הרבה בטלפון ופתאום זה נעלם והכל בהבנה אני לא רוצה שזה ישמע מתוך קנאה . ממש תומך סובלני ורגוע אבל מרגע לרגע אני אוגר ואוגר ואוגר את הסיטואציות הלא נעימות . אני לא מתקדר אלייה ואני ממש לא שולח הרבה הודעות אבל כשאני שולח הודעות ומתקשר היא לא עונה , או עונה מאוחר יותר מה שנתן לי את ההרגשה שאני כבר לא חשוב . יום ראשון היה יום החופש שלה אז היא שלחה לי הודעה שהיא יוצאת עם חברות למשחק פוטבול , הגבתי בחיוב ושתהיה כמה שאפשר . חבר ממש במקרה הציע לי ללכת גם ועדכנתי אותה בזה ואז נפגשנו במשחק , הבאתי לה כסף כי לא היה לה ולא היה נעים לה מחברות שלה . לקראת סוף המשחק היא הייתה מאוד עצבנית בגלל משהו שקרה בין החברות , ירדתי איתה למטה לעדן סיגריה ולא דיברתי הרבה . היא אמרה שהיא עצבנית והיא רוצה לשתות אז הצעתי לה לבוא איתי והיא לא ממש רצתה כי הייתה עצבנית על החברות . נתתי חה 29 דולר ואמרתי שאני הולך . שלחה לי כמה הודעות לאחר מכן שהיא מצטערת ואני בחור מדהים והיא לא התכוונה לפגוע בי עם המצבי רוח שלה . כמה שעות לאחר מכן היא התקשרה אליי קצת שיכורה בדרך הביתה וסיפרה לי שהיא עצרה בבר שבו היא עובדת ומבוגר אחד הזמין אותה לשתות 5 דרינקים ואפילו הביא לה 20$ טיפ . שם נפגעתי כבר . יום לאחר מכן שלחתי לה בוקר טוב עם חיוך והיא ענתה לי באחד בצהריים בצורה יבשה , התקשרה אליי ומאוחר יותר , לא עניתי ומצאתי זמן לחזור אלייה ודיברנו כמה דקות לפני שהיא נכנסה למשמרת בצורה רגילה לחלוטין ( הייתי כבר מודאג בנקודה הזאת ) לא דיברנו שוב וממש התחלתי לדאוג כי אני רוצה לדעת שהכל בסדר בעבודה ושהיא חוזרת בשלום הביתה אהל היא אפילו לא שולחת לי הודעות . דיברנו יום לאחר מכן והיא אמרה לי שהלחץ של העבודה משפיע והיא ממש אוהבת אותי ופשוט אין לה זמן . יום לאחר מכן דיברנו בצהריים 3 שעות לפני המשמרת ממש במורה רגילה ולקראת 9 בלילה שלחתי לה הודעה איך בעבודה אז היא כתבה אני בסדר , אני שיכורה .שלחתי לה הודעה עם חיוך ok talk to me when you can , be safe . היא קראה אותה ולא הגיבה .התקשרתי אלייה ב3 בבוקר והיא יא ענתה ושם כבר התחלתי להתעצבן . נכנסתי לפייסבוק וראיתי אותה מגיבה לכמה חברה שבאו לבקר בבר שהיה כייף ושיגיעו שוב , זה היה פחות או יותר בזמן שהתקשרתי אלייה . התעצבנתי נורא לא שלטתי בעצמי והחלטתי לסוע אלייה הביתה דעה וחצי נסיעה ( הגעתי ב6 בבוקר ) פתחתי את הדלת את האורות ראיתי אותה יודעת על הספה והתפוצצתי עלייה בצעקות , היא נלחצה נכנסה לחרדות לבכות לצעוק עליי בחזרה . אמרתי לה זה או אני או העבודה והיא אמרה לי על תציב לי אולטימטום . הופתעה ממני בגדול לרעה ולאחר מכן מגודל ההבנה עד כמה היא בחרדה ממה שעשיתי הצטערתי וביקשתי סליחה אבל היא פשוט לא סלחה ולא האמינה שנכנסתי אלייה לבית ועשיתי את זה . הסברתי לה שהכל היה רק מדאגה והיא אמרה לי שאני בדיוק כמו החבר הקודם שלה וניסיתי להסביר לה שלא ואני מצטער אני ממש דאגתי . היא אמרה לי רק לאחר מכן שהיא שמה את הטלפון במצב שקט שאי אפשר לשמוע כלום וזאת הסיבה שלא ענתה להודעות ואסאמאסים. דיברנו הרבה בכיסים והיא ממש ננעלה בקטע מאוד רע על מה שעשיתי וכמה שזה לא מכבד והיא לא מאמינה שעשיתי את זה . הצליחה לתת לי להרגיש כאילו רצחתי מישהו . דיברנו והרגשתי שהיא מתחילה לזלזל בי אז בעצבים לקחתי את עצמי טרקתי את הדלת ונסעתי . התקשרתי אלייה אחרי רבע שעה והיא ענתה בעוד יותר עצבים שפה ממש פישלתי בגדול , לעזוב ככה באמצע שיחה , להעיף חצץ על כל החצר ולסוע פרוע כשיש ילדים שמסתובבים מסביב . אמרתי לה שלא התכוונתי והצלחתי לשכנע אותה לתת לי לחזור ולדבר איתה על ידי זה שאמרתי לה שתיתן לי צאנס אחד בבקשה ( אני כבר יודע פה שאני ממש יוצא סמרטוט ולא הייתי צריך לעשות את זה כי זה מראה לה מי אני באמת אבל לא יכלתי ללכת נגד הלב שלי ) היא אמרה לי גם שיש לי 20 דקות . הגעתי אלייה הביתה והסברתי לה שהכל מאהבה ודאגה ושאני מצטער שזה יצא ככה אבל עשיתי את זה בגלל כל הנסיבות הנל והיא פשוט לא סגרה את הסיפור איתי , הייתה ממש נעולה על מה שעשיתי . נשארתי איתה עד 5 הצהריים והיא שאלה אותי עם אני ירח אותה לאימא שלה אז אמרתי כן ושמה נפרדנו בנשיקה בלחי . יום לאחר מכן שלחתי לה הודעה שאני מקווה שהיא נרגעה ושקראתי מה שהיא כתבה בפייסבוק על כמה אנשים שמציקים לה ( כנראה מקנאה ) ואמרתי לה שאני תמיד פה בשבילה ושלא תדאג מהם . היא ענתה לי ישר : whatever Yonatan, you surly didn't help me in the situation . ומאז אמרתי שאני לא מדבר איתה יותר לא בהודעות ולא בשיחות כי אני יצא יותר סמרטוט. הלב שלי קרוע לגזרים , היא מעלה תמונות לפייסבוק כדי לפרסם את עצמה לקראת המשמרת ואנשים מגיבים לה ואני ממש אוכל את הלב . מה אני עושה ? תודה רבה רבה רבה !!!!

יונתן היקר, נראה לי שלמרות מזל הגדי המשותף ,בו אינני מבינה דבר וחצי דבר, אין אתה והבחורה אודותיה אתה מדבר, בעלי מכנה משותף כלשהו. אינך מסוגל להכיל ואין זה נדרש ממך כלל וכלל את המורכבות הנפשית שלה ואת הקשיים שלה בהם היא שקועה כבר שנים רבות .אינך דמות טיפולית , עם כל רצונך הטוב, אינך הפסיכולוג או הפסיכיאטר שלה ועליך להבין שהעיקרון הבסיסי המנחה עבורה, הוא חוסר יציבות ,שינויים תכופים במצב רוח והחלפה מהירה של אנשים אליהם היא חשה קרבה וידידות. פירוש הדבר שככל הנראה אין היא עונה על הציפיות הבסיסיות שלך, לא של קשר יציב ומסודר, לא של הכרת תודה ולא של נאמנות. התמיהה הגדולה היא , מדוע נמשכת מלכתחילה לאשה כה מורכבת ומרובת שינויים? ייתכן בהחלט שמשהו בה קסם לך, אם זה בחיצוניות או במיניות או במצבי הרוח הטובים שלה, אך בהכירך כיום יותר מאשר בהתחלה את התמונה הכוללת ,לא ברור מדוע לא קיים בך הדחף הטבעי להיזהר ולהישמר ,להתרחק ולראות שהיא ממש ממש לא מתאימה לך ואתה אינך מתאים לה. צר לי שלבך שבור במידה ומצב הרוח השפוף שלך ימשך ולא תחזור אליך שמחת החיים יתכן שיהיה לך צורך לפנות לייעוץ פסיכולוגי (יש הרבה מאוד פסיכולוגים דוברי עברית בארה"ב) ואני מקווה שתפתח מודעות מה הוביל אותך לקשר סוער כזה. נקווה שתצא ממצב הרוח הירוד שכן אם הוא יימשך זמן רב ויפגע בתפקוד הסביר שלך ,אליו אתה מצפה , יתכן ויהיה לך צורך לקחת לתקופה כלשהי כדור נוגד דיכאון וחרדה כגון ציפרלקס , או תרופה דומה ממשפחת התרופות הנוגדות דיכאון וחרדה . אינני יודעת מה המצב בארה"ב מבחינת רישום תרופות, בארץ תרופות אלו ניתנות בקלות על ידי רופא המשפחה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רציתי לשתף ולהתייעץ .. אני אישה בת 33 3 ילדים נשואה 10 שנים אני ובעלי תמיד ביחס טוב כרגיל עליות וירידות הוא גבר עם לב טוב ואבא מדהים .. תמיד הרגשתי האהבה ביננו .. הבעיה היא שלפני כשנה גיליתי שהוא מתכתב עם נשים באתרי הכרויות סקס ... וזה היה צוק החיים שלי כי אף פעם לא מצאתי בו את האופי הזה שרודף אחרי נשים או אפילו מסתכל על אחרות .. ואחרי שדיברנו הוא בכה התחנן ונשבע לי שזה סתם שטיות והוא רק אוהב אותי ונאמן רק לי ואף פעם לא בגד וזה סתם סקרנות .. אני מאוד נפגעתי כי אני אישה יפה סקסית כל הזמן מקבלת מחמאות מאחרים ... אני איבדתי האימון בו לגמרי .. להרגשתי שמעשיהו בגידה.. הרבה פעמים אני מסתגרת בחדר בוכה והוא מתחיל להתחנן ולבקש סליחה ... הרגשתי שאין לי ערך אצלו זה מאוד משפיע על חיי בכל יום אנחנו כמשפחה מאוד חמימה שמחה וזה גם נותן לי להרגיש אז למה ? מה רצה ? אהבה יש, שמחה !! לאחרונה אני מתחילה להרגיש שהוא גם לא משתף אותי בדברים חשובים אצלו בעבודה כמו הכנסת עובד חדש למשרד ... וזה מה זה הורג אותי עוד יותר נותן לי להרגיש שאני לא כל כך חשובה לו .. והוא כתמיד אומר שזה לא קשור עבודה זה משהו אחר .. יש לי רגשות קשות ובכל זאת אוהבת אותו .. האם באמת הוא אוהב אותי ? ומעריך אותי ?

ג'ו היקרה, אכן, שרשרת אירועים לא נעימה, העשויה לערער את ביטחונך בקשר שבינך ובין בעלך, אך לפני שנלך למקום הזה,חשוב מאוד להדגיש בפנייך: הרבה גברים והרבה נשים מוצאים הנאה מינית בשיחות בלבד עם בני זוג אנונימיים באתרי סקס המיועדים לכך, מבלי שהדבר יביא למפגשים מיניים במציאות.עולה כאן שאלה פסיכולוגית, מהי בגידה. האם בגידה היא התנהגות בעולם המציאות של מעשה כלשהו או האם בגידה היא גם שיתוף בעולם הדמיון עם אדם אנונימי אשר עצם הסודיות האנונימיות והיכולת לחלוק איתו פנטזיות מיניות מבלי שום כוונה לממש אותן במעשים במציאות, האם גם זו בגידה. התשובה על כך היא מאוד קשה. באופן עקרוני לכל אדם יש זכות לחשוב ולדמיין בתוך ראשו כאוות נפשו, ואין הוא מחויב לשתף את בן/בת זוגו בכל העולה במחשבתו ובדמיונו. חשוב מאוד מבחינה פסיכולוגית שלכל אדם יהיה מרחב פסיכולוגי אישי פנימי השייך אך ורק לו ובו הוא מעלה בדמיון ככל העולה על רוחו. זו בדיוק אחת המשמעויות של להיות עצמי ושל להיות בעל מרחב פסיכולוגי עצמאי. לפי זה, מורכב לשפוט האם שיחות הצ'ט האנונימיות של שיתוף הפנטזיות מבטא את הצד הפנימי שבהחלט יכול להישאר סודי מבלי לפגוע בזוגיות, או שיש בכך, פגיעה כלשהי בשיתוף של מחשבות ורגשות בין בני זוג. התשובה בהחלט אינה ברורה מאליה ומתבקש דיון עמוק בין שני בני הזוג לגבי מידת השיתוף והדיאלוג בשאר תחומי החיים שלהם. כלומר יש כאן עניין של יחסיות ושאלה באיזו מידה הם חיים אחד לצד השני או אחד עם השני. סביר להניח שאת חשה נבגדת ושרויה בדיכאון, וסביר להניח שבעלך גם מתחרט על החשיפה האישית וגם כואב לו להכאיב לך. במקרה שלכם הייתי מציעה לגשת לטיפול זוגי על מנת להבהיר ביניכם את הדילמה שהועלתה בתשובה. ומהם הגבול ותבין דמיון אשר בתוך הראש לבין היישום שלו במציאות. לא ברור אם יישום במסגרת אנונימית באינטרנט, נחשב התנהגות מציאותית . כן או לא?. חשוב לי מאוד להדגיש שמבחינה של המטפל הזוגי,אין במעשיו של בעלך משום האשמה שלו או הפללה שלו. אין הוא האיש הרע בסיפור, למרות שככה את חווה זאת, ואין כאן נקודת פתיחה שהוא הפוגע ,הבוגדני ואת הצודקת. באשר לפגיעתך אין ספק שנפגעת, אך יש הבדל בין להיפגע לבין להיות צודק מראש. נפש האדם היא מאוד מורכבת בפרט התחום המיני , בין הגלוי והסמוי, והיכולת לדון בנושאים כה עדינים וכה מעורפלים מבחינת הגבולות שלהם, מצריך מטפל שלא ינקוט לחלוטין גישה של האשמה כלפי אחד מכם, אלא גישה של הבנה בלבד. אם קיימת בך מחשבה שטיפול זוגי מיועד להוות כלי להלקאה פסיכולוגית של בעלך ,אז כדאי מראש לא לפנות לטיפול מסוג זה. בטיפול זוגי אין הלקאה ,אין האשמה ואין שיפוטיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי אילנה, אני בת 31, נשואה + ילדים הזוגיות עם בעלי טובה ומושתת על כבוד, אכפתיות והמון התחשבות. אנחנו גם חברים מאוד טובים. מאז ומתמיד יש לי משיכה רגשית לנשים, תמיד שגדולות ממני ובכירות במעמד ובסגנון (מורה, מפקדת בצבא, וכעת הבוסית). ניתן לומר שאני מאוהבת בבוסית שלי...חושבת עליה כל הזמן, ולעיתים אפילו מפנטזת עלייה בקטע מיני (אין לי עניין לקיים זוגיות עם אישה) - ותמיד הריטואל קבוע, ברגע שהן "משיבות לי אהבה" והקשר בינינו הופך להיות ידידותי ושווה ערך - הן כבר לא מעניינות אותי יותר, ואני אפילו חשה רתיעה מהן.. המצב הזה מתסכל אותי מאוד, קודם כל כי הוא פוגע בקשר שלי עם בעלי (הוא חש קינאה מכך, ובצדק - הן מלהיבות אותי והופכות להיות כל עולמי). הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי, וזה השתחזר עם הפסיכולוגית - בתחילה היא הייתה מרוחקת ובלתי מושגת, וברגע שנהיה בינינו קשר טוב - התחלתי "להשתעמם" ועזבתי. זה לא קורה לי עם גברים, רק עם נשים - למה זה? והאם אפשר להימנע מכך? נ.ב: אמא שלי ממש לא כזו, היא הייתה עקרת בית, ולא מנהלת בכירה תודה מראש

פונה יקרה, אכן את מתארת בעיה פסיכולוגית עמוקה מאוד ושורשית מאוד. אינני רוצה להיכנס לספקולציות אודות מהות הבעיה וגם אין לי את הרקע ואת המידע המתאים לכך. מכל מקום, הרושם הוא שבשלב הנוכחי הבעיה היא כרונית והיא עשויה להמשיך בשלבי החיים השונים שלך בהם תיתקלי בדמויות סמכות נשיות. אגב, לא תיארת האם יש לך נשים חברות על בסיס שיוויוני, ידידותי, בסיס של רעות וחיבה, או שמא קשרים מסוג זה אינם מעניינים אותך כלל. אני בהחלט חושבת שעליך לחזור לטיפול פסיכולוגי. לאור נסיון העבר עם הפסיכולוגית, אולי כדאי לפנות למטפל גבר. אין כאן שום הבטחה שהמורכבות הנפשית לא תבוא לידי ביטוי בשלב כלשהו בדרך זו או אחרת גם עם מטפל שהוא גבר, אך אם תדעו שניכם את הבעיה מראש (לאור הטיפול הקודם), תהיו מכווננים לזהות ולאתר גילויים של מנגנון זה שאולי יפעל אחרת ושונה כלפי הפסיכולוג. מכל מקום, חשוב מאוד לדעתי להבין את המנגנון הנפשי המורכב הנמצא בבסיס התופעה, ואין לי כל עצה פרקטית לתת פרט לפניה לטיפול פסיכולוגי המעמיק לתוך התת מודע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בת 24... השבוע יצר איתי קשר בחור (בן 24) שיצאתי איתו לדייט לפני כשנה וחצי. כשיצאנו בעבר זה היה נראה לי לא מתאים, הרגשתי שהוא עוד ילד ולא מספיק בוגר עבורי. בנוסף, אני מחפשת קשר שיוביל לחתונה (אני מבית דתי) והרגשתי שהוא לא בראש שלי והציפיות שלנו שונות. השבוע הוא התקשר אליי, אמר שהוא הרגיש שבעבר כשיצאנו הוא היה יותר ילדותי ושהפחדתי אותו בכך שהוא הרגיש שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי והוא פחות והוסיף שהיום הוא במקום אחר ורוצה צאנס נוסף. במהלך השנה וחצי הזו לשנינו היו בני זוג רציניים. הוא נפרד מחברה שלו לפני כחודשיים ואני והאקס שלי נפרדנו לפני כחצי שנה. כששאלתי מדוע הם נפרדו הוא סיפר שהיא הייתה שתלטנית, הרחיקה אותו מחבריו (קבוצה של בנים ובנות) ולא הייתה סומכת עליו. הוא סיפר שהם חבורה של בנים ובנות שגדלו יחד ויוצאים לבלות יחד. כיוון שרוב הבנים התחתנו, כעת נשארו יותר בנות רווקות ולפעמים יוצא שהם נפגשים 2-3 בנים עם יותר בנות. הוא סיפר שהאקסית שלו הייתה מקנאה ולא רוצה שהוא יצא איתם, היא הייתה חוששת שהן מתחילות איתו (ראוי לציין שהוא נאה מאוד). בנוסף סיפר שכאשר היה זורק לה הערות מעליבות (שהן אכן לא במקום) היא הייתה נפגעת, עושה לו סרטים ולא מדברת איתו כמה ימים. אני חוששת כיוון שאני חושבת שגם אני כזו. הרבה דברים שהוא אמרה עליה הזכירו לי דפוסי התנהגות שלי, שגם לי בעבר גרמו לקשיים בזוגיות והפריעו לבני הזוג שלי. אני מאוד רוצה לעבוד על הדברים הללו, חשוב לי שלבן הזוג שלי יהיה טוב איתי. שני האקסים שלי מספרים על קושי בלהסתדר איתי- חוסר אמון שלי, קנאה, הרבה מריבות, העלבויות שלי, חוסר פרגון מצידי, הרגשה שהם לא מספיק טובים לי, שאני לא מעריכה... חשוב לי לעבוד על זה אבל אני חוששת שלא אצליח לעשות זאת. אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע ללכת לייעוץ/טיפול, מבחינה כלכלית... וחוששת להיכנס לקשרים עם גברים כאלה כיוון שאני מפחדת להיפגע (אני אחרי פרידה קשה ונפגעתי לא מעט מבנים) וכמו כן מפחדת לבזבז את הזמן על מי שלא מתאים לי. האם אפשר להתגבר על הפערים הללו? שאני קנאית ולו יש ידידות? אני תוהה אם אני צריכה לעבוד על ההתנהגות שלי או שאולי אני פשוט צריכה למצוא גבר שידע להתמודד עם זה, שידע לשים לי גבולות, שלא יפחד ממני וידע לדבר אליי. אשמח לשמוע את דעתכם.

דנה היקרה, נדמה לי שמתוך ההצגה העצמית שלך הבעיה איננה בבחירת הגבר הספציפי איתו תצאי, בשלב הנוכחי או בעתיד הקרוב, אלא במבנה הרגשי שלך. אין אדם האוהב בן זוג תוקפני. לתוקפנות מגוון של דרכי ביטוי - ביקורתיות יתר, הורדת ערכו של בן הזוג, הערות מעליבות, זלזול, התפרצויות כעס, האשמות, חוסר אמון ועוד כהנה וכהנה. אם את חשה שיש בתוכך מצבור של כעסנות או שבני זוג מעוררים בך בקלות חוסר שביעות רצון מהתנהגותם או תגובותיהם, ואת מגיבה לכך בצורה בלתי נעימה, הרי שבעצם חוסר יכולתך למתן את עולמך הסוער הפנימי מביא אותך למעשה לחפש סוהר לעצמך. את רוצה מישהו שישים לך גבולות. מה זה אומר? שיוריד עליך כאפה? שיאיים שהוא עוזב אם תמשיכי להתנהג כך? שיישאר איתך בקרוסלה או ברכבת ההרים של התקפות, ביקורות וזלזול חוזר ונשנה? הרבה פעמים תגובות תוקפניות מעוררות באופן טבעי תגובות נגד פוגעניות. כתוצאה מכך את חשה פגועה, נעלבת, דחויה, וסה"כ דיווחת על חוויה של היפגעות במערכות יחסים. אם כך הם פני הדברים, אני חושבת שחובה עליך ללכת לטיפול פסיכולוגי, כצורך חיוני ראשון במעלה, ועדיף על פני כל דבר אחר. ביכולתך לפנות לטיפול פסיכולוגי בקופת החולים אליה את שייכת. קופות החולים השונות מאפשרות לחבריהן טיפול פסיכולוגי מסובסד במחיר הנמוך משמעותית ממחיר השוק החופשי. לאור התיאור העצמי הביקורתי שלך כלפי עצמך, הרי את יכולה להתקיים או בחברת "סמרטוט" המוכן לכל תכתיב שלך ולכל ביקורת, ובלבד לא להוציא אותך משלוותך, או שאת מוכנה לחיות עם סוהר או עם גבר אלים ומאיים איתו תחיי בפחד מתמיד. האם זה מה שאת מאחלת לעצמך? כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני גרושה עם ילדים כבר 9 שנים. במהלכן הייתי שבתי מערכות יחסים ארוכות (שנתיים ושלוש). מאז סיום מערכת היחסים האחרונה שלי יצאתי להמון דייטים שרובם אף המשיכו להתחלת זוגיות של שבוע-שבועיים אך תמיד מצאתי תירוץ מדוע לא. לאחרונה הכרתי בחור מקסים ומושלם שעונה כמעט על כל הצרכים שלי. חוץ מצורך אחד חשוב ביותר מבחינתי. מבחינת הסקס - הוא מעניק ודואג לי ולצרכיי יותר מכל בחור אחר שהכרתי - עכשיו, לדעתי, גם הבנתי מדוע. הוא עושה הכל כדי שאהנה אך הוא עצמו לא מצליח לגמור אם בכלל לתפקד. הוא יחסית צעיר, בן 45. עדיין לא ממש נוח לי לשוחח איתו על זה כי אני לא רוצה לפגוע בו. אבל זה ממש מציק לי וגורם לי אפילו להתרחק ממנו. שוחחתי על כך עם חברה והיא טוענת שאולי יש לו דבר שנקרא "חרדת ביצוע". אם אכן כך הדבר, האם זה משהו שיחלוף ואני צריכה להיאזר בסבלנות? אני מאוד מינית ומאוד חשוב לי הסקס. אם יש עוד עצות ו/או רעיונות אשמח לשמוע. תודה.

