פורום זוגיות, פרידה וילדים

הי, יש לי חוסר ניסיון בזוגיות וזה הגיע למצב שאני נמנעתי כבר מלנסות בגלל הבושה ( בתולה) כעקרון אני ביישנית ויש שיעידו חסרת ביטחון אבל אני דווקא מחוזרת כשאני יוצאת. אני לא יודעת איך זה התחיל אבל עשו לי עליהום בקשר לבתוליות זה החיל כבר בבסיס שהייתי בת 18 אומנם יש עוד בנות אבל ותי הכי אהבו אבל כל הזמן שאלו אותי... בוא נודה שהם בעצם היו חלקם בתולים אבל כל הזמן הייתה השאלה הזו. אח"כ גם בחוץ... וזה הלחיץ אותי. באיזה שהוא שלב זה הפך לכדור שלג... לא הכרתי משהו שהתקדם לאט או שמצא חן בעיניי שזו גם בעיה. אין לי תשוקה בכלל לבחורים שמתחילים איתי אני נענית לחיזור בשביל להכיר בן אדם ופחות שופטת לפי יופי אבל כשהם מתנפלים עליי כבר בפגישה ראשונה ותאמיני לי שאין כימיה חלקם אני פשוט חושבת לומר לא בסוף המפגש. אז בעצם אין שום תיאום לא באופי לא ביופי ואין מישהו שאני יכולה לסמוך עליו... יש גם כאלו שמתחילים ובמפגש עצמו כשאנחנו מדברים( למדתי קודם לפטפט לפני חלוקת הטלפון לראות אם מתאים)יש כאלו שרואים שאני ילדה טובה ועזבים.. לא שאיכפת לי הם רוצים סקס זה קורה בברים. אני לא יודעת איך מכירים מישהו שירצה אותי ולא את הגוף שלי ושיכבד אותי שתהיה חברות.. המצב כרגע הימנעות בייחוד מבחורים שרוצים להכיר לי כי אז יש חשש שידעו שאני בתולה וזה יעבור לסביבה הקרובה. בכלל יש לי פחד מזה שידעו שאני בתולה. ונוצר לי גם פחד מקיום יחסים בגלל התנהגות החופזנית שאגב גם אם לא הייתי בתולה לא הייתי רוצה שככה יתייחסו אליי, זה לא נעים לי אין קשר לינארי בין המפגש עצמו מבחינת מלל וכימיה לבין הקרבה הגופנית. שוב אני שואלת כי אני חוששת מה יקרה כשיהיה בחור שאני כן רוצה וכן ימצא חן בעיניי... תודה

דורית היקרה, את מעלה בעצם שני סוגים של קושי: 1. הקושי שלך עם גברים מבחינת תקשורת אינטימית, רגשית וגופנית. את מעלה שאלה אודות המשיכה שלך לגברים, שהיא מאופקת מאוד או לעתים חסרה לחלוטין. זהו נושא גדול ועמוק המצריך להתעמק בו מבחינה פסיכולוגית, ואין ביכולתי לתת כאן תשובה קצרה ועניינית אינטרנטית. 2. איני יודעת בת כמה את, רק שאת אחרי צבא. כך או כך, כיום על פי הנורמות התרבותיות האופייניות לחברתנו, מקובל לצפות שבחורה מעל גיל 20-21 כבר לא תהיה בתולה. יש בנות ה"נתקעות" עם הבתולין, והדבר יוצר אצן בושה, חרדה וכדור שלג של הימנעות מכניסה לקשר עם גברים. דווקא בעיה זו השניה היא קלה מאוד לפתרון. בעזרת טיפול מיני הדומה לטיפול בוגיניסמוס, נותנת הפסיכוסקסולוגית הוראות תרגול הביתה למטופלת. כל יום על המטופלת להחדיר גוף פלסטי דק, אשר עוביו הולך וגדל בהדרגה, עד לעובי של איבר מין זכרי. כלומר, מדובר בערכה של כ-7 עד 10 גופי פלסטיק בעוביים שונים אותה מחדירה הבחורה בביתה במשך 2 דקות מדי יום. כתוצאה מהתהליך ההדרגתי והעדין מאוד נדחק למעשה קרום הבתולין לצדדים (כמו במניקור לדוגמא) עד שהוא נעלם לחלוטין. זוהי דרך טיפולית עדינה מאוד ודיסקרטית שכן ההוראות ניתנות בחדר הטיפול אך הביצוע מתרחש על ידי המטופלת עצמה בביתה ובסוף התהליך אין היא בתולה מבחינה פיזית, ואין איש מסוגל לדעת האם קיימה יחסי מין קודם לכן. כלומר, יש כאן פתרון טכני של בעיית קרום הבתולין. הפתרון הרגשי של קרבה אינטימית לגבר וקיום חדירה מטופלת באמצעות שיחות עם הפסיכוסקסולוגית המטפלת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני ובעלי נשואים מזה כחצי שנה וביחד כבר שנתיים וחצי. מההתחלה היו לנו עליות ומורדות בזוגיות בגלל הפן הרגשי שהובילו גם לפן המיני. אני מאוד אוהבת את בעלי ואת החיים לצדו אך מאוד קשה לי עם החוסר יכולת שלו לפרגן להחמיא ובעיקר להראות ולהפגין אהבה פשוט אין לו את זה הוא אומר שהוא מנסה ורוצה להשתנות אך זה פשוט לא בא לו. אני יודעת שהוא יכול להשתנות ולא סתם אני גם יודעת שהוא יכול להביע רגשות רק שבשבילו זו עבודה והוא מעדיף כנראה שלא. היינו פעם אחת אצל מטפלת אבל הוא יצא משם בהרגשה שהיא לא שינתה לו כלום וזה מיותר. במהלך הזמן הוא רק הולך ומתקרר כלפי יותר הרגשות פחתו החיבוקים המגע הנשיקות הכל הולך ונעלם לאט לאט וכשאני מנסה לדבר איתו זה תמיד מגיע למצב של מריבה ותמיד נראה לו שאני ממש סובלת. יש לציין שגם הפן המיני הולך ודועך ביננו למרות שמההתחלה הוא לא היה אדם מיני כמוני אבל עכשיו זה הולך ומחמיר וזה נושא שאי אפשר לדבר איתו עליו בכלל הוא פשוט לא זורם הכל רגיל בלי תשוקה בלי משחקים ובלי דרים חדשים וזה מתסכל. גילינו לו בעיה של חוסר בטסטוסטרון ואפילו התחלנו טיפול בזריקות אבל גם זה לא עוזר. אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות אני כל כך אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי אבל אין שום דרך שאני מצליחה להגיע איתו לפתרון ולפעמים אני חושבת שאני פשוט דורשת יותר מידי.

פונה יקרה, נישאת לגבר אשר מלכתחילה התקשה בהבעת רגשות חמים, התקשה בהכלה שלך, התקשה לפרגן, לעודד, להחמיא ולהיות מקור להזנה רגשית חיובית ומחממת לב. עם הזמן, פחתו ביניכם גם צורות המגע השונות שהן דרך נוספת להבעת רגשות חיוביים ללא מילים, ובהמשך חל פיחות גם בתשוקה המינית הכללית. לדבריך, מלכתחילה הוא לא היה בעל תשוקה מינית חזקה כמו שלך ולפיכך גם הירידה הנורמלית עם הזמן בתשוקה המינית מגיעה אצלו לרמות של תשוקה מינית ירודה ביותר. מצב העניינים הנוכחי אינו נראה נחמד ולא ברור לי לאן אתם צועדים יחדיו. נראה שאת קצת מתייבשת רגשית ומינית בנוכחותו ועליך לברר לעצמך מדוע המעט שאת מקבלת נראה לך תקין. את בהחלט לא מבקשת יותר מדי. את שואפת למערכת יחסים מזינה רגשית ומינית, ואין לך מערכת כזו כיום, כך שעליך לעשות היטב חושבים לאן יתגלגלו נישואין אלו. אינני יודעת עד כמה הוא מוכן נפשית ורגשית לשינוי עמוק ומשמעותי. לפי תיאור מצבו, שינוי כזה עלול לקחת כשנתיים שלוש לפחות. אין מה לדבר שפגישה אחת עם מטפלת, ולו גם המופלאה ביותר עלי האדמות, אינה אמורה לחולל שום שינוי ושום השפעה, שכן זוהי רק ראשיתה של היכרות. במידה ואת מתלבטת מומלץ שתגשי לייעוץ אישי על המשך דרכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 17. יש לי בת זוג בת 16, אני עולה ל-יב והיא ל-יא. אנחנו מאותו בית הספר. הבעיה שלי קצת מסובכת, אני והיא ביחד כבר 8 חודשים, אני אוהבת אותה מאוד.. אני מרגישה שהיא האחת שלי, שאין בן אדם אחר בעולם שיאהב אותי כמו שהיא, ושהיא מתאימה לי ושייכת לי.. בזמן האחרון היה לשתינו תקופת בגרויות קשה, אך הבעיה התחילה קצת מלפני זה.. אני מתחילה להסתכל על בנות אחרות, או בנים. בעיקרון אף פעם לא התאהבתי בגבר, למרות שהיו לי חברים בעבר לא נמשכתי ריגשית אליהם. היו לי יותר בנות זוג, בהם התאהבתי ונמשכתי מינית. מזמן האחרון אני ממש נמשכת לגברים, רק מינית. וזה מתסכל אותי וגורם לי להיות מבולבלת, כי אם אני נמשכת מינית לגבר אז זה יהיה למטרות סטוץ בלבד.. ואני לא ילדה כזאת.! (לפחות ככה נראה לי) אני ובת הזוג שלי מתחילות להשתעמם יחד, אין לנו אטרקציות, משהו מיוחד לעשות, משהו מרגש.. הכל משעמם. אני מוצאת אותי ואותה בלי נושאי שיחה לדיבור.. אין לי חשק לצאת איתה- כי משעמם לי. אני צמאה ליחסי מין איתה, (וגם בזה אני לא בטוחה) אני רוצה לקיים איתה יחסי מין במקום פרטי כמו בית- ואין לנו מקום לקיים יחסי מין, וזה יוצא במקום מוסתר בחוץ כל הזמן.. ואני כבר לא מוכנה לעשות את זה.. כי אני רוצה מקום פרטי. אני לא אכנס לבעיה לגבי למה אנחנו לא יכולות ללכת אחת לשניה כי זה מסובך לגבי ההורים שלנו.. אני לא פותחת את הנושא. אבל סהכ אני מרגישה שהחודשיים-3 האלו היו משעממים ברמות, אנחנו מנסות לצאת ומוצאות את עצמינו בלי חשק או רצון, למרות שאנחנו מדברות בצטים או בפלאפון.. אבל גם שם לפעמים אין מה לדבר. וניסינו, ניסינו שיהיה יותר ריגוש בקשר אבל זה נורא קשה.. ולסיכום, איבדנו עניין בקשר. אבל אני אוהבת אותה, והיא אותי. ואנחנו מודעות למצב הקיים.. דיברנו על זה ואף על מערכת יחסים פתוחה או הפסקה.. ופשוט לא הרגשנו שאנחנו מסוגלות לעשות כזה צעד. כי אני רגילה לפנות אליה , לדבר איתה, להיות איתה.. וגם היא! ואנחנו פשוט מפוחדות לעשות שינוי למערכת יחסים שלנו.. אבל מצד שני, זה הפיתרון שנראה לי הגיוני כאן.. עוד בעיה- אני מפלרטטת עם בנים או בנות, וכשזה בא להיות רציני אני דוחה אותם. למה אני עושה את זה?! אני יודעת שחסר לי ריגוש אבל אני מפחדת שאני יאבד שליטה.. אני מפחדת לאבד אותה, היא היקרה לי מכל העולם!!! אני מפחדת שאני לא מעריכה אותה מספיק ושאני יעשה טעות גדולה.. אני מפחדת משינויים כמו לעשות מערכת יחסים פתוחה איתה או הפסקה- זה מטריף אותי המחשבה הזאת..! אני רוצה לעשות שטויות עם בנים או בנות, וקשה לי עם המחויבות הזאת בגיל הזה.. מצד שני היא משאירה אותי יציבה על הקרקע..! ולא לשכוח שאני אוהבת אותה.. ככ.. בבקשה תעזור לי.. אני כלכך מבולבלת אני לא יודעת מה כדאי ומה לא כדאי.. האם אני צריכה לעשות הפסקה? מערכת יחסים פתוחה? להלחם על הקשר? מה לעשות? בכל מקרה, סליחה על החפירה.. אשמח אם תענו לי בהקדם.. תודה רבה!

ספיר היקרה, מכל הפניה הארוכה ברור דבר אחד - את מאוד מבולבלת ברגשותיך, את נמשכת רגשית ומינית לכל הכיוונים, גם לבנות וגם לבנים, את מחפשת ריגושים וחידושים ואת בסך הכל בת 17 כך שהכל לגיטימי ומותר ואפשרי, עד להתייצבות פנימית של מערכת ההעדפות והרגשות. באשר לבת זוגך הנוכחית קשה לי קצת להבין כיצד כל כך משעמם וחסר עניין קשר עם בן אדם המוגדר על ידך היקר לך ביותר בעולם, האחת ואהובה מאוד. בדרך כלל תהליך של אהבה וקרבה מעורר עניין מתמיד הדדי והריגוש נמצא בתוך עצם חווית הקרבה והאהבה. אישית אני מתקשה להבין את ההנגדה שבין השיעמום וחוסר הרצון המשותף לעשות משהו, וזאת נוכח ההצהרה על עוצמת האהבה. יש הרגשה שמבחינה מעשית והתנהגותית הקשר שוב אינו מושך ואינו מעניין, ויחד עם זאת יש שיתוף והתייעצות מתמדת תקשורתית. האמת היא שאת רשאית לעשות הכל וכך גם חברתך. נדמה לי שבמצב העניינים הנוכחי כדאי קצת "להתאוורר" אחת מן השניה, לקחת פסק זמן, על מנת להבין מדוע כל כך לא מעניין לכן ביחד ואולי האהבה הגדולה היא סוג של אשליה, שכן כאמור אין צד אחד של המשוואה (כלומר האהבה) מתאים לצד השני של המשוואה (שעמום). במידת הצורך כדי להבהיר לעצמך מה קורה בתוכך, את יכולה לפנות לפסיכולוג מטעם קופת החולים אליה את שייכת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, הייתי בקשר עם בחור גדול ממני בשנתיים .. נפרדנו פתאום ואחר כך חזרנו להיות ידידים אבל אנחנו יוצאים ביחד ומתנשקים . אני ממש אוהבת אותו אבל הוא לא רוצה שנהיה בקשר בגלל שהוא רוצה ללמוד ולבנות את עצמו. אני מוכנה לחכות לו כי אני ממש אוהבת אותו .. כל הזמן אני מתפללת שנתחתן בעתיד אני רוצה לדעת מה יהיה בסוף האם יש סכוי שנהיה ביחד בעתיד? האם הוא אוהב אותי ומסתיר ? תאריך הלידה שלי הוא 19.3.1995 ותאריך הלידה שלו 12.12.1993 תודה לך בהקדם אני ממש זקוקה לעזרה .

פונה יקרה, זהו פורום לייעוץ פסיכולוגי וסקסולוגי, ואין זה בשום פנים ואופן פורום לייעוץ אסטרולוגי, כך שנראה לי שפנית לפורום הלא נכון. מעבר לכך, הביאי בחשבון שכל אדם חשוב לו להגשים קודם כל את תוכניות עצמו ואם לחברך לשעבר נראה כי אינך משתלבת בצורה שמתאימה לו בתוכניותיו לעתיד יש להניח שהוא יעדיף את תוכניות האישיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 47נשואה 17 שנה לבעל מקסים גדול ממני ב7שנים ולנו 3ילדים בתיכון... אני עם מירנה כבר 8 שנים..בשנה האחרונה אולי קצת יותר,ירד לי החשק המיני,אני סוגלת לא לרצות סקס גם חודש ולא מפריע לי העניין...לעיתים כשיש לי חשק אני עושה זאת על ידי סיפוק עצמי...אני מאוד אוהבת את בעלי ויש לנו חיבור מדהים ובמסגרת הבית פועלים תמיד יחד, אבל מרגישה שיכולה להסתדר גם בלי סקס איתו..מהלעשות כיצד להחזיר את החשק?

טל היקרה, יתכן בהחלט שחלק מאובדן התשוקה המינית לבעלך נובע מהורמון הפרוגסטרון שהוא חלק מהתקן המירנה. כך שראשית חוכמה, הייתי מייעצת בשלב הזה להוציא לנסיון את ההתקן. בהחלט יתכן שירידת התשוקה לבעלך איננה קשורה בהכרח לעניין ההורמונלי של ההתקן אלא לגורמים נפשיים שונים, אך ראשית חוכמה יש קודם כל לעבוד שלב שלב ולבדוק את השפעת הגורם הביולוגי. את מציינת שבזמנים המועטים בהם יש לך חשק מיני את מעדיפה סיפוק עצמי על פני יחסים עם בעלך. דהיינו, נוצרה חסימה או שיבוש בזרימת התשוקה המינית כלפי בעלך. את מציינת יחסים מעולים ואהבה ביניכם ומתוך הנתונים שבפניה קשה למצוא סיבה לירידת התשוקה. הסיבה נעוצה כנראה בגורמים אחרים ואליהם יש לחתור ולחשוף אם את מעוניינת להחזיר את התשוקה המינית ליחסים. כאמור, קודם כל הסרת האלמנט הביולוגי של ההתקן, ובמידה ולא תהיה לכך השפעה, אני ממליצה על פניה לפסיכוסקסולוגית או כל פסיכולוגית קלינית שהיא מומחית לתשוקה מינית של נשים. חשוב לציין כי לא כל הפסיכולוגים הקליניים הם מומחים לגבי ענייני התשוקה המינית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי אילנה, תודה על הפורום... מה התשובה לשאלה הזו? כן אני יודעת שזה מתי שמרגישים בנוח אבל קצב ההתקדמות שלי ושלהם לא זהה וזה מעיק לי. אני יכולה לומר שרק אחרי חצי שנה יש לי פחות או יותר ביטחון ואמון בבחור אבל למי יש סבלנות? לכן אני זורקת אותם אחרי שתי פגישות שהם לוחצים או נראים לחוצים לכיוון כי אין לי כוח להתמודד עם זה ואז הם שואלים שאלות על קשרים קודמים.. האם אני נורמאלית? או שאולי הבעיה אצלי, שאני לא בשלה? ואת יודעת מה, הפסקתי לצאת עם בחורים בגלל לגמרי!!!! וכיום אני בת 29 ונראה לי שככל שהגיל עולה זה בעייתי יותר כי לא יהיה להם דקה סבלנות אבל לי קשה להתנשק אפילו בפגישה הראשונה. לא יודעת למה... אני באמת לא רוצה. את חושבת שאני עם בעיה בתפקוד המיני? שאני פרג'דית?אני מגישה כל כך שונה מאחרות... אז בעצם מה אני אמורה לעשות? ואל תגידי מי שיאהב אותי יחכה וכו'.. זה בולשיט.

פונה יקרה, נשים שוכבות עם בני זוג חדשים מהסיבות הבאות: 1. הן רוצות. בא להן מבחינת החשק המיני לשכב עם הגבר. 2. הן חשות קרבה רגשית מספקת שמתאים להן לממש אותה גם באמצעות יחסי מין. 3. הן רוצות לרצות את הגבר המעוניין לשכב איתן בפגישה הראשונה\שניה\שלישית וכו'. במקרה זה אין כאן התאמה מלאה לרגשותיהן ולתשוקתן המינית אך נראה להן שזוהי הנורמה וזוהי הציפיה ולא קשה להן להיענות לכך. 4. נשים לאחר מפגש ראשון או שני מודיעות לבן הזוג שלא מתאים להן להיכנס איתו למיטה לפני מפגש שישי או שמיני, למשל. יש כאן הגדרה ותיחום של הזמן במקרה כזה ניתן בהחלט להגיע לידי התנשקות או התעלסות הדרגתית ולשמור פחות או יותר על הגבולות שצוינו מלכתחילה. נראה לי שחלק גדול מן הגברים לא ינשרו ממסננת מסוג זה ואז ניתן לצאת לדרך. במקרה שלך, ובגיל 29, אכן נראה שמשך הזמן בו את מגיעה לבשלות רגשית ומינית ו\או אמון בבן הזוג הוא ארוך ביחס לנורמות של הגיל והתרבות החילונית, ובמקרה זה עליך לעשות חושבים מה כדאי לעשות. האם לעבוד על עצמך כדי שתהיי גמישה יותר וזורמת יותר, או שאינך יכולה להתפשר ותצטרכי להרים את האתגר של המתנת חצי שנה אפילו לנשיקה בפני בן זוג פוטנציאלי. נראה לי שאת מעמידה אתגר גבוה מדי וקשה מדי לקיים אותו. אפשר להימנע מיחסי מין מלאים חודש-חודשיים ואפילו שלושה, אבל להימנע מכל מגע נראה דרישה קשה ולא רצויה, כי היא מחבלת בהתפתחות הקשר הרגשי. עליך לעשות את החושבים שלך. יתכן שלאור העדפתך מתאים לך לצאת עם אנשים שאת מכירה כידידים או אנשים שאת מכירה בנסיבות חברתיות לאורך זמן ופחות מתאים לך לפגוש גברים במסגרת בליינד דייט. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי, אילנה לא הגעתי למצב שאני מושכת מישהו ולא שוכבת איתו. מעבר לכך בד"כ רוב הזוגות הפעם הראשונה שלהם הייתה אחרי שנה. לי לא היה את זה מעולם!!!! זה תמיד ישר מגע וקשה לי עם זה מכמה סיבות: 1. אני לא שלמה עם הגוף שלי 2. קשה להגיע לקרבה רגשית מהר תוך שתי מפגשים- שמונה 3. בעיית של לתת אמון. אני לא מבינה איך אני יכולה לצאת עם מישהו חודש ולהרגיש שהוא שלי. חוץ מזה שהם כל כך לוחצים וכמו שכתבתי אני מעיפה אותם מהר. אולי לא מצאתי את הבנ"ז הנכון? - אכן צדקת שנוח לי עם ידידים אבל כולם תפוסים או נשואים כך שזה לא בא בחשבון. מה שקרה שאני כבר נמנעת כי כל פעם הדפוס חוזר על עצמו מאז גיל ההתבגרות, לי לא קרה את הצד הזה של הסבלנות כלפיי. 4. הבחורים שאני מכירה הם בעצם זרים וזה אמור להיות תהליך ? כי אצלי זה לא! זה ישר מגע ולפעמים אני לא נמשכת לכל מי שמתחיל איתי אלא פשוט מנסה... השאלה שלי שוב, סליחה שאני שואלת אבל ככה זה אצל כולם?לפי מה שתארתי את חושבת באמת שאני בעייתית? לדעתי מה שקובע את ההתקדמות זה ההתנהגות והאינטלקטואל... סליחה שאני שואלת אבל זה ממש חשוב לי להבין אם משהו לא בסדר אצלי או שפשוט לא הכרתי בחורים רציניים? אני חושבת שבחור שיתנהג איתי אחרת זה כן יקרה למשל כמו שכתבת עם ידידים נוח לי שנוגעים בי. למרות שאני קצת מתביישת בגוף שלי ולא מרגישה בנוח.אבל שוב בן זוג נכון יכול לתת הרגשה טובה. הבעיה שזה בלתי נמצא!!! אני חייבת לדעת אם אצל כולן זה ככה מהיר שמכירים משהו משום מקום?

