פורום זוגיות, פרידה וילדים

שלום אני בת 24, היה לי חבר כחצי שנה (בן 24) לפני כשבועיים וחצי הוא הציע לי נישואים. הייתי בעננים, מאוהבת בו מעל הראש, הרגשתי שהוא הגבר של חיי, דיברנו על עתיד משותף ועל ילדים ומגורים. הרגשתי ששנינו בטוחים אחד בשניה ושאנחו ביחד לנצח. שמצאתי את האחד שלי. שבועיים לפני ההצעה לא היו פשוטים, הוא היה בתקופת מבחנים כך שלא נפגשנו הרבה ושבוע לאחר מכן הגיע אליו חבר מחול והם נסעו לטייל בארץ, לכן יצא שלא נפגשנו הרבה. היה לי קשה, ניסיתי להיות נחמדה אך היה לי קשה להסתיר את זה שאני קצת כועסת. מצד אחד ניסיתי לפרגן, מצד שני מאוד התגעגעתי. שבוע לפני שנסע לטייל סגרנו אולם, עוד לפני ההצעה. קבענט שלא אספר עדיין לאף אחד עד שיהיה רישמי. היה לי קשה להסתיר, רציתי כבר לספר והייתי בחוסר וודאות. אז בשבועות האלה קצת רבנו. בנוסף היו לנו מריבות על כסף, הוא בא ממשפחה מאוד מבוססת אך הוריו גם לא מעט שתלטים. הם בונים לנו בית מאוד קרוב אליהם והוא רצה שנגור בו, חששתי מהקרבה להוריו אבל בסופו של דבר הסכמתי שנגור בו, אולם ביקשתי שנגור לפחות בשנה הראשונה קרוב לביתי ולעבודתי (מרחק של רבע שעה נסיעה מביתו) אך הוריו הסכימו לעזור לנו בשכירות בתנאי שנגור לידם. אמרתי שאני מוכנה לשלם בעצמי את השכירות, כי שנינו עובדים אך הוא אמר שחבל על הכסף. הרגשתי שהוא מעדיף לחסוך כסף מאשר שאהיה מאושרת ולהתחשב בצרכיי. היו לנו חילוקי דעות על העניין הכלכלי, הוא רגיל לרמת חיים מסויימת ולא מוכן לרדת ממנה גם אם זה תלוי בכך שהוריו מחליטים בשביליו החלטות כאלה. בשבת לאחר כמה מריבות, הגיעו הוריי לפגישה עם הוריו, במהלך הפגישה אביו של בן זוגי דיבר אליהם בזלזול, כשאבי דיבר על כך שמצבם הכלכלי אינו מזהיר אמר לו טוב למה החפירה, הבנתי במשפט הראשון. כמו כן אמר להם שמי שלא יכול לבנות בית לילדיו הוא מסכן ושלא יתרבה. אוש זילזל במקצוע שלי ושל אמא שלי (הוראה) ובכלל יצאנו בתחושה מאוד לא נעימה. הערב נגמר רע, חזרתי בוכה וכך גם אמא שלי. בן זוגי החל להגיד שהוא מבולבל וחושב שיש בינינו יותר משי פערים. אמרתי לו שקשה לי ואני רוצה לסיים, הוא אמר שאחכה ונדבר מחר כמו שצריך. יום למחרת הוא פשוט זרק אותי (4 ימים אחרי שהציע לי) הוא אמר שזה לא קשור למשפחות, שאני פשוט לא הייתי טובה אליו, זלזלתי בו, לא כבדתי אותו, כל הזמן רבתי איתו. הייתי בהלם. באותו יום הוא אמר שהוא טס לחול, עזב אותי ונסע לשבוע. ואני נשארתי פה, צריכה להתמודד עם המזל טוב של כולם. הוא העלה את הצעת הנישואים לפייסבוק כך שכולם חשבו שאני מתחתנת. מצד אחד, הרגשתי שזה הדבר הנכון, הוא הגיב בצורה שגרמה לי לחשוש, הרגשתי שלמשפחתו יש יותר מדי השפעה עליו ושהכסף מנהל אותם. מצד שני, אני אוהבת אותו, הוא היה מדהים אליי, השקיע בי, תמך בי, הקשיב לי, היה בן הזוג האידיאלי בשבילי. וכשאמר שמבחינתו הוא רוצה לסיים כי אני לא הייתי טוב אליו וכל הזמן רבתי איתו, ידעתי שיש בזה משהו. הרבה פעמים הוא פשוט לא הבין אותי, הייתי נעלבת ונפגעת ורבה איתו. אבל האם זה נכון לסיים קשר על דבר כזה? בלי לתת צאנס? אמרתי לו שאני לא מבינה למה הוא לא דיבר איתי על זה, למה הוא הציע לי נישואים? הייתי עובדת על זה כי הוא חשוב לי. אבל הוא כבר לא הסכים לשמוע. אמר שכבר אין טעם מבחינתו. הייתי מרוסקת, דיברתי אליו מאוד לא יפה, ירדתי עליו ומצד שני רציתי לחזור. הייתי מאוד הפכפכה כי כבר לא ידעתי מה אני רוצה. הוא התעלם ממני ופשוט לא הייתה לי ברירה להמשיך הלאה. במהלך השבוע לא דיברנו, הוא חסם אותי בפייסבוק ובווצאפ ולא מוכן לענות לי. אני מאוד מבולבלת , אני מתגעגעת אליו והוא חסר לי מאוד. הייתי רוצה לנסות לחזור אליו ולבחון את מערכת היחסים שלנו מחדש , אבל הוא פשוט שולל ולא מוכן לשמוע את זה. קשה לי לעכל את הקיצוניות הזו, הוא היה מדבר איתי כל היום על חתונה, אומר לי שהוא מצא את האחת, שהוא לא יוותר עליי, שהוא מרגיש שזה זה. ותוך 24 שעות שינה את החלטות ולא היה מוכן לשמוע אפילו על לנסות שוב. אני לא יודעת מה לעשות, כיצד לגרום לו להבין שאני יכולה להיות טובה אליו ולכבד אותו? שמריבות זה חלק מזוגיות? האם בכלל יש מה לעשות? האם לוותר? אני כל היום חושבת רק על זה. הוא גם כועס עליי בגלל שברגע שנפרדנו ביקשתי שיוריד אותי אצל האקס, הוא פגוע מזה. לא יודעת למה עשיתי את זה, הוא בכלל לא מעניין אותי, אולי חשבתי שזה יזיז לו משהו. אבל הוא זרק אותי, אמר לי שהוא רוצה בשבילו את הטוב ביותר, אני הייתי פגועה. איך אתה יכול לזרוק אותי אחרי שהצעת לי נישואים, פרסמת את זה בפייסבוק ושיגעת את כלה משפחה של עם זה? איך אני יכולה להתמודד עם זה עכשיו?

אלינור היקרה, נדמה לי שיותר מדי מילים רעות, רעיונות רעים, השקפות לא לעניין, השפלות הדדיות ושאר מיני מרעין בישין עלו בינך לבין חברך לשעבר וכן בין ההורים. המהירות שבה התגעש הדם בין ההורים מפליאה במהירותה. למעט כעסים בינך ובין בן הזוג קיימים פערים כלכליים משמעותיים בין המשפחות וכל אחד מכם נתון בהחלט להשפעת משפחתו ורוצה לגור בסמיכות אליה. יתכן וגם קיימים פערים של עצמאות ותלות בין כל אחד מכם ובין משפחתו, אך מכל מקום הרושם הוא ששניכם איבדתם ברקסים והתפוצצתם אחד על השניה בצורה שבהחלט משאירה משקעים וכעסים. אני חושבת שעדיף שהדברים הפסולים והלא מתאימים ייצאו לפני הנישואין וימנעו אותם מאשר ייצאו לאחר מכן ויפרקו אותם. הרושם הוא שאת צעירה, למדת שיעור בחיים. סיימי את הלימודים ופשוט זרמי הלאה. אלו דברים שקורים. אין מה להתבייש בחתונה שהתבטלה ואמצי לעצמך משפט חביב והומוריסטי לגבי המאחלים לך מזל טוב, כי אכן ברוח הימים האלה זה מזל טוב לצאת מעבדות לחירות. המשך חיים נעימים, כל טוב, בהצלחה, חג שמח ומגיע לך לשתות חמש כוסיות בליל הסדר - אחת מיוחדת לכבוד חירותך האישית. אילנה

שלום אילנה אני ובן זוגי אוטוטו שלוש וחצי שנים יחד עברנו לפני מס ימים לדירה חדשה בעיר אחרת, הזוגיות באופן כללי טובה ובסדר, אך יש בה כמה הפרעות שאיני כבר ודעת אם לקום ולחתוך או להמשיך ולהילחם. הסקס ביננו נפגם לאורך הזמן עקב בעיות תקשורת ובעיות שונות בזוגיות עליות ומורדות, חשוב לי לציין כי בעבר היה לנו משבר בו עזבתי את הבית אך נשארנו בקשר כלשהו אך לא ממש יחד, והוא קיים יחסי מין עם מישהי כ3 פעמים ותפסתי אותו על חם דרך הודעות הייתי בשוק טוטאלי ובהלם, מאז רמת האמון שלי נפגמה, אומנם אני אוהבת אותו מאד ויודעת שעשה את זה מחוסק במין מצידי, אבל זה דפק אצלי משהו ואין מה לעשות כמה שאסלח או אעבור הלאה יש כתם לאחרונה הייתי תופסת אותו מאונן ורואה סרטי סקס תוך כדי כי הייתי שומעת את הסרט עצמו, מס פעמים הערתי לו על זה שזה גורם לי לבחילה ושזה לא עושה לי טוב ואמר שיפסיק, אתמול שוב לאחר חזרתי לדירה שמעתי את זה והייתה לי תחושה של גועל שפשוט הרגשתי שדיייי הגיעו מים עד נפש, שאני לא מסוגלת, היה לנו ריב מאד קשה בעקבות זה תמיד ראיתי אותו כבעלי לעתיד ולהקים איתו בית אבל לאורך הקשר יש את ההרגשה הזו שאני צריכה את הלבד שלי ואולי אני לא צריכה להיות איתו אני ממש מתוסכלת ברמות קשות שמאז עניין "הבגידה אני עצבנית מתוסכלת ולא שקטה אשמח לתגובתך

קרן אור היקרה, אוננות של גברים מול פורנוגרפיה הינה דבר נורמטיבי ובשגרה, ותגובתך החריפה לכך אינה דבר מובן מאליו. אני מבינה שאת נוטרת וכועסת על עניין המין החוץ זוגי שהיה בזמן שנפרדתם אך מתוך הפניה נראה שיש ביניכם פערים בראיית עולם, בפרט כנראה בתחום המיני. לא ברור מה היו מקורות הקונפליקט כבר בפרידה הקודמת ומה הרקע למשבר, כך שקשה להבין מתוך הפניה מה בדיוק קורה ביניכם. האהבה, כפי שאת טוענת, המעורבת בתיעוב, נטירת טינה ובחילה מנטלית, ספק אם תחזיק מעמד לאורך זמן. אני מציעה לכם לפנות לטיפול זוגי בו תלבנו את הדברים ובהתאם תגיעו להחלטה האם ניתן להמשיך או שמא יש צורך להיפרד. כל טוב ובהצלחה וחג שמח! אילנה

שלום, אנן בני 42. 4 ילדים מגיל 10 עד גיל שנה. לפני 4 שנים כאשר ילדתי בפעם השלישית עזב בעלי את הבית והותיר אותי שבורה בעודי מטופלת בתינוקת בת יומה. היה קשה ביותר: היתי מניקה ובוכה רוב הזמן. הסיבה שציין: חוסר שביעות רצון מהזוגיות מבלי שהיה כל ריב או כל עניין אחר. ממש סיבות פנימיות מתוכו. לבסוף חזר לאחר חודש וסברתי כי זה משבר גיל 40 מוקדם אן הסבה מקצועית והפיכה משכיר לעצמאי הביאה לכך ושבנו להיות זוג כמו קודם. לפני שנה נולד הרביעי. בעלי לא ממש רצה בהריון. ביקש הפלה וסירבתי והעונש לא איחר להגיע. כאשר שוב כמו אז אני אוחזת תינוק, בעלי רוצה להיפרד ועוזב את הבית. דווקא כעת שהןא בעל עסק ועובד יפה מאוד, נראה לי שהוא חש בביטחון עצמי שלא החה לו קודם והוא בתהליך של סיום הקשר עצי בתקווה לפתיחת חיים חדשים ומרגשים יותר. כך הרושם שלי. אנו באותו מקצוע, אני זו שעודדה אותו לפתוח עסק, לעזוב מקום עבודה בטוח, האמנתי בן ותמכתי בו ועל כן אני חשה פגועה ונבגדת...אנן פרודים כבר חודש ואני לא מצליחה להתגבר על הכעס...כם כעת עזב ללא שום ריב, להיפך, בשביל שיהיה לו כיף בחיים נטלתי כל משימה בבית ועם הילדים והוא לא הזיז אפילו כפית בבית. הרגיש שהוא מפרנס עיקרי כי אני בחופשת לידה ארוכה לאחר משבר בעבודה שם רצו לפטר אותי בהריון אך לא קיבלו אישור ואני אמורה לחזור לתקופה קצרה. אוךי גם על כך אני נענשת, מי יודע? השאלה שלי מה גורם לגבר, כאשר יש 4 ילדים בבית ובהם קטנטנים ותינוק בן פחות משנה לקום ולעזוב? וזאת ללא ריב, ללא ויכוח, ללא צעקות. להוסיף דבר קטן שלדעתי יש השפעה של שותף גרוש ואב לשלושה מאותה תרבות של בעלי (רוסים) ואני צברית. כיצד אעבור הלאה בחיים? היתי בהלם כשהוא בישר לי את הבשורות ואמנם יצאתי מההלם אף הכעס נותר. תודה ושבת שלום

אירית היקרה, כמובן שאין לענות על השאלה בהכללה "מה גורם לגבר לעזוב את הבית?". כל גבר, כמו כל אישה, הוא יחיד ומיוחד. צרכיו הנפשיים - המודעים והלא מודעים, אופייניים רק לו, וכמובן שהמערכת הזוגית שלכם היא ייחודים ואינה זהה למערכת זוגית אחרת. אין לי מושג מה היו דפוסי התקשורת, הבילוי, העזרה ההדדית, חלוקת התפקידים והמיניות ביניכם. כל אלו מהווים תשתית למידת הסיפוק או אי הסיפוק מחיי הזוגיות. הדבר היחיד שידוע הוא שהוא עזב פעם אחת אחרי לידה שלישית, כלומר כבר אז חש חוסר שביעות רצון. לא מסרת שפניתם לטיפול זוגי על מנת לברר את הרקע והנסיבות לאי שביעות רצונו מן המערכת. על פניו אותה עזיבה נותרה ללא הבנה ואולי גם ללא שינוי שהיה בו צורך של המערכת. מאבק כוח וניגודי אינטרסים ברורים עלו סביב ההריון הרביעי, כשאת יולדת את הצאצא הרביעי בניגוד לרצון בן זוגך - מה שככל הנראה היה הקש ששבר את גב הגמל, והוא עזב את הבית. הבה נאמר שבני אדם עוזבים את בני זוגם כאשר יש הצטברות של תסכול, חוסר סיפוק וחוסר שביעות רצון מתמשכים. בפניך קיימת כרגע אופציה או לנסות ולפנות יחדיו לטיפול זוגי כדי לראות אם ניתן לגשר על הפערים, או (אם הדבר לא יצליח) לנסות ולהיפרד. מומלץ כמובן שפרידה וגירושים יהיו בהסכמה אצל עורך דין מגשר ומפשר. הצלחתו הכלכלית הנוכחית של בן זוגך עשויה להבטיח בעתיד מזונות ותנאים כלכליים נוחים. מומלץ שתעשו כל שביכולתכם להגיע להבנות הדדיות, הן לגבי נסיבות הריחוק והפרידה, ואם אין אפשרות לגשר עליהן, אז להגיע למיטב ההבנה וההסכמה בנוגע לחוזה הגירושין. אני מניחה שלאור העבר תמצאי בתוכך את הכוחות ואת שמחת החיים כדי להתאושש ולהמשיך הלאה מתוך חיבור לחיים, לילדים ולעצמך. כל טוב ובהצלחה, וחג שמח! אילנה

היי, יש לי בעיה שאני לא יודעת איך לפתור לבעלי (נשואים חודשיים) יש מספרי טלפון של בחורות שיצא איתן לדייטים לפני שהכיר אותי ,בנוסף, יש לו הודעות SMS שכתב להן וכרטיס וואטסאפ פתוח של בחורה שכנראה יצא איתה לפניי (אין שם התכתבות כי כנראה מחר הכל) אבל ניתן לראות שם את תמונה הפרופיל שלה. גיליתי את זה כל זה בעת חיטוט בטלפון שלו לפני מספר ימים (כעסתי על עצמי שעשיתי את זה אבל הרגשתי שאני חייבת מתוך סקרנות) אני לא כ"כ מבינה למה הוא צריך לשמור מספרי טלפון של בחורות שיצא איתן, למה הוא צריך לשמור התכתבויות ולמה הכרטיס של הבחורה הזו פתוח לו בוואטסאפ (דרך אגב, בחודשים הראשונים של הקשר שלנו הכרטיס הזה גם היה שם, עכשיו כשאנחנו נשואים וביחד כבר למעלה משנה וחצי זה עדיין שם) לא עשיתי מזה עניין בפעם הראשונה שראיתי את זה כי הקשר היה טרי (בסה"כ 3 חודשים) והנחתי שזה שטויות. היום אחרי שאנחנו נשואים זה מציק לי שזה עדיין שם כי אין סיבה אני לא יכולה להגיד לו על זה כלום וזה מטריד אותי מאוד לפני כשבוע חל בינינו ויכוח על אמון (בעקבות נושא אחר שעלה), הויכוח הזה הפך לשיחה שדיי הרגיעה אותי אך עדיין לא יכולתי להעלות בפניו את כל נושא החיטוט בנייד אני סומכת על בעלי ויודעת שהוא נאמן, מחוייב ולעולם לא יפגע בי. יחד עם זאת אני לא מבינה למה שמישהו ישמור מספרי טלפון והתכתבויות עם אחרות לפני שהוא הכיר אותי ולמה לא דאג למחוק ברגע שהפכנו להיות רציניים והתחתנו אשמח מאוד לעיצה מה לעשות האם להניח לזה ולשכוח מזה או להעלות את זה בעקיפין ואם כן, כיצד? תודה רבה !

ריקי היקרה, מבחינה עניינית נדמה שאין שום סיבה שבעלך ישמור על טלפונים של אקסיות (או דייטים לשעבר) שלו, מכל תקופה שהיא. העלאת נושא זה תחייב אותך להתוודות על חדירה לפרטיותו וחיטוט בנייד. אמון מלא בין בני זוג אמור להכיל גם וידויים מסוג זה על התנהגויות שלא כל כך אהוב עלינו לעשותן. אם אמון אז עד הסוף - כולל וידויים אישיים. קיימת אפשרות, שכמו אנשים רבים, בעלך משאיר מספרי טלפון ולא מוחק אותם. יש הרבה אנשים שהנייד שלהם מכיל מספרים של אנשים שכבר מזמן אין להם קשר איתם או אפילו שכחו מי הם. מתוך עצלות וחוסר אכפתיות פשוט לא מוחקים שמות של אנשים מהנייד. הדבר אמור גם לגבי הוואטסאפ, בו אף אחד לא טורח להיכנס ולמחוק. עליך לקבל החלטה, האם את מאמינה לו שמתוך חוסר אכפתיות לא מחק את השמות, או האם את חושבת שהוא יהיה מסוגל להכיל את הוידוי שלך אודות אי האמון המסוים שהיה לך כלפיו אשר הביא לחיטוט בפרטיותו. אגב, האמת היא שהרבה מאוד בני זוג מחטטים אחד לשני בנייד, ומי שבאמת לא רוצה לחשוף מידע יודע לסגור אותו בססמאות או למחוק מידע רלוונטי. קשה לי לייעץ לך איזו החלטה לקבל - פעלי לפי האינטואיציה שלך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

מצטרפת למילותיה של אילנה הרבה אנשים מחזיקים מספרי טלפונים של אחרים ולא מוחקים... אפילו של בני אותו המין... למה? ככה. אפילו הטלפון שלי מופיע אצל כמה אנשים שהיו חבריי לספסל הלימודים בלבד!!! ואחרי שנותק הקשר כשהתקשרתי אחרי שנה אפילו למישהי הייתה לה שיחה מזוהה וכנ"ל לגבי בחור מסויים. האם את מוחקת כל טלפון של אדם/אישה שאינך איתו בקשר יותר מאנשי הקשר? את מציינת שזה היה שם עוד לפני שהכיר אותך... ממה את חוששת הרי הוא בחר בך ואפילו התחתן איתך. למה למשל לא חשדת כשהיית רק חברה שלושאולי מדבר עם אחרות או יוצא איתן? אני לא חושבת שהוא בוגד בך או פלרטטן בכלל. וכנראה שיש לך בעיה של חוסר ביטחון. אם לא תעדי על עצמך יהיו לך הרבה בעיות בחיי הנישואין וחבל.