דניאלה היקרה, אכן קיימת אוכלוסיה של גברים המתקשים להגיע לכלל שפיכה במהלך קיום יחסים עם נשים. אין הם מסוגלים להגיע לשפיכה תוך כדי חדירה לנרתיק. חלקם כן מסוגלים להגיע לשפיכה על ידי מגע ידני או אוראלי של האישה בהם. אחרים מסוגלים להגיע לכלל שפיכה אך ורק באוננות עצמית. אין מדובר כאן בחרדת ביצוע אלא במורכבות נפשית אחרת ושונה, שבדרך כלל הסיכוי היחיד לשיפור המצב (לפחות באופן חלקי) הוא קשר אהבה ומין ארוך טווח בו קיימת קבלה מוחלטת של האישה לגבי מצבו. נדמה לי שבמקרה הנוכחי שאת נמצאת בעמדה של ביקורת ושל אי קבלה של המצב. תבררי לעצמך מדוע. התופעה אינה קשורה בך או ביחסו הרגשי והמיני אליך. אם הוא מענג אותך מינית ואת מסופקת באופן אישי מיחסי המין איתו, ואם הוא אומר בצורה ברורה שהוא נהנה לענג אותך, ואפילו מתענג על התהליך, הרי לא ברור לי מדוע עליך אוטומטית לשלול אותו. אלו הם הנתונים שלו, ואם הדבר אינו פוגע בהנאתך, אולי שווה להמשיך זאת. בכל אופן, אין שום דרך סקסולוגית ידועה המבטיחה הצלחות טיפוליות בפרק זמן סביר במקרים אלו, וגם לא דרך של טיפול פסיכולוגי ארוך טווח. כאמור, הדבר היחיד הוא קשר זוגי הדדי של אהבה ואמון לאורך זמן, הגורם להפשרה פנימית של מנגנונים פסיכולוגיים מסוימים. בהינתן שזה המצב כרגע, עליך להחליט האם את מקבלת את מה שיש כפי שהוא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני לא טוב ביצירת קשרים עם בנות. אני נלחץ מהסיטואציה ואומר דברים טיפשיים. בפעם האחרונה הייתה מישהי שממש נהניתי לדבר איתה. הכל היה טוב. ואז עוד לפנישדיברנו. שוב הלחץ הכריע אותי. ושאלתי אותה אם דיבורים על מין מביכים אותה. היא ממש נפגעה ומיד חתכה. ואני שוב הבנתי שנפלתי. אבל אני לומד לאט. ולכן אני רוצה לשאול. מתי מקובל לדבר על מין? האם האישה צריכה ליזום את הדיבור, או שהגבר יכול אחרי זמן מה. אני לא בתול, אבל אני ממש גרוע בליזום מערכות יחסים. אשמח לעצה ולחוות דעת. ובבקשה תתייחסו רק לנושא של המיניות והדיבור. אל תתנו לי עצות בקשר לאספרגא או זה.

פונה יקר, אם אינך רוצה להתייחס לנושא האספרגר, שהוא הבסיס לחוסר הביטחון שלך בנושא מותאמות חברתית בתקשורת בינאישית, הרי שעלינו להתייחס להעלאת נושא הדיון בענייני מין על ידך. אינני יודעת האם השיחות שניהלת עם הבחורה היו במסגרת מפגש פנים אל פנים (כלומר דייט) שבו בהחלט סביר ומקובל להעלות נושאים של מיניות כעבור מספר פגישות לא רב (עדיף לא בדייט הראשון). אם השיחה שקיימת עם הבחורה התקיימה דרך האינטרנט או הטלפון בלבד, הרי השאלה היא כמה זמן הייתם בקשר של שיחה ביניכם. האם מדובר על שיחה שהתקיימה פעם אחת בלבד, או על תהליך של ניהול שיחות? מין הוא חלק מהחיים וחלק מיחסים. לדבר על מין זה בהחלט לגיטימי - השאלה היא התזמון והמינון. בקשר יציב ומתגלגל בהחלט סביר לדבר על מין - אפילו מתבקש. יחד עם זאת, מומלץ לשאול את הצד השני האם הוא מוכן לדבר על מין, וכמו כן יש לדעת למצוא את תוכן המילים המתאים ואת האוירה הכללית בה נאמרים הדברים. הכלל הקובע בדיבור על ענייני מין הוא מצב היחסים הכללי, האוירה הכללית, משך זמן היחסים, האמון בין שני הצדדים, העיתוי ומידת ההתייחסות אל הנושא. אפשר לדבר על רצון הדדי במין, ולא להיכנס (טרום מעשה) לפירוט יתר של משאלות ושל פנטזיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 21 ואני נמצאת בזוגיות ראשונה רצינית כבר 9 חודשים עם בחור בן 23. חודשיים לאחר תחילת הקשר בן זוגי טס לטיול לתקופה של שלושה חודשים במהלכה נפרדנו כחודש לאחר הטיסה. כאשר חזר לארץ החלטנו לחדש את הקשר אך כעת 3 חודשים לאחר חזרתו לארץ אני לא מצליחה לשחרר מהתקופה הקשה שעברנו. במהלך שהותו בחול הבנתי שהתחיל קשר עם מישהי ישראלית שגם גרה בעיר שלנו אבל עד היום אני לא יודעת אם הקשר התחיל עוד כשהיינו ביחד או רק אחרי שנפרדנו. הגילוי שהייתה בחורה אחרת כששהה בחול רק מכביד על המשך הקשר. האמון בנינו נשבר למרות שטכנית אולי כבר לא היינו ביחד כשהחליט לנסות משהו אחר. אני מרגישה צורך לדעת תמידית איפה הוא ומה הןא עןשה, כמעט בכל המקרים אני לא מאמינה למה שהוא אומר ומוצאת צורך לבדוק או לעקוב אחריו ולבדוק הודעות ואת הפייסבוק. התחלתי לסגור אותו ולהתבאס כשהוא יוצא עם חברים. ההתנהגות הזאת מאוד לא מתאימה לי ואני מודעת למצב שזהו אינו קשר בריא אבל אנחנו כל פעם מנסים לדבר על הדברים ולהגיע להבנה ולהחלטה שאני אחזור להאמין ולבטוח בו כמו לפני הטיסה. אני כמעט בטוחה שהןא מדבר או מסתמס עם הבחורה ההיא שבגללה הכל קרה. מה לעשות? האם יש סיכוי להציל משהו מהקשר הזה, הרי ללא אמון שום דבר לא שווה?! אני חסרת אונים אם אפשר עצה אני יותר מאשמח. תודה.

נעמה היקרה, את בהחלט צודקת שזה עינוי בלתי נסבל להיות בקשר המבוסס על חוסר אמון מוחלט, חשדנות ומעקב מתמידים. זה הופך בעצם להיות קשר של מתעלל-קורבן כשכל אחד מהצדדים ממלא את שני התפקידים - כל אחד בתורו. קשר מסוג זה הוא הרסני לחלוטין לבריאות הנפשית, וככל שהוא מתמשך הנזק הולך ומצטבר. מאחר וכל הנסיונות לפיוס ופיתוח אמון עליהם הכרזתם לא צלחו, נראה ששניכם כלואים בקשר של סוהר-שבוי (שמתחלפים בתפקידים). אינני יודעת מדוע קשה לך לקבל החלטה המתבקשת במצב הכאוב הזה. בהחלט יתכן שתסבלי לאחר פרידה, ואולי על מנת למנוע זאת כדאי לקחת כמה שיחות ייעוץ עם פסיכולוג קליני על מנת להכשיר את עצמך לקראת המשך חייך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני רווית בת 33 פרודה עם ילדה כבר שנתיים.אספר את סיפורי בקצרה.בעלי ואני חווינו משבר אחרי הלידה שכבר לא יכלנו לסבול אחד את השנייה וכבר שנתיים כמעט לא גרים יחד לפני שנתיים גם הכרתי בטעות אהבה גדולה גם הוא נשוי עם ילדה שנינו מאוד מוסריים אבל האהבה ניצחה ואנחנו כמו זוג לכל דבר.העניין הוא שתכננו להתגרש כל אחד מבן זוגו ולהיות יחד..אך הבעיה שבעלי מסרב לתת גט.מצב שהוביל אותי לסוג של דכאון כי אינני יכולה להיות עם אהובי עוד בסתר..אני רוצה יותר ונדמה שגם הוא.עכשיו מכיוון שלעת עתה בעלי לא נותן לי גט האם אני צריכה להגיד לחברי שיעזוב את אשתו ולפחות יהיה פרוד כמוני?או שאני לא צריכה לדבר איתו על כך עד שאני אהיה חופשייה?תבין שממש קשה לי ככה..נורא קשה לי מצד אחד להסתתר עם אהבת חיי וגם קשה לי שהוא עוד עם אשתו.מה צריך לעשות מצב שכזה?תודה

רווית היקרה, אינני יודעת מדוע בעלך מסרב לתת לך גט ובאיזה בית משפט מתנהל עניינכם. אינני יודעת אילו תהליכים ננקטו על מנת להגביר את רצונו לתת לך גט. לעתים, שאלת הגט כרוכה בשאלה של תן וקח כספי, למשל ויתור על מזונות או מתן חלק גדול יותר ברכוש המשותף. במידה ויש הוכחות פסיכולוגיות שהיעדר הגט משפיע לרעה על הילדה (דבר הכרוך במבחן פסיכולוגי לילדה) יתכן שיש כאן כלי נוסף להשפיע על הבעל או לחייבו במתן גט. אני מציעה לך לפנות לעזרה לאחד מארגוני הנשים המסייעים לנשים עגונות, ואולי לארגון משפחה חדשה, שהוא אגודה שאינה למטרת רווח ומסייעת לנשים במצבים אישיים משפטיים. בהצלחה וכל טוב, אילנה

שלום , ניסיתי לתמצת ככל האפשר אשמח לעצתכם, בן 35, נשוי+2, כ- 8 שנים + 3 שנים כחברות לפני החתונה, אשתי טובת לב, מתחשבת, משחררת, חברותית, אנחנו עם אותם ערכים, התקשורת טובה, יש בינינו שקיפות וכנות בקיצור על פניו שותפה טובה לחיים. אבל אני מרגיש שאני לא מאושר. עקרונית אפשר להגיד שמדובר בחיסרון אחד שמשיק כמעט לכל תחומי החיים – פאסיביות. לקח זמן אבל עם השנים הבנתי יותר ויותר שהחלום שלי היה אותה אישה אבל ביותר אקטיבי, מישהי שאעריך אולי אפילו שאעריץ את הנשיות שלה, את האינטיליגנציה, את היכולות, ואולי הכי חשוב שיודעת להנות מהחיים - שתיזום מדי פעם איזה יציאה או שסתם איזה ערב נשתה\נעשן ביחד \ שתיזום איזה טיול \ פעילות כלשהי... בקיצור מישהי שתסחוף אותי. אני טיפוס מאוד הרפקתן, אקטיבי ודוחף בכל מסגרת בה הייתי ואני מוצא את עצמי היום יותר ויותר מהרהר במחשבה שאולי טעינו ואנחנו פשוט לא מתאימים כי באיזשהו מקום אני מרגיש שהזוגיות הזאת "מעכבת" אותי \ משעממת אותי, אולי אני צריך מישהי אחרת? אבל מנגד נכנסות מחשבות אחרות, שאולי בכלל הההיסטוריה המשפחתית חילחלה (אבא שלי כל חייו טען וטוען עדיין שאמא שלי לא מספיקה בשום דבר), אולי הפרפקציוניסטיות שלי (אני מאוד) היא הגורם לכל המחשבות למרות בתכלס אף פעם אין מושלם ולכולם יש חסרונות. אציין שהפאסיביות שלה נוגעת כמעט בכל תחומי החיים, כמעט בכל תחום בחיים אני היוזם\המקדם\המוציא לפועל (למעט הטיפול השגרתי בילדים, בגלל העבודה שלי) אם זה בנוגע בהתנהלות הבית שיכול להגיע לרמות בלאגן ולכלוך קיצוניות בלי שזה ממש יזיז לה או יזיז לה אבל היא לא תעשה עם זה משהו (וזה לא שאני מר סדר וניקיון), סידורים ומשימות שבשגרה , סקס ,חום ואהבה, חוויות והרפתקאות ואפילו נשיות והמראה החיצוני שלה – לקח לי זמן לשכנע אותה לשים בושם כל יום, לק מדי פעם, להשקיע קצת בבגדים וכאלה (– לא ביקשתי שתהפוך להיות גברת מתוקתקת אבל בא לי להרגיש שהיא החברה הכי טובה שלי ולא החבר הכי טוב...) לפעמים אני מרגיש שכל ערב מה שתופס לה את הראש זה להירקב ולהירדם מול הטלוויזיה אבל גם בלי קשר לעייפות ולשגרה שום דבר לא זז מצידה. אנחנו מדברים על כל הנושאים האלה בפתיחות והיא באמת מנסה להשתפר בכל הנק' שפירטתי ובחלק באמת משתפרת כשמהצד שלה לצערי (!) היא גם מרגישה שהיא מאכזבת אותי \ שהיא לא מספיק טובה בשבילי ושאני מסתכל רק על הדברים הפחות טובים אבל בסוף בסוף יכול להיות שאני מנסה לשנות אותה למה שהיא לא... כמובן שכל השיחות\וויכוחים\מריבות האלה גורמות גם להרגשה פחות טובה בזוגיות ולרגשות שליליות בשתי הצדדים ואני מרגיש גם שאין כ"כ מה ללכת לטיפול כי כמו שכתבתי אין בעיית תקשורת ואנחנו מדברים על זה אבל שוב אולי אני מנסה לשנות אותה למה שהיא לא כשבכלל אני מבין שזוגיות שבה אחד מצפה לשינוי של השני לא בריאה. עכשיו היא רוצה שנתקדם ונעשה עוד ילד ואני ממש אובד עצות ולא יודע מה לעשות... מרגיש מבולבל עם עצמי ולא מצליח לענות לעצמי אפילו על השאלה אם אני עדיין אוהב אותה... זה הפרפקציוניסטיות המחורבנת שלי? ההיסטוריה? אולי אני באמת יותר מדי ביקורתי כל הזמן, לא מעריך מה יש לי ביד \ לא מסתכל על הטוב? או שבאמת אולי אנחנו לא מתאימים ועדיף לחתוך את זה עכשיו ולא לגרור את זה לעוד ילדים ועוד שנים? (איך בכלל עושים דבר כזה לעזאזל?? לעצמנו \ לילדים??) אה... ואין דרך להפרד ולחזור (טכנית אין אפשרות... רבנות וכאלה) אשמח מאוד לשמוע את דעתכם!!

פונה יקר, אתה מציג את הדברים בצורה מושכלת, מעמיקה ואינטליגנטית. הרושם הוא שכבר חקרת ונברת בעניין מכל צדדיו. אשתך היא החבר הכי טוב שלך, אך בשורה התחתונה, ותסלח לי על הביטוי, אתה מתאר אותה כאם טובה אך בטטה, בעוד אתה נמרץ, פעיל, רוצה לנגוס מהחיים בגדול. כלומר, אתה מתאר הבדלי קצב ביניכם, הבדלי טמפרמנט, יוזמה, מערכת שאיפות שונה לגבי החיים, כלומר אידיאולוגיית חיים שונה. אתה צודק בשאלותיך האם ניתן לשנות אדם שיהיה לפי משאלותיך, וקשה לדעת האם אתה ביקורתי מדי (מה זה מדי ולמה ההשוואה?) ואולי באמת קיים כאן פער שקשה לחיות איתו. בהיעדר היכרות איתך ועם אשתך קשה מאד לענות על שאלתך. אינך מאושר כי המערכת אינה מתפקדת בקצב ובאינטנסיביות וברמת העניין שאתה מצפה לה. הצרכים שאתה מתאר הם לגיטימיים. לגיטימי גם שאדם אחד ייזום, אם בן זוגו מצטרף אליו בשמחה ובהנאה. אין פסול להיות היוזם אם מצטרף אליך פרטנר מלא התלהבות מהיוזמה. לא תיארת את תגובות אשתך ליוזמות שלך. לא ציינת מהן משאלותיה של אשתך לגבי החיים, למה היא שואפת ומה היא מצפה מהם. האם כל משאלתה היא לגדל ילדים, לצפות בטלויזיה וללכת לישון? האם היא עובדת במקצוע כלשהו? האם יש לה תחומי עניין? האם יש לה חברות? יתכן שלאשתך יש תחומי עניין משלה שאתה אינך שותף בהם, ואין הם ממלאים אותך סיפוק. חסר הרבה מידע. בהינתן המצב שאינך מאושר ואתה מתלבט, הייתי עוצרת את עגלת הפריון בשלב הזה וכן ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי על מנת להבין האם יש כאן אי התאמה בסיסית במזג ובתחומי עניין, האם צד אחד מכבה את הצד השני, ומה מידת היכולת לערוך שינוי ביניכם. רב הסמוי על הגלוי, ולפיכך הייתי ממליצה על טיפול זוגי. במידה ואתה שולל אופציה זו, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, פשוט מאחר ואתה מדווח על חוסר שביעות רצון מחיי הזוגיות וחיי המשפחה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני ובן זוגי בשנות הארבעים לחיינו, גרים יחד כבר 5 שנים, הורים לילדה בת 12. בן זוגי מתפקד כאבא וכאיש משפחה מצוין. הבעיה היא שאין לנו זוגיות, אני לא יכולה לדבר איתו כי הוא לא מעוניין בזה (טוען שזה תמיד גולש לטענות כנגדו) מה שגורם לי לתיסכול ולחוסר רצון לתקשר אתו - כי אם על מה שכואב לי אני לא יכולה לדבר אז אין לי רצון לדבר על שום דבר. אנו ממעטים מאוד לקיים יחסי מין (כבר 4 חודשים ללא - ולא נראה שנחזור לעשות זאת), בן זוגי טוען שהוא לא סומך עליי יותר והוא מאוכזב ממני לאחר שהיו לנו הרבה מריבות על כך שאינו עוזר לי בעבודות הבית (הוא לא יכול לסבול שאני מעירה לו בעניין), הוא חסם את עצמו כלפיי. בתגובה לכך גם אני בחודשים האחרונים הראיתי לו "כתף קרה", הייתי די אדישה כלפיו ולא הראיתי לו שאני מעוניינת בו מינית/ריגשית, כדי לתת לו להבין שאני לא צריכה אותו כל כך, ולראות כיצד זה משפיע עליו. הוא דווקא זרם עם המצב. זה ממש נחמד לו שלא צריך לעשות סקס, שלא צריך לדבר/לתקשר. ממש טוב לו ככה. לאחר מס' חודשים כאלה ניסיתי שוב לדבר אתו, הצעתי שנלך לטיפול אך הוא לא מעוניין. מבחינתו שאעשה מה שאני רוצה. הוא לא מעוניין לנסות ולשפר את הקשר. אני מתבלטת מה לעשות. כי מצד אחד הוא כמו שאמרתי אבא מצוין, והוא כן מעורב - הוא פותר בעיות שמתעוררות בצורה מעשית, מלבד בעיית האינטימיות. הוא לא מוכן לנסות לפתור את הבעיה. מאז ומתמיד הוא מיעט לקיים איתי מגע מיני, שלא לדבר על סתם חיבוק או נשיקה -גם את זה אין וכמעט שלא היה אף פעם ואם כן היה - רק ביוזמתי. הוא פשוט מתרחק מכל הנושא של מגע/קרבה. טוב לו ללא זה. האמת שזה חבל כי הוא נראה טוב, די סקסי. הוא לא מוכן לטפל בבעיה. מבחינתו שהמצב יישאר ככה ושאני יעשה מה שאני רוצה (ומבחינתו זה בסדר שאהיה עם אחר). אני מתלבטת מה לעשות.

עינת היקרה, על פניו ניתן להתייחס לסוגיות שאת מעלה ולהרחיב עליהן את הדיון. יחד עם זאת קיים קושי מבחינתי לענות לך, שכן ציינת מלכתחילה שאתם גרים רק 5 שנים יחד, ויחד עם זאת ציינת שאתם הורים לילדה בת 12. לא ברור לי אם הילדה היא ביולוגית רק שלך, אותה הבאת אל קשר זוגי עם בן זוגי, המשמש לה כאב לכל דבר ועניין, או שמלכתחילה הבאתם תחילה ילדה לעולם ורק 7 שנים לאחר מכן עברתם למגורים משותפים. ראשית היחסים והתגלגלותם אינה נהירה מתוך הכתוב ולפיכך גם לא ברור מה היו גורמי הבחירה ההדדית מלכתחילה, ומה היו תנאי הפתיחה מלכתחילה. בהיעדר מידע זה קשה מאד להעריך את המצב הנוכחי מבלי להתייחס לכל היסטוריית היחסים שלכם. את מוזמנת לחזור ולכתוב בפירוט כיצד התגלגלו הדברים מלכתחילה, האם זוהי ילדה שלך מקשר קודם, האם זו ילדה מקשר משותף של שניכם ומה היו הגורמים לבחירה ההדדית ביניכם להפוך לזוג. בן זוגך מתואר כממעט במגע ובמין, ואת מתוארת כמרבה בתלונות כלפיו אודות עבודות הבית. ראשית, עדיף להפסיק לחלוטין תלונות אם ממילא אינן מביאות לתוצאות המבוקשות. בן זוגך מתואר כאדיש - הן לתקשורת מילולית והן לתקשורת גופנית, כך שעולה שאלת הבסיס מה הוביל אותך לבחור להיות איתו. בהיעדר מידע כולל ומקיף קשה מאד לענות לשאלתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב לפני כ7 חודשים נולדה ביתי הבכורה המדהימה , מאז כמובן יש חילוקי דעות לסירוגין כמו שבטח יש אצל רוב הזוגות . הבעיה היא שמאז יחסי מין את אשתי בכלל לא מעניינים , פעם ב3-4 שבועות בגלל כל מיני בתירוצים (עייפה - מה שלא הגיוני , יש לה המון עזרה והיא ישנה חצי יום ביממה ממוצעת) ואז היא היא כאילו עושה טובה. זה לא כיף ונגמר מהר לשמחתה עושה רושם. מה אפשר לעשות ? זה הגיע למצב ציני שביקשתי לקיים יחסים לכבוד יום הולדתי כמובן זה לא עבד.