שלום אני ובן זוגי 9 חודשים יחד,גרים בנפרד ובסך הכל טוב לנו ביחד והסקס מצויין ומספק. ישנו עניין אחד בסקס שמטריד אותי,בן זוגי יכול לענג אותי ואני אותו שעות רצופות הוא מביא אותי לשיאים מטורפים ממש אך לא פעם יצא שהוא לא גמר ולשאלתי מדוע השיב לי כך "כמו שאישה יכולה להינות גם ללא אורגמה כך אני...אני רואה שאת שנהנית וזה מספק אותי.." שאלתי אותו אם הוא לא נמשך אלי ענה לי שבעצם זה שהוא נכנס איתי למיטה מוכיח שהוא כן נמשך אלי. אז אני שואלת אותך האם ייתכן באמת מצב שכזה שגבר מסופק מינית ללא הגמירה ובעצם למה שלא יגמור אני לא מבינה? אציין נקודה חשובה והיא הפתיחות המוחלטת שיש בינינו בכל כולל הסקס וגם הפנייה הזו אלייך בפורום באה בעצתו שלו כדי שאווכח כי זהו מצב נורמלי לגבר. בתודה מראש

פונים יקרים, יש אחוז מסוים של גברים המתקשים בשפיכה בתוך הנרתיק של האישה. הם שומרים על זקפה טובה ומסוגלים להחזיק בה זמן ממושך מאוד, ובכל זאת לא להגיע לידי שפיכה. הסיבה אינה פיזיולוגית אלא נפשית. גברים אלו יגיעו לפורקן באחת או בכל הדרכים הבאות: 1. אוננות עצמית בהיותם לבד. 2. קבלת אוננות על ידי בת הזוג, אם ביד ואם בפה. 3. אוננות עצמית בנוכחות בת הזוג. מפנייתכם מסתבר כי בן זוגך גומר לעתים בנרתיק ולעתים אינו גומר. מומלץ אפוא שבמקרים בהם רק את חווה אורגזמות מדהימות והוא אינו מגיע לכלל שפיכה בנרתיק, שתאמצו את אחת השיטות שתוארה לעיל על מנת שבתום אותו מפגש מיני יגיע גם הוא לכלל פורקן ושפיכה. השאלה מדוע אינו גומר היא כאמור שאלה של אי יציאת רפלקס השפיכה לדרך למרות שאני מניחה שהוא מעוניין בו. אם בן זוגך טוען שהעובדה שאת נהנית מספיקה לו רגשית והוא אינו מבקש לאחר מכן להגיע לכלל פורקן עצמי, הייתי משאירה זאת כבחירה והעדפה אישית שלו ומכבדת זאת. יחד עם זאת, יתכן שיש כאן בושה מלבקש את אחת משלוש צורות הפורקן שצוינו קודם ולכן כדאי להעמיק בשיחה גלויה ופתוחה בה תבקשי לסייע לו שיגמור אחר כך אם באמצעותך ואם באמצעות עצמו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה אני בן 25. יש לי חברה מזה שנתיים וחצי. אני אוהב אותה וטוב לי איתה. היא החברה הראשונה שלי, לפניה לא הייתה לי שום התנסות עם נשים. בזמן האחרון עוברות לי הרבה מחשבות על להתנסות עם נשים אחרות, לא יודע אם זה יצר, או אם זה סקרנות שנובעת מחסך. לא יכול להגדיר, אבל אני יודע שהמחשבות מכבידות עליי מאוד. מצד אחד אני אוהב את חברה שלי ולא רוצה לפגוע בה, לא רוצה להגיע למצב של בגידה שתהיה קשה לא פחות גם בשבילי (ייסורי מצפון). מצד שני, המחשבות מכרסמות, קשה עם הספקות ש"אולי אני מפספס משהו" ועם הסקרנות להתנסות בחוויות חדשות. מה דעתך?

פונה יקר, המצב שלך מובן לחלוטין ומאפיין לעתים קרובות מערכת יחסים ראשונה. נכון הוא שקשה לאדם להחליט שהוא "סוגר עסקה" עם בת הזוג הראשונה שלו למרות שיש כאלו שבהחלט שלמים עם עצמם וטוב להם. התלבטויותיך מובנות כמו גם סקרנותך, והצורך לחוות לא רק יחסי מין חדשים, יתכן גם מערכת רגשית חדשה. מאחר ובמקרה זה הדבר יחייב פרידה מחברתך לתקופה מוגבלת שבה שניכם תהיו חופשיים וללא מחויבות הדדית, או פרידה סופית בהתאם למה שמתאים לכם. נראה כי הדבר היחיד המומלץ הוא שתשב לשוחח איתה. נראה כי לזכות שניכם עומד גילכם הצעיר כך שלשניכם יש אופק טוב להתנסויות נוספות וחדשות. מכל מקום השתדלו לדון על כך בפתיחות ובכנות על מנת שהעניין יכאב כמה שפחות לאחד מכם או לשניכם גם יחד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

חברה שלי נפרדה ממני לפני שבוע בערך ואני ממש אוהב אותה אני רוצה לחזור להיות איתה אני בן 14 ואני רואה אותה כל יום בכיתה מה אני יכול לעשות?

שלום גל, האמת שזה כואב וגם מעצבן שצד אחד נפרד כי פתאום איבד עניין או מכל סיבה אחרת. עוד יותר קשה כשאתה רואה אותה כל יום באותה הכיתה. אין ספק שזה שובר את הלב. נסה לדבר איתה מדוע נפרדה, אבל תן לה שבוע-שבועיים קצת שתרגיש האם היעדרך מחייה אכן משמעותי עבורה ויוצר לה קושי. לעתים כעבור שבוע-שבועיים הדברים נראים קצת אחרת מאשר ברגע הראשון. נסה לשכנעה ולדבר על ליבה אבל אל תגיע למצב של תחנונים או התרפסות. לעתים קרובות אין אנו אחראים לרגשות הצד השני. יכול להיות שהיית בן זוג נהדר וחבר טוב ומסור אך יחד עם זאת אינך יכול לדעת מה בליבה ובמחשבותיה. גם אם לא תחזור אליך, עכשיו החופש הגדול - לא תתראו במסגרת הכיתה במשך חודשיים ואולי זה יהיה הזמן לרפא את ליבך, בתקווה שבהמשך הדרך בטוח שתמצא בת זוג חדשה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי, יש לי בעיה שאף אחד לא יודע והיא גם מטומטמת ( לא שמעתי שיש אותה למישהי אלא נהפוך הוא )אבל אני ממש פוחדת מהפעם הראשונה ולכן בעצם אני נמנעת מזה שיהיה לי חבר. זה נראה לי מייסר, מביך (בגלל הטכניות ולא מבושה) כואב שמוריד את כל החשק בטח לצד השני. לכן אני סבורה שאין טעם לפתח זוגיות עם מישהו אם גם ככה אני לא אגיע לשלב הזה. שמעתי שיש ניתוח שזה גם פדיחה אבל זה יקצר את כל הטראומה לשני הצדדים?. חוץ מזה אילנה אם את מתכוונת לכתוב לי על בן זוג תומך עם סבלנות... אז תשכחי מזה כי הבחורים של היום חברי סבלנות די חרמנים תשוקתיים מחפשים את זאת עם הגוף ובכלל לא רוצים בתולות. בכל אופן כשאני יוצאת עם מישהו אני ממש מרגישה לחץ בנושא מבחינת המגע שהוא גם דיי מהיר ובורחת... מה עושים? תודה

דניאל היקרה, אין בכוונתי כלל לדבר על איכות הבחורים אלא לדבר טכנית ישר ולעניין איך פותרים את סילוק קרום הבתולין: א. כפי שאמרת, באמצעות ניתוח אותו את שוללת ויתכן שבהחלט בצדק. ב. פניה לסקסולוגית אשר תעבוד איתך עם דיאלטורים. אלו הם גופי פלסטיק שעוביים נע מעובי ואורך של זרת קטנה, בהדרגה דרך 7 עד 10 גדלים הדרגתיים עד לגודל של עובי ואורך של איבר מין זכרי גדול למדי. התרגול של הדיאלטורים נעשה בבית על ידך על בסיס יומי במשך שתי דקות ביום. השימוש ההדרגתי בגדלים ההולכים ועולים מביא בדרך כלל לדחיקה לצדדים של קרום הבתולין עד להיעלמותו בלי שהאישה בכלל תרגיש בכך. למען ההגינות נציין כי כבר טופלו בנות שהיה להן קרום בתולין נוקשה והן בהחלט הצליחו בעזרת הדיאלטורים "לפלח" אותו באופן הדרגתי עד להתבקעותו והחדרת כל הסדרה. במקרה עליו אני מדברת הגניקולוג המליץ על ניתוח להסרת הקרום, הפציינטית התנגדה, ובעבודת בית שיטתית ועקבית הצליחה להיפטר מקרום הבתולין ולאפשר חדירה. אפרופו אופיים של הבנים, אישה זו נישאה בהיותה בתולה והטיפול בה נערך כחצי שנה לאחר נישואיה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום, למה כל בחור שמתחיל איתי אני לא נמשכת אליו? כלומר מרגישה שלא רוצה לתת את הטלפון כי אין משיכה אז למה הטעם? האם אני א- מינית?= אחד שלא נמשכת לאף אחד. אני מנסה להבין את עצמי ואשמח להסבר האם חשק מיני או חוסר מוגדר למי שנמצא בזוגיות או שהכוונה שלאנשים יש אותו ואת הדחף גם ללא זוגיות? עליי: 1.אני רוב הזמן בסדר עם עצמי אין לי דחפים ללא בן זוג. 2.יש בחורים שאני נמשכת אליהם אבל הם בכלל לא שלי או מתחילים איתי אז זה אומר שאני בסדר? אני ממש רואה את הבעייתיות שיהיה לי חבר אם אמשיך ככה מצד שני זה קשה אילנה לצאת עם מישהו שלא נמשכים אליו או אולי זה משהו שקורה עם הזמן לנשים? כי ברור שגבר שמתחיל הוא נמשך מאודד. מה עושים?

מיה היקרה, את מוצאת את עצמך נמשכת לגברים שמשום מה אינם זמינים לך, בכל אופן כך זה נדמה לך, ונרתעת מאלו המתחילים איתך. לפעמים זוהי תופעה שהרצוי הוא רחוק ובלתי מושג ובמצוי אנו מוצאים פגמים או חוששים מפניו. אם אכן זהו המצב אצלך מומלץ לעבור בחינה עצמית במסגרת טיפול פסיכולוגי כדי להבין את המצב שבו בשורה התחתונה את נשארת ללא בן זוג. קיימת כמובן האפשרות שתנסי ליזום קשרים עם בחורים שאינם מתחילים איתך ותהיי זו את שמתחילה איתם. השאלה אם את מוצאת בתוכך את האומץ והכוח לכך או שמא את חוששת מדחיה. הדבר הבולט בפנייתך הינו הרתיעה האוטומטית מאלו המתחילים איתך, והשאלה שיש לבדקה לעומק היא מדוע ולמה. אם אינך רוצה להיות חברה במועדון המקבל חברים כמוך (אוסקר ווילד). כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לך אילנה, אני מתנצלת מראש על האורך אבל אני חייבת לקבל עזרה פעם אחת ולתמיד. ולהוציא את כל מה שיש לי בלב. אנימודעת שקיימת איתי בעיה שקשורה לאינטימיות וזוגיות בכלל והיא נובעת מהסיבות הבאות: אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל קראתי כבר באינטרט על כל נושא הבתוליות ויש לי את כל הבעיות שבעולם. 1. מעולם לא הייתי דחויה ע"י בנים נהפוך הוא ואולי זה מה שיצר אצלי גם את הלחץ כי הם ראו בי כמשהיא מנוסה חתיכה שתמיד מתחילים איתה במועדונים וכו'.בגילאי ה-15-16 הייתי ממש נבוכה ולא היו מורידים ממני את העיניים. באופי שלי אני כל כך ביישנית וחסרת ביטחון בעצם עד היום אני מושכת אליי את כל המחוספסים שדווקא אני צריכה את העדין והרגיש ושלא תחשבי שכל בחור שמתחיל רוצה בכלל קשר או חברה לפעמים הם סם מתחילים במועדון בגלל החברה או חושבים שתזרימי איתם. 2. מעולם לא התייחסו אליי יפה בגילאי ה-20 כל הבחורים שהתחילו איתי. מצד אחד אני בכלל לא מכירה אותם ככה שקשה ליצור קרבה אבל תמיד בפגישה הראשונה הייתי מרגישה כבר לחץ. אפילו להתנשק לא רציתי. למה שארצה להתנשק עם בחור משום מקום אחרי שעתיים? שלא תחשבי שיש בכלל כימיה. תמיד מדברים אליי בצורה סקסיסטית גם ברחוב ממש הרגשתי אובייקט מיני ותו לא.מזמינים אותי לדירה וכו'.. ותמיד קינאתי בכל החברות שלהם יש מישהו שאוהב אותם איך שהם שיש איכפתיות. כך למשל, במסיבת יום הולדת שלי בגיל 0 שנערכה בבית קפה אחד הבחורים שהצטרף רצה להסיע אותי הביתה ובכלל חטף אותי לאיזה מגרש... קרו לי עוד דברים מה שיצר אצלי רתיעה ופשוט הסתובבתי עם גז מדמיע בתיק. 3. הבעיה שלי שאני לא מרגישה בכלל נשית וסקסית וגברים רואים כנראה דברים אחרים. אני לא אוהבת את הגוף שלי בכלל תמיד הייתי בתת משקל ואין לי חזה ממש שטוחה ( אני מסתירה את זה) ונמנעת מגיל ההתבגרות 11-12 מלהתלבש ליד בנות, ללכת לים אני עד היום זוכרת את התסכול להתלבש בבגדי ספורט בתיכון ליד כל הבנות אני הייתי היחידה שנכנסת לתוך השירותים ונועלת את עצמי. נמנעת מטיולים של הכיתה שהיו לבריכה אני זוכרת איך כל הטיול אני הייתי בשרותי מסרבת לצאת עם בגד ים החוצה. לא יכולה ללבוש מה שבא לי. הייתי ממש שונאת את עצמי בגלל הרזון שלי שנראה לי דוחה אך יחד עם זאת לא הצלחתי כלל להשמין. אני חייבת לציין שאת התסביך הזה יצרה החברה! כי עוד מ"יס יסודי היו מדברים על הגוף שלי כולל המורים בתיכון. היו קוראים לי אנורקסית. היו מפצירים באמא שלי ומלחיצים אותה שמשהו לא בסדר אצלי עד שכבר היא החלה להיות קשה איתי עם האוכל ממש לא נתנה לי לקום עד שאסיים מהצלחת וממש הרגשתי שבא לי להקיא. ככל שהתעסקתי עם האוכל ככה יותר לא יכולתי לאכול. גם מחזור קיבלתי רק בגיל 15. תמיד כל מי שמכיר אותי בדקה הראשונה שואל מה את אוכלת? יש לך מחזור? היו גם כאלו שאמרו לי שזה דוחה ושלא תחשבי שזה חברות אלא סתם נניח עובדת בעבודה שאין לי קשר איתה. תמיד שנפגשים עם המשפחחה יש דיבורים על הרזון והגוף..כך נוצר מצב שמגיל היסודי ועד גילאי ה-30 אני פשוט שונאת עצמי והחלטתי להפסיק להביט במראה כי כבר הגעתי למצב שאני מתלבשת לפני שאני צריכה לצאת מהבית וכל כך שונאת את מה שאני רואה ויכולה לא לצאת מהבית בגלל זה. באוניברסיטה גם היו כאלו שבדקו לי מה שנקרא את החזה. כשאני מדברת עם אנשים הם מסתכלים לשם... שומעת לחשושים מאחורי הגב..וגם בפרצוף.. בעצם כל מה שסיפרתי לך עד כה זה מה שבנות אומרות!!!! כשהייתי יוצאת הרי היו מתחילים איתי בנים ודווקא תמיד הגוף שלי הוא זה מה שמשך בחורים. גם מוכרי בגדים כשהייתי צעירה היו מציעים לי לדגמן..כל כך מבולבלת... אבל זה לא משנה אם אני לא אוהבת את עצמי ולא מרגישה יפה וכו' לא חשוב מה יאמרו.. הרתיעה שלי מבנים התחילה בגילאי החטיבה שוב בגלל שאני שטוחה ותכלס גם אם לא מקיימים יחסים מלאים לאזור של החזה מגיעים נורא התביישתי כך נמנעתי מבחורים לגמריי אפילו לא יצאתי. 4.לא הרגשתי בזמנו גם את הצורך במערכת יחסים וזאת בשל החוויות שעברתי בבית הורי וגירושים קשים שנמשכו עד גילאי ה-30 שלי .אבא הוא אדם עם הפרעות התנהגותיות אימי התחתנה איתו כשהוא גרוש ..קשה להסביר פה גדלתי כילדה דחויה מצידו ממש התעללות נפשית אימי אומרת שכל חוסר הביטוחן שלי זה ממנו. שהוא הרס אותי. היה קורא לי בשמות גנאי לעולם לא התייחס אליי היה מרביץ לי אפילו דברים בסיסים כמו ספרים לבי"ס לא רצה לשלם. כשהוא מדבר עם אימי תמיד אומר "הבת שלך" אם אני מתקשרת אליו לפאלפון וזה נדיר הוא יכול לשאול " מי זאת"? בצבא הייתי החיל האווי עם המדים היחודיים ואז עוד היה גר בבית ולא ידע איזה חיל אני... בתקופת הגרושים הוא גם לקח כדורים נגד דיכאון והייתה פעם אחת שלקח מנת יתר והייתי צריכה ללכת איתו לבי"ח. אבי בקיצור דמותת שאני מרוד מתעבת ואף מביישת בה. כיום ניתקתי את הקשר לחלוטין וזה לכך הרבה זמן. שנאתי בחורים וגברים בגללו בייחוד השובניסטים שיש את כל היחסי כוחות האלו את יודעת.. של הגברים השוביניסטים השולטים מול האישה הכנועה זה דוחה אותי ולכן גם יש הרבה בחורים שאני לא מסתדרת איתם הם נראים לי אולי בדימיון כאלו, של הגבר השולט ואני גם מכירה בעיקר כאלו. רק שהגעתי לצבא ושם הייתה חוויה מתקנת כי כולם בבסיס היו בחורים. שם בפעם הראשונה קיבלתי אהבה אמיתית מבני המין השני בגלל מי שאני ולא המראה. השנאה שלי לגברים עקב הדמות של אבי השתנתה... הייתה לי גם אהבה נכזבת ממש אהבתי את אחד הבחורים שם זה התפתח לאט לאט וכולם ידעו שהוא אוהב אותי ואני אותו אין לי אמון בגברים ועד שנתתי הכל נגמר. 5. כשיצאתי מצבא הרגשתי קושי לצאת עם אחרים בגלל שברון הלב אבל לא הרגשתי את היחס החם מקרב בנים שמתחילים איתי יש רצון לסקס ולא לחברות!!! לא כיבדו אותי. אין את הנאביות הזו. 6. משום מה אני היחידה שחפרו לה בראש ורצו לדעת אם היא "בתולה או לא "כבר בצבא, ואח"כ במסגרת לימודית כלשהי וכבר אז התחלתי להתבייש בזה וזה הפך לכדור שלג . אם היו שואלים אותי את בתולה? סתם מישהו בלימודים למשל, הייתי מסמיקה לא היה לי אומץ לענות תשובה כלשהי בביטחון. גם החברים הקרובים התחילו להציק בקשר לזה וכך התרחקתי מהם כי כמה זמן אפשר להיות בלי מערכת יחסים? הם מבינים. לאט לאט גם את הידידים שלי שחלקם היו קרוב לגיל 30 נשואים או עם חברה ששאלו אותי או דיברו איתי על זה בלעג העפתי וכולה הייתי כבר בת 25. הבושה בזה והבושה בגוף בחזה וחוסר היכולת להכיר מישהו קצת יותר עדין שרוצה להכיר אותי ולא את הגוף שלי הביאו להסתגרות טוטאלית שהחלטתי פשוט להפסיק לצאת ולנסות. אני גם לא טיפוס של מגע באופן כללי כי זה נורא מפריע לי ( לא קשור כלל למיניות או לבני מין השני) 7., אני לא מתאהבת מהר לוקח לי זמן להיפתח לתת אמון אני מחפשת את החברות אבל גם חשוב לי שיהיה בחור אינטלקטואלי איש שיחה וגם פה אני לא מצליחה להכיר שום בחור בסגנון שלי. חלק מזה נובע מהבית שבו גדלתי וקצת קשה להסביר את זה אבל הראש שלי היה טרוד באימי בהתעללות שהיא עוברת. יש לי בושה להביא הביתה בחורים כי הבית רעוע וגם לא היה ניתן כשיש כל כך הרבה מריבות ואבי היה זורק דברים מקלל ויום אחד היו מכות וברחתי... תכלס אילנה הייתיי בדיכאון? או בדכדוך תקופה ארוכה שגם בה יצאתי לימודים והייתי עסוקה בזה ופחות בלהכיר פשוט גברים נראו לי עול שבסוף לא ייצא מזה כלום ושוב אכנס לדיכאון מאהבה נכזבת. . לא היה לי חשק למערכת יחסים ואין לי חשק מיני שהבנתי שזה משהו שקורה גם ללא בן זוג קיים.. התחלתי לחשוב שאני א- מינית. הייתי צריכה לעזור בבית והאמת שעד היום יש לי אחות עם צרכים מיוחדים והיא כפייתית וכל גילאי ה-20 היייתי נכנסת לעצבות קשה. רק מלראות את זה ואת כל הטיפול שזהמצריך.אני בעצם בזבזתי הרבה זמן יקר להיות לחוצה על העתיד היכן נגור? ההבנה שאימי מתבגרת והנטל קשה כלכלית וגם הטיפול באחות גמרו אותי הראש שלי לא היה במסיבות ובילויים ובחורי ם כמו כל בחורה שרוצה להכיר מישהו ולהתחתן. אצלי זה היה אנטי. 8.כיום המצב קצת נרגע ההורים סיימו את המריבות ועו"ד ואני יודעת שלא נזרק מהבית. הטיפול באחותי קורע אותי רגשית ואני יודעת שאני זו שאצטרך לטפל בה אחרי לכת הורי. אגב אבי מתעלם מממנה טוטאלית אבל זה לא משנה גם ממני התעלם גם כשהיו יחד כזוג. אין לי חוויה אחת חיובית ממנו אבל זה לא לפורום. כמו שכתבתי אני גם לא מדברת איתו בטלפון ניתקתי כל מגע וזה לטובתי הנפשית כי אין דרך אחרת. עזבתי לימודים נוספים כי נשברתי מלחצים ועכשיו התחלתי מה שנקרא להתעורר ולנסות להבין את עצמי ואיך הגעתי בכלל למצב הזה? כי בחוץ כולם אוהבים אותי ולא רואים את מה שאני מרגישה או חושבת על עצמי. אני זוכרת שבצבא בחורים אמרו לי שאני אתחתן מהר ואנשים מאוד מחבבים אותי בכל מקום אבל אני זו שסגורה. אני בשנות השלושים המאוחרות. אפילו לא סגורה אם אני רוצה ילדים כי אני כל כך שלילית לא יודעת מאיפה זה בא? זה נראה לי פתאום נורא להביא ילדים לעולם אכזר. אני מפחדת שאתחתן עם מישהו שישלוט בי ויתעלל בי וכשיהיה לי רע לא אוכל לברוח.אני א מסוגלת שכל חיי יעברו בצורה כזו כי כבר סבלתי מספיק בבית ויש לי עוד את אחות לטפל. כל בבחור שיצאתי עימו חיפשתי תכונות של אבי או בדקתי אם בסדר נפשית אחרת היה עף.. ויש לי יכולת להוציאר מהם מהר דברים על פגישה שניהה כך למשל הכרתי משהו וברגע שסיפר שבדיכאון בגלל חברה ולוקח כדורים ברחתי. אני דיי הססנית אני לא חושבת שאדע לעשות בחירה נכונה לגבי שום בחור אני לא יודעת מה טוב לי. אני בררנית אני גם לא נמשכת להרבה בחורים ומצד שני פתאום בא לי זוגיות אבל בעצם אין לי ניסיון ומי ירצה אותי? או ירצה להיכנס לבית שכזה? וזה דברים שתמיד אמרתי לעצמי שחברות שלי עוד בגיל 18 אמרו לי את צריכה חבר ואני אמרתי שחבר לא צריך לסבול את כל זה.. יש המון גורמים שעיכבו לי את האומץ להיכנס לזוגיות. אוכל לסכם שכרגע אני יכולה להתגבר על הרבה דברים פרט לדימוי הגופני אני פשוט לא מסוגלת .איך פותרים את הבעיה הזו? נ.ב יש בחור מהעבר שאגב הוא פנוי ( עשיתי ברור)ורדף אחרי המון אבל שוב פחדתי ממנו כי הוא היה דלוק עליי חיצונית ואני שוקלת אם אני באמת מסוגלת ליצור איתו קשר ולא אברח? כי בעצם הפסקתי לצאת בגלל שהבנתי שאני נלחצת אחרי מה שעברתי עם בחורים זה פשט לא עוזב אותי.אני מאוד מתביישת בזה שאני גם בתולה וגם אז התביישיתי כי היה איזה שהוא קטע שהסיע אותי יחד עם עוד מישהי והם דיברו על מין והוא היה קצת המום אם יתכן שאני בתולה והייתי רק בת 22. ושוב כל הקטע של החזה... מצד שני אני מאמינה שהוא לא יתנפל עליי כי הוא הבחור הי-ח-י-ד-י שלא התנפל עליי בפגישה ראשונה למרות שהיה מדבר לא לעניין כשרצה שאצא איתו כמו " אני לא עומד בזה" "את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך" שבעיניי זה מגעיל (את רואה זה היחס שאני מקבלת מבחורים?)...ואני לא יודעת אם אנחנו מתאימים.. אבל אני מאמינה שכיום הוא יותר מיושב (הילד נהיה רופא אבל עדיין חשוב לי הבן אדם) אז היינו בני 20. מה עושים? אני חייבת לצאת מהלופ הזה וחייבת לחשוב חיובי ביחס לנישואין וזוגיות אבל זה קשה לי.