שלום אני לא יודעת מאיפה להתחיל..... אני בת 28, בעלי בן 30. לפני כחודש בעלי הודיע לי שהוא לא יכול יותר להמשיך ככה והוא עוזב את הבית. אני לא אגיד שזה בא לי בהפתעה שיש לנו קשיים, אבל ממש לא ציפיתי שככה הוא יפתור את הבעיה ויעזוב את הבית. אנחנו יחד 8 שנים ונשואים כמעט 5 שנים. אין לנו ילדים, וכבר מעל 3 שנים אנחנו בטיפולי פוריות. כמו כן, אציין שלפני כתשעה חודשים נקלטתי להיריון והייתה לי הפלה. כאשר בעלי הודיע לי שהוא עוזב את הבית לא ידעתי איך להתמודד עם זה וניסיתי להחזיר אותו בכל צורה אפשרית. בהתחלה הוא טען שהוא צריך פסק זמן ולקחת זמן לעצמו. לא הייתי מסוגלת לתת לו את הזמן הזה והמשכתי להתקשר אליו ולהיפגש איתו. לאחר מכן הוא אמר לי שהייתה לו מישהי אחרת. כמובן שאני מאשימה את עצמי כי היו לנו בעיות גם בקטע המיני. זה גם לא גרם לי לכעוס עליו. השבוע הוא כבר הודיע לי שזה לא פסק זמן אלא פרידה. שאנחנו נישאר חברים ונמשיך לדבר בטלפון אבל מבחינתו הוא לא רואה סיכוי שנחזור. הוא לא מוכן לשמוע על ייעוץ זוגי וטוען שהוא קיבל את ההחלטה. כמו כן אציין שהוא מאוד מאוד מבולבל ברגשות שלו. הוא לא יודע אם הוא אוהב אותי, הוא לא יודע מה הוא רוצה. הוא טוען שזה לא קשור אליי אלא לדברים שעברו עליו בשנה האחרונה. הצעתי לו ללכת לטיפול לבד כדי לפתור את זה וגם את זה הוא לא מוכן לשמוע. אני מצד שני מאבדת את עצמי. אני לא מסוגלת לאכול, לישון, לעבוד. בוכה המון. זאת פרידה ראשונה שאני חווה והוא הראשון שלי בכל המובנים. הוא טוען שהוא לא רוצה להתגרש רשמית כי אין צורך בכך אבל הוא יבין אם אני ארצה. אני מרגישה אבודה. אני מרגישה שהחודש הזה הרסתי הכל עוד יותר. שלא הייתי מסוגלת לתת לו את הזמן שביקש. שגרמתי לו להתרחק עוד יותר. אני מאשימה את עצמי בכל מה שקרה, למרות שהוא טוען שאני לא אשמה. הוא מאוד מבולבל ואני רואה ומרגישה את זה שהוא מבולבל. לא יודע מה הוא רוצה. אני מרגישה שזה לא פייר לזרוק לפח 8 שנים בלי לנסות לפתור את הבעיות ולטפל בהן. מצטערת שהסיפור כזה ארוך...... מה אני צריכה לעשות?!

פונה יקרה, אין ספק שעברת הלם קשה של פרידה ונטישה פתאומיים, למרות שחלק בך ניבא זאת. אינני מכירה לא אותך ולא אותו, אך לאור מידת הבלבול שאת מייחסת לו (שאינני יודעת להבין אותו מבלי להכירו) אני מניחה שההתלבטות הבשילה בתוכו לא ביום אחד, ושאכן החלטתו נחרצת לעזוב. היתרון, לא בציניות, הוא שאין לכם ילדים משותפים ושאת צעירה ויש לך את כל הזמן שבעולם להתחיל חיים חדשים, לאחר שתתאוששי מן הכאב, הצער והאומללות של המצב הנוכחי. תגובותיך הן נורמליות למצב אבל, חרדה ונטישה. עליך למהר ולפנות לייעוץ פסיכולוגי ויתכן שלתקופת ביניים קצרה יהיה מקום לעשות שימוש בכדורים נוגדי דיכאון וחרדה עד שתתייצבי. אני יודעת שקשה לך לוותר על בעלך כרגע, אבל מן הבחינה הפרקטית (כלומר מתוך שיקולי תועלת), במדינת ישראל של ההלכה הדתית, מוטב לך למהר ולהתגרש בצורה רשמית ולא להישאר פרודה כאשר מבחינה חוקית את נחשבת נשואה. בגלל סיבות חוקיות והלכתיות שלא תלויות בכם או בי, בעלך יכול לצאת עם כל אישה, להקים איתה זוגיות ולהביא ילדים לעולם. מאידך, את מהיותך באופן רשמי אישה נשואה כרגע, מנועה מלצאת עם כל גבר - עובדה המציבה אותך בנסיבות של תקיעות בעלת פוטנציאל הרסני לגבי חייך האישיים. אם הוא מוכן כרגע לגמור את הסיפור במהירות ובגט - קחי את זה בשתי ידיים! זכרי שזוג גרוש יכול לחזור ולהתחתן, ויכול גם לחזור ולחיות ביחד כזוג לכל דבר ועניין. אישה ללא גט בישראל, בעוד בעלה פרוד, היא אישה במצוקה. מומלץ לראות את הסרט "גט" של רונית אלקבץ. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום רב, אני ובת זוגי בתחילת שנות ה 30. על אף שאנחנו ביחד כבר מספר שנים אנחנו עדיין לא גרים יחדיו. יש לציין שאני מכיר אותה מתקופת השירות הסדיר (מעל 12 שנים). בשנה וחצי האחרונות בת זוגי חווה אכזבות רבות- בעבודה, בלימודי התואר השני, ובקשרים חברתיים. כתוצאה מכך, היא משקיעה את כל האנרגיות שלה בעבודה ובלימודים מתוך ניסיון לשפר את המצב, ולא נשארת לה אנרגיה להשקיע בקשרים חברתיים ובזוגיות. לדעתי זו הסיבה העיקרית שעדיין לא עברנו לגור ביחד. בתחילה חשבתי שמדובר במצב זמני שהיה כרוך בעומס הרב שנטלה על עצמה, ושאם רק אתן את כל התמיכה, החיבוק, העידוד, והאוזן הקשבת הנדרשים, היא תוכל לפתור את כל הבעיות בעצמה. אבל ככל שהזמן חולף, אני רואה שקשה לה, ושהיא חווה את אותן האכזבות, מאותן הסיטואציות שוב ושוב, ושהמצב לא משתפר. האכזבות גורמות לה לתסכול ומירמור, מה שרק מחמיר את המצב, ולא מספק פתרון. גם לי קשה לראות אותה ככה, ולא להיות מסוגל לעזור. על אף שאני מנסה להיות שם בשבילה, לייעץ ולתמוך ככל האפשר, אני לא בטוח שיש לי את הכלים לעזור לה. הייתי רוצה שתרכוש כלים שיעזרו לה להבין למה הסיטואציות האלו (בעבודה, בלימודים, ועם חברים) קורות, ואיך להימנע מהן ככל הניתן. ברור שכולנו חווים אכזבות בחיים, וחלק מהאכזבות האלו קורות בגלל שאנחנו מתנהלים לא נכון, בעוד שסיטואציות אחרות אינן בשליטתנו. לפעמים אני חושב שאם היא תדע לשפר את התקשורת שלה עם הקולגות והחברים זה יוכל לעזור בחלק גדול מהסיטואציות. זה לא שאני חושב שהיא עושה משהו מסוים לא בסדר, והיא תמיד משתדלת להיות הכי הוגנת עם כולם, אבל אני חושב ששיפור התקשורת היה יכול לשפר את איך שהיא נתפסת מול חברים וקולגות, והיה מעלה את ערכה בעיניהם. חשוב לי לציין שהיא אינה אדם דיכאוני, לא חרדתית ולא סוציומטית. היא עושה את המאמץ המקסימלי מבחינתה בכל תחום כדי להצליח לשפר את המצב. אני לא חושב שהיא תסכים ללכת לפסיכותרפיה או לקאוצ'ר, למרות שהיא מודעת לכך שקשה לה. רציתי לשאול, איך אני, כבן זוג, יכול לסייע לה להתמודד עם סיטואציות שמובילות לאכזבה וגם איך להתמודד עם האכזבה אחרי שכבר קרתה, מעבר לתמיכה המורלית ולעידוד? דבר נוסף- אני מאוד משתדל לא להלחיץ אותה בנוגע למעבר לגור ביחד, אבל מאוד הייתי רוצה שנעבור לגור ביחד, והיא כמובן יודעת את זה. תודה רבה, בן

בן היקר, נוגעת ללב האכפתיות והדאגה שלך לבת הזוג והרצון לסייע בידה בכל דרך אפשרית מבחינתך. לפי תיאורך קיים קו של נוקשות ו\או עקשנות בראיית העולם ובפרשנות שחברתך נותנת לנסיבות ולאירועים וכתוצאה מכך קיים כשל חוזר כדבריך בתחומים השונים. אין ספק שאינך יכול למלא תפקיד של פסיכולוג עבורה, ועליה לפנות לאיש מקצוע. נקודה. לא הייתי ממליצה על קואוצ'ר שכן יש הבדל תהומי בין הכשרה של פסיכולוג קליני (10 שנים כולל התמחות) לבין זו של קואוצ'ר. במידה וחברתך לא תהיה מוכנה לפנות לייעוץ פסיכולוגי, הייתי מייעצת לך להציף את בקשתך לעבור למגורים משותפים כאן ועכשיו ובמידה והדבר יעורר מצידה הסתייגויות מסוג זה או אחר, תהיה לכם הצדקה לפנות לייעוץ זוגי משותף. למעשה מצד אחד זוהי תחבולה להביאה לייעוץ אצל איש מקצוע. מצד שני הרושם הוא שיש הרבה מסמוס ביחסים ושאכן הגיע הזמן לגור ביחד. העובדה שאינכם גרים יחד לאחר שנים כה רבות, יתכן ומכסה על התלבטות רגשית עמוקה המקרינה על שאר תחומי החיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי חבר מזה כ-3 חודשים. בתחילת הקשר היה לי חשק מיני מאוד גדול ולאחרונה הוא ירד משמעותית ואני סובלת מיובש בנרתיק כשאנחנו מקיימים יחסים. אני עדיין נמשכת אליו כמו בהתחלה אבל לא מצליחה להסביר את הירידה בחשק. לפני כחודשיים החלפתי גלולות שאף פעם לא לקחתי מקודם ואחת תופעות הלוואי שרשום שם זה ירידה בחשק המיני. מה הסיכוי שזה בגלל הגלולות? ואם לא בגלל הגלולות, מה הסיבות האפשריות? האם סיבות פסיכולוגיות יכולות להשפיע (כמו אי נוחות עם עצמי בקשר למראה ולגוף שלי), האם עייפות יכולה להשפיע? ומה ניתן לעשות כדי להחזיר את החשק ולגרום לכך שארטיב כמו מקודם?

פונה יקרה, מאחר ולדבריך את נמשכת לבן זוגך משיכה מינית כמו בעבר, קשה לי להאמין שדווקא עכשיו נכנסו לתמונה כל הגורמים הפסיכולוגיים שמנית כמפריעים לחוויה המינית. אני נוטה יותר לחשוב שהבעיה טמונה בשינוי הגלולות, כפי שהאינטואיציה שלך אומרת, כך שאני ממליצה שתחזרי לקודמות ותראי מה קורה. אינני יודעת מה הייתה הסיבה שהחלפת. נסי להתייעץ עם הגניקולוג בעניין זה. יש גלולות שבוודאות מורידות את החשק המיני ופוגעות בהתרטבות. אני חושבת שכדאי להגיע למצב הראשוני ולראות אז מה קורה. אנחנו כאן תמיד לשירותך להמשך הדיון. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה, אני ובן זוגי (27 ו-31) כבר למעלה משלוש שנים ביחד ואנחנו רגע לפני מיסוד הקשר. היחסים ביננו טובים. אין ריבים באופן מיוחד ואנחנו מאוד מכבדים אחד את השניה. הכל שקט ורגוע. בן זוגי הוא לא ה"טייפ קאסט" הרגיל שלי וכנראה בגלל זה מעולם לא הצלחתי להתאהב בו ממש, ובכל זאת מצאתי את עצמי נמצאת במערכת יחסים שטוב לי בה. לפני מספר ימים במסגרת פגישת עבודה (חד פעמית) נפגשתי עם בחור שהוא בדיוק ה"טייפ קאסט" שלי. איכשהו אני כבר מספר ימים רצופים לא מצליחה להוציא אותו מהראש. אני מרגישה כאילו אני חווה התאהבות בבחור שהכרתי במשך שעה בקושי, ושאין שום סיכוי שיתפתח איתו קשר זוגי (בנוסף לעובדה שהוא מאורס). חשוב לציין שזה לא דבר שמאפיין אותי. אני בחורה מאוד רציונלית ואיני מתאהבת בקלות. תמיד זלזלתי באנשים שמדברים על אהבה ממבט ראשון. ובכל זאת, אני כבר שבוע מדוכדכת ולא חושבת על שום דבר אחר. בן זוגי מרגיש שמשהו פשוט לא בסדר ואני מצידי מתנהגת די באובססיביות לגבי הבחור השני. אני חוששת שבגלל שלא חוויתי התאהבות בקשר הנוכחי ובגלל שאני נמצאת עם אדם שהוא סוג של פשרה מבחינתי (זה עצוב לומר זאת כי הוא אדם מדהים כמעט מכל בחינה), אני ארגיש חרטה לשארית חיי או לחילופין, אפרד ממנו כשתקרה בדרכי הזדמנות דומה. אני לא יודעת מה עלי לעשות עכשיו. פשוט להשאיר את התקרית הזו מאחורי או לשקול שנית את עניין מיסוד הקשר הנוכחי שלי. אודה ליעוצך..

מיכל היקרה, את שואלת שאלת חיים מאוד גורלית, אולי אחת מהגורליות ביותר שאדם שואל את עצמו - האם לבחור בבן זוג, מדהים ככל שיהיה באישיותו ובתכונותיו, אשר אינו מעורר בך ריגוש של התאהבות, תחושת מלאות ואולי גם אינו מעורר תשוקה מינית עזה. את מדווחת שאת בחורה רציונלית, חיה בקשר נעים וזורם בתחום איזור הנוחות שלך. התאהבות יש בה סכנה של פגיעות, של רגשות עזים, של חרדת נטישה וכללית זוהי אולי ההרפתקה האינטנסיבית בחיים. נכון שהיא איננה מבטיחה בהכרח חיי אושר לנצח, לפעמים היא אפילו הופכת למפח נפש, אבל אני חושבת (כדעה אישית) שלוותר עליה זוהי החמצה של חלק מהותי בחיים. דעתי האישית אינה מחייבת אותך בשום צורה. על מנת לשקול את צעדיך, עליך להקשיב לקול הפנימי שלך. לא תמיד הקול הפנימי נגיש לנו משום שהקול הפנימי איננו זהה לקול הרציונלי. מאחר וההתלבטות שלך היא חשובה, הייתי ממליצה לך לפנות למספר שיחות של ייעוץ פסיכולוגי כדי שיסייע בידך בקבלת החלטה כה חשובה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי צריכה עזרה.. אני במערכת יחסים כבר שנה. יש אהבה הדדית וטוב לנו יחד. אבל מדי פעם יש רבים ומחלוקות.. את הנושאים לא ממש רציניים הוא הופך לדרמות. בכל ריב שלנו לא משנה צודק הוא או אני - הוא פשוט קם והולך, לא מוכן לדבר ולפתור את הבעיה, מסנן אותי בנייד. אפילו אם צודקת אני הוא לא משאיר לי בכלל מקום להפגע ולכעוס עליו. ואם אני לא מציקה אם טלפונים, הודעות, בקשות שיסלח ויחזור אין סיכוי שהוא עושה את הצד הראשון. עכשיו אנחנו שוב בריב, על כלום.. מצד אחד לא בגדתי, לא שקרתי ולא זלזלתי אז למה שארדוף אחריו כמו חסרת כבוד עצמי, ומצד שני נורא אוהבת אותו והפחד שלא יחזור מתגבר על הכל... מה אני עושה?

ליז היקרה, החשש מתוך פנייתך הוא שאת מנוהלת על ידי הפחד ועל ידי חשש מדיכאון אפשרי אם חלילה תאבדי אותו. אינני מעזה להטיל ספק בתכונות הטובות שיש לבן זוגך (שהוא תמיד על תנאי), אך יחד עם זאת, קיים כשל מאוד עמוק במערכת היחסים. השאלה איננה מי צודק בויכוח. כמובן שכל צד חושב שהצדק איתו. השאלה החשובה היא כיצד מטפלים בפתרון קונפליקט. לפי דבריך, בן זוגך נוקט בטקטיקה של נטישה!!! טקטיקה מסוג נטישה, נתק והתעלמות רק מגבירה את חרדותיך, מורידה אותך על הברכיים וגורמת לך להתחנן שישוב. יש כאן בפירוש שימוש באלימות התנהגותית של נטישה, אליה את מגיבה בתחנונים, כך שהסיטואציה כולה היא של הרבה עוינות המופנית כלפיך. השאלה הגדולה היא, האם את מוכנה להיות במערכת יחסים בה את ננטשת כל הזמן ובה את סופגת אלימות משפילה. עשי היטב חושבים על העניין. בשפה המקצועית קוראים להתנהגויות האלו אימפולסיביות, לא תמיד בשליטה עצמית, מצביעות על חוסר יכולת לויסות רגשי וכעסנות מוגברת הדורשת נקמה על ידי התעלמות ושתיקה ואידוי הזולת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 31 גרושה ואם לילדה בת 7, גרות בבית ששייך לי. אני בעלת השכלה, דירה, חסכונות, עבודה ולו אין כלום פרט לעבודה. בן זוגי בן 32 רווק. ואנחנו יחד כשנתיים ומואהבים... אך, יש בנינו בעיות תקשורת.. או יותר נכון יש לו הרבה בעיות באישיות שאני מנסה לפתור ונשארת מאוד אופטימית. אך לאחרונה, אני חוששת שהמצב יישאר כך ולא ישתנה. כל שבוע\שבועיים הוא מוצא סיבה לכעוס עלי ומתנתק ל5 ימים\שבוע... וככה שוב חוזרים... עד הכעס הבא שלו. ולא תמיד יש סיבה לכעס, אני מרגישה שהוא מחפש את הניתוקים והפרידות הקטנות ולא ברור לי למה. גם בזמן הפרידה הוא מקצין עם הסיפור ואומר משפטים כמו "כל טוב.. בהצלחה", והאירוני שבדבר שאחרי יומיים\שלושה בא אלי.. ומצפה לנשיקה לוהטת וכל העניין שנפרדים -חוזרים, מלהיט את הקשר באיזשהו מקום. אך, אותי זה מעייף ואני בנאדם יציב. אני מנסה לעזור לו למצוא גם יציבות אך לדאבוני, הוא בלתי צפוי. אני מאוהבת בו כמו שמעולם לא הייתי. אך, הוא כך חודש (שהיחסים בנינו פורחים) בא ואומר לי "אני לא גבר נאמן... אני תמיד בכמה קשרים בו זמנית"... הוא גבר מאוד נאה, והאמת שיתכן והוא אומר את זה ע"מ לגרום לי יותר לקנא או שזה חלק מההרס העצמי שלו, עדין לא ירדתי לסוף דעתו. לאחרונה היתה בנינו פרידה של כשבועיים וחצי, בהם הספקתי להכיר גבר אחר (גרוש, רציני, מפנק, אכפתי) אך, לא התחברתי אליו, לצערי. ואחרי שבועיים וחצי מצאתי את עצמי שוב חוזרת לחבר... למרות שהקשר הזה לא עושה לי טוב, בגלל כל החוסר יציבות (נפרדים חוזרים(, בגלל שאנחנו לא מתקדמים בקשר אחרי ככ הרבה זמן, בגלל חוסר הנאמנות שלו,... אבל שוב, אני מוצאת את עצמי שם פעם אחרי פעם. וזה לא אני! אני מאוד אסרטיבית והחלטית. מה אוכל לעשות בנדון???....

