פורום זוגיות, פרידה וילדים

אני נשואה מזה 35 שנה , נישואין לא קלים אך אוהבים . יחיסי המין בינינו שמרניים אך טובים והמשיכה עדיין קיימת בינינו . שנים שאני מבקשת מבעלי לענג אותי באמצעות מין אוראלי( אני כן מענגת אותו) אך הוא טוען שאיננו מסוגל ואין לו הסבר לכך. לאחרונה נוצר מצב שבו הצבתי אותו ( פיזית) בפני עובדה . הוא נסער מאד , והיה ממש הסטרי בצורה לא אופיינית . במהלך הסיטואציה , ביקשתי שינשק את רגלי באזור והוא היה עוד יותר הסטרי והשמע קולות זעזוע .אף פעם לא חזיתי בהתנהגות כזו אצלו באף מצב . ככלל , הוא ממעיט במגע בין רגלי באמצעות אצבעותיו אך אין לו בעיה להכניס את איבר מינו.בשניות המועטות שחשתי בו חוויתי הנאה רבה ואין ברצוני לוותר . נראה לי שבגילי מגיע לי להינות מחיי מין מלאים ומספקים ולא להרגיש חסרה ומושפלת. מה דעתך ? מה עושים ? תודה !!

אסתר היקרה, בן זוגך סובל כנראה מחרדה לא מודעת קשה מאוד בנוגע לאיבר המין הנשי. מזלכם הטוב הוא שאתם מקיימים יחסי מין כבר 35 שנה ושחרף חרדה זו הוא מצליח לבצע חדירה לאיבר מינך. ישנם גברים המסוגלים לקיים יחסי מין של חדירה אך מגלים רתיעה עזה, לא מובנת להם עצמם, נוכח מראה, ריח (גם אם זה אחרי אמבטיה ריחנית במיוחד) וקשר אינטימי בין שפתותיהם ולשונם לבין איבר המין הנשי. בדיוק כפי שכתבת, הדבר מכניס לחרדה קיצונית ולתגובות היסטריות. השאלה כאן היא איננה הזכות שלך להנות ממגע אוראלי. זכות זו עומדת ושמורה לך בשערי המיניות. אך השאלה היא האם בן זוגך הוא הדמות שממנו את מצפה לכך. אין הכוונה כאן היא לשלוח אותך לרעות בשדות זרים. השאלה יותר מתמקדת בו, ברצונו ובנכונותו להבין את עצמו ולהיפטר מפחדיו העמוקים והלא מודעים על מנת שיוכל לשנות התנהגותו. מתוך התיאור שלך הנשמע מאוד אמין, עולה שאלה כבדה ונכבדה האם בגיל שבין 55-60 (כאמדן) מוכן בן זוגך לגשת לטיפול של פסיכולוגיית מעמקים לנבכי התת מודע על מנת להבין את מקור פחדיו ולהשתחרר מהם. זוהי שאלה של טיפול לא קצר והוצאה כספית לא מבוטלת, ובפרט של גמישות האישיות בגיל הזה, והנכונות להשתנות למענך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 26 ולאחרונה נפרדתי מבן זוגי אחרי 5 וחצי שנות זוגיות. היו לנו הרבה מריבות ובתקופה האחרונה של הקשר הרגשתי שהמצב רע מאוד, וגם הוא הרגיש כך. איימתי מספר פעמים בפרידה אבל לא היה לי אומץ לעשטת את הצעד הזה. בסוף זה הוא שסיים את הסיפור. אני שבוע וחצי לאחר הפרידה ועדיין קשה לי לעכל שלא נהיה ביחד יותר... כבר חשבתי שנתחתן ושנחיה ביחד כל החיים. עדיין יש ביננו אהבה גדולה ולפעמים אני חושבת שאולי יש סיכוי שעם הרבה עבודה זה יכול להצליח, אבל אני לא חושבת שיש בו את הנכונות לעשות את העבודה הזאת. אני פוחדת שלא אמצע אהבה כמו זו שהייתה לי, הוא היה הראשון והיחיד שלי... קראתי באינטרנט על אנשים שמעולם לא התגברו על האקס המיתולוגי שלהם ואני פוחדת שזה יקרה לי. במיוחד שאני לא מצליחה לשכוח אותו וכמו טיפשה ממשיכה לחלום על לחזור אליו.... מה לעשות?

פונה יקרה, אין שום סיבה שבעולם שאחרי שבוע וחצי תפסיקי לחשוב על החבר הראשון והיחיד שהיה לך במשך חמש וחצי שנים. יש פרידות מוצדקות, איך אין פרידות שמחות בדרך כלל. פרידה מולידה רגשות געגוע, היזכרות בטוב ושיכחת הרע, וכמובן פחד מפני העתיד הנראה בודד וריק. ההתגברות על הפרידה, טבעי שהיא תיקח את הזמן שלה. אין מתכון לזמן ההתאוששות, אך אם את אדם המחובר ביסודו לחיים, יש להניח שכל שבוע זה יכאב אבל פחות, ושתוך מספר חודשים לכל היותר, תתאוששי ותחזרי להיות משוחררת במידה רבה מן האבל ומן הגעגוע. אני מניחה שהפקת הרבה לקחים ולמדת רבות מן הקשר. את בחורה צעירה, ובהחלט לא נראה לי שתישארי בודדה עוד זמן ממושך. הבעיה איננה, לדעתי, מציאת בן זוג חדש (אם כי לפעמים זה עשוי לקחת שנה או יותר), אלא הבעיה היא כיצד ומדוע את נכנסת לחיכוכים קשים ולמריבות. כמובן שחיכוכים וקונפליקטים הם חלק מכל קשר - השאלה היא של מינון, תדירות ועוצמה. נסי להבין בתוך עצמך על אילו דברים ויתרת מדי בתוך עצמך, שבהמשך הרגיזו אותך, ונסי לאתר על אילו דברים התעקשת מדי שבסופו של דבר ניתן היה לשחרר ולזרום. אם תביני את שתי הפנים של ויתור יתר או התעקשות יתר, תוכלי לאתר חלק ניכר מהגורמים למריבות מצידך. השתדלי לצמוח מכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, בעלי ואני נשואים כ-7 שנים + 2 ילדים קטנים. לפני נישואינו יצאנו מס' שנים. כשהכרתי אותו הייתי עם ניסיון מיני עשיר, סקסית ומינית מאוד.. בעלי לעומת זה, עם ליבידו נמוך ביותר ואף עם בעיות בזיקפה.. היות והיה לי קשה להכיר בני זוג נורמליים למיסוד הקשר, קסמה לי העובדה שהוא היה נאמן מאוד ורצה את אותם דברים כמוני... משפחה, ילדים, וכו... לפיכך התעלמתי מהבעיה שלו, שלמרות הרבה מטפלים, לא ממש ברור האם מדובר בפיזי או נפשי או שילוב וגם נוצר מצב שהלכנו עם השנים והתרחקנו עד כדי הימנעות מוחלטת ממגע מיני ואינטימיות.. בעלי, עושה רושם, חי עם זה די בשלום. אני לעומת זה, סובלת מאוד.. הייתי מתגרשת, אך הילדים קטנים וכהורים וחברים אנחנו אחלה.. אך לא ביחסי אישות. בימים אלה, אנו שוב מנסים לטפל ולקבל כלים להתקרב, למרות שהריחוק יצר תהום עמוקה ומבחינתי אין תשוקה כמעט בכלל... מה גם שאין לנו לצערי כרגע תקציב לטיפול זוגי.. הבעיה הכי חמורה היא במה שמתחולל אצלי - כשהילדים היו תינוקות, הטיפול בהם אפשר לי לא להתמקד בקשיים הזוגיים. ברגע שקצת גדלו, הבעיה שוב על השולחן... מה שמתחולל אצלי זה - עצבות גדולה ואפילו ייאוש כל פעם שאני חושבת על השנים שעברו ולא יחזרו.. הנשיות שלא מומשה... יש בי רחמים עצמיים וכעס.. מירמור זה משפיע לי על כל תחומי החיים: כאמא, כבת, כאחות, כחברה, וכו... יש לציין שהתחלתי טיפול אצל מישהי טובה מאוד, אך יקרה ונאלצתי להפסיק.. מה גם שישר רוצים לתת לי כדורים נגד חרדה ודיכאון ואני די נגד, כי באופיי אני אדם מלא מלא שמחת חיים, רק שהנסיבות מקשות על כך.. במקביל לניסיונות לשפר את המצב עם בעלי, איך אוכל להשלים עם 7 השנים שחלפו ולא יחזרו? איך אוכל להשאירם מאחור ולהסתכל קדימה בחיוך? כל כך רוצה ולא מצליחה...ואולי כל שנותר הוא להתגרש כי יותר נמוך מזה כבר לא ניתן לרדת...?? סליחה על האורך ותודה מראש על העזרה...

פונה יקרה, מטעמים כלשהם אינך עושה את הבחירות הנכונות לך בזמן הנכון: 1. בחרת להתחתן עם גבר כשהיה ברור שיש פערי תשוקה ומיניות ביניכם, בשל אופיו הטוב ומטרת המשפחתיות המשותפת. למדת עם השנים שכאישה תשוקתית אינך יכולה להסתפק בחברות ובהורות, וללא מיניות תשוקתית את חשה בודדה, חסרת שמחת חיים ובלי מצב רוח כלפי בני אדם שונים בעולמך. מסקנה: בלי מיניות משמעותית את נובלת. ושוב להזכירך, מראש בחרת נסיבות שהראו על נבילת מיניות. אבל מה שהיה היה ויש להתנחם בילדים המקסימים. 2. פנית למטפלת מצוינת עבורך, לדבריך, אך הפסקת את הטיפול בשל העלות הגבוהה. שוב, לדעתי זו טעות שכן את זקוקה לטיפול שורש ולהבנה מהותית מדוע את עושה בחירות שאינן טובות לך לטווח הארוך. ושוב, בגלל כסף, ואין ספק שכסף הוא דבר מאוד חשוב, את מפסיקה טיפול אצל מטפלת המוערכת מאוד על ידך. להערכתי זו שגיאה, כי אין כאן קיצורי דרך ואין כאן טיפים. 3. התנהגותו ומצב רוחו של בן אדם הם שילוב בין אופי בסיסי בנסיבות מספקות והולמות, לבין מצבים בהם אותו בן אדם נמצא במצבים מתסכלים, מייאשים ומנמיכים את מצב רוחו. במקרה זה, האופי הבסיסי (מה שאת קוראת לו) יורד כמה דרגות והאדם הופך להיות מדוכדך וחרדתי. אלו הן תגובות רגשיות והתנהגותיות בהתאם לנסיבות הנוכחות בחייו. לעתים בהחלט כל עוד קיימות בחייו הנסיבות המכאיבות והמתסכלות, מוטב בהחלט לקחת תרופה נוגדת דיכאון וחרדה, שכן אז מצב רוחו יעלה וישתפר בתוקף ההתערבות הכימית, ויתכן בהחלט שהדבר יקל עליו להשיג נסיבות טובות יותר. גם כך יש טעות מצידך, ואת מתנגדת ללקיחת תרופה תקופתית למצב הנוכחי. לאור כל האמור לעיל, לא ברור למה את מצפה מפורום כזה. בחרת בן זוג לא מיני (שילוב של נפש-גוף שלו), הפסקת טיפול אצל מטפלת מעולה לבעיה שבה את נמצאת, וכן את מסרבת לקחת תרופה העשויה להעלות את מצב רוחך. כלומר, יש כאן כבר שלוש שגיאות בקבלת החלטות ובבחירה. לגבי הזמן שעבר, תראי אותו מגולם בתוך ילדיך, כי זו הייתה המטרה לשמה בחרת בגבר לא מיני לטעמך. העתיד לפניך להגשמת מיניותך, בכל דרך שתמצאי לנכון, אך שוב - מהי הדרך הנכונה שעליך ללכת בה? קשה לייעץ במסגרת פורום אינטרנטי, ואני מציעה לשקול מחדש את נטישת הטיפול ואת הסירוב לקבל תרופה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לך, יש לי בעיה מוזרה. נראה לי שיש לי פחד ממין אבל אני לא בטוחה. בעיקרון אני מאז ומתמיד הייתי ביישנית ונחשבת קצת סגורה למרות שאני מאוד מקובלת ונחשבת בעניינים ( כלומר מתחילים איתי ותקשורתית). אבל יש לי גם מודעות יתר וביקורתיות כלפי עצמי. זה התחיל מגיל 12 כשמסתכלים עליי אני מסמיקה שמתקרבים אליי אני נבוכה. וגם היום למרת שהתבגרתי קשה לי אם סיטואציות חברתיות בהתחלה. אני מודה שלא אהבתי מגע בכלל ולא ברור לי למה ואני מתכוונת לסתם מגע לא של בן זוג. אני תמיד רצה קדימה עם המחשבות כלומר, שמישהו מתחיל איתי אני ישר חושבת על מין או על זה שינשק אותי ואם אני נמשכת אליו וכו' והרבה פעמים אני פוסלת על זה כי אני מרגישה שאין לי משיכה ועצם המחשבה על לנשק אותו מגעילה אותי ובכלל אנחנו עוד לא מכירים. האם ככה אצל כולן מתרחש תהליך כזה במוח שתוך שניה אנו מחליטות אם להתייחס לבחור או לא? לכל בחורה יש פעם ראשונה של נשיקה וכו'.. אבל בגלל שאני חושבת על זה אני נמנעת מזה. כלומר, אני חושבת שהנשיקה שלי תהיה לא טובה או שתהיה פאשלה וכנ"ל לשאר הדברים. אני גם כל הזמן חושבת על קרבה גופנית מה יקרה כאר? שהרי שמים לב לכל מיני דברים כשערומים שקשורים לאסתתטיקה כמו שערות, ריח גוף, פגמים בעור ועוד אלוהים יודע מה .כך אני מרגישה שיהיה לי קשה מבחינה גופנית,אי לכך אני נמנעת מראש מלהגיע למצבים האלו כדי שלא אתפש "ערומה". אני כל כך מוטרדת מזה שאני אפילו כבר לא מנסה לצאת עם מישהו. אני לא יודעת למה אני שמה דגש על דברים כאלו. בגיל 14 החלטתי שאני ממש שעירה בידיים למרות שהיום אני יודעת שזה לא כך המציאות ולכל אחת יש שיערות פה ושם אבל אז ממש הייתי בדיכאון מזה והרגשתי מאוד מאוד שעירה. נמנעתי בגלל זה מחבר כי למרות שמורידים עם שעווה יש את שלב הקוצים. כנ"ל מפריע לי עוד דברים כמו הזעה בכפות הידיים שזה משהו תמידי אצלי. אני מורידה שיער בבית שחי אבל יש סימן שחור. בקיצור כל המסדר גילוח הזה מקשה עליי. שלא לדבר על ריחות גוף. אני גם ביקורתית כלפי מראה של בן זוג אם למישהו יש פטריה בציפורן או ציפורניים מגעילות או קשקשים או כל בעיה אחרת בעור אפילו שיניים רקובות/ צהובות אני לא אתן לו את מספר הטלפון שלי. אלו דברים תתפלאי שאני קולטת מהר בזמן שהם מתחילים איתי. ממה זה נובע? האם זה רק בראש שלי שלא יקבלו אותי ושזה נראה לי מום? אני אביא לך דוגמא אחרונה היום יש טרנד להוריד את כל שיער המפשעה ואני לא מרגישה שאהיה מסוגלת לעשות את זה ומצד שני אני מתביישת לבוא ככה למישהו פן יאמר לי מה זה?? כלומר בגלל חוסר הניסיון אני לא יודעת מה דוחה ומה לא ומצד שני לבנות אחרות אני מאמינה שגם להן הייתה פעם ראשונה הן לא ככה חושבות פן הבנ"ז ימצא להן שיערות ברגליים או משהו כזה. אני מודה שבצבא במקלחות ראיתי בנות שהן ממש שעירות או שמנות וכל הגוף שלהן לא סקסי ירכיים תחת גדול, צלוליטיס ויש להם חבר ורק אני מתביישת לכאורה ומרגישה לא בנוח. אילנה אני יכולה לומר לך שהרבה פעמים כשאני רואה מה יש לאחרות מה שנקרא אני נרגעת ומקבלת ביטחון עצמי ומבינה עד כמה אני נורמלית אבל זה לא יעבוד כשיש בחור נוכח. אני בת 19

פונה יקרה, אלוהים בדרכו המתוחכמת הכניס כמה השתוקקויות ללב היצורים החיים. למשל, צמחים אוהבים לפנות אל השמש בשעות מסוימות. בעלי חיים יונקים אוהבים טעם מתוק. ואנחנו, כבני אדם השייכים למשפחת היונקים, כמו החולדות והעכברים, נהנים מטעם מתוק ולפיכך מרבית האנשים אוהבים שוקולד במינון זה או אחר. באותה מידה, נטע אלוהים באמצעות האבולוציה את ההנאה ממגע בלב כל משפחות היונקים, כולל האדם, ונטע בבני האדם את התשוקה המינית כדרך של הנאה ממגע, הבעה רגשית, חוויה חושית יחידה במינה, שאינה דומה לשאר הנאות החושים, ומרבית בני האדם נהנים ממנה. באיזה שלב בקשר בין בני זוג יש מקום לשלב את ההנאה ממגע או מחוויה אירוטית - זוהי שאלה מורכבת שהתשובה לה תלויה באופי ובאיכות המפגש בין השניים. המגע האירוטי יכול להיות בשניה הראשונה למפגש הראשון, והוא מעצם מתחיל את המפגש, והוא יכול לבוא גם כעבור כמה חודשים - הכל תלוי בצרכים, ברצונות ובנסיבות. כלומר, לבני האדם באופן טבעי יש "חוש" להנאה ממגע ומתחושות אירוטיות. במקרה שלך, חוש ההנאה הזה משובש במידה רבה בשל הרבה חרדה. החרדה מתבטאת בריבוי מחשבות, הרצת תסריטים עתידניים, זיעה בכפות הידיים, חוויית רתיעה וכו' וכו' - תופעות המעידות על חרדה ומעצורים בזרימה הטבעית של אנרגיית האירוטיות בנפש\גוף. הפתרון להתגבר על שיבושים אלו הוא לפנות לטיפול מקצועי מאוד ומיומן מאוד בתחום הנפש, כלומר לטיפול של פסיכולוגיה קלינית, רצוי כזו העוסקת בפסיכולוגיית מעמקים של התת מודע. ההנאה מאירוטיקה ומקשר אינטימי היא חלק מאוד משמעותי בחיים. את צעירה ומומלץ מאוד להתגבר על הקשיים בשלב הזה בגיל הנוכחי על מנת להיות מסוגלת להנות ממה שהחיים מציעים לך. אין זה אומר שיש לחוות מגע ואירוטיקה בהכרח במפגש ראשון, אלא שההתייחסות לנושא היא פתוחה, ללא חרדה ומתוך שיקול דעת מה מתאים לך בנסיבות בהן את נמצאת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 43 בעלי בן 42 +2 נשואים 17 שנה לאחרונה בזמן שאנחנו מקימים יחסים הוא אוהב ליצפות בסרטיפ פונוגרפים ( לפעמים כמובן)רציתי לדעת האם זה נורמלי וזה בסדר ולמה הוא עושה את זה (אבקש לא לשלוח למייל את התגובה תודה)