קרן היקרה, המכתב שלך מביע הרבה ייאוש, חרדה ודיכאון. את מדברת על בית מעורער, הזדהות עם אם העוברת התעללות, והשקעה מרובה נפשית ופיזית באחות בעלת צרכים מיוחדים. די רק בנתוני בסיס אלו כדי להבין שקשה לך מאוד ושחלק ניכר מראיית עולמך ומפרשנותך להתנהגות הבריות מעוצב ומושפע באופן בלתי נמנע, כמו כולנו, מחוויות התשתית המהוות את הדיסק הקשיח במחשב האנושי. באשר לצורתך החיצונית נדמה שאת מציגה את עצמך כבחורה רזה ונאה. האם זהו רזון מקובל או נשאף או רזון יתר - לא לי להחליט בנושא. קיימת סקאלה של רזון שחלקו נחשב נערץ ורצוי וממנו והלאה הוא נחשב לפגום ותת משקל. כך או כך, מסתבר שלמרות מבנה גופך, הסך הכל הוא שגברים מתחילים איתך והתחילו בעבר, ומכך אני מסיקה שקיים פער בין הדימוי הגופני שלך אודות עצמך ובין האופן שהעולם רואה אותך. נשים שטוחות חזה זוהי תופעה נפוצה למדי ורובן חיות עם זה בשלום, והדבר לא מונע מהן קשרי אהבה, אינטימיות ומין. בנוסף, את מציינת שהנך אהודה ואהובה על ידי בני אדם, נחשבת נחמדה, כך שהרושם הוא שיש פער מאוד גדול בין האופן שבני אדם קולטים אותך ומתייחסים אליך, ככל הנראה לכיוון החיובי, לבין האופן שאת חווה את הדברים ומפרשת אותם, ככל הנראה לכיוון השלילי. נדמה לי שעומס הבעיות מצריך פניה לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל פרופורציות נכונות על עצמך ועל החיים. יתכן שכבר עברת טיפול פסיכולוגי אחד או שניים אך הרושם מן המכתב הוא שמצבך עדיין טעון מאוד היום ברגשות שליליים, כך שהמלאכה אולי עוד לא החלה ואולי עוד לא תמה. את בעלת יכולת מילולית גבוהה כך שאני מניחה שטיפול פסיכולוגי בהחלט יהיה מתאים לך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה לך אני מתננצלתשאני כותבת המון. אבל אני יודעת שהחיים בבית שלי הם אבנורמליים ולא ניכנס לזה כאן. גם אני גדלתי כבת דחויה ע"י אבי וזה חלק מההשפעה שלי על השקפת עולמי ויחסים עם גברים. הטיפול באחותי ובכלל שיש ילד כזה בבית ,החיים די עצובים זה בדיוק כמו שביום הזיכי\רון מראים תוכניות ואז בערב עוברים לשמחה אני מרגישה שאני חיה חיים כפולים ובאיזו שהוא שלב זה קשה לשים מסכה שיוצאים החוצה ואני דווקא מדברת על הקטע עם בחורים איך אפשר להכניס מישהו לחיים ככה? ולמה הוא צריך את זה? אני מתביישת בבית שגדלתי ובלהביא בחור ומצד שני יש הקטע של הדימוי הגופני הנמוך שהחברה יצרה אצלי מגיל מאוד צעיר וכן הייתי בתת משקל מבחינה רפואית עד בערך לפני שנתיים. המסרים גם כאן כפולים כפי שראית שכתבתי לך.. אני יודעת שכל אדם נורמלי נמצא בזוגיות ומקיים יחסים גם אנשים מכועורים, שמנים ,נכים וקטועי גפיים. אבל איכשהו אצלי זה יצר תסביך סביב הגוף כי כולם מבקרים אותי על זה, כולל על החזה!!! הדברים הללו מתחילים בגיל מאוד מאוד צעיר אילנה בגיל ההתבגרות. דבר אחרון כל אדם והמזל שלו באיזה סביבה ואנשים הוא מוקף. לי מעולם לא היה בחור שהתייחס אליי כבר בפגישות הראשונות יפה הכל זה סביב סקס..ולבנות אחרות לא התייחסו ככה והן נדהמות שאני מספרת להן. אם תרצי אפרט. לכל בחורה יש הפעם הראשונה עם חבר אחרי תקופה ממושכת שיצאו לי זה לא היה אגב תמיד ומגיל צעיר למשל גם בצבא כולם שם שאלו ורצו לדעת אם אני בתולה או לא! כל הזמן הלחץ הזה מה שגורם להסתגר וגם הדיבורים על הגוף אפילו אם זה מבחינה מינית מקרב גברים גרם לי לגועל. בשלב מסויים כבר לא רציתי בכלל זוגיות כי גם ככה קשה לי ואני פוחדת אפילו להתחתן. ויש גם את הבחורים הללו שאם את אומרת שאת בתולה בת24-23 הם מתפלאים או בורחים. את תגידי שהם לא רציינים וטוב שברחו אז יופי.. אבל זה הופך לכדור שלג ככל שהגיל עולה זה נחשב לדפוקה ובושה ושום גבר לא ירצה לצאת איתי. לא הבנתי לאיזה יעוץ פסיכולוגי ללכת סקסולוג או פסיכולוג? ובמה כבר יכולים לעזור לי? אני יכולה לומר לך שקשה לי לנבור ולדבר על החיים שלי עם איש מקצוע כי זה רק עושה לי הצפה והרגשה ממש ממש רעה. אף אחד לא יודע עליי כלום מבין חברותיי ואולי במפחה והמזכירה של הע"ד של אמא שלי יודעת על החיים שהיו לנו וגם פה כשהיא מתערבת לי כמו אמא שדואגצ אני מתחילה להרגיש רע והבטן מתהפכת. אם התכוונת לייעוץ בקשר לדימוי הגופני, את חושבת שאפשר לצאת מהתסביך הזה? אני כל הזמן הרגשתי לא נשית גוף של ילדה. מכירה את הדוגמנית גל גדות? ראית איך יורדים עליה בתגובות באינטרנט? על זה שהיא רזה ואין לה חזה?ככה עשו לי. אני אשמח אם תפרטי לגבי הייעוץ ואם את חושבת שכדאי לזרוק את עצמי למים? אני נמנעתי מלצאת עם בחורים הרבה שנים נם כי אני כבר יודעת שאני אברח אבל שוב חלק מזה שה בגלל ההתנהגות שלהם כך שאני לא יודעת אם הבעיה בי או שפשוט הכרתי את הלא נכונים. ואני מדגישה בכוונה שוב ואומרת כל פעם שאני ככה שוכחת ויוצאת שוב עם בחור יש את התנהגות המינית הזו שלהם שזה מראה שזה לא רציני ולא בא ממקום של איכפתיות וגם חברותי נדהמות אז ככה שזה לא בראש שלי זה באמת ככה. כנראה שאני מושכת אליי סוג מסויים, משדרת משהו..

שלום אלינה, הייתה לי חברה שנה וחצי ואהבנו אחד את השנייה יותר מכל דבר אחר, יצאנו לבלות בכל מקום (מסעדות,סרטים, טיולים עם המשפחה שלי ושלה ועוד), וניתן לציין שאנחנו שכנים. עצם זה שהיינו שכנים היה נראה שהקשר הזה לא יסתיים ושזה ימשך לעוד הרבה שנים ואפילו לחתונה (למרות שאנחנו רק בני 16 ו17) פשוט כי כל ריב ובעיות שהיו לנו נפתרו באותו יום. בשלב מסוים הקרבה בנינו פגעה והקשר הפך להיות מאוס והיינו רבים כל יום ומשלמים באותו יום כמו שציינתי, אבל זה כבר היה מוגזם וכל הצפיות התנפצו וניפרדנו אבל ניפרדנו וסיימנו את הקשר יפה. אחרי פרידה של כשבועיים שבהם דיברנו כל יום אבל לא התראינו שבוע בגלל שטסתי (הזמן הכי ארוך שלא ראינו אחד את השנייה), כשחזרתי מהטיסה, ישבנו לדבר וחזרנו להיות ביחד רק בגלל הגעגוע כי המשכנו לריב ולא תיקנו כלום מהפרידה הראשונה ועברו רק 3 שבועות והפרידה השנייה הגיעה וזה נגמר לא טוב בכלל ולא הפסקתי לפגוע בה מהיום שניפרדנו ומצד שני נסתי לתקן ולהחזיר אותה אלי בכל דרך שהיא אם זה מכתב שלא עזר או לנסות לדבר פנים מול פנים אבל היא לא רצתה ונראה שהיא המשיכה הלאה ואני כבר לא חשוב לה, עבר כבר חודש מהפרידה ואני לא יודע מה עוד ניתן לעשות כדי שנחזור לדבר ואולי להתחיל את הזוגיות מחדש. אשמח אם תעני להודעה ותודה מראש.

יוסי היקר, מלכתחילה לא ציינת מה היה הרקע לעכירות שעברה על הקשר ולשינוי מטוב לרע. שינוי מסוג כזה מחייב אי הסכמות, קונפליקטים והתנהגויות בלתי מקובלות של צד אחד על משנהו ולהיפך. לא ציינת דבר וחצי דבר לגבי סיבות הפרידה. כמו כן, גם לא נעשה תהליך של הבראה, כגון פתרון הקונפליקט והבעיות ביניכם, ולפיכך הגיעה גם הפרידה השניה. מכאן ואילך נדמה לי שהחרפת את מצב העניינים בכל שנהגת בדרך כפולה שאולי היא מובנת רגשית אך קשה לקבל אותה והיא הדרך של לפגוע ככל יכולתך מצד אחד, ובו בזמן לשלוח מכתבי געגוע ושכנוע (כלומר הסגנון של "יורה ובוכה"). איש אינו אוהב שפוגעים בו באופן רציף ומכתבים של געגוע ואהבה אינם ממיסים את הכאב והכעס על הפגיעה. נראה שבשלב הזה אתה הופך נואש יותר ויותר ולפיכך מקצין את התנהגויותיך. כיום אתה בחור צעיר, אני מניחה שתיצור קשרים נוספים בעתיד ואולי כדאי לך, אם אתה מעוניין, לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי כדי להבין שני רבדים: 1. מה הם התהליכים הפנימיים בך המביאים לקלקול קשר שהיה טוב. 2. מהו מנגנון כאב הפרידה וכיצד הוא משפיע עליך להיות גם תוקפני וגם מתחנן בו בזמן. מומלץ שיחול שינוי בשני הרבדים שצוינו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אישתי ואני נשואים כ17 שנים בשלוש השנים האחרונות יש משבר בזוגיות אשתי אומרת שהיא לא אהבת אתי יותר בתענה שיש לי מישהיא הוכחתי לה שאין אבל היא בספק האם יש סיכוי להמשך הזוגיות ואם כן מה עושים תודה

אבי היקר, יש ככל הנראה סיבות פנימיות של אשתך. או סיבות של שינוי בהתנהגותך כלפיה או כלפי המשפחה, אשר הביאו אותה למחשבה שהיא נבגדת. ראשית חוכמה יש לאתר האם הסיבות האלו הן אכן תולדה של מסקנה הנובעת משינויים (קטנים אפילו) מהתנהגותך הכוללת כלפיה וכלפי משפחתך, או שהדבר נובע מסוג של חשדנות פנימית. כך או כך, על מנת לערוך את האבחנה מה הם הגורמים לטענות אשתך על בגידה (מדומה לדבריך) יש לפנות לייעוץ זוגי אצל פסיכולוג קליני שהוא יותר קשוב גם למבנה הפנים נפשי של כל אחד מבני הזוג. אגב, יתכן שהפיחות באהבת אשתך אליך נובע מסיבות אחרות - חלקות מודעות לה וחלקן לא, ויתכן שעל מנת להסביר את עצמה לעצמה נקטה בטענה של בגידה שלדבריך היא מדומה. כאמור הנושא מחייב בירור עמוק ומשמעותי ובכל לב אני ממליצה לפנות לטיפול זוגי אצל מטפל שהוא פסיכולוג קליני. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום! כשהוריי באים אליי לפעמים בשבת אז בעלי תמיד נעלם או יושן או הולך לשחק עם חברו. דיברתי איתו ושאלתי למה הוא עושה את זה? אז הוא טוען שהוריי לא מכבדים אותו וזה לא נכון. מה עושים?

שלום שושי, היעלמות בן זוגך באופן עקבי כשהוריך באים מראה ללא ספק על כך שלא נעים לו במחיצתם. יתכן שמסיבה זו או אחרת התנהגויות שלהם, תמימות ככל שתהיינה בעיניך, מפריעות לו או לא נושאות חן בעיניו ואולי אפילו מעצבנות אותו. בן זוגך טוען שהוריך מתנהגים אליו לא יפה. את לא קולטת זאת באופן שהוא קולט וכמובן שהפרשנות ששניכם נותנים היא שונה. ראשית חוכמה, אין לצאת בהאשמה נגדו אלא להבין שזוהי תגובה הסתגלותית מצידו למצב שהוא חש בו לא נעים. שוחחו ביניכם בלי להאשים, שהרי את אינך אחראית להוריך, נסי להבין למה הוא מתכוון ונסי לראות אם אכן הדברים ברי שינוי. נקווה שניתן לשנות משהו בהתנהגות כל אחד מן הצדדים. במידה ולא ניתן יהיה לשנות הרי למען שלום בית אפשרי לו להיעדר מהבית כל עוד הם נמצאים בו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

נשואים כמעט 20 שנה, 3 ילדים. שנינו אנשי משפחה והורים נהדרים. הוא אדם טוב, אבל...הרבה דברים בו מעצבנים: אין סקס כלל- טוען שאני אשמה (אני באמת לא נמשכת אליו, אבל הוא אף אינו מעוניין כלל לשמוע על סרטים כחולים/מין אוראלי וכו'. טוען שהבעיה "אצלי". בולשיט!עם אחרים גמרתי נהדר ועוד ללא חדירה!), הוא ציני ורציני רוב הזמן. נמאס לי מהמצב. פוחדת להישאר לבד כרגע. מה עושים? הוא מתנגד לחלוטין ליעוצים למיניהם!!

רינה היקרה, קשה מאוד לפתור בעיות מין זוגיות טוב במצב שבו אחד הצדדים מסרב בכל תוקף לבוא לטיפול. פירוש הדבר שנשארת רק האופציה של ייעוץ אישי לך כיצד להתמודד עם המצב וכיצד לערוך את שיקוליך בצורה המיטבית על מנת לעשות את הבחירות הנכונות לך. במקרים ברי מזל ניתן לעשות "טיפול זוגי" באמצעות צד אחד בלבד המעלה בפורום הזוגי רעיונות שונים לבדיקה או ליישום. נדמה לי שזה המוצא היחידי העומד כרגע בפניך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לאילנה היקרה, אני בחור בין 37 נראה טוב לכל הדעות,עובד קבוע התגברתי על הרבה מיכשולים בנושא של חיזור, כלומר כבר לא מתבייש להתחיל עם בחורות לבקש טלפונים ןכו ,אלא שאני צריך להשקיע המון ולהתחיל המון עם בחורות עד שהן נענות לי לדייט.אף אחת לא שמה על בחור שהוא רגיש,מתחשב.נשים כמו גברים מבססות את החלטה שלהם על סמך משיכה בלבד.שאלתי היא כזו האם באמת צריך להיות אדם .אנוכי,ולא מתחשב,ונרקיססט כדי להצליח עם נשים.בברכה.

רועי היקר, כדי להצליח עם נשים, בדיוק כמו כדי להצליח עם גברים, צריך אדם להתנהג בצורה תואמת נורמטיבית ובהתאם לספקטרום הרחב של ההתנהגויות החברתיות המקובלות. כמובן שאין דרך אחת של כיצד להתנהג עם הזולת בדייט או לאחריו. יש אינספור דרכים אבל על כולן להיות סבירות, תואמות לקוד החברתי הכללי ולנהוג בכבוד כלפי הצד השני. מאחר ואתה נראה טוב, לפי דבריך, הרי שנראה שעניין המשיכה הפיזית דווקא אמור לפעול לטובתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום , לפני מספר חודשים נישאנו, לאחר קשר של שנה. אני ואישתי בגילאי ה 30 לחיינו. עוד לפני החתונה היו לי ספקות בקשר, אך היתה אהבה, הסתדרנו גם כשגרנו יחד וברור היה לי כי אין דבר מושלם. מבחינתי, הרגשתי תמיד כי התפשרתי רבות כדי להמשיך את הקשר. למשל הפערים בינינו גדולים מאד מבחינת עצמאות, השכלה והכנסה, ואנו נוטים לריב על עניינים יומיומיים וכן כאלה שיש בהם תכנון עתידי, כהשקפותינו לעיתים שונות. בכל ריב מתחזקת אצלי ההרגשה כי אולי טעיתי והתפשרתי יתר על המידה ונישאתי למישהי שאינה מתאימה לי, וקשה לי לחשוב על עתיד משותף כשאין אושר והבנה בזוגיות. הייתי שמח לדעתך ועצתך.

אביב היקר, חבל עבורך שכבר בתחילת הנישואין אתה מלא ספקות אודות ההמשך, אבל הדבר בהחלט אפשרי ויכול בהחלט גם להיות מציאותי. העצה היחידה שניתן לתת לך היא לגשת לייעוץ פסיכולוגי אישי אשר ינסה להבין את מניעיך להתחתן עם בת זוגך, חרף נקודות הספק בהן התלבטת כבר טרום נישואין, וכדי להבין את התהליך של התעצמות הספקות ותחושת אי ההתאמה לאחר הנישואין. אולי שווה שתשתף את אשתך בספקותיך והתלבטויותיך למען שמירה על אמינות הקשר והיושרה בו ובמקביל פנה לייעוץ פסיכולוגי אישי. כל טוב ובהצלחה אילנה

יש לי בעיה במערכת יחסים, חוסר יחס שנמשך רב זמן מסיבות שונות. אנחנו בקשר כבר 10 חודשים ובהתחלה מבחינת הבעיה שאני מתאר לא היה בעיה בעצם, לאחר מכן התחילה בעיה עם הורים של החברה, היו נגד שניהיה ביחד ועשו את כל מאמץ כדי שלו נוכל ליהות ביחד, כתוצאה מכך ראינו אחד את השני בתדירות של חודש במקרים טובים וגם לזמן ממש קצר(לא יותר משעה). מאז המיניות כמעט ונעלמה (אני עדיין בתול וחברה שלי גם, אז אני מדבר לא על יחסי מין אלא כל שאר הדברים שזוג יכול לעשות בלי קשר לסקס, ויש מספיק). היו לנו הרבה ריבים וכו.. אך לא רוצים לוותר ולהיפרד, יש לנו קירבה מאוד חזקה, לפני שניכנסו למעכת יחסים היינו חברים מאוד טובים כמו שנהוג אצל הרבה אנשים לקרוא כמו "אחים". באיזה אחד מהריבים הגענו למצב של הפסקה לאחר מכן הכל הסתדר פחות או יותר אבל באחד מהריבים אמא של חברה שלי לא הפסיקה לשאול אותה למה היא בזמן אחרון דיכאונית, והיא אמרה לה שניפרדנו (פעם חשבנו לעשות את זה כדי שאמא שלה תפסיק לנסות להפריד בינינו), ככה שעכשיו לא אמור להפריע לנו כלום כדי ליהות ביחד, אבל עכשיו היא נמצאת בתקופה של בגרויות ככה שאם להשוות תקופה של עכשיו ופעם כשאמא לא נתנה לה לצאת בגללי, אז אין שום הבדל... דיברתי איתה בנושא המיניות והיא אמרה שבגלל שיש לה הרבה לחץ בגרויות ולימודים אז היא פחות או יותר כמו שאמרה לי שהיא כיבתה את זה ואין לה חשק. יש לנו הרבה על מה לדבר אבל אף פעם לא יוצא כי היא תמיד לומדת ואין לה כמעט זמן. החלטנו שברגע שתססים את הבגרויות שלה נוכל לדבר נורמאלי, אבל על שאלה של האם נוכל ליהות כבר ביחד נורמאלי ולא כמו שזה היה במשך של לפחות חצי שנה אז השובה שהיא נותנת לי רק זה "הזמן יראה". ניראלי יכלתי סתם להיסתפק עם שאלה ראשית אבל אולי יש פתרון אחר לבעיה, אבל בינתיים מה שאני רוצה זה להוריד את החשק המיני שלי, לא יודע אם הוא מופרז או לא אבל חייב להוריד אותו...