אפרת היקרה, את מתארת קשר של התאהבות חזקה מצידך בגבר שהתנהגויותיו מתוארות על ידך בצורה בהחלט שלילית העשויה לעורר כעס, דחיה וחוסר רצון להימצא במחיצתו. האם יש משהו בתהליך של גבר פוגעני, כעסני ומאיים בחוסר נאמנות הגורם לך דווקא להתאהב בו? מתוך התיאור קיים חשש סביר שבאופן לא מודע את מתאהבת בגבר הלא נכון - כלומר כזה שאינו עשוי לספק לך חיים נעימים ונוחים ואינך מוצאת חוויה רומנטית במחיצת גבר מתאים הנוהג בך כהלכה. במידה ואכן זהו המצב, של משיכה לגבר הלא מתאים, עליך להציל את עצמך מידי עצמך. את צעירה, מיוצבת היטב בחיים, לא ממהרת לשום מקום, כך שנראה לי נכון וראוי שתשקיעי בהבנת עצמך ובמהלכים הלא מודעים המנחים את בחירותיך. הייתי מאוד ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, ונראה לי שגם את יודעת שזו הדרך הנכונה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בוקר טוב, אני בת 28 התחלתי מערכת יחסים עם מישו בשם בן 32 ובן יחיד לאמא לאבא יש עוד 5 ילדים. הכרנו באתר הכירויות נפגשנו באשקלון והדייט זרם, יש בנינו תשוקה אדירה כבר מהדייט הראשון הרגשנו בזה. אחרי חודשיים של היכרות הוא ביקש שנסיים הכל כי הגשר שעל השיניים שלי מפריע לו, ניתקנו קשר כמה ימים ואז שלחתי לו שלא נראה לי שהגשר זה הסיבה היחידה, אחרי שגם הבהרתי לו שזה הרי משו זמני שירד חזרנו שוב. חשוב לי לציין שהוא שומר על קשר עם אקסיות שלו ושיש לו מלא ידידות, אך תמיד נתן לי את הכבוד שמגיע לי. אחרי תקופה של חצי שנה של זוגיות דברים התחילו להשתנות, עשיתי לו מלא סצנות קנאה וכל פעם הוא הסביר לי שאין לי מה לדאוג ושהוא לא יעשה משו שיפגע בי,כל פעם הבטחתי לו שאשתנה וזה לא קרה. בקיצור, דיי הרסתי את האמון שלו בי. נפרדנו ועדיין שמרנו על קשר ואז ממש הקשר התרועע הרגשתי שלא משנה מה אעשה הוא "יחכה לי בפינה" וגם הוא בעצמו אמר לי שהוא מרגיש ככה ומנגד הוא אמר לי שהוא רואה שמתחיל שינוי אך אחרי אין ספור הבטחות מצידי הוא לא מאמין שהשינוי יחזיק מעמד. אחרי אין ספור התלבטויות וריבים ביקשנו לנתק קשר לחודש וקצת(עד ה-01/03/2015) כדי שנוכל לבדוק את הדברים, אחרי שעברו שבועיים וחצי ואחרי שהיום אני יודעת בוודאות איפה הטעויות שלי ואני היום הכי מוכנה לעשות הכל כדי שנחזור וכדי שלפחות תינתן לי ההזדמנות להוכיח לו שבאמת לקחתי את עצמי בדיים והשתנתי. חשוב לי לציין שאין בנינו שום מחוייבות בחודש נתק ושאני נורא מפחדת שהוא המשיך הלאה ושכח אותי... קבענו כי ב-01/03/2015 נדבר אך אני מפחדת משני דברים: 1. שהוא המשיך הלאה ושכח אותי 2. שהוא יבוא ויגיד לי שלמרות שאין לו אף אחת הוא לא רוצה אותי. לא יודעת מה לעשות, אודה לעזרתך.. בברכה

פונה יקרה, זהו קשר שידע עליות וירידות בגלל סיבות לעתים יוצאות דופן (כגון גשר השיניים) או סיבות אחרות שלא פירטת הקשורות בך ובדרכי תגובתך, או בו ובנטייתו לדבוק בקשריו עם אקסיות. לעתים קרובות קשר המתנדנד בין הפסקות וחזרות מתאפיין בחוסר יציבות בסיסית ואי קבלה בסיסית של האחד את השני, ומכאן הפרידות והניתוקים המרובים. למעשה כל הקשר מתאפיין בצורך להתרחק ובמאבקים הדדיים חוזרים ונשנים להיאחז בו. אולי ב-01.03.2015 שהוא תאריך היעד כדאי שאת תנהגי בדרך אחרת. חבל לחזור לתסריט הידוע מראש של "כן ולא וכן ולא". אם בן זוגך לשעבר שכח, עזב או שחרר את הקשר, עשי זאת גם את. היה מספיק זמן לחשוב ועם זו מסקנתו, כנראה שזה מה שנכון לו. להערכתי אין טעם להיאבק במידה והתשובה היא שלילית. שאלתי אליך, מה יקרה אם הוא ישאל אותך ראשונה מה את רוצה. האם יש לך תשובה מוכנה? האם את שלמה ובטוחה לגמרי במה את רוצה? אם גם את במצב התלבטות וגם הוא, אולי שווה להשאיר את המרחק קיים ביניכם ולא להיאבק לאחוז בכוח. הרושם שקיים כאן מאבק כוח מי ישאל ראשון את השאלה הגורלית ומי יאמר קודם את התשובה הגורלית. אם המצב הוא של מאבק כוח עדיף לעזוב. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אל תחשבי פעמיים תברחי.... אפילו תבטלי את הפגישה שקבעתם למרץ זה קשר ללא עתיד מניסיון עדיף שיהיה לך קצת קשה עכשיו מאשר שכל החיים תסבלי בהצלחה

אני יוצא עם מישהי כבר תקופה של חודש והכל טוב ויפה באמת היא מראה לי יחס תמיד שואלת הבת זוג המושלמת .. ואני בחור שמתעצבן מהר.. ואמרתי לה את זה ןזה גורם לריבים קטנים כאלה .. בדרך כלל היא תמיד מבקשת סליחה וזה מסתדר אני סולח והכל כרגיל .. עכשיו היה לנו ריב קטן לפני כמה ימים שבאמת הרגשתי שהגזמתי קצת והיא די נפגעה מזה .. כיאלו גרמתי לה להרגיש לא נעים בזמן שהיא ציפתה שאני אתן לה להנות .. עכשיו מאז היא לא מתעלמת ממני או משהו היא פשוט קצת מרוחקת פחות מדברת יותר קרירה .. דיברנו על זה ואמרתי לה מה קרה.. ושאני מרגיש את הריחוק ממנה.. והיא הסבירה שהיא לא יכולה לדבר כיאלו כלום היא עדיים פגועה ממני ושפשוט תוך כמה ימים זה יחזור להיות כרגיל .. ואני לא רוצה להרגיש שאני מעיק עליה למרות שהיא חסרה לי.. ואני כן רגיל לדבר איתה 24/7 וזה חסר לי .. עכשיו מה אני אמור לעשות כי לחתוך את הקשר שנינו לא רוצים .. אבל אני מרגיש שהיא קצת בעמדת כוח כי היא יודעת שאני לא רגיל שהיא ככה וזה מצב שלא ממש כיף ונוח לי איתו.. מה לעשות כדי להחזיר את המצב ולתקן ?

פונה יקר, אני חושבת שהאדם היחיד הזקוק לתיקון בסיפור הזה הוא אתה. לא ברור מדוע אתה אדם שמתעצבן מהר - זוהי בהחלט צורת התנהגות המשבשת קשרים, מעכירה אותם וסופה שהורסת אותם. אף אחד איננו אחראי לעובדה שאתה מתעצבן מהר. אולי אפילו אתה לא שולט בכך שכן אלו הן תגובות של התת מודע השולטות בך וגורמות לך ככל הנראה ולהגיע למספר רב של קצרים בינך ובין בני אדם. אינני יודעת בן כמה אתה ומהן נסיבות חייך. אדם שהוא בעל פתיל קצר ומתרגז מהר הוא אדם שקשה להסתדר איתו. כרגע אולי החברה לקחה מרחק של התאוששות, אבל אם זה ימשיך היא תיקח מרחק של פרידה. מומלץ שתפנה לייעוץ פסיכולוגי ויתכן מאוד שאפילו עדיף לקבל תרופה שהיא בעלת איכות של הנמכת כעסים והתפרצויות. אלו תרופות שיכול לתת גם רופא המשפחה, והן שייכות בדרך כלל למשפחת התרופות הנוגדות דיכאון וחרדה המכונות SSRI. כל טוב ובהצלחה, אילנה

קוראים לי דניאל. בן 26. יש לי בעיה קשה וכולי תקווה שמישהו כאן יידע לכוון אותי איך להתמודד. הסיפור ארוך וכואב אבל אשתדל לקצר. אני ואשתי נשואים כ-3 חודשים, ולפני זה יצאנו כ-8 שנים. בעצם מהתיכון. מתוכם 3 שנים אחרונות גרנו ביחד. אנחנו הראשונים אחד של השניה בכל מה שקשור לסקס ומערכות יחסים ארוכות. היתה לנו חתונה מהסרטים והינו מאושרים. אבל... זמן קצר לאחר החתונה נשלחתי לחו"ל מטעם העבודה לכמה שבועות וכשחזרתי אשתי הפילה עליי פצצה. היא התוודתה שהיא פיתחה רגשות והתאהבה בבחור מהלימודים שלה ושהיא רוצה להתגרש. לא היה ביניהם משהו מיני, אלא ברמה הריגשית. היו להם כמה וכמה מפגשים והם התאהבו אבל לא הגיעו לקטע של הסקס. מיותר לציין כמה מזועזע ופגוע הרגשתי וכמובן שהיה לנו לילה לבן סוער של צעקות וויכוחים ואפילו נסיון התאבדות (של שנינו). מפה לשם נרגענו ודיברנו גלויות לגבי המון דברים. היא אמרה לי דברים שאת חלקם שמעתי בפעם הראשונה, שהנושא של הסקס תמיד היה מודחק מבחינתה ולמרות שתמיד הגיעה לאורגזמה היא לא באמת נהנתה מחיי המין שלנו, מכאן גם אפשר להבין למה הכמות היתה תמיד כ"כ קטנה.אני תמיד רוצה, והיא בקושי. בנוסף היא אמרה שאני, זה כל מה שהיא מכירה, ואולי יש מישהו אחר שיכול לגרום לה להיות יותר מאושרת. שאולי היא מפספסת משהו יותר טוב בחוץ. שהיא התגעגעה לתחושת ההתאהבות ולפרפרים בבטן של תחילת קשר. שהיא חנוקה מהקשר הארוך איתי ומרגישה שמיצתה אותו. והשיגרה חונקת אותה. ושהיא פחות נמשכת אלי. אני עדיין אוהב אותה ונמשך אליה מאוד. תמיד אנשים קינאו בנו שאנחנו זוג עמיד כבר שנים. והמשפחות אוהבות של שנינו. הבנתי ממנה שהיא גם אוהבת אותי, אבל לא כמו שהיתי רוצה. פשוט איכפת לה ממני והיא דואגת לי. ושאנחנו החברים הכי טובים. אפילו כשקדחתי מחום לפני כמה ימים היא טיפלה בי במסירות. אבל בתור בני זוג, היא מרגישה שזה כבר לא מה שהיה פעם. המחשבה לאבד אותה שיתקה אותי ולא יכולתי להשלים עם זה. איך לסיים קשר של 8+ שנים?! איך לספר הכל להורים וחברים ואיך להמשיך הלאה בחיי!? החלטתי שלאבד אותה יהיה יותר כואב מאשר להשלים עם העובדה שהיא בגדה בי. רציתי לשקם את זה ולא לזרוק הכל לפח. אז התחלתי להלחם עליה. אבל בכל הכוח. מתנות ופינוקים וטיולים ודייטים ומסג'ים ומה לא. רציתי שהיא תתאהב בי כמו פעם. אפילו כתבתי לה שיר כמו בתחילת הקשר שהינו תיכוניסטים. ככה נגררנו איזה חודש- חודשיים. היו ימים אופטימיים שנדמה שהכל עוד יחזור לקדמותו, והיו ימים אחרים ששוב נראה הכל אבוד. ובנתיים בין לבין היא שמרה על קשר עם המאהב שלה. לפעמים בגלוי תוך שהיא משתפת אותי ולפעמים בסתר ואני נאלץ לגלות זאת בכאב לב. היא טענה שמוכנה לתת לנו הזדמנות אבל שאני אצטרך להיות סבלני איתה עד שהיא תשכח אותו. וזה מה שעשיתי במשך תקופה ארוכה. תמיד עשה לה עצוב שרע לי. תמיד אמרה שהיא לא עשתה את זה בכוונה ושזה פשוט קרה ,ושמגיעה לי מישהי יותר טובה ממנה. זה לא ניחם אותי במיוחד. במחינתי הקשר איתה זה לא עוד קשר רגיל שנגמר. 8 שנים איתה, זה כאילו גדלנו ביחד והתעצבתי איתה לאדם שאני היום. זה מרגיש כמו לאבד חלק מעצמי. אני נאלץ לציין שזאת לא הפעם הראשונה שמשהו דומה לזה קורה. בממוצע כל 2-3 היה לנו משבר גדול בקשר. בדרך כלל היה מעורב גם גבר אחר בתמונה. לי לא היתה מישהי אחרת בכל התקופה שלנו יחד. אבל תמיד נלחמתי עליה והיא חזרה אלי והיה לנו טוב. עד המשבר הבא. הפעם זה היה באמת כואב כי בשלושת השנים שגרנו יחד לא היו משברים רציניים (למעט כל מיני ריבים לפעמים). וכמובן שבדיוק התחתנו אז בכלל לא ציפיתי לשום דבר רע. ניסינו ללכת לטיפול זוגי אבל זה לא אבד. המטפלת צידדה בי בגלוי שזה גרם לאשתי לאבד את החשק להמשיך. היא הרגישה ששופטים אותה. לפני כמה ימים די אילצתי אותה לנתק את הקשר עם המאהב. ניתוק מוחלט בכל הדרכים האפשריות. הסברתי לה שבשביל שזה יעבוד בינינו חייבים לנתק את הצלע השלישית מהמציאות שלנו. היא הסכימה ועשתה זאת. וכשזה בוצע שאלתי אותה בכנות מה זה גורם לה להרגיש. פספוס? הקלה? בילבול? ואז היא נשברה והזילה כמה דמעות. אמרה שהיא אוהבת אותו. כאן הבנתי שהכל די אבוד ולא יעזור כלום... מצד אחד הצעד המתבקש הוא ללכת לרבנות ולהתגרש ולעבור דירה לבד ולחלק חסכונות ורכוש והכל. אבל מצד שני אני עדיין אוהב אותה ויש בי חלק שמוכן לסלוח על הכל, העיקר שהיא תואהב אותי ותבטיח שבחיים דבר כזה לא יקרה יותר. המציאות של להתגרש ממנה ולהתנתק לתוך בדידות בבית אחר, זר ומנוכר, היא בלתי נסבלת. כל התקופה הזאת הדיכאון אוכל אותי ואני מתקשה לתפקד ביום יום. באמת שלא יודע איך להמשיך מכאן... אני מיואש ומתוסכל ואין בי את הרצון והכוחות והאומץ לסיים את זה. ומצד שני גם היא לא בדיוק לוקחת יוזמה ועושה משהו קונקרטי. איך לעזעזל ממשיכים מכאן ואיך אפשר להקל על המצב?! אהיה אסיר תודה לכל עזרה או טיפ או עצה שתוכלו להציע... אני על הסף כאן!

דניאל היקר, זוגיות מבוססת על בחירה הדדית, העדפה הדדית וסימטרית (פחות או יותר) ואחידות הרצון של שני השותפים להיות בלעדית האחד עם השני. הרושם הוא שאתה רוצה את אשתך, יתכן בגלל הנטיה לדיכאון, יתכן בגלל אהבה, ואילו אשתך בהחלט רוצה אחרת. היא רוצה חירות, אי-מחויבות כלפיך, רומן חדש או מספר רומנים. בקצרה, היא מעוניינת להיפרד מהקשר הזה שהוא הראשון בחייה, ולצאת ולחוות את עצמה באופנים שונים. בקשתה בהחלט לגיטימית, מה גם שזה עולה בקנה אחד עם הצורך הנפשי העמוק שלה. לעתים קרובות אנו מוצאים חוסר סימטריה מהסוג שאתה מתאר בקשרים שהם הקשר הראשון של כל אחד מבני הזוג, כאשר אחד הצדדים חווה תסכול על שלא טעם מספיק מהחיים. היות ורצונותיה הם עקביים וחוזרים על עצמם, נראה לי שיש לאפשר לה לממש את רצונה. שניכם צעירים והחיים לפניכם. אכן כנראה תצטרך לעבור לדירה בגפך, או אם הדבר קשה לך מדי, בדירה עם שותפות. אין ספק שאתה עתיד לחוות כאב של פרידה וגעגוע - אלו תהליכים טבעיים, אלא שהייתי מעוניינת להקל עליך ככל שניתן לעבור בפחות סבל ופחות כאב את תהליך הפרידה עד להשגת התגברות מלאה. חיוני ביותר שתפנה לטיפול פסיכולוגי שיתמוך, יעזור, יעודד ויחזק אותך. במקביל, במידה והדיכאון יהיה כואב מדי, יומלץ לך לקחת תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. סביר שתוך תקופה של פחות משנה, תמצא את עצמך במקום אחר ושונה, ותוכל להמשיך מתוך שמחת חיים וביטחון בעצמך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני נשואה מזה כשנתיים ולי ולבעלי יש בעיה בתקשורת במיטה, על פניו בחיי היום יום הכל תקין ויש ביננו תקשורת טובה אך שזה מגיע למיטה כאילו אין תקשורת כלל, בתחילת היחסים היה בסדר אך עם הזמן הפסקנו לגעת אחד בשנייה, אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסים. בעלי אדיש למצב ומעולם לא העלה את הנושא ואמר שמפריע לו התדירות שאנו מקיימים יחסים , חוסר הסיפוק, הכעס, האכזבה היא רק ממני ואני מרגישה לבד! אני מאוד רוצה ילדים אך עקב המצב שאנחנו כמעט ולא מקיימים יחסים החלום לילדים הולך ומתרחק. אני מאוד מתביישת לספר על הנושא לקרובים אליי וגם מתביישת ללכת לייעוץ מיני. מה ניתן לעשות ?

שירלי היקרה, למרבית הצער, ישנם גברים (וכמובן גם נשים) הנכבים מבחינה מינית לאחר הנישואין. הסיבות לכך רבות ומגוונות, ובטח לא שטחיות ופשטניות. אני מפנה אותך לשתי כתבות אודות גברים שאיבדו עניין מיני בזוגיות שלהם. http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2745353 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2772518 יש בעצם שלוש אפשרויות: 1. פניה לטיפול זוגי משותף על מנת להציף את הבעיה, להתבונן לה בעיניים ולנסות להבין את השלכותיה על המשך חיי נישואיכם. 2. פניה אישית שלך לטיפול פסיכולוגי אישי על מנת לדון ולהתייעץ כיצד עליך להתמודד עם המצב. חלק מההתמודדות הוא להעלות את הנושא בגלוי בפני בן זוגך ולברר איתו, אם הוא מבין את עצמו, מדוע ולמה זה קורה לו. במידה ואין הוא מבין את הירידה בחשק המיני שלו, יש להפנותו לטיפול אישי של פסיכולוגיית מעמקים. הבעיה שאת מעלה איננה פשוטה להתמודדות ואם אכן אינכם מדברים עליה כלל, ואם לא תצליחי להעלות זאת לשיחה, ההמלצה היא שאת תפני לייעוץ אישי כדי לבחור את הדרך בה תלכי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני עובדת במשרד בו כל הגברים בלי יוצא מן הכלל הולכים עם טבעת הנישואין שלהם, גם נשואים חדשים וגם ותיקים עם ילדים, כולם בלי יוצא מן בכלל עם טבעת נישואין על האצבע לעומת זאת, בעלי, משאיר את הטבעת באוטו (או בבית) ולא עונד אותה על האצבע הוא אומר שהיא לא נוחה לו ומציקה לו על האצבע על אף שהיא במידה גדולה ולא אמורה להיות איתה שום בעיה אני מרגישה כאילו הוא מתבייש בנישואין שלנו או לחילופין לא רוצה שום סממן שיזכיר את זה זה נראה לי כ"כ לא לעניין שהוא הולך לפגישות / ישיבות עם אנשים (הוא עצמאי) ואין לו טבעת על האצבע מה יחשבו בחורות שהוא נפגש איתן במסגרת העבודה ? הרי בחורה ישר מחפשת טבעת נישואין על האצבע של הגבר כדי לראות אם הוא נשוי או רווק מה יגידו אנשים שהוא נשוי טרי (בסה"כ כמה חודשים) ולא הולך עם הטבעת שלו ? חשוב לציין שאף אחד מהמשפחה שלו והחברים הקרובים לא הולך עם טבעת אבל אני לא חושבת שזה צריך לעניין אותי... ביקשתי ממנו כמה פעמים, היו תקופות שהתעלמתי מזה היו תקופות שהוא שם פתאום בהפתעה לכמה שעות (בלי שאני אגיד שום דבר) ואז התייאש והוריד זה מציק לי אבל אני לא יכולה להכריח ודיבורים על זה רק גוררים בינינו ויכוחים מיותרים שמעכירים את האווירה מה אני אמורה לעשות ?

אנבל היקרה, האמת שאין כאן תשובה חד משמעית, וכל האופציות הן תקינות וסבירות. אנשים עונדים טבעת נישואין מסיבות שונות. סיבה אחת היא פנימית, כלומר יש להם צורך להצהיר כלפי העולם שהם נשואים. זה עשוי להביא כבוד, סטטוס והערכה. שנית, קיים עניין חברתי תרבותי בהתאם לקבוצת ההתייחסות אליה אדם שייך. אם במקום העבודה או בקבוצה החברתית אותה הוא מחשיב, אנשים נוטים לענוד טבעות סביר שיהיה בכך לחץ חברתי גם על הפרט הבודד. לעומת זאת, אם קבוצת ההתייחסות של חברים היא שאינם עונדים טבעות, עשוי הגבר אף הוא לא לענוד את הטבעת כדי לחוש באותו מישור פסיכולוגי עם חבריו. בתקופתנו, נשים הרואות גבר שאינו עונד טבעת נישואין לא מקבלות כמובן מאליו שהדבר מצביע על רווקות, שכן ידוע שגם גברים וגם נשים לא בהכרח עונדים את טבעותיהם. בקיצור, זו לא הטבעת שהופכת את הזוגיות לאיכותית אלא המידה בה בן זוג אחד רוצה לשמח ולהשביע את רצון בן זוגו האחר. אין זו חובה - יש כאן עניינים שבלב. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום. אני בן 23 ונמצא עם בת זוג מזה שנתיים. היא הקשר הראשון הרציני אחרי מספר קשרים מאוד קצרים בגילאים צעירים יותר . אני הקשר הראשון שלה ובשביל שנינו זה נסיון מיני ראשון. אני סובל ממחשבות טורדניות שעיקרם נטיה מינית ,מחלות וטיב הקשר עצמו. מטופל בציפרלקס. כרגע בעקבות הטיפול מפלס החרדה ירד ואני יכול לחשוב יותר בצלילות. אני מאוד קשור לבת בזוג שלי ויש לנו תקשורת טובה וגם יחסי מין טובים . אני מודע לעובדה שמטבעו של גבר להסתכל גם על נשים אחרות אך אצלי אני חש אשמה מאוד גדולה כח יחד עם האובססיה של החרדה זה תופס מקום יותר גדול מאשר סתם מחשבה. כל בחורה שאני פוגש בעבודה ,בבילוי או אפילו אחותה שנראית מעולה בעיניי גורמות לי להרגיש רע עם עצמי שאני נמשך אליהן. כמובן שאני מעולם לא בגדתי ולא אעשה זאת אך אני חושש שהמשיכה והפנטזיות באובססיביות הן סימן לרצון לצאת מהקשר לצורך נסיון נוסף ולוא דווקא סממן של בחרדה . מה באמת עושים במצב כזה ? אני יודע שהקשר שלנו טוב ובעיניי היא מדהימה .אך קיימת סקרנות להתנסות מינית ,האם שווה לזרוק קשר בשביל עוד מגע מיני? הרי לכולן יש אותן הדבר בין הרגליים למב אני מתאמץ כל כך לשכוח כצה כאב עברתי עד שהגעתי לקשר הזה שמישהי באמת מבינה מי אני ומעריכה אותי? למה אני נוטה להאמין שהכל בחוץ מחכה רק לי כשברור לי שזה לא פשוט וכל אלו שמחייכות אליי היום לא באמת יתאימו לי... אני מנסה לדמיין את עצמי עם כל בחורה שאני רואה וזה מבלבל. .מצד אחד ברור לי שתהיה התרגשות של התחלת קשר והכל יראה ורוד אך האם זן הנוסחה נכונה לחיים? לקפוץ מקשר לקשר רק בשביל להנות מההתחלה? מבולבל מאוד...