משה היקר, דבר ראשון מזל טוב על הולדת בתך המקסימה! משום מה, בקורסי הכנה ללידה אין מכינים את הזוגות לעובדה שלאחר הלידה עוברת תקופה של למעלה משנה, בעיקר על נשים אך לעתים גם על גברים, בה הרצון המיני שלהם נכבה. בחלקו הגדול הדבר קשור לאנרגיה הנפשית העצומה הכרוכה בהתחברות לתינוק, ובחלקו כמובן תלוי הדבר בטרטור הטבעי ובקושי של חוסר שינה בלילות, של תפקוד עם תינוק סביב השעון, ובפרט אצל נשים שהיו רגילות לצאת ולעבוד הרי שההתקעות בבית בין 4 קירות עם תינוקת, מקסימה ככל שתהיה, יש בו גם מידה לא מבוטלת של שיעמום. יתכן ולאשתך יש עזרה, אינני יודעת איזו, אבל כל עזרה שלא תהיה אינה מכפרת על העובדה שהיא אישה בשנה הראשונה לאחר לידה, כל מה שהיא רוצה זה לישון, כי העייפות היא כרונית, הן מטעמים רגשיים והן מטעמים תפקודיים. במידה ובן הזוג עוזר לה בשעות הלילה אז גם הוא חולם הרבה על שינה ארוכה ורצופה. חשוב מאוד להתייחס בהתחשבות הדדית ולא להתפרץ בכעס ובתלונות על אשתך בשלב חיים זה. נשים רבות נוטרות שנים ארוכות של טינה לבן זוג שרצה מהן יחסי מין בשנת החיים הראשונה להולדת הילד\ה, ולא גילה את הרגישות והאמפתיה לאישה במצב שמין ממש לא היה בעולמה הרגשי או החוויתי. שנת החיים הראשונה להולדת ילד היא שנה משברית, עם כל המתיקות והאושר שמביא תינוק חדש. הסיפור שלך אופייני ביותר להורים חדשים וצעירים. אני מציעה להמתין בעדינות עד תום השנה הראשונה, כאשר דפוסי השינה והאכילה של הילדה יתייצבו, כאשר אשתך תחזור למידות של לפני ההריון, וכאשר היא תחזור לחוות את עצמה כאישה סקסית ומלאת אנרגיה, ולא רק אמא במשרה מלאה. אלו תהליכים הלוקחים זמן. אם בתום למעלה משנה, כאשר אשתך תחזור להיות האישה המקורית בה פגשת, יש אז להציב את השאלה מחדש. עד אז מומלץ מאוד לא ללחוץ, לא להפגין כעס בנושא, ולמצוא פורקן באופן אישי פרטי. בתום תקופת החזרה אל הנשיות, ובצירוף הרבה חיזוקים מצידך לנשיותה ולמיניותה, תבדקו מה קורה ביניכם מבחינה מינית. ככל שיפחתו הקונפליקטים בעניין גידול הילדה, גם זה בהחלט ישפר את המצב. אם בעוד כחצי שנה, עם ההקלה ההדרגתית שתחול עד אז, יש מקום לפנות לייעוץ פסיכוסקסולוגי כדי להבין את התהליכים הנפשיים אשר הורידו את תשוקתה המינית של אשתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני ובת זוגי נמצאים שנתיים וחצי בזוגיות ו10 חודשים גרים יחד, אנחנו אוהבים אחד את השניה מאוד, אך במשך תקופה לא מבוטלת אנחנו לא שוכבים. לפי הטענות שלה זה קשור לכך שהיא השמינה, לי זה מאוד חסר ובנוסף איני מרגיש מושך.דיברתי איתה על זה וחיכיתי מספיק זמן בהמתנה שדברים ישתנו אך אין שום שינוי וגם נראה שלה לא אכפת מזה שאנחנו לא שוכבים. מבחינתי זה לא יכול יותר להמשך ככה, מה עלי לעשות?

פונה יקר, הנפש האנושית בנויה בצורה מאוד מסובכת - זה היה רצון האלוהים. האופייני לזוגות בראשית דרכם המשותפת, והגיל כאן אינו משנה, הוא התלהבות מינית ותשוקה עזה. פרק זמן ראשון זה נמשך בין שבעה חודשים עד שנה. הוא תלוי הפרשות של מוליכים עצביים מוחיים וכך הוא עובד על בני אדם. כלומר, תשוקה עזה בראשית קשר היא דבר טבעי, נפוץ ונורמלי. בתום תקופת החסד האלוהית, חוזרים בני האדם, הן הגברים והן הנשים, לרמת התשוקה הבסיסית שלהם, העשויה להיות בפער ניכר מהמצב הראשון. נקודות מעבר שונות בזוגיות משפיעות על התשוקה המינית, כמו: 1. מעבר למגורים משותפים (מוריד תשוקה ידוע). 2. מיסוד הקשר בנישואין מוריד תשוקה פוטנציאלי. 3. לידת ילד ראשון. משמעות הדבר שככל שהקשר נעשה קרוב יותר, יומיומי יותר, שגרתי יותר ובטוח יותר, והתאדה אלמנט הכיבוש, חלה הפחתה בתשוקה המינית. לצערנו זוהי תופעה מאוד נפוצה ונורמלית. מחקר אמריקאי מכונן בתחום מצא כי 43% מהנשים ו-31% מהגברים בטווח הגילאים 18-59 הם בעלי חוסר תשוקה מינית ובעלי בעיות בתפקוד המיני. ההנחה היא כי שיעורים אלו גבוהים בהרבה מאשר תוצאות הסקר. נכון הוא שצרת רבים אינה מנחמת איש. במקרה שלכם כדאי לנקוט בשני אמצעים: 1. במידה ובת זוגך לוקחת גלולות למניעת הריון כדאי לנסות לעשות הפסקה (עם כל המורכבות הכרוכה בכך). לעתים קרובות גלולות אלו פוגמות בתשוקה המינית בשל השיבוש ההורמונלי שהן יוצרות, המיועד למנוע הריון. 2. במידה וחברתך אכן מעוניינת בשינוי המצב, מומלץ שתפנה לטיפול פסיכוסקסולוגי, כלומר פסיכולוגיית מעמקים המתמחה במהמורות התשוקה המינית. חשוב לציין כי לא כל פסיכולוג קליני מיומן בהבנה ובפתרון של מסתורי התשוקה המינית וכי אין זה טיפול קל או פשוט, וגם לא קצר במיוחד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אתה בטוח שהיא לא מזדיינת מהצד חחח תבדוק תעניין בטח בוגדת

היי, לפני שבועים הכרתי בחורה דיברנו כמה ימים ונפגשנו אחרי שבוע ישבנו בתוך הרכב היתה שיחה מעניינת התנשקנו והיה נגיעות אבל לא שכבנו, ואיך שזה הסתיים הפסיקה לענות לטלפונים שלי ולהודעות היא עונה בקושי, לא עשתה חסימה למספר שלי, הפסקתי להתקשר שבוע שלם ולא חזרה, היום הלכתי למקום עבודה שלה ושמתי לה ורד על הידית של הרכב שלה ואחרי שעה שלחתי הודעה : אני מקווה שההפתעה מצאה חן בעינייך והיא חזרה : אה זה היה אתה? שלחתי עוד הודעה לא ענתה, לא יודע מה לעשות, אני רוצה אותה בכל מחיר

רוני היקר, לא ברור לי מדוע בחורה שפגשת אותה פעם אחת בלבד בימי חייך, וגם אם היא נראית מיליון דולר, וגם אם המגע ביניכם היה שמימי, מדוע הפכה להיות מושא חלומותיך, מרכז הפנטזיה הרומנטית שלך אותה אתה רוצה בכל מחיר? הבחורה אינה נוהגת בהתחשבות סבירה בזולת, ככל הנראה כבר הספיקה לצאת עם אחרים, או לפחות טרחה להעליב אותך בדרך זו, ובקצרה אינה רוצה אותך (מה שבהחלט זו זכותה). חבל וכואב ומתסכל עבורך שנפלת למלכודת של "רוצה אותה בכל מחיר". על מה ולמה? בסופו של דבר אינך מכיר אותה, ומעט ההתנהגויות של אחרי הדייט לא היו נחמדות מצידה, בלשון המעטה. לרצות אותה בכל מחיר זה כמו להתאהב עד כלות בשחקנית קולנוע או באדם אנונימי שראינו באקראי. זוהי השלכה של עולמך הפנימי, ואין לזה כל קשר למציאות. צר לי על הסבל שאתה עובר, ואני מציעה שכדאי שתפנה למספר שיחות עם פסיכולוג קליני. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אם עוברים טיפול פסיכולוגי שחושף את טראומת הנטישה המוקדמת . האם עצם החשיפה למודעות אמורה לחולל שינוי בחשק המיני של נשים מעוכבות מינית?

פונה יקרה, כן. טראומת נטישה מוקדמת עלולה להתרחש עוד ברחם, כאשר האם מסיבותיה שלה, הייתה נתונה במצוקה אישית ובדאגות, ולא הייתה מסוגלת להפנות אהבה וחיבה לעובר המתפתח בתוכה. נטישה לאחר לידה אנו מוצאים בשני מקרים עיקריים. המקרה הראשון הדרמטי הוא ויתור האם על הילד ומסירתו לאימוץ, או לקיחתו ממנה בצו בית משפט. טראומת נטישה חמורה, אם כי פחות, היא מצבי דיכאון של האם לאחר לידה, העשויים להימשך עד שנתיים. יש מצבים בהם האם מתקשה לטפל פונקציונלית בילד ודמויות אחרות צריכות לטפל בו, או שהיא חשה נתק רגשי, חוסר חיבור לילד, חוסר אהבה ומיעוט מגע איתו. בהמשך הדרך, עשויות להיווצר טראומות נטישה שונות עקב מצבי בריאות של הגוף ושל הנפש מצד אחד ההורים או שניהם, מות אחד ההורים, גירושין, וכל אפשרות נוספת של מצבי נטישה כגון התפרצויות כעס או זעם כלפי הילד ומצבים של חוסר התחשבות רגשית בו עד מצב של התעללות. כל מצבי הנטישה, בפרט בשנות הילדות המוקדמות, וככל שהטראומה מוקדמת יותר, השפעתה עמוקה יותר, יוצרים חוסר אמון בסיסי אצל האדם שננטש. הדבר פוגע ביכולת לאינטימיות, חוויית הרפיה וביטחון בנוכחות זולת, וכמובן הקושי בתשוקה מינית והקושי להגיע להרפיה הנדרשת (באופן יחסי כמובן) במהלך יחסי המין. טראומת נטישה מוקדמת היא בעלת הקרנה על תחומי חיים רבים של האדם. עצם המודעות לחשיפה אינה מספקת. יש לעבור עיבוד של רגשות הכאב, הדחיה, הפחד והכעס הטמונים במצבים אלו, ותחושות חוסר האמון שהתפתחו בעקבותיהן. ככלל, לגבי כל האירועים הנפשיים הקשים, עצם ההעלאה למודעות אינה לעולם מספקת. יש צורך לחשוף את כל הרבדים העמוקים והמגוונים של רגשות ומחשבות המתקשרים לאותה נטישה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני יקצר את זה כמה שאפשר ..אני מוסלמי לשעבר לפני שהתגיירתי הכרתי בחורה מרוקאית חמודה..מאז שהכרתי אותה החיים שלי השתנו..התאהבתי בה לגמרה..בתחילת הקשר שלנו היא הייתה עדיין בתהליך פרידה מהאקס שלה שהיה מרביץ לה ושורט אותה בסכינים נכנסתי לחיים שלה הרחקתי אותה ממנו ..והיא חזרה להיות שמחה מחדש המשפחה שלה אהבו אותי בהתחלה והיא העדיפה להשאיר את מה שיש בנינו סודי לגמרה ואני מבין את אותה ולא התווכחתי הרבה על זה...עד שהקשר נהיה בנינו עמוק..הייתי עוזר לה מבחינה כספית ..עשיתי לה רישיון נהיגה..דאגתי לתרופות שלה פלאפון ..סיגירות שלה בקיצור דאגתי כמעט לדמי כיס שלה היום יומי..ממש אהבתי אותה והיא אותי..עברו שנתיים ואז היא החליטה שנמאס לי ורצתה להיפרד בגלל שזה סודי ובעיניה זה לא יגיע לשום מקום...התחלתי לרדוף אחריה והצלחתי להשיג אותה בחזרה כי הקשר היה בנינו כמו סם..ואז התחילה אחרי תקופה קצרה למצוא סיבות להרחיק אותי ממנה ..עזבי אותי ל4 גברים שונים אבל חזרה אליי אחרי תקופה ממש קצרה..התלוננה עליי במשטרה 5 פעמים..ואחרי זה חזרה אליי אחרי כל תלונה חזרה אליי ...ועכשיו אחרי 4 שנים וחצי שאני מכיר אותה היא נמצאת עם מישהו בן 35 והיא בת 23 מישהו שמרביץ לה ומאיים עליה וגורם לה סימני חבלה..והרס אותה נפשית...הבחור הזה היה איתה מעלה שנה בתקופה הזאת הייתי בצבא ואני עדיין בצבא..היא נפרדה ממנו כמה פעמים וחזרה אליי..כדי לקבל את הטוב בלב שאני עושה לה..ואז שנמאס לה היא חוזרת אליו...הבחור הזה התעלל מה ברמה מפחידה...והיא עדיין איתו...לפני חודש היא חזרה לדבר איתי..והתחילה להגיד לי שיש לה רגשות אליי וגם אליו ושכיף לה איתי ושהיא רוצה לראות אותי מתי שהיא לא לידו ...היא הגיעה למצב שהיא גרה איתו כרגע ומתנשקת איתי ושוכבת איתי מאחורי הגב שלו ...ורק אתמול נמאס לי להיות בובה כזאת שמתי שבאלה היא מדברת איתי ומתי שבאלה היא קובעת מתי אני יראה אותה...סיבכתי את עצמי בצרות בצבא שאקבל יותר חופשי שאצא לראות אותה ובסוף אני לא מצליח כי היא לא תעיז להתחמק ממנו אחרת הוא ירביץ לה...אני לא יודע מה לעשות בבקשה אני חייב תשובה לדעת מה אני צריך לעשות...אנשים אומרים לי להתרחק ממנה אבל אני רודף אחרי הלב שלי ואני משקיע בה עד היום ועוזר לה כלכלית כדי שתצא מהבית שלו ותגור לבד ..היא טוענת שהיא גרה איתו בגלל שאין לה לאן ללכת אמא שלה לא רוצה אותה בבית..והיא לא יכולה לגור איתי בגלל שאני מוסלמי לשעבר למרות שהתגיירתי ואני יהודי לכל דבר זה עדיין לא מספיק לה.. אם אני פראייר אם משאני עושה זה טעות?

פונה יקר, אין ספק שההיסטוריה האישית שלך היא מיוחדת ויוצאת דופן מבחינת המרת הדת והגיוס לצבא, ואני מניחה שהדבר תואם למיוחדות כללית של הנפש והאישיות שלך. אין בך חלילה שום פסול, אלא רק העובדה שמשהו בך אינו שגרתי. הבחורה עליה אתה כותב היא בהחלט לא שגרתית, אך מן הסוג הנוטה להסתבך בצרות שוב ושוב, הנוטה להימשך גם לגברים המתעללים בה פיזית ונפשית מדי פעם, והנוטה לבגידות. הרושם הוא שקיימת אצלה העדפה נפשית לגבר פוגעני הרודה בה, מאשר גבר המגלה כלפיה חום, נתינה ומסירות. הסיבות לכך הן כמובן מורכבות מאוד, גובלות במצב של התמכרות לרע, וקשה מאוד לשנותן. מן הצד השני, גם אתה מכור לבחורה שהתנהגותה בהחלט לא יציבה, לא נאמנה, נוטה למצבי קיצון ואולי אפילו לשקרים (שכן התלוננה עליך 5 פעמים במשטרה). האם יש אפשרות שלמרות מסירותך אליה אכן פגעת בה גם פיזית או שמא הצקת לה בטורדנות ובאובססיה? הבחורה אינה מאושרת לא איתך ולא עם כל גבר אחר איתו היא נמצאת, וספק אם אי פעם תגיע למנוחה ולנחלה. אני מודה שאלו דברים קשים מאוד, שקשה לקבל אותם ולהסכים איתם. לגביך, לא ברור מדוע אתה נמשך אליה כמו סם ומדוע היא מהפנטת אותך כל כך. אדם השומר על עצמו ועל ערכו יכול לזהות די בקלות את פוטנציאל הסכנה וסערות הנפש הקשות הכרוכות בקשר עם בחורה כזאת, והיה מעדיף לשמור על עצמו ולהתרחק מהסכנה. שאל את עצמך מדוע אתה נמשך לבחורה שהיא גם מסכנה וגם תוקפנית, גם שקרנית וגם בוגדנית, גם מבקשת הצלה וגם רצה לקראת הסכנה הבאה. ברור שעם בחורה כזו זהו משחק באש. מאחר והמשחק הזה באש מהפנט אותך, ואתה רואה את עצמך "מסומם", שהרי העצה ההגיונית והבריאה לחתוך איתה כל קשר עשויה להיות קשה לך ואתה עלול למצוא את עצמך במערכת יחסים חדשה די דומה. מומלץ ביותר עבורך לפנות לטיפול נפשי, ואם אתה בצבא קבע, מומלץ לפנות למרכז בריאות הנפש של הצבא בתל השומר, המיועד בעיקר לאנשי קבע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי חבר שאני יוצאת איתו. הוא גם החבר הכי טוב שלי. יש לי גם ידידות אבל אין לי ממש חברה או חברות טובות. כלומר, אני לא טיפוס חברותי מה שנקרא. החבר שלי,למרות שלא סיפרתי לו,הוא מרגיש שאין לי חברות. יום אחד הוא אמר לי בצורה לא יפה:"אין לך חברות".זה נכון,אבל זה נשמע מפיו כאילו זה דבר נורא ואיום.האם כל בחורה צריכה שיהיו לה חברות?ואם אין לה,האם זה אומר שמשהו לא בסדר אצלה?אני לא טיפוס מוחצן.אני די מופנמת.אני מעדיפה לקרוא ספר טוב מאשר ללכת לחברה. בגלל הנימה שבה חברי אמר זאת,אני מרגישה כאילו משהו אצלי לא בסדר. האם זה אומר שמשהו אצלי לא בסדר? האם הצורה בה אמר זאת חברי,מעיד שלא לטובתו?. האם אני צריכה להמשיך לצאת איתו למרות שהוא פגע בי בצורה שבה הוא אמר זאת?.

אילנית היקרה, ההישארות עם החבר תלויה בטיב הקשר ביניכם. אם את נהנית במחיצתו, טוב לך, מעניין לך, נעים לך וכל שאר הדברים הטובים, הרי שזו סיבה מספקת להישאר בקשר. קשר אינטימי נושא בחובו גם ביקורת הדדית, שהרי לא הכל הינו מושלם אצל איש - לא באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. חברך רואה ערך חיובי להיות האדם חברותי. כמה חברים קרובים ואינטימיים יש לו? האם יש לו יותר "חבר'ה" איתם שותים, רואים ספורט וכו' או שיש לו גם חברים לשיחות אינטימיות? לא חייבת להיווצר תחרות ביניכם מי חברותי יותר. אם נעים לך יותר להישאר בבית ולקרוא ספר מאשר להיפגש עם ידידה (בשלב חייך הנוכחי), אז לכי אחרי ליבך. אם מציק לך והיית רוצה יותר חברות, אך את מתקשה להנות במחיצתן, או מתקשה ליצור קשר, אז קיימת בעיה. בעיה קיימת רק אם את חווה אותה באופן סובייקטיבי כבעיה. אם נוח לך במצב הקיים של היעדר חברות, וכך את מתפקדת בחייך, אז זה מה יש, וזה אחד הרכיבים ב"חבילה" אותה את מביאה לקשר עם בן זוגך. אם טוב לו ונעים לו איתך, כדאי לו שיקבל אותך כמו שאת, יחד עם העובדה שאין לך חברות, כי בשלב חייך הנוכחי נעימים לך דברים אחרים. בהחלט יתכן שבדבריו הייתה ביקורת, אבל השאלה היא מדוע הדבר חייב להפריע לו. זכותך שיהיו לך חברות, או שלא יהיו לך, והשאלה מדוע זה משמש קריטריון עבורו לביקורת או לשיפוטיות כלפיך. קיימת אפשרות נוספת שבן זוגך לא התכוון לבקר אותך בצורה נוקבת אלא פשוט שם לב לעובדה הזו של חייך החברתיים, ופשוט ציין זאת. האם הדבר עורר בך הד של פגיעות ועלבון אולי דווקא בגלל שזו נקודת תורפה רגשית אצלך? האם את בטוחה שאת שלמה עם המצב הזה? בדקי תחילה בתוך עצמך כמה את רואה את עצמך שלמה או לוקה במשהו בתחום החברתי, ואם אכן את חיה עם זה בשלום. בחני את רגשותיך ונהלי שיחה גלויה עם חברך בתחום זה. לא בטוח מדבריך שאכן הוא ציין זאת כביקורת או כשלילה כלפיך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 29 אמא לשניים, בעלי בן 37, אחרי לידה ראשונה בעלי התחיל לדבר בלילה , מתוך שינה עמוקה, בהתחלה הדיבור היה סתמי לא מעניין ולא ברור, לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, אחרי כמה חודשים הוא התחיל לתאר תיאורים מיניים ולהזכיר שמות גם, של בחורות שעובדות איתו או לומדות איתו, מתאר איך הוא שוכב איתן, ובאיזה תנוחות ומקומות, מתאר את היופי שלהן וכמה פעמים הזכיר שאותי לא רוצה ומעדיף אותן אפילו לפעמים עושה השוואה בינינו שהן יותר חטובות ויפות , אני יודעת שהוא לא בוגד, ויודעת איך ראש של גבר חושב, הייתי מאוד רזה לפני הלידה וחטובה היום הגוף השתנה עם כמה קילו גרמים יותר , אנחנו רבים הרבה, זה מפריע להתנהלות שלנו ביומיום כואב לו מאוד, אחרי שלוש ארבע שנים של סבל, הלך וטיפל בעצמו אצל פסיכולוגית וטיפול הומאופתי נכון להיום הוא כמעט לא מדבר , לא באותה תדירות היה מדבר פעמיים שלוש בשבוע היום פעם בחודש או חןדשיים , אנחנו חמש שנים אחרי הסיפור, אבל המילים שלו לא יוצאים לי מהראש, איך דיבר עליי והשווה אותי מפריע לי, כשמסתכל על אחרות בא לי להרביץ לו, איך אני אשכח ואזרום, רציתי להתגרש כמה פעמים אבל אני אוהבת אותו, ואנחנו מגדלים שני מלאכים שלא בא שיסבלו,אני לא נותנת להם להרגיש כלום , מה אני אעשה איך אנינאשכח? , הסקס בינינו מעולה כשיש, אם זה רלוונטי, אני סובלת מזה כי יודעת שמעדיף אחרות עליי, אנא עזרתך ותודה מראש