פונה יקרה, מאז שיש סרטים פורנוגרפיים יש הטוענים כי זהו המוצר בעל הביקוש הרב ביותר בעולם. אנשים צופים בסרטים אלו בדיוק בשביל המטרה של הגברת התשוקה המינית והריגוש המיני. אנשים צופים בסרטים פורנוגרפיים בכל שלב זמן של מערכת היחסים שלהם. אם הדבר מקובל על שני הצדדים ושניהם מתחממים מזה, אז הדבר הוא טוב ויעיל ומשיג את מטרתו. התופעה היא בהחלט נורמלית, אם זה מה שמטריד אותך, ואגב בענייני מין, שהם פעולה שנעשית במרחב אינטימי ביותר, השאלה איננה הנורמליות של התנהגות מסוימת, אלא המידה בה היא מקובלת ומתאימה לשני בני הזוג. כך או כך, אם מטרידה אותך שאלת הנורמליות, אין בכך שום סטיה מינית משום סוג שהוא ויש גברים ונשים או ששני בני הזוג צופים במהלך יחסיהם, או לפניהם, לשם הגברת החושניות הכללית והתשוקה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, רציתי לשאול לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות שמטפל בבעיה ספציפית זו: בעקרון גדלתי בבית שלא הייתה בו זוגיות בין ההורים .יש הרבה חוסר פרגון ומריבות אבל על כל דבר כל הזמן. אבא שולט ממש ורודן צריך שהכל יתנהל לפי דרישתו האישה נחשבת לקטנה בבית מכירה את זה?? אני דיי דחויה ע"י אבי כאילו לא קיימת. אני חושבת שהוא לא רצה בכלל שאוולד ולכן על אימי הוטל לכאורה לדאוג לי ולגידולי. זה לא הפורום לדבר על כך אבל רק אציין שכל זה גרם לי שבכלל לא תהיה לי כמיהה להינשא או רצון לחבר כי אני דיי רגילה להיות עצמאית ולבד( לא היו לי אחים בבית והרבה שעות הייתי מבלה בבית ריק עם עצמי). כמובן שכל בחורה מכירה בחורים ותמיד הייתי בררנית בעיקר אני מפחדת מדמות כמו אבי. ואז לאחר שכן התאהבתי מבלי שאשלוט בזה זה קרה בצבא והוא היה הכי קשוב בעולם ועבר את כל המבחנים שלי זה נגמר רע. לא הבנתי כל כך ולא היה "איכפת " לי שזה נגמר אבל אז נפל האסימון הרגשתי שהוא כל כך חסר נכנסתי לדיכאון מבלי שארצה כשנה וחצי בכיתי עליו אבל זה בעצם בגלך האגו שלי. הערך העצמי שלי ירד עוד יותר אני הגעתי למסקנה שתמיד זה יגמר ככה שלעולם לא יאהבו אותי מאז אין לי אומץ יותר להיכנס למערכת יחסים פן שוב תהיה לי אהבה שתגמר ומה שבעצם מפחיד אותי זה שאני לא מוכנה להיות ולהרגיש כמו שהרגשתי= דיכאון. מה שגורם לעוד בררנות בבחירת בנ"ז. יש לי פחד שאני לא אעשה/ עושה בחירות נכונות ויותר קל לי כשאני מכירה מישהו שלא מתאים לי. אם יבוא משהו טוב שלכאורה יש פוטינציאל,לא אדע אם השיקול שלי נכון פוחדת לתת אמון ומצד שני פוחדת שאחרי שנניח נתחתן זה ממש לא יהיה זה ושובאעביר את חיי בכלוב רגשי. לרוב אני מרגישה שבחורים בכלל מתחילים איתי מתוך אינטרסים שלהם ( מיניים)ולא מתוך רצון להתמיד לקשר. פוחדת מניצול רגשי. היה לי טוב עם זה הרבה זמן אבל עכשיו לאחר שעבדתי על עצמי והתנתקתי טוטאלית מאבי כי זה הכי טוב לי רגשית. אני מרגישה שאני מתעוררת. כמו כן לא היה לי בכלל חשק מיני כל הזמן כי הייתי דיי מוטרדת בכל מיני דברים ששוב זה לא המקום להרחיב במסגרת הפורום. אז רציתי לשאול את חושבת שאפשר לצאת מזה? ואיך בכלל יודעים איך לבחור בחור?? ושעושים בחירה נכונה?.-לפעמים יש רושם ראשוני טוב על מישהו ואז מגלים דברים אחרים וזה כבר מאוחר מידיי.. ולפעמים אולי ההפך הוא הנכון. אני פשוט לא יכולה כבר לסמוך על ההחלטות שלי אני רק יודעת שממה שיש תמיד אומר "לא" לאותו בחור. מסביבי אני רואה בנות שיוצאות עם בחור אחד ולא עברו הרבה,הכל חלק ותוך שנה נישואין. אצלי זה נראה כל כך מתמתיקה מסובכת. קשה לי רגשית להיות במספר מערכות יחסים כמו אחרות...מה שמוסיף לבררנות.

פונה יקרה, בראש פנייתך הצגת את השאלה לאיזה סוג של פסיכולוג\ית עליך לפנות. לאחר מכן את פורשת סיפור חיים בהחלט קשה ומכאיב בו בולטים רגשות שליליים מאוד כלפי דמות הדבר, חוסר האמון בו, עוינות כלפיו ופחד שישתלט עליך, יכניע אותך ויבטל את רצונותיך וצרכיך. קיים חוסר אמון ביכולתך לקבל אהבה מבן אדם שהוא גבר. זהו כמובן סיפור חיים קשה, המסקנות הרגשיות הן מורכבות ומקשות על כל ההיבטים של יצירת קשר עם בן זוג והיכולת להתמודד עם מצבור הרגשות והמצבים העולים בקשר זוגי. כאמור, סיפור חייך והעיסוק בו, אין מקומו בפורמט הנוכחי. יש להקדיש לכך עיסוק פסיכולוגי טיפולי במשך שנה עד שלוש שנים לפחות על מנת לשנות את המסקנות השליליות שצברת בתוקף התנסויותיך העגומות. בצדק את חוששת משכפול של מצבי עבר, שכן זוהי נטיה אנושית מאד לחזור ולהיקלע למצבים נפשיים דומים. אני ממליצה לך בחום למהר ולפנות לפסיכולוג\ית קליני\ת בלבד ולא לשום פסיכותרפיה אחרת. יש להביא בחשבון את הקשיים שתיתקלי בהם במהלך טיפול מול דמות גבר, יחד עם היתרונות שבהתגברות על קשיים אלו. אני מניחה שעם דמות אישה מטפלת הקשר יהיה בהתחלה פחות בעייתי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי אילנה, אני מבולבלת ולא יודעת אם אני נורמלית או לא. קראתי גם באינטרנט באתרים שונים על מין וכמעט כל נערה מתארת מערכת יחסים רצינית עם החבר הן מתארות קרבה ואהבה וחלקן מרגישות לא מוכנות. ברוב המקרים מייעצים להן שאם הן לא בשלות או מרגישות לחץ ואיום מהחבר אז לא לא להיכנע. לי יש בעיה אחרת, נוצר אצלי פחד ממין וכתוצאה מכך ממש רתיעה מלצאת עם בחורים.אני יודעת את הסיבה שזה התפתח והיא שתמיד שמו אליי לב גברים בעוד היותי קטינה וכך גם הבנים שמתחילים איתי חותרים למגע שלא נעים לי, אני מרגישה כמו גוש בשר ושהם רוצים לנצל אותי להשכיב אותי אני לא מרגישה חברות התחשבות. אומרים שאני סקסית וזה קצת מעליב אותי כי שוב הכל זה הבט מיני. השאלה האם ככה זה גברים ויש לי בעיה או שהם לא רציניים? איך אוכל למצוא או ליצור זוגיות טובה? ברוב המקרים אני יוצאת למפגש אחד שניים וזורקת אותם ההתנהגות שלהם דיי מעליבה אותי.

נועה היקרה, העובדה שבנים שמים אליך לב ורואים אותך כאישה סקסית, לעניות דעתי, היא מחמאה ולא עלבון. העובדה שאת נראית טוב ומושכת אינה מורידה משום איכות נפשית ואינטלקטואלית שיש לך. זוהי עוד איכות חיצונית חיובית שבורכת בה. הפרשנות שכל אחד רואה בך רק גוש בשר ואינו מתעניין במי את ומה את היא פרשנות פנימית אותה את מייחסת לגברים. גברים הם בני אדם הרוצים קשר, אהבה, חברות, עניין משותף וגם כמובן ביטוי לתשוקה מינית. קשר זוגי הוא עסקת חבילה רבת היבטים, רבת פנים על הרבה רבדים, והעובדה שקיים תבלין של תשוקה מינית אינו פוסל לחלוטין את הצורך והרצון בשאר ההיבטים. להגיד שכל מה שגברים רוצים זה רק סקס מבטא עוינות עמוקה כלפי גברים ולמעשה מבטא חוסר התנסות בקשר ממשי של חברות עם בן זוג. כאשר קיימת התנסות של זוגיות עם גבר כלשהו עולים באופן טבעי כל היבטי האישיות והאנושיות לטוב ולרע. בין ההיבטים הטובים עולה כמובן התחשבות, רגישות, נתינה, הכלה והרשימה ארוכה. תשוקה מינית אינה מוחקת ואינה מבטלת את כל האיכויות הנפשיות החיוביות, וגבר המוצא באישה שמולו בן אדם ראוי להתקרב אליו בהחלט ידחה את הצד הגופני אם זהו רצון בת הזוג שמולו. אני חוששת שעמדתך מלכתחילה היא שלילית, עם עמדות נוקשות שליליות קבועות מראש, וקושי לראות ככל הנראה את העובדות במציאות השונות כנראה מן הדעות איתן את באה מראש. את כופה את המציאות הפנימית שלך על המציאות החיצונית שלך. הרושם שמה שאת רואה בגבר זה את טיפוס החרמן שאינו מסוגל להתאפק ברגשותיו עד להבשלת קשר זוגי הולם אשר יאפשר התפתחות הדרגתית של אינטימיות ולפיכך את מנתקת מיידית אחרי פגישה אחת. מומלץ ביותר טיפול פסיכולוגי כדי לשנות את העמדות הרגשיות השליליות כלפי גברים שהן מאוד נוקשות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה. אז בעיקרון לאיזה סוג פסיכולוג אני צריכה לגשת שמתמחה במה?? ויש לי שאלה בדיוק על כל מה שכתבת ההתנסות! הרי יש מעין קודים חברתיים , נימוסין וכו'.אפילו בראיון עבושה אומרים לך לא להתחיל להניח ידיים על שולן המראיין או להזיז שם דברים..או כמו שכתבת התחשבות. כשאני יוצאת אם מישהו זר אני מצפה שיכבד אותי יכול להיות שיש להם לצורך העניין תשוקה עזה אבל מה עם הצד השני? אני מרגישה שאין קשר בין מידת ההיכרות והשיחה הראשונית שזה ראיון עבודה לבין הצורך במגע הגופני. אצלי מגע מתפרש כשיש כבר הרגשה של ביטחון או אמון בבן אדם. אני מבולבלת.. בכל מקרה מה את מנסה לומר שאני צריכה לזרום???אם היה לי נעים הייתי ולי זורמת אבל אמצלי זה מעורר דחיה וחוסר כבוד.

אבל יש גברים בעיקר הצעירים שבינהם שרוצים סטוצים ולא קשר מחייב. מחפשים משהיא זורמת ואם לא אז אומרים שלום או לחלופין אם רואים שהיא ילדה טובה.

לפני ארבעה חודשים הכרתי דרך אפליקציה בחור חמוד בן 35. הוא ישראלי שגר בחו"ל והיה בארץ בחופש. מהשיחה הראשונה שנינו הרגשנו שזה זה השיחות זרמו, היינו מדברים המון בסקייפ בטלפון וגם בהודעות. תכננו כבר חיים משותפים משפחה וילדים, הבחור אפילו דיבר עם אמא שלי בסקייפ עליי ברצינות. הבחור עובד בחו"ל ותיכנן לחזור לארץ ברגע שיקבל תשובה חיובית ממקום עבודה שניסה להתקבל אליו. אפילו עד אז תכננו טיול משותף. פתאום לפני כשבוע כשדיברנו בהודעות הוא אמר שהיה לו יום לא נעים שהוא עצבני ולא מעוניין לדבר וידבר איתי . מאז עקבותיו נעלמו שלחתי לו פעמיים הודעה בהתחלה ניסיתי להבין ואחרכך אמרתי לו שאני מוכנה לקבל כל החלטה אבל שיש דרך וצורה ושלא נעלמים סתם ככה. (זה מלפני שבוע). למה זה קרה? מה קרה לו? האם הוא החליט שאני לא מתאימה לו? או שאולי יש לו את הבעיות שלו שהוא רוצה לפתור אותם לבד? או למה לעזעזאת גבר שבנה איתי חיים שלמים נעלם ככה? והאם איי פעם הוא יחזור? (כמובן שאני אמורה להמשיך הלאה). אשמח לתשובה.

פונה יקרה, מתוך הפניה לא ברורה שאלה אחת עקרונית - האם נפגשתם במציאות הפיזית פנים אל פנים? אם כן, באיזו תדירות וכמה פעמים? האם קיימתם ביניכם יחסי מין במציאות הפיזית? ובכלל, השאלה המהותית היא האם כל הקשר במהותו היה וירטואלי באמצעות הסקייפ וההודעות, ובו בניתם חיים משותפים ועולם ומלואו, או שמא לקשר הזה היה גם בסיס של מציאות בה שני בני אדם בשר ודם פוגשים בפועל האחד את השני באותו מקום ובאותו זמן. אם התשובה היא שכל הקשר היה וירטואלי בלבד, אז למעשה התשובה כלל לא חשובה מדוע הוא נעלם, שכן זה היה קשר חסר ממשות. אם לקשר הייתה ממשות במציאות, יש להניח שלמדת אודותיו דברים ואז את יכולה לתת את התשובות לעצמך. כך או כך הוא נעלם, והאזהרה היחידה היא לא לקיים קשרים שהם וירטואלים בלבד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

כן נפגשנו במציאות פעם אחת וקיימנו יחסים. לאחר הפגישה הזאת היינו בקשר עוד חודשים. והכל היה מושלם. מה בכל זאת גרם לו להיעלם?

לאילנה בוקר טוב קודם כל זה קצת ארוך אנסה לקצר.אני בת 40+ עם ילדים.התגרשתי לפני כשנתיים אחרי הרבה מהמורות עד שקיבלתי גט.לפני כשנה היכרתי בחור גרוש ללא ילדים.הקשר ביננו היה מקסים וגם החיבור מה שלא היה לי בקשר עם הגרוש.הגבר אותו היכרתי נתן לי תחושת ביטחון ואהבה שלא היתה לי אף פעם,זה התבטא במילות חיבה כל הזמן,באהבה גדולה.אני בטיפוסי בחורה מאוד סגורה והצלחתי קצת להיפתח למרות שעדיין יש מה לעשות כדי שאפתח יותר.אני אומנם לא אמרתי הרבה מילות חיבה אבל במעשים שלי כן הראיתי שאני אוהבת,דאגתי לו בכל דבר אני חושבת מעל ומעבר והוא גם העריך זאת מאוד עשיתי זאת באהבה. לפני כחודשיים בערך הכל התהפך,חיטטתי לו בפלאפון בלי שום סיבה לא היו סימנים מקדימים לזה שקורה משהו ביננו כי הכל התנהל כרגיל.הוא גילה זאת לפי איזה סימן שהיה לו בפלאפון וכעס מאוד ובכל זאת המשכנו הלאה.אני מצידי בגלל שלא הרגשתי טוב עם מה שעשיתי נסגרתי בפניו למרות כל הנסיונות שלו להמשיך הלאה.ואז באחד הפעמים שלא ענה לי לפלאפון ובגלל שאני לא רגילה שזה קורה היערתי לו על העניין והוא החליט שהוא רוצה פסק זמן,הוא אמר שהוא עדיין אוהב אותי אבל הוא לא יכול לחיות עם זה שאני סגורה מדי.ושאני אתחיל לטפל בעצמי ונראה לאן זה יוביל.לקחתי זאת מאוד קשה וביומיים הראשונים לא נוצר קשר ביננו עד שהוא יצר ואיכשהוא זה התגלגל לזה שנפגשנו כמעט כל יום.אומנם יחסי החיבה כבר לא היו ממה שאני רגילה אבל עצם העובדה שנפגשנו נתן לי תקווה.לאחר כחודש בערך הוא הזמין אותי אליו במטרה להיפרד אבל אחרי שדיברתי איתו ואמרתי לו שזה לימד אותי המון ממה שקרה הוא אמר שאולי בהמשך כן יש סיכוי שנחזור אבל כרגע ניתן לזמן לעשות את שלו. כבר כמעט חודש עבר מאז ונפגשנו בערך 3 פעמים,הפגישה הזאת היתה לאחר שהזמנתי אותו כמה פעמים והוא דחה את בקשתי ואמר שהוא מרגיש לא נעים עם זה והזמין אותי אליו,היה ערב נחמד אבל שוב הרגשתי שהוא קצת מרוחק,מאז לא התראינו אני שולחת לו ביום הודעה אחת רוב הפעמים הוא מגיב לא ישר אבל אחרי כמה זמן. רציתי רק לציין שאמרתי לו שהייתי לא בסדר ואני לא ידעתי איך להתמודד עם זה ואז נסגרתי ועכשיו אני לומדת להתמודד עם זה טוב.שיהיה לי קל להיפתח ולהיות נעימה לי ולאחרים.הוא מאוד שמח. אני לא יודעת איך להתמודד עם העניין קשה לי מאוד בן אדם שהיה בשבילי הכל איש שיחה איש אוהב חסר לי מאוד.אומנם אני יודעת שהוא לא ניתק איתי את הקשר וזה נותן לי תקווה אולי להמשך,אבל אני עדיין לא יכולה להתמודד עם העובדה שהוא ממשיך הלאה ואני תקועה וכל הזמן חושבת עליו גם שאני בעבודה גם שאני עם הילדים ובכל דבר. רציתי שתייעצי לי מה אני יכולה לעשות?האם כדאי לדבר איתו שוב?האם כדאי לתת לו את המרחב שהוא צריך למרות שאני פוחדת שאם אתרחק יותר מדי הוא גם.אני ממש לא יודעת מה לעשות אודה על היעוץ. תודה ויום נעים

פונה יקרה, צר לי על סבלך הנוכחי ועל מחשבות הגעגוע המתמידות המלוות אותך שלמעשה מהוות מחשבות טורדניות שאינך מסוגלת להוציא מראשך. למען האמת את מגוללת כאן סדרת מהלכים שלך שמן הצעד הראשון ועד האחרון נקטת בהתנהגויות פוגעות קשר. הצעד הראשון היה כמובן חיטוט בטלפון הנייד. אין שום "סתם" בחיטוט בנייד והמטרה היא כמובן איסוף מידע. אם לא היה לך צורך להיכנס לפרטיותו ולאסוף מידע, לא היית נוגעת במכשיר שהוא מאוד פרטי ואישי כמו טלפון נייד. למרות הכעס המובן מצידו, בן זוגך סלח לך ורצה להמשיך בקשר כמקודם. מטעמי אשמה ואולי יותר מכך, מטעמים של הצורך שלך להתרחק ממנו הלכת ונסגרת והתרחקת באופן של תהליך מתמיד עד שקרה הבלתי נמנע כתוצאה מכך וזו העובדה שהוא איבד עניין, רצון וחשק. נראה שלך קשה עם עצמך בגלל סיבות כלשהן. את סגורה בדרך כלל ואולי בגלל אותן סיבות, באופן נשלט או בלתי נשלט על ידך, נקטת פעולות המחבלות באמון זוגי ובקשר זוגי. פעולות אלו נעשו בצורה שיטתית. הדבר מראה על התנהגות כפייתית מצידך וחוסר יכולת לשנות מהלכי התנהגות, גם כאשר אינך שלמה איתם. היום לצערך את קוצרת את תוצאות מעשיך ונראה שבן הזוג זקוק למרחב האישי שלו ולזמן שלו על מנת לבדוק עם עצמו אם הוא מתגעגע לקשר הזה, קשר שהיה לא נעים מס' חודשים מבחינתו. במצב הנוכחי פני לייעוץ פסיכולוגי אישי ויתכן והיה צורך בתרופה למניעת דכאון, חרדה ומחשבות טורדניות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה אני ובן זוגי נפרדנו לאחר 7 חודשים, במהלך השבוע שבועיים ראשונים הוא המשיך ליצור איתי קשר , רצה שאבוא אמר שהוא מתגעגע, למרות שלא דיבר על כך שנחזור להיות יחד. אני עשיתי את כל העויות האפשריות של אישה אחרי פרידה בכיתי התחננתי שיחזור אלי וכו' אחרי השבועיים האלה הוא התהפך ב 180 מעלות, אמנם הוא תמיד ענה לי לטלפון, או להודעות אבל כנפגשנו הוא היה מאוד קר אלי...אציין שבמהלך חודש יצרתי איתו קשר בין 3-5 פעמים בפגישתנו האחרונה, אחרי שהוא ביקש שאבוא אליו, אבל אני התקשרתי, במהלך הפגישה הוא היה מאוד אמביוולנטי מצד אחד היה מאוד מרוחק פיסית, לא חיבק או נישק אותי, מצד שני הניח עלי ראש וליטף אותי, אבל החלק הפוגע היה צורת הדיבור שלו כלפי, הוא דיבר אלי בזילזול וסרס אותי בתשובותיו.....מספר ימים אחכ שלחתי לו מייל מאוד יפה ונוקב, בלי מילים פוגעות, כתבתי שאני מכבדת את הבחירה שלו שאני משחררת וממשיכה הלאה,הודתי לו על הדברים הטובים שהיו,ובסוף הוספתי שאשלח מישהו לאסוף את חפצי ולהחזיר לו את חפציו מה שאני בעצם לא מבינה למה הוא לא שלח מייל חזרה, למה הוא לא הגיב? האם יש לך איזו שהיא אנחה? המון תודה

רוני היקרה, איני מכירה את בן זוגך לשעבר, את רצונותיו ואת הסתייגויותיו. את מתארת תהליך הדרגתי של התרחקות לאחר הפרידה ממצב של געגוע לראותך ועד מצב של מלים בוטות מצידו כלפיך. המסקנה מן האמור לעיל, שחל תהליך של הידרדרות רגשותיו כלפיך ויתכן אפילו שיצר בפנימיותו דמות שלילית שלך בעיניו. הוא לא טרח לענות למייל בשל חוסר אכפתיות כלפיך. אם את יכולה לוותר על חפציך שאצלו, אז שיהיה. תזרמי הלאה. אם חפציך אלו חשובים ויקרים לך לכי לדירתו בלוויית מישהו - גבר או אישה, דפקי בדלת ובקשי לקבל את חפציך חזרה תוך שאת נושאת את חפציו עמך. זוהי סצינה לא נעימה, בהחלט יכולה להיות משפילה ולפיכך אם את יכולה פשוט להשתחרר גם מהחפצים שאצלו ולוותר עליהם אז מוטב. כל טוב ובהצלחה, אילנה

האם יכול להיות שיש אנשים שזוגיות לא מתאימה להם? בכל קשר שהייתי בו בחיי הרגשתי לא במקום טוב.