מארק היקר, אני מבינה שיש כרגע הרבה מתחים ולחצים בתוך הזוגיות - חלקם ככל הנראה יחלוף תוך כמה חודשים. מאחר וחברתך אינה פנויה כרגע רגשית להתמסר לקשר מיני איתך, באופן חלקי או מלא, ומאחר ואתה מעונין להמתין לה עד שתעבור תקופת הבגרויות, נותר להמליץ לך על התהליך הטבעי ביותר והוא לאונן. גם מספר פעמים ביום אם יש בכך צורך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בבקשה מכם אני זקוק להמלצה אמיתית על מטפל/ת זוגי/ת עבור טיפול פרטני תחילה ואחר כך זוגי. אנחנו זוג במשבר שלאחר בגידה, לצערי הרב אני זה שנחלש במהלך השנים ונקלע להתאהבות מחוץ לנישואין. למרות הכל אשתי סלחה לי ואני ניתקתי קשר מוחלט עם ההיא. אשתי ואני מרגישים שנועדנו זה לזה, עשינו כברת דרך לשיקום הזוגיות אבל כנראה שאצלי נותרה בעיה של אובדן תחושה ושל סיפוק וזה סוגר אותי ומעיב על החיים שלי הזוגיים והפרטניים. עוד קצת פרטים: אני כבן 42, נשוי 13 שנים, יש לנו 3 ילדים והיה לנו קשר מדהים, איכותי, מלא בכל טוב כמו בסרטים. אשמח להמלצות מכאלה שהיו בטיפול זוגי במצב דומה לשלי. תודה רבה מראש.

פונה יקר, פורום זה מנוהל על ידי, ואין אפשרות בו לתת במה לפרסום שמותיהם של אנשי מקצוע נוספים, טובים ככל שיהיו, לרבות פרסום עצמי. על מנת למצוא תשובות ספונטניות של אנשים, עליך למצוא פורום פתוח לשיח הגולשים בו שאינו מנוהל על ידי איש מקצוע ספציפי, ואשר בו מותרת המלצה שדינה כדין פרסומת. מקווה שתמצא את הפורום המתאים לפרסום שאלתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 25 ובזוגיות של 5 שנים. אני מרוצה מהזוגיות שלי ואוהבת את חבר שלי מאוד. הבעיה היא שלפני מספר חודשים הוא חשף בפני שהוא מאוד אוהב גירוי אנאלי (הוא רכש 2 אביזרים בשביל זה). לפני 3 שנים בערך הוא התחיל לדבר איתי על זה שהוא רוצה לעשות איתי יחסים אנאליים וכבר אז חששתי שאולי משהו פה לא בסדר... והידיעה האחרונה ממש הפחידה אותי. הוא מצדו טוען שהוא מאוד אוהב אותי ושאין שום סיכוי שיש לו נטיות הומוסקסואליות. אבל אני מאוד חוששת ופוחדת להמשיך להשקיע ולהתמסר, ושבסופו של דבר הוא יגיע למסקנה שהוא הומו וניפרד. אני אף פעם לא שמעתי על גברים סטרייטים עם כאלה העדפות (למרות שאני באמת לא יודעת, אולי זה קיים ואני לא מודעת לזה). מלבד זאת לו ולחבר שלו יש יחסים קרובים מאוד... חבר שלו מגדיר את עצמו כסטרייט אבל היו מספר מקרים שהוא התאפר, ואפילו ניסה לנשק את חבר שלי נשיקה צרפתית. הפחד הזה בהחלט מציק לי והייתי רוצה לדעת מה את חושבת על כל העניין ומה את ממליצה לעשות. תודה רבה!

יעל היקרה, הנאה מקבלת גירוי אנאלי על ידי הגבר תוך גירוי פי הטבעת שלו היא חוויה נפוצה המביאה להחשת תהליך השפיכה. כלומר, עבור מרבית הגברים אזור פי הטבעת הינו אזור אירוטי עבור עצמם הגורם להם עונג. כך שבמובן זה, בקשתו ממך לקבלת חדירת עומק לאזור האנאלי שלו היא בהחלט בתחום הנורמה הסטרייטית. באותה מידה, גם קיום יחסי מין אנאליים עם האישה נחשב בתחום הנורמה הסטרייטית, וזאת כמובן בתנאי שבת הזוג מוכנה לכך ונהנית מכך. קיצורו של דבר, האזור האנאלי הוא תחום הנאה נורמטיבי עבור בני אדם סטרייטים מכל הבחינות. בקשר ליחסים עם החבר איני יודעת לומר דבר, וזה נושא הדורש בירור ביניכם. אני חושבת שאם יש לך חשדות לגבי נטיות הומוסקסואליות של בן זוגך אותו את אוהבת ואיתו טוב לך, שווה שתקדישו לכך מחשבה עמוקה והרבה שיחות ודיונים ביניכם, כאשר הרצון שלך (כפי שאני מבינה) הוא שלא יקום יום אחד עם שינוי בזהותו המינית ויעזוב אותך. אני חושבת שהדברים שיש להסתכל עליהם הם מידת האהבה שיש ביניכם ומידת התשוקה וההנאה והתדירות שיש ביניכם במהלך יחסי המין. אם אלו טובים ומספקים אני חושבת שאלו הן אינדיקציות מספיק חיוביות כדי להצביע על קשר זוגי תקין מן הבחינה הרגשית והמינית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום אני נשואה 25 שנה. האהבה תמיד היתה גדולה, המריבות גם. רבנו בירח דבש. רבנו כשבני הבכור היה תינוק. רבנו תמיד, אפילו לא הצלחנו להתאפק ורבנו גם מול הילדים. אבל תמיד חזרנו, תמיד אהבנו, תמיד התחבקנו התנשקנו הינו ביחד עד עומק הנשמה. היינו חברים טובים. ברגעי משבר בעלי מעולם לא רצה שנלך לטיפול, למגשר, למישהו שיעזור. גם היום, כשבקושי מסתכלים אחד על השניה, כשהסקס הוא בעצם מאולץ וספורדי והנשיקה כשמגיעים הביתה היא יותר כדי להחזיק את האהבה בכוח אני אובדת עיצות. בעלי טוען שפסיכולוגים הורסים הכל, שאם אני אפסיק להתלונן הכל יהיה בסדר... אינני יכולה עוד, ואינני יודעת איך להחזיר את האהבה! תודה ליזט

ליזט היקרה, הרבה אפשרויות לטיפול זוגי אין במקרה הנוכחי, שכן בעלך מתנגד לכל אפשרות של טיפול פסיכולוגי או טיפול גישורי. לפיכך אופציה זו סגורה בפניכם. לפעמים, ואפילו די קרובות, מספיק אפילו שבן זוג אחד ישתנה לטובה בצורה מהותית והמערכת כולה משתנה אז בהתאם. שווה במקרה הזה לנסות טיפול אישי עבורך על מנת לשפר את רגשותיך, תגובותיך והתנהגותך בתוך המערכת הזוגית באופן שישפיע על שיפור האווירה כולה. כל אחד אחראי 50% לקשר, ואם צד אחד המהווה 50% גדולים ונכבדים, עובר שינוי חיובי, הדבר מקרין על כל המערכת. מקווה שתנסי אופציה זו והדבר יסייע לכם. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני חייב לקבל עצה לגבי המחשבה הזאת שלי... סיימתי קשר,4 חודשים שאפשר לחלק אותם לחודשיים ראשונים מושלמים,היא הייתה מאוהבת בי בטירוף וממש הרגשתי את זה. היה לנו איזה משבר בדרך אחרי החודשיים הטובים(ריב על האמון ביננו,היא חשבה שאני טיפוס בוגדני בגלל שיחה עם בחורה) החודשיים של לאחר מכן היו גרועים עם המון ניסיונות להציל את הקשר. שיחות של "מה יהיה איתנו"? "כדאי לנו להמשיך?" וכדומה אני והיא טחנו כבר בלי סוף והאמת שאני כל כך שונא את השיחות האלה,כי באמת שאני בן אדם יציב שלא מעסיק את עצמי בכל המחשבות האלה,אם אני איתה אז אני איתה עד הסוף. אני והיא נפרדנו אתמול בטלפון,בגדול השיחה התחילה ממנה היא אמרה שהיא מרגישה שהקשר לא מתקדם ושהיא לא סגורה על עצמה. אני אמרתי לעצמי שברגע ששיחה כזאת תחזור אני חותך ממנה,כי כבר אין לי מה להציל בקשר עם בחורה לא יציבה,לא ציינתי שפעם אחת אמרתי לה שכן כדאי לנו לנסות להמשיך וחבל לוותר. השאלה שלי היא כזאת,נניח והיא תשלח לי הודעה,תתקשר או משהו מה לעשות?!אולי היא תבין שהיא עשתה טעות בגלל תקופה שהיא עוברת והאמת שאני מאד רוצה שזה יקרה,אני כן אוהב אותה,אבל מצד שני לא דמיינתי קשר כזה. אני מרגיש שאני יותר מדי טוב במערכות היחסים שהיו לי וזה גם מה שפוגע בי..(או שאולי אני טועה וזה משהו אחר,לא יודע כבר) אז לשאלתי וסליחה על החפירה,אם היא תשלח לי הודעה בקטע שהיא תרצה לחזור כדאי לנסות או שאין טעם לחזור למיטה חולה?תודה רבה מחכה בקוצר רוח לתשובה.

דוד היקר, אחרי חודשיים ראשונים מושלמים קשה להבין מדוע שיחה עם ידידה הפכה נושא לטחינה ולדישה ולחפירה ולסצינות קנאה במשך חודשיים. על פי רוב, קנאה קטנה כזאת ניתן לסיים אותה די במהירות ובפשטות אם אכן אין בה שום דבר. על מנת להגיע לחודשיים של אי נעימות כרונית בקשר צריך שני צדדים שיש בהם הצורך להאשים אחת את השני, לכעוס אחד על השני ולהתפלנטר עם נושא חסר חשיבות, כפי שהוצג על ידך. כרגע אתה מבולבל בין לא ליפול שוב לתוך קשר מלווה תלונות והאשמות, שזה כנראה התעסוקה המרכזית בו (ואז עדיף לצאת ממנו ולחתוך כמה שיותר מהר ובאופן סופי), לבין זכרונות העבר המתוקים בחלק הראשון של הקשר, אליהם אתה מתגעגע. קשה להחליט מה יגבר על מה. אם אתה מרגיש שרק טוחנים וחופרים - חתוך! פשוט על תענה באמצעי התקשורת. כך או כך, אם זכרונות העבר יתעוררו בך בעוד מספר חודשים, אולי יהיה מקום לנסות סיבוב נוסף. כרגע נראה שעדיף להרגיע ולהתרחק. אין תשובה חד משמעית והכל תלוי בתחושות הבטן שלך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בזוגיות כבר כשנה אך די מתחילת הקשר תדירות יחסי המין שלנו היא כפעם לחודש. אני בחורה מאוד מינית וכאשר הנושא עלה לראשונה חבר שלי טען שאין לו חשק מיני כרגע וזו בטח תקופה בגלל הלחץ מהעבודה. רק שהמצב לא ממש השתנה עד עכשיו אבל הטענה שלו היא שכבר כשהכרנו דיברנו על זה שהוא ללא חשק מיני וא יכול להבטיח שזה ישתנה ואני צריכה לקבל זאת. העניין שהוא בהחלט צופה בפורנו ומאונן לפעמים אך לטענתו זה כמה דקות לצורך סיפוק מיידי וזהו. הוא גם אומר שהוא מוצא אותי כמושכת אבל פשוט לא בא לו והשתמע מדבריו שכשעשינו סקס הוא עשה זאת בשבילי. מבחינתו טוב לו בזוגיות איתי למרות שקשה לו להביע רגשות (לא אמר שאוהב אותי עדיין באופן רשמי) אבל אני צריכה לקבל את זה שהוא כך. לי מאוד קשה להחליט, אני מרגישה שחסר לי משהו מסויים וקשה לי למצוא פתרון שיספק את שנינו וגם קשה לי לעזוב. אני כבר לא ילדה קטנה והגיע הזמן להבין לאן זה הולך.. בנוסף, התחושה שלי שכשהכרנו הוא כן היה עם חשק מיני כיוון שהוא היה מתכתב איתי בצורה מינית וגם יוזם מגעים מיניים. יתכן וזה היה רק לצורך כיבוש של ההתחלה אבל אני מרגישה אם כך קצת מרומה. אשמח לייעוץ.

פונה יקרה, הרבה גברים מגלים תשוקה מינית בתחילת קשר בשל הריגוש, ההתחלה, הכיבוש, או יהיה אשר יהיה הרקע הפסיכולוגי לכך, ובהמשך נסוגים לתוך המצב היותר אופייני להם שהוא מיניות ירודה. להלן הפניה לכתבה בבלוג אודות גברים שאינם רוצים סקס: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2745353 הרקע הוא בדרך כלל פסיכולוגי ולעתים מלווה הדבר בסגירות רגשית כללית, ומכאן הקושי בהבעת רגשות חמים ובהצהרות אהבה. אכן אוננות מול הפורנו היא התנהגות טכנית, מהירה ופשוטה ואין בה את מכלול המורכבות הרגשית והבינאישית כפי שהדבר מתבטא ביחסי מין. על מנת לשנות מצב זה, אם הדבר אפשרי, נדרשים הדברים הבאים: 1. מוטיבציה עזה של הגבר להשתנות. 2. בדיקות דם הורמונליות כדי לוודא שכל ההורמונים הלוקחים חלק במיניות פועלים כתקנם. יש לפנות לאנדוקרינולוג לשם כך. 3. אם אין בעיה פיזית והבדיקות תקינות, יש לפנות לפסיכוסקסולוג, וזאת אך ורק אם המוטיבציה לטיפול היא ממש חזקה. הטיפול בגברים בעלי תשוקה מינית ירודה הוא מסובך ומורכב ודורש זמן טיפול ארוך. משמעות הדבר, מוטיבציה גבוהה וגם יכולת כספית לעמוד בנטל הנדרש לשם כך. אלו הנתונים שעימם עליך להתמודד ועליך להחליט על המשך דרכך עם גבר זה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה. יש לי חבר מזה קרוב ל3 שנים, חיינו תקופה של כשנתיים פלוס ביחד, הזוגיות אכן טובה, אך היו בה בעיות שונות.. בן זוגי מאמן כושר ומאד בתחום התזונה והספורט וכך גם אני, מה שכן שבשנה האחרונה עקב בעיות חרדה וטיפול בתרופות נוגדות חרדה העליתי יחסית הרבה במשקל, הוא תמיד תמך, אהב, הבין, וכל דבר שיכול להיות כדאגה לי אני יכולה לומר עליו, בחיים שלי לא הכרתי גבר כמותו ואכן יצאתי עם כמה שלא מגיעים לקרסוליו, במשך שנה ומעלה הוא היה מנסה לסייע לי לעשות משהו לגביי המשקל הן מבחינה בריאותית וחיצונית, שהובילה להרבה ריבים ובעיות בקשר, כאילו משהו אצלי לא זז שם, וכנראה במקום מסוים מבחינה פסיכולוגית, התרגלתי למצב שאני נמצאת, הרגשתי שהוא אוהב אותי בכל מצב.. בתקופה האחרונה הריבים לא פסקו והייתה הרגשה לא נעימה בכלל, ואכן חזרתי לבית הורי, כדי שאקבל את "סטירת לחי" ואבין עד כמה חשוב לו המשקל והבריאות שלי והוא עשה את זה על מנת לעורר אותי, בהחלט שזה היה מאד קשה לשנינו, הרבה בכי בלתי פוסק.. והוא אמר לי שהגיעו מים עד נפש.. הרגיש שפשוט לא "שמתי" עליו! אנחנו אומנם מתראים מדי פעם ומדברים.. ובאמת עצם זה שחזרתי להורים משהו בהליך הפנימי שלי השתנה לטובה.. בעקבות כל מה שקרה באותו יום שחזרתי להוריי חבר שלי שבר את היד ונפגע בפניו, מרב העצבים והתסכול שהיה לו, כאילו הכל התמוטט.. מה שקרה ושהבנתי והוא סיפר לי, שהוא נורא מבולבל.. וכן קשה לי לרשום את זה ואני עדיין בשוק קצת.. אבל הוא פעם אחת אחרי הפיצוץ והמשבר , או פסק הזמן, ההפסקה ביננו קיים יחסי מין עם מישהי, הבנתי שזה היה חד פעמי.. זה קרה בשל המצב.. אני יודעת שאם לא היינו במצב כזה זה לא היה קורה.. הוא באמת לא כזה.. אבל עקב כל מה שפרץ זה אכן קרה.. אני אוהבת אותו מאד ורוצה שנתגבר ונמשיך, אך העניין הזה לא משחרר לי.. מה היית ממליצה לי? חג עצמאות שמח:)

קרן היקרה, צר לי מאוד על ההסתבכויות שעברתם בזמן האחרון אך אני חושבת שתחילה עליך להפנות את הזרקור להבין מה קורה איתך. 1. אם את סובלת מבעיות חרדה יש מקום להחליף את התרופה שאת לוקחת כרגע בתרופה אחרת נוגדת דיכאון וחרדה, אשר אינה משמינה. בדרך כלל התרופות נוגדות החרדה מקבוצת SSRI כגון ציפרלקס, פקסט, סרוקסט וכו' הן תרופות בהן עולים במשקל, אך יש תרופות אחרות מקבוצה זו או מקבוצה אחרת של SNRI או בכלל ממשפחה אחרת לחלוטין, אשר אינן מביאות לעליה כלל במשקל. כך שאם ההשמנה חלה בעקבות התרופה יש ראשית מקום להחליף אותה באחרת. 2. הטיפול בחרדה הוא אמנם יעיל באמצעות תרופות אך עדיף להקדיש לעניין גם תשומת לב פסיכולוגית ולנסות להבין את המקור של החרדה ולנסות לטפל בה באמצעות טיפול פסיכולוגי. קיימת אפשרות שלאחר השקעה של זמן וכסף הנדרשים לשם טיפול פסיכולוגי אפקטיבי, יתכן ותהיה אפשרות לרדת במינון התרופה או להפסיקה כליל. אני חושבת שעליך לעשות כמה צעדים משמעותיים בכיוון של שינוי עצמי פסיכולוגי-תרופתי-תזונתי, ואם את מתעסקת בספורט הייתי מגבירה התעסקות זו על מנת לשפר את המאזן הקלורי ולרדת במשקל. יתכן ויש טעם לקחת פסק זמן לתקופה של חודשיים שלושה בבית הוריך על מנת שתראי לעצמך ולבן זוגך שאת רוצה ויכולה להשתפר ולהשתנות, ורק אז לנסות ולתקן את איכות המגורים המשותפים אם תמצאו לנכון שזה מה שמתאים לכם באותו השלב. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה תודה לך על התשובה אני כבר לא נוטלת תרופות מעל לשנה וחצי.. בזמנו לקחתי לוסטרל וזה מה שגרם לבעיה ועלייה במשקל וגם הזנחה מלאה לצערי היום זה בטיפול אבל רשמתי לך שבעקבות כל המצב בזוגיות הריבים והבלאגן שהיה והבלבול.. על זה שחבר שלי קיים יחסי מין נטו עם מישהי אחרת פעם אחת.. זה מה שמציק לי ולפעמים קופץ לי לראש.. שכבר עשיתי חיפוש מי זו הבחורה הזו ולא יודעת מה היתי יכולה לעשות לה.. אנחנו כרגע יחד.. עדיין לא חזרנו לגור יחד ב100 אחוז.. אבל אנחנו בסדר.. מה שמפריע לי זו הבחורה הנבלה

קרן היקרה, צר לי להכאיב לך אבל לסקס צריך שניים. הבחורה אינה מכתפת על עצמה יותר אחריות או גינוי מאשר הבחור שבאותה עת היה בהפסקה מיחסים קבועים (כלומר, בן זוגך) אשר מצא לנכון ליצור איתה קשר מיני. מאחר ולא הייתה לו מחויבות זוגית באותה עת הוא ממש לא מנוול, והיא, שאין לה שום קשר לעניין לבטח אינה מנוולת אף היא. אפשר להבין את קנאתך, אפשר להבין את אכזבתך וכעסך על בן הזוג ששכב עם אחרת, למרות שבאותו זמן לא היה מחויב לך, אבל זהו מהלך לא רציונלי, אם כי מובן רגשית לחלוטין, לראות בבחורה אלמונית את האויבת. על מנת להמשיך בקשר הזוגי יהיה עליך לשחרר אותו אירוע מיני שהיה בהחלט מוסרי בנסיבות בהן התקיים. תביני שאותה בחורה שאותה את מכנה "הנבלה" מהווה את הראש המוגלתי של החצ'קון שהוא הבעיות שהיו או שיש לך עם בן זוגך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

ידידה טובה מאוד מאוד שלי, שיש בינינו אהבה גדולה וקשר אינטימי ממושך ויציב, היתה עם גבר אחר. אני נסער מאוד ובדכאון נוראי מכך. לא מצליח להירגע ואני כולי שבור, כועס וחסר אונים. מה הפתרון לתחושת הקנאה האיומה והנוראה הזאת, שמוציאה אותי משלוותי וגורמת לי בכי, עלבון, קנאה ואף סוג של בגידה (למרות שאנו לא נשואים אכן)??? פליז עזראה דחופה בבקשה ותודה

אורן היקר, אני מבינה שאתה נמצא כרגע בתקופה של סבל עמוק שנתייחס אליו מיד בהמשך. ראשית, לא ברור לחלוטין מה היה סוג הקשר בינך ובין ידידתך. האם היה זה קשר של חברות לכל דבר, כולל התחייבות רגשית ומינית הדדית? האם היה זה קשר של בלעדיות ביחסי מין? ההגדרה בה השתמשת של "ידידה קרובה ואינטימית" אינה מבהירה את סוג הקשר שהתקיים ביניכם בפועל. כאמור את המחויבות והבלעדיות שכלל ולפיכך קשה לדון האם הייתה כאן הפרת אמון או בגידה. כך או כך, מאחר ואתה סובל כרגע מתסמיני כאב נפשי, כעס ושברון לב, הייתי ממליצה מאוד שתלך לדבר על כך עם איש מקצוע. אירועים אינם מתרחשים כך לפתע פתאום ללא תשתית שהביאה לכך, כך שראוי שתדבר עם איש מקצוע כדי להבין את כל הרקע, הנסיבות וההיסטוריה, הן של יחסיכם והן של האירוע שקרה. במידה וכאבך כה עז ושברון הלב כה חזק אתה יכול לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופה נוגדת דיכאון ומחשבות כפייתיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני ובעלי 7 שני ביחד, מתוכן נשואים שלוש שנים. יש לנו תינוק כמעט בן שנה. בחודשים האחרונים אנחנו לא מפסיקים לריב, אני מרגישה ש 80% מחיי אני נמצאת בריב. בעלי טוען שאני לא נותנת לו מספיק יחס ורב איתי על דבריםנשטוטיים כל הזמן, הוא יכל לכעוס עליי על שטות ולריב עליה שלושה ימים. אני עייפה כבר מלריב כל היום, רק רוצה שקט ככנ שכשיש לי טענות אני שומרת אותם בבטן כדי לא לעורר שוב מריבה. אני לא חושבת שלהולדת הילד יש קשר לעניין, זה היה עוד לפני, אני מרגישה שגם אם אמצמץ הוא יכעס עליי. כל היום אני הולכת עם הראש באדמה ורוצה להשתחרר מהנטל הזה. ואהבה? אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת או לא, הלב לא מתפנה להרגיש כי כל הזמן עצוב לי. אני מנסה להיות בסדר אבל אם במקרה טעיתי פעם אחת, שוב מתחיל ריב של כמה ימים. גם אם אומרת שמצטערת. אני בן אדם, ואין לי אצלו מרווח טעות (טעות ברמה ששכחתי להתקשר אליו כשאמרתי לו שאחזור אליו) לא יודעת מה לעשות כבר. מה שמחזיק אותי לא לפוצץ הכל זה הילד. אני רק רוצה לחיות חיים שקטים ונעימים, בלי מתח כל היום.. מה עושים?