שולי היקרה, מה שבטוח הוא שבעלך אינו יכול להיות סוכן חשאי. אני מוכרחה להגיד שאכן זה מקורי לחלוטין שמישהו ידבר ברורות מתוך שינה אודות המשאלות המיניות שלו ואודות הרבדים המודעים וכנראה הפחות מודעים אשר בנפשו. אני מניחה שהעובדה שרצף הפנטזיות המיניות שלו פחת לאחר טיפול פסיכולוגי שעבר, אכן גם שינה את דפוסי המשאלה המיניים שלו. אלמלא היה שינוי במשאלות המיניות, הרי שזרם הדיבור מתוך שינה לא היה מפסיק. הדיבור מתוך שינה אינו מודע, ולפיכך הפסקתו מצביעה על שינוי עמוק בנפשו. בואי נגיד שכמעט כל האנושות, גברים כנשים, עסוקים באופן רציף בתדירות זו או אחרת, במשאלות מיניות כלפי אחרים המקיפים אותם - זה מצב טבעי ונורמלי. כל עוד המשאלה הפנימית לא עברה לתחום העשיה, וכל עוד הנאמנות הרגשית, האחריות המשפחתית והשליטה בתשוקות היא מוצלחת, הרי שהתחום המיני יישאר לתחום הזוגיות בלבד. העובדה החשובה מאוד שאת מציינת, היא שיחסי המין ביניכם מעולים. אל תשכחי עובדה זו לעולם. אלמלא היה חושק בך מינית, לא הייתם מגיעים לחוויה של יחסי מין מעולים, כך שהביטוי הרגשי המנטלי והמעשי של מיניותו הוא כלפיך וברמת סיפוק מעולה. מה עוד ניתן לבקש מיחסי מין? אינני יודעת על מה אתם רבים ובאיזו תדירות. אני נוטה לשער שחלק מהריבים מקורם בפגיעה שחווית ובעלבון נוכח חשיפת סודותיו מתוך שינה. תראי בחשיפה זו לא רק פגיעה ועלבון, אלא באופן פרדוקסלי גם צורה של אמון. מה שלא העז לחשוף בפניך בהכרה מלאה, בעירנות ובדיבור ישיר, הוא חשף בסופו של דבר בדיבור תוך כדי שינה. בהחלט יש לראות בזה סוג של אמון מצד התת מודע שלו כלפיך. יתכן ויהיה לך צורך בטיפול פסיכולוגי קצר על מנת להתגבר על הרגשות הלא נעימים שחווית באותה תקופה. עשי את המחווה לעצמך, גשי לטיפול פסיכולוגי, ואני מניחה שתצליחי להשתחרר באמצעותו ממשקעי העבר שמעכירים את חייך הנוכחיים. כמו כן, אני מניחה שהדבר יסייע בהפחתת הקונפליקטים ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אשמח שתעזרי לי אם אפשרי בדחיפות שמי מעיין, אני בת 26 בעבר הייתי חולה בהפרעת אכילה מסוג אנורקסיה ובמשך שנתיים די התנתקתי מהעולם (וזה כולל גם מגברים וכו) בשנה האחרונה אני בתהליך החלמה וכן שכרתי דירה בעיר והכרתי מישהו בקבוצת כושר שבה אנחנו מתאמנים ביחד, אני נמשכת אליו בטירוף, ממש בצורה שלא הכרתי לפני, משיכה מטורפת, הבעיה היא שבגלל שאני עדיין בתהליך של "חזרה לחיים" אני פשוט לא מוצאת אומץ להתקדם עם זה, גם כשהוא מדבר איתי אני פשוט בורחת (מתחמקת, לא בורחת באמת..) אני מתוסכלת מאוד מאוד, המשיכה הזאת והרגש הזה אליו משגעים אותי לחלוטין, ממש עוצרים לי את שגרת היום יום, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אבל לא נעים לי לשתף את המטפלת בזה, התחלתי לשתף קצת אבל היא לא ממש מבינה בכל זה, מה אפשרי לעשות? הצילו אני מרגישה בלי שליטה

מעיין היקרה, התשובה הספונטנית שלי היא שמוזר ביותר, ולא רצוי ביותר שלמטופלת יהיה לא נעים לדבר עם הפסיכולוגית שלה על הנושאים הרגשיים והאינטימיים המעסיקים אותה, שהרי זוהי המטרה המרכזית של הטיפול הפסיכולוגי. אם לא תתני ביטוי לרגשותיך, למשיכה המינית הטבעית שלך לבחור ולמשאלה הכל כך טבעית לחזור לחיים, להתאהב ולהיות בזוגיות, אז בשביל מה את נמצאת בטיפול אצל אותה מטפלת? יתכן שמשך הזמן שאת בטיפול הוא קצר מדי, וטרם נפתחת או נתת אמון מספיק. אך אם עברו מספר חודשים וטרם מצאת בעצמך את האמון ואת הפתיחות הדרושים כדי לעבוד על הנושאים הרגשיים המרכזיים והכה חשובים, הרי שעולה השאלה האם את נמצאת במקום הנכון עם האדם הנכון. לפני שתחליטי שעדיף להחליף מטפלת (אפשרות שבהחלט עשויה להתקיים), הייתי מציעה לך להעלות בפניה את הקושי שלך לדבר בפניה על נושאים רגשיים אינטימיים. אני מניחה שאם היא בוגרת מספיק ומנוסה מספיק, היא תדע להתמודד בהצלחה עם היסוסך או חרדתך לחשוף תכנים אלו, ותגובתה תהיה אמפתית וחמה ותביא בסופו של דבר לדיון בנושאים הנ"ל. על פניו ברור שהכיוון הכללי הוא להיפתח לזוגיות ולמיניות. יתכן שעוצמת החרדה שלך בשלב הנוכחי (ואני אומרת זאת מאד בזהירות) תצריך אולי התערבות קצרה של תרופה נוגדת דיכאון וחרדה, אך לא לי להחליט אלא לפסיכולוגית המטפלת בך. מקווה שתפתרי את הפלונטר איתה בקרוב. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי בת זוג כבר שנתיים ואנחנו גרים ביחד. התשוקה המינית שלי לא בשיאה וזה גורם לי לשאול את עצמי אם אני בכלל נמשך אליה. אני אוהב אותה יותר ממה שאני יכול לתאר ומתכנן להקים איתה משפחה. היא מאוד יפה בעיניי ואני מאוד נהנה ממנה כשאנחנו שוכבים אבל התשוקה מאוד ירודה . איך אני יודע שאני בכלל נמשך אליה?

יובל היקר, יש כאן איזושהי בעיה או פסיכולוגית או ביולוגית. אתה מאד אוהב את בת זוגך, היא מאד יפה בעיניך, ואתה גם נהנה כאשר אתם עושים סקס. על פניו, 1+1+1=3. כלומר, תוצאות ההתנהלות המינית ביניכם הן עונג, ויחד עם זאת אתה מדווח על היעדר תשוקה. קשה קצת להבין איך בהיעדר תשוקה אתה חווה עונג. אבל, תלונתך תקפה משום שזו תלונתך. הייתי מציעה לבקש בדיקת דם לבירור רמת הטסטוסטרון בדם - זו בדיקה פשוטה ובסיסית והיא תינתן על ידי רופא המשפחה ללא כל קושי. במידה ורמת ההורמון היא פחות מהממוצע, יש אפשרות להשלמת החסר על ידי לקיחת הורמונים. במידה והרמה ההורמונלית תקינה ועדיין תחווה היעדר תשוקה (למרות העונג שביחסי המין), הייתי מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין את הפער בין שתי התופעות של עונג חיובי ותשוקה חסרה, ולגשר ביניהן. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בת 40, נשואה 3 ילדים. עברנו הרבה ביחד הרבה קשיים, וגיניסמוס בתחילת הדרך ועוד. היום אני בתקופה יחסית טובה ודווקא עכשיו זה מאוד מפריע לי ומתסכל אותי שהמין לא טוב אף פעם לא היה ממש טוב, כשהכרנו היינו שנינו חסרי ניסיון מיני, הבעיה העיקרית היא שהוא גומר מהר ושאני לא ממש מרגישה אותו, נאם יש סיכוי שזה ישתנה? אני לא מוכנה לוותר על מין ולא לחוות מין טוב אף פעם בחיי, האם יש תקווה? לפעמים אני חושבת שהבחירה שלי בוא היתה בעיקר בחירה של אבא לילדיי, לפעמים אני לא בטוחה שאני נמשכת אליו, אולי בכלל אנחנו לא מתאימים מינית? שנינו אובדי עצות לא ממש לא יודעים מה עושים, יש לציין שאני מטופלת מזה 10 שנים בכדורים נוגדי דיכאון אבל יש לי צרכים חשקים ורצונות שלא באים לידי סיפוק ואני לא רוצה להרגיש מתוסכלת תנו לי תשובה כנה בבקשה האם יש תקווה?

פונה יקרה, אני שמחה שלמרות שאת מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון, הדבר לא פגע בתשוקתך המינית. לא ברור לי באיזו מידה את מצליחה גם לשמור תחת השפעת הכדורים על הופעת האורגזמה. אם תחת השפעת הכדורים יש לך גם תשוקה וגם אורגזמה, הרי שאת ברת מזל, ותבורכי על כך. את מציינת שיש ביניכם מכלול קשיים, אליהם אינך מתייחסת. אני מניחה שהדבר גם משפיע על ההתייחסות המינית ביניכם, אך איני יכולה להתייחס לכך משום שלא פירטת. הדבר היחיד שציינת הוא שבן זוגך סובל משפיכה מוקדמת. ניתן לטפל בשפיכה המוקדמת באמצעות טיפול מיני זוגי, כאשר התרגול נעשה בבית כמובן, או שניתן באמצעות תרופה. התרופה סרוקסט (או באחד משמותיה הגנריים paxxet) ניתנת על ידי רופא המשפחה והיא בהחלט מעכבת את השפיכה בצורה משמעותית. יש לקחת אותה על בסיס יומי ולא רק לפני אקט מיני. אם הוא מעוניין בכך, הרי שבעזרת התרופה ניתן בהחלט לעכב משמעותית את השפיכה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אנסה לקצר למרות שהסיפור שלי די ארוך... שמי רוני בת 27, בשנתיים האחרונות הייתי עסוקה בלטפל בעצמי בבעיה נפשית שסבלתי ממנה, בתחילת השנה הזאת עברתי לגור בעיר ואני חוזרת לחיים לאט לאט, לפני חמישה חודשים בערך הכרתי מישהו, אנחנו עושים כושר ביחד בקבוצה, בהתחלה היה לי נחמד איתו לא משהו מיוחד (גם לא היו מפגשים או דיבורים מעבר) אבל בחודשים האחרונים וזה רק הולך ומתגבר כל שבוע אני מרגישה אליו או משיכה מטורפת או אהבה לא יודעת מה, הוא יושב לי בראש כל היום, קשה לי לנשום, הלב שלי דופק כמו משוגע וכו וכו, הבעיה היא שאני ככ ביישנית ועוד ככ צריכה טיפול שאני לא מצליחה לעשות שום צעד כזה, מה גם שהוא לא נראה מעוניין כל כך (בצדק, אני בורחת בדכ...) הצילו הרגשות האלה משגעים אותי, משנים לי את הסדר יום, קורעים לי את הלב, אני לא יודעת מה לעשות, אשמח לתשובה תודה!!

רוני היקרה, לפי מיטב הבנתי את מעוניינת ליצור קשר עם הבחור, אלא שאת מתמלאת חרדה נוכח אפשרות זו. יתכן שאת חוששת שהבחור אינו מעוניין מסיבות אלו או אחרות (כולל זוגיות שאולי הוא נמצא בה) ואולי את חוששת לא פחות מהאפשרות שהוא דווקא יגיב בחיוב. אם את מאוד רוצה ליצור קשר, נסי לכתוב פתק קטן ובו שמך ומספר טלפון או פייסבוק, ובתום שיעור הכושר תאמרי לו שיש לך משהו למסור לו ותמסרי לו או פתק, או מעטפה ובתוכה פתק. זו צורת יוזמה בהחלט מקובלת ועדינה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אנו זוג בשנות ה 25-27 נשואים כבר 4 שנים פלוס 2 בנות מקסימות בזמן קיום היחסי מין שלנו תמיד אני שם לב כשאני מחדיר את איברי ומתחיל במשגל ומעלה את מהירות הכניסה והיציאה מתחיל לכאוב לאישתי ואז היא חוסמת אוץי בידייה ודבר סה מעצבן ומפריע . כמו כן לפני ההחדרה אני נוהג לאונן לאישתי ולענג אותה לפני קיום החדרה ומדיי פעם או יותר נכון פעמים רבות היא תופסת לי את היד ואומרת לי עזוב..זה לא יקרה (האורגזמה שלה) או שהדגדגן נהיה רגיש והיא עוצרת אותי ואומרת לי עזוב ,עזוב בוא אליי.. מדוע זה ככה ? למה כשאני מכניס אצבעות אליה כדיי להרטיב אותה ולחמם אותה זה כואב לה או רגיש לה המקום , שמץי לב כשאני מכניס 2 אצבעית ממש עמוק עד שאני מרגיש כמו מחסום כזה עגלגל ואני נוגע בו זה מגרה אותה ומרטיב לה את האיבר וכך קל לי לאונן לך ברטיבות ולא יבש אשמח להסבר ולמתן ייעוץ כדיי שלא אעשה דברים שלא יענגו אותה.. תודה

פונה יקר, ייעוץ יכול לבוא משני מקורות: (1) המלצת מומחים. (2) ניסוי וטעיה. למדת כי לאשתך לעתים גירוי דגדגן גורם לרגישות יתר ההופכת ללא נעימה (תופעה ידועה אצל נשים), וכן גילית שאיזור מסוים בתוך הנרתיק נעים לה וגורם לה להתרטבות. כדאי לזכור כי לכאב בנרתיק יש מספר סיבות. (א) יובש בנרתיק ככל שמתארך משך החדירה. על יובש זה ניתן להתגבר בעזרת חומרים מסככי נרתיק, או על בסיס מים או בשמן תינוקות ג'ונסון, שאני מניחה שממילא יש לכם בבית. (ב) התכווצות של הנרתיק במידה מסוימת כאשר משך החדירה מתארך. יתכן שבגלל השפשוף נוצרת תחושה לא נעימה וכתוצאה מכך חלה התכווצות של שרירי הנרתיק הגורמת כאב לאשתך. (ג) בעיה גניקולוגית. יתכן ומדובר באיזושהי בעיה גניקולוגית שלשם אבחונה יש לפנות לגניקולוג (כגון פיסורה, דלקת, פטרת, או אולי וסטבוליטיס בצורה זו או אחרת, או אולי אפילו יש וגיניסמוס קל הנותן אותותיו תוך כדי חדירה ממושכת. אני שולחת לך לינק לשתי כתבות בנושא וגיניסמוס ווסטבוליטיס. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 http://www.doctors.co.il/ar/18218/%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A1%3A+%D7%99%D7%A9+%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%9C%D7%9B%D7%90%D7%91 כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום שמי ורד, אני בת 24, מחפשת מישהו למטרות נישואים. הכרתי בחור מקסים שמאש מוצא חן בעיני. הוא גרוש, בגילי (היה נשוי כחצי שנה, אין ילדים) מעלם לא יצאתי עם גרוש וזה קצת מלחיץ. הוא סיפר שאשתו לא התאימה לו ולא יה להם טוב ביחד, היא הייתה כל הזמן עצבנית והיא אד עקשנית. הרגיש שהיא רק כועסת ולא טוב לה, הוא הרגיש שהיא לא אוהבת אותו ושהיא לא העריכה שום דבר שהוא עשה. הדברים האלה דומים למה שהאקס שלי אמר תי כשנפרדנו. אני חוששת שלא אצליח להיות טובה בשבילו כי גם אני נוטה להתעצבן ולהתעקש על דברים. וכשאני כועסת קשה לי להראות חיבה לבן הזוג. אני חושבת שמתאים לי גבר שיודע להתמודד איתי, אני מגדירה את עצמי כבחורה שלא קל להסתדר איתה ואולי בחור כזה שזקוק ליותר סבלנות והכלה מבת הזוג לא מתאים לי. אני מרגיש שכל הזמן אני בוחנת את אלה שאני יוצאת איתם כדי לבדוק אם יהיה להם מספיק כוחות ואסרטיביות לעמוד מולי. אשמח לשמוע את דעתך. האם בכל זאת אפשר להתגבר על השוני הזה באופי וברצונות?

ורד היקרה, נדמה לי שאת מעבירה ביקורת על המזג שלך ועל נטייתך להתפרץ בכעס ולעמוד על שלך בעקשנות. נדמה שהיית רוצה להיות יותר רכה, יותר מכילה, ופחות ממהרת לכעוס. כועס אדם שרגשות שליליים יושבים בעומק לבו. במובן זה, פניה לטיפול פסיכולוגי עשויה בהחלט לסייע לאורך זמן בשחרור מצבורי הרגשות השליליים, בדרך כלל כאב ופחד המתרגמים עצמם לחוויות של עצבנות, קוצר רוח, כעסנות ורוגז. אין ספק שכל אדם - גבר או אישה, יעדיף בן זוג רגוע, מקבל, מכיל, רך ובעל מזג נעים. למה שאדם כלשהו יכניס את עצמו לקשר עם אדם שתלטן, רגזן ולא נעים? כך שאם את רוצה לעשות בדק בית פנימי ולהשתנות כדי להיות יותר נעימה לעצמך ולזולת, הרי שמומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. עד כמה שזה נשמע הזוי, קיימות תרופות מסוימות, נוגדות דיכאון וחרדה קלים, המשפרות את מצב הרוח הכללי ומורידים ללא ספק את רמת הכעסנות והרגזנות. קיימת שאלה האם בגיל צעיר כדאי להתחיל להשתמש בתרופות (גם אם הן יעילות), או לנסות להשתנות מבפנים בעזרת טיפול פסיכולוגי הולם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 34 אין לי הרבה ניסיון בקשרים. בגיל 22 התאהבתי פעם וירטואלית בגבר מבוגר ממני שיכל להיות אבא שלי בגיל. נפגשנו אחרי שנה של שיחות ברשת במהלכן היה מקשיב לי המון ותומך. נפגשנו אצלו והוא ניסה בעדינות ליזום מגע גופני אבל לא זרמתי עם זה אז הוא הרפה ואמר שנהיה רק ידידים. ובאמת כל הזמן אם הייתי מתקשרת אליו וזה היה קורה המון הוא היה מקשיב לי ותומך ואני הייתי נהנית מהתשומת לב שלו. נראה לי הוא אהב להרגיש שאני קשורה אליו ונתמכת בו וכאילו הוא מטפל בי.. עוזר. הוא אהב את ההרגשה הזאת אחרת לא ברור לי למה הוא פינה כ"כ הרבה זמן להשקיע בי הקשבה והתייחסות כל פעם שהייתי יוצרת קשר. נפגשנו אצלו כמה פעמים. הכל המשיך באופן ידידותי. לא חיפשתי קשרים אחרים. הוא אמר לי שבגלל שאני מאוהבת בו אני לא רואה אותו באור מציאותי אבל לא הזיז לי. די נצמדתי אליו ברגש שלי וחייתי רגשית סביבו עד גיל 26. בינתיים לו היו קשרים מתחלפים עם נשים.. שהבנתי שזה מן קשר אבוד שלא הולך לשום מקום היה לי קשה להשתחרר מהתלות שפיתחתי בו, גם הרגשתי שזה כבר מעיק עליו להיות זמין כמו מקודם, אז פניתי לטיפול פסיכולוגי. אהבתי לקרוא ספרי פסיכולוגיה כי סבלתי מהפרעות אכילה וניסיתי להבין את עצמי בעזרת הספרים. הטיפול הפסיכולוגי שיתפתי את המטפלת שאני רוצה להיות פסיכולוגית גם וקראתי המון ספרים, היא אפילו נתנה לי להשאיל ממנה ספרים- משהו שאמרו לי שהיה לא נכון לעשות. וברחתי לתוך העיסוק בקריאה.. סיפרתי למטפלת שהיו לי סיוטים מיניים מתי שהופיעה מיניות בגוף שלי ושקשה לי עם מגע, אבל הנושא לא דובר לעומק, במקום זה דיברנו על דברים אחרים, והיא הסכימה לי שאבוא לפגישות לפי בחירתי כי לא היה לי כסף לשלם סתם על 'מפגשי פטפוטים', הבעיה שפתאום התחלתי להקשר רגשית גם למטפלת ורציתי לבוא יותר מסודר ויותר בכלל , אבל לא היה לי כסף לממן את זה. התחלתי לשנוא אותה פתאום כי התחלתי להקשר אליה. היא לא הייתה זמינה כמו האיש המבוגר וגם לקחת הרבה כסף וזה היה פער שהיה לי קשה לעכל. היא לפעמים נזפה בי בקור רוח ושאלה בחוסר סבלנות או אני רוצה לבוא לטיפול ולפגישות איתה או לא ושלא אזגזג. ואני הרגשתי כאילו מצמידים אותי עם הגב לקיר. אני זוכרת שביקשתי שתתן לי עוד זמן לפגישות, עוד חצי שעה. אבל היא לא הסכימה, אמרה שמוכנה שנאריך אותן בעוד 10 דקות. ממש קיבלתי את זה קשה אבל ממש, ופתאום זעקתי ממקום רגשי 'ויתרת עליי' . ושחזרתי שם רגשית הרגשה של חוסר אונים נוראי. פתאום איבדתי את היכולת, בחוויה שלי, ללכת אליה שוב, חשתי מלא שנאה וקראתי לה בטלפון בקול חנוק 'זה שיש לי צרכים זאת לא סיבה להשפיל אותי'. היא רק המהמה, אמרה שזאת לא השפלה ואם אני רוצה לבוא נדבר בפגישה, אבל הרגשתי מאוד שזה השפלה ושלא מבינים אותי ולא רוצים בטובתי כי אחרת היא הייתה באה לקראתי ולא מתסכלת את הבקשה שלי. וממש היה לי קשה כי התחלתי להרגיש שלהמשיך ללכת אליה זה משפיל, כאילו ניצחה אותי במאבקי כח ולי לא היה כ"כ כסף ולה היה 'תעריף' והכל ביחד הרגיש שלא אכפת לה ממני בכלל שהיא מלגלגת עלי. ואז התחלתי להרגיש דברים מוזרים בין הפגישות, פתאום הגוף שלי הרגיש נופל כזה, כמו שבחלומות לפעמים מרגישים שנופלים ואז מתעוררים, אבל קרה בעירות, ואז הרגשתי סבל וחרדות מפחידות כי לא הבנתי מה קורה לי. ובפגישות רק הטריד אותי הזמן שנגמר, והתעסקתי בו הרבה. כי ידעתי שהכל תכף יקטע והיא תשלח אותי משם כאילו כלום וזה הפריע לי. פיתחתי אנטגוניזם נוראי כלפיה למה היא לא חסה על הסבל שלי וכבר לא הלכתי ושהייתי לבד בבית הרגשתי לפתע מן חוסר אונים נוראי וזעקות כאלה לעזרה , הייתי שולחת לה אסמסמים 'הצילו, תעזרי לי' . הרגשתי שהיא השפילה אותי ושנאתי אותה מאוד. אחרי זה התגלגלתי משם לטיפול אצל עובדת סוציאלית שאמרה לי שאני נפגעת נפש ושיחזתי טראומה של הזדקקות ראשונית שלא קיבלה מענה בטיפול הפסיכולוגי ושזאת לא המטפלת רעה אלא משהו שקרה בילדות המוקדמת.. והיום יש לי מודעות לכל זה אבל עדיין קשה לי לרצות זוגיות ולהיות באינטימיות עם אנשים למרות שאני כבר רוצה . אבל אני מפחדת לחוות את הכאב הזה של להקשר למישהו ושיפגעו. לא יכולה לסמוך כי תמיד יוכלו לנטוש אותי הרי. אז איך אפשר להרפות ולהתמסר ככה? אני גם לא ככ נמשכת מינית. הייתי מקבלת את עצמי ככה ומשלימה עם זה אבל שרואה אנשים סביבי עם זוגיות ואהבה מתנשקים צוחקים, עושים סקס ונהנים זה צובט לי. מה לעשות? אני גם לא ככ טובה בכלל בלהיות ספונטנית עם הגוף שלי, לרקוד, לשיר. לא יודעת מה לעשות. מתכוונת לנסות סדנת תאטרון בקרוב כדי לתרגל תנועה והבעה. אבל בקטע הרגשי אני לא יודעת איך לטפל, אחרי הטיפול שהייתי פה אני די נרתעת ממטפלים כי כבר ברור לי שזה לא קשר אמיתי ורק ישימו לי גבולות ובעצם אני לא אקבל שם מענה לצרכים שלי. נראה לי חיפשתי את זה בטיפול. אבל גם בזוגיות אם ארשה לעצמי להקשר שוב אחפש מענה לצרכים רגשיים שם לא? ואם יתסכלו אותי? זה מרגיש כמו סיכון שאני כבר לא רוצה לקחת אחרי הטיפול הנוראי שהיה לי. אני עצובה ומרגישה שלא התפתחתי בצורה נורמלית בעצם, שמה שבא טבעי לאחרים לא בא טבעי לי. יש לי כמיהה עמוקה בתוכי שירצו אותי . שיגיע מישהו שירצה אותי כ"כ שזה יושיע אותי פתאום ויעשה את החיים הנפשיים שלי למאושרים. זה לא שאני בדכאון או משהו, אני לא. אבל אני פשוט רואה איך אין לי דברים שלאחרים יש - הצורך במגע, מין, קרבה רגשית. מה דפוק בי? אני מרגישה מוזרה :/