אביאל היקר, בהחלט אתה נמצא במערכת רגשית שבה מצד אחד יש משיכה מציפנית כלפי כל אישה רלוונטית הנקרית בדרכך, ומצד שני התבטאת ש"לכל אחת יש אותו דבר בין הרגליים" - כלומר התבטאות של זילות והפחתת ערך עמוקה של המיניות הנשית ושל המיניות בכלל. מיניות, הן של גבר והן של אישה, אינה נשענת על איבר המין בלבד, למרות שכמובן נעשה בו שימוש תפקודי, אלא מבוססת על מהלכים נפשיים עמוקים של תשוקה, אמון, התמסרות, שחרור, אהבה וצורך בקשר ואינטימיות. נראה לי שהציפרלקס בלבד אמנם הפחית את המחשבות הטורדניות והפחד הכפייתי ממחלות מין, אך ללא ספק לא פתר את הקונפליקט הרגשי העמוק שיש לך סביב מיניות. אין שום יכולת לומר אם קשר מיני אחר שיהיה לך יהיה איכותי יותר מבחינה אינטימית ומינית מן הקשר הנוכחי. חשוב להבין שאיכות הקשר המיני אינה מבוססת על האבזור הגופני של בת הזוג, אלא לא פחות מכך על המבנה הנפשי שלך בנוגע לתשוקה מינית, תפישת האישה, יכולת התשוקה שלך והיכולת לאהוב. אתה מבולבל ובצדק, שכן מתרוצצות בתוכך משאלות מנוגדות המבטלות זו את זו. להערכתי יש מקום לשקול ברצינות פניה לטיפול של פסיכולוגיית מעמקים כדי להבין לעומק את עולם המיניות שלך, שמשום מה מחובר גם לעולם של פחדים ותוקפנות, כפי שמתבטא בתופעת המחשבות הטורדניות והחרדה ממחלות מין. לעתים קרובות רגשות תוקפנות מעורבות עם רגשות חרדה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נשואה 10 שנים, אנחנו אוהבים ו החיים נורמטיביים בסה"כ, יש לנו 3 ילדים. יש לציין שאני נראית טוב, אומנם מאד רזיתי אחרי הלידות, החזה המפואר שלי נעלם . משהו שאני יודעת שבעלי אוהב... חזה גדול. הבעיה שכבר שנים הוא לא נוגע לי בחזה בשום צורה לאופן. אני מתוסכלת!!! הגאוה שלי נעלמה, הביטחון שלי יורד בעקבות זה. אני גם מתגעגעת לחזה הגדול שלי לניתוח הוא לא אופציה מבחינתי. ניסיתי לדבר איתו ויין על מה לדבר ואומר שלא יעשה משהו שלא נעים לו איתו. אני מתוסכלת ו העניין חוזר וצף כל כמה זמן. עזרה בבקשה

רונה היקרה, האמת שאין תשובה מן המוכן לבעייתך. האופציה של ניתוח, לה אינך מוכנה, בהחלט אינה מקובלת גם עליי באופן אישי משום שאני פוגשת פציינטיות רבות שעברו את הניתוח והן חשות איתו כמשהו לא טבעי וזר בגופן. יש גם דיווחים של בני הזוג שמגע בשד שהוגדל בניתוח אינו מרגיש "הדבר האמיתי". יוצא אפוא שעליך בפרט, וכמובן על בעלך, לחיות עם החזה שיש לך כיום - חזה שהעניק חיים לשלושה ילדים. נסו למצוא ביניכם איברים אירוטיים נוספים בגוף, כמו תנוך האוזן, פטמה בלבד, טבור וכו', שישמשו כאיזורים לגירוי אירוטי. סה"כ המיניות אינה מבוססת על הציצי בלבד, אלא על ההתנהלות האינטראקטיבית של שניכם. במידת הצורך תוכלו לפנות לייעוץ פסיכוסקסולוגי קצר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בעלי החל טיפול תרופתי מזה כחצי שנה בציפרלקס.. ומאז החשק המיני ירד משמעותית מאוד.. וכאשר כן מקיימים יחסי אישות הם כאילו מכניים וללא התשוקה החזקה שהיתה. אין לי ספק שלא מדובר בירידה בחשק עקב רומן או חוסר משיכה. ברור לי מאוד שזה רק מהטיפול התרופתי.. כאשר שוחחנו על כך, הוא לא היה מודע להפרעה בחשק, וטוען שכל טיפול תרופתי יגרום לכך... מה עושים ? אנחנו צעירים בשנות הארבעים פלוס ונפשנו ורוחנו צעירה. לא הייתי רוצה להתרגל למצב שכזה.. תודה

נור היקרה, אכן אתם צעירים - הן בגוף והן בכרונולוגיית הגיל. 40 זה צעיר, נקודה. העובדה שציפרלקס הוריד את החשק המיני של בעלך היא לא חידוש ולא הפתעה, שכן להרבה בני אדם - גברים ונשים כאחד, ציפרלקס וגם תרופות SSRI אחרות מוריד את התשוקה המינית. יש תרופות אחרות שאינן ממשפחת SSRI שאינן פוגעות בתשוקה המינית. גשו לפסיכיאטר ולא לרופא המשפחה, ומצאו תרופה אחרת הפוגעת באופן מינימלי בתשוקה המינית או שאינה פוגעת כלל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום.אני בת 25.חבר שלי צלם,הוא מצלם דוגמניות,לפעמים עם חזיה ותחתונים. אני בחורה רגישה אבל נותנת לו יחסית חופש,אפילו לא אומרת מילה כשאני רואה תמונה של דוגמניות חשופות חזה שהוא צילם. אבל יש דברים שמאד מפריעים לי שלא בהכרח קשורים למקצוע שלו,הוא עושה למשל לייקים בפייסבוק לבנות בבגד ים או עוד דברים שזה בתחום ה"אפור" שאי אפשר להסכים לגמרי אם זה מתאים או לא מתאים לעשות.זה לא בגידה פיזית אבל מפריע לי מאד שהוא עושה דברים לא מתאימים,וגם ככה קשה לי עם זה כי גם בלי זה העבודה שלו קשה בשבילי דיברתי איתו על זה אינספור פעמים והוא חושב שאני קנאית כל פעם אבל הוא לא מבין שהעניין פה זה פשוט שזה לא מתאים וזה מרגיש כמו בגידה קטנה לראות דברים כאלה. הבנתי שהוא פשוט ידידותי מדי דרך כמה מקרים. ואני מרגישה שהוא לא שם עליי אחרי שדיברתי איתו על זה כל כך הרבה פעמים והוא ממשיך לעשות את זה.הוא מפחד שאני אשנה אותו וטוען שאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא,ואפילו כשהוא חשב שאני עומדת להיפרד ממנו הוא אמר את זה,למרות שהוא מאד אוהב אותי הוא מפחד לשנות את זה כנראה,הוא אומר שהוא לא צריך להגיע למצב שהוא יחשוב פעמיים אם לעשות משהו או לא כי זה יגרום לו לאכול סרטים. אני כבר במצב הזה הרבה זמן וחוץ מלהיפרד לא נותנים לי פתרון אחר.כי אני לא אשנה את זה שאני נפגעת והוא אומר שהוא לא ישנה את ההתנהגות שלו בנוסף לזה אני נפגעתי הרבה בעבר ואני מרגישה שיש לי קצת חרדת נטישה בגלל זה,אז במשך כל הקשר שלנו(שנה ומשהו) אין לי חשק מיני כמעט בכלל ובנוסף ואולי בגלל זה גם כאבים במהלך יחסי מין ורופאי נשים אמרו שאין לי כלום ואפילו ניסו להחליף לי את הגלולות ולא הסכמתי כי שמעתי דברים מפחידים על גלולות יאז וגם הבנתי מרופא אחר שלשנות גלולות לא יעזור במקרה הזה.אז מה כן?

מיכל היקרה, נתחיל מהסוף: העובדה שירדה התשוקה המינית שלך בשל חרדת הנטישה יצרה ככל הנראה כאבים בנרתיק, מה גם שאת מציינת גלויות ומפורשות את הקונפליקט הרגשי שלך ביחס לבן הזוג. כלהלן, בן זוג שעיסוקו הוא צילום דוגמניות, בין היתר בהלבשה תחתונה וחשופות חזה. באשר לחרדה שלך אשר הובילה לירידת תשוקה ולפיתוח כאבים בחדירה נדמה לי שפיתחת וסטבוליטיס ואני מפנה אותך לכתבות בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1903344 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2149504 עכשיו, באשר לעיסוקו של חברך: בהחלט ניתן להבין את אי-הנוחות שאת חשה ואולי אפילו קנאה, שמקצועו הוא לצלם נשים צעירות ויפות בבגדים תחתונים או ללא חזיה. אין לי מושג מה להמליץ בעניין זה כי סכנת הפיתוי הפוטנציאלית קיימת תמיד, אלא אם כן בן זוגך פיתח אטימות מקצועית נדרשת כלפי הנשים המצולמות, לשם השוואה, נאמר, כפי שמרבית הגניקולוגים מפתחים כלפי המטופלות שלהם. אדישות מקצועית או נתק מקצועי הוא דרישה בסיסית במקצועות מסוימים - אלמלא כן האדם לא יכול לעבוד במקצועו. החוויות הרגשיות שהמקצוע עלול לזמן לו עשויות להיות חריפות ומטלטלות מדי, החל משוטר החוקר מעשי רצח, פתולוג המנתח גוויות, פסיכולוג הנחשף לצרות אנוש, עורך דין הנחשף לאמיתות שונות וכן הלאה וכן הלאה, עד לצלם המצלם תצלומי עירום. אם בן זוגך פיתח את האדישות החיונית והנחוצה למקצועו, נראה לי שאת נמצאת במקום בטוח, כמו כל מקצוע אחר שהיה עוסק בו. ואם היה גניקולוג או כירורג שד היית מרגישה בטוחה יותר? באשר ללייקים שהוא עושה לצילומי ביקיני, זה בהחלט נראה לי בתחום ההתעניינות המקצועית שלו, כך שלא ברור לי מה הסיכון בכך. הרי רמת הפיתוי הפוטנציאלית ללא הנתק המקצועי החיוני גדולה בהרבה בעת צילומים חיים עם נשים בשר ודם. אני ממליצה לך לפנות למספר שיחות לטיפול פסיכולוגי אישי כדי לבדוק אם את מסוגלת לחיות עם גבר שתחום עיסוקו עשוי להעלות חרדות וקנאה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי, גברים שמתעסקים עם מיניות קשה להם לפתח אטימות כולל גניקולוג. ולא חסרים מקרים של הטרדות. בכל אופן לי יצא להיות אצל אחד כזה הוא ממש לא מסתכל כמו רופא לפציינט אלא כגבר לאישה. זה היה פוגע ומעליב

אני ובן זוגי שנה בקשר וחתונה ניראת לנו קרובה מתמיד. הבעיה שלי זה שהבן זוג שלי מכריח אותי למחוק חברים מהפייסבוק ומהחיים בכלל שהייתה לי אינטרקציה מינית איתם בעבר. זה כל כך מפריע לי.. במיוחד שמדובר ב6 שנים אחורה ואותם 2 מדוברים נשואים וגרים בחול!! לו זה ממש חשוב ולי זה מפריע שהבן זוג שלי מחייב אותי למחוק חברים מחיי... מה דעתכם? מי מגזחם מביינינו? האם זו בקשה רלוונטית?

אפרת היקרה, בשאלה שלך אין צודק ולא צודק, ואין טוב ורע. אגב, הבקשה כלשעצמה אינה יוצאת דופן ואנו מוצאים אותה עולה הן על ידי גברים והן על ידי נשים המבקשים למחוק אקסים מחשבון הפייסבוק. ככתוב בשיר השירים "עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה". את עומדת להתחתן וליצור באופן תאורטי יחידה זוגית מלוכדת של גבר ואישה שרמת הלכידות תלויה במידה בה כל אחד ישמור לעצמו חיים אישיים ופרטיים נפרדים. מצד אחד קיים הרצון האישי לשמור על הספייס האישי, על הזכרונות האישיים ועל ההתעניינויות והקשרים האישיים הקודמים. מצד שני יש להביא בחשבון כי ספייס אישי עלול לנגוס במרחב הזוגי שהתפתח, ובפרט כאשר מדובר ברגשות קנאה החותרים תחת רגש האהבה ויוצרים אי אמון, כעס וחרדה. עשי את שיקול דעתך וראי מה את מעדיפה. אין כאן עצה חד משמעית שניתן לתת מבחוץ כי כל מהלך יש לו את הרווח וההפסד שלו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נשוי כבר עשר שנים , יש לנו שלושה ילדים (7,5) ותינוקת בת חצי שנה, אישתי נמצאת בחופשת לידה, מאז ומתמיד יחסי מין לא היו טובים ,אף פעם התדירות לא עלתה על פעם בשבועיים וגם כשזה קרה זה היה בגדר נעשה ונגמור כי יש חובה לפחות זו התחושה שאני קיבלתי, כיום מאז שאישתי נכנסה להריון כבר שנה וחצי קיימנו פעמיים יחסי מין בלבד, לציין כי אני אוהב את אישתי ויש לו בית נפלא, בנוגע ליחסי מין הפכתי להיות אפטי למרות שאני יודע שזו טעות, הדבר המטריד מבחינתי הוא שאישתי חיה עם זה בשלום ואפילו לא מעלה את הנושא, לי כבר אין כח לריב על זה ואני מבין שלמרות שזו טעות כדי לא לפגוע בילדים אני שותק, האם נידונתי לחיי נזירות , אני בחור שנראה טוב ומקבל הצעות איך יתכן שרק אישתי לא שמה לב אלי, התסכול גובר כל יום ואני מרגיש כגבר חלש שלא עומד על רצונותיו כמו שהיה רוצה, התחושה היא של מילכוד, האם יש מה לעשות?

שרון היקר, הבעיה של פערי תשוקה מינית בזוגיות היא בעיה נפוצה ביותר ומקור מועקה ולחץ בקרב זוגות רבים. האפשרויות העומדות בפניך הן: לפנות לטיפול זוגי, לפנות לטיפול זוגי מיני או לפנות לטיפול אישי פרטני כדי להיטיב את ההתמודדות שלך עם המצב. מאחר ואתה אוהב את אשתך וחיי הבית מתנהלים בצורה נעימה, אני מניחה שאתה מעדיף לפתור את הבעיה בתור מסגרת הנישואין. לא תמיד הדבר קל ופשוט ולפעמים יש צורך בעזרה טיפולית כדי להתניע את המנוע שהפחית תנועתו. חשוב להדגיש שמלכתחילה נישאת לאישה שרמת תשוקתה המינית לא הייתה גבוהה. לגופו של עניין זה משנה ולא משנה כי לפעמים אישה המתחילה את היחסים ברף תשוקה גבוה עשויה לרדת מאוד ברמת תשוקתה תוך משך זמן לא ארוך. מה שחשוב הוא שתצבור כוח והשפעה על מנת לחולל שינוי במערכת. אחד השינויים שאולי כדאי לחתור אליהם הוא פניה של אשתך לטיפול פסיכוסקסולוגי על מנת שתשתחרר מן הנטיה שלה לתשוקה מינית נמוכה. בעקרון, תהליכי תשוקה מינית הם תהליכים פסיכולוגים מאוד עמוקים והשינוי בהם מצריך בראש ובראשונה רצון עז של האדם להשתנות ולאחר מכן השקעה משמעותית של האדם בתהליך השינוי הטיפולי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני יוצאת עם בחור מזה כחודש, בהתחלה הוא תמיד התאמץ הגיע עם רכב , הביא פרחים, היה מאוד מקסים מאוד השתדל לרצות אותי. בדייט השישי הגעתי אליו הביתה והיינו בקטע אינטימי (לא היה סקס) למחרת הוא היה מרוחק וככה כמה ימים עד שהגעתי אליו לישון וסיפרתי לו שאני בתולה התגובה שלו הייתה מאוד מנומסת אבל עם זאת ציפיתי שיתנהג אחרת. למחרת הוא לא התקשר אליי אחרי יום שלחתי לו הודעה עם רוצה שנפגש אמר שכן ונפגשנו הוא התבאס שלא ישנתי אצלו, הגעתי אליו ביום אחר. העניין הוא אני שאני מאוד מבולבלת מה הציפיות שלו מהקשר בהתחלה נראה שהוא רציני ולאט לאט מרגיש לי שהוא רק רוצה סקס ואומנם הוא עדיין מאוד אכפתי ומנומס איתי אבל כל הקשר שלנו אנחנו בקושי מדברים בטלפון, בעיקר בהודעות, במצבים אינטימיים הוא רק חושב על עצמו ואני לא מרגישה שום ריגוש וזה רק מרחיק בינינו אבל כשאני מבלה איתו מחוץ לחדר מיטות טוב לי איתוואני מרגישה שאנחנו שוב מתקרבים. אני מאוד מבולבלת איך בן אדם כזה אכפתי ורגיש שונה כל כך בחדר מיטות ומה הוא בכלל מצפה ממני.

לי היקרה, על מנת לדעת מה ציפיותיו של זה המכונה "בן זוגך" כרגע, עליך לדבר איתו גלויות וישירות. חוסר היכולת לקיים שיחה מסוג זה היא כשלעצמה מצביעה על פגמים ביכולת לקשר רציני ועמוק. את מתארת מצב שמחוץ לחדר המיטות נעים לך במחיצת בן הזוג, אך בחדר המיטות מתהפכת התנהגותו לשלילית בעיניך. בעצם בחוויה האישית שלך לא מתקיימת אינטימיות דווקא בזמן הקשר הגופני. אין ספק שזהו מצב מטריד ובעל פוטנציאל של אזהרה. יתכן שהדבר נובע מחרדות מיניות של בן הזוג אודות תפקודו המיני. יתכן גם שאינו יודע להתמודד עם העובדה שאת בתולה. אינני יודעת מה הוא רוצה מן הקשר ולכן הייתי מעבירה את הכדור למגרש שלך - מה את רוצה מן הקשר? אם את רוצה התנסות מינית ואובדן בתולין, מה שבנות רבות רוצות בשלב כלשהו בחייהן, אז שווה להתנסות בעניין ואחר כך לקבל החלטה האם להמשיך או לא. אם את רוצה מכלול של קשר רומנטי ומיני הדבר מחייב ניהול שיחות עומק עם הפרטנר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני נשואה שנה וחצי מתוך 2.5של זוגיות. התחתנו אחרי שנה והיינו מאוד מאוד מאוהבים אני הייתי אחרי מערכת יחסים של 6 שנים (לא ממש אחרי כמעט שנתיים אחרי) ובחנתי הרבה את הזוגיות שלנו בעלי היה גבר שמח,דואג לעצמו בריאותית כלומר עושה פעילות גופנית- הוא עבד מהבית והיה יוצא (אפילו לבד) פעמיים בשבוע כדי להתאוורר- דבר שמאוד הערכתי ראיתי בזה כאחריות אישית על האושר שלו ועל החיים שלו הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו כי הוא דואג לעצמו כמו שאני דואגת לעצמי. ידעתי שהוא לא יהיה עשיר גדול אבל היה לו עסק שהוא ניהל כבר 8 שנים ויציבות עם זוגיות טובה זה הספיק לי. עוד לפני החתונה היינו מדברים על זה שהוא תמיד רצה לעשות במוזיקה ושזה מעיין חלום לא ממומש אצלו ואני כיוון שהייתי בזמנו רק בת 27 וסיימתי שני תארים (כלומר אחרי הלימודים) אמרתי לו שאין בעיה ובוא ננסה את הכיוון הזה שלא יחייה עם הספק- במשך שנה בעלי "עסק" במוזיקה העיסוק הזה כלל הפסקת עבודתו (כי צריך להשקיע את כול כולו במוזיקה) שיעורים פרטיים לפיתוח קול וכוונה לנסיעה ארוכה של כשנה לחו"ל בשביל באמת לנסות ולחוות עד הניסיון הזה עד הסוף. לאחר חצי שנה (כשרק אני עובדת בעבודה שאני שונאת ומחזיקה מתוך מחשבה על הנסיעה לחו"ל) התחלתי להתעצבן הוא לא ממש השקיע במוזיקה או לפחות לא הרגשתי ככה, כל פעם שהעלתי חששות כלכליות או בכלל לגבי העתיד הוא קטע אותי בטענה שאנחנו נוסעים לתקופה ואי אפשר לדעת מה יהיה שם אז אין מה לחשוב על מה יהיה וכו,. הייתי מאוד מתוסכלת מהרבה דברים תקופה ארוכה אבל כל הזמן זרקתי את הפתרון על ה"עגלה" הזאת של הנסיעה לחו"ל כאילו שם יהיה שונה שם יהיה אחרת וכו. בנוסף בעלי לקח ציפרלקס כבר 15 שנה, לאחר ההתלהבות של התקופה הראשונה והחתונה תדירות הסקס ביננו ירדה כמעט לאפס, הוא לא יזם בכלל, אני הייתי מתלוננת והוא טען שזה כנראה מהכדורים ושזה לא שלא בא לו עליי אלא לא בא לו בכלל וכשאנחנו בתוך זה אז הוא כן בעניין. לאחר אינספור שיחות בנושא שהברהתי לו שאני לא מרגישה שהוא נמשך אליי או נחשקת ולא משנה מה הרציונאל מאחורי זה הוא הציע להפסיק עם הכדורים- זה הגיע ממנו לחלוטין. הלכנו לפסיכיאטר שלו שהבהיר לנו כי הפסקת כדורים לאחר 15 /שנה זה תהליך ארוך של כחצי שנה ודורש הסתגלות וכך התחלנו את התהליך- בעלי ירד לחצי כדור במשך 3 חודשיים ולאחר מכן לרבע לעוד 3. בינתיים הגיע הזמן לנסיעה לחו"ל- עזבתי עם עבודתי, דאגנו לסידור לדירה ולכלב, בזבזנו כסף על כרטיסי טיסה לקחנו הלוואה למחייה ההתחלתית (אני הייתי אמורה לעבוד במכירות ולעשות הרבה כסף שם), טסנו לחו"ל נחתנו, עברו 4 שעות ואני רואה שבעלי לא בסדר לא בפוקס אחרי הפצרות חוזרות ונשנות וניסיונות להעביר לו את הלחץ הוא יושב מולי וטוען כי הנסיעה זה לא הדבר הנכון וכי הוא רוצה לחזור הבייתה והתחיל את החיים שלנו! מיותר לציין שאני הייתי מרוסקת מכל בחינה שהיא במיוחד שכול הכסף שלנו מהחתונה נעלם בשנה הזאת כי הייתה לנו רק הכנסה אחת ואני הנחתי שנחזיר את הכסף הזה בחו"ל, לאחר שבוע מהגיהינום חזרנו הבייתה. החזרה הבייתה הייתה מאוד קשה כעמט ולא תקשרנו במשך כמה שבועות עד שהוא התיישב מולי ואמר לי שאני חייבת טיפה לשחרר כי הוא מרגיש שלא אכפת לי ממנו בכלל וכשאנחנו במצב כזה הוא מרגיש שאין לו בשביל מה להתאמץ- שוב הבנתי אותו ועשיתי מאמץ לשחרר. אני מצאתי עבודה חדשה לבעלי (עצמאי שחוזר לשוק העבודה לאחר 10 שנים) לקח יותר זמן, לאחר חודש וחצי של חיפושים הוא נכנס לבאסה ומיני דיכאון שכמעט הכל התפוצץ אבל החזקתי את עצמי ותמכתי בו ונתני לו מוטיביציה ואמרתי לו שהוא יכול וכו וכו. בדצמבר האחרון הוא הפסיק לקחת את הכדורים (לאחר שהעלתי בפניו כי אולי זה לא הזמן הטוב ביותר). כמעט חודש אחרי ההפסקה הוא בא ואומר לי שהוא לא בסדר והוא בדכאון והכל שחור מבחינתו וכלום לא עושה לו טוב וכו כמובן שאני שוב בהלם לא יודעת מה לחשוב כבר, מנסה לתמוך בו בזמן שאנחנו לא שוכבים, לא יוצאים או מבלים כי לא בא לו, כלום לא בא לו למעשה. בעלי מצא עבודה טובה מאוד שהוא התחיל לפני כשבוע, כבר לפני שבועיים הייתה לנו שיחה ואמרתי לא שלא טוב לי וכו ושאולי נלך לטיפול והוא הציע שנחכה טיפה שאולי דברים ישתנה עם תחילת העבודה . אני כרגע במצב שאני מרגישה כי כל מה שהוא יעשה יהיה לא טוב מבחינתי, אני כועסת ומתוסכלת ועצובה מעבר להכל אני מרגישה כאילו אני לא אני, אני מרגישה שהחשק המיני שלי ירד בגלל כל נושא הסקס (ואני בן אדם מאוד מיני) אני מרגישה שאני פחות שמחה ובקיצור אני מרגישה שאיכשהוא מכל הניסיונות שלי לעשות אותו מאושר וכשלונותם כי "זה לא קשור אליי" אני הפכתי להיות הוא ולא בא לי לעשות איתו כלום, לא בא לי לעשות אותו מאושר אני מרגישה שהבן אדם שהתחתנתי איתו כבר ברובו לא שם אני מרגישה שאני אוהבת אותו ( נראה לי) ושאני לא ממש יודעת למה. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב כמה לא טוב לי ולנסות לראות מה יהיה בחודשיים הקרובים, אני בחורה שהייתה מתרגשת מדברים והיה לי כיף לעשות ולחוות ואני מרגישה שכלום לא מרגש אותי יותר, הוא מדבר על ילדים ואני לא יכולה כרגע לדמיין את עצמי נכנסת להיריון בכלל- אין לי שום ביטחון בבן אדם ואני מרגישה שאני בנקודה שלא משנה מה הוא יעשה לא יהיה לי. אני לא יודעת אם הכל שחור כי רע לי אז הכל בהגזמה ודרמטי וכו אבל אני בתוך זה ולא מצליחה לצאת, אני מרגישה שאם אני אגיד לו שוב שאני רוצה שנלך לטיפול עכשיו שבוע אחרי שהוא התחיל לעבוד אני כאילו "חסרת סבלנות" שהוא כל הזמן אומר לי את זה ושאני לא נותנת צ'אנס אמיתי- יחד עם זאת רע לי! איך אני אמורה להתעלם מזה או לכבות את זה בראש שלי? בבקשה בבקשה תייעץ לי מה לעשות