חן היקרה, את נמצאת 7 שנים בזוגיות עם בן זוגך, מתוכן 3 שנות נישואין. אני מניחה שאם המצב של כעסנות והאשמות כפי שאת חווה כיום מצידו היה קיים כבר מתחילת הקשר לא הייתם חוברים יחדיו. יש לברר בינך לבינך או בין שניכם מה היו השלבים והנסיבות אשר הביאו לתהליך של הידרדרות בתגובות הביקורת והכעס. לעתים מאחוריהן מסתתר כעס או תסכול עמוק על משהו שלא נחשף בגלוי בדיאלוג ביניכם והוא עשוי להתבטא בכעסנות ובביקורתיות יתר גם על דברים קטנים הנדמים כשוליים. מאחר ואני מניחה שכל בני האדם, כלומר לא רק את אלא גם בן זוגך, רוצים לחיות בשקט, שלווה והרמוניה, ואיש אינו נהנה מלהיות כועס וברוגז, הרי שמומלץ שתפנו לייעוץ זוגי או לגישור זוגי על ידי מגשר העוסק בסכסוכים משפחתיים, על מנת להבין מה הביא להיווצרות מצב שהוא כה בלתי נסבל עבור שניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בעלי ואני נשואים 20 שנה באושר. יש לנו 3 ילדים מדהימים לתפארת. (הבכור בן 18). יש לנו מערכת יחסים נפלאה כזו בה אנו משלימים האחד השנייה, בכל ההיבטים הן כהורים והן כזוג. לא חוסכים מילות אהבה, הרבה טיולים,בילויים משותפים שזוגות אחרים תמיד מתקנאים בנו. מאוד מאוד פתוחים וכנים ביחס לכל דבר ועניין, מפרגנים האחת לאחר. בקיצור חברות בנפש. אעיד על עצמי שאני טיפוס מאוד חברותי, מחבקת, דומיננטית, שהרבה פעמים מפגינה כלפי חוץ את החיבה שלי לאנשים. העידו עליי שאני אישה של אנשים. כשאני פוגשת אנשים, חברות / ים אני ישר מחבקת חיבוק חברי טהור ותמים ומנשקת על הלחי. התנהגות זו מאוד טבעית עבורי מאז שאני זוכרת את עצמי ובעלי גם מודע לה עוד כשהכרנו (לפני 25 שנים....). במהלך חיינו המשותפים בעלי העיר לי שמפריע לו מאוד שאני מנשקת ומחבקת גברים ושזה פוגע בו וביקש שאפסיק. על אף שלא הסכמתי איתו והסברתי לו שמדובר בשלום ידודתי-חברי תמים לחלוטין והדדי ביני ובין מכריי ושזו בעצם אני (שהרי תמיד הייתי כזו), ניסיתי לכבדו ולמנוע זאת, ומצאתי את עצמי שוב מפגינה חיבה זו שיוצאת ממני באופן הכי טבעי שיש. חשוב לי לציין שאני לא עושה זאת מאחורי גבו של בעלי אלא גם לידו. שהרי זה בא באופן טבעי. הוא טוען שאני מפסיקה עם החיבה היתרה לזמן קצר ואחכ חוזרת לסורי. במהלך השבוע האחרון, ואחרי שזמן רב הנושא לא עלה, שוב העיר לי על כך (אחרי שבילינו ופגשתי מספר מכרים) שכבר נמאס לו והוא לא מוכן לקבל התנהגות זו מצידי. הייתי מאוד רוצה להבטיח לו שאפסיק אך אני יודעת שלא אוכל, אולי מהסיבה שאני יודעת שלא אעמוד בהבטחה. הוא מודע היטב לכך שאני לא אוהבת את סצנות הקנאה שלו שמדי כמה חודשים עולות וצפות ועם כל ההסברים שלי לאהבתי אליו ולמערכת היחסים בינינו, שלא מובנת מאליה לשנינו, אני חסרת אונים שהרי זה מעיב על הזוגיות בינינו וגורמת לי למפח נפש על הטחות הקנאה שגורמות לי להרגיש שעשיתי מעשה נפשע ולא מקובל וגם למפח נפש שהוא מרגיש מעצם הקנאה. יש כאלה שיגידו שנחמד שבעלך עוד מקנא בך אך אני מרגישה נעלבת על חוסר האמון בטח לא על פעולה שמבחינתי הכי טבעית בעולם..... מה עושים????

פונה יקרה, את מציינת זוגיות מופלאה וחברות נפש בינך לבין בן זוגך. אני מניחה שחלקה הושגה בזכות ויתור ופשרה של כל אחד מכם בתחומי חיים שונים, עד למקום שבו מצאתם את נקודת האיזון אשר התאימה לשניכם. אפשר להבין במקרה הזה כל אחד מכם, את הדחפים הספונטניים שלך לחיבוק ידידותי וחם, ואת תגובות הקנאה שלו כאשר מדובר בחיבוק פיזי חם לגבר. מה עושים כאשר כל אחד צודק? האם אתם מסוגלים למצוא נקודת פשרה משותפת? האם את יכולה שהמגע בגבר הידיד היה חלקי, מגע על הכתף או חיבוק קצר שאינו מעורר קנאה? להערכתי עליך לדון עם בן זוגך ולערוך ביניכם משחק תפקידים מהו סוג המגע שהוא מאפשר לך להפגין כלפי גברים ידידים משכבר. אני מאמינה שאם תסכימו על סוג מגע המקובל על שניכם ואם תתרגלו זאת באופן חוזר ונשנה ביניכם כאשר בן זוגך מגלם את דמות הידיד (כל פעם שיגלם דמות ידיד אחר) וכאשר את היא זו הנפגשת איתו בחום ובחיבה ומעניקה לו חיבוק ידידותי. להערכתי, אם לא תצליחו לתרגל זאת לבד פנו לטיפול של מטפל בפסיכודרמה אשר יסייע לכם להגיע לאיזון החיבוק הנכון בינך לבין ידידיך. האמינו שניכם שזה עניין של תרגול והחוויה שכל אחד מכם יחווה במהלך התרגול. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, ייתכן שאני אצטייר בעקבות השאלה כגבר סקסיסטי ושטחי במיוחד, אבל אני חייב לתאר את המצב כמו שהוא, מקווה שאזכה לתשובה אובייקטיבית. אני בן 30, נשוי לאשתי כ4 שנים, הכרנו לפני כ8 שנים ויש לנו בת אחת ואשתי בהריון עם בתנו השנייה. אני בחור נאה ברמה סבירה ואשתי בעלת משקל עודף ומבנה גוף פחות נשי. לא ייחסתי חשיבות רבה לנושא היופי במשך השנים הראשונות לקשר, אבל לאחרונה הנושא מציק לי במיוחד. בשנים האחרונות נימקתי לעצמי שנושא המראה חשוב פחות ושאחרי לידות רוב הנשים לא חוזרות לעצמן, אשתי אכן לא מעלה במשקל בצורה דרסטית אבל לעומת חברות שלה ונשים אחרות בעבודה ובסביבתי אינה מורידה במשקל, ואינה נחשבת למושכת. לפני החתונה מספר חברים פנו אלי ואמרו לי שמגיע לי מישהי יותר מושכת ושאני נראה טוב מדי בשבילה, אבל התעלמתי מהם. היא ניסתה פעמים רבות להוריד במשקל ואני לא מדבר איתה על הנושא כדי לא לפגוע בה. ברור לי שאם היה היתה יכולה לעשות משהו בנידון היא היתה עושה. לאחרונה התחלתי להיות מתוסכל במיוחד, לפני הכניסה להריון בפעם השניה התלבטתי קשות לגבי הקשר שלנו. עקב בעיות בריאות היה ברור שאם לא נכנס להריון בשנה הקרובה לא נוכל עוד להכנס להריון ולכן המשכנו ב"תוכנית המקורית". בכל מקרה הכוונה שלי היא לדאוג לילדי ולפגוע בצורה מינימלית באשתי, אולי לאחר פרידה בגיל כזה היא תמצא גבר שיאהב אותה כמו שהיא. אני לא יודע מה לעשות, מולי עומדת האופציה לעזוב ולהיות "מנאייק" למשפחתי או להשאר מתוסכל במשך השנים הבאות.

דני היקר, נדמה לי שכבר קיבלת את ההחלטה ושאין מה להוסיף עליה. ברצונך באישה יפה, חטובה ומושכת לטעמך. בעיניך זהו ערך עליון וזוהי זכותך לקבוע את סולם העדיפויות שלך ונקווה שתהיה אבא חם, תומך, נוכח ועוזר בגידול הבנות ובתמיכה באשתך שאולי יש לה בעיות בריאות, וזאת נוכח האפשרות שתפגוש בחורה בשנות ה-20, חטובה ונאה ומושכת גם בעיני חבריך שיש להניח שאף היא תרצה ילדים משלכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

מה נסגר?? במקום להיות מתוסכל ולהקשיב לחברים הלדותיים שלך ..אולי פשוט תשכור לה מאמן אישי גם בהריון אפשר!! חשבת לרגע כמה היא רצתה שההריון הזה יצליח בשביל שניכם?? בשביל משפחה יפה וטובה! אז היא מקריבה תגוף שלה!! ותבריאות שלה!! ובמקום לקחת אויר ולהבין וואלה היום הכל אפשר לשפץ! כולל ניתוחים אסתטיים כולל אימונים ותזונה! אז ככה פשוט לפרק חבילה ולנטוש משפחה שהתחיבת בקידושין וכתובה.לא אכזריות זה??? בהצלחה

הייתי בקשר עם בחורה שבגדול אהבתי , הקשר לא היה ארוך ( משהו כמו 4 חודשים ) אבל היא הייתה מישהי שמבחינת אופי התאימה בול למה שאני חיפשתי, היה לנו קשר מדהים ואפילו בהתחלה הרגשנו ביחד שאנחנו רוצים להתחתן ושימי החיפושים אחר זוגיות תמו , לאחר זמן מה אני התחלתי להרגיש שאולי אני לא אוהב אותה אולי כן , לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי , למרות שידעתי שמבחינת אופי והטיפוס של הבחורה היא ממש התאימה בול בשביל ובגלל זה אני החלטתי להישאר בקשר למרות הכל ולמדתי לאהוב אותה לאט לאט , בגדול השלב הזה היה קריטי עבורה כי היא פחדה שאני אפרד ממנה והיא רצתה את הקשר הזה מאוד כי לפי מה שהיא אמרה היא אהבה אותי יותר ממה שהיא אהבה אדם אחר ובנוסף שאני התחשבתי בה ודאגתי לה יותר ממה שאיי פעם מישהו אחר דאג לה בקשרים אחרים שהיו לה בחיים גם בפאן המיני , הרבה פעמים בקשר היינו מתווכחים שאני לא תופס יוזמה ולוקח אחריות , וזה נכון , זה משהו שאני צריך לשנות בעצמי , בגדול אצלי זה נובע ממניעים אישיים והרגלים שהיו לי בזוגיות עם בנות אחרות , כשהיא הייתה מדברת איתי על זה ההגנה שלי קפצה לשמיים מהסיבה שהרגשתי שהיא מנסה לשפוט אותי וזה היה לי קשה כי הדרך בה היא דיברה איתי על זה היה ביקורתית מדי לטעמי , למרות שהיא אומרת שהיא ניסתה לדבר איתי על זה הרבה פעמים גם ברוגע ואני תמיד התעצבנתי עליה גם בגלל שהרגשתי שהיא מחטטת בפצע פתוח מהעבר שמקרין לי עד היום , בכללי לפני כמה ימים כתבתי לה מה קורה בהודעה והיא ענתה לי בקרירות , באותו יום של המימונה , היא אמרה שהיא רק התעוררה אז חשבתי שזה בסדר , אמרה לי שהיא מסדרת את החדר שלה , מפה לשם עוד כמה הודעות בקטנה עד שהיא לא ענתה יותר , כל היום לא שלחתי לה הודעה אבל התחלתי לדאוג , או שקרה משהו או שלא יודע מה , באותו הרגע אני אמרתי שאני לא שולח הודעה כי אני מצפה שהיא תשלח לי הודעה כי זה היה לילה של מימונה ולא ממש רציתי להפריע אבל התחלתי לדאוג . יום למחרת ישר על הבוקר אני רואה אותה מתחברת לפייסבוק ואני שולח לה הודעה מה קורה , אז היא עונה לי מה נשמע מאמי בגדול שאלתי אותה מה קרה , ולמה היא לא שלחה הודעות , אמרה לי שיש לה זמנים שהיא צריכה להיות קצת לבד ולחשוב על דברים ושאין לה כל כך מצב רוח , אמרתי לה למה ? את רוצה להיפרד ? אמרה לי אתה תדע כבר וזה לא הזמן או המקום לדבר על זה ... מדאגה באותו רגע התקשרתי אליה ולקח לה זמן לענות , ברגע שהיא ענתה אמרה לי שאין לה זמן ושהיא ממהרת לעבודה ושהיא תדבר איתי על זה אחרכ אז לחצתי עליה טיפה שתגיד לי מה היא רוצה להגיד ... ובסוף היא אמרה : אני רוצה לסיים את הקשר בגדול היא הסבירה לי שהמצב הוא שאני לא לוקח יוזמה , שאני לא לוקח אחריות על דברים ושהרגה פעמים היא דיברה איתי על זה ורק התעצבנתי עליה , בכל מקרה היא אמרה לי שהיא צריכה ללכת ואמרה לי ביי ... בשעה אחת בלילה היא מתקשרת אליי ודיברנו שעה וחצי על כל הנושא ולמה היא רוצה פרידה ודיברתי בלב פתוח ואמרתי לה מה המניעים האישיים שלי להתנהגויות כאלה ואחרות , בגדול לא אלאה בפרטים היא אמרה שהיא רוצה להיפרד אבל אמרה שהיא עדיין רוצה לדבר בפייסבוק מדי פעם בקטע של היי מה קורה , היא אמרה שיש שינויים ששנינו אמורים לעשות לבד ושהיא לא יודעת מה יהיה איתנו אבל היא רוצה להמשיך לדבר איתי בפייסבוק כדי לא לסגור את החלון הזדמנויות שלה איתי , כל הזמן היא שאלה אותי אז מה אתה תעשה עכשיו !?  לא ידעתי מה לענות לה אז אמרתי לא יודע ... בסיום השיחה היא אמרה לי היא צריכה זמן לחשוב על זה והיא כרגע לא רוצה זוגיות ורוצה להיות לבד , היא אמרה שהיא לא יודעת מה יהיה איתנו ורק מה שהיא יודעת זה שכרגע היא לא רוצה להיות בזוגיות כי היא אומרת שנשבר לה נפשית ממני , וכל פעם ששאלתי אותה אז אנחנו נפרדים סופית ? אז אמרה לי אני לא יודעת מה יהיה איתנו בהמשך כרגע אמרה שהיא לא רוצה זוגיות ושהיא רוצה להיות לבד לחשוב , היא לא יודעת מה יהיה , היא לא יודעת אם נחזור או אם ניפרד , היא אמרה שהיא צריכה זמן לעצמה ועם כל הצער שבדבר אמרה לי שכרגע ואני חוזר כרגע היא לא נותנת לי צאנס נוסף ושהיא רוצה לסיים את הקשר... מאז לא דיברנו לא בפייסבוק ולא בטלפון ולא בהודעות , דרך אגב , הבנתי ממנה שההורים שלה צעקו עליה והתעצבנו עליה בגלל ההחלטה כי אמרו לה שאני בחור טוב ושהיא לא תמצא עוד גברים כמוני שבאמת מתחשבים בבחורה שאיתם ושהיא מפסידה זוגיות עם בחור זהב ושהיא עושה את הטעות של החיים שלה ... **** בגדול אני מבולבל כרגע ולא מבין אם הכוונה הייתה פרידה ממשית טוטאלית או פסק זמן , כי מצב אחד להגיד זמן לעצמי לחשוב ולא רוצה בינתיים זוגיות זה פסק זמן , פרידה לעומת זאת זה פרידה עם כל ההשלכות בלי להגיד אני לא יודעת מה יהיה איתנו עוד חודש , דיברתי הרבה עם ידידות ועם הדודה שלי שמבינה בתחום ובינתיים כל מה שהיא אמרה לי בתחום של הזוגיות היא צדקה , אמרה לי שעוד חודש היא תרצה לחזור אליי וגם ידידות שלי אומרות לי את אותו דבר , אבל אני מבחינתי לא מאמין שזה יקרה , ואני לא חושב שהיא תתקשר אליי יום אחד ותגיד שהיא רוצה לחזור ... פה אני נקרע בין שני עולמות , ואני לא יודע מה לחשוב , אני אוהב אותה ולא רוצה לאבד אותה אני חושב עליה כל הזמן והשינוי הקטן הזה זה משהו שאני יכול ומוכן לעשות בשבילה וגם בשביל עצמי לעתיד , אני סומך על עצמי ואני יודע שאני יכול לגלות אחריות ברגע שזה יגיע ובמצבים מסויימים אני מגלה אחריות , אני אמנם קצת מפונק כי אני בן 25 ועדיין עם ההורים וזה משליך עליי אבל אני מאמין בעצמי ויודע שאני אישית יכול לגלות אחריות , זאת גם אחת הסיבות שכעסתי עליה , בגלל שאני יודע מה אני שווה, אז השאלה היא , מה לחשוב ? זה פסק זמן , זה פרידה , זה פסק זמן במסווה של פרידה ? יש פה איזה משהו לתקן ? הידידות שלי ודודה שלי צודקות או שלא !? אני מאוד אוהב אותה ורוצה אותה בחזרה אני לא מדבר איתה בפייסבוק ולא בהודעות ולא בטלפונים מאז מה לחשוב !!??

מיחאי היקר, הסיפור שאתה מגולל בפנינו הוא ארוך מדי, מתקשה להבדיל בין תפל לעיקר, עמוס פרטים ובהחלט יוצר חוסר מיקוד, קושי בהבנה ויוצר תחושה של הכבדה. אם אלמנטים אלו של "חפירת יתר" או עיסוק בפרטי פרטים באו לידי ביטוי גם במהלך הקשר בהחלט סביר שנוצרה הכבדה ורצון לסיים אותו במהירות ובלי דיבורי יתר, כך שאני מניחה שהפרידה באמצעות הטלפון הייתה הדרך הקצרה והנוחה ביותר מבלי לחזור ולטחון את הסיפור מכל עבריו. כשלא רוצים ליפול לביצה של יחסים מדשדשים ועמוסי טענות נוקטים בשיטה של פרידה טלפונית קצרה וסוף לעניין. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה את גדולה.כואב לשמוע אבל זוהי האמת. תמצא לך תעסוקה אחרת במקום לטחון מים.מה שיהיה יהיה הכל מלמעלה תפסיק לחפור ולחשוב יותר מידי....תתקדםם..;-) בהצלחה!!

שלום, אני מודע לכך שאני הלך לצטייר כמשוגע/פרימיטיבי אבל אני חייב ייעוץ. אני (בן 25) וחברה שלי (בת 23) כבר שנה ביחד, היינו ידידים לאורך תקופה של שנה וחצי לפני כן ובמהלך התקופה הזו היא עדיין הייתה עם האקס שלה. הוא היה הראשון שלה ואני פשוט לא מצליח להתגבר על העובדה שהיא הייתה עם גבר אחר, זה מוציא אותי מדעתי ולא נותן לי מנוח.. הייתי בטוח שהזמן יעשה את שלו אבל זה הופך לי הבטן בכל פעם שאני חושב על זה (וזה קורה בטרידות שבועית לכל הפחות). אני מודע לעובדה שהסיכוי שלי לפגוש בחורה בתולה בגילי הוא אפסי אבל אני תוהה אם העובדה שזה כ"כ מפריע לי היא, כי במהלך פרק הזמן של השנה וחצי שהיינו ידידים היא זרקה לי שניים-שלושה משפטים שחרוטים לי בזיכרון- משפט על איזה סופ"ש שהם שכבו מלא, או על פעם אחת שהם עשו את זה באוטו. אני מניח שהעצה הראשונה שתתני לי הוא לשתף אותה, ובכן דיברנו על הנושא רבות.. היא מבחינתה מדחיקה את העובדה שהוא היה קיים ואומרת לי את הדברים שגבר צריך לשמוע "שאני הראשון שלה, שמה שהיא עשתה איתו זו לא אהבה" ובאותם רגעים זה עוזר, אבל זה לא משנה כלום בטווח הארוך. אני כבר לא יודע מה לעשות, מרגיש לי שהיא "משומשת/פגומה" וזו הרגשה שאני יודע בכל כולי שלא תעבור בחיים (אלא אם כן ימציאו מתישהו מכונת זמן). זה מפריע לי עד לרמה שאני חושב על פרידה אבל באמת שאני אוהב אותה. מה עושים??