פונה יקרה, את מתארת שרשרת אירועים של קשרי אנוש לא טובים, אשר בסופו של דבר לא היטיבו איתך. קשר ראשון הוא קשר תלות הורית בגבר מבוגר שמילא כנראה תפקיד של דמות הורית כלשהי. לאחר מכן קשר טיפולי גרוע (חד משמעית!) עם מטפלת שלא היה הסכם ביניכן על צורת הטיפול. יש מטפלים הדורשים התחייבות לתדירות קבועה, ויש אחרים גמישים המאפשרים למטופל לבוא מתי שהוא זקוק, או בתדירות שאינה קבועה. לעתים ההסכם הוא על פעם בשבועיים או פעם בחודש. זכרי שפסיכולוגים הם לא נציגי אלוהים ולא תמיד הדרישות שלהם מהמטופלים לקיום תדירות הפגישות הן בהכרח צודקות או הכרחיות. זה עניין של אסכולה ושל גישה. עובדת סוציאלית שטיפלה בך עלתה על אירועי טראומה מוקדמים ולא ברור לי מדוע לא המשכת בטיפול איתה. אין ספק שכיום את חשה בחסר בהרבה מתחומי חייך, בעיקר חוסר ביטחון ותחושות שליליות. הייתי ממליצה תחילה פניה לפסיכיאטר לשם איזון תרופתי אשר ישפר את הביטחון ואת התחושות הכלליות. בהמשך, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בעלות נמוכה אצל פסיכולוג בקופת החולים אליה את שייכת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שרק מחפש יזיזות ואת הכיף שבזה? מדובר בבחור שהוא מן טיפוס פרפר שיכול לצאת עם כמה בנות במקביל. יש לו מן קסם אישי כזה הוא מצחיק ויודע לפרוט על מיתרי הרגש של בנות אבל גם מאד כנה ביחס למה שהוא מחפש- הנאות וכיף ולא קשר רציני. אני כן רוצה להיות מסוגלת להנאות ספונטניות וכיף שכמו שהוא מסוגל אבל הרגש שלי אומר לי שלא כדאי לי להתקרב למישהו שלא מוכן להיות רציני ולהתחייב ולהשקיע בי . שזה אף פעם לא באמת יוכל להיות 'סתם בשביל הכיף' בשבילי ואני אקשר אליו ואצפה ליותר ואחכ יכאב לי מאד וארגיש שטעיתי. האם משהו בי חריג? אני יודעת שהוא היה עם בנות שלא הפריע להן סטוצים איתו או סתם קשרי יזיזות, אבל אצלי זה מרגיש בלתי אפשרי. הוא אומר לי שאני אני מאד מאד כבדה בגישה שלי עם זה. שעליי להיות יותר קלילה עם אני רוצה להנות בחיים, לקחת אותם בקלות יותר. אגב, אני בת 33 סבלתי בעבר מחרדות ובולימיה והמנעות ממיניות גם והייתי בטיפול פסיכולוגי ששחזר לי טראומת נטישה בצורה מכאיבה ומזעזעת מאד. אחרי הטיפול כן פעם ראשונה החלטתי לצאת עם בחור שנראה לי נחמד על פניו והיינו בקשר של 6 חודשים וגם שכבנו אבל לא הרגשתי שכיף לי בקשר איתו כי היה משעמם. אז נפרדנו. עם הבחור הנוכחי אני יותר נמשכת מנטאלית אליו והוא לא משעמם כי יש לו אופי כריזמתי כזה. אבל דווקא בגלל התכונה הדומיננטית הזאת שלו באופי עולה הפחד שלי להקשר רגשית ביתר שאת שוב.. הוא בן 28 והיו לו הרבה קשרים בחיים עם בנות. גם ממושכים. זה נראה שמתי שהוא נפרד הוא פשוט ממשיך הלאה בקלות יחסית. אני כ"כ כבדה שבקושי זזה. מאז שאנחנו מכירים הוא החליף כמה בנות ואני לא הכרתי אף אחד אחרי שנפרדתי מהחבר האחרון. הוא תהה 'למה את לא יוצאת לדייטים ולא מנסה להכיר אף אחד?' . אני לא יודעת להסביר את חוסר המוטיבציה שלי בזה. הרגש שלי מפחד להרגיש כבר.. בטיפול הפסיכולוגי עלו רגשות קשים מאד של הזדקקות ראשונית מול תסכולים של המטפלת והרגשות ממש קשות של כעס , שנאת התלות, אימה.. ושוב כעס. אני מפחדת להרגיש. להניח את הראש בבטחון על חזה של מישהו ולהתחיל אולי לקוות שהוא באמת רוצה אותי ויאהב אותי.. אני מראש אומרת לעצמי שלא כדאי כי אנשים תמיד עוזבים ובטח שאנשים כמוהו.. אז אני תקועה במקום. מצד שני הוא מצליח כל פעם שהוא מדבר איתי קצת 'לפתות' אותי ולגרום לי להתלבט עם כן או לא לזרום איתו מיני. הוא היה רוצה שזה יגיע ממני. כאילו מלהיב אותו לנסות לעורר אותי. האם זאת תהיה טעות לשכב איתו? לנסות באמת להנות ממשהו ולוותר על משאלת המחוייבות שלי שגם ככה אני לא מנסה להגשים אותה במקום אחר במילא? אשמח לדעתך

פונה יקרה, הרושם הוא שאת נושאת בנפשך פגיעות רגשיות אשר מכבידות על התנהלותך ורגשותיך ומונעות ממך כיום לאזור כוחות ולצאת שוב לתהליך של מפגש עם גברים לשם יצירת קשר. בהיעדר כוחות בשלב הנוכחי ליצירת דייטים והיכרויות יש בהחלט לשקול חזרה לטיפול פסיכולוגי קודם (אם עדיין הוא נראה תואם), או פניה לטיפול פסיכולוגי חדש שיהווה מקור כוח והעצמה על מנת שתהיה בך ההתלהבות והעניין לצאת לדייטים. הבחור שאליו את נמשכת אינו מעוניין כדבריך בקשר רציף ורציני, וככל הנראה אינו מתאים לפרופיל הרגשי שלך ולמה שמתאים לך בשלב חייך הנוכחי. בהחלט יתכן שיש מקום לשקול התרחקות ממנו על מנת להקטין את הפיתוי המיני העלול להביאך ליחסי מין שאת חוששת שלאחריהם תחווי נטישה מצידו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לכולם אז אני וחברה שלי ביחד קצת יותר מ-3 חודשים טיילתי מחוץ לארץ והכרתי אותה במדינה אחרת היא התאהבה בי בהתחלה ברמה גבוהה מאוד אמרתי לה שאני לא בטוח שאני רוצה קשר בהתחלה המשכתי לטייל עוד שבוע ולאחר שבוע הפתעתי אותה וחזרתי אליה אחרי שבועיים כבר עברנו לגור ביחד בדירה שהייתה פעם של ההורים שלה (ההורים שלה והמשפחה שלה מתים עליי) (אני בן 23 והיא 21) זה פעם ראשונה שהיא גרה לבד בהתחלה הכל היה מדהים אהבה מאוד חזקה ביננו היינו יושבים ומדברים שעות על הכל הייתי מספר לה סיפורים ודברים מאוד איישים על עצמי והיא נתנה לי את כל תשומת הלב ואני לה היא הראתה לי כל הזמן חום ואהבה חיבוקים ונשיקות היינו עושים סקס על בסיס של כל יום 3 פעמים ביום כל פעם שהייתי חוזר הביתה או היא היא הייתה קופצת עליי בחיבוקים ונשיקות הכל התחיל להשתנות לפני חודש וחצי בערך היא נהייתה קרה וכבר לא נותנת לי כלכך תשומת לב בקושי מקשיבה לסיפורים שלי והסקס הפך להיות 1-2 פעמים בשבוע כל הזמן היא לא רוצה היא בקושי מחבקת ומנשקת אותי או מתעניינת במה עובר עליי אני בנאדם שנורא חשוב לו החום האהבה והתשומת לב והיא יודעת שאני צריך את זה במיוחד שאני במדינה זרה בלי שפה חברים ומשפחה בחודש האחרון אני מדבר איתה על זה שהיא לא מראה לי כל יום והיא אומרת שאני נורא חופר לה כי כל יום אני אומר את אותו הדבר כמו תוכי היא אומרת לי שהיא פשוט נורא לחוצה מהלימודים ושאני יהיה סבלני איתה והיא תראה לי המון אהבה בהמשך הבעיה שאפילו בתקופה שאין לה כלכך מבחנים אז היא עדיין לחוצה מזה שהיא לא הלכה למכון כושר הרבה זמן והיא לא מרוצה מהגוף שלה מה שלא גורם לה לרצות לעשות סקס גם בתקופות האלה(חשוב לציין שהיא אמרה כמה פעמים שאני הסקס הכי טוב שהיה לה ורק איתי היא הגיעה לאורגזמות יותר מפעמיים לפני זה בחיים שלה)..גם כשנראה שאין לה כלכך מה לעשות היא עדיין לא כלכך מקשיבה לי..היא קצת קרה וחושבת על דברים אחרים כל הזמן כשאני שואל אותה כל הזמן אם היא אוהבת אותי פחות או שכבר פחות בא לה עליי היא אומרת.שלהפך שהיא אוהבת אותי יותר ושאני הגבר של חייה ושהכל בסדר..אני מבין שהלימודים חשובים לה נורא והיא רוצה ציונים ממש גבוהים אז אני משתדל לשחרר אבל נורא קשה לי (בנוסף היא משתדלת לעבוד כשיש זמן בשביל לחסוך כסף לטיסה לישראל) בנוסף לזה היה לה עבר לפני 2 אקסים ועוד 3-4 גברים שהיא הייתה איתם (מספרים אחד לשני הכל) וזה נורא מפריע לי כל הזמן אני מסריט בראש אותה עם הגברים האלה עושים סקס בקיצור אתם יכולים להבין שאני נורא מתוסכל ואני חייב ממכם עזרה/ייעוץ חברים וחברות אני יודע שזה היה ארוך הייתי חייב לפתוח את הלב תודה על הקריאה ותודה מראש על העצות!!

דודו היקר, מתוך מכתבך נדמה לי שאני מבינה את הדברים הבאים: א. אתה נמצא עם בת זוגך הנוכחית 3 חודשים. ב. אתה נמצא במדינה שאינה ישראל ומתגורר עם חברתך בארצה בבית השייך להוריה. ג. חברתך עסוקה באורח חייה הרגיל, כלומר משקיעה רבות בלימודיה, רוצה לעשות כושר, ואולי יש לה עוד עיסוקים כמו עבודה או חברים. ד. נדמה לי מתוך המכתב שאתה אינך עובד או לומד בארץ הזרה, כלומר נדמה שאתה פנוי רוב הזמן. ה. יוצא אפוא שקיים פער רב בתעסוקה של שניכם. אתה, בהיעדר תעסוקה אחרת, מעדיף לשוחח איתה ולעשות איתה סקס ככל שניתן. לעומת זאת היא, לאחר התלהבות ראשונית של מס' שבועות, חזרה לאורח חייה הרגיל. ו. קיום יחסי מין פעמיים בשבוע הוא בהחלט סביר. ז. האם קיימת אפשרות שאכן אתה חוזר על תוכן דבריך, ובפרט אובססיבי וחופר לגבי חבריה הקודמים, עניין שרק גורם למועקה והוא חסר טעם לחלוטין? הקיצור, נדמה מן המכתב שקיים פער קיצוני באורח החיים שכל אחד מכם מנהל ושלא קיים איזון ביניכם של ניהול הזמן. היא מרכז העניין והבילוי עבורך, ואתה עבורה בהחלט לא, שכן יש לה עיסוקים נוספים בחייה. חשוב על הפער ביניכם ונסה למצוא דרך לאזן אותו בצורה הגיונית וסבירה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני וחבר שלי ביחד כבר חצי שנה ושוכבים על בסיס קבוע. אני גומרת ברוב הפעמים (או מחדירה או מהדגדגן) ואני תוהה האם זה הגיוני או שמא אני מפרשת משהו אחר כגמירה? יש פעמים שזה חזק יותר ויש פעמים שפחות אבל אני חושבת שאני גומרת אני שואלת כי אני יודעת שיש נשים שלא גומרות בקלות ובמיוחד לא מחדירה. חשוב לציין שבעבר עם חבר קודם לא היו תוצאות כאלה וגם לא מסקס חד פעמי. אז האם זה הגיוני שאני גומרת כלכך הרבה פעמים? וגם, מה עושים במקרה שלא והגבר גומר ורוצה שאני אגמור גם אבל זה פשוט לא קורה? לפעמים קשה לי להודות בזה שלא גמרתי. תודה רבה.

ליאור היקרה, סך הכל נשמע שאת נמצאת במצב טוב מאוד של יכולת להגיע לאורגזמה, הן בגירוי דגדגן והן באמצעות חדירה. חשוב להדגיש כי גם הדברים הטובים לא תמיד עובדים בצורה מכנית באותו אופן ובאותו תזמון. לדוגמה, טיגון שניצלים כל פעם יוצא אחרת (בטווח מסוים של יציבות). לפעמים נשרף קצת יותר ולפעמים קצת פחות. עכשיו, את שואלת האם את גומרת בכלל. על זה, חביבתי, אין אדם בעולם היכול לתת את התשובה אלא רק את. אמרו חכמים שאם זה מרגיש כמו אורגזמה, ונראה כמו אורגזמה ונשמע ונעים כמו אורגזמה, אז כנראה זו אורגזמה. איש אינו נמצא בתוך גופך ויכול לתת לזה מדד אובייקטיבי כלשהו. האמת היא, שביחסי מין לא תמיד ובהכרח כל אחד מהצדדים מצליח, או בכלל חייב, לגמור. למרבית הפתעתך, אני מתכוונת גם לגברים ולא רק לנשים. בהחלט קיימת גם תופעה של גברים שאינם גומרים בעת יחסי המין. אם בן זוגך גמר בזמן חדירה ואת מאוד היית רוצה לגמור לאחר מכן, ניתן להשתמש בשלוש דרכים להלן: 1. בן זוגך יענג אותך בדגדגן באמצעות ידו. 2. בן זוגך יענג אותך בדגדגן בעזרת לשונו (אפשר לנגב את הנרתיק משפיכת הזרע בעזרת מגבון לח או נייר טואלט). 3. ביכלתך לגעת בעצמך באמצעות ידיך בדגדגן בנוכחות בן זוגך היקר ולהגיע בדרך זו לאורגמה. בכל המקרים, גם אם הוא גמר לפניך, קחי לך את כל הזמן שבעולם והיי שרויה ברוגע מוחלט בזמן גירוי הדגדגן. העונג מיועד כרגע רק לך, איש לא רודף אחריך לרדוף כמה שיותר מהר ולפיכך התענגי על המגע, יארך ככל שיארך, והגיעי בנחת ובביטחון לאורגזמה שלך. אגב, היות והרבה גברים גומרים בזמן חדירה לפני שבת הזוג הספיקה להגיע לאורגזמה, יש גברים המקפידים לדאוג תחילה לבת זוגם שתגיע לאורגזמה (ידנית או אוראלית), ורק לאחר שהיא הגיעה לאורגזמה הם חודרים לנרתיק. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, נפגשנו לפני כשלושה חודשים היה קליק מידי ומאז הדייט הראשון לא נפרדנו, אני בת33 מצליחה מאוד בעבודה שלי גרה המון שנים לבד בדירה מרווחת, הוא רופא מתמחה שעבר בדיוק לפני שלושה חודשים לעיר שבה אני מתגוררת. הקשר שלנו הוא כיפי ועושה לי טוב. אנחנו גרים באותה שכונה (הוא גר במועונות סטודנטים כי הוא עושה עוד תואר) לפני כחודש הוא ישן אצלי ביום השני שאל אם הייתי רוצה שישאר לישון אצלי אמרתי שכן ומאז הוא פשוט עבר לגור איתי בלי תכנונן! מה שגרם למעבר להיות כל כך כל זה שכל החפצים שלו זה שתי מזוודות קטנות. הכל הולך טוב והוא מאוד מתחשב ומנסה לא להיות אורח כבד .. מנקה כלים וקונה מצרכים לבית.. אך זה מרגיש לי פתאום מהר מדי ואינטינסבי מדי... אני לא יודעת אך להגיד לו את זה מבלי לפגוע בו ועדיין להישאר בקשר כי טוב איתו? אני חושבת שצריך ליהנות מכל תקופה ועכשיו זה זמן ליהנות מקשר טרי ולא מחיים משותפים. זה כבד מדי ואני לא יודעת אך לפתוח את הנושא הזה איתו? מחכה לשמוע מה אתם חושבים תודה

אימי היקרה, הדילמה שאת מעלה היא בהחלט לא פשוטה. מצד אחד את מתארת קשר בין שני אנשים שככל הנראה מתאימים זה לזה על פי הרבה פרמטרים. כך שלא רק שנוצרה כימיה מיידית, אלא שנוצר קשר קרוב, חם וטוב. מצד שני, הבחור נכנס למרחב הפרטי שלך כעבור חודשיים של היכרות. כאן מקור הקונפליקט. יש אנשים שחודשיים מוערכים על ידם כפרק זמן תואם למעבר למגורים משותפים, בפרט אם הנסיבות מאפשרות זאת, ולדבריך יש לך דירה מרווחת. מבחינתך, לא התקיים תיאום מראש ביניכם אודות מעבר למגורים משותפים ואת חשה הכבדה מבחינת המרחב האישי-פרטי. חייבת להתקיים ביניכם שיחה ממושכת ואולי מספר שיחות. החשש הוא כי נסיגה למגורים נפרדים עלולה להיתפש כהפחתה באיכות הקשר, שכן ככל הנראה הבחור מעדיף מפורשות את המגורים המשותפים. קיים כאן קונפליקט בין העדפתו למגורים משותפים כפי שהוא יצר את המצב בפועל, לבין צרכיך במגורים נפרדים. אינני יודעת כמה שנים את גרה בגפך. במידה והיו לך שנות רווקות ארוכות בהן גרת לבד בדירה, אין ספק שהשינוי מבחינתך הוא ניכר, ואולי אפילו דרמטי. במקרה זה עולה השאלה אודות מידת הקושי שלך להסתגל למגורים עם אדם נוסף באותו מרחב דירה. ברור שהשיחה ביניכם צריכה להתקיים בשיא העדינות והזהירות, תוך בירור מקדמי של כוונות כל אחד מכם לגבי איך הוא רואה את הקשר בשלב הנוכחי והאם בשלב זה יש לו ציפיות לגבי העתיד. גם אם קשה, צריך לשוחח, אבל עשי זאת בלי הצהרות מקדמיות אלא תוך בירור עדין והצגה עדינה של רגשותיך, תוך בירור רגשותיו בכל שלב ושלב של השיחה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה אני בת 25 הכירו לי בחור שכבר בפגישה הראשונה הייתה ביננו כימיה טובה בתקשורת הוא לא היה ניראה לי יפה חיצונית אבל בהתנהגות שלו הוא מקסים מכבד מצחיק חרוץ ומעוניין בקשר רציני כמוני עכשיו אחרי כמה פגישות איתו הוא אפילו ניראה לי נחמד בחיצוניותו ולא מכוער כמו שחשבתי בהתחלה. אבל אין לי משיכה אליו הייתה נשיקה לא מוצלחת שלא נהנתי ממנה . השאלה שלי .לא יודעת אם להיפרד ממנו כי אין לי משיכה מינית אליו ? האם משיכה מינית יכולה להתפתח ? מפחדת להיפרד ןלהרגיש פיספוס כי בעבר יצאתי עם בחור שהייתה לי משיכה מינית חזקה אליו אבל באופי לא הסתדרנו . מה אני יעשה לדעתך ? יש סיכוי שבמשך הזמן מתפתחת משיכה מינית ?