פונה יקרה, את מתארת שפע של שינויים, הן אצל בעלך והן אצלך במרבית תחומי החיים - במשך תקופת היכרותכם או תקופת נישואיכם, העניין לא ברור. שינויי תעסוקה, שינויי ארץ, הפסקת תרופות נוגדות חרדה ודיכאון ואובדן תשוקה מינית של בן זוגך ולאחר מכן שלך. מאחר ולא נעשו מהלכים חד צדדיים בלי אישור בן הזוג, הרי יש לראות את שניכם שותפים לקבלת ההחלטות אודות שפע השינויים, כך ששניכם היה בכם צורך לשנות מצב קיים ולחפש את הטוב יותר במצב חדש שלא בהכרח הצדיק את עצמו. לא הייתי עסוקה כרגע בשיפוט מי מכם יציב יותר ומי פחות, אלא עסוקה בשאלה שבמצב הנוכחי, עם חלוף החלום אודות הפריחה שתתרחש בארץ אחרת, איבדת עניין בבעלך. לא בהכרח יש כרגע צורך למהר לטיפול זוגי, ובהחלט יש מקום לפניה אישית שלך לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות סדר ברגשותיך ומחשבותיך ולסייע לך לקבל את ההחלטות היותר נכונות עבורך. זה הכל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 21. אני ובן זוגי ביחד כבר שנה וחצי, הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ממש החצי השני שלי ובעלי לעתיד הלוואי! רק בעיה אחת קיימת, הסקס פשוט גרוע. בתחילת הקשר הסקס היה מדהים, היינו עושים את זה 3 ו4 פעמים בלילה. עם הזמן איבדנו את זה, הסקס איתו משעמם אותי ואני מרגישה שאני כבר לא נמשכת אליו. אני לא יוזמת סקס. כשהוא יוזם, מהרגע שזה מתחיל עד שזה נגמר אני פשוט לא מרוכזת אני חושבת על ככ הרבה דברים לא קשורים או על כמה הסקס גרוע ורק שיסתיים כבר. זה מגיע למצב שאני מתחמקת כמעט חודש מסקס, זה משפיע נורא על מערכת היחסים שלנו כי אני באמת רואה לה עתיד ואני באמת אוהבת אותו רק שזה בלתי אפשרי שהסקס ימשיך ככה. אני לא אלך לייעוץ זוגי בענייני מין ואני גם נורא מתביישת לעלות את הנושא הזה, יש דרך אחרת לפתור את הצרה הזאת?

אלה היקרה, ירידה חדה בתשוקה המינית במהלך שנה וחצי היא בהחלט תופעה שמן הראוי לתת עליה את הדעת. איש אינו מבטיח לך שירידת התשוקה המהירה ממנה את סובלת המתרחשת כרגע כלפי בן הזוג הנוכחי, לא תחזור ותתרחש גם כלפי בני זוג עתידיים, אם אכן יהיו לך כאלו. להערכתי קיימת בעיה משמעותית מאוד כאשר הזוגיות משוללת יחסי מין, ובמקרה שלך זוהי את שאיבדת את התשוקה. לא ברור לי כיצד סקס שהיה מרתק בהתחלה הפך בעיניך למשעמם, כך שהנטיה שלי היא לראות במתרחש הפחתה משמעותית בתשוקה האישית שלך. הדרך היחידה להתמודד עם ירידה בתשוקה (תופעה המתרחשת הן אצל גברים והן אצל נשים) היא לפנות לטיפול פסיכולוגי מעמיק על מנת להבין את שורש העניין. לא מדובר בייעוץ מיני זוגי אלא בטיפול נפשי אישי לך בלבד. גורם נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא סוג אמצעי המניעה בו את משתמשת. ישנם סוגים מסוימים של גלולות למניעת הריון שהן בעלות פוטנציאל לפגיעה עמוקה יותר בתשוקה המינית הנשית. בקשר לכך כדאי להתייעץ עם הגניקולוג. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי כולם, אני נמצא במערכת יחסים עם בת זוגתי המדהימה כבר שנה וחצי. לאחרונה הבנתי שאחרי שנה וחצי אני מכיר את המעטפת שלה אבל לא באמת את מי שהיא. כלומר, אני לא מכיר אותה ברמה שאני אדע מה הולכת להיות התגובה שלה לסיטואציה כזו או אחרת, היא שאלה אותי מה החולשות שלה ולא ידעתי לענות על זה, הכוונה היא שאני מכיר את מה שהיא ולא את מי שהיא. היא אדם מאוד עמוק ואני בניגוד אליה יותר שטחי נקרא לזה ככה. היא תמיד אומרת לי שאני לא שואל שאלות על מנת ללמוד להכיר אותה ואני לא מדבר על שאלות רגילות אלא שאלות שממובילות לעומק. לדוגמה אם היא מספרת לי משהו מהעבר שלה שהוא משהו קשה מאוד אני מקשיב אבל לא מצליח לפתח שיחה אלא נותן לה להוציא את הכל ולא באמת נכנס לזה. אני יודע שזה רע , אני יודע שצריך לעשות את השינוי הזה כדי שזה יעבוד, מה שאני לא יודע זה איך לעשות את זה. ולכן אני פונה אליכן בעיקר הנשים , כשאתן רוצות את הגבר שלכן כאדם עם עומק כלומר אדם שיחזיק אתכם שתוכלו להפתח אליו שתוכלו להשבר לידו שתוכלו לתת בו אמון שלא משנה מה יקרה הוא שם בשביל להחזיק לכן את הראש מעל המים... למה אתן מתכוונות ? אני מפחד שאני לא מצליח להבין למה היא מתכוונת. בנוסף האם יש איזה מישהו שמלמד \ מנתח \ מכוון שיכול לעזור בתחום הזה של שיחות עומק, שיחות נפש, איך לשאול את השאלות הנכונות ולא אחרי כמה ימים שאני חושב על המקרה ואז עולות השאלות והן כבר לא אפקטיביות. אשמח לכל תגובה. תודה :)

פונה יקר, אני מבינה שקיימת חוויה של אי התאמה אך לא ברור בדיוק האם בת זוגך רוצה ממך יותר מאשר בן זוג מסוגל להעניק בתנאים מסוימים. ההרגשה היא שבת זוגך מצפה לסוג תגובות אחר ושונה ממה שאתה מסוגל לספק באופן ספונטני וטבעי. השאלה כאן היא שאלת מידת ההתאמה במכלול תחומי החיים. אין להניח שאתה תהיה מישהו אחר בצורה משמעותית. אין אתה "תוכנית כבקשתך" עבורה ואין היא "תוכנית כבקשתך" עבורך. או שיש דיבור מספק בין בני הזוג העונה לצרכים הנפשיים של שניהם, או שיש דיבור יתר מצד אחד ומועקה של העמסה מצד שני. אם ברצונכם לברר מה מידת ההתאמה ביניכם ומה מידת היכולת של כל אחד מכם לעבור שינוי, מומלץ לפנות לטיפול זוגי למספר שיחות, לשם הערכת המצב הקיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

ד"ר שלום, אני ובן הזוג שלי בני 22, וכשנתיים בזוגיות. אני הקשר הראשון שלו, והראשונה שלו.כבר הרבה זמן שקיימת אצלו תחושת פספוס שלא חווה עוד, וקושי עם המחשבה שהוא יהיה רק עם מישהי אחת כל החיים בלי לדעת מה זה משהו אחר. פעם אחת הוא רצה להיפרד בגלל זה והתחרט אחרי יום. הפעם הוא לא מתחרט, הוא אומר שהוא אוהב אותי אבל הוא לא יכול להמשיך עם ההרגשה הזאת. איך להתמודד עם זה מבחינתי?האם להגיד לו שאני מחכה לו? או לוותר ולהמשיך הלאה?

עדי היקרה, אין שום טעם לחכות למי שלא הבטיח לחזור. חברך רוצה לחוות נשים נוספות, הן באמצעות מיניותן וכמובן באמצעות מערכת היחסים איתן. משיכה ואהבה הולכות לעתים קרובות ביחד. הוא פשוט מרגיש שעוד לא חווה מספיק, לא אהב מספיק ולא התנסה מספיק. הוא הולך לדרכו בדיוק מתוך הרצון לחוות עוד. מאחר והסיכוי שיחזור הוא קלוש ביותר, הרי שאין שום סיבה לחכות למי שלא יחזור. את צעירה, החיים לפניך. המשיכי וזרמי איתם ונקווה שיביאו לך שפע של אהבה ותשוקה. גם לך מגיע יותר ועוד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

מה שלומך, הבעיה שלי היא כזו אני עם בת זוגתי כבר 5 שנים יחד היא גרה ברחובות ואני בנתניה במקור, עברנו לפני כשנה לתל אביב לדירה שכורה הכל טוב ביננו יש אהבה יש הערכה ויש הנאה עד שזה מגיע לסקס אני מרגיש שכבר אני לא נמשך אלייה היא אוהבת אותי נורא וכעת אני בשלב שאני צריך להחליט אם להציע או לפרק ??. אני לא יודע מה לעשות אם הייתי שם את זה במאזניים מה היה יותר כבר , אהבה והערכה לעומת סקס אשמח אם תעזרו לי....

דוד היקר, היעדר משיכה מינית לאישה עמה אתה רוצה להתחתן היא בעיה רצינית מאוד ולא מומלץ להינשא בהיעדר משיכה מינית. עליך לברר בינך לבינך, או באמצעות ייעוץ פסיכולוגי, מהם הגורמים לירידת המשיכה המינית או אף היעלמותה. הבעיה של אובדן משיכה אצל גברים היא בהחלט קיימת ויוצרת בעיות קשות בזוגיות ובחיי הנישואין. להלן לינק לכתבה בנושא. http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2745353 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2772518 כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי שאלה האם בעת גירוי מיני של הגבר הוא התככך טיפה על איבר מיני אך ללא חדריה והוא לא גמר. הוא גמר רק אחרי שעשה ביד בחוץ ויש לציין שהייתי בביוץ בודאות. יש מצב כך להריון?

מיטל היקרה, לאור התאריך של מתן התשובה הנוכחית אני מניחה שאת יודעת אם את בהריון. לגופו של איבר, חיכוך של האיבר באיבר מינך גם ללא חדירה בהחלט יכול להביא לטפטוף של חומר נוזלי שקוף מאיבר המין הגברי המכונה "נוזל קופר". נוזל זה אינו השפיכה אך בהחלט עלולים להימצא בו זרעים בכמות מועטה כך שבאופן פוטנציאלי לחוששת מפני הריון לא רצוי, יש להימנע גם מכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לך אילנה, יש לי בעיה שאני לא אוהבת את הגוף שלי וזה מפריע לי בחיי הזוגיות ונמאס לי. אני פשוט לא סובלת אותו וכמה שלא אשכנע את עצמי הן אם זה להסתכל על אחרות שהן יותר עקומות ויש להן חבר וכו' ולומר אז למה אני נמנעת? זה עדיין לא עובד. זה גם לא משנה מה אחרים חושבים על המראה שלי ועל הגוף. פשוט קשה לי איתו ואני לא מצליחה לשכנע את עצמי שהכל בסדר. אני כל כך פוחדת מדחייה כל כך מרגישה לא בנוח איתו ואם זה כך איך אוכל להרגיש משוחררת, מינית, נשית? יש לי מעין הרגשה שמה שאחרים רואים זה לא באמת כך. ובעירום כמובן הכל נראה אחרת ויכול לדחות. אני נמנעת ממגע גם ממגע חברי עם אנשים. רציתי לשאול למי עליי לפנות לפסיכולוג או סקסולוג? כמה זמן בממוצע הטיפול הזה מצריך? למה נוצרת בעיה כזו להערכתך? ואיך באמת ניתן לצאת מזה ע"י שיחות?- הרי הרבה פעמים אני מביאה לעצמי דוגמאות ואומרת שהכל בסדר איתי אך כשממישהו מתחיל איתי אני בורחת כי אני פשוט חושבת שלא אהיה מסוגלת להתמודד עם חשיפה. אני לא חושבת שאם מישהו ידרבן אותי שהכל בסדר זה יעזור ומניסיון זה עוזר רגעי. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמיו יש גם דברים שבהחלט מפחידים אותי שייצרו מצב לא נעים עם בחור לדוגמא: אני לא סובלת את ריח הגוף שלי וכן גם כשאני מתקלחת וכו' יכול להיווצר ריח שכזה אני לא יודעת למה אבל ריח שלי חזר.אז שיש בן זוג נוכח זה לא נעים לי אני מתביישת ולכן אני נמענת מזוגיות עד כמה שזה נשמע פסיכי. יש לי גם כפות ידיים מזיעות וזה גם מצב חברתי לא נעים אופן כללי וזה לא קשור לחרדה זה פשוט ככה. אני לחוצה מכל נושא השערות ואני לא יודעת אם באמת נשים תמיד תמיד חלקות ונעימות? אצלי זה יוצר מראש מצב של בושה שלא אעמוד בסטנדרט אני פשוט נמנעת מבחורים. וכן גם החזה שלי מעאפן שלא מצריך חזיה ואין לי עור נעים וחלק למגע ביחס לאחרות כשנוגעים בי אני דיי עצמות וגם אומרים לי את זה. מאוד מתביישת בכל מה שתיארתי וזה מבאס אותי שאני ככה ואחרות לא.

איילת היקרה, את מרבה בדיבורי כעס, שטנה ועוינות כלפי הגוף שלך מכל כיוון אפשרי ומכל זוית. כמובן שמצב זה מצביע על ביקורת עצמית כללית מאוד נוקשה, או במילים אחרות - עוינות רבה כלפי עצמך. אינני יודעת מה הרקע להתפתחות עוינות עצמית זו, שכן אינני יודעת דבר על ההיסטוריה של חייך ותנאי גידולך. כך או כך, נראה לי שדי קשה לך לחיות בתוך גופך ובתוך עצמך והייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי. הנושא הסקסולוגי הוא שולי ויטופל ממילא במסגרת טיפול פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום קוראים לי אלעד ויצאתי עם בחורה יפייפיה במשך 7 חודשים, אני אוהב אותה מאוד אבל בחודש האחרון היה לנו קשיים רבנו על שטויות וכל ריב הרגיש כאילו הסוף והיה ימים שהייתי מתנהג אלייה מגעיל ובזלזול והיא הייתה נפגעת אבל שומרת בתוכה וביום רביעי היא נפרדה ממני אחריי שהיא כבר לא יכלה יותר עם זה, היא חשבה על זה בדיוק יום, דיברנו בטלפון והיא אמרה שהיא אוהבת אותי אבל הפסיקה להאמין בנו ושקשה לה והיא לא רוצה יותר, שנינו בכינו מאוד אבל אני מאמין שיש לנו עוד סיכוי לתקן ולשנות את זה ולהחזיר את המצב למה שהיה פעם ואני מוכן לתת הכל בשביל זה, השאלה היא מה אני אמור לעשות? איך אני מחזיר אותה אליי? והאם באמת יש לנו עוד סיכוי לחזור?

אלעד היקר, להערכתי אתה צריך להחזיר את עצמך לעצמך. קשה לי להבין מדוע בחורה שאתה מצהיר שאתה אוהב מאוד עוררה בך התנהגויות של תוקפנות כלפיה ומדוע התנהגת אליה כפי שאתה כותב "מגעיל ובזלזול". אם האהבה מעוררת בך רגשות כה שליליים כעבור זמן מסוים, זהו דבר שבהחלט ראוי להבנה, לבדיקה ולשינוי מן השורש, שאלמלא כן קיימת הסכנה שהתופעה תחזור ותופיע בכל קשר של אהבה. בהחלט מומלץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין את השילוב המנוגד שבין שני הצדדים שבך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום,מזה שלוש שנים וכמה חודשים שאני ובן זוגי יחד, חיים יחד מעל לשנתיים, הזוגיות הכוללת טובה מאד אנחנו מאד אוהבים ומחוברים האחת אל השניה, יש ביננו קשר קרוב וזה משהו שתמיד הבנו וידענו שנועדנו. במהלך הזוגיות חווינו מס משברים, קלים יותר ואחד שהיה ממש קשה עד כדי עזיבתי מהבית לבית הוריי, לאחר כמה חודשים חזרנו. אבל יש דבר שכבר בשנה הראשונה לזוגיות שמתי לב ועדיין מפריע לי עד כדי מצב שאני נרתעת ואומרת שדי זה מספיק ועד כאן, אבל קשה לי ללכת כי אני לא יכולה לחשוב שלא אראה אותו יותר בחיי, אני לא מפחדת להיות לבד, נהפוכו לפעמים אני זקוקה לזה, מזל קשת איך לא? אנחנו דומים כבני אדם אך גם שונים, אני יותר קלילה כזו ופחות לוקחת את החיים וככלל קשה, הוא רוסי ויש לו מנטליות שונה משלי, למשל לי מסייעים כספית כי איני עובדת כרגע והוא יותר עצמאי, זה מפריע לו שאני לא בזכות עצמי ונכון יש מה לשפר אבל לי זה לוקח זמן, הוא דומיננטי מאד ואני פחות, עכשיו אני מדברת על זה שבכל תקופה יש לו התקף קולני, בעבר זה היה גרוע יותר הוא היה שובר דברים בבית, עם הזמן זה ממש השתפר, אבל דוגמא אתן לך שתביני, אם למשל יום מסויים לא הספקתי להכין לו אוכל הוא צורח עליי ויורד עליי ואני מרגישה שלא משנה מה אעשה הוא רואה דברים אחרת, כאילו לפעמים אני זקוקה להיות לבד כי אני מרגישה "מחנק משהו בתקשורת ביננו נפגם, עקב כל המצב הזה אנחנו כבר מעל שבועיים לא שכבנו וזה משהו שלו מאד מאד קשה אבל אני מרגישה שכבר נסגרתי לגמריי וגם אם ארצה משהו בי לא מוכן ואין לי חשק בכלל, אני חושבת לתת צאנס נוסף אך אני מתלבטת, קשה לי לחשוב שלא אראה אותו בחיי, ומצד שני יהיה לי יותר נוח כביכול אשמח לתגובתך, תודה

קרנית היקרה, במהלך הקשר עם בן זוגך את זקוקה למרחב אישי נבדל ממנו, כולל פרידה שהתרחשה למשך מספר חודשים. המשמעות היא כי הקשר מעמיס עליך רגשות שליליים ואת זקוקה להתרחק על מנת להתנקות מהם. מתוך התיאור נראה לי שהקשר מעמיס עליך רגשות של כעס ופחד. בן זוגך מתואר כבעל פוטנציאל של התפרצות קולנית, אולי של דורשנות, ונראה כי מערכת הערכים שלכם אודות החיים שונה בהרבה נקודות, וכמו כן שונה מערכת הציפיות אודות תן וקח במערכת. השאלה איננה מי יותר צודק או איך נכון יותר לחיות את החיים, אלא העובדה שהיחסים מגיעים להתפוצצות של אלימות בדרך זו או אחרת. בהחלט מומלץ שתפנו לטיפול זוגי לפני שתקבלו החלטות על המשך הקשר. מתוך התיאור לא ברור אם אינך עובדת בשל לימודים או בשל חוסר חשק\יכולת לעבוד, מה שעושה הבדל גדול כמובן. התמונה לא ברורה לחלוטין, אך יחד עם זה יש בה מספר ניכר של סימני אזהרה, כך שכאמור הייתי ממליצה לפנות לטיפול זוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש משפט לטיני- כל חיה עצובה אחרי ההזדווגות ... האמנם? בן זוגי טען כי זה מה שהוא חש לאחר מכן...