רז היקר\ה, אכן יש אנשים שאינם חשים נוח בזוגיות ולפיכך נוטים לצאת ממנה. הדילמה היא מה קורה כאשר הם בגפם. האם אז הם שלמים עם עצמם, רגועים ונינוחים, נהנים מחירותם ומאי מחויבותם הזוגית, או שאז הם חשים בדידות ודיכאון? כמובן שיש אנשים שזוגיות אינה מתאימה להם, ואינם חשים בנוח. מן הצד השני עליהם להביא בחשבון כיצד הם חשים במצב של אי זוגיות. אם מצב הנבדלות מעניק להם תחושה טובה אז הכל טוב. אם מצב הנבדלות גורם להם סבל וגעגועים הרי שהם נמצאים בעצם בקונפליקט רגשי בלתי פתור - זה לא טוב וגם זה לא טוב. במקרה של קונפליקט הייתי ממליצה לפנות לייעוץ פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נשואה 10 שנים ויש לי 2 ילדים, חיי הנישואים שלי לא טובים, עם חוסר אמון בגלל שבעלי הרבה פעמים שיקר עלי, ואני הרבה מרגישה שאני לא במקום הנכון, ואז לפני כ8 חודשים בא לעבודה שלי עובד חדש עם הזמן התחלתי להתאהב בו, ממש, אני כל הזמן חושבת עליו, מדמיינת איך זה יהיה להיות אשתו, זה מאוד חזק הרגש הזה אני לא מצליחה להתגבר, ובתוכי אני לא רוצה להתגבר בגלל שמאוד הייתי רוצה להיות איתו, אבל לא יודעת מה לעשות, איך? לספר לו? אני חושבת שגם הוא מרגיש כמוני אני צריכה עזרה

אילנית היקרה, לדעתי כדאי לעשות הפרדה בין מצב נישואיך הנחווה על ידיך כבלתי מספק ועגום, לבין הפגישה עם העובד החדש בעבודה. אם נישואיך אינם מספקים או מתסכלים ואינך מוצאת דרך לשפר ולתקן יש מקום לשקול את אפשרות הפרידה. זהו תהליך מורכב רגשית וכלכלית והוא מצריך כוח נפשי וגם יכולות כלכליות למימון התהליך. כמובן רצוי שפרידה תיעשה בהסכמה ומתוך גישור ופשרה. באשר לעובד החדש, אינך מדווח על מצבו האישי. האם הוא נמצא בזוגיות? האם הוא בעל משפחה או שמא הוא פנוי בשלב הנוכחי? את חושבת שהעובד החדש מרגיש כמוך. אין לי שום יכולת לדעת זאת, אך לעתים לא רק הרגשות קובעים אלא גם המצב האישי והמשפחתי. אם יש לו בת זוג או משפחה וילדים הרי יתכן שהוא חש רגשות מסוימים אך יעדיף לא להיכנס למעורבות העלולה לפגוע ביחסים הקיימים שלו. עשי הפרדה בין יחסך לנישואיך והאם את רוצה להביאם לקצם או לא, לבין שאלת הרומן האפשרי עם האיש החדש במקום העבודה. עלול להיות כאן סיבוך כפול - הן של מחויבותו לאישה אחרת ואולי לילדים, וכמובן העובדה ששניכם באותו מקום עבודה ואיני יודעת מהם יחסי הכפיפות ביניכם ובאיזו מידה קיים שיתוף פעולה מקצועי ביניכם. על רקע כל הגורמים אותם יש להביא בחשבון, עליך לשקול האם זה המקום והזמן להצהיר כלפיו על רגשותיך כלפיו ולראות מה תהיה תגובתו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 49 נשואה באושר. בחצי שנה האחרונה הרבה פעמים עולות לי מחשבות על התנסות מינית עם אישה. נראה לי שזה יכול להיות מדהים, אחר ומהנה. מיצד שני אני לא רוצה לפגוע בבעלי ומפחדת שאחרי הכל כבר לא יהיה אותו דבר. מה לעשות?

פונה יקרה, סביב גיל 40+ מתעורר אצל הרבה נשים סטרייטיות (עד לאותו שלב) הרצון להתנסות במיניות עם אישה. שאלה משמעותית היא, האם קיימת כאן תשוקה כלפי אישה מסוימת, ועוד יותר מכך האם קיימת בך התאהבות כלשהי כלפי אישה מסוימת. יש נשים המצליחות לקיים גם חיי משפחה וגם רומן עם אישה ומצליחות לשמור על איזון בין שני התחומים. למעשה, כל האופציות קיימות - של חזרה לזוגיות המשפחתית, של עזיבת הזוגיות המשפחתית לטובת קשר עם אישה או לחיות תוך איזון בין השניים. יתכן ויש מקום לשתף את בן זוגך במשאלותיך המיניות. בהחלט קיימים הרבה גברים שהדבר ילהיט את דמיונם ואת תשוקתם המינית, והם בהחלט עשויים לעודד זאת, בין אם יהיו שותפים לסצינה המינית הנשית ובין אם לאו. אינני יודעת אם הוא מן הסוג שניתן לדבר איתו על נושאים אלו. מנסיוני, חלק ניכר מן הגברים אינם נרתעים מכך והנושא לא מאיים עליהם במיוחד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, מאז בי"ס יסודי היו צוחקים עליי שאני רזה ושטוחה אפילו ניצנים לא היו לי. אני יודעת שלכאורה כל אחת וההתפתחות שלה אבל זה הוריד לי את הביטחון העצמי לגמרי!!! אפילו בצבא הייתי עדיין שטוחה לגמרי וכל הזמן הייתי צריכה להסתיר את זה כך למשל הייתי מתלבשת רק בשרותים ולא ילד כולן. בלימודי תואר הראשון הייתי שומעת הערות ותמיד בנות מדברות על זה ומסתכלות לשם וכן אני עם מרופדת ובכל זאת... אני נמנעת מפעילויות חברתיות כמו ללכת לים,וזה כלל כמובן גם את התקופה בתיכון שהוצאו את כל השכבה לבריכה. אני לא לובשת גופיות צמודות כי זה פתוח ורואים שזה ריפוד.עוד כל מיני בגדים. אני כל הזמן עם חזיה מרופדת וזה מעצבןולא נוח!!!! יש רק דוגמא אחת שהחזה נראה טבעי ולא מין גוש כזה כי רוב החזיות לא יושבות טוב. אני בחיים לא אתפשט ליד בנות בחדר ולכן אני לא מצטרפת לנסיעות למשל לבית מלון וכו' בכל מקרה זה גורם לי לסידורי לוגיסטיקה :) וכמובן שאני נמנעת לחלוטין מלצאת עם מישהו כי אין לי כבר ביטחון אחרי כל הצחקוקים עליי גם בלימודם של התואר. אני לא חושבת שזה פייר להיות עם בחור בידיעה שבחיים הוא לא יראה אותי ערומה ונתחיל עוד לפני זה את יודעת כשנוגעים. אני פשוט לא מסוגלת שידע שאני עם מרופדת אני בעצם מפחדת מדחיה!!!! אילנה את יכולה לומר מה שאת רוצה החברה היא שיפוטית ואני באמת מנסה לעבוד על עצמי אבל אני בעצמי לא אוהבת את זה שאני שטוחה. ולצערי מה שקורה עכשיו כפי שכתבתי אני שמה חזיה עם דוגמא מיוחדת ואני תקועה איתה!!! כי היא היחידה שזה נראה החזה שלי ואף אחד לא מבחין. אני נשמעת ילדותית אבל זו בעיה. מעבר לכך שכבר יש לי תסביך של חוסר ניסיון עם בנים. כשהייתי קטנה הייתי ממש מתוסכלת היום כבר השלמתי שאין לי זוגיות אני פשוט לא מוצאת בחור שלכאורה יקבל את זה!!! כל הבחורים מתחילים איתי כי הם נמשכים לגוף שלי ומסתכלים רק על מראה בד"כ ממש חותרים למגע אז נכון אני לא רוצה בלי שום קשר לחזה אבל שואלת עצמי מה יקרה אם יהי מישהו שימצא חן בעיניי? זה כזה מתסכל! איך צוברים בטחון עצמי??? ווואלה אני כבר לא ילדה ולא מסוגלת להתמודד עם זהולהשלים שזה הגוף שלי וזה מה יש. תודה

ליהי היקרה, ראשית חוכמה, עוד לא נתקלתי בכל שנות עבודתי הארוכות באישה בעלת חזה קטן או שטוח שלא נמשכו אליה גברים ושלא מצאה לעצמה בן זוג. ממתי גודל החזה הוא זה הקובע בהכרח את המשיכה שבין גברים לנשים? היום חזה הוא פאסה במידה רבה, הישבן קיבל ערך מוסף סקסי ענק כך שהפנטזיות האירוטיות מתייחסות לגוף כולו ובטח ובטח לא לגודל השדיים. כמובן שאני מסתייגת מאוד מניתוח להגדלת שדיים, שכן המנותחות נושאות לעתים צלקות פיזיות בעקבותיו, ולעתים הדבר מורגש כלא טבעי, ולא תמיד הוא משיג את השחרור הפסיכולוגי המבוקש. כמובן שכל דוגמניות העולם, מודלים של יופי ונחשקות מינית הן רזות ושטוחות חזה. את מספרת שגברים נמשכים אליך ומתחילים איתך, ומתוך עכבה פסיכולוגית רגשית את נמנעת מליצור קשר איתם. הייתי מעיזה להתחצף ולומר שאת כל המורכבות של רגשותיך האישיים ואת כל המורכבות של רגשותיך האירוטיים את "שמה" על גודל השדיים. אז מה אם הם קטנים? זה אחלה לגמרי. אפשר ללכת עם גופיות צמודות ואפשר ללכת גם בלי חזיה. כל הנשים שפגשתי בעלות חזה קטן או שטוחות לגמרי מעולם לא ציינו בפניי שחוו דחיה מצד גברים כלפיהם. כן אני מכירה נשים שמסתבכות עם עצמן בעניין החזה הקטן שלהן בצורה מיותרת וללא כל צורך כביטוי לחרדה כללית וחוסר ביטחון עצמי כולל. אם את מעוניינת ליצור זוגיות אי פעם מומלץ מאוד שתפני לטיפול פסיכולוגי כדי להשתחרר מן ה"תירוץ" של שדיים קטנות ולחשוף את הסיבות האמיתיות להימנעותך המינית והחברתית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

לפני יום חברה שלי נפרדה ממני אחרי שנה וחצי עקב זיכרון שנשאר לה מהבגידות שעשיתי בעבר ושאלתי אותה אם היא רוצה להעלים הכל והיא אמרה לי שהיא לא רוצה להעלים תרגשות שלה כלפיי וגם היא לא יכולה לשכוח מה שייש לה אליי והיא ביקשה ממני לנתק קשר עד יום ראשון והיא אמרה שהיא לא יודעת בעצמה אם נחזור ואני לא רווצה לאבד אותה אני רווצה להחזייר אותה בחזרה ולתקן הכל עכשיו היא ביקשה ממני לא להתקשר ולא לשלוחלה הודעות עד שהיא תתקשר אלייי מה אני צרייך לעשות בשביל להחזיר אותה כי אני אוווהב אוותה כמו שבחיים לא אהבתי בחוורה !! :( :(:( :( :( :( :( :(

אלמוג היקר, מאחר והתשובה ניתנת לך באיחור של כ-3 שבועות אחרי הפניה אני מניחה שבינתיים קרו דברים לכאן או לכאן ואיני יודעת כרגע מה מצב היחסים או האין-יחסים ביניכם. הדבר שעליך להתבונן בו בתוך עצמך היא העובדה שמצד אחד אתה מצהיר על אהבה מאוד עמוקה ובו בזמן בחרת לחוות קשרי מין במסגרת המחויבות והנאמנות המתבקשת במסגרת קשר זוגי. איני שופטת ואיני מאשימה חלילה, יתכן שהיה לך צורך בנסיון מיני מגוון יותר, יתכן שלא אהבת את חברתך באותה העוצמה בה אתה אוהב אותה כיום, ועליך לבדוק בפרט את השאלה האם אהבתך נסקה למעלה דווקא בעקבות הפרידה. יש אנשים שפחות חווים את האהבה, המסירות והמחויבות לבן זוגם כל עוד הקשר קיים, ורק לאחר שהוא נמצא בסכנה של אובדן, או לאחר שהוא הסתיים, הם חווים רגשות אהבה עזה שלא חוו קודם לכן. כאמור, איני יודעת מה מצבכם כיום אך כדאי שתתבונן על עצמך להבין את עצמך ולהכיר את עצמך טוב יותר לאור כל מה שאירע בקשר הזה, במהלכו ולאחר נתק הפרידה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום! אני ובעלי נושקים ל-60 ונשואים מעל 35 שנים, בנקודות בזמן, כל כמה שנים מתעורר בי הרצון להיפרד מבעלי, וכשהנושא עולה לשיח הוא מתלהם ואני נבהלת ונסוגה, נכון שחיי איתו אינם סיוט אך לא מרגישה מספיק מאושרת, וככל שאנחנו מתרחקים אחד מהשני, כך גובר התיסכול אצל שנינו, מה עושים - תודה

פונה יקרה, 35 שנים את חיה עם בעלך, אני מניחה שגידלתם ילדים שכיום הם בוגרים, וכיום אתם בעצם בזוגיות נטו, ללא התיווך הרגשי והנוכחות של ילדים ומתבגרים בבית. 35 שנה זה פרק זמן ארוך מאוד. אני מניחה שחוויתם עליות ומורדות ושבצד העוקץ היה גם דבש. אם לא היה גם טוב בהווה, ובטח אם לא היה שזור טוב גם בעבר, אני מניחה שלא היית מתלבטת כל כך והחלטתך הייתה ברורה לך יותר. במצב הנוכחי יתכן שעליכם כזוג לפנות לייעוץ זוגי, או לחלופין פני באופן אישי לטיפול פסיכולוגי פרטני על מנת לדון בהיבטים השונים של שיקוליך באשר לפרידה אפשרית, כולל שיקולים כלכליים ואחרים הכרוכים בפרויקט פרידה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום , יש לי חברה שהיא כמו אחותי , החברה בת 19. לאחרונה היא חלתה במחלה הנקראת טרשת נפוצה בשל מצבה הנפשי בו היא הייתה שרויה בעקבות הלחץ מהצבא , המצב המורכב עם הוריה הגרושים והחבר של אימה שגר עם ביתו בת ה15 בביתה. אימה נותנת לה את כל עולמה אך היא מלאה בכעסים מין העבר על אימה ולא מסוגלת להראות לה אהבה ומתפרצת עליה בתכיפות . ישנם כעסים גם על אביה שלעולם לא הראה לה אהבה ,תמיכה נפשית והבנה אך אליו היא לא מפנה את הכעס ואוגרת בפנים ואף לפעמים מראו לו אהבה. לאחרונה שמתי לב שהיא נמצאת בקשר סודי עם אדם נשוי+4 המבוגר ממנה ב20 שנים לערך. כשנסתי לגשש ולומר לה שאני חושבת שהוא מאוהב בה , היא אמרה שאין סיכוי והוא כמו אב בשבילה אך לפי ממצאים אני יודעת שהם מנהלים גם קשר רומנטי אך היא לא יודעת שאני יודעת זאת . כרגע אני ואימה שנמצאות בקשר תמידי , אובדות עצות ולא יודעות איך להתנהל עם המצב הקיים ומפחדות שהיא תפגע בעצמה עקב רגשות אשם ועומס נפשי . אציין גם שאימה רוצה מאוד שהיא תלך לטיפול פסיכולוגי אך היא איננה מסכימה בתוקף ! אשמח לעזרה\עצה בדחיפות !

תמר היקרה, מתוך תיאור ההיסטוריה האישית המורכבת ורגשות הכעס והנתק לאורך השנים כלפי כל אחד מהוריה, ניתן להניח כי היא הגיעה לצבא עם מטענים רגשיים קשים ומורכבים. כמו הרבה מחלות גופניות, גם לגבי טרשת נפוצה אחד הזרזים (טריגרים) לפרוץ המחלה הוא מתח נפשי עז אשר מטבעו מדכא את המערכת החיסונית של הגוף. טרשת נפוצה היא מחלה פרוגרסיבית, כלומר מחלה שתסמיניה הולכים ומחריפים עם השנים. כואב מאוד שבחורה בת 19 סובלת כבר מאחד מתסמיני המחלה, ובטח ובטח שיש לעשות הכל על מנת למנוע ככל הניתן החמרה והידרדרות. מאחר והמחלה פרצה במסגרת שירותה הצבאי יש להניח, כך אני מקווה, שהוכרה כנכת צה"ל ולפיכך הרי היא זכאית כל ימיה לקבל טיפול פסיכולוגי שחלק גדול מעלויותיו ממומנות על ידי אגף השיקום שבמשרד הביטחון. במקרה של החברה אין ספק שהיא אומללה, סובלת ממצבה הנפשי הכללי (כלומר תשתית רגשותיה כלפי משפחתה), ואין ספק שהיא סובלת מאוד מהעובדה שחלתה במחלה לא סימפטית זו. יש להניח שהיא חווה דיכאון מאחר ואת חוששת שהיא עלולה להתאבד. הפתרון היחיד למצב מבחינה נפשית הוא כמובן טיפול פסיכולוגי. יש לשכנעה בכל דרך אפשרית שלפחות תנסה כי אין ספק שהיא זקוקה לתמיכה ושיתוף בכל מה שעבר ועובר עליה. להיות בת 19 עם רקע אישי כה מסובך ועם טרשת נפוצה זהו מצב לא נעים בלשון המעטה, והיא ראויה לכל סיוע ועזרה שרק תהיה מוכנה לקבל. עשי ככל יכלתך בנדון. אני לא בטוחה לאור יחסיה עם האמא אשר היא מתגוררת בביתה יחד עם בן הזוג של האמא ובתו, אם קשר שיחה בינך ובין האם יסייע לאמון שלה בך והאם האמא היא אכן דמות שאינה מעוררת בה התנגדות, כך שלדעתי מוטב שלא תהיה זו האמא אשר תדבר על ליבה בעניין טיפול פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, יש לי דילמה מוסרית ואני ממש לא יודעת מה לעשות... לפני 4 חודשים סיימתי מע' יחסים של כמעט 6 שנים. אני לא חושבת על החבר שהיה לי ולא מתגעגעת אליו בכלל.... זה בטח נשמע רע ומגעיל אבל זו האמת :/ מאז הפרידה אני לא מפסיקה לחשוב על בחור אחד שבהחלט יכול להיות הבן זוג שאני מחפשת. הבעיה היא שאותו בחור מכיר את החבר שהיה לי דרך חברים משותפים שלהם. הם עצמם לא בקשר, רק מתראים במפגשים חברתיים וחברים בפייסבוק. אני ממש מתלבטת אם כדאי לי לפנות לאותו בחור (אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו) או שזו תהיה פשוט טעות? כי אני לא רוצה לפגוע בחבר שהיה לי... הפרידה שלנו הייתה מאוד טובה ואני מכבדת אותו. בנוסף ישנו החשש כי במידה ואפנה לאותו בחור והוא לא יהיה מעוניין בי אז הסיפור יגיע לאקס.. וכמו שציינתי אינני רוצה לפגוע בו. מה עליי לעשות? תודה רבה

לילי היקרה, נדמה שאת חוטאת לעצמך בהלקאת יתר עצמית ובהמצאה של דילמות מוסריות שכלל אינן קיימות. א. העובדה שאינך מתגעגעת ואינך חושבת על חברך הקודם שהייתם יחד 6 שנים, אכן מצביעה על כך שהזמן לפרידה היה בשל ונכון לך ויתכן ש"בישלת" את הפרידה מספיק זמן עמוק בפנים כך שהעלה נשר כאשר הגיע סופו. בשום מקום לא כתוב שאחרי קשר ארוך יחסית יש צורך לשבת ולהתאבל. לעתים זה בדיוק הדבר הנכון לעשות בזמן הנכון כך שהתחושה היא של שחרור, רווחה והקלה. אין להוציא מכלל אפשרות שגם בן זוגך לשעבר חש אותו דבר, אין אני יודעת, ואין להוציא מכלל אפשרות שגם הוא בעניין של לחפש בת זוג חדשה. איש אינו יכול לטעון שחיפושיך אחרי בן זוג חדש עשויים לפגוע בו בהכרח, כי גם הוא, כמוך, ממשיך לזרום עם החיים. בטח ובטח שאין שום צורך מוסרי או אחר להביא כשיקול את העובדה שאולי הדבר עלול לפגוע בו. ראשית יתכן שהדבר לא יפגע, ושנית זו דרכו של עולם - לזרום קדימה. ב. איני רואה שום מניע לנסות וליצור קשר בכל דרך הנראית לך עם הבחור החדש המוצא חן בעיניך. הוא לא היה חברו הטוב ביותר או אחיו של האקס שלך, הקשר ביניהם אקראי וסתמי, כך שליחסי עתיד איתו אין שום חשש שניתן לייחס לכאן בגידה או הפרת אמונים. ג. הסיפור יכול להגיע או לא להגיע לאקס, בין אם תהיי עם החדש בזוגיות ובין אם לא. לגופו של עניין, מה אכפת לך מה יגיע לאקס שלך? ככל שתשתחררי ממנו יותר הוא יהיה בן אדם שלא יובא בשיקוליך משום בחינה שהיא, ולמעשה זהו המצב הרצוי ביותר של פרידה אמיתית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני וחברה שלי נפרדנו לתקופה של כמה חודשים, ולפני חצי שנה חזרנו. אנחנו מתקשים מאוד לבנות אינטימיות ולכן גם לא שוכבים. לפני שנפרדנו היו לנו חיי מין מאוד סוערים והיא בחורה מאוד מינית. קצת לפני שנפרדנו הייתה ירידה בחשק המיני ולא שכבנו. ביום שבו היא נפרדה ממני שכבנו, ומאז לא. היא מרגישה מאוד בנוח להתפשט מולי ואפילו לגעת בי. האם יש טיפים איך לבנות את האינטימיות מחדש? האם חברה שלי כבר לא נמשכת אליי? תודה

פונה יקר, נדמה לי שזו שאלה חוזרת משאלה מוקדמת מעט יותר, שעליה כבר ניתנה תשובה. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xRF-6,xFI-3153,xFP-20058,xFT-20058,m-Doctors,a-Forums,admin-y.html מכל מקום, הייתי רוצה לחזור ולהדגיש כמה נקודות: 1. שניכם חשים נוח בעירום האחד בנוכחות השניה, כך שאין כאן עניין של בושה או הסתרה. 2. בעבר היו ביניכם יחסי מין סוערים כך שפוטנציאל התשוקה וההתעלסות המינית ביניכם הוא גבוה ומענג. העובדה שבחצי שנה האחרונה שאתם שוב ביחד לא קיימת מיניות ביניכם מצביעה על משקעים רגשיים החוסמים, מצד חברתך לפחות, את הביטוי התשוקתי ואת יחסי המין. קשה לתת כאן טיפים שכן החסימה נראית די עבה. מומלץ לעשות בירור רגשי מעמיק מה מעיק על ליבה וחוסם את רגשות האהבה המינית שלה. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי אני בת 30 נשואה 2 בנות קטנות. הקטנה מביניהן תינוקת בת חודשיים. אני לא מאושרת עם בעלי. לאחרונה הבנתי שאני לא אוהבת אותו יותר, אני לא נמשכת אליו. אנחנו לא מתנשקים בכלל מתחילת בקשר שלנו. עם השנים המצב החמיר והתרחקתי רגשית ממנו. דיברתי איתו על זה כמה פעמים הוא מאוד אדיש לזה ואומר שיהיה בסדר. חייבת לציין שהוא בחור טוב ואבא טוב....אבל לא מתאים לי ולא מאושרת איתו. לפני שנה חשבתי על גירושים אך פחדתי מהצעד ולהיות לבד.... אז החלטתי להיכנע ולהמשיך לחיות ככה....בלית ברירה. בצער רב שכך אחיה כל חיי ללא אהבה ללא זוגיות טובה חבר לחיים סקס טוב.... לפני מס חודשים הכרתי בחור מבוגר ממני, גרוש, בחור מקסים. ישר נוצר בינינו חיבור טוב. הוא משלים אותי הוא בדיוק הגבר שאני רוצה...אנחנו מסדרים מעולה ומאוהבים חזק. רוצים לחיות יחד. להמשיך את חיינו יחד. אני בהתלבטות אם להתגרש מבעלי להתחיל פרק ב עם אותו בחור. בבקשה את עצתך

שרון היקרה, התשובה לשאלתך מצויה למעשה בצורה ברורה ושקופה בתוך השאלה עצמה. הנתק מבעלך שמלכתחילה בחרת בסוג קשר זה, המתבטא בצורה הברורה ביותר בהיעדר התנשקות כבר בתחילת הדרך, נראה מהותי וגם מבחינת אי ההתאמה ביניכם כפי שאת מציינת, ובפרט לאור החלטתך הרגשית שבקשר כזה אינך רוצה להמשיך לחיות. יוצא אפוא ששאלת הפרידה למעשה אינה מוטלת בספק על ידך. זהו הצד הראשון של התשובה. בקשר למידת ההתאמה לחיים משותפים עם בן הזוג הנוכחי שמחוץ לנישואין, יש מצד אחד לקוות לטוב, אך מצד שני התמונה הכללית נפרשת לאורך זמן ובמהלך סוג של חיי שגרה משותפים. מה שנראה כהתאמה כל עוד הקשר הוא חלקי יכול להשתדרג לטובה או חלילה להעלות גם את הצדדים הפחות נעימים כאשר גרים ביחד ושמים את כל החבילה באותו הסל. כך או כך נראה שבשלב הנוכחי את יודעת מה שברצונך לעשות ואני מאחלת לך הצלחה בבחירותיך ובהחלטותיך (שלמעשה כבר התקבלו). כל טוב, אילנה

אנו נשואים באמצע העשור השני עם ילדים. לאחרונה נקלענו למשבר זוגי שמרכיב וכולל בתוכו מספר גורמים שכולם הם רגשות וקונפליקטים כאשר נראה שנקודת המבט היא הפוכה לגמרי. (כמו בשאלה של יסמין). בהרגשתי כל מאמץ שלי נלקח כמובן מאליו וכל מחווה מתוכננת מצידי זוכה למקסימום של תודה רפה (לדוגמה אם אקנה מתנה -זה יפורש כאילו הנאת הקניה היא זו שעומדת מאחורי המחווה ולא הרצון להעניק. מאחר ועתה פרת המשבר אחד הטיעונים היה אי אפשר לרצות את מי שאפ פעם לא יהיה מרוצה - בעוד אני לא ראיתי כל נסיון שכזה. כל בקשת עזרה זוכה בד:כ להתעלמות , שגורמת לעלית טונים שמובל לעזרה בסוף אבל לעולם לא מראש... יתרה מזו כל הזמן התחושה שמישהו מחליט בשבליל שופט אותל ויודע מה טוב בשבילך.. גם ביחסים הדבר לא שונה , אם זה קורה פעם בשבוע 10 ימים או שבועים , זה תמיד בגלל שיש דברים דחופים אחרים כמו ווטסאפ, לתלות כביסה , לשתןף כלים וכו וככה במחזוריות , גשזה קורה זה קורה מתוך רגשי אשם כשכלו כל הקיצים. וכאמור כל הערה בענין תזכה לתשובה מתחמקת בדומה למוזכר לעייל יש המון מה להפסיד הן מן המצב ועוד יותר בפיצוץ , במיוחד שיש ילדים ויש המון מחיובות לפחות מצד אחד... כאמור כל הנסיונות לדון בענינים זכו לתגובות בנוסך " זה הדרך שלך לראות וזו הבחירה שלך לראות בדרךזו, ומכיון שזה גורם כ"ג סבל - צריך להפרד. שזה בדיוק ההפך מנקודת מבטי

פונה יקר\ה, מאמץ ניכר הושקע בהבנת הפניה ועד לסופה לא ברור אם הכותב הוא גבר או אישה. כמו כן לא ברורות הטענות והתלונות מי המתלונן\ת, מי הנותנ\ת, מי הדחוי\ה. קיימת הכללה רבה, מיעוט של דוגמאות וכללית ההרגשה שהצגת הדברים טעונה מאוד רגשית, כועסת ובעלת תחושה עמוקה של חוסר הוגנות ואי צדק מצד הצד השני, יהיה אשר יהיה. במקרה כזה של עומס רגשי הפוגע אפילו ביכולת הצגת הדברים בצורה ברורה הייתי ממליצה לפנות ישירות ליועץ זוגי כדי לעשות קצת סדר בדברים, להבהיר את העמדה של כל אחד מבני הזוג, להבין את ההיסטוריה הזוגית המשותפת ולהבין כיצד התגלגלו העניינים למקום הנוכחי בו כיום הם נמצאים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בקר ושנה טובה.אני נשואה מיזה 17 שנה חיי המין שלנו בסדר גמור לאחרונה אני מרגישה שבעלי פחות מבקש פחות משקיעה אם היינו מקימים יחסים הוא היה משקיעה עד שאני אגיעה לסיפוק היום הוא אומר לי בו נעשה בלי שהוא ישקיעה בי וכשאני אומרת להשקיעה פעם הוא אומר לי כן ופעם לא.(לאחרונה היה בנינו איזה משברון יכול להיות שיש לו עדיין משקעים ולכן זה בא לידי ביטוי? יש עוד בעיה שהוא בן אדם סגור קשה לו להביעה אהבה מילולית אין דבר כזה שהוא יגיד לי אני אוהב אותך לעומת זאת אני ההפך מימנו ומאוד קשה לי עם זה שאלתי אותו לאחרונה למה אתה כזה הוא לא ענה לי באיזה דרך אני יכולה להגיעה לרגשותיו?

פונה יקרה, מזה 17 שנים את נושאה לאדם שאת טוענת שהוא סגור רגשית ואינו מתאפיין בביטויי רגש מילוליים. יתכן שאחת הדרכים בהן הביע לאורך השנים את רגשותיו כלפיך הייתה באמצעות ההשקעה המינית בך. אינני יודעת, כי את היא המומחית אליו, כיצד עליך לנהוג על מנת לגעת ברגשותיו ולשוחח איתו בנינוחות. בהחלט יתכן שה"משברון" (כפי שאת מכנה זאת) השפיע עליו ויש להבין ביניכם מדוע נוצר המשבר והאם יש מחיר מסוים לפתרון שהגעתם אליו. מובן שבמצב זה קיימת נטיה להמליץ על טיפול זוגי, אבל הרושם הוא שהוא לא בדיוק יהיה מעוניין בכך. גייסי את כל הדרכים שאת מכירה המענגות אותו, משמחות אותו ומרוממות את מצב רוחו, בין אם בבית או מחוץ לבית, ונסי לחמם את האוירה של ידידות והנאה ביניכם. יתכן שבאמצעות שיטה זו הוא ייפתח יותר ותצליחו לתקשר יותר מילולית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני וחברה שלי בקרוב שנתיים יחד, אני בן 24 והיא בת 19. לא מזמן נפרדנו וחזרנו, ומאז לא שכבנו. אנחנו כבר חצי שנה יחד מאז הפרידה ואין שום סוג של סקס. היא טוענת שאנחנו צריכים לבנות את האינטימיות שלנו בשביל שנשכב. והאינטימיות פשוט לא מגיעה, אנחנו ישנים יחד ואין שום "סקס באוויר". החלק הבעייתי בסיפור הוא שהיא בחורה מאוד מינית, לעיתים אפילו יותר ממני, לפני שנפרדנו היו לנו חיי מין סוערים. האם יש עצות או טיפים כדי שאוכל לייצר סביבה יותר נוחה? האם זה אומר שהיא לא נמשכת אליי ולא מספרת לי כדי שלא אפרד ממנה? אני סובל מזה מאוד, פיזית ונפשית, אני אוהב אותה מאוד ולא רוצה לשחרר עד שארגיש שניסיתי הכל תודה מראש

פונה יקר, נדמה כי חצי שנה זה פרק זמן די והותר לחידוש אינטימיות ומיניות לאחר פרידה לגבי זוג שהיו לו חיי מין סוערים קודם לכן. קשה לי להבין מדוע חברתך זקוקה לפרק זמן כה ארוך כדי לחזור למיניות תקינה ביניכם. אין לי מושג מדוע נפרדתם ומיהו זה שבחר בפרידה וכן לא ברור מה כל אחד מכם עשה במהלך הפרידה. כך או כך, הרושם הוא שקיימים משקעים לא פתורים ביניכם, לפחות אצל חברתך ולדעתי כדאי לפנות לייעוץ זוגי ביחד על מנת לברר מדוע אין היא מסוגלת לחזור ליחסי מין כבעבר. ברור שאין מצב לכפות עליה או לדרוש ממנה יחסי מין בניגוד לתשוקתה, שכן הדבר עלול להוביל לתוצאות לא טובות הן ברמת הנפש והן ברמת הגוף. יתכן שחברתך תעדיף לגשת למספר שיחות טיפוליות לבד על מנת להבהיר לעצמה מה קורה איתה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום! קוראים לי איתן, אני בן 23 ויש לי חברה שלוש שנים. כשהייתי ילד קטן, עד גיל 15 בערך הייתי מחוסר ביטחון. הייתי נמוך וצנום יותר מכל החברים לכיתה. רק לאחר מכן ובהמשך הצבא גדל לי הביטחון וגם הייתי מפקד. אך, אני מרגיש שחוסר הביטחון והחשש ממה יחשבו עליי שהיה פעם משפיע מאוד על מערכת היחסים שלי. חברה שלי היא בדיוק ההפך ממני, היא מסמר הערב, מוחצנת אוהבת לצחוק בכל רם, בעוד שאני הרבה יותר מופנם ממנה. כשאנחנו לבד אני הכי נהנה מהתכונות האלה, אך כשאנחנו במסיבה או באירוע משפחתי, אני מעיר לה לפעמים על זה שיותר מדי שומעים אותה. עוד מקרה שקרה היה שהיינו באיזשהו מסעדה מהשעה 6 עד 7,והיא שכחה את משקפי הראיה שלה בבית. במסעדה היא הייתה בלי משקפי ראייה, וביציאה כשכבר החשיך היא שמה את משקפי השמש שלה כדי לראות לאן אנחנו הולכים בחנייה עד לאוטו. מדובר בהליכה של דקה. אני מאוד התנגדתי שהיא תלך עם משקפי שמש כי זה מוזר ובעיקר פחדתי שיחשבו עליה דברים לא טובים. היא לקחה את זה מאוד קשה ואמרה לי שלא יכול להיות שאכפת לי יותר מה שחושבים אנשים זרים אחרים מהטובה האישית שלה, שהיא באמת רוצה לראות לאן היא הולכת . אני הצטערתי כמובן שלא ידעתי שזה גורם לה להרגיש ככה, אבל באמת שזה הפריע לי מאוד. בכל פעם אני אומר לחברה שלי שאני לא אעיר לה יותר, אבל הדברים האלו מפריעים לי כל כך ואני לא מצליח למנוע מעצמי לא להעיר לה. אנחנו עשינו המון שיחות לגבי כזה, והיא נורא פגועה ממני, וכל פעם היא מעלה את זה בכיס. מפחיד אאותי שיגיע יום שהיא תרצה להיפרד ממני כי היא לא תהיה מאושרת. אני כבר עכשיו שם לב שיש לה מטענים לגבי כל ההערות שלי, שהיא גם חושבת שאני מנסה לשנות אותה. הייתי רוצה לדעת ממה נובעת ההתנהגות שלי, איך להסביר לחברה שלי למה אני כזה והאם באמת אפשר למצוא לזה פתרון ארוך וממושך או שזה חלק מהאופי שלי וחברה שלי תצטרך או להתמודד עם זה או להיפרד ממני? אני באמת אובד עצות ואוהב אותה כל כך. תודה

איתן היקר, אתה מדבר על תקופת נעורים וילדות אשר הטביעה בך חרדה של חוסר ביטחון עצמי, תחושת נחיתות ורגישות יתר למה יגידו אחרים. האמת היא, שאין כלל אחרים בעולם האומרים עלינו משהו. כל אדם עם הראש שלו, המחשבות שלו, הרעיונות שלו, תחושותיו הפנימיות, והאמת שאין לנו מושג האם האחרים כביכול בכלל שמים לב אלינו, אם אכפת להם אודותינו ואם הם שופטים אותנו. אנחנו מייחסים לאחרים את הביקורת שלנו אודות עצמנו. מתוך המכתב נראה כי עדיין אתה עסוק בתחושות החרדה ואי הנוחות מהערכת בני האדם אותך וכתוצאה מכך אינך מאפשר לבת זוגך התנהגות סבירה לחלוטין ונורמטיבית אשר משום מה אינך חש נוח לגביה. מה רע אם היא חברותית ומסמר הערב? הרי היא נהנית מכך. צחקנותה אינה מחייבת אותך בשום דבר ואתה יכול לשמור על איפוק ושתיקה אם זה מה שמתאים לך. מה מפריע לך שהיא חייבת עדשות אופטיות ואפילו אם הן כהות כדי לראות ולהתמצא במגרש חניה? זה העניין שלה נטו. למה שתגשש את דרכה כסומא בארובה? התחושה הכללית היא שאתה ביקורתי יתר כשהדבר נובע מאי קבלה שלך את עצמך ומבושה שלך אודות עצמך. תחת מערך רגשי כזה אתה מנסה לצמצם ולכווץ את מי שחברתך הינה ולא לאפשר לה להיות מי שהיא, כמו שהיא, מה שללא ספק מעיק עליה ולא משמח אותה. התנהגות של נסיון לדכא ולכווץ באופן זה או אחר את בת הזוג שלידך, תהא אשר תהא, תוליך תמיד לקונפליקטים, מריבות וקיים חשש לפרידה. להערכתי מוטב שתפנה לטיפול פסיכולוגי אישי כדי לשפר את בטחונך העצמי ואת האמון שלך במי שאתה ובאיך שאתה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום יהיה לי חבר 3 חודשים נפרדנו והמשכנו להיות בקשר עם הזמן הבנתי שהוא רוצה שארזה והוא ממש לוחץ עליי שאם לא ארזה אז הוא פשוט לא ימשיך איתי הוא נתן לי תקופה של חודשיים לרזות ואם לא הקשר ינותק ואני לא רזה אבל גם לא מגיעה למשקל של 85 ואני ממש עושה מאמץ ויורדת לאט. הוא מצפה שארד בצורה דרסטית שבתוך חודשיים יראו שינוי.והוא לא מתפשר הוא אוהב אבל מחפש רזה מה דעתכם עליו?

שני היקרה, ראשית, על טעם וריח אין להתווכח. שנית, חשוב יותר מהראשון, שכל קשר המותנה באולטימטום של כפיה או פלישה לגבולות שלך והתניית הקשר בקבלתך תכתיב חיצוני, או במילים אחרות כניעה לשתלטנות של הזולת, הוא קשר לא רצוי ולא טוב. היום זה משקל, מחר זה יהיה דבר אחר. יש גברים האוהבים בחורות מאוד רזות, רזות ממש, ונדמה לי שבעלות גוף ממוצע או עם נטיה למלאות, לעולם לא תגענה למימדים הדקיקים של הרזות האותנטיות המקוריות. זה כנראה עניין גנטי או של חילוף חומרים או אלוהים יודע מה ואין טעם להתמודד עם קטגוריית נשים כה רחוקה וכה שונה ממך. אם זה התנאי לחברות שיילך ויחפש את הדקיקות מן הזן האוכלות ככל העולה על ליבן ואינן מעלות גרם. מה שחשוב בקשר הוא לא המשקל אלא מידת ההתחשבות ההדדית והקבלה ההדדית. תכתיבים בקשר והתניה אינם עולים בקנה אחד עם קבלת היש כפי שהוא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בן 33 ואני בקשר זוגי 4 חודשים לאחר שנים בלי קשר משמעותי. לפני כ 4 שנים עברתי פרידה מפתיעה וכואבת לאחר קשר של 3 שנים וגם אירוסין. בעקבות הפרידה קשה לי מאוד לתת אמון. כיום אני בקשר עם מישהי גרושה טרייה, לאחר 10 שנות נישואין, בחורה מדהימה, בעלת לב טוב, נראת מעולה כייף לי איתה ואני אוהב אותה. אבל.. פלרטטנית לא קטנה (במיוחד כשהיא שתוייה). כבר כמה זמן שאני מוטרד מעניין הפלירטוט, במיוחד שמתחילים איתה המון גברים. (וכמובן בעיית האמון שלי שציינתי כבר) היום נשברתי והצצתי בטלפון שלה וראיתי התכתבות בינה לבין מישהו שעבד באירוע בחתונה של חברה שלה לפני כמה ימים והשיג את הטלפון שלה (לא ממנה).. בתמצות: היא ראתה את ההודעה 3 שעות אחרי וכתבה לו תודה על הכל ומאיפה הוא השיג את הטלפון שלה וחבל שלא ראתה את ההודעה קודם ושהיא מקווה להיפגש מתישהו בתוספת של כל מיני סמיילים מנשקים.. בקיצר לא נראה שזו הודעת תודה תמימה (היא גם הייתה שתויה אחרי חתונה כשהיא כתבה) עכשיו אני אוכל את עצמי מה לעשות, הבטן מתהפכת. מצד אחד זה לא במקום לחטט לה בטלפון ואני לא יכול להתוודות בפניה שעשיתי זאת ולשאול אותה מה זה צריך להיות??, מצד שני זה ממש לא מתאים ההתכתבות הזאת (למרות שמאז לא היה המשך) אשמח לעצה תודה מראש

קווין היקר, הרושם הוא שפרידה אצלך נשארת כפצע פתוח זמן רב, אולי זמן רב מדי יחסית לקצב של בני אדם אחרים, וכי אתה מפתח חוויות של חוסר אמון. אגב, יש כמובן אפשרות שאדם יתמגנט מלכתחילה לדמויות שהן לא הכי אמינות ואז הוא מוצא את עצמו חוזר ונכנס למערכות יחסים המעוררות בו חוויה של חוסר אמינות, חוסר נאמנות, ורצון לא להיות בקשר. אינני יודעת מה מידת חוסר אמינותה הכוללת של בת זוגך הנוכחית. מה שברור הוא שזוהי נקודת תורפה אישית שלך, כך שאו שתפוצץ את הפרונקל או שתצטרך לעזוב. להלן האפשרויות הקיימות: 1. מטעמים לא מודעים את נמשך לבחורות פלרטטניות או אולי לא אמינות במידה מסוימת. 2. אתה חשדן בצורה מוגזמת ולכן מעשים תמימים נדמים בעיניך כפוגעניים ומעוררי חשד. 3. במקרה הנוכחי אין לך ברירה אלא להתעמת ישירות הן עם עצמך והן עם בת זוגך. אתה לא הראשון ולא האחרון המחטט בטלפון של בן\בת זוגו. זו דרך מקובלת ונפוצה בשל הקלות הטכנולוגית הקיימת בה למעקב. במקרה הנוכחי חשוף את קלפיך מול בת זוגך, בררו את העניין עד תומו, דבר איתה על הקושי שלך בפלירטוטיה במצבי שכרות והפל את אסימון קבלת ההחלטה לכאן או לכאן. כל טוב, שנה טובה ובהצלחה, אילנה

אני נשואה+. לפני שנה היה לי רומן וירטואלי עם מישהו שאני בקשרים מקצועיים איתו, שהתגלגל. לא תכננתי את הרומן, לא רציתי אותו. כמה שנים לפני כן בעלי לא עבד, ורמת התסכול והעצבים בבית הייתה גבוהה מאוד. הציפייה שאני הרגשתי ממנו הייתה להיות אם עובדת ולפרנס אבל להגיע מוקדם הביתה כדי להיות עם הילדים כי הוא לא מסוגל. וגם הוא כל ביקר אותי ונתן אווירה לא טובה בבית, ותחושת ניכור וזרות קשה מאוד. אותו איש חשב שבגלל חביבות יתר שלי בתכתובת המיילים המקצועית- התנהלות סטנדרטית שנועדה לגייס שיתוף פעולה לצורך קידום לקוחות- הוא סבר כי אני חביבה אליו באופן מיוחד בגלל מי שהוא. ולא כך. לכן פתח את הקלפים אחרי חודשיים במכתב אמוציונלי במיוחד שכתב לי. זה הפתיע וטלטל אותי מהחיים המדוכאים בהם הייתי ושימש לי קרן שמש רעננה של להיות אישה, ולא אמא, סוערת ולא מדוכאת. בעלי גילה את הרומן אחרי חודשיים של מיילים וסמסים שנשאו אופי רומנטי ומיני, אבל למרות הגילוי לא יכולתי להתנתק ממנו חודש וחצי אחכ, כולל לא לאורך ההריון שנכנסתי אליו ונפל. רק כשהציב אולטימטום נאלצתי להתנתק. מאז, יצרתי איתו קשר רק עוד פעם אחת חודשיים אחר כך, אבל הוא לא יצא לי מהראש. בעלי גילה את השיחה הזו, הוא גם גילה שחיפשתי עליו באינטרנט, גם בלי ליצור קשר, כמה חודשים אחר כך. חשבתי לקנות לו מתנה אנונימית ליומולדת, כיבאמת כמה חודשים לא דיברנו, אבל בסוף הגעתי למסקנה שאהיה פתטית אם אעשה את זה. דווקא כשבמסגרת עבודה הגעתי למקום עבודתו לצורך מקצועי, חודשיים אחר כך, לא דיברתי איתו. נופפתי לשלום והלכתי. לא רציתי להיות פתטית שאחרי כל כך הרבה זמן עוד זוכרת אותו. ואז, לפני כמה ימים יצרתי איתו קשר שוב, במסגרת עבודה. רציתי תשובה קצרה, קונקרטית ומקצועית, אבל הוא המשיך לשיחה שסחפה אותנו ממש למחוזות של אז. הוא אמר שהוא חושב שאני מדהימה, ומפרספקטיבה של שנה הוא לא שוכח אותי. אבל הבנתי שהוא לא יעשה שום צעד קדימה מעבר לכך, עד שאני אהיה פנויה לגמרי. למחרת בעלי "הריח" אותו עלי, והתחיל לחשוד שאני בקשר איתו. הכחשתי הכל בכל מכל אבל מאז אנחנו קרים אחד לשני. קונקרטיים. אני רוצה עוד 2 ילדים ממנו ומרגישה שהחיים שלי תקועים כבר שנה, ועוד מעט כבר לא אוכל להביא ילדים. הוא לא מאמין לי ולכן לא עושה עוד ילדים. היינו בטיפול זוגי כמה חודשים, שהחזיר אותי קצת לזרועות בעלי אבל הוא עצר את הטיפול לכחצי שנה ורק עכשיו התחלנו שוב. מקווה שעם מטפלת טובה יותר.בקיצור, אנחנו עכשיו מדברים קורקטית כמה ימים, ואני עם אבן ענקית בלב כי יצרתי איתו קשר ומצד שני הוא נראה לי פתרון. אבל לא יודעת מה לעשות- הדרך שלי לעשות עוד ילדים בזמן שנותר לי להיות פוריה הוא רק עם בעלי. זה הסיכוי המהיר ביותר. מצד שני, לא כיף לי כאן. לא טוב לי ורוב הזמן אני פה בגלל שאני לא רוצה לגרום לבנות שלי משבר. בעלי אמר לי שהוא רוצה לתבוע אותו , אבל אני יודעת שאין עילה ושאם תהיה תביעה בעלי יגלה כמה שאני יזמתי את הקשרים כל הזמן, וגם יגלה על הפעמיים האחרונות ויתגרש כי הוא אמר לי שאם יתפוס אותי עוד פעם אחת הוא יתגרש ממני. לא יודעת מה אני רוצה. באמת לא יודעת. שומרת מכל משמר אבל לא יודעת. ממשיכה בטיפול הזוגי. מקווה שיותר טוב קצת תובנות כדי להוציא את האבן הזו מהלב.

פונה יקרה, בואי נעשה הפרדה ברורה בין הטעם שביחסיך עם בעלך, בין רצונך בילדים נוספים ובין רצונך בקשר רומנטי ואירוטי עם גבר מסוים - ראוי או לא ראוי - אין לי לכך תשובה. א. הקשר עם בעלך - לא ברור לי מהי תרומתו לך, לילדים ולתא המשפחתי. לא ברור לי האם הוא עובד, מביא פרנסה מסוימת. לא ברור אם יש לו כוח ויכולת לטפל בילדים באופן זה או אחר ובאופן כללי לא ברור מה תרומתו למערכת המשפחתית. יש חשיבות רבה לשאלה מהי התרומה הרגשית, התפקודית, החינוכית, הכלכלית והערכית של כל אחד מבני הזוג למערכת. ככל שהתרומה נמוכה יותר, מסתבר שבן הזוג פחות חיוני ואפשר להסתדר בלעדיו. ב. מטעמים כלשהם (אינני יודעת בת כמה את) את רואה עצמך מביאה עוד שני ילדים אך ורק מזרעו של בעלך. זכותך כמובן לרצות להביא ילדים ככל שיתאפשר לך הדבר מבחינה בריאותית ושאר התנאים הנדרשים, אך במידה ואת עצמאית כלכלית, ובמידה ואינך נשואה, הרי שאת יכולה להביא ילדים לעולם בצורה חוקית לחלוטין ולגיטימית וזאת באמצעות תרומת זרע. הדבר הוא חוקי בחינת כל חוקי המדינה והדת והשאלה היחידה היא האם את יכולה להרשות זאת לעצמך מבחינה כלכלית ותפקודית. לא בטוח שלהישאר עם בן זוג לא רצוי ולא מספק אך ורק על מנת להרות ממנו זוהי החלטה נכונה. ג. לא ברור לאן זורמת מערכת היחסים הרומנטית-אירוטית עם הגבר הנוסף. לא ברור האם הוא חש עניין ורצון להעמיק את הקשר איתך במידה ולא תהיי נשואה, ומה מידת האמינות של דבריו. נראה כי עומדות בפניך התלבטויות גדולות ומשמעותיות בתחומי חיים גורליים ולפיכך הייתי ממליצה לך לא לראות עצמך נעולה בנישה מסוימת של החלטה אלא לפנות לייעוץ פסיכולוגי מקצועי על מנת להבהיר לעצמך את כל אחת מן השאלות הנדונות מן הזוית שלך. במצב הנוכחי לא בטוח שטיפול זוגי משרת דווקא את טובתך העליונה, ויתכן בהחלט שטיפול אישי שבו תעלי צרכים רומנטיים ואירוטיים או צרכים אחרים שאינם מתאפשרים במערכת הנישואין הקיימת, יהיה בהרבה יותר מתאים לך, שכן נקודת ההתבוננות תהיה טובתך האישית העליונה. שנה טובה, כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב ותודה מראש על המענה! אני בת 20,יש לי בן זוג בן 23 כבר שלוש שנים. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני ומראים זאת בכל הבחינות, אך ישנה בעיה שלא מפסיקה להרפות מאיתנו כל הזמן הזה.אני באה ממשפחה מאוד עדינה, שכבוד זה הדבר הכי חשוב ושתמיד חושבים פעמיים לפני מה שאומרים. לעומת זאת, בן זוגי גדל במשפחה מאוד פתוחה ששם אומרים מה שרוצים, גם אם לפעמים מבחוץ הדברים שנאמרים נשמעים כזלזול או חוסר כבוד (אך אין כל כוונה בכך). לדוגמה- אני שואלת איפה מוצר כלשהו, כשיום לפני שאלתי ולא זכרתי היכן, ובן זוגי יגיד לי-כבר אמרתי לך איפה זה נמצא.. ודוגמאות בסגנון הזה. דברים כאלו קורים לפחות פעם פעמיים ביום, שבו אני מפרשת את מה שהוא אומר כזלזול וחוסר כבוד ( מה אתה מנסה להוציא אותי טיפשה) והוא מצידו אומר לי שהוא לא באמת מתכוון למה שהוא אומר,שהוא רגיל לדבר ככה ושהוא לא רוצה ללכת על צמר גפן לידי ולחשוב תמיד איך להגיד משהו שלא ישמע לי כזלזול. חשוב לציין שהוא בחיים לא השתמש באלימות מילולית נגדי. אז השאלה שלי היא איך אפשר לצלוח את הבעיה הזאת, כיצד נגיע לעמק השווה. אני זאת שצריכה איכשהו לפתח עור של פיל, (ואם כן כיצד) למרות שאני מנסה כבר שלוש שנים וזה קשה לי מאוד, או שהוא צריך למתן את הדברים שהוא אומר (וכיצד) . חשוב לציין שעשינו בנושא אינספור שיחות שבהם אני מבטיחה להשתדל לא להיות כל כך רגישה, והוא מבטיח למתן את מה שהוא אומר. בעקבות השיחות הללו כן יש שיפור מסוים, גם מבחינתי וגם מבחינתו, אך עדיין הדרך מאוד ארוכה. אנחנו מאוד רוצים לפתור את הבעיה הזאת שמאוד פוגעת במערכת היחסים שלנו כי אנו מרגישים שאנו לא מבינים אחד את השני. אני מאוד אוהבת שהקשר שלנו על מי מנוחות והכל רגוע בינינו ושלו.

יסמין היקרה, חשוב מאוד לכבד את הזולת ולא לפגוע ברגשותיו, אך כמו כל מידה טובה, הגזמה במתן כבוד עלולה לפגוע בישירות, באותנטיות, באמירת דברים מן הלב, ובקצרה ליצור דפוס התנהגות של "בובת חרסינה" שברירית ועדינה מדי, החייבת להיות מונחת בקופסאת צמר גפן, על מנת שקוצי החיים לא ייגעו בה חלילה. כלומר, יש כאן על ידי כבוד ועדינות יתר מצב של התרחקות מן החיים האמיתיים, הגנתיות יתר, טיוח האמת לפעמים, העמדת פנים, ובקצרה החיים הם מגוונים, רבי רגשות ורבי התייחסויות וכל מקום שבו אנו מקדשים דפוס התנהגות אחד ומעלים אותו כערכי ביותר והחשוב ביותר עלול ליצור עיוות בתקשורת האמיתית שבין בני אדם. אין משמעות הדבר שיש צורך להיות גס, בוטה, משפיל או מעליב. אך הרבה פעמים ספונטניות מתבטאת באמירות אותנטיות שלא בדיוק דופקות חשבון דווקא לכבוד אלא מביאות בחשבון אמת בסיסית קיומית ללא כחל ושרק. משמעות הדבר שגם חשוב כבוד וגם חשובה אותנטיות וספונטניות ולשניכם יש דרך משותפת ללכת על מנת שתמצאו את האפיק המשותף הנכון לכם של התבטאות רגשית והתנהגותית. הייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ זוגי על מנת לדון במורכבות של היבטי התקשורת ביניכם. כל טוב, שנה טובה ובהצלחה, אילנה

שלום, בן זוגי ואני נמצאים במערכת יחסים של 10 חודשים, הוא בן 39 ואני בת 31. מההתחלה הקשר היה אינטנסיבי אך מאד טוב, מהשבוע הראשון של ההכרות בילינו את סופי השבוע ביחד ונפגשנו תדיר, לאחר זמן לא רב עברתי לגור אצלו, לא היתה הצעה רשמית שלו הדברים פשוט התגלגלו כך. ביום שישי האחרון גיליתי שהייתה לו התכתבות עם בחורה שהוא פגש לפני 4 שנים ולטענתו שכבו פעמיים כאשר הפעם האחרונה היתה ב2012 הרבה לפני שנפגשנו. ההתכתבות שנמשכה לכל אורך הזמן שאנחנו ביחד גם אם לא בתדירות גבוהה (וכללה גם שיחות טלפון) כוללת בעיקר מהצד שלה דברי זימה ואת העניין שלה בו (גם לה יש בן זוג שהיא לא מרוצה ממנו ובעבר שמעתי עליה כבר בהקשר הזה) מסתבר אחרי שהוא שיקר בעניין כאשר עימתתי אותו עם ההתכתבות שהיא היתה אצלו בשישי אחד ככל הנראה כאשר הוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב ולכן נפגשנו רק בשבת. הוא טוען בתוקף שלא היה סקס, היא ניסתה והוא הדף, אתמול הוא כתב לה הודעה שמוכיחה שהם לא שכבו (האמון שלי כרגע הוא אפס אולי הוא דיבר איתה לפני כן והם סיכמו אבל זה נראה אמין בכל מקרה אני מנסה להאמין שסקס לא היה) ביולי האחרון הם נפגשו והוא שיקר לגבי זה, הוא טוען שהוא ידע שאני אקח את קשה ושהוא רצה לעזור לה כי היא היתה נסערת וכו'. חשוב מאד לציין שאני תמיד על המשמר ולא באגרסיביות כיוון שעברתי משהו דומה עם בן זוג קודם ומסביבי מספיק אנשים קרובים לכן אני לא שאננה ולמרות שאני נותנת המון ספייס ולא מחטטת עדיין מאוד מאוד מאוד הופתעתי, הקשר בינינו היה מצויין אהבה מאוד מאוד גדולה ותקשורת מאוד טובה, בסופו של דבר הוא טוען שזה מאוד החמיא לו שהיא מעוניינת בו ושהוא היה אדיוט שנתן לזה להמשך אבל הוא נתן לזה חשיבות אפסית, במקרים אחרים אגב כאשר אקסית ביקשה להפגש הוא לא הסתיר ואף התייעץ עמי.יש לציין שבן זוגי אדם מאוד אטרקטיבי-זכר אלפא, אני בעצמי בחורה משכילה נאה ותמיד מתעניינים בי.הוא היה מאוד נסער והתחנן שאתן לזה עוד צ'אנס ואני התרצתי בסוף. קשה לי מאוד כמובן ואני מרגישה מדוכדכת מאוד רוב היום אבל מתפקדת בסה"כ. כשהסכמתי לחזור אמרתי לו אם אני חוזרת ודבר כזה או אפילו פחות חוזר על עצמו אני עוזבת במהירות האור, הפחדים שלי הם שלמרות ששמתי לו כעת גבולות ברורים שהדבר ישנה ברור לי שאין דרך לצפות את העתיד אבל ממצב שבו הייתי בטוחה שנתחתן ממש בקרוב ונכנס להריון בשנה הקרובה אני כרגע רוצה לדחות את זה כמה שיותר, איך אני מתגברת על זה ואיך יחד מתגברים על , יש סיכוי בכלל לקשר הזה כיוון שזה נשמע לי משהו שגבר עושה אחרי קשר ממושך כאשר יש ילדים וקשיים בזוגיות והרי הזוגיות שלנו היתה ממש מושלמת גם בעיניו לפחות כך הרגשתי והוא טען כל הזמן ועדיין ונראה לי שאם זה קורה ככ מוקדם בקשר זה משהו שצריך לשקול אולי טוב יותר. בנוסף אני חוששת שיש לו קושי בקבלת החלטות אולי הוא מקווה שאכנס להריון במקרה וגם העובדה שלא הציע רשמית שאגור איתו כאילו שהוא מחכה שהחיים יחליטו בשבילו .

שרה היקרה, קל להסתבך עם אנשים אשר הולכות ומתגלות לאורך הדרך פרצות אמינות בדיווחיהם ובמעשיהם. אישה אינה אמורה להיות גשש בלש, לעמוד כל הזמן על המשמר ולברר לגבי כל אירוע בו לא הייתה נוכחת פיזית מה בדיוק אירע, איך ולמה. אמינות ויושרה הן תכונות של האישיות. יש אנשים שהם אמינים וישרים ולא רואים שום טעם ושום עניין להתעסק ב"התזות בושם" מסוג זה או אחר על האגו שלהם. כשיש להם בת זוג הם סגורים לחלוטין ואין להם כל עניין בנשים אחרות. זו לא פונקציה בהכרח של משך הזמן המשותף, אלא לא פחות מכך של החלטות שאדם מקבל על עצמו והאופן בו הוא רואה את עצמו. בן זוגך נמצא איתך כ-9 חודשים במערכת יחסים ומתוך הפניה עולה שהוא שומר ברמה זו או אחרת על כל מיני סוגים של קשרים עם נשים. בשביל מה הוא צריך את זה? להאדרת גבריותו? לחוות שכל העולם פתוח בפניו אם רק ירצה? הקושי לוותר על "ניצוצות הקסם" הפוטנציאליים הוא בהחלט בעיה לדעתי ויש להתייחס אליו ברצינות ולעומק. אם אדם מצא את בת זוגו מדוע עליו להיות כריזמטי כלפי כל העולם? הפניה שלך משאירה טעם לא טוב בפה והייתי ממליצה לך לפנות לטיפול אישי על מנת להבין טוב יותר את המצב בו את נמצאת ובהתאם לקבל את ההחלטות הנכונות על החלטותיך העתידיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב ברצוני לדעת מה עושים כשמגיעים למצב שמאוד רוצים לעשות סקס אבל אין חשק לעשות אותו עם הבן זוג הנוכחי ולמרות הכל לא רוצה להיפרד וכמובן לא לבגוד. אם כבר קורה סקס בינינו אז הוא קורה מיוזמתו ורק בזכות זה שהוא עושה לי עיסוי בכל הגוף זה פשוט תנאי ובלי נשיקות ובכלי כלום מצדי, זה לא שאני נגעלת ממנו ממש לא, לדעתי פשוט מאוד הוא לא מספיק מחזר אחריי וגם אני לא ולא מבלים יחד כמו שהיה פעם לפני בואם של הילדים המהממים שלנו וגם יש הרבה דברים שמאכזבים אותי בו שאני יודעת באופן ישיר שמשפיעים על המשיכה הפיזית. אנחנו נשואים 4.5 שנים 2 ובמרתון של החיים מתראים רק בערב המאוחר והולכים לישון בנפרד הוא בספה ואני בחדר מטעמי נוחות כבר עוד מעט שנה. אודה לעזרתך הדחופה

אורית היקרה, מטעמים לא ברורים לגבי אופי יחסיכם והמבנה הנפשי של כל אחד מכם, מסתבר שתוך 4.5 שנים בלבד (אולי קודם לכן) התפרקה הזוגיות שלכם. אתם חיים בנפרד כל היום, אתם ישנים במיטות נפרדות ובחדרים נפרדים במהלך הלילה ולא ברור מתוך הפניה מהו התן וקח של ההזנה הרגשית ביניכם. אני מבינה שיש מערכת כלכלית ותפקודית בה גדלים שני ילדים מקסימים, אך לא ברור לחלוטין האם נותר שמץ של עניין או הנאה הדדית ביניכם בתחום כלשהו של החיים המשותפים. נראה אפוא שעל רקע הריחוק הנפשי הניכר אותו את מציינת איבדת גם את התשוקה המינית כלפיו, זה בהחלט סביר לאור מערכת היחסים הכללית המנותקת. רק כאשר הוא משקיע בך עיסוי גופני כולל הגורם להרפיה גופנית ולהרפיה של רגשות שליליים, את מסוגלת להתרצות ולהיפתח ליחסי מין. יש לעשות חושבים בגדול מדוע מצב יחסיכם הוא כזה. האם שניכם מעוניינים לשפר אותו, דבר שיצריך שינוי בהתארגנות של אורח החיים והזמנים שתקצו לשהיה משותפת, וכמו כן יש לברר מדוע הגיע המצב למקום שהגיע? אילו גורמים חיבלו בתהליך הקשר והיחס הרגשי החיובי (אשר היווה את הבסיס לתחילת הקשר)? מומלץ לפנות לטיפול נישואין די בהקדם. במידה ואין עניין בטיפול זוגי את יכולה לפנות לטיפול אישי פסיכולוגי על מנת להבהיר לעצמך מה קורה איתך ומהן הבחירות שכדאי לך לנקוט בהן. כל טוב, שנה טובה ובהצלחה אילנה

יצאתי עם מישהו במשך 4 חודשים ,הייתי מאוד דלוקה עליו והוא עליי נהניתי איתו והיה לי כיף. בהתחלה רציתי שיצא מזה משהו רציני ובמהלך הקשר כבר לא הייתי בטוחה בכך,לכן לא דיברתי איתו לאיפה הולך הקשר,אחריי כל ריב קטן הוא יתרחק.והוא גם די פרימיטיבי ..עכשיו דיברתי איתו שאם זה לא הולך למקום רציני אז זה ייגמר בינינו , ואז הוא אמר שהוא לא ידע שאני רוצה קשר רציני , שהוא בגדול לא חיפש כי נפגע מהקשר הקודם. אבל שהוא זורם לנסות. אני תוהה איך הגעתי למצב הזה . הרגשתי די מנוצלת , מצד שני גם אני לא ידעתי כבר מה אני רוצה מהקשר הזה .. הוא אמר שהוא לא פיתח אליי רגשות ,אבל הוא נהנה איתי ואני חשובה לו. האם יש טעם לתת לזה צ'אנס לנסות להיות זוג?בידיעה שלי יש רגשות אליו ולו אין כלפיי?

נויה היקרה, אני מבינה שאת רוצה נישואין בסוף הדרך (קשר רציני), ושבן זוגך לא בעניין הזה ולא במקום הזה. בנוסף, מה הטעם להיות בקשר אינטימי כשצד אחד חווה אהבה והשני לא ממש? יש הבדל בין כיף וצחוקים ובין רגשות של אהבה שמהותם אחריות לטובת בן הזוג, רצון לשמח אותו, להיטיב איתו, ולהיות קשוב לצרכיו. אם אין אהבה זה קשר נחמד לבילוי של חופשה משותפת אך לא בטוח שכדאי להשקיע בו להמשך הדרך. הבה נפתח את התשובה לכלל הקוראים והקוראות המוזמנים לחוות דעתם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני נשואה כמעט שש שנים, אני ובעלי עברנו משבר קשה בנישואין לפני כ 4 שנים וחשבנו להתגרש, בסופו של דבר פנינו לייעוץ והמשכנו יחד.. לפני שנה וקצת נולד לנו ילד וכעת המצב בינינו שוב התדרדר- אני מרגישה התעלמות מוחלטת ממני ומרגשותיי, כמו התעלמות מימי הולדת, אירועים בחיינו, שכבר אין בינינו כלום- הוא לא יוזם כלום, אין בינינו אפילו שיחות חולין, וכשאני פגועה ממנו זה פשוט לא מפריע לו, הוא ממשיך בשגרה שלו, אותי זה מדכא- וגורם לי לא לרצות לחזור הביתה. כל המצב הזה גורם לי להבין שכלום לא השתנה בארבע השנים האלו ושאולי זה ככה מאז שהתחתנו... רוב הזמן אנחנו לא מדברים (תקופות ארוכות), וכשאני מדברת איתו על כך ועל ההרגשה הזו שלי הוא מתעלם, אומר שהוא יודע שזה המצב, יודע שהוא פוגע בי ולא יודע מה לעשות (או אומר שהוא יודע מה צריך לעשות ולא יכול..)-העניין הוא שהוא כבר הבטיח לי כ"כ הרבה פעמים שהוא ישנה את המצב וזה לא קרה, וככה עברו להן השנים. ואני פשוט לא רוצה להתעורר שוב בעוד כמה שנים ולהבין שאני באותו מצב. תודה!

יעל היקרה, את מתארת מצב של סבל וריקנות עמוקה בחיי הנישואין - מצב שללא ספק קשה להשלים איתו וקשה לחיות איתו. בן זוגך טוען שהוא מודע לעובדה הזו שהוא צריך להשתנות אך לא מוצא בעצמו את הכוחות לכך. נראה לי שקיימות כרגע שתי אלטרנטיבות: 1. פירוק החבילה, עם כל הקושי שבדבר. 2. אם הוא אכן רוצה להשתנות אך מתקשה בכך עליו לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין מדוע ולמה הוא תקוע בתוך עצמו ואינו מסוגל להשתפר למרות שהוא מכיר בצורך בכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום, אני גרושה וחיה עם בתי בת ה 11 ובן זוג (שאינו אביה הביולוגי של הילדה) מזה כ 4 שנים. מתחילת הקשר ראיתי שבן זוגי אמנם אב מסור לבתי אך כלפיי אינו מראה רגשות. גם אין בינינו שום מגע. המגעים המיניים היו לעתים נדירות: בערך פעם בחודש - חודשיים בהתחלה וכעת כ 3 - 4 פעמים בשנה.שוחחתי אתו על הבעיה מס' פעמים. לדעתו אני אשמה במצב - בכך שאני לכאורה מוצאת דופי בהתנהגותו (אך מדובר בהערות טריוויאליות של פעם ב.. כמו "למה לא שטפת את הכלים"), לדבריו ברגע שההערות ייפסקו הכל יהיה בסדר, אך גם בתקופות שאני לא מעירה שום דבר - שום דבר לא משתנה. הוא לא מנסה להתקרב אליי. בתחילת הקשר עוד עשיתי ניסיונות להתחנחן כלפיו, אך היום אין לי כל רצון שהיוזמות האלו יבואו רק ממני. שוחחתי אתו על כך. אך נראה שאין שינוי. אני ממש לא יודעת מה לעשות, אמנם הוא עוזר לי ואני תלויה בו (לא כל כך כלכלית אלא יותר בעזרה בבית וכאב לבתי) והוא מעניק לי מסגרת אבל הרבה פעמים ההרגשה היא של בדידות. ושל ריקנות. הצעתי לו לבוא לטיפול אך הוא לא מעוניין. לפני שאני עושה צעד כלשהו רציתי לשאול - האם לדעתך טיפול יכול לעזור במקרה כשלו?

שרית היקרה, הרושם הוא, בהנחה שלבן זוגך אין ילדים משל עצמו, שמה ששניכם זקוקים לו הוא מסגרת משפחתית שתהיה מתפקדת ברמת היומיום, עם הורות נעימה לילדה, אך אין ביניכם שום קשר גופני אינטימי. לא ציינת האם יש ביניכם שיחות של קרבה ועניין, בילויים משותפים, חברים משותפים ונקודות הנאה משותפות. התמקדת רק בצד המיני החסר כל כך אבל לא תיארת מה הם הדברים המשותפים ביניכם ומהם הדברים הגורמים הנאה לשניכם. יש גברים שהם א-מיניים או בעלי מיניות מאוד נמוכה, כמו שיש נשים שהן בעלות מיניות נמוכה או א-מינית. יתכן וזה המצב. לשנות זאת בצורה משמעותית נראה קשה מאוד ומורכב, ולא בטוח שבן זוגך מעוניין בכך כלל. בהנחה הפסימית שחיי המין לא יהיו תדירים ומספקים, עליך לעשות את המאזן הכללי של כל הדברים הטובים שאת מקבלת מן הקשר, כולל העזרה בניהול הבית וכלפי הבת, לעומת כל החסרונות שאת מוצאת בקשר. מין הוא דבר מאוד חשוב בחיים אך יתכן שהיעדרו מתאזן על ידי דברים טובים אחרים. מתוך פנייתך קשה להעריך את המצב בצורה מלאה וכוללת כך שהייתי ממליצה לך לפנות לבד לאיש מקצוע על מנת להעריך בינך לבין עצמך מה הדרך שעליך לנקוט בה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, לאחר 5 חודשים נפרדה ממני הבת זוג של לאחר ריב שפיצצ הכל(אחד מהרבה מאוד ריבים שקרו). כמובן שהיא היה טעונה לפני ורק היה צריך ניצוץ. יש לציין שהיתה ביננו אהבה גדולה. לאורך כל התקופה היו לי בעיות אימון בבחורה(היו לה כמה מקרים שגרמו לי לחשוד אבל אני מבין שהגזמתי). חוסר האמון גרם לי למעשים מטופשים כמו שאלות על העבר שלה (עם מי היא שכבה וכמה וכו..) נוצרה סוג של קנאות שהיה קשה להסביר אותה. עם זאת היו לי המון הערות שהעליבו אותה כמו האם כמו שאת איתי היית עם עוד הרבה אנשים(נניח במיטה וכו..) נכנסתי לסערת רגשות שלא אופיינית לי(לדעתי) כשהפכתי להיות מאוד אובססיבי לעבר שלה. לאחר שהיא נפרדה ממני(בדרמה גדולה) היא אמרה שהיא שלמה עם ההחלטה שלה. לא דיברתי איתה מאז שהיא עזבה. עברו מאז עוד יומיים. לאחר שניתקתי אותה מכל הרשתות החברתיות שלנו(The no contact role) היא שלחה לי הודעה מאוד ארוכה בפייסבוק שם היא ציטטה את כל המקרים בהם העלבתי אותה או שבחשתי בעברה. ממש המון מקרים חלקם כמובן לדעתי הוצאו מהקונטקסט אבל חלק גדול באמת אמיתי. בסוף היא רשמה עוד סיכום שהיא לא מבינה מאיזה כל זה בא ואני לא אוכל להיות זוג אמת שלה. היא מצטערת שככה הדברים נסגרו ואולי זה בעצם עדיף. לא עניתי לה להודעה הארוכה הזו. לא ידעתי מה לענות. האם לדעתך אני צריך לעשות צעד כל שהוא? האם להישאר בשקט? האם יש סיכוי לתקן? למה בכלל היא רשמה "עוד" הודעה? לסגור מעגל? תודה.

רועי היקר, השאלה איננה למה בת זוגך לשעבר רשמה או לא רשמה את כל תמצית העלבונות, החשדנות והקנאה שספגה ממך. ההרגשה היא שעדיין אינך בשל למערכת יחסים של אינטימיות. אתה קנאי מדי ובקצרה עשית לה חיים קשים. הדבר ההגיוני ביותר מבחינת שניכם הוא פרידה. החשדן והמאשים סובל מבחינתו והמושפל והנרדף סובל גם הוא מבחינתו כך שעדיף לסיים קשר של סבל הדדי ויפה שעה אחת קודם. באשר לטקסט שלה בפייסבוק, ביכולתך לבקש סליחה כוללת על התנהגותך הלא תואמת, להתנצל ולקוות שעם הזמן, בשביל עצמך, תשתפר. אפשר פשוט לומר "את צודקת" ואפשר פשוט לא לומר דבר. מילה לכאן או לשם בפייסבוק אינו מעלה ואינו מוריד. שניכם יצאתם פגועים מן הקשר שהיה דחוס בריבים וקונפליקטים. אולי יש בזה אקשן אבל טוב לשניכם שזה נגמר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הסטטוסים השונים שלנו הפריעו ,לי לפחות .הוא לא רצה עוד ילדים ואני למרות גילי -כשראיתי איזה אבא נפלא הוא לא יכולתי שלא לרצות גם . עכשיו הוא הכיר רווקה בת 44 ,ומה הוא חושב שהיא תרצה ? לא ברור לי ,,אבל היא כל כך שונה ממני לפחות חיצונית (שחומת עור ורזה כמו מקל ).אז כמו שכתבתי קודם -משהו בי נסוג לגמרי . ןבמיוחד נעשה קשה לאחר שניתקתי אותו מחבריי בפייסבוק ומחקתי את מס' הנייד שלו (שטותי נכון ?זה רק פייסבוק ..)

ריטה היקרה, ראי תשובה בסעיף הקודם. אילנה

לאילנה שלום אני בת 48 ,לפני מס' חודשים נפרדתי מאיש שיצאתי איתו מס' חודשים .למרות גילי מעולם לא חוויתי מערכת יחסים שנמשכה יותר מחודשיים שלושה .זו לא היתה אהבת חיים אך היו שם כמה דברים טובים ,נפרדנו בין היתר בגלל סטטוסים שונים ,אך גם בעיות מיניות (זו לא היתה הסיבה הרשמית אך מבחינתי לפחות היא היתה שם ).היה לי ברור בתקופה האחרונה שאני עוברת הלאה ידעתי שהוא כבר עבר . איך את מסבירה את זה שכשנפשנו לפני כשבועיים הוא החמיא לי רבות על מראה וכו' וגרם לי להבין שאוהב אותי למרות שהכיר אחרת .הרגשתי מאוד מוחמאת עד ...שחיטטתי בפרופיל הפייסבוק של הגברת ,ומאז אני לא רואה אף אחד ממטר ,הפסקתי להחשיב עצמי יפה ,מאישה שרגישה לכל היופי בעולם ואוהבת להביט באנשים ונשים ,הפכתי להיות אישה שמשהו מת בה ..נסיגה טוטאלית .לא מתרגשת מכלום .פעם הוא מאוד אהב נשים רוסיות -ואלה הפכו להיות מושא "שנאתי"/קנאתי .היום הנשים הרוסיות לא קיימות ,רק התימניות ,וגם הן לא יפות בעיניי אם הן לא היא .אני לא מבינה מה קורה לי .הכל נמדד לאורו ,אין עוד גוונים של יופי בעולם , אני לא רואה כלום .פעם הגוף שלי -או לפחות חלקים ממנו היו מושא גאוותי ,יכולתי ללכת ברחוב ולהרגיש שעוצרת את התנועה .מאז ..הכל מת .אמרו לי שאולי זה דיכאון ואולי זה סוג של אבל .

ריטה היקרה, 27 שנים חיית לפי דבריך בהיעדר מערכות יחסים ארוכות מסיבות כלשהן שאינן ברורות מתוך הפניה. כמו כן, חיית כל השנים בתחושה שאת אישה יפה. הקשר האחרון שלך חזר על הדפוס של קשר קצר מועד שכנראה יש לך חלק בהתרחשות קשרים קצרים, מאחר וזה מה שאפיין אותך לאורך השנים, כמו גם כמובן הפסקת הקשר הנוכחי הייתה תלויה כמובן גם בבן זוגך האחרון. יהא טעמו בנשים אשר יהא - רוסיות, תימניות, סיניות או ספרדיות, זכותו לשנות את טעמו ביופי הנשי מדי פעם ואין הדבר משנה כהוא-זה את העובדה שאת אישה יפה לפי עדותך האישית ולפי עדותו, ואין עליך להתחרות בכל בנות העולם. את יפה מן הסוג שלך ומן הטיפוס שאת מייצגת. לא ברור מדוע נכנסת לשברון לב והטלת ספק במראה החיצוני שלך דווקא בפעם הנוכחית. יתכן שיש כאן הצטברות של דכאונות לאורך השנים או של חרדות או של אכזבות מעצמך ומבני זוג ויתכן שהפרידה הנוכחית משמשת לך טריגר לשקיעה בתוך תחושות לא נעימות. יש באפשרותך לפנות לרופא המשפחה לקבלת תרופה נוגדת דיכאון וחרדה, ויש באפשרותך גם לפנות לטיפול פסיכולוגי. נדמה לי שהבעיה המרכזית אינה המראה החיצוני שלך אלא משהו בתוכך המתקשה בקיום קשרים לאורך זמן וכמו כן השאיפה בגילך הנוכחי להביא ילד לעולם, שאולי עשויה להיות כבר לא כל כך רלוונטית, ואולי זהו גם חלק מתהליך האבל והעצב. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום מזה אפשר לומר 3שנים של זוגיות עם אותו בחור חיים יחד מעל שנתיים תמיד היינו קרובים ומתקשרים נהדר, עם הזמן לפני ככמה חודשים חווינו משבר קשה שהיה בחזרה אל בית הוריי שלי בגלל בעיות משקל וחוסר עבודה מבחינתי, לאחר הבנה ומעש בנושא אט אט הדברים הסתדרו. מה שלא משחרר אותי זה שבן זוגי כשחזרתי לבית הוריי והוא תמיד הרגיש שהוא זקוק להפסקה בזוגיות קיים יחסי מין חד פעמי עם מישהי, אומנם היו לנו שיחות מרובות מאז והוא הצטער ואמר שזה נבע מפיצוי על דברים שלא היו בזוגיות, אפשר להגיד שסלחתי אבל אני לא מצליחה להשלים עם זה משהו התערער בי לגמריי זה קשה וכואב מאד, לאחרונה התקשורת ביננו בשל כל המצב דיי מרוחקת, מעליב אותי שהוא משבח נשים יפות או ישישות שלו בתגובה בפייסבוק עד כמה את יפה או מהממת ואני נותרת מאחור אשמח לעזרה

אור היקרה, משום מה נדמה לי שקיימת אפשרות כי בעיות התקשורת ביניכם ו\או חוסר שביעות הרצון שלך מיחסיו לנשים אחרות היו אולי באופן תת מודע אחת הסיבות (כמובן לא בהכרח) לקשיי התפקוד שלך בתחום האכילה והתעסוקה, מה שהביא לחזרתך לגור בבית הוריך. כך או כך לאחר שובך את מגיבה ביתר חריפות להתייחסויותיו לנשים שונות ואכן עולה כאן השאלה שעל כל זוג להגיע לאיזון ולהסכמה ביחס לתגובות כל אחד מבני הזוג לגבי גברים ונשים שמחוץ לזוגיות. ללא הסכמה כזו ייווצרו רגשות קנאה, תסכול, חשדנות וכד'. בשלב הנוכחי נראה שעליכם לפנות לייעוץ זוגי משותף כדי להסדיר את יחסיכם ואם מטעם כלשהו טיפול זוגי אינו מתאים לכם מומלץ שתפני את בעצמך לטיפול אישי על מנת לארגן את רגשותיך ומחשבותיך כלפי המערכת הזוגית הנוכחית. כיום המצב שאת מתארת אינו נעים כך שהמצב מחייב בדק בית בזוגיות על מנת לשפר ולתקן מה שניתן או אולי להבין שיש דברים המהווים פער בלתי ניתן לגישור במקרה הגרוע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני נשוי זה 9 שנים ויש לי שלושה ילדים מדהימים. אישתי ,כבר לאחר השנה הראשונה,השתנתה לגמרי וגליתי אצלה צדדים רעים אשר לא הכרתי לפני החתונה. היא דיברה אליי לא יפה במשך כל השנים הללו,אפילו בצורה ברברית, והרסה לי הרבה חשובים בחיי ,כמו ימי הולדת ימי משפחה. היא לא השקיעה המון במערכת הזוגית,תמיד הייתי זה שמתפשר,שמשלים. כמו כן,גם במיניות ,זה תמיד הייתי זה שיוזם. ניסיתי את כל הדרכים איתה:כעס,התעלמות,אדישות,הבלגה.שום דבר לא עזר. מבחינה חיצונית היא גם השתנתה ושמנה ונראית מבוגרת מגילה. לעומת זאת ,אני שומר על הבריאות ומתאמן בחדר כושר וכך רוצה שגם ילדיי יעשו. גם מבחינה זאת היא איננה מעוניינת להשתנות ולא ניסתה לעשות כלום בקשר לזה. הרבה נוריות נדלקו לי בדרך,כמו שאבי נפטר ולא ממש רציתי לבכות ולתת לה לנחם אותי. אני במצב כרגע ,לצערי הגעתי אליו,אני לא אוהב ולא מעוניין בה כלל והיא לא מושכת אותי. עכשיו אנו רוצים לגשת ליועצת נישואין ,אך אני מרגיש שזה מיותר מאחר שאין בסיס. אני נשאר במערכת הזאת רק בגלל ילדיי המתוקים ואם הייתי ללא ילדים ,הייתי מתגרש כעת וללא שום בעיה. אשמח אם תוכלי להביא קצת אור למצבי,אני ממש סובל מכיוון שאני מעוניין במערכת יחסים נורמלית. תודה מראש,

יוסי היקר, אתה מציג את מצב היחסים הזוגיים בינך ובין אשתך בצורה מאוד שלילית, כך שעל פניו המסקנה היא ששווה ככל הנראה להיפרד. אתה נמנע מלעשות זאת בשל ילדיך. אם האוירה כל כך קשה, יש להניח שהדבר משפיע גם על התנהגות הילדים, כך שמשפחה שהאוירה בה בין בני הזוג מאוד קשה ויש הרבה חיכוכים, כעס וריחוק, הרי שאין להמנע ממצב בו יושפעו הילדים מכך. מומלץ לנקוט בצעדים הבאים: 1. לנסות לגשת לייעוץ זוגי, במידה ושניכם מעוניינים בכך. 2. במידה ואשתך אינה מעוניינת, פנה אתה לייעוץ פסיכולוגי קצר אשר יבהיר לך את ההחלטות שעליך לקבל. 3. במידה ומדובר על גירושין, עדיף לעשות זאת באמצעות גישור ופישור על מנת להימנע מהסלמת הרגשות השליליים ומהוצאות כספים עצומות. 4. יתכן ויש מקום לשקול משמורת משותפת בה מחצית הזמן ישהו הילדים אצלך ומחצית הזמן האחרת אצל אשתך. כל אלו הם שלבים הדורשים כוחות נפש רבים והתמודדות לא פשוטה, ולפיכך אני ממליצה לנקוט בשיטת השלבים המדורגים כמצוין לעיל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נשוי כבר למעלה משש שנים, לצערי אין ביני לבין אישתי מגע מיני נורמלי, בהתחלת הנישואים היה מגע כלשהו ממש מינימלי כל נגיעה הייתה צריכה להעשות בקבלת רשות בלי שאישתי הייתה זורמת איתי כלל. להיתנשק עם אישתי בפה מעולם לא קרא לא הסכימה כלל לשמוע זאת, לטענתה אין לה כלל הנאה מזה והיא מבחינתה מעוניינת שלא לקיים כלל יחסים. כתוצאה מכך נוצרים לא מעט ריבים וויכוחים כיום אין כלל יחסים אפילו מגע מנימלי שללכת יד ביד היא לא מוכנה { ניתן לציין שאנו זוג דתי שמקפיד מכל הקשור לעניין נידה כיום אישתי אפילו לא טובלת}. היא אינה מוכנה אפילו ללכת לייעוץ כל שהוא. אני ממש עובד עצות אשמח לקבל איזה שהוא חוות דעת. לא ציינתי אני כיום בגיל 29 ואישתי בגיל 28. ניתן להוסיף בקצרה שאני לא מחסיר לאישתי כלום כל מה שהיא רוצה היא מקבלת.

חזי היקר, התיאור שלך לגבי אשתך הוא בהחלט יוצא דופן וחמור. אתה מדבר על התנגדות אקטיבית למיניות, למגע, ולכל סימן מינימלי של קרבה גופנית בין גבר לאישה. נראה לי שקשה יהיה לקיים חיי נישואין במצב הזה. אינני יודעת אם יש לכם ילדים, אבל נדמה לי שעליך לעשות חושבים היטב אם להמשיך במצב הלא-זוגי הזה מבחינה גופנית ואירוטית, או שמא שווה לפרק את החבילה. כמובן שהיה רצוי לנסות קודם טיפול פסיכוסקסולוגי מעמיק לפני שנוקטים צעד שכזה. מאחר ואתם זוג דתי בהחלט מומלץ להתייעץ עם הרב המקובל עליכם לפני שתחליטו על צעדיכם הבאים. למעשה מדובר כאן בנישואין לא ממומשים. אם אשתך מסרבת ללכת לטיפול אישי, יתכן וכדאי שאתה תפנה למספר שיחות אצל איש מקצוע אשר יסייע לך להבהיר את התלבטויותיך ויקל עליך למצוא את הפתרון המתאים עבורך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. אני נשואה מזה שש שנים. יש לנו 2 ילשים נהדרים. בתחילת הנישואין הסקס היה מאוד בינוני. אבל לא היה אכפת לי כי רציתי להתחתן. אחרי הלידות היה גם בינוני ורק בשנה + שנתיים האחרונות נהיה לי יצר חזק מאוד. אני צריכה כל יום יחסי מין. קשה לבעלי כל יום כי הוא עובד קשה מאוד. האמת שאני צריכה יותר מפעם ביום. מאוד קשה לי ההתמודדות עם הצורך לסקס. אני מרגישה צורך לגברים אחרים למרות שאני עתירת ניסיון מיני ולא הגעתי לנישואים חסרת ניסיון. מה לעשות על מנת לא למצוא את עצמי בסטוצים?

רונית היקרה, לא ברור לי בדיוק מה קרה שממצב של תשוקה מינית בינונית שהתאימה לך במשך שנים, או לפחות קיבלת אותה והסתדרת איתה, עכשיו לאחר שתי לידות את לוהטת בתשוקה מינית חזקה. הבעיה איננה כל כך התשוקה החזקה שלך אלא כמו בכל נושא ועניין הבעיה היא חוסר האיזון בינך לבין בן זוגך. הוא לא יכול לעמוד בקצב האינטנסיבי שלך בשל עייפותו בתום יום עבודה. להערכתי קיימים מספר נתיבים שכדאי לך לבחור בהם: 1. לקיחת גלולות למניעת הריון אשר במקרים רבים הם בעלי פוטנציאל של הורדת התשוקה המינית. 2. את יכולה לאונן מספר פעמים ביום כדי לקבל סיפוק גופני. 3. במידה ואת אכן חוששת שיצרך יגבר עליך ותיכנסי למעגל של סטוצים העלולים לערער את יציבות המשפחה או לסבך אותך רגשית, הייתי מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להיטיב להבין את עצמך. לא ברור לי מהיכן פרצה הלהבה הגדולה ומדוע, ולפיכך טוב יהיה שתדוני בעניין עם איש מקצוע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום. תודה על התגובה. לא ברור לי בדיוק מה קרה שממצב של תשוקה מינית בינונית שהתאימה לך במשך שנים, או לפחות קיבלת אותה והסתדרת איתה, עכשיו לאחר שתי לידות את לוהטת בתשוקה מינית חזקה. הייתי בינונית כמה שנים אבל לפני שהכרתי את בעלי הייתי לוהטת. הבעיה איננה כל כך התשוקה החזקה שלך אלא כמו בכל נושא ועניין הבעיה היא חוסר האיזון בינך לבין בן זוגך. הוא לא יכול לעמוד בקצב האינטנסיבי שלך בשל עייפותו בתום יום עבודה. להערכתי קיימים מספר נתיבים שכדאי לך לבחור בהם: 1. לקיחת גלולות למניעת הריון אשר במקרים רבים הם בעלי פוטנציאל של הורדת התשוקה המינית. 2. את יכולה לאונן מספר פעמים ביום כדי לקבל סיפוק גופני. אני יכולה לאונן אבל זה לא אותו סיפוק כמו סקס עם גבר.! 3. במידה ואת אכן חוששת שיצרך יגבר עליך ותיכנסי למעגל של סטוצים העלולים לערער את יציבות המשפחה או לסבך אותך רגשית, הייתי מציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להיטיב להבין את עצמך. לא ברור לי מהיכן פרצה הלהבה הגדולה ומדוע, ולפיכך טוב יהיה שתדוני בעניין עם איש מקצוע. כל טוב ובהצלחה, גם לי לא ברור מאיפה זה הגיע אבל כל הזמן בא לי. תודה רונית

שלום. לא מזמן סבא שלי נפטר ז"ל, הוא היה בשבילי כמו אבא (כי אבא שלי ואמא התגרשו כשהייתי שנה ומאז אני כמעט ולא שומע מאבא, הוא גם נמצא במדינה אחרת, ואמא נשארה לבד). ביום למחורת חברה שלי נסעה אלי (למרות שהיה לה קשה בריאותית באותו יום) כדי לנחם אותי ולעודד אותי, היא באמת עזרה לי מאוד. מה שמאוד פגע בי זה שביום למחורת היא עשתה לייק לתמונה של מישהו (שבלי קשר אני מאוד שונא גם). זה נורא פגע בי כי אני נמצא באבל קשה, זה גם פעם ראשונה שחוויתי מוות של אדם שמאוד קרוב אלי ומאוד קשה לי להתמודד עם זה. מה שבעיקר הפריע לי זה שהיא המשיכה בחיים שלה כמעט רגיל, נכנסה לפייסבוק ועשתה לייק ברגעים שאני באבל. אני לא יודע אם ההתנהגות שלה תקינה ואני סתם בכיין או שיש באמת משהו שלא טוב במעשה שלה או שמשהו שלא מכבד. בסופו של דבר אמרתי לה שזה פגע בי והיא אמרה לי שהיא לא מבינה מה לא בסדר בזה ואמרה שאם היתה יודעת שזה יפגע אז לא היתה עושה. בעקבות חילוקי הדעות החלטנו לראשונה לשאול בפורום ולשמוע חוות דעת נוספות. אנחנו בזוגיות כבר שנה וחצי והכל בסדר. רק רוצים לדעת אצל מי ההבנה לא נכונה. תודה.

פונה יקר, קשה מאוד לענות על שאלתך מאחר וראשית אין הפורום מהווה פורום של בוררות, ובעיקר מאחר ואין במקרה הזה עניין של צודק\לא צודק אלא התמודדות עם נושא ההזדהות בזוגיות שלכם. ראשית, קבל תנחומיי על אבלך הכבד. הכאב שלך מובן וברור שכן איבדת איש יקר מאוד לך ואתה שרוי באבל עמוק. חברתך הגיעה אליך, לא ברור כמה זמן מתוך השבעה היא נשארה, אך לאחר מכן חזרה לביתה ולחייה. אתה מצפה שהיא תחוש הזדהות רגשית עמוקה איתך, תחווה את האבל כפי שאתה חווה ותימנע מפעילות שגרתית יומיומית. אין בהכרח קשר בין אהבתה אליך לבין העובדה שאינה חווה כמוך את האבל של סבך מאחר ולא הייתה קשורה אליו כמוך. עשיית לייק בפייסבוק היא פעולה שגרתית, כמעט אוטומטית, של אנשים המסתובבים ברשת ואיני רואה בכך פעילות בעלת משמעות בידורית יוצאת דופן. בנוסף, היא ציינה בפניך שהיא לא ידעה בצורה ברורה מה אתה מצפה ממנה כחברה שלך לאות הבעת הזדהות. זהו תחום מאוד אפור ולא ברור של מפגש רגשות בעלי עוצמה שונה כאשר אתה כאוב מאוד ואבל והיא בהחלט משתתפת איתך אך לא חווה את אותן עוצמות באופן טבעי. הייתי מציעה לרכך את הדברים, לומר לה מהן הציפיות שלך, ומתוך הכאב שלך לא לעשות עניין דרמטי מלייק בפייסבוק, גם אם אותו בחור הוא לא בדיוק חביב עליך במיוחד. שאלת היחס לאותו בחור היא שאלה נוספת לנושא האבל ועליו יש לדון בזמן אחר ולא כרגע כאשר אתה כל כך פגיע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היום לקחתי פוסטינור וכעסתי על עצמי שבכלל הגעתי למצב הזה אני לא יודעת אם לספר לבחור שאני יוצאת איתו אנחנו מכירים רק שבוע אני כועסת עלי ועליו שקיימנו יחסי מין לא מוגנים. האם לספר לו? ואם כן האם בכעס?

איילת היקרה, ראשית טוב שלקחת פוסטינור, אם אכן היה צורך בכך. שאלת הכעס לא בדיוק ברורה לי שכן שניכם חייבים להשתמש באמצעי מניעה, והעובדה שלא הקפדתם על כך מסיבה זו או אחרת תיפסק כנראה עכשיו, לאחר שלקחת פוסטינור. אם את חשה צורך את יכולה לשתף אותו בכך ולבקש ממנו שישתמש בקונדום עד אשר את תתייצבי, במידה ותחליטי לקחת גלולות למניעת הריון. כדאי להפריד בין הנושא הרציונלי של שימוש באמצעי מניעה לבין התסכול שלך על הצורך בלקיחת פוסטינור. לכעוס אפשר על כל דבר - גם קטן וגם גדול, מוצדק או לא מוצדק. במקרה הנוכחי אני לא מבינה בדיוק איך הכעס ישיג כאן תוצאה חיובית או יהדק את היחסים, במידה ואת מעוניינת בכך. מידע וקבלת החלטות זוגיות משותפות בנושא אמצעי המניעה הוא הכרחי ונחוץ, הכעס לא ממש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב,אני ובן זוגי בני 32 , וביחד שנה וחצי גרים יחד. הזוגיות ביננו מלאת אהבה , הקשבה, יציבות אבל לאורך כל הזוגיות חיי המין שלנו דיי עגומים. מלבד מס' פעמים בודדות שבאמת השתחררנו וקיימנו יחסי מין מלא תשוקה ומין זה לא קורה. יש חודשים שלמים שאנחנו לא שוכבים וזה מכניס המון תסכול וכעס ביננו. כשאנחנו מדברים על זה , הוא פשוט אומר שאין לו חשק ושאני לא מושכת אותו.עברו המיני הוא לא קטן והוא בעל ניסיון רב אבל איתי כאילו התחושה שזהלא מזיז לו. הוא טוען שאני לא סקסית , ולא מגרה אותו ( ייתכן שזה קשור שאני בבית כמעט שנה מחפשת עבודה).הרבה פעמים אני מנסה ליזום , ממש בא אליו והוא לא בענייו. אני פוחדת שזה מה שישבור את הקשר שלנו , בפרט שבעבר היינו מדברים על חתונה ועתיד והיום זה רק דאון. אנחנו אוהבים אבל נקלענו לצרה. אני רוצה אותו אבל משהוא תקוע!! אשמח לעזרה

שירה היקרה, ישנם גברים (וכמובן גם נשים) אשר מיניותם פעילה בזמן שאינם נמצאים בזוגיות קבועה ויציבה. הם בעלי תשוקה מינית במפגשים חד פעמיים או מאוד קצרי טווח (של מס' פעמים בודדות) ומאבדים את העניין והתשוקה כאשר הם נמצאים בקשר זוגי יציב. זוהי בעיה בהחלט קשה. המקור לה הינו פסיכולוגי ולא מודע, והטיפול בהם במידה והם מעוניינים הוא ארוך למדי. במקרה שלכם קיימת הפרדה אצל בן זוגך בין אהבתו אליך ובין תשוקתו אליך. אגב, יתכן שהוא שייך לאותה קבוצת גברים בהם באופן פרדוקסלי קיימת הנגדה בין רגש האהבה לבין התשוקה המינית. כך או כך, עליך לשקול שוב את מידת התאמתכם לחיים משותפים ארוכים, שכן העובדה שאינך מושכת בעיניו אינה תלויה כלל וכלל בנסיבות בהן את מוצאת את עצמך (כגון אי מציאת עבודה בשנה האחרונה) אלא קשורה למבנה הנפשי שלו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום,אני לא יודעת אם הסיפור שלי מתאים לפה אבל אני מרגישה שאני צריכה לספר את זה ולקבל איזשהו משוב או עצה אשתדל בקצרה: יש לי בן זוג המון זמן אנחנו היינו יחד עוד מימי התיכון ועברנו יחד את הצבא. מכירים אחד את השני, בונים אחד את השני, בעיקר אוהבים. היו אילוצים שאילצו אותנו להיות רחוקים אחד מהשנ לתקופה של חודש וחצי שבה גם ביליתי עם חברים אחרים (חברים רחוקים)..לילה מקולל אחד שתיתי קצת יותר מדיי, והדבר שהכי לא ציפיתי מעצמי שיקרה קרה- שכבתי עם מישהו שהוא לא החבר שלי זו היתה טעות חיי!! מאותו הרגע משהו אצלי כבה. הרגשתי שאני זולה לא נאמנה הרגשתי שאני מביישת אותו בלי שהוא יודע זה לא מגיע לו בכלל מגיעה לו מישהי שתהיה נאמנה רק לו (כמו שהייתי תמיד) לא מגיע לי להיות הבת זוג שלו!! השבעתי את אותו בחור שזה לא יצא ממנו (אבל אני מאמינה שהוא כבר סיפר) מצד אחד מפחדת לאבד אותו ושהוא כבר לא יהיה חלק מהחיים שלי, ומצד שני מבינה שלא מגיע לי לחיות לצידו אין יום שלא עובר לי בראש ואני שונאת את עצמי שעשיתי את זה. מה לעשות? תודה

פונה יקרה, בני אדם אינם מלאכים ולעתים בנסיבות מסוימות הם מועדים ועושים טעויות או שטויות. ניתן להתייחס לכך בשתי רמות: 1. הרמה של המציאות הפרקטית. בהתאם למספר המעידות ולתדירות שלהן, כלומר בהתאם לאפקט המידתיות, יש להתייחס לאירוע כלשהו האם הוא מעידה חד פעמית וחולפת או שיש כאן משהו עקרוני ומהותי. בואי נגיד שאצל חלק לא מבוטל של זוגות קיימת מעידה של סטוץ אקראי של אחד הצדדים, ואם אכן הוא חד פעמי הרי יש להתמודד איתו באופן זה. 2. החלק הלא מודע של הנפש. יש אומרים "נכנס יין יצא סוד" - כלומר, הברקסים של האישיות קצת (או הרבה) יורדים תחת השפעת אלכוהול, ואז עלולים לצוץ דחפים הנמצאים מתחת לפני השטח. קיימת כאן השאלה באיזו מידה אירוע זה משמש ביטוי למשאלות או דחפים מודחקים בחיי היומיום. כך או כך, על מנת למצוא את המינון הנכון של ההתייחסות הרגשית שלך לאירוע, לא לשקוע לעמקי תהום של אשמה וחוסר ערך, ויחד עם זאת להבין את עצמך ואת צרכיך הלא מודעים, הייתי מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי למספר מסוים של שיחות כדי לקבל פרספקטיבה רגשית על האירוע ולקבל החלטה כיצד עליך לנהוג בו מול בן זוגך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום.אני בת 31 ונשואה חמש שנים.כמו כן יש לי ילדה מקסימה בת 3 וכרגע בחודש שמיני ומצפה לאחת נוספת.עוד כשבעלי ואני היינו חברים היו לנו קשיים והבחנתי כי מדובר באדם קשה אך הייתי מאוהבת וסלחתי לו כאשר הביע אהבה ועשה בשבילי מחוות רומנטיות .סלחתי על מילים כמו: את אפס, כלומניקית ואני יותר שווה ואהוב .בהריון הנוכחי הוא מפגין שליטה אפילו במה שאני אוכלת בטענה שאני בזבזנית ושיש מלא אוכל במקרר ואף מונע ממני להדליק מזגן בלילה בטענה שהוא משלם את חשבון החשמל .הוא יודע שזה קשה לי בלי זה עקב ההריון המתקדם וחודש יולי החם ועדיין לא אכפת לו והוא מפעיל כוחניות.אני חייבת עצה לגבי המצב הזה.

יעל היקרה, ההיבטים של כוחניות והשפלה אותם את מתארת הם בהחלט פוגעניים וראויים לבדיקה של מערכת היחסים. כרגע מהיותך בחודש השמיני, אני חושבת שמה שאת זקוקה לו זה לעבור איכשהו את הזמן עד הלידה, אם אי אפשר אחרת אז במצב הנוכחי, ולאחר הלידה, בעוד זמן מועט ולאחר שתתאוששי, בהחלט יש מקום להערכה מחודשת של הקשר ביניכם. לשם כך יש צורך לפנות לייעוץ זוגי ובמידה ובן זוגך לא יהיה מעוניין בכך מומלץ מאוד שתגשי את לטיפול פסיכולוגי אישי על מנת לבחון מזוית הראיה שלך את מצב הנישואין ודרכי התמודדות שלך עם מצב זה. שתהא לידה קלה! כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אנחנו נשואים כ10 שנים לאחר שהילד הראשון נולד גיליתי שאישתי מנהלת התכתבויות דרך האינטרנט עם בחור שהיא מכירה מהנעורים. היא רשמה שהיא אוהבת אותו והיא מתגעגעת אליו. בתקופה ההיא עבדתי שלושה עבודות והיא חיכתה שאני יצא מהבית כדי לדבר איתו. כשגיליתי את הבגידה היא הבטיחה שלכ תחזור על זה שוב. לאחר כמה שנים היה לה את אותו סיפור בעבודה. כמובן הסיפור חזר והיא אמרה שהיא לא תעשה זאת שוב. הסיפור האחרון הוא החמור מכולם. 1.עם הבחור שהיא דיברה איתו בעבודה הקשר התפתח והוא יזם נשיקות ולטענתה לא ביוזמתה ולא יותר מזה. 2.ניהלה קשר במיילים עם לקוח מהעבודה בעל תוכן מיני קשה במיוחד 3.ניהלה במשך שנה וחצי קשר רומנטי עם בחור נשוי מיילים שליחת תמונות ארוטיות וסקס טלפוני. נפגשה איתו 4 פעמים במפגשים מפוקפקים אצל חברים. 4.נפגשה עם לקוח מהעבודה פעמיים והתמזמזה איתו וכמובן שיחות טלפון מלוכלכות השאלה היא מה לעשות היא בכל תוקף טוענת שהיא לא שכבה עם אף אחד והכל היה משחק. טוענת שאוהבת ויש לה בעייה שהיא רוצה לטפל. האם אפשר להמשיך אחרי דבר כזה

פונה יקר, אכן לאשתך יש בעיה של צורך בקבלת תשומת לב אירוטית מגברים וניהול דיאלוגים בעלי אופי מיני עם גברים שונים. השאלה אם להמשיך או לא ביחד תלויה בראש ובראשונה במערכת היחסים שביניכם. באיזו מידה מערכת היחסים לאורך 10 השנים עונה על צרכיך הרגשיים, התפקודיים והמיניים, ובאיזו מידה קיים חסר בתוך המערכת. יתכן בהחלט מצב פרדוקסלי שמערכת הנישואין היא סבירה לטעמך, יתכן אולי אפילו יותר מזה, ובכל זאת קיים הצורך הפלרטטני של אשתך. על מנת להבהיר ביניכם את מצב העניינים הייתי מציעה לפנות ליועץ זוגי כדי להעריך את כל הפרמטרים הקיימים בתוך מערכת הנישואין וגורמים לכם לסיפוק, ואת כל ההיבטים החסרים במערכת והגורמים לכם לתסכול. מתוך עמדת מוצא זו ניתן יהיה אולי להבין יותר את המצב ובהתאם לקבל את ההחלטות הנדרשות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

מקרה של מציצנות גבר בן 24 מנסה לתעד בזמן רחצה את אחותו. ידוע שבזוגיות שלו הוא מרבה לצפות בפורנו וכמעט אין סקס בנוסף קרה מקרה בו ניסה לגעת באופן לא הולם באחותו מאיפה מתחילים???

הילה היקרה, את מתארת התנהגויות בלתי הולמות בתוך המשפחה. אני ממליצה לגשת לשירותי הרווחה ולהתייעץ איתם מה כדאי לעשות. יש להניח שמאחר וזה בתוך המשפחה אין רצון לגשת למשטרה ולגרום להפללה של אחד מבני המשפחה. כך או כך מתוארת אוירה משפחתית שהיא טעונה במיניות בלתי תואמת ויתכן שיש צורך שאחד או שניים מן המעורבים ייצאו לגור בנפרד ולא ימשיכו לגור באותו בית. מכל מקום מוטב להתייעץ עם שירותי הרווחה הקהילתיים במקום המגורים, או לפנות לקו חירום של משרד הרווחה במספר 118 ולהתייעץ איתם מה לעשות ולאן לפנות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני צריכה עזרה אני חייבת לדעת אם אני סתם אוכלת סרט או שיש לי סיבה להיות מוטרדת אז ככה אני ובעלי נשואים כבר שנה וחצי וגרים במשק של ההורים שלו ממש קרוב לבית הוריו וכל שיעול שומעים אז ככה שבזמן מריבות כשהוא צועק הוא יודע שאני שונאת את הפדיחות האלה במיוחד שאני חא רגילה לעיניין הזה אני גרתי בביניין ומי שרגיל לגור בביניין יודע שצריך להיות בשקט שהשכנים לא ישמעו זה נורא קשה לי שכולם פה שומעים את המריבות במיוחד שזה המשפחה שלו וחושבים שאני מפלצת בכל מקרה היום בבוקר הוא אמר שהוא הולך לבית כנסת ואני אמרתי סבבה אז אני והילדה הולכות לישון והוא אמר מה לישון הרגע קמנו ואני כבר תקופה מוטרדת מהחוסר שינה שלי וממש על סף בכי כי בשבועיים האחרונים ממש קשה לקטנה שלי לישון בלילה והלילה לא שקט בכלל וזה רק מוסיף לי לעייפות והוא פשוט לא מבין אז כן הערה שלו למה לישון רק קמנו פגעה בי אז באתי ואשלח אותו מה כואב לך שאני רוצה לישון והוא פשוט התחרפן מה מי אמר שמפריע לי מה מפריע לך על הבוקר את הורסת לי כל שבת את עצבנית כל הזמן את עושה רק בלגאן בעט בלול של הילדה היא לא הייתה בו כמובן היא היתה בעגלה ונכנס לחדר טרק את הדלת זרק את החולצה שלו לאמבטיה בקטע של עצבים זרק גם את הטלית שלו וזה אחרי שהשבוע הוא הבטיח לי שלא יתנהג ככה כי מבחינתי זה אלימות השבוע לדוגמה הוא התקרב אליי והצמיד את המצח שלו לשלי בקטע של כוח והוא טען שזה רק בשביל שאני אקשיב לו הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה זאת אלימות אז כן התחלתי לדחוף אותו ובגלל שהוא נצמד גם נתתי לו בעיטה לביצים והוא האשים אותי שבגללי הוא מגיב ככה כי הוא רגיש אליי אני כבר לא מאמינה בזה אז היום הוא רק צעק ובעט ואמרתי לו שברגע שהוא צועק עליי הוא עושה ממני אפס והכי קטנה בעולם כי כולם פה שומעים אותו ואני באמת מרגישה לבד ומובעת וכל פעם הוא עושה את זה ואחכ הוא תמיד כורם לי לחשוב שזה בגללי כי אני הערתי אז השאלה שלי גם אם זה בגללי כי התחלתי נגיד למרות שאני לא חושבת כי אני לא צריכה לפחד להעיר לו אז גם אם זה בגללי זה נורמלי ההתנהגות הזאת זה נסבל? מה גם שבוא תמיד לוקח לי את הפלאפון וזורק אותו לבחוץ כי זה הדבר היחיד שיש לי לקשר עם העולם בחוץ זה מושב וההורים שלי לא באים לפה הם לא מדברים איתו אז יש לי את הפלאפון שלי ואני מקליטה אותו במריבות וזה משגע אותו אני מקליטה כי הוא טוען אחכ שזה לא היה ככה ואני כל הזמן משתכנעת שאני האשמה באמת וההקלטה עוזרת לי להבין שאני לא! עזרה בבקשה זה נורמלי?ועוד דבר אחד היום כבר התחלתי לרעוד כשהוא נתחיל לצעוק עליי ואמרתי לו תראה מה אתה עושה לי והוא אמר זה כי את עצבנית לא בגללי, מה לעשות !!!!

פונה יקרה, את מתארת קשר נישואין אלים ללא ספק, הן מצדך והן מצד בעלך. את מתארת אובדן שליטה, צרחות, התנהגויות היסטריות ודרמטיות, עונשים, אלימות פיזית ומילולית, חשדנות והקלטות, ובקיצור למה עוד את מחכה שיקרה? מומלץ לפנות בהקדם לשירותי הרווחה ביישוב או במועצה האיזורית ואם את חשה שכל מה שנשאר ביניכם הוא רק כעס, עוינות ואלימות, אז שווה אולי לפנות לייעוץ של גורמים בנעמ"ת או לברר אפילו, אם הדבר יקצין, לגבי מעונות נגד אלימות במשפחה. מכל מקום, ההרגשה היא שהאוירה הולכת ונעשית אלימה יותר ויותר, ובהחלט יש הצדקה וטעם להפסיק אותה מהר ככל שניתן. שניכם מתדלקים אחד את השני בכעס ובאלימות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 30 ועדיין לא היו לי קשרים מעל חודשיים וגם כשהיו הם היו מעט מאוד,ובשנים האחרונות(5 שנים האחרונות אני יוצא רק לדייטים שנמשכים כמה פגישות וזהו. אני בעל תואר,נראה טוב ,גבוה,אני מחפש משהי לקשר רציני מגיל 19 ועדיין לא היה לי חברה רצינית,אני לא יודע למה ,אני לא מחפש איזה מהממת או משהו,אפילו בחורה חמודה שתמצא חן בעיני שאפשר לדבר איתה ויש כימיה והכול. אולי יכול להיות לסוג הבנות שאני אוהב הם אוהבות "גברים" שנראים גברים שמדברים ככה,אני נראה יותר ילד בפנים ויש לי קול קצת של ילד.. ודבר 2 שיותר חושב שסיימתי ללמוד לפני כמעט שנתיים ואני לא מצליח להחזיק מעמד בעבודה יותר מחודשיים,בד"כ מפטרים אותי,פעם 1 זה היה כי קצת התווכחתי ולא ישר אמרתץי כן,והרבה בתי עסק שהייתי הם היו קטנות ועבדתי מול המנכ"ל ,פעם 1 אמר שאני בולע מילים,לא אסרטיבי,עבודה אחרת אמרה שאני שואל הרה שאלות,בכל עבודה אני לומד לקח אבל תמיד יש משהו חדש שבגגל זה מפטרים אותי/ משתדל לדבר לאט וברור,מידי פעם "בולע מילים" אשמח לייעוץ ,למי ניתן לפנות...

פונה יקר, אני חושבת שקיימת כאן בעיה רגשית המתבטאת הן בתחום העבודה והן בתחום הזוגיות. משהו שאיני יכולה להגדירו כי אינני מכירה אותך, מביא את האנשים במפגש איתך לסוג של קוצר רוח או חוסר עניין או רצון לנתק מגע. הדבר מצריך לעניות דעתי טיפול פסיכולוגי רציני ומעמיק על מנת שתתמודד עם קשייך. בנוסף, מאחר ואתה מציין שאחד הפגמים בך הוא דיבור שאינו ברור או קול "ילדי", הייתי ממליצה לך לפנות לקלינאית תקשורת אשר תעבוד איתך הן על בהירות הדיבור והן על צליל הדיבור. כל טוב ובהצלחה, אילנה

קלינית תקשורת לא תעזור לי,אולי לפעמים אני מדבר מהר מידי ובולע מילים,אבל ברוב המקרים אני מדבר לאט וברור במיוחד שאני בקשר חדש עם משהי או בעבודה חדשה שם אני שם דגש על זה וחץ מזה לא זכור לי שאנשים קרובים או רחוקים רמזו לי שיש לי בעייה כזו...אולי אני משדר חוסר אסרטיביות ומין ילדותיות או עדינות קצת אני לא יודע,האם סדנא לאסרטיביות תעזור לי?למרות שאני מחפש תפקידים לא מכירתיים או שירותיים,אלא יותר אדמינסטרטיבים

חברה שלי לא גומרת מחדירה, ואני מוכן לעזור לה לגמור מעבר לחדירה אבל לא כל פעם כל הזמן . תקראו לזה אגואיסטיות אבל בשורה התחתונה זה המצב וזה מה שאני מרגיש. זה גורע משמעותית מההנאה שלי בסקס עד לרמה שלפעמים אני מעדיף לוותר. למישהו יש רעיון או עצה לפתרון?

ניב היקר, הסטטיסטיקה טוענת כי רק 30% מן הנשים מצליחות להגיע לאורגזמה באמצעות החדירה וכי כל השאר (במקרה הטוב כמובן, שיש להן יכולת אורגזמית) מגיעות לאורגזמה באמצעות גירוי הדגדגן, בצורה ידנית או אוראלית. אם אתה מרגיש שזו עבודה קשה מדי בשבילך, והעסק לא מוצא חן בעיניך, מומלץ שתבקש מבת זוגך שהיא תאונן את עצמה לידך לפני אחרי או במהלך החדירה, על מנת שגם היא תגיע לפורקן. עודד אותה לכך, והדבר יפחית את ההשקעה שלך בה על מנת להביאה לאורגזמה. כל טוב ובהצלחה, אילנה