אביטל היקרה, בהחלט כן! משיכה מינית בהחלט יכולה להתפתח לאורך הזמן כתוצאה משני גורמים עיקריים: א. הנאה נמשכת ורציפה מן המגע בין בני הזוג. הכוונה ב"מגע" היא החל מליטופים ונשיקות ועד למצב של התעלסות ויחסי מין. כל תהליך שייצור הנאה פיזית הדדית והנאה אירוטית הדדית כתוצאה ממגע וריח יגביר את התשוקה והמשיכה המינית. ב. בעקבות העמקת היכרות והעמקה של היחסית הרגשיים בהחלט קיימת עליה במשיכה ובתשוקה המינית. היפוכו של מצב הוא כאשר משיכה מינית ראשונית נשחקת בעקבות תפישה שלילית של האישיות ובעקבות רגשות שליליים כלפי אותו אדם. במקרה הנוכחי, היות והבחור מוצא חן בעיניך מבחינת האישיות וההתנהלות הכללית, הייתי ממליצה להישאר איתו בקשר ובהדרגה לראות כיצד מתפתח הקשר הגופני. יתכן שנשיקות ראשונות הן לא מוצלחות במיוחד, ויש צורך בהדרכה הדדית לגביהן. כלומר, עליך לומר מפורשות ובלי בושה כיצד את אוהבת שתמומש הנשיקה. נוסף לכך, אין נשיקה מעידה בהכרח על המשך אופני המגע ומידת שביעות הרצון מהם. אני ממליצה להמשיך ולנסות ולתת צ'אנס לתהליך הפיזי וההיכרות הנפשית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום,אני ובעלי מכירים 5 שנים נשואים כשנתיים הוריים לנסיך בן כמה חודשיים לאחרונה אנחנו רבים הרבה מתעצבנים צועקים וכל אחד נרגע כעבור שעות או יום יומיים אך בריב האחרון נאמרו דברים מאוד פוגעניים זה התחיל מצד בעלי וכל כך נפגעתי שהחזרתי לו באותו מטבע, קרוב לשבועיים אנחנו לא מדברים למרות שהוא אחרי יומיים ניסה לדבר איתי כאילו כלום לא קרה אבל משהו אצלי תקוע באותו יום של הריב משהו מת אצלי באותו היום מאותו יום אני ישנה לבד לא מסוגלת לחלוק עימו את אותו חדר לא מסוגלת לדבר איתו כמו בעבר רק תשובות של כן או לא וגם זה בלי חשק כמה פעמים הוא ניסה לחבק לנשק ולקיים יחסים אבל הגוף שלי מתנגד ברמות מפחידות לא מסוגלת לשכב איתו ככל שהימים עוברים אני יותר כועסת עליו ורואה כמה אני מאוכזבת ממנו בתור בעל ולצערי גם בתור אבא מה שבהחלט תרם הרבה להתרחקות שלי ממנו האם זה יעבור לי או שכל אחד יפנה לדרכו??

מורן היקרה, מזל טוב על הולדת הנסיך! טבעם של יחסים אחרי לידה, גם להורים של נסיכים, הוא לא פשוט בכלל. מרבית התינוקות הרכים אינם מאפשרים להוריהם אורח חיים תקני ונורמטיבי במובנים של שעות שינה ופנאי, והמערכת הזוגית נכנסת ללחצים של עייפות, מתח, דרישה הדדית להגברת העזרה והסיוע. לעתים קרובות תחושת האם, ולעתים גם של שני בני הזוג, היא שהם במצב של הישרדות. ברור שהתמודדות עם הקשיים הטיפוליים ברך נולד עלולה ליצור אוירה של מתח והתנגשות בין בני הזוג, ולאור הפתיל הקצר הנובע מעייפות ועומס יכולים להתפתח ריבים בהחלט מוגזמים היוצאים מכלל פרופורציה. משום מה נדמה לי שזה מה שקרה לשניכם. כדאי שתחשבי על הריב לא רק במונחי הזמן והמקום של הדברים שנאמרו, אלא מתוך פרספקטיבה כללית על נסיבות חייכם הנוכחיות. את מדווחת כי את שומרת טינה, כעס ועלבון בצורה מאוד עמוקה, וקשה לך לשחררם. הייתי מציעה לשניכם לפנות לייעוץ זוגי, אך מאחר ולא בטוח שיהיה בייביסיטר לתינוק, התחילי לפחות את בשלב הראשון בטיפול אישי, על מנת להשתחרר מעוצמות הכעס והנטירה שבך. ככל שתקלי את המשא השלילי ממך, כך יתאפשר לך להיפתח גופנית לבן זוגך, והדבר בהחלט יכול לרכך ולרפא את פציעות העלבון. כל טוב ובהצלחה, אילנה

צהריים טובים. גיליתי לפני כחצי שנה את הבגידה של בעלי, הוא סיפר לי כמובן תוך כדי שאלות מנחות שלי מה היה... טוען שזאת כל האמת (שקרה רק פעם אחת) ואין לו רגשות, והיא תפסה אותו בתקופה קשה נפשית (היה בדיכאון קליני, אובחן ע"י פסיכיאטר). משהו בתוכי באינטואיציה אומר לי שזאת לא כל האמת ובטוח היתה פעם נוספת . אני ממש מתייסרת בידיעה הזאת ובתחושה הזאת שאני לא יודעת את כל האמת. הוא מצידו ממשיך לטעון שאני יודעת הכל ושנתקדם הלאה. איך אפשר להתקדם כאשר אני מרגישה כל כך מיוסרת ומלאת אי וודאות לגבי מה שהיה. הוא מאוד רוצה לשקם ולא להתגרש, אני מתחבטת עם עצמי (אנחנו עם שלושה ילדים). עצוב לי... שלי.

שלי היקרה, אני מבינה שאת מתחבטת אודות המשך קשר הנישואין, אך אני לא משוכנעת שכל העניין תלוי ועומד אך ורק על הודאת בעלך בבגידתו. בואי נאתגר אותך בשאלה: ואם היה מודה שלכאורה שכב עם אותה אישה 4 או 6 פעמים, ולא רק פעם אחת כדבריו, האם זה היה עושה הבדל מהותי ועקרוני לגבי קיום הבגידה? באותה תקופה, לדבריך, הוא היה שרוי בדיכאון קליני. דיכאון זה פוגע בדרך כלל גם בתשוקה המינית. עולה השאלה, כמה במצב של דיכאון קליני, אדם מסוגל לחפש יחסי מין מחוץ לנישואין. לא הייתי מציעה לך לנבור ולחפור אודות שאלת הכמות של יחסי המין מחוץ לנישואין - זה רק ילחיץ את שניכם וירחיק אתכם זה מזו. השאלה הבסיסית היא האם ברצונך לשקם את מערכת היחסים הזוגית והמינית ביניכם והאם את מסוגלת לכך בשלב זה. אם רמת הפגיעות, העלבון והכאב שלך הם מדי צורבים, הייתי מציעה לך לפנות לטיפול אישי קצר טווח על מנת לאפשר לך להיות מוכנה לטיפול זוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 36. רוב חיי לא היתה לי זוגיות רצינית וגם לא רציתי כזו. כל מה שאני יודע על זוגיות לקחתי ממודל הזוגיות של הוריי (שרבו כל הזמן) ומכתבות שמתארות בציניות איך הגבר סובל. בשנה האחרונה יש לי זוגיות. היא בהחלט מתאימה למודלים שהכרתי - אין לנו נושאי שיחה, אנחנו רבים המון, ואני מתגעגע לחופש. לפעמים נחמד לי, אף פעם לא ממש נורא, אבל בסך הכל בינוני. אני צופה קדימה לחתונה וילדים וזה נראה לי אפור ומדכא. אני רוצה לציין שאין בי דחף פנימי עמוק לזוגיות ולילדים. היה לי טוב מאוד לבד. אני מרגיש שנכנסתי לזוגיות מתוך לחץ חברתי ופחד מהזדקנות לבד. האם רוב הגברים נכנסים לזוגיות מתוך הפחדים הללו? מה יכולה לתת לי זוגיות טובה? האם להתפשר על זוגיות "סבירה"?

איתי היקר, צר לי שגדלת בבית שבו היו יחסי זוגיות עכורים ואין ספק שהדבר השפיע עליך והשאיר בך את חותמו. מטעמים עלומים בחרת לקרוא כתבות על אומללות הגברים בחיי הזוגיות. אני משוכנעת שאם תחפש היטב במגזינים של נשים, או ברשת, תמצא אינספור מידע אודות חיי נישואין בהם הנשים חשות עצמן לכודות, ממורמרות, מנוצלות או מושפלות וכד'. אין כאן תחרות איזה מבני הזוג הוא אומלל יותר בזוגיות. בחיים יש הכל מכל דבר. יש אנשים המצליחים להחזיק מעמד בזוגיות המיטיבה עם שניהם ברמה זו או אחרת, ויש אנשים שזוגיותם משובצת בקונפליקטים, אי התאמות, פשרות ולעתים גם תקופות טובות. אין שום סיבה להיות בזוגיות הנתפשת כפשרה, כשיעמום, מצב ריב מתמיד ושיתרונה היחיד הוא בעוד 30 שנה (אולי) כתעודת ביטוח פוטנציאלית מפני הזיקנה. מי אמר שזוגיות כזו בכלל תחזיק מעמד עד לזקנה? הרושם הוא שכרגע אינך בשל לזוגיות. לא ציינת שום היבט של הזוגיות אשר מסב לך הנאה או תועלת. בשביל מה לקנות שירות או מוצר אם הוא אינו מביא לנו תועלת? באשר לביטוח נגד זקנה, תמיד אפשר לאסוף די כסף כדי להיכנס לבית אבות מפואר וידידותי. להערכתי, אם אתה רוצה זוגיות, יש לך ככל הנראה הרבה מה לעבוד על עצמך ועל עולמך הפנימי. גם חירות אישית וחופש הוא דבר בעל ערך ללא ספק. מכל מקום, הזוגיות הנוכחית לא נראית תואמת. אפשר לחפש סוגים אחרים של זוגיות ואפשר כמובן לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת להבין מה החלק שלך בשיבוש יחסים זוגיים טובים ומענגים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום יצאתי עם בחור שנה לא שכבנו הוא טען שהוא מאד אוהב אותי ואפילו היה אובססבי אליי וקנאי אבל בכל וויכוח או אי הסכמה שלי לדבריו הוא היה מקלל קללות משפילות ביותר וניבולי פה וכשרציתי לסיים איתו הוא היה בוכה וטוען שרק איתי הוא מקלל ומעולם לא קילל ושאני גורמת לו לקלל . לפניי חודשיים אזרתי אומץ וסיימתי איתו את הקשר למרות שבכה ולא הסכים לנתק ניסה בטוב וכשלא הצליח התחיל לקלל ולאיים . בקיצור ניפרדנו ....כעת עברו חודשיים ואני רואה שהוא במערכת יחסים ברושם שחברתו מאוהבת בו ומתייגת כל שניה שעוברת עלהם ובמעשהם ומה הוא קונה לה .. והשאלה שלי אלייך היא .. האם בחור שמקלל קללות נימרצות יכול לקלל בחורה אחת ואת הבחורה האחרת החדשה לא לקלל ????????? הודה לתשובה

פונה יקרה, בעקרון רצוי מאוד לא להיות במערכת יחסים שיש בה התפרצויות זעם. קללות וניבולי פה נחשבים להתפרצויות זעם ולאלימות מילולית. מבחינה זו טוב עשית שנפרדת מבן זוג חסר שליטה על היבטי תוקפנות של עצמו. לשאלתך, האם הוא נוהג כך, או האם ינהג כך כלפי בת זוג אחרת - קשה להתנבא ולענות. בדרך כלל הסבירות היא שאדם נשאר הוא עצמו במערכות יחסים שונות. כל מערכת יחסים מפעילה בנו היבטי התנהגות ותחושות אחרות. בכל מערכת יחסים באים לידי ביטוי היבטים ייחודיים של עצמנו, אם כי כמובן ניתן לראות מכנה משותף בין מערכות היחסים השונות. פירוש הדבר שיתכן שאדם יתנהג בצורה מקללת במערכת מסוימת, ואולי פחות יקלל ויתפרץ בכעס במערכת אחרת - תלוי בסוג היחסים בין שני השותפים. מבחינתך זה לא אמור לשנות הרבה כי כלפיך היה רצף של התעללות ואלימות, וטוב עשית שעזבת מערכת זו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אז בקצרה, אני בן 26 וחברתי בת 23 אנחנו כ 6 שנים יחד. חווינו לפני שנה כמה פרידות כל אחת בת כמה חודשים, והיה הרבה שקרים מצידי ובגידה בתחילת הקשר (נשיקה עם בחורה אחרת בשבוע הראשון שהתחלנו לצאת לצערי) ועכשיו אנחנו כבר שנה וחצי שוב יחד, שיקרתי המון כי היא תמיד סגרה אותי ושלטה עלי וזה היה הדרך שלי לעשות דברים שאני רוצה, מבלי שהיא תדע, לא שאני בסדר אבל זה ההסבר היחידי שלי לשקרים האלו. היו לנו ועדין יש המון בעיות, לדוגמה: קנאה גוברת מצדה, ניתקה אותי מכל הקרובים והחברים, מנסה לגרום לי להיות חבר של אנשים שהיא מתחברת אליהם. כשאני יוצא מהבית צריך להודיע לה וכמובן לעדכן כל מקום שאני נמצא אם לא מעדכן זה יוצר ריב גדול מאוד, היא לא מרשה לא לפתוח פייסבוק כי בהתחלה שיצאנו היו לי ידידות שהייתי מדבר איתך מהעבודה ולימודים שיחות לא אינטימיות אלא רגילות כמו בין ידידים. אני מאוד אוהב אותה וכל נסיון לדבר איתה לא עוזר כבר 6 שנים שתשתנה, היא אומרת זאת אני ואני לא ישתנה ואם לא טוב לך אז תלך. וקשה לי מאוד ללכת אני אוהב אותה אבל מצד שני עומד להשתגע כבר לא מסוגל אני מרגיש בכלא. בנוסף מקרה ספציפי שקרה שאני רוצה לקבל חוות דעת עליו, היא אוסרת עלי לצאת מהבית אחרי השעה 11 בטענה שהיא לא רוצה שכשנתחתן אני ישאיר אותה לבד למרות שעכשיו אנחנו לא נשואים וגרים בנפרד בכלל, והיא עוד טוענת שכשחבר בא לקחת ממני משהו ואני יוצא מהבית לתת לו את מה שביקש אז אסור לי לשבת באוטו ולדבר איתו כמה דקות כי זה ילדותי בעינייה והיא מתחילה לספור לי זמן אם לא חזרתי לבית בתוך 5 דקות מתחילות קללות ואיומים והסברים כמה אני חרא. אשמח מאוד לדעתכם ומה אתם ממליצים לעשות חשוב לי לשמוע עוד דעות של אנשים כי היא ערערה לי את הביטחון היא אומרת שהיא בסדר ואני הבעייתי פה ואני מרגיש שאני לא בסדר וככה זה נורמלי לחיות. הייתה לנו פרידה עקב קשיים בזוגיות ושקרים מצידי ושליטה וכוחניות בצורה חריגה מאוד ונוקשה מאוד. לאחר 3-4 פרידות כולם מצידי ותמיד היא רדפה אחרי עד שהשיגה את מבוקשה בחזרה, חזרה להתנהגות הרגילה של הכוחניות ותודיע לי איפה אתה בכל שנייה, אני לא מרשה לך לשתות אפילו שלוק מבירה גם אם זה פעם הרבה זמן, באירועים אתה לא זז מלידי ואם אתה רוצה לעשן או לקום להגיד שלום לאחד הדודים אין סיכוי בקיצור אזיקים שקופים, בנוסף אין לדבר עם בנות בכלל וכשאני מתכוון גם לבנות שעובדות איתי או לומדות איתי כיוון שהיא מאוד קנאית וחסרת אמון, היא עוקבת אחרי ומוצא אותה לא פעם עומדת בפינה ומסתכל עם כשאני יושב עם החברה שלי בלימודים לדוגמה עם יש מישהי שיושבת ליד ואם כן זה עילה לפרידה מבחינתה. כמובן שלאחר חזרתנו האחרונה אנחנו כבר מעל חצי שנה ביחד ואני ספרתי למשפחתי ולכל הסובבים אותי שחזרנו והיא מצידה חצי שנה מורחת אותי שהיא לא מספרת כי היא מפחדת להיפגע, חצי שנה שאנחנו נוסעים והיא מתחבאת שלא יראו אותה אוסף אותה ממקומות לא גלויים מרוחקים יחסית מהבית וממש מציק ברמה קשה. כשאני אומר לה תספרי כי זה כבר קשה ככה אני לא מרגיש שאני חיי עם בת זוג אז היא אומרת אם לא מתאים לך תלך. מה דעתכם אני איכשהו מבין שהכול פה ממש לא בריא אבל לא מסוגל ללכת כיוון שפוחד שהיא תלך עם מישהו אחר או כי אני אוהב אותה די מבולבל.

אביעד היקר, אתה מתאר מערכת יחסים מאוד לא סבירה, אשר בה לדבריך אתה משתגע. במקרה כזה, גם אם אתה נותן משל ודימוי בלבד, הרי חובה עליך קודם כל לדאוג לשפיות דעתך ולבריאותך הנפשית, שפירושה עזיבת המערכת הזוגית הנוכחית. אתה נותן תיאור ארוך של מערכת יחסים של שתלטנות, התעללות וחודרנות של בת זוג שאפילו אינך גר איתה, והעמדת מגבלות ותנאי קיום בלתי סבירים לחלוטין. לא ברור מדוע אתה מוכן לציית להם. אתה מצידך נוהג כדי להינצל ולהתחמק ממסכת של שקרים, והופך להיות שקרן כרוני. תחת הכותרת שאתם לא יכולים האחד בלי השני וכי קיימת "אהבה" ביניכם, ותחת הכותרת של פחד מלאבד את הרכושנות האחד על השני, או במילים אחרות, הפחד מקנאה פתולוגית כאשר כל אחד יהיה עם בן זוג אחר, אתם ממשיכים בקשר. להערכתי, הקשר פוגע בכל אחד מכם מבחינה נפשית, מביא כל אחד מכם לקצוות של שתלטנות, שקרנות וחיזוק היבטי נפש בלתי רצויים ולא בריאים. מומלץ כמובן להיפרד, ואם קשה לכם לעשות זאת, גשו כל אחד מכם בנפרד לטיפול אישי, או שתתחילו בטיפול זוגי לצורך פרידה. בטיפול זוגי יעלה כל אחד מכם את טענותיו ואת דרישותיו מבן זוגו, ואני מקווה שניתן יהיה לעשות סדר בבלגן. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אין ספק שמדובר בזוגיות לא בריאה לפי התיאור הבחורה בעלת חוסר ביטחון מהותי ביותר ומשתמשת בכוחניות ככלי שזה הדבר הכי הרסני שיש, בגלל חוסר הביטחון היא מנסה להשיג שליטה בעזרת כוחניות ושם שורש העניין. אתם יכולים לנסות תרגילים לבניית אמון וביטחון או אם אין באמת עם מי לדבר פשוט תכוון לפרידה וסה טו, ושלא תעשה לך נזק עם כל הכוחניות הזו בהצלחה

נשואה 12 שנים. עם שלושה ילדים האחרון נולד לפני חצי שנה. מאז ומתמיד יחסינו היו בעייתיים או כמו שביתי הבכורה מגדירה זאת "אתם כל הזמן רבים". מאז ההריון האחרון המצב הדרדר יותר ויותר כאשר בעלי פשוט התעלם מההריון ומקשיים שהיו לי ולא טרח לעזור בכלום-לא בניקיון, לא עם הגדולים כלום. כשהיו לי בחילות וצרבות עברתי לישון בסלון אבל מהר מאוד חזרתי לישון ליד בעלי כשהסקס נעשה לעיתים רחוקות..לאחר הלידה הפסיק בעלי לישון איתי ועבר לחדר אחר כאשר התינוק בכה ואני הייתי כואבת השניים הגדולים...כשניסיתי להעיר אותו שיתן יד היה צועק עלי שזו הפעם האחרונה כי הוא צריך לעבוד ואני בחופשת לידה. ואז החל גםלנעול את הדלת אחריו...מאז הלידה כבר חצי שנה היו לנו מפגשי מין לא יותר מחמש פעמים. אני עייפה מבעלי ומההתנהגות הפוגענית שלו בפעם האחרונה שביקשתי לפתוח בפניו את חומרת המצב אמר לי שאני כבר לא אשתו הרבה זמן מבחינתו ומצד שני מסרב להתגרש..הוא לא מכבד אותי ואם אני שואלת אותו שאלות הוא מגיב בחוסר סובלנות במקרה הטוב ובתוקפנות במקרה הרע..הלב שלי מתכווץ ואני מרגישה סחרחורת כשהוא מגיב בכעס כלפי..כאילו הולכת להתעלף...כאבא הוא סבבה ואהוב. מה עושים?

פונה יקרה, הרושם הוא שמבחינה רגשית ותפקודית כלפיך הגיע בעלך לחוויית סוף הנישואין. אין הוא רוצה להיות בעלך, אין הוא מתחשב בך בשום צורה, ומפליא שהצלחתם להשחיל 5 פעמים של יחסי מין ביניכם במצב הנוכחי. גם את לא מלקקת דבש והבעיה העיקרית שלך כרגע היא סירובו להתגרש ממך. כלומר, בעלך מעדיף שתמשיכו להתגורר יחד באותם תנאים פסיכולוגיים ורגשיים עכורים, מבלי להיפרד כיאות וכמתבקש מהמצב בצורה של גירושין. משמעות הדבר שאת צריכה לצאת למאבק על הגירושין. הייתי ממליצה לך קודם כל לפנות לעורך דין הבקיא בהלכות גירושין כדי לקבל המלצות ועצות מה עליך לעשות. זה עשוי להיות תהליך מאוד יקר כספית ומאוד לא נעים רגשית והתנהגותית, על מנת ליצור מצב שגבר שאינו מעוניין להתגרש, יהיה מוכן לתת גט. מאחר וזהו מסע ארוך ומפרך רגשית וכלכלית, עליך להתייעץ כאמור עם עורכי דין מומחים בתחום. כדאי אולי להתחיל בארגוני סיוע לנשים כגון ויצ"ו או נעמ"ת לפני שאת מתחילה להוציא עשרות אלפי שקלים על עורך דין פרטי. במידת הצורך אולי יהיה לך צורך בליווי של פסיכולוג לשם הקלה עם ההתמודדות. מקווה שתצליחי. כל טוב, אילנה

סליחה שאני מעירה לך אבל- למה חשבת להביא אתו עוד ילד עם המצב ביניכם לא היה תקין עוד קודם??? הוא נשמע אגואיסט אני מתמודד עם בעל דומה. אבל לא העזתי להביא אתו עוד ילד כשזיהיתי שהוא כזה בעייתי.