ירדנה היקרה, התגובה הפסיכופיזיולוגית השכיחה לאחר אורגזמה היא תחושה של סיפוק והנאה מתחושת הפורקן שהגיעה. לעתים מלווה התחושה בחוויה של אינטימיות והגברת האהבה ההדדית. לעתים תהליך ההרפיה הוא עמוק ומביא את שני בני הזוג (או לפחות אחד מהם) להתנתקות זמנית. יש נשים המגיבות בבכי בזמן אורגזמה. בכי זה אינו מעיד בהכרח על עצב, אלא על התרגשות רבה וקושי להכיל את שפע הריגוש הפיזיולוגי והרגשי אשר בסיטואציה. לגבי גברים לא קיימת מוסכמה של עצב או בכי או כאב נפשי לאחר פורקן מיני, כך שבהחלט יתכן שיש להבין לנפשו ולגופו של בן זוגך ומה מתרחש בתוכו בתהליך זה. אין זו תופעה שכיחה וידועה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בת 26 וכבר כמעט שנתיים שלא הייתי בקשר שכלל הסקס. כשאני מנסה לברר עם עצמי מדוע, יש לי שתי השערות: סיבה ראשונה היא שלפני שנתיים חוויתי פרידה מקשר ארוך (והוא היה הראשון שלי). מייד לאחר מכן סוג של יצאתי עם מישהו וזה נגמר בסקס, ואז כמה חודשים לאחר מכן הייתי בקשר סתמי של חודשיים. בשתי הסיטואציות הללו לאחר האקס היה לי מאוד קשה בסקס וזה רק הגביר לי את תחושת הגעגוע לאקס. השערה שנייה היא שבשנה וחצי האחרונות, בעקבות אבחון של בעיה רפואית ברחם (אנדומטריוזיס) התחלתי ליטול גלולות ברצף, שכנראה משפיעות על החשק המיני (שהיה סבבה לגמרי לפני). מעבר לזאת, כנראה איזה משהו פסיכולוגי גורם לי להרתע מהתעסקות באיזור האינטימי בעקבות הידיעה שיש לי שם מחלה (וכמובן גם כאבים ותחושת אי נוחות, שהיו גם בתקופה של האקס המיתולגי, אבל כנראה שהוא פשוט ידע להכיל והיה איתי עדין). המצב הזה מתסכל אותי ואני מרגישה שזה משפיע על היכולת שלי לפתח קשרים חדשים, אעפ"י שיש לי הרבה מחזרים ואני דווקא נחשבת לבחורה אטרקטיבית. הייתי שמחה לייעוץ :)

פונה יקרה, הרושם הוא שאולי טרם התגברת על כאב הפרידה מן האקס המיתולוגי, וכמו כן בשל האנדומטריוזיס את זקוקה להתחשבות ולעדינות בעת קיום יחסי מין. מאחר ואת אטרקטיבית ונמשכים אליך בחורים, לא ברור לי כיצד מתפתחים הקשרים שלך ומדוע הקשרים החדשים אינם מוליכים למגע מיני. כלומר, קיימת כאן בעיה מורכבת, הן של הצד הפסיכולוגי אודות הפרידה, הן של החרדה מפני כאבים הקיימים בזמן יחסי מין באיזור האגן (ככל הנראה), וכמו כן עולה שאלת ההורמונים שאת לוקחת ומידת השפעתם על התשוקה המינית. בעניין ההורמונלי עליך להיוועץ עם הגניקולוג המטפל ולהסדיר איתו את נטילת הגלולות, במידה וקיימת השפעה שלילית על התשוקה המינית. מאחר והאנדומטריוזיס נחשבת לבעיה גניקולוגית שלרפואה לא קל להתמודד איתה, עולה השאלה כיצד המצב הגופני המיוחד משפיע עליך מבחינה רגשית. כאמור, לאור מורכבות הבעיה שלך והחוויה של אין-ריפוי, הייתי ממליצה לגשת לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין כיצד כל זה משפיע על התנהגותך, בין אם במודע ואם בלא מודע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי שתי שאלות.לאחרונה התחלתי קשר ראשון חדש אחרי מערכת יחסים אינטנסיבית מאוד בעברי, ויש שני דברים שמפריעים לי. הראשון זה שיש לי פחד להתבלבל בשם בין בני זוג.שניהם דומים כול כך באופי ברוב הדברים שנראה לי שזה גורם לי לפעמים ,כמעט לפלוט ולקרוא לבין זוג החדש שלי -בשם של האקס שלי! ואני מפחדת נורא.שהוא יעלב כמובן, אבל גם שאני אולי לא התגברתי לגמרי על האקס . איך יודעת שמתגברים לגמרי וסופית על מערכת יחסים ישנה? אני חייבת להתוודות שלא לא זרקתי מתנות שהוא נתן לי.אני מרגישה לפעמים שלא באמת התגברתי לגמרי.למשל שאני משווה בינהם או שאני נזכרת באקס ובדברים שעברנו יחד.אבל מצד שני אני מרגישה שהנוכחי שלי, מוציא אותי מזה לפעמים וגורם לי לשכוח ולהאמין שוב באהבה.וגם עברו כבר 7 שנים..זה המון זמן ונמאס לי להיות לבד. בעיה שנייה-הוא לא מקשיב לי מספיק (כמו האקס שלי למשל,שהיה מקשיב לי אפילו שעות ונתן לי לפרוק ולהתפרק). הוא טוען שאין לו כוח לזה שאני מתלבטת כול הזמן ואין לו סבלנות בגלל גילו(הוא יותר מבוגר מהאקס בהרבה).. אני אוהבת לשתף את מי שאני בוטחת בו בחיי האישים ובלבטים שלי בחיים(ולצערי הם הרבה)וברגשות שלי-אפילו הרגשות והמחשבות שקשורים אליו. אני יודעת שיש הבדל בין נשים לגברים בקטע הזה,אבל אני מרגישה שהוא ממש סותם לי את הפה וזה קשה לי נורא! מה לעשות? אין לי חברה טובה או אמא לשתף אותה .חוץ מזה אנימרגישה שאני רוצה לשתף רק אותו ובוטחת רק בו(ככה היה בקשר הקודם שלי אגב-אני לא הרגשתי בנוח לספר לחברות וכו'...)

מיכאלה היקרה, אכן קשה לך לשים את העבר מאחוריך, כלומר את הקשר שהסתיים לפני 7 שנים, שזה בהחלט זמן לא מועט. בעניין זה, ובעניין הצורך שלך לפרוק את שמעליך, אני בהחלט חושבת שמומלץ שתפני לטיפול פסיכולוגי. לא כל בן זוג מסוגל לשבת ולהאזין שעות לבת זוגו המטיילת בנבכי נפשה. בהחלט סביר שגם לך היה קשה אם מולך היה יושב בן זוג הרוצה לפרוק את מטעניו הרגשיים שעות בכל יום (לצורך האילוסטרציה). היכולת שלנו להאזין למהלכי נפשם של היקרים לנו היא מוגבלת בסופו של דבר, כך שיש למצוא איזשהו מינון סביר המתאים לשני הצדדים. הצפת יתר על ידי בן זוג מסוים גורמת לשני להסתגרות וללחץ. מאחר ואינך משתפת חברות, ובן זוגך מתקשה להכיל את כל חייך (אגב, אין הדבר מעיד בהכרח על פגם בו על חוסר איזון בין הצרכים של שניכם) נראה לי שהפתרון הוא באמת פניה לאיש מקצוע. באשר לחשש מבלבול השמות של הקודם והנוכחי, הדבר עשוי להיות מובן, והפתרון אולי הוא או לשתף אותו מראש או פשוט להמציא לו כינוי חיבה שיהיה מאוד ייחודי ולא יעלה בך אסוציאציות לשם האקס הקודם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, יש לי בעיה שהיא חוסר זוגיות ובעצם אני זו שנמנעת מזוגיות והיריעה כאן קצרה אבל בעיקרון זה נובע מחוסר אמון, ביישנות יתר מהבית שממנו אני באה והסתגרות זה בעיקר בגלל הדמות האבהית שלי וההתעלמות שלה מקיומי, גירושין ומערכת יחסים עכורה של הוריי ועוד. אני מרגישה שאף פעם לא יהיה מישהו שיאהב אותי באמת תמיד היו מחזרים אבל גם פה אף פעם אף אחד לא מצא חן בעיניי אולי בגלל שהכרויות שלי הן בהפתעה ולא מישהו מהסביבה.אני יכולה לפרט אבל נראה לי שאין טעם במסגרת הפורום. אני מרגישה שיש לי בעיה רגשית פחד מאכזבה פרידה ומצד שני יש לי דימוי גופני נמוך לא יודעת למה, שגורם לביישנות גם אף פעם לא היה מישהו שבאמת איכפת לו ממני נראה לי שהרוב הקטע המיני חזק ואצלי זה הפוך קודם חשוב לי הרגשי וכשאין חיבור אז מהר אני בורחת.. המצב קיום שאני מרגישה בודדה ומצד שני מפחדת מזוגיות. לצערי גם המעגל הסביבתי שלי הצטמצם עקב הרצון שלי להתבודד. רציתי לשאול אם אפשר להגיע אלייך או שאת לא מטפלת אלא רק בזוגות. אשמח אם תחזירי לי תשובה למייל למייל ואשמח גם לדעת את העלות. נ.ב אני מעולם לא הייתי אצל פסיכולוג ואני קצת מפחדת מהצפה ושארגיש רע יותר כשפורשים את הדברים תמיד חשבתי שאוכל לשנות בעצמי אבל אני מרגישה תקיעות אני מקווה שיהיה לי אומץ . תודה

פונה יקרה, גם בקשר לפניה לטיפול את מאוד אמביוולנטית - מצד אחד רוצה לשמור על הפרטיות ועל הבידוד, ומצד שני רוצה להיחשף על מנת לטפל בבעיותיך. הטלפון של הקליניקה הוא 03-6411774 וניתן להשאיר הודעות במשיבון. בקשר לעלויות של שירותים פסיכולוגיים וסקסולוגיים - מומלץ שתעשי סקר מחירים בין הסקסולוגים המפורסמים במדיה ותקבלי מושג על טווח המחירים. אינני נוהגת לתת תעריך באמצעות האינטרנט. כל טוב ובהצלחה, אילנה

נראה לי שקיימת אי הבנה. בפנייתי השארתי את כתובת המייל והתכוונתי שזה לא יתפרסם ברבים. כמובן שגם לגבי מחירים אין התכוונתי שתפרסמי ברבים אלא אם אפשרי למייל. תודה

שמי ליאת בת 36 גרושה שנתיים עם שני ילדים לאחר הגירושים הכרתי בחור נחמד גדול ממני ב10 שנים אציין כי בתחילת הדרך לא הייתי פתוחה רגשית אליו והוא אהב המון ודאג אך ניפגע מכמה מקרים במהלך השנתיים נפרדנו מיליון פעם בהתחלה יזם הוא חזרה ואחכ מצאתי את עצמי מכורה לאדם.מכורה עד כדי חוסר תיפקוד בחיי היום יום.הוא לא מאמין בי והכיף כבר עבר בנינו לא יודעת יש לו שמחת חיים עם אחרים ועלי מין תחושת כעס היום החלטתי להתנתק ממנו כי בעצם הוא לא רוצה להתקדם בקשר החלפתי מס ...והתקשרתי מחסום...גיליתי שרואה פורנו....ניפגעתי ברמות...אני צעירה יפה ומינית מאוד...אני משתגעת למה לא מצליחה להתנתק ממנו מין תחושת התמכרות...שמישהו יציל אותי

ליאת היקרה, מתוך מה שאת מספרת הקשר התקלקל, ככל הנראה מבלי יכולת לתקנו. נפרדתם הרבה מאוד פעמים, לא ידעת להיפתח בתזמון הנכון שהיה לבן הזוג, ובקצרה, מרוב קצרים ומהמורות הקשר עלה על שרטון ונתקע. אין מה להביט אחורנית וצריך לזרום הלאה. הבעיה שכרגע את בדיכאון וגעגועים אובססיביים. קיימות בפניך שתי אפשרויות: 1. פניה לטיפול פסיכולוגי במסגרת קופ"ח או באופן פרטי, על מנת להבין מדוע נזכרת מאוחר כל כך לרצות את הגבר שכבר ממילא לא כיף איתו והקשר מלא טעם רע. 2. לפנות לרופא המשפחה או לפסיכיאטר של קופת החולים אליה את שייכת ולבקש תרופה נוגדת דיכאון וחרדה המפסיקה גם את המחשבות הטורדניות החוזרות ומציקות ללא הרף. התרופות יעילות מאוד וממש מצילות במקרים כמו שלך. כמובן ניתן לשלב, וזה הטוב ביותר בין שתי האופציות שהצעתי. מקווה שתרימי את הכפפה ואכן תרגישי הקלה רבה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום ,אני אישה בת 33 ..מרגישה שיש תפוס חוזר אצלי . כשגבר מוצא חן בעניי ,ומתחילים קשר אני נוטה לפחד מהנטישה (היה ילדות מוצלחת ואף אחד לא נטש אותי :),מרגישה חוסר ביטחון ותלותית פתאום...כל צעד של גבר ,שהוא פתאום קצת שונה מהרגיל כלפיי נראה לי שמשהו משתבש ואני כבר לא עושה לו את זה .אני מאוד עובדת על זה ,אבל זה חוזר כל הזמן למרות זאת. בגדול יצאתי עם גבר חודש וחצי ועדיין לא שכבנו כי לא הרגשתי שאני רוצה כרגע איתו..לא כי הוא לא מושך אלא כי הרגשתי לא בטוחה עדיין : מצד אחד הוא התייחס אליי כ נסיכה ,דאג לי כשהייתי חולה ,כל יום מתקשר,הודעות עניינים ,אבל כמה פעמים שאל למה אני לא רוצה לבוא אליי ?חשב שאני מפחדת ,אמרתי שזה שלב מוקדם לי מידי .ענה : איזה שלב ,מה יש חוקים בדברים האלה ? עניתי :אין חוקים אבל יש הדדיות .שתק ואמר נכון ,אז תריגיש בנוח ,את מחליטה מתי שבא לך .ונרתעתי עוד יותר מה "למה את לא באה "ולמה יש חוקים"? אז לא רציתי לבוא עדיין אצלו למרות שיתחשק לי לשכב איתו כבר פשוט פחדתי שהוא רק רצה את זה לכן רציתי לבחון אותו אבל הוא היה סבלני יחסית.אבל ! בפעם האחרונה שהתראנו שאל שוב : למה את לא באה אליי ?אני לא מושך אותך ? עניתי שכן ושבקרוב נעשה לנו ארוחה רומנטית ,ערב נחמד אצלו ...שאל :אני חרמן עלייך ,(שתה קצת באותו יום היינו במועדון ) ואמר לא בא לך עליי ? עניתי שכן .שאל : כמה? עניתי "מאוד" וזהו. יש לציין שבאותו ערב הוא התעקש שאבוא איתו לדאנס באר הזה ,כדי להיות איתו (אני הייתי במקום אחר עם חברות שלי ) והתחנן אליי שאבוא,כדי להכיר את החברים שלו גם.תכלס החברים שלו ממש לא לטעמי.פלרטטנים שמתחילים עם כל דבר שזז.דוחה! שאל אותי מול הבחור שאני יוצאת איתו : הולכים לפוסי קאט אחרי זה ? אבל רק אם היא (אני) באה ! חייכתי בכוחה ועניתי ,תלכו אני לא הולכת למקומות כאלה .הרגשתי ממש זולה באותו רגע וירד לי ממנו (מהבחור שאני יואתי איתו למרות שעדיין רציתי להאמין שאולי הוא לא כזה ) ואז כל הערב הם אומרים לי מולו : זהו תפסת אותו ,הוא לא מפסיק לדבר עלייך ! הוא מאוהב !! חירטות בלבוש אבל איפהשו רציתי להאמין .כי גם הוא בעצמו באותו יום כתב לי : דיברנו על משהו ואז אמר ,אני מאוהב בך ,תותחית שלי ,אין עלייך!!! לא יודעת מה לחשוב .בקיצור הם המשיכו לעוד מועדון אחר לא הפוסי קאט ואני הביתה .מאז (כל זה היה חמישי ) לא קיבלתי סימן חיים ממנו ! אני שומרת שבת ,ואין מצב שהוא מפספס להגיד שבת שלום .הפעם בגדול פיספס .אמרתי לעצמי שהפעם במוצש אני אזום ...אז שלחתי שבוע טוב ,עם איחולים חמודים לשבוע ופשוט התעלם ! לא עונה.כמה שאלות אחרי הסיפור הכה ארוך (מצטערת) 1-לא מבינה מה עובר להם בראש :התנהג מדהים ובאיכות עד הרגע האחרון (אבל משהו באנריגות הרגיש אחרת ) אבל ממה זה ? זה מוריד לי את הביטחון את האמת ,מה הוא לא נמשך אליי יותר ? מה קרה שם ? אני כבר לא מיוחדת בשבילו כי תכלס ככה הרגשתי .אז למה מה עשיתי? 2- אם נניח ויחזור בהודעה או בטלפון בימים הקרובים כדי להיפרד למשל (זאת הפעם השלישית בשנתיים שעושים לי את אותו קטע בדיוקי :נעלמים בלי התראה מוקדת בהרגשה ,בלי מריבה בלי כלום ,ניתוק של כמה ימים ואז חוזרים אליי או בהודעה וכותבים סוג של "זה לא את זה אני " מרגיש לי שזה לא תקופה נכונה להיות בזוגיות ,יש לי מלא בעיות " ובולשיט כאלה וזה עוד יותר פוגע כי אני מרגישה לא נאהבת ,לא מושכת ,זאת שעוזבים ) .אז בדרך כלל אני לא עונה להודעה כזו וממשיכה הללאה כמה שקשה ,עם הבכי ועם המחשבות השליליות.האם זה נכון בכלל להגיב ככה ? או שלענות משהו בלי להראות חוסר ביטחון ? כמו יקירי זה בסדר באמת ,אני לא חיכיתי לך את האמת ,כנראה שאנחנו לא מתאימים (משהו כזה להוריד לו את האגו קצת והראות לו שאני ממש לא פגועה ואפילו לא אכפת לי ----רק מה ,אם הוא יחליט לחזור אליי באמת ,הוא לא יפנה אליי כי יחשוב שלא אכפת לי במילא ) מבלבל אותי. מה לענות במקרה כזה ??? 3-ואם בכלל הוא נעלם לגמרי בלי אף לשלוח הודעה ,עליי כן לשלוח משהו ?ואם כן אשמח לדוגמה .כי בכל זאת זה ממש לא יפה מה שהוא עושה .ואני כל כך עצובה ועם זאת עצבנית שכשיחזור אני זאת שאזרוק אותו .אני נודעת שזה רע אבל זה הדבר היחיד שירים לי כגע את המצב רוח .להיות זאת שזורקת ולא זאת שזורקים. למה אני כזאת מפחדת מהכישלון ,למה אני כל זמן חושבת שגבר שעוזב זה כי אני לא בסדר ,אני לא מספיק מיוחדת בשבילו,ירד לו ... לפעמים אני מרגישה שאני סוג גבר במחשבות שלי ובאגו שלי ,אבל במראה וההתנהגות אני שונה לגמרי :אני נראת ממש טוב (ככה אומרים ,וגם באופי מסתבר שאני בבן טוב מלא אהבה וחום ,נתינה ושמה ) עדינה ,ניסכה אמיתית זה השם השני שלי בסביבה שלי ,כל מי מכיר אותי בנות או בנים כך הם קוראים לי .אבל חושבת לפעמים כמו גבר ,שאם אני לא מקבל מה שאני רוצה ,או דחייה ,או אומרים לי "לא" אני מריגשה סוג של השפלה .ממש ברמה כזאת .כל גבר שאני רוצה ,ושסוף יש לי או אין לי גם ,בורח ממני אחרי זמן מה .יכול להיות שבוע יכול להיות חודשיים. וכל מישאני לא רוצה רודף מן הסתם ,שפכתי הכל ,ממש סליח על כל הכתיבה אבל אשמח לעצות .ומה את חושבת על השאלות :) תודה רבה