אילן היקר, בוא נחשוב ביחד כמה מחשבות: 1. אם בחורה שהיה לה בן זוג לפניך היא עבורך משומשת או מקור לתחושות קנאה עזות, אזי בהחלט תוכל למצוא בתולות גם בגיל 24 ו-25 עד כמה שהדבר נשמע לך משונה. בטח ובטח שתוכל למצוא בתולות סביב גילאי ה-20, כך שאם הבעיה הזו היא בלתי פתירה מבחינתך, עליך לחפש בחורה בתולה. נקודה. 2. לא ברור מהו הנסיון המיני שהיה לך קודם לקשר הנוכחי. אם אכן היה לך נסיון מיני, בין אם זה סטוצים ובין אם קשרי חברות, נסה לבדוק את עצמך האם חוויות העבר המיניות שהיו לך משפיעות על ההתנסות שלך עם החוויה המינית הנוכחית עם בת זוגך. בדרך כלל ועל פי רוב בענייני מין, ההווה הוא המנצח. כאשר טוב ונעים בהווה אין עסוקים בהעלאת גרה של חוויות עבר מיניות ואכן הן הופכות להיות פחות רלוונטיות. אלא שמחשבה כפייתית טורדנית ועמוסת קנאה לא תמיד מצליחה לפגוש את קול ההגיון. 3. אם אתה גבר כה קנאי, ואין זו שאלה של פרימיטיביות אלא של בעלות, שתלטנות וחוסר ביטחון פנימי, עליך לברר היטב בינך לבינך מדוע פיתחת יחסי זוגיות עם בחורה שבוודאות ידעת על קיומו של בן זוג בחייה בתקופה שלפני שהפכתם לזוג. מדוע היה לך צורך להכניס "ראש בריא למיטה חולה" מבחינתך? כאילו מראש חיפשת להכניס לקשר את זרע הפורענות (קנאה) על מנת שבעתיד יערער את הקשר ועשוי לעורר התקפי קנאה וזעם. בקיצור, או שתפתור את הבעיות הפסיכולוגיות הפנימיות שלך או שתחליף בת זוג. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני נשואה 3 שנים (היינו ביחד עוד 4 שנים לפני החתונה) יש לנו תינוק כמעט בן שנה. בחודשים האחרונים הזוגיות שלנו הפכה לבלתי נסבלת. אני מרגישה מועקה כל הזמן. אני מרגישה שהוא כועס עליי גם אם אני רק נושמת. כל דבר מלווה בפרצופים ריבים ולא לדבר. על כל שטות. הוא יכל לכעוס עליי כי לא התקשרתי אליו כבר שעתיים ועוד פעם מתחיל סרט. אני עייפה מלחיות את חיי בריב, אני מנסה להיות הגמישה יותר רק כדי להפסיק את הריב אבל אז נוצר מצב שהוא תמיד צודק ואני לא בסדר תמיד וזה משליח על הריב הבא. בא לי לעזוב הכל וללכת רק כדי שיהיה לי כבר שקט בחיים רק הילד מחזיק אותי. כן, אני אוהבת אותו אבל גם את זה אפשר לשכוח כשרבים כל הזמן. סוחט ממני את כל המיץ עם ריבים מטופשים שכבר הפסקתי לחייך ביום יום. כשהכל בסדר אז כיף לנו אבל זה לא נמשך הרבה זמן, רוב חיינו אנחנו רבים. גם אם הכוונות שלו טובות, למשל הוא רוצה שנישן מחובקים, באמת שניסיתי אבל לא נוח לי, ממש לא נוח. אז הוא לא יכל להבין ומתחיל ריב. טוב, חפרתי, אולי כדי לשחרר קצת לחץ. תודה.

חן היקרה, מתוך פנייתך נדמה שלאחר שבע שנים של היכרות וחיים משותפים בינך לבין בן זוגך חי בחודשים האחרונים משבר של כעס, תרעומת ומתח, כביכול ללא סיבה יש מאין. אתם מכירים כבר מספר שנים די ניכר, נשואים שלוש שנים ולא נתת שום רמז שהיו חיכוכים כלשהם בעלי משמעות קודם לכן. הגורם הדרמטי שנכנס לחייכם הוא לידת בנכם אשר כעבור כמה חודשים להיוולדו עולה לפני השטח משבר עמוק וגדול של קוצר רוח, חוסר שביעות רצון, תרעומת וכל שאר הגילויים השליליים מצד בן זוגך כביכול ללא סיבה גלויה לעין. יתכן שהדבר קשור באופן מודע או לא מודע ללידת הבן, אך מה שברור הוא שיש להבין את הרגשות וההתבוננויות של כל אחד מכם אשר הובילו למצב הנוכחי. קיים כלל האומר שאין תוצאה ללא סיבה. כלומר, יש סיבות וגורמים רבים להיווצרות המצב הנוכחי שמשום מה או שאינך מודעת אליהם או שפשוט לא ציינת אותם. אני מציעה לגשת לגורם מקצועי לשם בירור מצב העניינים ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בעלי מרבה לצפות בפורנו ואני יודעת משיחות שעלו בינינו שהוא מעוניין להגשים פנטזיה עם בחורה. מכיוון שהוא ביישן, חשבתי לנסות להכיר לו בחורה למפגש חד פעמי כדי שיירגע מהעניין ומהאובססיה הזו ואולי גם ירסן אותו מעט מסרטי הפורנו. מה דעתך?

פונה יקרה, אובססיה מטבעה איננה חד פעמית. זאת עליך לזכור ולדעת. אדם שיש לו אובססיה לשוקולד, לסקס עם בלונדיניות, לסקס ביזאר, לשופינג או לכל דבר אחר, לעולם אינו מסתפק באקט חד פעמי, ולעולם אקט חד פעמי אינו מרגיע את היצר. טבעה של האובססיה שהיא קבועה, במרווחי זמן מסוימים, תלוי בנושא הנדון. האם את רוצה להפוך לסוכנת מין של בעלך? אני חושבת שהמקרה הנוכחי דורש פניה לטיפול זוגי ואם יש צורך אחד מכם או שניכם יוכלו להמשיך לטיפול אישי פרטני. הרעיון שלך של לסדר לבן זוגך מפגש חד פעמי עם בחורה נשמע לי מאוד לא מוצלח, וזאת בלשון המעטה, כי מי ערב לכך שהוא לא יעלה על הגל וימשיך איתה לקשר רציף והמשכי, וכך הלאה וכך הלאה לבחורה הבאה? כל טוב ובהצלחה, אילנה

הבן זוג שלי כל הזמן נכנס עם הטאבלט והפלאפון לשירותים . לא שזו הבעיה אלא, שהוא יושב שם 40 דקות. ואחר שעה נכנס לעוד 30 דקות ובקיצור אם אני אקח את הזמן שהוא מחוץ לשירותים זה מועט. מצאתי שהוא גולש באינטרנט בטאבלט ומוחק כמו כן בפלאפון נענע סלבס וכל מיני רכילויות על נשים שברובן ערומות. הוא מוחק ... כל הזמן לאן שהוא נכנס. אני לא יודעת אם הוא עושה זאת בשירותים כי הוא מכבד אותי ולא נעים לו להסתכל על נשים אחרות מאידך, ההסתרה הזו לא נעימה בכלל. האמת לא יודעת מה עדיף על מה ואני כל הזמן בספק עם האמון שלו. בגלל כל מיני אמירות: " במקרה אחר לא הייתי נשאר", " את לא התזה שלי" וכל מיני הערות על נשים

פונה יקרה, מתוך דבריך את חושדת כי בן זוגך משתמש בשירותים לא רק למטרה המוקדמת לה נועדו מלכתחילה אלא משתמש גם לשם אוננות. אוננות אפשר לבצע בצורה הרבה יותר נוחה במיטה או בכל מקום אחר שאינו דווקא השירותים. ראשית, אני חושבת שעליכם לדבר גלויות על עניין האוננות והפורנוגרפיה, להציף אותו גלויות ולבקש שלא יתרחש דווקא בשירותים כי אולי לפעמים גם את צריכה להשתמש בהם. מעבר לאתר בבית שבו תבוצע האוננות, עולה השאלה הכללית של הפרופורציה בין מינון יחסי המין שלכם הזוגיים (התדירות והאיכות) לבין מידת האוננות והעיסוק בפורנוגרפיה של בן זוגך. אלו הן שאלות של תיעול האנרגיה המינית של כל אחד מבני הזוג - נושא בהחלט רלוונטי אצל הרבה זוגות כיום. קיימת בעיה נוספת שאת מעלה ואלו אמירות של אי קבלה או דחיה של בן זוגך כלפיך, שהן לא חייבות להיות בהכרח על רקע גופני או מיני, וכך או כך יש לברר מה הרקע להן ומה הכעס המסתתר מאחוריהן והאם יש דרך להתמודד איתו. קיימות כאן שתי בעיות שאת מעלה - האחת מינית על היבטיה השונים, והשניה בין-אישית שאינני יודעת לאיזה תוכן היא מתייחסת. מה שברור שאתם צריכים לשבת ביחד, להישיר מבט זה לזו ולדבר על הדברים שחלקם נעשים כאילו במסתור. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, חברה שלי נראית מעולה ומאוד סקסית. הקשרים בינינו טובים ואמיתיים. מן הסתם גברים מתחילים איתה ואני מוצא אותה לא פעם מפלרטטת. היא אוהבת אותי מאוד ואני אוהב אותה. אני מבין שאין כל כך מקום לקנאה בזוגיות טובה למרות שלא יכולתי לפעמים להתאפק ולהגיד לה לנתק קשר שהיה לה בעבר (והיא ניתקה). אחת הדרכים שלי להתעלם מהקנאה היא להגביל את הרגשות שלי כלפיה אבל איני רוצה בכך. תסבירי לי בבקשה איך אני מעלים את המחשבות על הקנאה ונפטר ממנה. אני חושב שאם הקנאה תעלם אני אהיה יותר מאושר.

פונה יקר, נמשכת לחברתך בין היתר בשל צורתה החיצונית היפה והסקסית. מאחר וכך אתה מניח שהיא מהווה אובייקט מושך גם עבור גברים אחרים ואתה מקנא לה. קנאה היא תחושה הנובעת מחוסר ביטחון בערכך העצמי הפנימי. כאילו מי שאתה אינו ראוי מספיק לאישה כה יפה ומושכת והפתרון שאתה מוצא לכך הוא להנמיך את רגשותיך כלפיה. קיימות בפניך שתי אפשרויות: 1. לבחור בת זוג שאינה כה יפה ומושכת, ואז אולי להיות קנאי פחות, מה שאני מבינה שאינו כה רלוונטי כרגע. 2. לגשת לטיפול פסיכולוגי אישי כדי להבין כיצד אתה מקנא וחש חוסר ביטחון כלפי אישה האוהבת אותך ואשר בחרה בך כבן זוגה. הרי הייתה יכולה לבחור גם בגבר אחר, מאחר ויש בפניה, לפי דבריך, יכולת בחירה די נרחבת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אני בת 25 ולפני כ 1 וחצי הייתי מאורסת למישהוא במהלך האירוסין התקשר אליי מישהוא באחד הלילות והתחיל להטריד אותי בשאלות כמו ראיתי אותך במסיבה ואני ממש דלוק עלייך יש לך רגליים יפות וכו וכו לדעתי זה היה הארוס שלי ..ולכן לאחר שבועיים של בכי החלטתי ללכת למשטרה ולהתלונן ממש הייתי כאובה יש לציין שהקשר שלנו הפסיק ביוזמתו לא בגלל התלונה במשטרה הוא טען שאנחנו לא מתאימים יש לי רגשות נקם חזקות אליו ועד היום אני בוכה על מה שהוא עשה לי ואני מקפידה עליו ....לאחר שנה שעברתי את המשבר הכרתי בחור מקסים וטוב שאני ממש אוהבת אבל עדיין חושבת על הארוס וכול פעם שאני מדברת עם הארוס החדש שלי על הארוס הקודם אני בוכה וכעוסה ורוצה לנקום בו וגיליתי גם שהוא היתחתן עם מיהשיא ...הארוס החדש שלי ששמע שאני בוכה בגללו ממש נפגע ואמר שאני עדיין אוהבת את הארוס הישן ושיש לי רגשות אליו וזה לא פייר שנתחתן עכשיו הוא אמר שהייתי ממש אכזרית שהלחתי להתלונן במשטרה הוא פוחד שאני יעשה לא את זה גם ...האם הוא צודק בכך שהוא מפחד להתחתן איתי כרגע ובזה שהוא מפחד שאני ילך להתלונן במטרה גם עליו עם יקרה משהוא ביננו?מה את ממליצה לעשות?

אורנית היקרה, אכן סיפור קצת יוצא דופן ולא שגרתי. לא ברור מתוך המכתב אם המטריד הטלפוני בעבר אכן היה ארוסך לשעבר. יש חשיבות האם זה היה הארוס או אדם אלמוני כלשהו. כל סיום הקשר הקודם הוא לא ברור לגמרי וכמו כן לא ברור מדוע כשיש לך בן זוג חדש ואהוב עדיין יש בך רגשות נקם וכעס כלפי בן הזוג הקודם שהמשיך בחייו. האמת היא שהסיפור מעלה תחושה של אי בהירות בין מציאות ודמיון, בין עולם פנימי של רגשות ודמיונות לבין עולם חיצוני של עובדות אובייקטיביות ולא ברור מתוך מהלך העניינים מדוע את עדיין כה מושקעת רגשית בסיפור הקודם. ניתן להבין במידה מסוימת את חששותיו של בן זוגך הנוכחי והייתי מציעה שתפנו לייעוץ זוגי משותף להבהיר את העניינים ביניכם ויתכן שיהיה צורך להמשיך בטיפול אישי בך כדי לנקות את שרידי העבר מתוכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני נמצאת בתהליך גירושין מבעלי שהתגלה כמכור למין(8 שנים ניהל מערכות מיניות עם גברים ונשים, צפה בפורנו באופן תדיר, ועוד). אני מאוד חוששת לבת שלי מבחינת החשיפה שלה לתכנים הללו כשתהיה איתו לבד כמו גם בסיכוי חס ושלום שיפגע בה. האם יש תקדימים משפטיים בנושא? האם יש משהו שעליי לעשות? תודה

ריקי היקרה, אין לזלזל בחששותיך. ביכולתך להתייעץ עם עורך הדין שלך ולבקש לערוך מבחני מסוגלות הורית לך ולאבי הילדה המשותפת. מבחני המסוגלות הם מבחנים אישיותיים המתייחסים לצד המודע והבלתי מודע ויכולים להוות אינדיקציה באיזו מידה קיימת סכנה פוטנציאלית של אי שמירת גבולות נאותים בעניינים של תוכן מיני בין האב לביתו. במידת הצורך ניתן לבקש הסדרי ראיה שאינם כוללים לינה בבית האב. כמו כן ניתן לערב בסיפור את גורמי הרווחה. שאלתך היא שילוב של שאלה פסיכולוגית ומשפטית ויש להתחיל אותה דרך האפיק המשפטי, שהרי עליה להגיע לידי דיון בבית המשפט. זוהי בעיה בהחלט רצינית שיש למצות לגביה את כל הכלים הפסיכולוגיים העומדים ברשות בית המשפט על מנת למנוע פגיעה עתידית אפשרית בבת המשותפת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אז זה הסיפור: יש לי חברה שנה ולכבוד השנה הביאה לי משהו שלא אהבתי ומתוך טפשותי אמרתי שזה לא כמו שאני רוצה, החליטה בעקבות זה שהיא לא רוצה יותר קשר כי פגעתי בה ולפני זה גם איזה פעמיים. הבאתי לה פרחים הכנתי עוגה התנשקנו והיא אמרה שלא אראה זאת כהחלטה.. החליטה שלא רוצה קשר מתוך מחשבה שלא אשתנה למרות שאני בטוח שכן. אנחנו עדיין אוהבים מאוד אחד את השנייה רק שהיא לא מאמינה לי ולא בוטחת מה לעשות? היא נחושה בדעתה וממש קשה לשנות לה את המחשבה! מה לעשות כדי שתאמין לי שלא אפגע בה? אני הכי אוהב אותה בעולם ואני יכול לעשות הכול... תשובות רציניות בלי צניות אשמח לתשובה של בנות גם

פונה יקר, בהחלט אנו מזמינים מבין קוראי המדור גברים ונשים להגיב לשאלה. ברצוני רק לומר קצרות שלא ברור מדוע אי שביעות רצון ממתנה מסוימת הפכה עילה לדרמה של אי קבלה וחוסר אהבה מצידה של חברתך. כידוע, על טעם ועל ריח אין להתווכח ואדם יכול לאהוב מאוד את בן זוגו ויחד עם זאת בתמימות ומתוך רצון טוב לא לקלוע לטעמו בבחירת מתנה מסוימת. טעויות אפשר תמיד לתקן ובהחלט לא ברור מדוע עניין של אי התאמה נקודתית בטעם הפך לסיבה לרצון להיפרד ולחוסר אהבה. נדמה לי שיש כאן דורשנות יתר או סיבות אחרות סמויות לצפות שבן הזוג יגשים 100% של כל המשאלות לגביו. איני חושבת שראוי שצד אחד יבקש זאת - הגשמה מוחלטת של שאיפותיו, ולא פחות גרוע ואולי אף יותר, שהצד הדחוי יבטיח שהוא מוכן לעשות הכל כדי לעמוד בכל מערכת הציפיות ממנו. פירוש הדבר הוא ביטול אישיותו וביטול עצמיותו - דבר שאינו משתלם לטווח הארוך וגם הוא על גבול הבלתי-אפשרי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בזוגיות עם בחור מדהים כבר כמעט 3 שנים, גרים ביחד כבר מעל לשנתיים. לאחרונה גיליתי שהוא חזר לקשר עם האקסית שלו. הוא לא הכחיש, והודה כי הם בקשר כמעט יומיומי לאחר ששלחה לו הודעה. גיליתי שהוא זה שיצר איתה קשר ולא להיפך. הוא לא יודע שאני יודעת את זה. מאז הגילוי אני לא רגועה, הוא סיפר לי שבזמנו היא זרקה אותו בצורה מגעילה (SMS), והם השלימו בחודשיים האחרונים. אני רק אציין שהוא הכיר אותי 3 חודשים לאחר הפרידה שלהם. וזה מפריע לי. מפריע לי שהם בקשר כמעט יומיומי (אין לי בעיה שידברו לפעמים, אבל לא בתדירות כזו!), ושהוא זה ששלח לה הודעה ולא להיפך. למה עכשיו, אחרי יותר מ3 שנים הוא צריך לחזור להיות איתה בקשר? גיליתי שהם מתכתבים בתדירות גבוהה וגם מדברים טלפונית, ובנוסף הוא סיפר לי שהם ישבו פעם אחת לא.צהריים כי היא עובדת בסביבה. עכשיו, אני שמחה בשבילו מצד אחד שהם סגרו את העניין, ואני יודעת שהוא לא בוגד ולא מתכוון לחזור אליה. יש בינינו קשר מעולה, למרות קשיי תקשורת מסויימים לפעמים. אבל זה מטריף אותי! למה הוא צריך להיות איתה בקשר יומיומי? למה הוא שלח לה הודעה בכלל? ולמה הוא דאג אח"כ למחוק את רובן (כן ראיתי מעט מההתכתבויות שלהם, ולא היה שם משהו שמרמז על בגידה, אבל הוא כן דיבר איתה על דברים שממש לא מצאו חן בעיניי)? זה מציק לי. אני לא רוצה להיות חטטנית, אני לא רוצה לחנוק, והוא הבטיח לי שיפחית את הקשר איתה, אבל עדיין זה נורא נורא מפריע לי. האם הקשר הזה ביניהם מקובל ואני סתם מכניסה את עצמי לפניקה?

אופיר היקרה, אני חושבת שיש מקום לכל התמיהות שאת מעלה ולאי הנוחות שאת חשה. אין ספק שקשה לקבל כפשוטו קשר מאוד אינטנסיבי נפשי עם האקסית, גם אם בשלב הזה, וסליחה על החוצפה, הוא עדיין בשלב אפלטוני. נראה שלבן זוגך ולחברתו הקודמת יש סוג של סיפור נפשי משותף מסוג זה או אחר, איני יודעת כמובן את תוכנו, אך הוא מספיק מרתק ומלהיב אותם על מנת להקדיש לו שעות ארוכות של שיחה. משמעות הדבר כי משהו בקשר שלו אליך אינו ממלא אותו עד הסוף ושמסיבותיו האישיות הוא זקוק להתעסק עם הסיפור הקודם או עם כל מה שנבנה ממנו כעת. נדמה לי שזה קצת מעבר ל"לתת ספייס" לבן זוג כי הרושם שמתפתחת במקביל מערכת בינאישית חזקה. לא נותר אלא שתציפו את העניין בגלוי ועד הסוף כדי להבין את משמעותו ולהבין האם בן זוגך מסוגל להוריד באופן משמעותי את מינון יחסיו עם האקסית שלו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

זה מצחיק וגם עצוב כי זה ממש בתחילת הקשר(3 חודשים). קודם כל אציין שאני בן 22 והיא 21,הכרנו בבסיס לא היה ביננו כלום יותר מ"שלום שלום",לאחר שהשתחררתי שלחתי לה הודעה בפייסבוק ופתאום התחלנו לדבר והרבה,גם בטלפון,לא שמנו לב לזמן מרוב הכימיה שהיתה. התחלנו קשר ,המשיכה ביננו היתה מטורפת כחודשיים. באחת היציאות שלנו היא ראתה שיחה שלי בפלאפון עם ידידה שלי(מישהי שאני מכיר הרבה זמן,אין לי איתה כלום אבל הדיבור איתה פגע לחברה שלי באמון) מאותו יום הכל השתנה,הדיבור ביננו לא אותו דבר,שתיקות ארוכות,פתאום היא עייפה כל הזמן כשהיא איתי,יותר מרוחקת,חשבנו להפרד,יותר נכון היא ובסוף החלטנו לתת לזה צ'אנס נוסף,אפילו אמרתי לה שאם היא לא רוצה להמשיך שתגיד אני אבין ואתקדם. אבל כבר כמה שבועות שממש לא טוב לי,ניסיתי לתקן איתה בכל דרך,אבל הכל לא אותו דבר.היא יבשה,עצובה,יותר מדי במחשבות. מה עושים האם כדאי לי להפרד?כי אני כבר מיואש ממנה...

רפאל היקר, מתוך פנייתך מסתבר כי חברתך קיבלה את השיחה בינך ובין ידידתך הוותיקה כביטוי של בגידה בה, נטישה והיעדר אהבה מצידך כלפיה. תגובותיה אליך כיום הן תגובות של דיכאון, התרחקות ואבל על אהבה שהלכה לאיבוד. הרושם הוא כי יש היאחזות בכוח בקשר למרות שנפשה הגיבה בהסתגרות ובהיותה כבויה. החליטו ביניכם האם יש טעם לחפש אהבה במקום בו הנפש מסוגרת וכבויה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

להתנשק.לא אוהבת נשיקה בפה ובטח לא צרפתית. פשוט לא אוהבת את זה.האם זה תקין?? אני נמצאת במערכת יחסים טובה כבר זמן ארוך ,ופשוט לא הצלחתי ללמוד לאהוב להתנשק.אני ייצין שאני אוהבת את כול שאר הדברים-להתחבק,ללטף,לתת נשיקה בלחי וגם אין בעיות בכלל בתחום הסקס. לבן זוגי מפריע שאני לא אוהבת את זה.אבל אני מרגישה שאני נחנקת שאני מתנשקת ושבכללי אני לא מבינה את ההתלהבות וגם שאף פעם לא הצלחתי ללמוד לגמרי איך מתנשקים טוב...

פונה יקרה, אכן שאלה קצת קשה, ולו רק מן הסיבה כי התנשקות היא רצויה וחביבה על מרבית בני האדם כביטוי לאינטימיות ולאהבה. על פניו הסובל מכך הוא בן זוגך, בעוד את חשה נוח עם המצב. לרדת לשורש העניין דורש מוטיבציה אישית חזקה מאוד ורצון עז לשינוי. אינני יודעת אם יש בך את הרצון והמוטיבציה להשתנות בתחום הזה. אם כן, הדבר יחייב פניה לעבודה של פסיכולוגיית המעמקים של גוף-נפש מאחר וההנחה היא כי התנשקות ונשיקות בכלל הם אקט מאוד ראשוני בהתפתחות האנושית. אפשר להשוות זאת ליניקה כך שרתיעה מכך מחייבת טיפול רגרסיבי המתבצע באופנים שונים לכיוון שנות הילדות המוקדמות מאוד, אשר יש להניח שרובן אינן זכורות באופן מודע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

פגעתי מינית בילדות. ביתי נפגעה גם היא לפני כ8 שנים ומאז איני מקיימת יחסים עם בעלי. איזה סוג עזרה עלי לחפש? אני בטיפול אצל מטפל בהבעה ויצירה שהוא גם פסיכותרפיסט..מרגישה בטיפול התקדמות והכלה אבל פחות בתחום התפקודי - מיני. תודה.

רוני היקרה, על מנת להתמקד בטיפול בתחום המיני כגון תשוקה מינית, טראומות מיניות, פנטזיות מיניות וכו' יש לפנות לפסיכוסקסולוג, כלומר פסיכולוג קליני בהכשרתו ובמקצועו שהוא גם מומחה בסקסולוגיה. הטיפול במקרים אלו הוא טיפול גוף-נפש. להלן שלוש כתבות אודות טיפול גוף-נפש המתבצע ללא שום קשר גופני בין המטפל והמטופל. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988222 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2718913 העבודה הגופנית נעשית על ידי גוף המטופל במצב שכיבה באופן הנשלט על ידי התת-מודע שלו. על מנת למצוא מטפל העונה על הקריטריון של פסיכוסקסולוג נא עייני ברשימת איט"ם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני נשוי 5 שנים , אין לנט ילדים למרות טיפולי פוריות. חיי הנישואין היו רצופים משברים וכעסים עקב כך. כמו כן אישתי לא עומדת בתנאי של הסכם הממון שחתמנו לגבי הוצאות הבית. נוסף לכך אישתי משפילה אותי ומשמיצה אותי וגם ובפני מקורבים שלה. כמו כן אישתי מדי פעם בפעם שהיא לא מקבלת את מבוקשה בנושאי כספים ונושאים אחרים היא מאיימת עליו ואומרת שיהיו תוצאות חמורות . בנוסף אין לי בבית פרטיות עקב זה שאישתי מביאה לעתים תכופות ובשבתות את האמא שלה שהיא אישה מבוגרת והיא מתערבת בעניינים אישיים שלו ומכעיסה אותי. היו נסיונות לשיפור היחסים אבל לא הצליח. האם יש טעם להישאר בזוגיות כזאת ? שמח לשמוע את דעתך ומה עליי לעשות בנידון תודה

אמיר היקר, התיאור אודות חיי הנישואין שלך בהחלט לא משובב נפש. אתה מתאר הרבה קשיים, חלקם לא לגמרי מובנים, כגון הסכם ממון לגבי הוצאות הבית המשותפות, שאין זה תהליך אוטומטי או מובן מאליו המתקיים אצל מרבית הזוגות. נשמע שהאוירה המתוחה והכעסנית ביניכם עשויה בהחלט לשבש את הצלחת תהליכי הפוריות, ואולי טוב שכך, כי השאלה היא למה לעבור תהליכי פוריות מייגעים ולהביא ילד למערכת כה מלאה בכעסים ורגשות שליליים? קודם כל שיקבל כל אחד מכם החלטה אם הוא רוצה להישאר במערכת זו, מתוך מחשבה עמוקה מאוד ומתוך בחינת ההתאמה ההדדית, ורק אחר כך יש מקום להשקיע בטיפולי הפוריות הצורכים הרבה משאבים רגשיים וסבלנות הדדית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 25 וכבר עברתי כמה מערכות יחסים של כמה שנים, כרגע אני בתחילת קשר ואני מלאה בלבטים, מאז ומתמיד הייתי טיפוס מאוד נזקק במערכות יחסים, זה התבטא בזה שאני צריכה המון תשומת לב מבן הזוג שלי ויכולה מהר מאוד לפתח רגשות ורצון לקרבה והרבה תשומת לב וצריכה שהוא יראה לי שהוא רוצה אותי מאוד ושאני הכי מושלמת בשבילו ושהוא חושב עליי הרבה כמו שאני עליו ושאני הכי חשובה לו וכל מיני דברים בסגנון. אני לא יודעת האם זה נורמלי ההרגשה הזאת שמשתלטת עליי מרגע שאני נכנסת לקשר עם מישהו או מרגע שאני שמה לב שאני מעוניינת בו האובססיביות משתלטת עלי, אני תמיד רוצה לדעת מה קורה איתו ואיפה הוא עכשיו..לא חייבת פרטי פרטים אבל סתם בשביל להרגיש רגועה, אני מרגישה שאני צריכה לקבל ממנו יחס ואהבה והתעניינות ושאני אהיה פשוט ממש חשובה לו. אם הוא לא מתקשר כמעט יום שלם זה נראה לי פשוט לא הגיוני שהוא לא רוצה לשמוע מה איתי ולא מספר מה איתו ולא נותן לי את היחס שאני צריכה אפילו בטלפון... (לא חושבת שצריך להפגש כל יום או לדבר כל שעה אבל כמה פעמים במשך היום זה חשוב לי) לאורך כל היום אני חושבת על זה ומנסה מצד שני גם להבין שהוא לא יכול יותר מדי לדבר איתי ולתת לי יחס אבל אני מרגישה שאני כל כך צריכה את זה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. הבחור שאני איתו בקשר עכשיו בנאדם מאוד עסוק וגם לא פטפטן גדול אבל שנינו רוצים אחד את השניה מאוד, ואני מוצאת את עצמי כל היום חושבת מה הוא עושה ומחכה שהוא יתקשר וזה גורם לי להכנס לדיכאון כשהוא לא יוצר קשר הרבה זמן ואני פשוט יודעת שככה אני וכמה שניסיתי להתגבר על ההרגשה הזאת זה לא עוזר. אני מרגישה שאני צריכה מישהו כמוני שגם הוא אוהב לתת יחס וצריך יחס חם וקשר מאוד תקשורתי, אני חושבת שיש אנשים כאלה שגם הם צריכים כל הזמן לדבר ומאוד תקשורתיים הבעיה שלא יוצא לי להכיר בנים כאלה וזה ממש קשה לי, אני מתחילה לחשוב שאולי אין הרבה גברים כאלה(?) כי רוב הגברים נרתעים מבחורות "דביקות".. אבל אני עדיין רוצה שיהיה לי באמת מישהו כזה ופשוט לא יודעת איך להכיר מישהו כזה ולא חושבת שאפשר לשנות מישהו שלא כזה להיות כזה... אני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות עם הקשר הנוכחי כי הערתי לו כבר על זה שהוא לא מתקשר מספיק ולא נותן מספיק יחס והוא אמר שהוא רגיל לא להתקשר יותר מדי ולא לחנוק וכו' ושזה גם בגלל שהוא עסוק ולא כל כך אוהב לדבר בטלפון, אבל מצד שני גם אמר שהוא ינסה לשפר את זה ומאז באמת הוא קצת השתפר ובמקום להתקשר פעם ביומיים הוא מתקשר פעם אחת ביום כנראה כי זה מה שמתאים לו ומספיק לו אבל לי זה ממש לא מספיק ואני מוצאת את עצמי חלק גדול מהיום מבואסת וחושבת על למה הוא לא מתקשר וזה גורם לי להיות מבואסת במשך היום. אני לא יודעת אם כדאי להגיד לו על זה פעם נוספת שאני צריכה כל כך הרבה יחס במערכות יחסים כי כבר דיברנו על זה ואני לא בטוחה עד כמה הוא יכול לשנות את זה ולהיות כמו שאני רוצה וממש קשה לי ככה אבל מצד שני אני חושבת אולי זאת בכלל בעיה אצלי שאני יכולה לשנות ולעבוד עליה? למרות שאני באמת לא יודעת איך כי מאז ומתמיד הייתי ככה ולא הצלחתי לשנות את זה אפילו שמאוד רציתי וניסיתי לא לחשוב ולא להתבאס מדברים כאלה אבל זה לא עבד לי... אז הבעיה הראשונה היא שאני לא יודעת מה לעשות עם הקשר הנוכחי שאני די סובלת ממנו (אנחנו ביחד קרוב לחודש) מהחוסר תשומת לב ולא יודעת האם לסיים איתו או לדבר איתו על זה שוב בידיעה שזה יכול להלחיץ אותו וזה לא באמת יעזור, או שבכלל בכללי המצב שלי לא נורמלי?ואולי יש דרך לטפל בזה או לשנות את זה? כי באמת שמאוד קשה לי עם כל מי שלא כמוני ולא מבין את זה... או שאולי אני פשוט צריכה גבר שיתאים לי באופי ואולי באמת יש גברים כאלה שבאמת יתייחסו אלי כמו שאני רוצה ויתנו את היחס הזה כי הם באמת בעצמם ככה ותהיה הרמוניה בקשר? ואם כן איך אני אוכל למצוא מישהו כזה? אני ממש אשמח לקבל פה עצות שיעזרו לי באמת כי אני כבר מיואשת ומרגישה ממש רע... תודה !

רותם היקרה, את אומרת על עצמך שני דברים חשובים מאוד: 1. שאת טיפוס תלותי ונזקק, לפי דבריך, וזקוקה למינון מאוד גבוה של התייחסות תקשורתית ורגשית במהלך היום. הדבר עשוי להצביע לעתים על מצב חרדתי בו יש צורך בקבלת חיזוק חיובי באופן רציף שאלמלא כן את עלולה להיכנס לחרדת נטישה או חרדה שמא אינך רצויה או אהובה מספיק. יש להביא בחשבון שגבר שהוא יציב, שקול, מאוזן, הנמצא בתחילת קשר ולוקח אותו הרבה יותר בקלות ובביטחון לא בהכרח חש צורך ליצור קשר על בסיס יומי ואם אכן קיבל את דעתך ועכשיו אתם מקיימים קשר תקשורתי על בסיס יומי אז הוא בהחלט מבין ומתחשב. 2. לדבריך היו בעברך מס' מערכות יחסים ארוכות טווח. בדקי כיצד התנהלו קשרים אלו. האם היה קשר תקשורתי ורגשי צפוף ותכוף כפי שאת זקוקה לו? האם מערכות היחסים האלו סיפקו אותך? וכמו כן, מה הביא לסיומן? מתוך הדברים מתקבל הרושם שיש בך רמת חרדה די גבוהה ואם כך הוא הדבר, אולי עדיף לטפל בחרדה הפנימית שלך ולא לחפש גבר חרדתי כמוך שבו שני הצדדים ירצו להיאחז זה בזו כתרופה לחוסר ביטחונם הפנימי. נדמה לי שלתקופה של התחלה הקשר בשלב הנוכחי הוא סביר אך בהחלט את יכולה לסיים אותו אם הוא אינו עונה על דרישותיך כבר בשלב הנוכחי. חשוב לעשות את ההפרדה בין רצון לאהוב ולהיות נאהב, ובין הצורך לבדוק כל הזמן מה מתרחש אצל הצד השני ולהיות בקשר תקשורתי מס' פעמים ביום, אשר עשוי להצביע על רמת חרדה ניכרת והצורך בקבלת ביטחון העשוי להעיק על הצד השני. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, יש לי בעיה שהיא יותר הלחץ החברתי וההסתכלות עליי כעוף מוזר עם הבעת דעות. אז הסיפור הוא שמעולם לא הרגשתי צורך ברצון לחבר בניגוד אולי לאחרות שאפשר אפילו לקרוא באינטרנט בפורומים שונים על איזה שהיא כמיהה לחבר למי שלא היה לה והרגשת חסך שאין להן ולחברותיהן יש. לפעמים יש גם קנאה וקרב חתולות והרוב חולמות על לבישת שמלת הכללות ולהקים בית בישרטל , מה שלי אין, זה פשוט מת. אני תמיד הייתי מחוזרת מאוד ולא הייתה לי את הבעיה הזו שלא מתחילים איתי, אבל כן הרגשתי שאני לא רוצה זוגיות המניעים הם שלא הרגשתי בדידות, משהו חסר, לא מרגישה את מה שאחרות אומרות " רוצה מישהו שיתמוך בי" אבל כמו שכתבתי מתחילים איתי וכן הייתי נותנת צ'אנס. זוגיות אצלי נתפסת כמשהו שלילי מ-או-ד כעול, כשמשהו שהחברה לוחצת להתחתן ויש הרבה זוגות ואני מכירה וראיתי שחיים בשקר עם עצמם ולא טוב להם אך סוחבים זאת מטעמים שונים: כלכלית, סקס ובגלל הילדים...ומאותה סיבה גם אני מרגישה שאנשים מתחתנים. אני יודעת שזה קשור לדברים שעברתי בבית הוריי וגרם לי בגיל צעיר לא להיות תמימה ולהסתכל על מה שקורה במשפ' אחרות ולמצוא את הפערים הגדולים בין שגרת חיי למשפ' אחרות. אני פשוט לא אהיה מוכנה להתחתן גם אם אי פעם יהיה לי חבר נפש שכן הכתובה הזו קובעת לאישה את מחיר החופש ברגע שיהיה לה רע. הקשר שלי אם אבי רעוע וזכיתי כל חיי להתעללות נפשית ובעצם להתעלמות מוחלטת ובוז. גם היחס לאמי מאוד מאוד משפיל מצדו וזה כולל גם התעללות כלכלית. היריעה פה קצרה בשביל להרחיב את כל מה שקרה/ קורה. אני רק אציין שיום אחד אימי הזמינה משטרה ומאז הוא עזב אותנו, מה שהציל אותי משיגעון. לקח לי המון זמן להבין שלא כל בית הוא אותו דבר וזה רק נראה כלפי חוץ שהכל וורוד הסודות נשמרים בבטן גם מצד אימי. נראה לי יש לו הפרעות נפשיות או התנהגותיות הוא בן אדם קשה ( כולם אומרים) ודיי בודד. הוא התגרש כבר בעבר אחרי זמן קצר ויש לו ילד מנישואים קודמים שהחלטתי לנתק את הקשר ( וזה סיפור אחר שגם מראה לי שאי אפשר לסמוך על אנשים בעולם) קשה להיות במחיצת אבי ולנהל שיחה של 5 דקות מבלי להתעצבן. שיחה עימו ישר גוררת צעקות וקללות מצידו. קיבלתי חינוך טוב אפילו טוב מידי ואצלנו בבית לא מקללים לא תשמעי את המילה זונה והייתי יכולה לחטוף מכות כילדה אם הייתי מביאה קללות מבגן.כך כשהתגייסתי לצבא ויצאתי לעולם זה היה מאוד צורם לשמוע קללות. כולם תמיד אומרים לי שאני "ילדה טובה" ופתאום בבית שלי אני שומעת את זה? הבנתי שכל מה שחינכו אותי הורי, הם בעצמם בעצם לא כאלה.. הכל התמוטט הם יצרו ממני משהו שלא תואם את המציאות של החיים כולל בזוגיות. אני התנתקתי לגמריי מאבי. יש לי גם אחות עם צרכים מיוחדים ( מוגדרת כאוטיסטית) אבל כל אוטיסט זה דבר בפני עצמו היא מדברת שוטף, אך יש לה גם הפרעות התנהגויות קשות כמו לחזור על שאלה 100 פעם ולדרוש תשובה, לא לישון בלילות, כפיותיות, אמי מעולם לא יכלה לדבר איתי כשהיא בנוכחותנו כי היא דורשת ממנה תשומת לב ושתענה לה ולא לי. מעולם לא הייתי קנאית ואף לא שמתי לב לזה, אימי היא זאת מציינת זאת מעולם לא הרגשתי כך. מעולם לא הרגשתי חג ( לא נוסעים ולא באים אורחים גם בגלל אחותי), וכל שבת זה סיוט בחיק המשפ' כי כולם ביחד. אני אעצור כאן כי אפשר להמשיך ולכתוב שעות... רק אציין שמגיל ילדות התבגרתי מהר ונכחתי לבקר במוסדות וראיתי איך הורים נוטשים את ילדיהם שאהבה זה לא בכל מחיר למרות שככה מחירים לנו. למדתי להעריך מאוד את אימי ואת המסירות שלה לי ולאחותי אבל אני ממוטטת!!! מגיל 20 קשה לי לראות את אימי המתבגרת ואת אחותי עם הנכות וכל הבירוקרטיה וחוסר הטיפול המסור בה. אני עוזרת בבית ויצאי ללמוד באוני' על מנת ליצור שינוי סביבתיואולי להכיר משהו אינטילגנט אבל כל זה גורם לי להשתבלל בעצמי הן מבחינת זה שאני מרגישה שכלפי חוץ אני משדרת משהו אחד ( אני נראית ילדה טובה, נאה מצליחה בלימודים ומפונקת)אך את הסוד אף אחד לא יודע. אני חיה חיים כפולים יש לי רצון להתבודד כי אין לי כח לצאת עם הפרצוף סמיילי כשבעצם בפנים רע. כשהתחלתי לפרוק החוצה אנשים התרחקו ממני ( אומרים שאני פסימית ). יש כאלו בלימודים שמקנאים בכך שאני מצטיינת שוב יש הערות על כך ועל הבית שלי שוב חושבים שאני מפונקת והכל חלק. בחורים שיצא לי להכיר הראש שלהם בסקס מזדמן, שטותניקים ואף אחד לא לרמה האינטלקטואלית שלי או יכול להכיל אותי. יש לציין שמי שמתחיל איתי זה בהכרויות מהרחוב ( בארים, מסיבות) ולא מישהו מהסביבה הקרובה. גם ככה קשה למצוא אהבה ואני לא אחת שמתאהבת בקלות מעולם ההורמונים שלי לא סערו אז כשזה מישהו שלא מכירים בכלל זה יותר קשה . החיבור למצוא נושאים משותפים, משיכה לתת אמון, ביטוחון..ואני מרגישה שהם רק חרמנים מרגישים לחץ בפגישה הראשונה, מדברים על סקס, על מערכות יחסים, מזמינים לדירה..ותכלס לא נראה לי שהם בכלל מחפשים קשר איתי או עם מישהי בכלל. שוב היחס אליי מאוד משפיל מצידם. החלטתי שזהו שאני לא רוצה זוגיות לפני מס' שנים ואין לי מה לנסות וטוב לי ככה בעולם שלי שהוא דיי עמוס בפעילויות שונות. אני המון שנים במצב הזה.לא מזמן מלאו לי 39,ואני מרגישה שאנשים מסתכלים עליי כמשהו לא בסדר הרבה אומרים לי " היית כבר צריכה להיות נשואה" . אני לא הצלחתי להגשים עצמי מבחינת קריירה , עובדת כפקידה ומתוסכלת מאד בייחוד שהסובבים גם במקום העבודה אומרים שאחת כמוני לא מתאימה לעבודה שכזו. אני עובדת עם פסיכולוגים ורופאים. אני לא מצליחה לפרוץ החוצה לעבודה אחרת כי אני נחשבת לפעמים אובר קווליפד בקו"ח הרבה שנות לימודים ופחות עבודה מה שמפריע ל מציאה עבודה.אני לא עוברת ראיונות עבודה שוב בגלל דברים שאני משדרת ( חוסר בטחון וכו') ומראיינים אומרים לי אתזה. בעצם תמיד אנשים אמרו לי שאני צריכה להעריך את עצמי יותר.הכל תקוע בחיים. שופטים אותי מבלי לדעת מה עברתי בחיים רק הסביבה הקרובה יודעת מבינה אך לא יכולה לעשות דבר. אין לי שום עזרה כלכלית מהוריי כך שמעולם לא הצלחתי לעשות שינוי סביבתי ( זה מה שפסיכולוגית אחת אמרה לי בנעוריי). אני מתביישת בעצמי וממה שאני ולאן שהגעתי, ניתקתי קשרים וקשה לי ליצור חדשים בטח ובטח בזוגיות. השיא היה אצל רופא נשים שלעג על בתוליי ושאל שאלות על מגעים מיניים ברזולוציות גבוהות לגבי חדירות, הייתי בהלם והוא אף הוסיף ביהירות ובוז " אם את לא רוצה לא נכריח אותך" יש לציין שכל הגעה למרפאתו ( הוא לא הרופא המטפל) אלא נאלצתי לבצע אצלו בדיקה היא בבוז גיחוך ומתייחס אליי כבתולה גם בראש. אני מספרת לך את זה כי תכלס מעולם לא קיבלתי יחס יפה משום גבר ושוב זה כדור שלג אילנה. כל הזמן רק זוכה להערות סקסיטיות, מיניות, יחס של הגבר השולט והאישה החלשה מה שגורם לי לא לרצות זוגיות ומצד שני יהיו כאלו שברחו עוד בגיל 26 כי שומעים שלא הייתה לי מערכת יחסים. אני לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה שבחלקו לא תלוי בי אלא במזל של הבחורים שאני נקלעת בדרכי. יש בי משהו שטוב לו ככה במצב הזה והיו לי אף מחשבות אובדניות כבר בעבר שהכל אבוד..ומשהו שרוצה לחיות את החיים וקצת מאמין שיש גם גברים טובים.

פונה יקרה, את מספרת סיפור קשה אודות חיים אשר ראשיתם בכאב רגשי במשפחת המוצא על רקע יחסים מאד קשים ומזלזלים של אביך בך, ועל רקע היותך אחות לאישה אוטיסטית. אין ספק שפגעי העבר השאירו בך חוסר אמון כלפי העולם, כנראה בפרט כלפי גברים, אך כללית עם תחושות עמוקות של דיכאון, עד כדי משאלות אובדניות. אינך ממצה לפי דבריך את עצמך ואת לימודיך, כך שאת חיה בתחושת החמצה של החיים. לא כתוב בפנייתך האם יש לך חברות או חוג ידידים כלשהו או שמא את מעבירה את חייך בבדידות חברתית. הסיפור הוא קשה וכאוב ומאחר ולא נשאלה שום שאלה באופן מפורש נראה שאת בעצם מבקשת עזרה לצאת מתנאי חייך הנוכחיים. בהיעדר משאבים כספיים מספיקים עליך לבקש טיפול נפשי במסגרת מרפאות החוץ הפסיכיאטריות של בתי החולים הגדולים או בתי החולים הפסיכיאטריים. בדרך כלל תור ההמתנה אינו קצר אך נראה לי שאלו המסגרות המתאימות ביותר להיות בהן בטיפול. לעתים במקומות אלו נערך גם טיפול קבוצתי, במיוחד לאנשים כמוך שהם סגורים ומתקשים להיפתח. אפשר גם לפנות לייעוץ לאחד מהפסיכולוגים של קופת החולים איתה את עובדת. לעתים גם ניתן למצוא מרפאות ראויות לבריאות הנפש של משרד הבריאות. נסי לעשות סקר בירורים ולראות מה מתאים ביותר עבורך. לאור הסגירות החברתית והדיכאון יתכן שחלק מהטיפול הפסיכולוגי יכלול גם המלצה לטיפול תרופתי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. אני בת 24, נמצאת בזוגיות כבר כמעט 3 שנים, אפשר לומר שזו המערכת יחסים הרצינית הראשונה שלי. אנחנו מאוד אוהבים והוא מכבד אותי, דואג לי ואכפת לו ממני וגמני אותו...כייף לנו ביחד ואנחנו סומכים אחד על השניה ואנחנו כבר מדברים על עתיד משותף יחד. חשוב לציין ששנינו מעדיפים לחכות עם עניין הסקס עד לאחרי החתונה. בנוסף, לשנינו אין ניסיון מיני גדול מדי. אבל יש בעיה אחת שמפריעה לי. מה שקורה זה שהוא לא נוגע בי הרבה (אני מדברת על ללטף , לנשק). דבר שחשוב לציין היא שיש לו בעיה בקיבה שהיא מדבקת ברוק, אז הגבול הוא מאוד עדין בין מה שאפשר לעשות עד שהוא מבריא לבין מה שלא. ניסיתי להגיד לו כמה פעמים שזה חסר לי והוא כן משתדל, ומאז שדיברנו הוא התחיל לחבק... אבל רק לחבק ונעצר שם! הוא יוזם את המגע הראשוני ומפסיק. למשל אם הוא מחבק אותי, מקרב אותי אליו, אז אני מנשקת אותו ומנסה לגרום לזה לזרום (שוב, אני לא מדברת על סקס... אלא על מגע רגיל) והוא לא בדיוק זורם, הוא כאילו מנותק ואני היחידה שפועלת... פשוט משהו נעצר שם... לפעמים עולה החשש שאולי זה לא באמת נעשה מרצון ואולי בגלל שדיברנו על זה אז הוא מנסה לרצות אותי, אני לוקחת בחשבון שכל זה יכול לנבוע מלחץ, ביישנות וכו. אולי גם מפחד שאם זה יתחיל אז יקרו דברים מעבר לזה. אני מאוד רוצה לדעת ולשנות את המצב... ואני גם מאוד רוצה לדבר איתו על זה אבל מרגיש לי כבר לא נוח שאני היחידה שיוזמת על זה שיחות ושאני אולי היחידה שזה מפריע לה מבין שנינו. כי אם זה ככה אז אני מניחה שיש פה בעיה. אשמח אם תייעצו לי מה כדאי לעשות. תודה מראש.

פונה יקרה, למעשה את מדברת על זוגיות רגשית וחברית טובה ונעימה עם היקף מגע דל ביותר ומצומצם ביותר. למעשה קיים ביניכם רק סוג של מגע של לטיפות. מאחר ואמרת שבן זוגך לוקה במחלה כלשהי בקיבתו הייתי ממליצה שתיגשו קודם כל שניכם יחד לרופא המטפל בו על מנת לברר מהי המחלה, האם היא כרונית, האם היא מדבקת ואם כן, באילו דרכים היא יכולה להיות מדבקת. כל העניין נשמע לי לא מוכר לחלוטין ולפיכך אני מתקשה לחוות דעה בעניין. אם אכן יש כאן תופעה רפואית ברורה בעלת יכולת הדבקה יש לדעת האם זהו מצב כרוני שיימשך או מצב חולף, ואם כן עד מתי. אם אכן שיקול ההדבקה הוא הדומיננטי בעניין הרי שבן זוגך לוקח אחריות לבריאותך וחושש להדביקך. כתוצאה מזה ההתנהגות היא כשל הימנעות. אם התופעה הרפואית אינה מדבקת, או רק בתנאים מסוימים, עליכם לברר מה כן אפשרי מבחינת מגע ביניכם. בהיעדר מידע על המחלה איני יודעת האם מדובר כאן באחריות וזהירות מצד בן זוגך או האם מדובר כאן על רתיעה ממגע, שזוהי כבר בעיה פסיכולוגית הדורשת טיפול. כך או כך המצב הגופני ביניכם נראה בלתי מספק עבורך בעליל ובהחלט ניתן להבנה ושאלת מיסוד הקשר לכדי נישואין בעתיד כלשהו אינה מבטיחה שאם ימשיך המצב הפסיכולוגי או בריאותי הנוכחי שאכן יחול שינוי משמעותי בהתנהגויות המגע ביניכם. מומלץ לרדת לשורש העניין ולברר היטב מה קורה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, שמי אמילי, בת 24. אני וחבר שלי ביחד כבר קרוב לשנה וחצי. בשנה הראשונה לא היו בעיות כלל בחיי המין, אך כעת, בהדרגה, אנחנו שוכבים הרבה פחות, הוא יוזם פחות את הפעילות המינית וכשאני מנסה ליזום מגע מיני בעצמי אני נתקלת בתגובות אדישות מדי פעם- מה שלא היה קורה בעבר כלל. אציין גם שאנחנו גרים יחד, מערכת היחסים שלנו מצויינת, אנחנו חברים טובים ומוצאים אחד את השנייה מושכים ואטרקטיביים. הוא קנאי לי, וכן כועס כשאני מקבלת תשומת לב מגברים אחרים, כך שהאדישות שלו מוגבלת מאוד לאינטראקציה המינית בין שנינו. לפני כחודש חזרתי מהלימודים וגיליתי שהוא נמצא לבד בבית ומאונן מול סרטי פורנו. מה שאני לא מבינה זה מדוע יש טעם לשבת בבית ולאונן מול סרטי פורנו בזמן שהוא חווה אורגזמה בכל פעם שאנחנו שוכבים. שאלתי אותו אם הוא נמשך אליי פחות ואם הוא היה רוצה שנעשה משהו בנידון והוא אמר שהוא נמשך אליי מאוד. עדיין, הפעילות המינית בינינו פחתה אך כעת אני יודעת שהוא כן רוצה לחוות גירוי מיני לבד, מול המחשב (מה שכנראה בה על חשבון הסקס בינינו). זה מפריע לי, ופוגע בי ואני לא יודעת מה לעשות. הייתי רוצה את עצתכם בנושא. תודה.

אמילי היקרה, התופעה שאת מתארת היא בהחלט שכיחה ונפוצה למדי, לצערי. יש גברים שלאחר מעבר למגורים משותפים חל אצלם פיחות בדחף המיני כלפי בת הזוג בלי שהם עצמם יודעים מדוע. לקטגוריה זו של גברים קל יותר מבחינה פסיכולוגית להגיע לפורקן מול סרט אירוטי באוננות מאשר להגיע לפורקן באמצעות יחסי מין. הסיבה היא פסיכולוגית ואין הם יודעים להסביר אותה לעצמם. מה שכן ברור, שפורקן באמצעות אוננות גוזל פחות אנרגיה נפשית ופחות צריך להתייחס לבן הזוג השני. אני שמחה שיחסיכם טובים וששניכם מוצאים אחד את השני מושכים מבחינה מינית. מומלץ היה לדעתי שבן זוגך יפנה לטיפול פסיכוסקסולוגי מעמיק על מנת שיבין את המתרחש בתת מודע שלו. להלן לינק לכתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2745353 כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני בת 36 נשואה לבן 32 כ-4 שנים שניים בני 2.7 ו- 4 חודשים. אני אקדמאית ובן זוגי ללא השכלה ועובד מאוד קשה מוקדם בבוקר וחוזר ב2300 טרם קיימנו יחסי מין מהלידה כי אני לא מעוניינת בעיקר מהסיבה שאני סוג של מענישה אותו אחרי שאנחנו רבים על איזה משהו. הריבים שלנו לרוב על כך שאני לא מנקה מספיק את הבית או שהוא טוען שאני רעה שאני לא מתחשבת בו שהוא צריך לישון יותר בשבתות. בסה"כ הוא כן משתדל לעזור מתי שאפשר ומושיט יד לנקות את הבית ועם הילדים אבל לי יש את הצורך בעוד אני רוצה שהוא ישקיע יותר ביחסים עם הילדים ואיתי וישוחח אתנו וישחק איתם יותר בלי שאבקש. אני אוהבת אותו אבל יש לי רצון לאהוב יותר ושתהיה הרמוניה בבית. כואב לי שעד שהוא מכין פעם באלף שנה איזה סלט בשבת בערב אז אם אני מבקשת שיוסיף לי גמבה כמו שאני אוהבת אז שיגיד מילה טובה כמו "בטח בשבילך מתוקה שלי" אבל במקום הוא אומר שלא בא לו ליד הבן שלי שלומד מההתנהגות הזו. אני עושה הכל בבית(אוכל, כביסות, ניקיונות ומתקתקת את הילדים) גם עכשיו בחל"ד וגם כשאחזור בקרוב מאוד לעבודה שהיא במשרה מלאה! אני רוצה לחזור לשלווה שהייתה בינינו אבל עד שזה לא יקרה אני לא מוכנה לקיים אתו יחסי מין והוא כועס. ( אמרתי לו שיהנה מול המחשב מצדי וגם שילך לזונה וסליחה על הביטוי) יש לציין כי מהלידה הוא ישן בסלון ואני במיטה בטענה כי הוא לא רוצה להתעורר מהתינוקת (למרות שהיא מתעוררת רק בבוקר!!!) והוא ניסה לחזור לא מזמן ואני החזרתי אותו לסלון כי נוח לי ככה יותר. איך ממשיכם מפה ומה לא בסדר אצלנו? תודה 0

אורית היקרה, לא נתקלתי עוד במקרה שכעס וענישה עוררו אהבה והתחשבות. נתקלתי רק במקרה שאהבה ונתינה מעוררים בתגובה אהבה והתחשבות. נראה לי שהשימוש בהימנעות מינית כדרך ענישה היא בהחלט דרך לא ראויה המייבשת את שניכם, מה גם שאת מביעה עמדות של כאילו אדישות עד כדי זלזול בבן זוגך לגבי האופן בו את מציעה לו סיפוק מיני. במקרה הנוכחי אין המשאבים העומדים לרשותכם כזוג מבחינת הזמן ואולי גם הכסף מסוגלים לענות על כל הצרכים. בן זוגך עובד 18 שעות ביממה. אין ספק שפרט לזה כל מה שהוא רוצה זה לישון. מהיכן יהיה לו הכוח הפיזי והרגשי להתייחס לילדים ואליך במהלך השבוע? לגבי שישי-שבת, חשוב קודם כל לשפר את הקשר הזוגי ביניכם ולא לבקש ממנו להקדיש את עצמו גם לילדים - דבר שאופייני מאוד לאמהות לילדים קטנים. נראה שאין לכם זמן איכות זוגי כמעט לחלוטין ואת מעט הזמן שיש לכם אתם מעבירים בביקורת הדדית מיותרת. אין ספק שלך קשה להיות הורה יחיד מטפל אך זה כרגע המצב, ועדיף יהיה, הודות למשכורתך עת תחזרי לעבודה, לשכור שירותי עזר בנקיון הבית. אין אלו מותרות במצב בו תהיי אישה עובדת משרה שלמה, ולאחריה אישה העובדת במשרה שלמה כאם לשני פעוטות הממלאת את כל צרכיהם. שניכם עובדים קשה ומשקיעים הרבה, והאשמות של "למה לא" ו"מה שיש אינו מספיק" רק מעכירים את היחסים ביניכם ומכניסים אתכם למאבק כוחות והתרחקות. אם ביכולתך לקיים יחסי מין בהחלט הייתי ממליצה להכניס אותם לתוך תמונת הביחד ולא להפוך את מניעתם לכלי ענישה. זו דרך מסוכנת מדי. מי שאומרים לו הרבה פעמים ללכת יתכן שבסוף יקום ויילך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני בחור בן 25 סטודנט לתואר שני ולכאורה לא חסר לי כלום אבל הבעיה היא שאני ... גיי, למרות ההכחשות שלי בשנים קודמות בסוף החלטתי to face it. חשוב לציין שיש לי משיכה לנשים כמעט בכל פן חוץ מהפן המיני כלומר שאני מעריך את האישיות, האופי והיופי של האישה ולא יכול לתעלם מאישה יפה או חכמה אבל אני מרגיש את זה בלב..ולא באיבר אחר כמו סטרייטים. אני מסוגל לתאהב בנשים ותאהבתי שלוש פעמים בנשים במשך חיי. אני שואף בכל ליבי לבנות עם בת זוג זוגיות יציבה לכל החיים ומלאה באהבה והחלום שלי זה לתחתן ולהביא ילדים. מצד שני המשיכה שלי לגברים היא מינית נטו אבל מאד עוצמתית. השאלות שלי ספציפיות ואני אשאל ישר ולעניין: 1)האם ויאגרה (או כל תרופה אחרת שעושה את העבודה) יכולה לעזור לי להפוך מינית לסטרייט רק לכמה שעות ולהמיר את האהבה העצומה שיש בלבי לבת זוגי לזיקפה שתהפוך את חיי למושלמים ולאפשר לי להתחתן ולהביא ילדים? אני יודע שכדי שתרופה זו תעבוד צריך איבר מין תקין פיזיולוגית (וי) ושצריך משיכה מינית שתהווה את הטריגר ההתחלתי לזיקפה (וי-אני יכול להסתדר עם זה בכמה דרכים אז לא מדאיג אותי) ושיש לה לא מעט תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים. 2) האם לספר את הסיפור שלי הנ"ל (האמת) לרופא יכול לשכנע אותו לתת לי ויאגרה בתור בחור צעיר ובריא לגמרי? או שזה לא יספיק לשכנע אותו? 3)האם ניתן לקחת כמות קטנה יותר של תרופה (נגיד חצי כדור) כדי להוריד את הסיכונים לתופעות לוואי וסיבוכים? (4) עדיין אקבל אפקט אם כי חלקי-לא? נ.ב. נא לא לתת תשובות מסוג "תהיה את עצמך" אני רוצה משהו פיזי שעובד. וגם בבקשה לא לפתוח את הדיון של "לעבוד על" בת הזוג הרי האהבה שאני אישא לה ולילדיי בליבי לא תסולא בפז שלא לדבר על הנאמנות שלי. בתודה רבה מכל הלב לא יכול לחכות לתשובות דוד

דוד היקר, כדורי האון יוצרים זיקפה אך ורק במקרים בהם קיימת תשוקה מינית אשר מסיבות גופניות או מסיבות אחרות פסיכולוגיות אין התשוקה מתבטאת בזיקפה. בהיעדר תשוקה מינית כדור האון (כגון ויאגרה) לא יעשה שום עבודה. לדוגמא, אם אדם "סטרייט" ייקח כדור ויאגרה ויישב לענות על תשובות במתמטיקה או לערוך ארגון של תדפיסי הבנק שלו, או כל מטלה אחרת שאינה מעוררת בו תשוקה מינית, הוא לא יקבל זיקפה. זיקפה יש מאין, כלומר הזרמת דם לאיבר מין, ניתן היה לקבל בשיטות של שנות ה-80 על ידי הזרקה לפין בזריקת דחף של פפוורין והקוקטייל שהלך איתו. במקרה זה, באופן כימי בהתאם למינון שהותאם על ידי האורולוג המטפל נגרמה זרימת דם לפין אשר הביאה לזקפה גם בהיעדר תשוקה מינית. כל רופא משפחה או אורולוג ישמח לתת לך ויאגרה - למה לא? זכותך לקבל ויאגרה גם כהומוסקסואל המתקשה בשמירת זקפה במגע עם גברים. אתה יכול לספר את מלוא סיפורך לרופא או לא. פשוט לומר שיש לך בעיות זיקפה ולבקש ויאגרה. כאמור, אני מטילה ספק ביכולתה להביא לזיקפה בהיעדר תשוקה מינית לאישה ספציפית או בהיעדר מגע בגוף אישה תוך כדי התהליך. כל התשובות ביחס לאפקט התרופתי יש לדון עליהן עם הרופא נותן המרשם. כאמור, לדעתי הבעיה שאיני בטוחה שזו הדרך הנכונה ללכת בה אך זכותך המלאה ללכת בה. השאלה היחידה שלדעתי כן אפשר לתת עליה את הדעת, מאחר ואתה טוען שכן התאהבת בנשים אך לא באופן מיני, האם יש בך פוטנציאל לביסקסואליות. אני מכירה באופן אישי מספר אנשים שהם ביסקסואלים באופן שמקיימים יחסי מין תשוקתיים עם בת הזוג, כאשר טווח התשוקה נע על סקאלה מסוימת מנמוך לגבוה, ובמקביל (כמובן לא באותו הרגע) מנהלים בגלוי או בסתר חיי מין הומוסקסואליים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

לאשתי אח ואחות נשואים עם ילדים , יש לי קשר טוב עם אחותה הגדולה אבל עם אחיה הקשר מאוד מאוד רופף , אין לי תקשורת איתו , אני לא מרגיש בנוח בסביבתו ולמרות זאת אני הולך עם אשתי כשאחיה מזמין לביתו וכמו כן אינני מתנגד להפך שאשתי מזמינה אותו עם בני משפחתו אלינו . אינני רואה כל צורך למערכת יחסים עמוקה ורחבה יותר איתו כמו יציאה לטיולים , מסעדות ובילויים יחד וזאת לאחר שנכבתי בעבר בגלל התיחסותו למשפחתו בלבד והתעלמות מדברים נוספים שגרמו לי לסרב להיות במצבים דומים בעתיד . אינני חושב שעלי להיות במקומות ובסביבת אנשים שאינני מרגיש בנוח איתם , אני מכבד את אשתי הולך איתה מדי פעם לאחיה ולא מתנגד שנארח אותם אצלנו למרות שזה קשה לי אבל אני עושה זאת עבור אשתי . לאחרונה אשתי טוענת שעקב סירובי להגדיל את המפגשים עם אחיה כמו טיולים , מסעדות ובלויים יחד והגדלת הביקורים אצלו והוא אצלנו אני פוגעת בדרך עקיפה ביחסים ביניהם , האם לדעתך אשתי צודקת , הרי אינני מסרב ומונע את היחסים שיהיו רחבים יותר של היחסים שלהם אני פשוט לא מוצא את עצמי ביניהם ואינני חייב לדעתי להיות ביניהם , אין לי כל קשר ליחסים ביניהם , אין לי כל השפעה ליחסים טובים או רעים ביניהם ואינני רואה איך אני משפיע לרעה על היחסים שלהם ומה הקשר שלי ליחסים שלהם הרי לא התחתנתי עם אחייה , זה נכון שמשפחה לא בוחרים אבל אני מכבד את אשתי ולא שם רגלים ליחסים ביניהם וזורם איתה במגבלות שלי . אינני רואה כל אסון וכל פגיעה ביחסים שלהם באם לא אצא איתם יחד לבלויים משותפים , אני לא חייב לסבול את היחס האגואסטי והקמצני של אחיה , זה לא אח שלי זה אח שלה ולא נעים לי להיות בסביבה ולא נראה לי שמשהו יכול לחייב אותי להיות בסביבה עם אנשים שלא נעים לי להיות שם , האם אני צודק , או טועה , ועלי לשים מסכה ולהצטרף לאשתי על מנת לא לפגוע ביחסים שלה עם אחיה ?תודה

ציון היקר, במקרה הנוכחי שניכם צודקים - כל אחד מהזווית שלו, ולפיכך עליכם לשוחח ביניכם תוך הבנה שהזוגיות שלכם, ואיכות הקשר ביניכם, היא במקום הראשון ושעל שניכם להגיע להסכמה ביניכם על המידתיות בה תיחשף לאחיה באופן שלא תצא סובל מדי מהמפגש הלא נעים שלך איתו ומצד שני לא תטרפד מפגשים משפחתיים. מובן מאליו שכאשר רק אשתך יוצאת לבילויים נוספים עם משפחת אחיה בלעדיך, קיים כאן מסר של הימנעות והסתייגות שלך - מה שאכן קיים במציאות. כמובן אינך חייב לכבד כל אדם וכמובן שאינך חייב לבלות מעבר לתדירות שאתה מסוגל לה. עליך להסביר זאת לאשתך והיא מצידה תמצא את הדרך הדיפלומטית הנאותה להעביר את המסר של מפגשים חלקיים בינה לבין משפחת אחיה במידה והם רוצים לצאת לבילוי משותף. שוב אני מדגישה, זכותך להימנע מחברת אנשים בלתי נעימים לך ובו בזמן ברור מאליו שאם ניכרת הסתייגות במספר המפגשים ובאופי הבילוי בהם הדבר מצביע על הסתייגות מן הקשר הבין-משפחתי, כך שגם אשתך צודקת מן הזווית שלה. כך או כך יש להעדיף את שלום הבית של עצמכם ואת איכות הזוגיות הטובה ביניכם על פני כל שיקול אחר. בעצם הדבר מחייב הסברים הדדיים ומשא ומתן ביניכם תו התחשבות האחד בשני. כל טוב ובהצלחה, אילנה