שלום רב, סליחה על אריכות הדברים אך אני חייבת לתת לך תמונה מלאה ככל האפשר. התחלתי לפני 3 חודשים קשר עם בחור שגר בחול. אני בת 31 . הוא בן 36. הכל התקדם ממש מדהים נהננו כל כך ביחד והצלחנו לשמר הכל למרות המרחק בזכות הידיעה שאני עוברת לגור לידו בקרוב (בלי קשר אליו זה בתכנון). לפני כמה ימים עשינו שיחה ושיתפתי אותו בפחדים שלי שיעזוב אותי אחרי הסקס ( כי לא שכבנו עדיין. ההכרות בחול הייתה קצרה מידי). וכו והוא ממש עזר לי כדי שלא תהיה לי סיבה לפחד וסיכמנו שאם מישהו מאיתנו מרגיש אי נוחות לגבי משהו בקשר פשןט עושים שוב שיחה ולא נעלמים ומתרחקים בלי להגיד כלום. יותר מזה הוא אמר: "כמו שאני מכיר את עצמי את מוצאת חן בעיני ויש בך משהו מיוחד שאף אחת אחרת לא נותנת לי. גם בתענוג וגם באישיות המקסימה שלך. וכמו שאני מכיר את עצמי זה לא נתון שישתנה ולכן אין סיבה שאקום ואעזוב" רק אציין כאן שנהגנו לקיים סקס וירטואלי במשך כל התקופה בסופש האחרון עשינו הרבה סקס וירטואלי בכל הסוף שבוע. ואפילו פעם ראשונה שהשתנה משהו בקשר והוא הרים אליי טלפון ( עד אז רק התכתבנו) הוא יזם סוף סוף והייתי בעננים. עד אותו סופש היינו מדברים בערך פעמיים בשבוע. היו שבועות שגם נתתמ לו שקט ולא דיברנו. בשיחה האחרונה של יום שבת הרגשתי ממנו שהוא מאותת לי שהוא מתרחק. הוא לא אמר כלום בפרוש ולכן הרגשתי שהוא מנסה לנפנף אותי מבלי לקחת אחריות ומבלי להיות כנה וישיר. שאלתי אותו ולקח הרבה מאוד הודעות עד שהוא "הודה" בזה שהוא צריך להיות לבד והןא צריך שקט ממני לפחות לשבועיים. ההסבר הזה הגיע אחרי שהייתי צריכה לחלוב אותו בסמסים על מה לעזעזל קרה. הזכרתי לו שסיכמנו שנדבר ולא נתרחק סתם ככה. אבל מאחר והוא הודיע שהוא לוקח פסק זמן הוא הרשה לעצמו לא לענות לי יותר. וציפה שאכבד את זה וזהו. הייתי כולי נסערת והכל בדמעות הסטריות פשוט התחננתי בפניו שיענה לטלפון ונדבר 5 דק כמו 2 אנשים בוגרים. כתבתי לו שכמו שהוט מבקש שאכבד את בקשתו ובודאי שאכבד שכך יכבד גם את בקשתי ורגשותיי לשוחח כמו אנשים בוגרים שיחה קצרה כדי להבין מה קורה פה. אבל שום כלום סינן אותי לחלוטין. רק אציין שמוזר בעיניי צורך בפסק זמן כשהמערכת יחסים גם ככה מנוהלת ממרחקים!. ספייס ממה? מסמסים של פעמיים עד 3 בשבוע?? לא יכולתי להפסיק כי הייתי בסערת רגשות ואז בערב אחרי יום של ייסורים קיבלתי הודעה: " זוהי פרידה, שיהיו לך המשך חיים טובים" הרגשתי באותו רגע מושפלת ומרומה. כל מה שפחדתי ממנו בדיוק קרה. והרי רק כמה ימים קןדם דיברנו והסכמנו על הכל. מיותר לציין שהייתי מכבדת את בקשתו לשקט אפילו ליותר משבועיים אלא שהוא לא כיבד את בקשתי ההגיונית לשיחת טלפון של 5 דק. באותו רגע חרב עליי עולמי. כבר הבנתי שאין יותר מה להפסיד כי זה נגמר וכל מה שרציתי זה שהוא יחווה ולו מעט מהסבל שאני חווה. שלחתי לו הודעות די תוקפניות... שמאחלות לו את כל הרע שבעולם כולל שיחטוף מחלות מהזונות שהוא מזיין ושלא יצחליח להנות מזה וכתבתי לו שהלוואי ויקרה לו משהו רע כי הוא בן אדם רע שניצל אהבה תמימה של בחורה ואני לא מסוגלת לאחל לו " חיים טובים" כי לא מגיע לו ואני שונאת אותו. המשכתי והמשכתי ולא יכולתי לשלוט ברגשות שהציפו אותי. הוא מיד חסם אותי מכל מקום אפשרי. אלא שמיד אחרי שסיים לחסום אותי הוא התקשר. לא עניתי. והוא התקשר שוב והשאיר הודעה :" הי, זה אני, לא רציתי לפגוע בך להכעיס אותך ואם נפגעת אני מתנצל. אני מקווה שנוכל להסתדר אז אם בא לך שלחי לי סמס או כל דבר אחר." אגב הייתי גם בשלב הזה חסומה מלמד בטלפון עצמו. לא רציתי לענות מיד כי הייתה לי הרגשה שבן לילה הוא עלול להתהפך שוב כפי שבעצם קרה-הסיבה שהביאה לריב הזה. לכן החלטתי שבבוקר אשלח לו הודעה ולפי זה אדע אם ההודעה שהשאיר עדיין בתוקף. היה לי מוזר מאוד תוכן ההודעה שהשאיר בלילה כי כפי שכתבתי לא חסכתי בהודעות נעצה מליבי השבור. אז מדוע הוא פתאום מבקש סליחה ונשמע כל כך רגוע ועוד אחרי שחסם אותי בגלל ההודעות שקיבל? בהוקר שלחתי לו הודעה:" האם זה היית אתה שהשאיר הודעה?" הוא כתב לי שכן ושאתקשר מתי שנח לי. אז התקשרתי. ואז פתאום נשמעה שיחה אחרת, אולי באשמתי כי ברגע ששמעתי את ההודעה מיד סלחתי. בלי לשמוע בכלל את תוכן השיחה האמיתית. כלומר נקודת הפתיחה בשיחה הייתה שאני כבר סלחתי. וכך נוצרה שיחה הפוכה: אם בהודעה הוא התנצל שפגע בי ואמר שבטוח נוכל להסתדר השיחה כולה הייתה הטחת האשמה על כך שההודעות ששלחתי לו הן אלו שחרבו את האמון שלו בי ואני זו שהרסה את כל מה שהיה בינינו והוא עכשיו עם לב שבור ולא מסוגל להיות עם אף אחד. לא מסוגל לבטוח בי. וזו הסיבה שהוא נפרד ממני. הכל מבחינתו הייתה פרשנות שלי ואני נפגעתי מכלום אלא שהוא לעומת זאת נפגע מדברים שבאמת עשיתי- מההודעות. אני רק אדגיש שכשהוא כתב לי "אני נפרד ממך, כל טוב" זה היה הרבה לפני ששלחתי לו הודעות תוקפניות כאלו או אחרות. ההודעות שלי היו תולדה של הודעת הפרידה הזו ושל מסכת העינויים מהיום כולו, כשכבר הבנתי שלא נותר לי כלום מלבד לפרוק הכל וללכת. במשך כל השיחה התנצלתי וניסיתי להסביר מהיכן זה בה. ושאני לא באמת מאחלת לו רע אלא זה בא מהמקום בו הלב שלי היה כל כך שבור שרציתי שהוא ירגיש כפי שהוא גרם לי. אמרתי שאני לוקחת אחריות על איך שגרמתי לו להרגיש ולכן מאחריותי להוכיח לו אחרת. ביקשתי צאנס נוסף ושלא נהרוס את כל הכיף שבנינו. הוא גם אמר שהוא כבר לא נמשך אליי רק בגלל זה. הוא לא מכיר אותי ומפחיד אותו לחשוב אפילו על לשתות כוס קפה איתי. הוא אמר שהוא לא מסוגל לסמוך עליי למרות כל הכיף שהיה לו איתי. ולמרות שהוא יודע שאני בן אדם טוב. הוא לא מדמיין שאדם כזה שכתב לו הודעות כאלו ייגע בגוף שלו. ובכלל לסמוך עליי או להימשך אליי. וזאת למרות שהוא כן נהנה איתי מאוד והרגיש שאני נותנת לו משהו מיוחד. והוא גם הסכים עם זה בשיחה. המשכתי להתחנן שייתן לי הזדמנות לתקן ולהוכיח לו שאני יודעת גם אחרת. לרגע הוא כבר כמעט קבע איתי. הוא הסכים להקדיש לי חצי שעה ולא דקה מעבר . אבל שלא אגע בו.הסכמתי. אך כשהבנתי שזה נועד כדי לתת לי הזדמנות נוספת להתנצל ולא הזדמנות לדף חדש ויתרתי. היו רגעים בשיחה שהיו טובים יותר וניזכרנו בדברים טובים בקשר שגרמו לשנינו לצחוק בשיחה הקשה הזו והיו רגעים ששוב הוא פשוט לא היה מסוגל. היה רגע שהוא אמר לי:"לא אכפת לי מהרגשות שלך. אכפת לי רק מהרגשות הקשים שלי". זה היה לי מוזר כי בהודעה הקולית הוא הרי התנצל אז איך פתאום לא אכפת לו? הוא סיפר לי שזו בדיוק הסיבה שבגללה הוא לא רוצה יותר מערכות יחסים כי תמיד האישה פוגעת בו כל כך. ואז לפי הדברים שהוא אמר הסברתי לו שהוא משליך עליי חלק מפגיעות העבר שלא קשורות למה שכתבתי בכלל. אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא יקר לי ואני לא מתכוונת לוותר עליו ולהרים ידיים. הוא אמר שהוא צריך זמן ואולי כן נוכל להיפגש ואולי לא. אולי נהיה סתם חברים ואולי הוא יחליט שהוא לא מסוגל לשמוע ממני. כל רגע הוא אמר משהו אחר. היו רגעים שאמר לי לשכוח ממני והיו רגעים שהרגשתי שזה בסימן שאלה. הרוח שינתה כיוון בכל רגע. אך השיחה נערכה קרוב לשעתיים. אני פשוט מרגישה שהרסתי הכל במו ידיי , שפירשתי לא נכון מה שהוא התכוון ושבגלל זה הפסדתי אותו. אני יודעת שהזמן היא תרופה. אבל האם הזמן הזה לא עלול רק להראות לו כמה טוב לו יותר בלעדיי במקום להפך? הזמן עלול לגרום לכך שחברים שלו יחזקו את זה שהוא העיף אותי ומה הוא צריך אותי בכלל...לא? גם המערכת יחסים בינינו הייתה כל כך טרייה וקצרה שהזמן עלול רק להרגיל אותו למצב שהיה לפני שנפגשנו. יש לו יומולדת שבוע הבא. אולי יש לך רעיון להפתעה שאני יכולה לעשות לו? אני באמת מוכנה לעשות הכל בשבילו. לקום ולטוס אליו למרות שאני רק יודעת באיזה עיר גר והיכן עובד ולא את הכתובת שלו. אני מרגישה אשמה. אני מוכנה לעשות לו הפתעה ביומולדת. לסוע אליו לשלוח לו משהו מרגש. כל דבר. ובכלל מה לעשות? איך לגרום לו לתת לי צאנס שמגיע לי? הייתי באמת טובה אליו והייתה מעידה. כי היה לי קשה. אבל אני אוהבת אותו ולא רוצה לוותר. אמרתי לו את זה אבל זה לא הזיז לו. איך אפשר לעורר את היצר המיני שמשך אותו אליי כל כך? אני באמת מוכנה להכל- כולל לשלוח לו סרטון שלי.... אם זה מה שיעזור. באמת הכל! גם אמרתי לו: אני מוכנה לסקס לילה אחד איתו ושאחרי זה יעיף אותי לקיבינימט... אני יודעת שזה מזעזע אבל אני לא יכולה בלעדיו ואני באמת מוכנה לסקס בלבד איתו.... הוא הדבר הטוב ביותר שיכל לרצות אותי ואני הייתי מטומטמת... והרסתי הכל . מצד שני- נכון שכתבתי דברים מוגזמים ותוקפניים. אבל יש הבדל גדול בין מעשים לדיבורים. וקשה לי להבין איך אי אפשר להירגע. להבין שהייתה תאונה. שעברנו יום קשה. אנחנו 2 אנשים בוגרים (31 ו-36) מה? אי אפשר לקיים שיחה בוגרת על כוס קפה וללמוד מטעויות כדי שלא יקרו שוב ופשוט לנשום עמוק ולהמשיך הלאה? עובדה-הוא פגע בי ואני מוכנה לסלוח ככה. רק כי הוא יקר לי. אמרתי לו את זה. אבל הרגשות שלי לא מעניינים אותו. מה עושים? בבקשה תעזרי לי. אני מוכנה לעשות הכל כולל להיות הכי זולה וזנותית חוץ מדבר אחד: לוותר עליו.

פונה יקרה, הדבר היחיד שאת זקוקה לו, ואולי לא יהיה לך כלל נעים לשמוע, לצאת מן הסרט בו את חיה ולנחות במציאות. במציאות בני אדם יוצרים קשרים באופן פיזי של נוכחות הדדית האחד עם השני. נכון הוא שלעתים מקדימה את ההיכרות במציאות תכתובת אינטרנטית או מס' שיחות טלפון, אך בעיקרו של דבר ללא קיום מפגש אנושי במציאות הפיזית, הרי שכל חוויה של קשר במקרה זה הינה פנטזיה אישית פנימית. או במילים אחרות - מעולם לא אירע דבר ביניכם, ומעולם לא קרו הדברים. התכתבת עם מישהו באינטרנט, עשיתם סקס וירטואלי ופיתחת לך חיים שלמים בדמיון סביב אדם שאינך מכירה כלל. כמה טוב שאינך יודעת את כתובתו, וכמה טוב שנמאס לו מכל העניין של "להשתגע באינטרנט" על ריק ולבנות לשניכם עולם וירטואלי דמיוני. כמובן שאת יכולה לחיות בלעדיו, שהרי זה בדיוק מה שעשית בזמן התכתובת איתו - חיית במציאות הפרקטית בלעדיו וחיית בדמיונך (כלומר במציאות הפנימית) יחד עם גיבור הפנטזיה. הצורך הדחוף כרגע הוא להתקרקע במציאות. אני יודעת שדבריי לא יהיו מקובלים עליך וגם לא נעימים. למה הוא צריך מישהי מארץ רחוקה, בלתי מושגת, במקום מישהי שהיא זמינה מבחינה גאוגרפית? כמובן שאותה שאלה רלוונטית גם לגביך. את באמת חושבת שבעזרת סקס ללילה אפשר לכבוש את לבו של גבר? אני מבינה את כאבך, עוגמת הנפש וחווית האובדן שלך. להערכתי מומלץ ביותר שתפני לטיפול פסיכולוגי ובהחלט יש אפשרות שיהיה צורך בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה על מנת להתגבר על המשבר הנוכחי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני ובעלי כ10 שנים יחד יש לנו שלושה ילדים ובעלי כמר המון זמן עושה סקס בהרגשה כאילו עושה לי טובה. אין לו צורך בכלל יש לציין שאנחנו דתים אז פעם בחודש חייב אבל שלקחתי גלולות ולא קיבלתי מחזור אז 4 חודשים הוא פשוט מתעלם. כל פעם שאני פותחת את הנושא הוא מאשים אותי, אבל אני מרגישה שזה רק תרוצים. מבחינתו אנחנו חיים מצוין ובי זה ממש ממש פוגע ואני פשוט לא יודעת מה לעשות?.. ולמי לפנות. כי לא בא לי להתגרש. מצד שני בעלי הוא לא בעל הוא רק שותף בגידול הילדים וכלכלית. בנושא אהבה או מיניות אני לא מקבלת ממנו כלום אפילו לא נשיקות פשוט שום דבר. ממה זה נובע? ומה עושים?

שירי היקרה, בעלך מפרנס ומשתתף בגידול הילדים, אך אין בין שניכם יחסים של חברות, אהבה ומיניות. לדבריך, הזוגיות בעצם נעלמה. אין אני יודעת באיזו מידה קשור הדבר לדינמיקה של היחסים ביניכם, ובאיזו מידה קשורים הדברים לאישיותו ולמיניותו של בעלך. התופעה של גברים הנרתעים ממין עם נשותיהם היא, למרבית הפליאה, נרחבת למדי, ואני מפנה אותך לכתבה בנושא. http://www.doctors.co.il/ar/18306/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A1%D7%A7%D7%A1%3A+%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA באשר לייעוץ וקבלת עזרה, עולה השאלה מה מידת הדתיות שלכם. אם אתם דתיים מתונים, יתכן בהחלט שסביר לכם לפנות לקבלת עזרה לפסיכולוג שהוא גם יועץ נישואין. אם אתם ברמה דתית מחמירה, יתכן ולשם פתרון בעיות משפחתיות וזוגיות יש בקהילה אנשים המשמשים כיועצים (בדרך כלל מוכרים כרבנים). האידיאלי מבחינתכם הוא שבעלך יכיר בעובדה שקיימת בעיה של מיניות ואינטימיות ביניכם ויהיה מוכן לפנות יחד איתך לקבלת ייעוץ מקצועי מהגורם המתאים לכם. במידה ואין הוא מוכן לשתף פעולה, ומכחיש שקיימת בעיה, תופעה החוזרת על עצמה לעתים קרובות אצל הרבה גברים נשואים, מומלץ לך לפנות באופן אישי לייעוץ פסיכולוגי על מנת לארגן את רגשותיך ומחשבותיך נוכח המצב. שווה להתייעץ מה כדאי לך לעשות בנסיבות הנוכחיות. זה לא פשוט ולא קל, אך זהו המוצא העומד בפניך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אז ככה אני לא יודע אם אני הומו... אני בפחדים אני חושש מזה אני בקשר רע עם האבא ההורים שלי גרושים מאז שאני תינוק אני מאוד מאוד פוחד מזה אני לא יודע מה לעשות אני מתאהב בכל אחת שאני רואה אבל אני ממש בהתלבטות

פונה יקר, שאלתך אינה ברורה. אתה מספר על רקע אישי לא פשוט ועל נטיה להתאהב ללא הבחנה בכל בחורה שאתה פוגש. לא ברור מהו גילך, לא ברור האם היו לך התנסויות מיניות עם נשים, ולא ברור כלל אם הייתה לך אי פעם בת זוג. כך שכל התחום של הקשר שלך לנשים מתואר בצורה מבולבלת ולא ברורה. מאחר והדגשת את הקשר לנשים בצורה אקראית ולא יציבה, לא סיפרת כלל על יחסך לגברים. האם התאהבת אי פעם בגבר? האם נמשכת אי פעם לגבר? האם היו לך חוויות מגע אינטימיות עם גבר כלשהו? מכל האמור לעיל לא ברור בכלל מהיכן צצה החרדה האם אתה הומוסקסואל או לא, או למה בכלל אתה מעלה שאלה זו. אין קשר בין החרדה המאיימת עליך לבין התיאור האישי הקצר מדי שנתת אודות עצמך. הקיצור, הפניה לא ברורה ולפיכך אין שום אפשרות לענות על שאלתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בת 25, לפני כמה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. כבר היינו אמורים להתחתן, הוא הציע נישואים, סגרנו אולם ובסוף נפרדנו. אני יודעת שהוא לא מתאים לי, אני באמת יודעת שהאופי שלנו לא מתאים. היינו רבים מלא, כל אחד חייב להגיד את המילה האחרונה ולא הסכמנו על הרבה דברים. אבל אני כל הזמן בוכה ומתגעגעת לתחושה שהייתי איתו. אני מאוד רוצה כבר להתחתן ולהביא ילדים. כולן סביבי נשואות ואני מרגישה שהחיים שלי לא מתקדמים. אני לא אוהבת את איך שהחיים שלי עכשיו. אני מרגישה בשלה להקים משפחה. אני מרגישה שהגעגועים אליו הם בגלל שכבר הרגשתי שאני מתחילה לבנות את החיים שלי, היו יכולים להיות לי חיים מעולים איתו. הייתה לו דירה ומבחינה כלכלית הוא מסודר. כבר הרגשתי שאני בונה את עצמי. כבר חשבנו על עתיד משותף. עכשיו אני מרגישה שחזרתי אחורה. צריכה מחדש לצאת לדייטים, אף אחד לא מוצא חן בעיניי, אני פוסלת גברים בגלל המראה החיצוני שלהם, העדה שלהם, מצבם הכלכלי... מתקשה למצוא מישהו שימצא חן בעיניי מכל הבחינות. חשוב לי גבר שנראה טוב... ומתקשה להמשך לגבר שנראה שצת מלא אפיו אם הוא בחור מקסים. ניסיתי לתת צאנסים אבל לא הרגשתי שאני מצליחה לרצות להיפגש עם גברים אחרים, בעקבות זה הם הרגישו שאני לא מעוניינת (מה שנכון). אני לא מוצאת מישהו שאני רוצה. אני בדכאון מזה. כל כמה ימים בוכה. ביום העצמאות פגשתי את האקס שלי במסיבה והוא בא להגיד לי שלום וחיבק אותי, זה עשה לי רע. לא הפסקתי לחשוב עליו עד היום. אני יודעת שאין סיכוי שנחזור, למרות שמבחינתי אני כן הייתי רוצה (אפילו שאני יודעת שיש דברים בהתנהלות שלו ושל משפחתו שממש לא מתאימים לי) אבל אני יודעת שהוא לא רוצה אותי יותר. הוא פגוע מאיך שהתנהגתי אליו, חושב שאני לא מכבדת אותו ושיהיו לנו חיים רעים יחד ושנתגרש. ואני חושבת שגם הורים שלו קצת הכניסו לו לראש שאני לא מתאימה לו. אני חושבת שהוא צודק, שזה גם לטובתי. אבל מתקשה להמשיך הלאה, אני רוצה כבר למצוא מישהו אחר ולהתחתן אבל מתקשה להתפשר על גבר. מצד אחד מצאתי מישהו נחמד וחשבתי לעצמי אולי להתפשר על המראה החיצוני שלו כדי שלא אשאר בסוף רווקה זקנה. מצד שני אני רוצה לאהוב את הגבר שלי, להיות שלמה איתו, אני בחורה שמסוגלת להתאהב בגבר, ואני לא אוצה להתפשר ולחיות עם מישהו שאני לא אוהבת אותו. אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כרגע שאף גבר לא מעניין, לא מוצאת מישהו שעונה על הדרישות שלי, אני מתחילה להלחץ כשאני רואה סביבי אמהות וילדים. אני לא יודעת כבר מה עובר עליי, אשמח לעזרה.