אלה היקרה, לדבריך את מופעלת על ידי פחדי נטישה. בני אדם הם יצורים מאוד מופלאים וכאשר יש להם בנפש חרדה מסוימת בעלת תוכן קבוע, במציאות היא מתממשת ומצדיקה את חרדתם. כך שראשית כל וקודם כל, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין את שורש חרדת הנטישה שעיקרה הוא הערכה עצמית נמוכה בבסיס ותחושה שאינך בעלת ערך מוסף ייחודי משלך על מנת שמישהו ימצא שאת מיוחדת עבורו וירצה להישאר איתך בזוגיות רציפה. עכשיו לסיפור המעשה שלך: 1. את בת 33, אינך בתולה ואם בא לך לשכב עם גבר המושך אותך ואיתו את יוצאת, איני רואה שום סיבה למשחקי כוח ודחיה של העניין המיני, כביכול על מנת לראות שרוצים אותך גם בלי זה. מיניות ותשוקה מינית הם חלק בלתי נפרד מהחבילה של אינטימיות וזוגיות. במקום לזרום עם מהלך הרצונות שלך ושל בן זוגך את עושה מבחני בדיקה של סיבולת של "כמה יישארו איתי למרות שאני לא נותנת". אם בן הזוג לא יהיה מעוניין בך הוא יעזוב אותך בגלל מי שאת, בין אם היה סקס ובין אם לא היה סקס. מניעת הביטוי של התשוקה המינית שלך אינה מגנה עליך מפני נטישה, אלא מהווה גורם מכביד בקשר. בגיל 33, אחרי חודש וחצי של מפגשים, נראה לי שלעשות עניין מיחסי מין זה מיותר מעיק ומכביד. אלא אם כן את סובלת מאיזושהי בעיה באיבר המין היוצרת כאבים בעת קיום היחסים, וגם אז הנטיה היא לקיום יחסי מין ללא חדירה. משיכת היתר וההימנעות מקיום יחסי מין בתזמון הנכון מבחינת תכני המפגשים אכן מביאה לקוצר רוח של בן הזוג, נוסח "הפסיקי עם המשחקים והחליטי מה את רוצה!". אם אכן את ממשיכה להימנע ולהסתייג אז קוצר הרוח וניתוק הקשר ניראים בהחלט סבירים ומובנים. אם הגבר אכן עזב הוא שקל את מעשיו, נמאס לו ואין שום סיבה להתקשר אליו. ושוב אני חוזרת, אם את מוצאת את עצמך בדפוס חוזר של יחסים עם גברים, דפוס שאינו לרוחך, וכנראה פועל על פי הנחות מקדמיות שלך - מודעות או לא מודעות - הייתי ממליצה לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין באיזו מידה את מחבלת בדבר שעל פניו את רוצה מאוד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני ובעלי אוהבים מאוד והתקשורת והחברות ביננו מעולה. יש ביננו מגע של חיבוק וליטופים אבל משום מה חיי המין שלנו ירדו משמעותית בשנה האחרונה. אנחנו עושים סקס במקרה הטוב פעם בחודש. אשמח לדעת מה לדעתך יכולה להיות הבעיה וכיצד לטפל בה? תודה

יעל היקרה, אני שמחה שקיימת חברות טובה וחמה בינך לבין בעלך וכמו כן שקיימים גילויי חיבה פיזיים ביניכם חרף מיעוט יחסי המין. בפנייתך לא נתת כל פרטים אודות גילכם, האם יש ילדים ואם כן מה גילם, וכל מידע אחר אודות טיב היחסים ביניכם. כמו כן, אין שום נקודת התייחסות למינון של יחסי המין לאורך תקופת היכרותכם - מהחיזור ואילך, וכמה זמן בכלל אתם ביחד. בהיעדר כל המידע החיוני התשובה היא שלא ניתן כלל לענות על שאלתך כפי שהוצגה. כמו כן, יש להביא בחשבון גורמים סביבתיים כגון מצב שעות עבודה, עומס תפקודי וכן אירועים משפחתיים כמו חולי או מוות במשפחה המורחבת. לקבלת תשובה יותר מעמיקה יהיה צורך להרחיב משמעותית את פירוט הנתונים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני בת 45 רווקה ללא ילדים (ללא לחץ של ילדים), נמצאת בקשר מזה כ- 4 חודשים עם בחור בן 44 גרוש + 2. מסתדרים מצויין, אך מידי פעם במהלך הקשר, מרגישה שלא סגורה על עצמי בנוגע אליו, יש התלבטויות מבחינת הרגש, עליות וירידות בזה גם שיתפתי אותו. בנוסף לכך יש בעיה שמטרידה אותי רבות, יש לי בעיות שינה לא קלות, מה שאומר שמתעוררת מכל רעש קטן בלילה וקשה לי מאוד להירדם שוב. הבחור שאיתו בקשר נוחר, מה שמשתמע מכך הוא שאם ישנה לידו חייבת להשתמש בכדור שינה/הרגעה כדי להצליח להרדם (שגם הוא אציין לא תמיד עוזר לי , אם מתעוררת יכולה להישאר ערה כל הלילה ויש לכך את ההשלכות) בבדיקת שינה שהבחור עשה התגלה כי יש לו הפסקות נשימה ולכן סיבת הנחירה, כשהפתרון היחידי לבעיה זו היא שינה כל הלילה עם מסיכה מסויימת. מקריאה באינטרנט הבנתי שלא פשוט למשתמש עצמו להתרגל למסיכה, כך שאיני יודעת עד כמה הדבר ישים. בפועל. ניסינו בכמה לילות לישון בחדרים נפרדים, אך זה פוגע בכייף של הקשר הזוגי, ובנוסף כנראה עצם התחושה שלי שיש עוד מישהו בבית בחדר אחר גם לא גורמת לי לשינה רגועה או לחוסר נוחות כלפיו היות וישן בסלון. האם לדעתך סיבת הקושי בשינה ובעקבות כך שימוש בכדור שינה וירידה באיכות השינה שלי, היא סיבה כשלעצמה מספקת לסיומו של קשר ? (יש 2 -3 לילות כאלו מינימום בשבוע שישנים יחד) מה היית עושה במקומי/ מייעצת לי ? תודה. מיכל

מיכל היקרה, את מציינת שאת בת 45, רווקה. לאור זאת, אני מניחה שלאורך חייך היו לך סיבות מגוונות לחוסר שביעות רצון מושלמת מקשרים זוגיים ואני גם מניחה שלאור הפגמים השונים שחווית במערכות יחסים זוגיות, הפסקת קשרים אלו. במקרה הנוכחי, החיסרון שאת מוצאת בבן זוגך הוא הנחירות, תופעה נפוצה למדי בגילאי 40+ ומעלה, והמחייבת אכן תמרונים שונים מצד בנות הזוג. מאחר וזהו קשר צעיר וטרי, הייתי ממליצה תחילה על דרכי הסתגלות שלך למצב. העובדה שאת מתעוררת מכל רעש קל מעידה על רמת עוררות גבוהה שהמקור יכול להיות רמת מתח פנימי מסוים, מה שנקרא בשפה המקצועית חרדה\דיכאון. קיימת תרופה כגון מירו או ז'ילט, שהן תרופות נוגדות מתח\חרדה\דיכאון הנלקחות לפני השינה והן משפרות באופן ניכר את איכות השינה, מונעות התעוררויות חוזרות ומאפשרות הירדמות חוזרת במקרה של התעוררות. יש לפנות לשם כך לפסיכיאטר של קופת החולים או אפילו לרופא המשפחה. יתכן ונטילתן תמנע את הצורך בלקיחת כדור שינה. לא ידוע לי אם ניתן לשלב בין כדורי שינה לבין תרופות אלו - יש לברר זאת אצל הרופא. למעשה את מדווחת שלא טוב לך לישון איתו ביחד בשל רעש הנחירות ולא טוב לך לישון בחדר אחר בשל אי נוחות כללית. הייתי מציעה להמשיך לישון ביחד וכדאי שתשתמשי באטמי אוזניים מסיליקון מן הסוג בו משתמשים בעת שחיה. באשר לנחירות, קיימות שיטות שונות בדיקור סיני המסייעות רבות, כפי שאני יודעת ממטופלים שלי, כך ששווה שבן זוגך ינסה זאת. אגב, גם הורדה במשקל, אם זה רלוונטי עבורו, מסייעת בהפחתת הנחירות. אינני מומחית לנחירות, אך היות והבעיה מאוד נפוצה, כדאי שתבררו במעבדות שינה או אצל רופאי נשימה אצל רופאים המומחים לנחירות. כאמור, זו בעיה מאוד נפוצה בקרב גברים. נכון שהסיטואציה בשינה לא נעימה במיוחד וחשוב מאוד לישון היטב בלילה אך להערכתי שווה לחפש פתרונות לבעיה על מנת לשמור על המשך הזוגיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב! אני בתסכול גדול מאד... אני בחורה דתיה בת 35 , התגרשתי לפני 9 חודשים לאחר נישואים של שנתיים . נישואים גרועים כמעט מכל בחינה כולל תסכול מיני גדול מאד (לבעלי היו בעיות זקפה קשות שלא ידעתי עליהן מאחר והחלטנו לשמור לפני החתונה...) , אני שמחה ושלימה עם גרושיי ומצפה להכיר את האחד שלי כבר ובע"ה להקים בית . רצה הגורל ונפגשתי עם בחור שבגללו אני כעת ממש מיוסרת . מדובר בגבר גרוש בן 42 , ללא ילדים כמוני . בפגישה הראשונה שהיתה בשעה מאד מאוחרת ולכן רק יצאתי לשבת איתו ברכב ולדבר הרגשתי משיכה אדירה אליו ופשוט בילינו ערב שעיקרו היה מגע פיזי ללא סקס מלא . הייתי בהלם מעצמי ומהתחושות שהוא עורר בי ובפגישה שאחריה שוב נשארנו ברכב וקיימנו יחסים דבר שמעולם לא קרה לי בשלב כזה של היכרות מה גם שרציתי להכיר בחור דתי כמוני כך שנישמר לפחות בשלב הראשוני. הבחור סיפר לי שהוא מתקשה לתת אמון בנשים לאחר מה שעבר ומצד שני נמשך אליי מאד אך הצהיר שבגלל מה שעבר לא מתכוון לערב רגשות בשלב הראשוני וגם "יציאות רגילות" לא מעניינות אותו . הוא סיפר שהוא מאד מיני ואף היה בטיפול בעבר כי חשב להילחם בזה אך כיום הבין שכך זה הוא ומאחר והוא מאד נמשך אליי מתוסכל מאד שהחלטתי לעצור את עניין הסקס מאז הפגישה השנייה ואני דורשת ממנו דייט "סטנדרטי" . הוא מציע לי כל הזמן סופי שבוע אצלו או בבתי מלון , לא מעניינים אותו בתי קפה וברור לי שמה שיהיה שם זה רק סקס ואני נלחמת בעצמי ממש... אני פוחדת שאתרסק מהקשר הזה , הבהרתי לו בכל דרך שאני רוצה רק משהו רציני כי אני מחפשת להקים בית ואפילו לא הסתרתי ממנו שיצאתי לדייט עם גבר אחר השבוע כי ממנו אני לא מרגישה רצינות (כאשר כל הערב כשישבתי עם הבחור השני בבית הקפה הוא לא הפסיק להתקשר ולסמס) אך הוא בשלו . הוא אומר שרוצה להיפגש איתי ושלא יוכל לעצור את עצמו כי הוא נמשך וכך הוא וזה שאני עוצרת את זה רק מתסכל אותו . הוא טוען שאין הבטחות ואולי נתאהב בהמשך וזה יצליח כי לטענתו בסך הכל גם הוא רוצה פרק ב' מוצלח אבל לבסס קשר שעיקר מפגשיו הוא סקס נשמע לי התאבדות . ברור לי שאתאהב בו הוא מושך אותי כמו מגנט ולכן מאז הפגישה השניה פשוט נמנעתי ממפגש איתו על אף הרצון העז . הוא הציע דבר ממש אידיוטי מבחינתי שאם אני רוצה פשוט נמשיך רק לדבר בטלפון לבדוק עם הזמן את ההתאמה ביננו כי מפגש מבחינתו ללא סקס איתי יגרום לורק לסבל ותסכול . אני לא מאמינה בהיכרות דרך הטלפון ואני לא רוצה להיקשר אליו ואחר כך למצוא עצמי עם לב שבור... מה דעתך על כל הסיפור הזה? אגב יצאתי עם מספר בחורים לפניו ואף אחד מהם לא משך אותי בכלל... אני מאד רוצה להיפגש איתו אבל במלחמה עם עצמי...בתודה מראש...

מיכל היקרה, הבחור הסקסי מן המכונית אליו את נמשכת מאוד מצהיר מפורשות וגלויות שהוא מעוניין אך ורק ובעיקר במין וככל הנראה הוא גם "עושה זאת" טוב. הקסם המיני עובד עליך ואין ספק שמשיכה מינית ותשוקה מינית הם כוח רב עוצמה המביא לשכרון חושים. יחד עם זאת, הוא מצהיר מפורשות על חוסר עניינו בבילויים נורמטיביים ועל חוסר אמונו בנשים. זוהי עמדה רגשית מורכבת מאוד ומסובכת ובקצרה בור כרוי כדי ליפול במלכודת לתוכו. האנרגיות שלו מתועלות למין ולא לרגש ובמובן זה הוא מהווה סכנה רגשית עבורך. אם את רוצה קשר רציני להקמת משפחה נדמה לי שלא זה הבחור מאחר והוא מצהיר על כך מפורשות. אני מבינה לליבך אך נדמה לי שראוי להתרחק ממנו. השאלה לדיון לדעתי היא כיצד לא נמשכת לאיש מהגברים הקודמים איתם נפגשת בדייטים. אם תמשיכי להיפגש עם גברים נוספים ולא תמצאי בתוכך משיכה מינית כלפי איש מהם, יתכן ועולה סוגיה של יכולתך להימשך מינית רק לנישה פסיכולוגית מסוימת וקושי להימשך מינית לגברים סבירים. במידה והדבר אכן יימצא נכון, מומלץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי כדי להבין את סוד מחסום המשיכה המינית בו את חשה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

ד"ר שלום, שמי בן ויש לי בן זוג כבר שנה בשם דודי. אני בן 23 והוא בן 28. הוא אמן במקצועו ואני מתעתד ללמוד הנדסה. רק מהנתונים היבשים עולה בבהירות כי אנחנו אנשים שונים לחלוטין. אין לנו כמעט נושאים המהווים מכנה משותף בסיסי. מלבד לכך, שנינו רגישים מאד ומגיעים מרקעים מורכבים בהחלט. אני מטופל פסיכולוגית ויציב רגשית מזה שנים והוא חי ברכבת הרים ורק לא מזמן התחיל לטפל בבעיות שלו. הוא הוגדר לאחרונה ע"י פסיכיאטר כבעל הפרעת אישיות מסוג B (נרקיסיסטי ובורדרליין). העניין הוא שאנחנו חווים מתחילת מערכת היחסים שלנו בעיית תקשורת כמעט בלתי ניתנת לגישור. על פי רוב אנחנו מכילים זה את זה בנושאים הקשורים לעולם הרגש באמצעות שיח פורה או פורה חלקית אך בכל נושא אחר אנחנו פשוט לא מצליחים לדבר!!! לאחרונה הבנתי שהדבר אינו נובע מהיעדר הקשבה זה לזה, אלא פשוט מחוסר יכולת מוחלט לראות את העולם באופן שמתכתב זה עם זה. אני אינטילגנט ממנו בכמה וכמה רמות ומסוגל להכיל מורכבות בדיאלוג המבוסס על עובדות, אנלוגיות ומסקנות. הוא אמן מצטיין המתעסק בעולם יצירתי אבל ברמת הדיאלוג הקוגנטיבי הוא ממש לא העפרון הכי חד בקלמר. החשיבה שלו פשוט אחרת. עם זאת, בסופו של יום, היכולת לתקשר תלויה ביכולת להבין זה את זה; ועובדתית הוא אינו מסוגל להבין את כוונתי או את מה שאני אומר. הדבר יוצר דה פקטו ריבים אינסופיים שמתגלגלים כמו לופים, זה אחר זה. אי אפשר שלא ליפול אליהן. אלו אינן מלכודות סמויות בשיח, אלא דפקט אינהרנטי של המערכת המשותפת. כך נראית מערכת היחסים בינינו כמו יו-יו, שלא מאפיין אותי או את שגרת חיי הקודמים וכאמור גם מקשה עליי ומתישה אותי. זה יישמע מוזר, שחרף המגבלה העצומה הזו, אני מאד מאד אוהב אותו. הוא האדם היחידי שבזרועותיו אני מרגיש בבית. הוא פשוט האדם הראשון בחיי אשר במחיצתו הצלחתי להרגיש בטחון בעולם. האהבה הזו כמובן איננה ראציונלית וסביר שמעוגנת בביולוגיה עמוקה ומושרשת הקשורה להעדר סיפוק ותיכוף מהילדות המוקדמת שלי. לא צריך להיות גאון כדי להבין שההגיון כאן עזב את הנמל. אנחנו כבר שנה ביחד, והבעיה לא נהייתה טובה יותר משמעותית. היא השתפר במקצת אבל לא ברמה שניתן לחיות עימה בשופי ובנעימים. מה לעשות? אני באמת זקוק לעזרתך.

בן היקר, אני חושבת שהבהרת את נקודותיך וטענותיך לעילא ולעילא בצורה חדה, נוקבת, בהירה ואינטליגנטית מאין כמותה. במקרה שלך קיים כמובן קונפליקט בין הדיאלוג הקוגניטיבי ובין הדיאלוג הגופני. מאחר ואתה נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים הרי שאין לי אלא להחזיר את הכדור למרחב הטיפולי שלך. הדילמה שאתה מציג היא דילמה טיפולית עמוקה מאוד, כך שהיא מיועדת לעבודת עומק וצלילה אל השורשים במסגרת טיפול פסיכולוגי מעמיק ויסודי. במסגרת פורום אינטרנטי קטונתי מלפתור דילמה זו. יש להקדיש לכך הליך ממושך והיכרות מעמיקה איתך. אגב, מן הראוי שתבדוק עם עצמך את מידת האמון וההתמסרות הטיפולית שיש לך. מדוע אדם הנמצא בטיפול זה מספר שנים מוצא לנכון להפנות שאלה לפסיכולוגית נוספת? כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום דוקטור אני בחורה בת 22 התחלתי קשר זוגי חדש עם מישהו בטווח הגיל 24 אנחנו ביחד חודש ואנחנו ניפגשים פעם אחד פעמיים בשבוע ושמתי לב שכל פעם שאני ניפגשת איתו אני מרגישה לחוצה אני לא מסתכלת לו ישירות בתוך העיניים שהוא מדבר ולפעמים אני צוחקת בצורה מוגזמת כי רק בגלל שאני לחוצה ולא בגלל שיש על מה לצחוק מה שקורה שהבחור הזה מוצא חן בעייני ואני לא יודעת איך להתנהג בטבעיות וגם שאני מנסה קשה לי ומה שקורה שהוא בחור כזה שיודע לדבר בצורה חכמה החוכמה שלו מרתיעה אותי כי קשה לי להבין אותו ולדבר איתו רוב הזמן אני שותקת וסגורה כזה קשה לי לדבר איתו מה אני אמורה לעשות עם ההרגשה הזאת להמשיך להכיר אותו ולנסות או להפסיק ולפרוש

רינה היקרה, משום מה נדמה לי שלא רק לך קשה ואת מתוחה במפגש, אלא שגם הבחור לחוץ לא פחות ממך. בתחילת היכרות בני אדם נוטים לדבר על עצמם על מנת לחשוף את עצמם וליצור התחברות של אחד עם השני. אם הבחור פונה לדבר "דברים חכמים" הרי זה לא כל כך לעניין. אין סוף לחוכמה והיא עשויה להיות קשה ומסובכת, אך מטרת מפגש זוגי היא לא להראות את החוכמה האישית אלא ליצור קשר אנושי של רעות וחיבה. נראה שהבחור בהחלט מתחמק מקשר אישי פשוט, ישיר וברור ופונה לעסוק בדברי חוכמה גבוהה הקשים להבנה. אני מציעה שתאמרי לו גלויות וישירות שדבריו החכמים אינם ברורים לך, שהוא מדבר גבוה מעליך ושהיית רוצה להכירו כבן אדם בצורה בסיסית, ישירה ואנושית. תאמרי לו שברצונך לדעת אודותיו, אודות אורח חייו, חבריו, רגשותיו, משפחתו ולא אודות דברי חוכמה מסוג זה או אחר. רצוי מאוד שתקרקעי אותו. כמו כן, תאמרי לו בגילוי לב שאת חשה לחוצה בנסיבות אלו, שהדברים אינם מובנים לך, ולכן את או מצחקקת או שותקת או נמנעת מלהביט בעיניו. אני מקווה שהישירות והאותנטיות שלך יצליחו לשים אתכם באותו מפלס אנושי על מנת לתקשר כבחור עם בחורה. קיים גם חשש שאולי הוא ידבק לשיטתו, אך את את שלך תעשי כי זה הדבר הנכון לעשותו - להיות אמיתית ולהביא את הדיאלוג למקום שאת יכולה לקחת בו חלק. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום , הכרתי גבר שמאוד מושך אותי ומעניין אותי ..סוף סוף ...אנחנו סך הכל רק בדייט 3 אבל בשבילי זו התקדמות כי בדרך כלל אני עוזרת על הראשון כי הם לא עושים את זה או חסר משהו ... 2 שאלות : בבקשה 1-אומרים שלכל גבר יש את הוואוו שלו ,את הבחורה שתעשה לו וואוו פיזית ,הטיפוס שלו ..אני כנראה לא הטיפוס שלו בכלל ,לפחות לא רגיל לזה ,הוא בעצמו אמר בדייט השני שאני לגרי שונה ממה שהוא מחשפ ותמיד יצא עם ..אכן אני בלונדינית ,לבנה ,...והוא רגיל לאקסוטיות ,מולטיו וכך גם אוהב ...זה ממש ביאס אותי לשמוע את זה כי וואלה לא נראה שזה יחזיק ...את האמת אני מפחדת כי האקס שלי היה ככה (אנחנו לא ביחד כבר שנתייחם שלוש אולי ) והוא בדיוק היה כזה ,נמשך אליי מאוד ואומר בלי סוף ,נפגשנו 3 חודשים בצורה אינטנסיבית כל יום כמעט ,הביא אותי אצל ההורים שו אחרי שבועיים ,ואחרי 3 חודשים הכל היה פיקס עד הסקס ,הוא פתאום עזב אותי ...וזה ממש שבר אותי ,כי לא ציפיתי לזה ,לא הרגשתי את זה בא . אני רואה את אותו תסריט עם הבחור החדש..כי אני לא הטיפוס שלו כלומר לא מה שהוא רגיל אליו ,אבל הוא נמשך אליי בטירוף... 2- כל גבר שאני יוצאת איתו ואחרי שמתנשקים כמה פעמים נגיד בדייט שני ,בדייט שלישי זה קורה הרבה עם כל גבר שהכרתי ,כולם אומרים לי את אותו משפט : איך את מנשקת טוב ,איך בא לי לישון איתך ולחבק אותך כל הלילה בלי לעשות כלום ,ולפעמים נפתחים יותר ..וזה מצד אחד מחמיא ומצד שני זה מרגיש לי שפטוט רוצים להשכיב אותי וזה מבאס אותי מאוד :( אני יודעת שאני מאוד נשית ,מושכת ,עדינה ,ורכה במגע שלי וגם כשאני מנשקת ,יכול להיות שאני מינית אבל אני לא חושבת שאני מדליקה אותם בכוונה ,כלומר לא רוצה . תוכלו לעזור לי בבקשה ? תודה רבה זה קצת מבאס אותי הסיפור של הבחור ועליי לדעת אם יש טעם להיכנס איתו להכרויות