דנה היקרה, בואי נעמיד דברים בצורה בהירה: א. לפי תוכנית החיים הפנימית שלך (כלומר לפי משאלות ליבך) היית רוצה בגילך, 25, להיות נשואה ולהביא ילדים לעולם. בעובדה זו אין פסול משום בחינה. ב. הפסול הוא שאת משליכה את מאווי ליבך על הסביבה ורואה סביבך שכל בנות גילך או חברותיך כבר נשואות עם ילדים, מצב שהוא בהחלט לא אופייני לתרבות הישראלית החילונית המודרנית. אינני יודעת היכן את מתגוררת, מהי התרבות המשפחתית והעדתית בה את חיה, ובהתאם מדוע את רואה את בנות גילך כולן כנשואות ואמהות - עובדה שאינה נכונה לחלוטין מבחינה סטטיסטית. ג. את מתארת כיצד נפרדת מבן זוגך לאור סיבות מוצדקות לחלוטין, של ריבים מתמידים, מאבקי כוח, הצורך להיות צודק, אי התאמה משפחתית וכו'. לאור נתונים אלו נראה סביר שחיי נישואין רק היו מחריפים את הבעיות ובהחלט יתכן שהייתם מוצאים עצמכם בזמן די קצר גרושים, עם או בלי ילד משותף. כך שהפרידה בעצם מנעה הסתבכות וצרות וטוב שכך. ד. הרושם הוא שהגעגוע שלך הוא לאו דווקא לאישיות של חברך לשעבר, אלא הגעגוע הוא למשאלה האישית של עצמך להיות כבר נשואה ואמא. למדי להפריד בין הגעגוע להגשמת האידיאל האישי, לבין הגעגוע לאותו אדם שלא התאים לך לחיים משותפים. ה. בשלב הנוכחי לא גמרת לעבד את הפרידה. הרושם הוא שאת מאוד ממהרת לנישואין. אולי בחוסר פרופורציה למשך הזמן שאת נפגשת עם בחור וכמו כן יש משהו בהתייחסות העדתית שלך שמפריע לך. כמובן שאינני יודעת מהו מוצאך ואילו בני עדות מפריעים לך. בתחום המוצא הייתי בהחלט ממליצה לרכך את הקריטריונים ולהיפתח לבני העדות השונות בארץ תוך התרחקות מסטריאוטיפים עדתיים. אני חושבת שבשלב הנוכחי את צריכה לקחת לעצמך קצת פסק זמן. אולי להיות קצת עם עצמך ועם חברות, אולי לא לרוץ מדייט לדייט, ואולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. את לחוצה מדי, לוחצת גז חזק מדי, חסרת סבלנות וממהרת לפסול בני זוג. עליך להירגע, להבין את עצמך יותר, לקבל תובנות אודות עצמך כדי להיות מכילה יותר, סובלנית יותר ומקבלת יותר את מי ששונה ממך. קחי את הזמן להתאוששות וצמיחה אישית ותחזרי למעגל ההיכרויות רק אחרי שתרגישי שאת רגועה מספיק וחזרת לחיים בצורה נעימה, נינוחה ומשודרגת יותר מבחינת עצמך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי שמי מאיה אני אמא שלשלושה ילדים גרושה כשנתיים ופרודה מבן זוג שהיה לי בשנה וחצי האחרונים את נדב פגשתי ארבעה חודשים אחרי שבעלי עזב את הבית מיד כשהכרנו התאהבנו מאוד לאחר תקופת ההתאהבות שנערכב כחודש חודשיים התחלתי להרגיש קשיים מול נדב וכל הזמן הרגשתי רגשות של דחיה ומשיכה מול הקשר הזה נדב הוא בחור בן 50 איש ים שלא ממש עובד בתקופה שהכרתי אותו הוא גר אצל ההורים מס חודשים אותי זה מאוד הבהיל שהוא יעבור לגור איתי כי הרגשתי שאני לא ממש יודעת את המקום ממנו הוא התאהב בי בכל מקרה לאורך כל השנה וחצי יצרתי לא מעט פרידות שהיו מאוד מאוד קשות לנדב שהתאהב בי מאוד לאחרונה החלטתי לעבור דירה והצעתי לו שנמשיך לשם יחד ונבנה חיים משותפים נדב אמר לי כמה פעמים שהוא מעדיף להשאר ליד הים היכן שהוא גר עכשיו לבד ולא כל כך מוכן לחיות חיים ע חיכוך גבוה של 3 ילדים קטנים אני לא הסכמתי יותר להשאר ביחסים וכבר הרגשתי שלמרות האהבה הגדולה אין לנו באמת עתיד משותף כרגע אנחנו פרודים כחודש וחצי ולי קשה מאוד וגם לו ועדיין אני מרגישה שמשהו לא עבד למרות שכשלא היינו בפרידה הכל היה ממש נפלא

מאיה היקרה, מהמידע שאת נותנת אודות נדב, לא ברור האם הוא עובד לפרנסתו, האם הוא אדם היודע לעמוד לאורך זמן בהתחייבויות בצורה יציבה, האם היה אי פעם בקשר נישואין ארוך, והאם יש לו ילדים או לא (ואם כן, מה אופי הקשר איתם). התיאור שלך אודותיו מאוד מצומצם ומעלה דימוי של סוג נווד ים. לא ברור אם עוסק בדיג, בימאות, כמציל או פשוט אוהב לגור ליד הים, ואם כך הוא הדבר חוזרת השאלה - האם יש היבט מסוים של החיים בו הוא מתמיד בצורה רציפה ויציבה. הרושם, שהוא בהחלט צודק באומרו, שמגורים משותפים עם אישה ושלושה ילדים זה מדי קשה עבורו ומדי חונק. אם כך הוא הדבר, יש להאמין לדבריו ולקבלם כפשוטם. הרושם הוא כי אתם שונים מאוד במבנה האישיות וברקע האישי, וכי אין הוא מתכוון לחיי שגרה משפחתיים, מה שככל הנראה את מתכוונת לו. במקרה זה הפרידה היא אכן בלתי נמנעת. העצה היא לקבל את העובדה שאהבה היא כוח חזק ומניע מאוד בחיים, אך אין היא פועלת בוואקום. על אהבה להשתלב באורח החיים ובהעדפות התפקודיות והערכיות של שני הצדדים. במקרה שלכם לא קיימת ההשתלבות הנחוצה. פירוש הדבר שקשר קרוב מדי ובעל התחייבות יחבל ביכולת האהבה המשותפת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 30 ללא נסיון מיני מטעמים של חינוך דתי וחוסר ניסיון עם גברים. כרגע אני בתחילתו של קשר זוגי טוב ומהנה. אני מעוניינת במגע ואוהבת את המגע העדין של בן זוגי , אבל בכל פעם שהוא נוגע בי באופן מיני מתחיל אצלי כאב ראש מיידי וחזק ביותר. אני מניחה שזה מכיוון שאני בלחץ אבל לא יודעת איך להתמודד עם זה... אשמח לייעוץ בעניין תודה !

נילי היקרה, נשמע שהתופעה מדברת בעד עצמה. חונכת למיניות רק לאחר הנישואין, וככל הנראה את נמצאת בקונפליקט בין רחשי הלב והגוף הנהנים מן המגע האינטימי, לבין החינוך ההורי המעלה בך ככל הנראה רגשות אשם. אין ספק שקיים קונפליקט בין החינוך שקיבלת לבין חוויית המציאות האישית שלך, והדבר מתבטא במתח. מתח נפשי יכול להביא לכאבים בכל איזור גוף שהוא. ככל הנראה אצלך הדבר מתבטא בכאב ראש. הייתי מציעה למהר ולגשת לכמה שיחות פסיכולוגיות עם מטפלת על מנת להשתחרר מרגשות האשם, וללמוד לקבל היתר עצמי פנימי לגבי ההתנהגות האינטימית ממנה את נהנית והמיטיבה איתך ועם בן זוגך. הדרך בה את הולכת נראית לי בהחלט נכונה וראויה, ויש רק לנקות שיירים של משקעי עבר שכרגע רק פועלים נגדך ולא לטובתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלופ, אני בת 33 גרושה יוצאת מזה 7 חודשיפ עם רווק בן 34. הקשר ביננו טוב וכיף לנו יחד. כשאנחנו יחד אז הסקס טוב וכיף, הוא לא גומר מהר וניכר שהוא נהנה אבל הבעיה היא שהבחור בקושי יוזם מגע ולרוב זה מגיע ממני דבר שלא גורם לי תחושה טובה ומפריע לי מאוד. כאשר אני לא יוזמת נוצר מצב בו אנחנו לא שוכבים שבועיים ויותר. אנחנו לא גרים יחד ונפגשיפ פעמיים בשבוע כך שהפגישות אינן על בסיס יומיומי. אני מתגעגעת וכמהה להיות איתו אינני מבינה מדוע זה כך??? קשה לי לדבר איתו על הנושא הזה שלא ייפגע ואני גם לא יודעת מה לומר כדי לא להשמע פאטתית.... חשוב לציין שמדובר בזמנים בהם אנחנו לבד והילדים לא נמצאים כך שיש לו את כל הסיבות להרגיש נינוח ופנוי. העניין גורם לי לחוסר ביטחון מולו, חוסר סיפוק ואפילו מחשבות של אולי לא נמשךאליי? אולי נמצא עם אחרות? אודה לעזרה :( תודה רבה!

גלית היקרה, את מתארת קשר עם רווק בן 34 שבהחלט יתכן שמטבעו אין לו דחף מיני גבוה. קיימת מוסכמה חברתית בהחלט לא מדויקת, שכל מה שגברים רוצים זה רק סקס. כך שאת מצפה שכל מפגש יהיה מלווה ביחסי מין. אין שום פסול בציפיות שלך, אך יתכן שהצורך המיני שלו הוא פחות מזה שלך. לתופעה עשויות להיות סיבות הורמונליות, אשר ניתן לבדוק אותן בבדיקת דם פשוטה, או סיבות נפשיות. אני חושבת שמן הראוי שתעלו את הנושא בפתיחות, ללא האשמה, ללא תביעות או דורשנות, אלא מתוך נסיון אמיתי להבין מה קורה. אני מעזה לחשוב שהדבר אינו נובע מקיומן של נשים אחרות בחייו. כמובן שאין לי כל מידע אודותיו, אך אם הקשר ביניכם טוב ואתם מתמידים בו מזה 7 חודשים, איני רואה כל סיבה שבעולם מדוע הוא זקוק לעוד אישה בחייו. כדאי שתדעי שהתופעה של גברים שאינם להוטים למין, או אפילו נוטים להמעיט במין אינה חריגה, ואני מפנה אותך לכתבה בנושא. http://www.doctors.co.il/ar/18306/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A1%D7%A7%D7%A1%3A+%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA כדאי שבשיחה איתו תבינו שניכם את המידה בה קיים פער בצרכים המיניים ובציפיות המיניות של שניכם. כמו כן חשוב לדעת האם ניתן להגיע לעמק השווה של התאמת הצרכים המיניים. לפעמים הדבר אפשרי ולפעמים לא. תלוי באישיות של כל צד ובאופי היחסים ביניהם. הנושא הוא חשוב ונכבד וראוי להתייחסות מכובדת ומעמיקה בנושא ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, חייבת עזרה. אני בת 24, בחורה דתיה ומחפשת גגר רציני במטרה להתחתן איתו. היום יצאתי לדייט עם בחור, חייבת לציין שהוא מאוד נחמד, היה לי ממש כיף איתו והוא בראש שלי. הדבר היחיד שהפריע לי אצלו זה הגוף שלו, אני מאוד אוהבת גברים שרירים, לא שמנים, מבנה גוף רזה אבל עם שרירים, כתפיים וידיים רחבות. כל בני הזוג שלי היו חתיכים ועם גוף שאהבתי, שרירי וחטוב. ו הוא קצת שמן, יש לו קצת בטן וזה מציק לי. אני יודעת שזו חשיבה שטחית אבל ממש חשוב לי העניין הזה, כדי להימשך לגבר זה מה שאני אוהבת, אני ממש רוצה להשתחרר מזה וללמוד לתת צאנס גם לגברים שהם פחות חתיכים ולא רק שריריים כי אני מרגישה שבגלל שאני בררנית כלפי מראה חיצוני אני מפספסת הרבה בחורים טובים. מצד שני, זה משהו שאני ממש אוהבת אצל גבר וקשה לי לוותר עליו. האם יש לכך פתרון?

שני היקרה, אמרו חכמינו שעל טעם וריח אין להתווכח. מראה חיצוני הוא בהחלט פרמטר חשוב לגבי משיכה ותשוקה מינית. אם הבחור המוצא חן בעיניך זקוק לטיפוח ולשכלול המראה החיצוני שלו בהתאם לטעם שלך, מן הראוי שתחלקי איתו את רגשותיך. יתכן ויהיה מוכן להיכנס לתהליך די קשה ומפרך של תזונה נכונה והשקעה בכושר, ויתכן שהדבר ייראה לו לא לעניין ודורשני מצידך, כך שהוא יחזיר אותך לנקודת ההתחלה - כלומר, זה מה יש take it or leave it. אם מראה חיצוני הוא בעל השפעה משמעותית לגבי היווצרות חיבה ומשיכה, אי אפשר להתעלם ממנו. נסו לצאת עוד כמה פעמים ואם תחושותיך לא ישתנו, תצטרכי לקבל את מי שאת, את בחירותיך ואת העדפותיך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, תרגלתי בעבר עם דיאלטורים אך מאז שנכנסתי להריון הפסקתי בתרגול, אני מעוניינת לחזור לתרגל ורציתי לדעת האם זה מותר בהריון (כיום חודש שישי)? ואם כן האם יש מגבלות או דגשים מיוחדים. תודה רבה!

ליאת היקרה, ראשית מזל טוב על ההריון שנוצר חרף מגבלה מסוג זה או אחר לגבי יכולת החדירה. אין לי מושג עם מי תרגלת החדרת דיאלטורים - האם עם פיזיותרפיסטית? האם עם סקסולוגית שהיא עובדת סוציאלית? האם עם רופאה גניקולוגית? לא ברור לי מה אורך הדיאלטורים ולא ברור לי מה משך ההחדרה אליו התרגלת. נטיית הלב היא לא להתעסק עם החדרה בזמן ההריון כדי לא ליצור גירוי מיותר בנרתיק שאולי יש לו השלכות על בטיחות ההריון. כלומר, למה ליצור סיכונים מיותרים אם אין בהם צורך? אני מאחלת לך המשך הריון מוצלח, לידה קלה ונעימה ומס' חודשים לאחר הלידה, בהחלט ניתן לחזור ולתרגל החדרה של דיאלטורים. בשיטתי, דיאלטורים מוכנסים כל יום למשך שתי דקות בלבד!! כלומר, 4 החדרות - כל אחת בת 30 שניות. אני מפנה אותך לכתבות בנושא. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 http://www.doctors.co.il/ar/18218/%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A1%3A+%D7%99%D7%A9+%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%9C%D7%9B%D7%90%D7%91 כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי אילנה, תודה על התגובה! אשמח להרחיב בכל זאת- תרגלתי תוך קבלת ייעוץ פסיכולוגי-סקסולוגי, עם דיאלטורים של חברת "אמיאל" בדומה לשיטה שהסברת בתשובתך, הגעתי לתרגול נוח יחסית עם הדיאלטור אחד לפני האחרון הגדול (לא זוכרת את הקוטר המדויק). הפסקתי כאמור כשהבנתי שאני בהריון. אני מעוניינת לחזור לתרגל מכמה סיבות- בעיית הכאב בחדירה לא עברה למרות ההריון (לא מפתיע (-: ), אני זוכרת שהתרגול עזר לי מאוד לתחושת הביטחון והשליטה ב"בעיה" וזה חסר לי, ובנוסף חשבתי שהתרגול יכול להוות "טיפול משלים" לתרגול שרירי רצפת האגן ועיסויי פרינאום למיניהם שגם ככה מומלצים בהריון (שלא נדבר על בלון האפי נו שנראה לי חודרני אף יותר מהדיאלטורים ונחשב מומלץ לתרגול בהריון). כמובן שנראה לי הגיוני לחזור להתאמן מהקוטר הקטן ולעלות בהדרגה לפי תחושת הנוחות, אם בכלל. אשמח לדעת האם עדיין נראה לך שתרגול כזה עלול ליצור גירויים וסיכונים מיותרים, האם לדעתך כדאי לי להתייעץ עם רופא? האם את מכירה גורם רפואי רלוונטי (שלא יבטל אותי מייד כי אין לו מושג מה זה דיאלטורים...? ). סליחה על התשובה הארוכה ותודה לך מראש על העניין והרצון לעזור!

שלום, אני נמצאת במצב קצת מתסכל אני ובן זוגי יחד חודש וחצי ובמהלך כל הקשר הקצר רבנו כל מפגש.. שתינו נורא אוהבים ורוצים לשפר את המערכת יחסים ואנחנו גם מדברים על הבעיות.. הבעיה שכל מפגש יש שיחה על הבעיות החלטנו עכשיו לקחת הפסקה שבוע ולבסוף להחליט מה הלאה.. להפרד או למצוא באמת את הכיון... אני מאור רוצה שהקשר יצליח אם תוכלי לייעץ לי לעזור איכשהו אני אשמח תודה.

מיה היקרה, קשה לי להבין את הפרדוקס, איך ומתי אתם מצליחים לאהוב מאוד אחד את השני כאשר כל מפגש מוקדש לריב ולויכוחים. בדרך כלל ריב וויכוחים מעוררים רגשות כעס, עלבון ופגיעות, והם מנוגדים לחלוטין לחוויה של ביטחון, נעימות ואהבה. נדמה לי שהייתם רוצים לאהוב, אך איכשהו זה לא מסתדר לכם בפועל ואתם לא מצליחים לממש זאת. מתוך הפניה אתם נשמעים צעירים, ונראה לי קצת מוגזם אחרי חודש וחצי להפנות אתכם לייעוץ זוגי. הקשר לא בשל, זה מוקדם מדי ולא לעניין. הייתי ממליצה על פרידת נסיון, בדיוק הדבר בו אתם נמצאים, כדי לבחון את רגשות החיבה ורגשות הכעס ההדדיים. יתכן שאחרי תקופת צינון מסוימת ופרספקטיבה של מרחק הדברים ייראו קצת אחרת. יתכן אולי שכדאי גם שכל אחד מכם יתייעץ עם חבריו בנוגע להתנהגותו בקשר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום. אני ובן זוגי קרוב ל4 שנים יחד ישנן עליות ומורדות כמו בכל זוגיות. אדם דומיננטי במיוחד. ועם הזמן הורגל שאני זו שדואגת לו לאוכל ליום יום. ככה הוא עצמאי ומכין לעצמו דברים לאעול חוץ מלעבודה שזה אני דואגת. יש לו ארוחות מסודרות בתור מפתח גוף. ביום שני האחרון התחלתי לעבוד בעבודה חדשה ועמוסה בשעות כך שאין לי כבר את כל הזמן של להכין ולהשקיע ויצא מצב ש3 ימים לא בישלתי. אך מצאתי פיתרון אחר שיאכל. מרגיש לי שההתרגלות הזו לאוכל כבר מעיקה עליי. כאילו אם לא אכין לך לא תאכל?? היום היה לי קצת זמן והחלטתי לפנק אותו. אז הכנתי בשרים. ואורז וירקות בתנור האורז לא היה טוב כפי שציפה והיה חסר טים לטענתו. ובגלל האורז הזה נוצר ביננו ריב נוראי עד כמה שזה נשמע טבסורד. הוא מתפוצץ ומתחיל לזרוק לי מילים כמו את לא יודעת לבשל כלום. חברה שלי לא מכינה אוכל. את לא עושה כלום בבית. מה כבר את עובדת. ויורד עליי בלי סוף שזה מגיע ליציאה שלו מהדירה ולבכי עצום שלי. זו לא פעם ראשונה.. ואני לא חושבת שהבעיה היא בזה שהאורז לא יצא טוב. אלא בו.. אשמח למענה

קרני היקרה, במסגרת יחסי זוגיות קיימות הסכמות או אי הסכמות בנוגע ליחסי התן-וקח בתחומי החיים השונים. למעשה, זוגיות היא רשת סבוכה של חוזים סמויים וגלויים של מה כל אחד נותן ומה כל אחד מקבל. כאשר קיימת התאמה בציפיות של שני הצדדים אז היחסים זורמים כתקנם. במקרה של אי התאמה בציפיות, נוצרים קונפליקט וריב. ראשית חוכמה, עליכם לקבל החלטה בשאלה - מי מבשל בבית? בפרט בתקופתנו, שבה גברים הפכו לאשפי בישול ומומחים במטבח. במידה ואינך רוצה לעסוק בבישול, או רוצה רק לעסוק בכך בהיקף מצומצם, עליכם לקבל החלטה מי יבשל בשאר הזמן. לא תמיד צריך לאכול אוכל מבושל - אפשר גם כריכים מסוגים שונים, ואפשר כמובן (תלוי במצבכם הכלכלי) לקנות אוכל מוכן ומבושל היטב בחנויות המתמחות בכך. זוגות רבים מזמינים קופסאות אוכל מבחוץ המספיקות למאכל למספר ימים. עליכם לסגור היטב את החוזה בעניין הכנת האוכל. אין שום חוק או מנהג בשנת 2015 המחייב את אחד מבני הזוג להיות המבשל העיקרי. זוהי שאלה של בחירה, של רצון ושל הסכמה. במידה ותתקבל החלטה שאינה לרצון אחד מכם, הדבר יוליד תהליכים נמשכים של ריב, התפרצויות כעס וחיכוכים. נסו לקחת את הנושא בשיא הרצינות, ללא דעות קדומות, מבלי להישען על נורמות חברתיות של המאה ה-19, וברוח התקופה והתרבות הנוכחיים, לקבל החלטות שתהיינה מאוזנות לפי הצרכים של שניכם. אגב, כל אחד מכם הוא אדם בוגר ועצמאי היכול, אם הוא רוצה, לבשל ולהכין אוכל לעצמו במידת הצורך כחלק טבעי ונורמטיבי של ההתנהלות בחיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בזוגיות עם בחור גדול ממני ב-13 שנה כבר 3 שנים. (אני בת 25 והוא בן 38). מההתחלה לא נמשכתי למראה החיצוני שלו בכלל! הוא כל מה שאני לא אוהבת בבחור... לא יפה, נמוך, שמנמן וגוף לא פרופורציונלי. הגיל הפריע לי גם. (אני נראית טוב). לא הסכמתי לצאת איתו בהתחלה והוא הפך לידיד ממש טוב. עם הזמן גיליתי אופי מדהים, הוא אוהב אותי מאוד, מעריך, עוזר, עושה הרבה בשביל שאהיה מאושרת ומבין אותי. הוא הבחור היחיד שמתייחס אלי ככה. יצאתי עם מספר בחורים בעבר שממש אהבתי ובגילי אך אף אחד לא אהב והעריך בחזרה. אני נמצאת בסיטואציה שלא יודעת מה לעשות. הוא בחור שאפשר לסמוך עליו, הנוכחות שלו בחיים שלי משמעותית מאוד עבורי וקשה לי לוותר על התמיכה הזאת, אבל לא רואה אותו כבן זוג. המראה החיצוני שלו מאוד משפיע עלי. מרגישה שיש לי 50% בלבד, כאשר חסר לי את ה-50 האחוז של המראה החיצוני. הוא יודע על הנושא הזה, וכל פעם שאני חותכת איתו כי זה לא פייר כלפיו אני חוזרת אליו שוב. מרגישה מן בדידות שהוא לא איתי. הייתי רוצה שהוא יהיה רק ידיד אבל לא חבר. מן הסתם שהוא נכנס לדיכאון כי הוא מאוהב ורוצה מערכת זוגית וחתונה. הוא קצת תלותי ולא רואה את עצמו ממשיך בלעדי ככה שקשה עוד יותר לעזוב. הפחד שלי הוא לא למצוא בחור שיאהב ככה ולמצוא את עצמי לבד בסוף. אני אוהבת אותו אבל לא מאוהבת בו. להתפשר? (לא יודעת אם זה קשור אבל חייבת לציין שגדלתי בלי אבא, ולפעמים אני מרגישה שהוא ממלא את מה שלא קיבלתי.. תמיכה ואהבה). תודה מראש...

מינה היקרה, מראה חיצוני שאינו מושך עלול לחבל במידה מסוימת. יחד עם זאת, אם אתם בני זוג כבר שלוש שנים כנראה כבר הצלחת להתגבר על זה מדי פעם כי אני מניחה שאתם מקיימים יחסי מין. אם אכן ההנחה הזו נכונה משמעות הדבר שאפשר לפתח תשוקה מינית והנאה מינית לא רק לפי מראה אלא גם לפי התנהגות ומגע. את עושה הפרדה חריפה מדי בין הגברים שאת מעוניינת בהם ושאינם מעניקים לך את היחס אותו את מחפשת, לבין בן זוגך הנוכחי. הפרדה זו תמוהה בעיניי, שכן קשה להכליל ולומר שכל הגברים שנראים טוב אינם מתנהגים יפה לבנות זוגם. זו כמובן אמירה אבסורדית. חרף אי הסבירות של האמירה הזו, הרי מבחינה פסיכולוגית פנימית כך את מרגישה. הייתי מציעה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי על מנת ליישב בתוכך את הקונפליקט בו את מצויה. כל טוב ובהצלחה וחג שמח, אילנה