פונה יקרה, מתוך הפניה אני מבינה שאת נראית טוב, בהתאם לסוג הטיפוס שהינך (בהירה, בלונדינית וכד') וכן שאת חושנית ומעוררת תשוקה אצל הגברים כלפיך. איני רואה בזה כלל פגם אלא יתרון של ממש. באשר לבחור הנוכחי איתו את נפגשת, חרף שלדבריך הוא מעדיף מולטיות, מסתבר שאת בכל זאת עושה לו משהו ואולי פרצת את מחסום הסטריאוטיפיות שלו. כך או כך, אינני חושבת שיש לפחד מללכת איתו למיטה. אם הוא טוען שהוא נמשך אליך הייתי מקבלת את עדותו כדבר אמת, וכי למה לו לשקר? בזמן ובמקום שיתאים לך הייתי גולשת איתו למיטה. קשה לי להאמין שבחור ינטוש בחורה לאחר סקס ראשון בשל צבע עורה, שהרי ממילא הוא ידוע לו, עוד מלכתחילה. יתכן שהמפגש האירוטי לא נחווה על ידו כראוי או מספק, וזו בהחלט זכותו, אך קשה לי להניח כי הדבר נובע ממראה בלבד. אני ממליצה לך להמשיך בקשר הנוכחי ולראות איך הדברים מתפתחים - זאת בתנאי שהוא "עושה לך את זה". כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני מודה על המקום שאפשר להתייעץ. יש לי בת זוג שאני מאוד אוהבת אנחנו 3 שנים יחד היא בתולה כי היא חרדית ואני חילונית..סיפור מורכב..בקיצור היא אף פעם לא הצליחה לגמור כל מה שאני מנסה לא הולך לי וזה מאוד מתסגל כי אני רוצה שגם היא תהנה מהיחסים כל הזמן היא אומרת שהיא אוהבת ונמשכת אלי ושהיא מתוסכלת מכך שהיא לא גומרתאשמח לקבל יעוץ על כך וטם יש צורך נפגש שלושתינו. תודה מראש

ליאת היקרה, לפי מיטב הבנתי העובדה שבת זוגך היא חרדית ובתולה אינה קשורה לעובדה שאין את מצליחה לענג אותה לכלל אורגזמה. השגת אורגזמה במקרה זה יכולה לבוא באופן טבעי ונפוץ דרך גירוי של הדגדגן והשפתיים הקטנות באופן ידני או אוראלי. על מנת להגיע לאורגזמה אין שום צורך להחדיר בהכרח אצבעות או חפץ כלשהו לתוך הנרתיק, כך שניתן לעזוב את הנרתיק בשקט, שישמור על קרום הבתולין. למעשה את מתארת את חברתך כאישה בעלת קושי להגיע לאורגזמה - כלומר אנאורגזמית. חלק ניכר מהנשים, בין אם לסביות או לא, עשויות לסבול מתופעה של קושי להגיע לאורגזמה. המקור הינו פסיכולוגי ולשם כך ניתן לפנות לסקסולוגיות העוסקות בלימוד האישה להגיע לאורגזמה באמצעות אוננות של הדגדגן ושל השפתיים הקטנות. במקרה שלכן, אם בת זוגך תלמד באמצעות אוננות להגיע לאורגזמה בהחלט יתכן שהיא תוכל ללמד אותך כיצד לענג אותה. קיימת גם אפשרות שבמסגרת ההתעלסות המשותפת היא תאונן את עצמה לכלל אורגזמה. כך או כך זוהי בעיה מינית שגרתית של חוסר אורגזמה, ואין לה בהכרח קשר לזהות המינית שלכן או לשאלת הבתולין והדת. הקשר הפסיכולוגי היחיד הוא שאולי כל הסיטואציה המינית היא מורכבת ומעיקה רגשית על בת הזוג ולפיכך אינה משוחררת בתוך הגוף ומערכת העצבים האוטונומית נמצאת במתח יחסי. ראוי לציין כי לפי התורה אין איסור על יחסי מין בין נשים וכמו כן אין איסור על אוננות של נשים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אין לי יותר גירוי באיבר המין. כשאני מאונן אני לא מרגיש גירוי פיזי..השפשוף כואב ולא נעים אפילו כשאני משתמש במרכך. הרגע היחיד שאני יכול לאונן בלי להרגיש את השפשוף זה כשאני לא משפשפף אלא תופס את הזין ומעלה ומוריד את היד כמו משאבה. אבל אז במשך כל האוננות אני לא נהנה והאורגזמה מאוד חלשה ולא מספקת. גם בסקס עם חבר שלי (אני ביסקסואל) אני לא נהנה יותר. כשהוא נוגע לי בכיפה אני ישר קופץ.. גם אם זה עם רוק או מרכך ואפילו בעדינות.. אני פשוט לא יכול עם זה. והכיפה זה החלק הכי נעים שיש באיבר מין. גם כשהוא מוצץ לי אני לא יודע אם אני לא מסתכל.. אני פשוט לא מרגיש את זה. מרגיש ממש בקטנה את הזין זז אבל לא מרגיש גירוי נעים. כתוצאה מכל זה הסקס שלי וכל תחום המיניות נהיה משעמם ולא מעניין. מעצבן מציק וכואב. גם המשיכה המינית קצת ירדה לי ואילו הדחף עצמו למין משתנה לפעם לפעם כשרוב הזמן אין לי דחף למין. מה אני עושה עם זה? אני בצבא דרך אגב.. כל העניין הזה קורה קרוב לחצי שנה.

רז היקר, מהיותך בחור צעיר אני יוצאת מתוך הנחה שאתה בריא בגופך ואינך סובל מבעיות נוירולוגיות מאיזשהו סוג. אם נצא מתוך הנחה זו של בריאות גופנית, התגובות שאתה מציין מתרחשות בדרך כלל או במצב של דיכאון וחרדה, או במצבים בהם האדם לוקח תרופות נגד דיכאון וחרדה. אינני יודעת אם אתה לוקח תרופות נוגדות דיכאון וחרדה בתקופה הנוכחית - תרופות המורידות את התשוקה המינית ופוגעות בתחושה באיבר המין. אם אינך לוקח את התרופות האלו, יתכן שאתה במצב נפשי של לחץ, מתח ודיכאון מסוג כלשהו, או קונפליקטים רגשיים מסוג זה או אחר. העובדה שאתה בצבא קצת מקשה על הפניה לבדיקות המתאימות. הייתי מתחילה בפניה לרופא אורולוג או לנוירולוג המתמחה בתחושות באיבר המין (ניתן לברר מול הנוירולוג בשיחה טלפונית). אם התגובות הנוירולוגיות תימצאנה תקינות, הרי שהבעיה עוברת לתחום הנפשי פסיכולוגי, ושם ככל הנראה יהיה עליך לחפש את הטיפול המתאים. מקווה שתמצא את הגורם לבעיה קודם כל, ולאחר מכן את שיטת הטיפול המתאימה לה. כלומר, קודם כל וראשית כל יש לפנות לבירור גופני מקיף, כולל אורולוג שהוא גם סקסולוג, כדי להבטיח שהכל תקין מבחינה עצבית ומבחינת כלי הדם באיבר המין. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שמי ציפי, אני בת 48, אם חד הורית. נמצאת בקשר עם אלמן בן גילי. קשר שנמשך כשלוש וחצי שנים. הכרנו באתר היכרויות באינטרנט, כאשר, הוא היה אלמן טרי, שבור ובודד. הייתי שם בשבילו בימים ובלילות בשיחות טלפון כמה פעמים ביום. במשך הזמן, נבנתה בינינו חברות אמת המושתת על אמון הדדי. רק לפני כשנה עלינו מדרגה והגענו לקשר אינטימי ומין. חשוב לי לציין שיש בינינו רגש ותשוקה. אני חשה שהוא חסום במיטה, חסימה שגורמת גם לי לא להיות אני עד הסוף. אני חוששת ליזום, כי אני חוששת מתגובותיו. חשוב לי לציין שהוא אדם רגיש בצורה בלתי מבקשת לקבל עצה איך לשפר את חיי המין שלנו. תודה ציפירגילה, ויש בו מידה של חוסר ביטחון בכל תחומי החיים.

ציפי היקרה, ראשית אני שמחה שהתשתית הרגשית והבינאישית ביניכם היא טובה והתבססה בהדרגה שלב אחר שלב. היעדר הפתיחות והזרימה של בן זוגך במיטה עשויים לנבוע משני גורמים: 1. רגישותו הגבוהה, כפי שציינת, וחוסר ביטחונו בשאר תחומי החיים. 2. התנהגות מינית חסומה ניתן למצוא אצל אלמנים בשל המורכבות הרגשית עבורם של קשר אינטימי עם אישה חדשה לאחר מות זוגתם הקודמת. התופעה ידועה ואפילו זכתה לכינוי "סינדרום האלמן". קיימות שתי אפשרויות בפניכם. אופציה ראשונה היא לפנות לטיפול מיני זוגי, כדי שידריך אתכם באופן התנהגותי הדרגתי בשלב ההתחברות הגופנית שלכם. חשוב להדגיש כי פסיכולוג סקסולוג ייתן את ההנחיות במסגרת פגישה משותפת ביניכם, ואת הביצוע תחוו בפרטיות של ביתכם. אופציה נוספת היא שבן זוגך יפנה לטיפול פסיכולוגי אישי בו ידבר על עצמו, על עיבוד של האבל שעבר וכל הכרוך בכך, ואולי גם על חסימות מסוימות שהוא חש בהתנהגותו המינית. כדי לפנות לטיפול מעין זה עליו לרצות בכך ולחוות שאכן הוא מעוניין בשינוי. ללא רצון אישי משמעותי שלו, אין טעם של ממש בטיפול אישי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

פונה לפה כי כבר אין למי לפנות יותר..בן 20,ניראה טוב,ניסיון בזוגיות מעט וניסיון מיני מכל סוג שהוא 0. היו לי 2 מערכות יחסים בחיי וזהו, אחת כשהייתי בכיתה יב שנימשכה 8 חודשים אבל הבת זוג הייתה נורא ביישנית ובנוסף היו בעיות של להפגש(בממומע ראיתי אותה פעם ב 3-4 שבועות לכמה שעות), מערכת יחסים לא פשוטה.היא הייתה צריכה את זמנה ואני לא לחצתי עליה בשום אופן.ניפרדה ממני. שנתיים ניסיתי לימצוא זוגיות חדשה, אבל לא שלא הלך אלא פשוט אף אחת לא רצתה בי.מערכת יחסים שניה הייתה דרך אינטרנט. היא הייתה מארץ אחרת וזה התחיל מידידות תמימה שלא אני ולא היא ציפינו שיצא מזה משהוא מעבר.אבל זה התפתח לבד,לא ראיתי אותה בחיי (חוץ משיחות וידאו) בגלל היותי חייל ובעיות בלצאת מהארץ.גם היא עזבה אותי. הפואנטה: אני לא מחפס מין אצל אישה, אני מחפס גוגיות ואהבה, אני מתחשב, בחיים לא לחצתי על משיהיא (במזגרת שתי מערכות היחסים שלי) יש לי לב שיכול לתת כלכך הרבה..למה אף אחת לא רוצה בי? העיניין לא בפרידה שעברתי לא ממזמן אלא בכלל התמונה, חיפסתי מישהיא שנתיים, שנתיים אף אחת לא רצתה בי כלל ואני רואה את עצמי מוצא את עצמי באותו המצב שוב עוד מעט.למה אף אחת לא רוצה לפחות לנסות לאהוב אותי? סליחה על הפוסט הארוך פשוט זה יושב על הלב כלכך הרבה זמן ואין למי לספר ולהתייעץ, אולי פה יעזרו לי.תודה.

פונה יקר, להיות בן 20 בתול וללא נסיון ביחסי זוגיות אמיתיים ולא וירטואליים (כמו עם הבחורה מחו"ל) בהחלט אינו מקום לרחמים עצמיים ולדיכאון. אתה רק בן 20 ובהחלט יכול להמתין לך עתיד של יחסי אהבה נעימים, וזוגיות טובה הכוללת בתוכה יחסי מין. אינני יודעת מדוע בחרת להתחבר לשתי בנות לא כל כך זמינות - אחת איתה נפגשת רק מספר שעות פעם בכמה שבועות, והאחרת נמצאת בארץ אחרת. אז אולי העיקרון הראשון שאתה צריך ללכת לפיו הוא זמינות גבוהה בעולם המציאות הפיזי, ורצון של הבחורה להיות בנוכחותך ובקרבתך מספר פעמים בשבוע ומספר שעות שמתאים לכל אחד מכם. האמת היא שבהיעדר זמינות וקשר רציף במציאות בחיים, קשה לקרוא לזה חברות וזוגיות. זהו יותר תהליך של פנטזיות הבאות לידי ביטוי בשיחות אינטרנט או בדמיון. עכשיו, אם נלך לפי העקרון הפרקטי הרי שמומלץ שתתגבר על ביישנותך ותנסה להזמין לפגישה בחורות הנמצאות בסמוך אליך, בין אם זה בצבא, ובין אם זה בחבורת בני גילך. אינני יודעת מהם כישוריך החברתיים ובאיזו קלות או קושי אתה יוצר קשרים עם בני אדם. העובדה שאתה מעוניין בקשר זוגי של אהבה ולא רק קשר מיני פועלת לטובתך, וכדאי שבעיתוי הנכון, בהיווצר קשר, תיידע את הבחורה על כך. הרבה בנות חוששות מקשר שיהיה רק מיני, כך שכוונותיך בהחלט מסייעות כאן לעניין. בקש מאנשים שאתה מכיר שיכירו לך מועמדות אפשריות, וכמו כן בהחלט אתה יכול להמשיך דרך האינטרנט, אך רצוי לבנות הנמצאות בקרבה למקום מגוריך או למקום שבו אתה משרת. זכור שקרבה פיזית ונוכחות קרובה היא אחד המפתחות העיקריים להיווצרות זוגיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני אמא לשתי בנות (בת 36) בשבוע האחרון היה קשה...בעלי התפוצץ כשאמר לי דברים שפגעו בי חזק וזה הגיע לי כי כל השנים איימתי כשאמרתי לו כמה פעמים שנתגרש והוא פחד ושתק...בגלל זה הוא לא נפתח אלי והיה סגור....וזה שיבש לנו את היחסים שלנו. חבל.... הוא השתנה מאוד אמר לי שאהבתו אלי דעכה וכבר אינו פוחד אם אאיים אליו שוב והוא יעזוב אותי בלי היסוס. ואחכ אמר לי שיש לו רגשות מעורבים כלפי....זה מבלבל אותי... בנימה הזאת אני מרגישה שהוא מסתיר ממני כלומר יש לו מישהי מהצד שתומכת בו כשיקרה משהו בנינו זה נכון?בגלל זה הוא לא פוחד...זה הגיוני?

מישל היקרה, לפעמים אנחנו אוכלים את מה שבישלנו, או לחלופין קוצרים את מה שזרענו. את כותבת ששנים נקטת בהפחדה כלפי בן זוגך אודות גירושין. באופן טבעי פחד יוצר ריחוק, יוצר הקמת חומת מגן נגד האיום, וברמה הנפשית הדבר בהחלט עשוי להביא להתרחקות נפשית מהאדם המאיים ולאובדן או הפחתה משמעותית ברגשות החמים כלפיו. אין לי מושג אם יש לו מישהי נוספת, אך תגובתו שהוא כבר אינו פוחד וכי רגשותיו כלפיך דעכו, היא בהחלט מתקבלת על הדעת כתגובה טבעית ונורמלית של המערכת הנפשית שלו להפחדות הכרוניות שלך שנמשכו זמן רב. עכשיו השאלה מה שניכם רוצים לעשות הלאה. האם פניכם לפירוד, ואם כן רצוי שייעשה בהסכמה ובפשרה ולא באיבה והתנגשות, או שברצונכם לנסות לשקם את הקשר ולפנות לייעוץ זוגי אשר עשוי להצליח, ועשוי גם לא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, התחלתי לצאת עם מישהו לפני שלושה שבועות והתחלנו בגישושים מיניים הוא בן 44, כשהוא מחדיר לי אצבעות לנרתיק לא עומד לו, כשהייתי עם חבריי הקודמים עמד להם כשהם נגעו בי, זה מאד הפליא אותי, הוא אומר שהוא צריך שיעשו לו מין אוראלי כל הלילה ואז הוא יוכל לתפקד, אינני יכולה לעשות לו כל הלילה, אולי חמש דק' משום שזה כואב ברקות. בבוקר הוא קם עם זיקפה, השתפשפנו מעל הוגינה וירד לו, אלה סיטואציות מוזרות שלא מוכרות לי מאחרים, כשהוא רוצה לגמור הוא לא מאונן בצורה רגילה, הוא שוכב על הבטן ומכניס יד לאיבר מינו ורוצה שאקרב את החזה שלי לראש שלו ולוקח לו הרבה זמן לגמור. הוא טען שגם עם בנות אחרות היה בעיות, מאד קשה לו עם זה שנראתי לו המומה ומאוכזבת למרות שניסיתי להסתיר,האם הוא אימפוטנט? מה ניתן לעשות?

פונה יקרה, לבחור איתו התחלת לצאת אכן יש קשיים בתפקוד המיני, ואכן יש פסיכולוגיה ייחודית לו המפעילה את מערכת התשוקה המינית ואת מערכת הזקפה. בשלב הנוכחי איני רואה שיהיה נוח לעשות לו מין אוראלי הרבה זמן כפי שהוא רוצה, ולפיכך עדיף שינסה להשתמש בכדורי האון אותם יקבל במרשם מרופא המשפחה, כגון ויאגרה, סיאליס או לוויטרה. אין ספק שהפסיכולוגיה המינית שלו היא ייחודית ובלתי שכיחה, והשאלה היא באיזו מידה תצליחו להגיע ליכולת לקיים יחסי מין שתתאים לשניכם בתוך פרק זמן סביר, ללא הכנות של שעות מרובות כדי לגרות אותו. אני חושבת שהשיקול שעליך להביא בחשבון הוא האם הדפוס הכולל של התנהגותו המינית, עם הסיוע של כדורי האון, אכן יענה על ציפיותיכם ההדדיות מיחסים מיניים המספקים את שני הצדדים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני רווקה בת 30 . רצה הגורל ונוצר מצב 'ריגושי' בחיי: נכנס שותף חדש לדירה שאני שוכרת ומסתבר שברמה האנושית הבסיסית הוא מחבב אותי ואני אותו. מתוך התלהבות הוא ניסה להתקרב אלי באופן מיני אבל דחיתי אותו. אני נזהרת איתו בקטע של מגע בגלל שברור לי העניין המיני שלו וחיבוק לא יכול להיות סתם חיבוק ככה. אתמול הוא נפגע מהדחייה שלי ברמה שהוא לא יצר איתי קשר עין כאשר חלפתי לידו ומיעט בדיבור (בדכ הוא מדבר הרבה יותר). היום כשנפגשנו הוא שוב חייך אליי וניהלנו סתם סמול טוק כאילו כלום לא קרה. אני מבולבלת מכל זה ורק המרחק הפיסי שאני מקפידה לשמור והתחמקויות משהות ממושכת איתו מצליחים להרגיע אותי ולתת לי הרגשה שהכל בשליטה שלי. אני מפחדת 'להתרכך' כי עלולה להקשר ולהיהפך פגיעה ומושפעת. אני מרגישה שאני מנהלת בתוכי מן מערכה של קרב שאני לא מוכנה לוותר בו. כאילו בא לי להתריס ולומר לו "לך מפה. לא תמצא פה כלום. לך תחפש לך מישהי אחרת במקום אחר" ובאותו זמן עמוק בפנים אני בעצמי לא יודעת אם מעדיפה שהוא יאבד עניין סופית ויפסיק לנסות להגיע אליי כי יראה לו בזבוז זמן או שימשיך לרצות ולנסות להתקרב אלי ואולי ככה יוכיח גם עניין יותר רציני. תוהה האם קשר חיובי ואמיתי יכול להתפתח מסיטואציה כמו שתארתי לעיל. האם משחקי ה'חתול ועכבר' הללו תורמים למשהו או שזה מיותר וכנראה אני לא בשלה לקשר איתו אם אני לא מסוגלת להיות חד משמעית לנוגע לרצון שלי? אשמח להתייחסות

פונה יקרה, משחקי 'חתול ועכבר' הייתי משאירה לאותם בעלי חיים חביבים בלבד. מהיכרותי רבת השנים עם בני אדם בקליניקה, היו מתוכם מספר בהחלט מרשים של זוגות שזוגיותם החלה בהיותם שותפים החולקים דירה יחדיו. מיחסי שותפות צמחה חיבה הדדית, צמחה משיכה מינית, ומתוכה התפתחה גם אהבה זוגית לכל דבר ועניין. השאלה הבסיסית, כמו בהרבה מקרים, היא *מה את רוצה*. אם את רוצה לנסות ולאפשר התפתחות היחסים בקשר זוגי עם הבחור, עליך להציף זאת ביניכם. עליך לומר לו שהזמינות של שניכם בהיותכם באותה דירה מאפשרת כמובן יחסי מין, אך אינך מעוניינת ביחסי מין בלבד אלא בקשר זוגי מלא. אמרי לו זאת בעברית, בישירות, בעדינות, ושאלי אותו מה כוונותיו. מתוך פנייתך אני מבינה שאת חוששת להיפגע מקשר שיהיה בעל אופי מיני בלבד ולא יעמיק לכלל אהבה ומחויבות הדדית. הבהירי לו, וזה בהחלט לגיטימי ומקובל, את כוונותיו, כאשר השאלה המרכזית היא האם כן או לא את רוצה לפתח איתו קשר זוגי מלא. הבהירי כי את אינך מעוניינת בקשר מיני בלבד כי הדבר עלול לפגוע בך. מקווה בשבילך שתשיגי את מה שאת רוצה לכאן או לכאן, ובלבד שתדברי על כך גלויות ומפורשות, שכן אחרת תהיה הטעיה בהבנה ההדדית ובכוונות ההדדיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה