פורום זוגיות, פרידה וילדים

..שלום רב..אני בת 25 וחצי יוצאת עם מישהו בן 27 מזה חצי שנה.. הקשר שלנו ממש טוב, אנחנו מדברים על הכל ובאמת מרגישה מצויין..אני בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון שלי..מתחילת הקשר דיברנו על לטוס בסוף הלימודים שלי לאוסטרליה לכמה שנים כדי לעבוד ולחסוך לבית משותף...לפני כמה ימים בשיחה אקראית ממש ..בן זוגי אמר לי שהוא חשב על זה קרוב לחודש ושהכיוון שלו כרגע זה להשתקע בחו"ל אם הוא יסתדר שם ואם יילך לנו טוב..הסברתי לו במפורש שאני לא מעוניינת לעזוב את הארץ שלי בגלל משפחתי וגם בגלל כמה שקשה פה מכל הבחינות כמעט אני לא חושבת שאוכל לחיות בחו"ל ולהשתקע שם יותר מכמה שנים...השיחה המשיכה והוא אמר שהוא רוצה חיים בחו"ל ושגם אם זה יעלה לו בקשר שלנו בסוף זה מה שהוא רוצה..אני התעצבנתי ורבנו ..לאחר יום וחצי הוא התנצל בפניי ואמר שכאשר זה יעלה על הפרק ונגיע לשם אז אנחנו נחליט ביחד החלטה שטובה לשנינו ושכרגע אין טעם לריב על משהו היפותטי...הפחד שלי הוא שאני אבזבז שנתיים על הבחור הזה והדעה שלי ושלו לא ישתנו ואז אני ארגיש בזבוז או שאני סתם אזרוק את הקשר הזה כרגע מבלי לדעת מה יהיה בעתיד...מה לעשות? תודה רבה

נטלי היקרה, שניכם צודקים! מצד אחד, את יכולה לנסוע עם הבחור לשנתיים שלוש ואם הקשר יהיה טוב ומעניק לשניכם אולי יהיה שווה להישאר במקום שתהיו. מצד שני, יכול להיות שלעומת האידאה הנוכחית כעבור מספר שנים שניכם תחליטו לחזור לארץ. בנוסף, במידה ויתגלו פערי העדפות ביניכם בעוד פרק זמן של מספר שנים עולה כאן שאלה האם זהו בזבוז זמן לחיות עם בחור אותו אוהבים ואשר טוב איתו X שנים ללא נישואין, ואחר כך לשנות לבן זוג אחר, או שבגיל 25 וחצי יש למצוא את האחד והיחיד (מה שכמובן נראה רק בהתחלה), להינשא לו במקרה הטוב ואולי בעתיד יתגלו חילוקי דעות בנושאים שונים ומשונים. בקיצור, אתם יוצאים רק חצי שנה. סיימי את התואר, ראו איך הדברים מתגלגלים וסעו לשנה נסיון, אשר בסופה תחליטי האם זה קשר ששווה לך על פני קשרים אחרים או שאת חותכת וחוזרת חזרה. למעשה אין כאן שום תשובה חד משמעית שניתן לתת פרט למשפט "ימים יגידו" ותני לזמן לעשות את שלו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה היקרה, אני מתנצלת מראש על הסיפור שלי שהוא ארוך, סבוך ומסורבל. הפרטים החשובים: אני בת 40 נשואה 18 שנים ואמא ל-3 ילדים אני בחורה כובשת ויפה , לא קונבנציונאלית ומלאת כישורים. לפני שנה מתוקף עיסוקיי המקצועיים ברשת האינטרנט, הכרתי בחור רווק שצעיר ממני בשמונה שנים חיצונית על פניו זה לא נראה אבל בגיל זה ספור.. לאחר שהתחלנו להכיר על מנת לתת משירותיי המקצועיים , גלשנו לשיחה אישית יותר. לאט לאט עם הזמן נעם לי קולו וקולי נעם לו וזה רק בטלפון. התחלנו לנהל שיחות עבודה ואישיות במשך כמה שבועות, עד שלילה אחד גלשנו לשיחה עד אור הבוקר. מאותו היום הרגשתי משהו שקורה לי ועפתי באוויר, הבחור לא מיהר לגלות רגשות, מאידך היה מתקשר הרבה בטענות לעבודה ומשם שוב לשיחות אישיות. לאחר חודשיים של הכרות ושיחות נעימות וארוכות בטלפון ובסקייפי. טסתי לחו"ל הוא זכר את הטיסה שלי וצלצל אליי בדיוק שהגעתי לנתב"ג כאילו "בירר" מתי הטיסה אמורה לצאת. דחיתי את השיחה כי בן זוגי נכח עימי, הוא לא וויתר וביקש בסקייפי שאתקשר אליו בין מדפי הדיוטי, ושתהיה לך טיסה נעימה כתב". ששאלתי אם זה משהו דחוף , הוא השיב " לא , לא ביזניס"..." מייד הבנתי שהוא פיתח אליי רגש, ועשיתי הכל כדי להתקשר אליו, התקשרתי ושמעתי התרגשות גדולה ודיברנו קצת וכאילו הוא נרגע. אחר כך שלח הודעה שאני יפתח את הסקייפי בחו"ל - כמובן שהטיול שלי התקלקל כי מרבית מהזמן הוא היה תקוע לי במוח -בין לבין שוחחתי איתו גם שם בקצרה בסקייפי עד שהוא החליט להיעלם באמצע השיחה. מאז המשכנו את הקשר, אבל טרם דיברנו על אהבה כאילו רק על בזניס ועל הדרך שיחות אישיות. לאחר תקופה ממש נקשרנו, עד שהתחלתי להרגיש שהוא תקוע ולא ממהר להיפטר ממני אבל מצד שני גם לא מתקדם. יום אחד הוא ביקש בבדיחות הדעת : " תעזבי את הילדים ובואי לגור איתי בתל אביב". אני מאמינה שבכל צחוק מסתתרת לה אמת. עברו מספר שבועות וניסיתי להדליק אותו בבקשה שאני רוצה להפסיק לבצע את הפרויקט בשבילו. שיחפש לו מישהי או מישהו אחר. ניסה לשכנע אבל סירבתי. בסוף הוא קצת כעס והקשר נותק. לאחר מספר שבועות הרגשתי קושי בלעדיו וקראתי לו שוב בסקייפי, הוא העריץ את כישוריי ואת הייחודיות שבי. לאט לאט שוב הקשר התהדק והתחלנו לשוחח בטלפון ביותר פתיחות. סיפקתי לו פרויקטים חיצוניים כי רציתי שהוא יצליח כי הוא היה בתחילת דרכו בעסק שלו. (איש אינטרנט) ושוב שיחות ארוכות והקשר הולך ומתהדק וכל זה רק בטלפון - ואז יום אחד נפתחנו ממש אחד לשנייה בזכותי,ידעתי לפתוח אותו ראיתי שהוא במצוקה מטראומה מהילדות ועליתי על זה לבד. מדובר באדם שאוהב להתבודד, מנותק דיי חברתית , לא מרבה לבלות , יתום מאב ודיי עצור ודיסקרטי. דאון דיפר דיי עצבני. משקעים מהעבר הרחוק . הצלחתי לדובב אותו ולדבר על המשקעים, וגיליתי לו בשלב הזה שאני סטודנטית לפסיכולוגיה. לאט, לאט הוא פיתח תלות ואמר שהוא מרגיש אליי, אבל לא מאוהב ואולי זו אהבה אפלטונית שאל וכל זה בטלפון. כל הזמן הזה לאורך כל השנה ביקשתי שניפגש (חשוב לציין שאנחנו גרים בערים שונות ומרוחקות ) לאורך כל הקשר הוא ידע שאני נשואה אבל לא כדת וכדין וידע על 3 ילדים.. לילה אחד הוא נפתח אליי מינית ועשינו סקס בטלפון. ועוד כל השיחות בחצי שנה האחרונה היו הכי פתוחות לאדם שהוא סגור מטבעו. אפילו פעם אחת הוא נבהל מעצמו וביקש להפסיק את הקשר וחשב שאני אובססיבית כלפיו. אני כמובן התקשרתי להודעה הזו ומייד ידעתי כמו תמיד להרגיע אותו ולשנות לו את הדעה. לאחר שיחה איתו הוא שינה את הדעה .לאחר השיחה הוא השאיר לי מייל שהוא מרגיש מטומטם שהוא אמר לי ככה והוא מתנצל והוא יודע שהוא רוצה בקשר וטוב לו בקשר הזה. הוא גם פירט שהוא מפחד ממחויבויות וקשרים ותמיד הוא בורח מקשרים. כמובן שאני היחידה שהוא נפתח אליה בחייו, למרות שהיו לו כמה מערכות יחסים בחייו.דיבר איתי שעות רבות בטלפון מה שהוא לא נוהג לעשות גם לא פנים מול פנים. בין כל השיחות והקשר ניתקתי כמה פעמים את הקשר כדי לא להיגרר ובאמת לנסות להתגבר. ושוב החזרתי אותו בטענות עבודה וכדומה התרגזתי עליו שאני תמיד דואגת לו ומספקת לו עבודה והוא לא טורח לתת לי משהו ממקצועיותו שרציתי ללא תמורה, ושוב נותק הקשר ושוב חזר . הוא שמח לחזור. כמובן כל זה היה קשר טלפוני . עד שיום אחד הוא ידע שאני בדרך לאזור מגוריו והתקשר בדיוק שהייתי בדרך ורצה לפגוש אותי סוף כל סוף לאחר 10 חודשים. אני כמובן ניסיתי ליצור פגישה והוא נמנע עד שבסוף הוא יזם אותה בעצמו.. המפגש היה לוהט והוא התרגש מאוד לקראתי וטען שתמיד שהוא חשב עליי אני התקשרתי ותמיד היה בא לו לחטוף אותי מהטלפון .. ותמיד שהוא מקיים יחסי מין עם אחרות הוא מדמיין שזה אני. בתחילתו של הקשר הוא היה בזוגיות שנה ולאחר 4 חודשי הכרות הוא עזב את החברה שלו.הוא טען שהוא לא אוהב אותה. לא היו יחסי מין בנינו אף פעם חשוב לציין. זו הייתה פגישה אחת בלבד. שהייתה מהולה בערימות של נשיקות וחיבוקים וליטופים, התרגשות עצומה של שנינו שרציתי ללכת הוא ביקש שלא אלך אבל בכל זאת הייתי חייבת להתחפף. דיברנו אחרי הפגישה בטלפון למחרת הוא לא התקשר גם אני לא. אבל אחרי יומיים יצרתי קשר שוב והוא כמובן ענה ודיבר ודיבר מאז המשכנו לדבר ואני שאלתי אם הוא מאוהב השיב שלא כי אינו יכול לממש את האהבה שלו אבל הוא מרגיש יש לו רגש.. ושוב איימתי הפעם שאני מפסיקה את הקשר כי אין טעם. והוא כל כך התרגז שהבטיח שהוא עוזר לי הפעם. הפעם הזו הייתה ארוכה יותר עד שבעלי עלה על הקשר ויצר איתו קשר.שוחח עימו בנעימות . ואז גילה לי שהוא דיבר איתו. הוא הבטיח לבעלי שהוא לעולם לא ייצור איתי קשר וגם אם היא תתקשר אני לא יענה לה ציין בשיחה.. ברור שהצלחתי להחזיר אותו אליי והוא לא עמד בהבטחתו לבעלי. בעלי ואני נפרדנו לשבועיים ובזמן הזה סימסתי שאני צריכה אותו והוא התקשר ב3 בלילה בדיוק בזמן שרציתי ושוב עד אור הבוקר שיחה ארוכה שבה הוא התוודה שהתגעגע אליי מאוד והוא הרגיש חרא ולמה שלא תהיה לנו אהבה אפלטונית ועוד… מאותו היום כל הזמן אני זו שהייתי צריכה ליזום את הקשר, הוא התרגל שאני היוזמת. סידרתי לו שוב פרויקט הפעם שונה מכל הפרויקטים – לקוח שהוא חבר שלי ושגר בעירי. ובתמורה חשבתי שהוא יעשה למען ביתי מה שרציתי . הוא ביקש ברטר וזה כל כך הכעיס אותי שהוא הפריד בין ביזניס לפלז'ר. כתבתי לו מכתב סרקסטי על כל ההכרות שלנו , שבסופו אני מתוודה על שקר אחד בלבד והוא שאני נשואה כדת וכדין. כמובן שגם הוא השיב בסרקסטיות.ביקשתי שיחסום אותי בפייסבוק . חשוב לי לציין שהוא תמיד קינא בגברים אחרים שעובדים איתי מתחומו והיה שואל אודותיהם אם אני מפתחת קשר אינטימי איתם וכדומה. מאז אותו היום הייתה דממת אלחוט בנינו. אין ערוצי תקשורת לעקוב אחרי אחד השנייה. אין דיבורים אין כלום. הבן זוג שלי חזר הבייתה. ואז שוב תקפו אותי געגועים אליו ולראשונה וויטספטי לו. חשוב לציין גם בסוגייה זו שהוא אינו מרבה להיות בוואטס ,אבל מאותו היום שוויטספתי לו הוא נמצא כמעט כל יום. בוואטס ביקשתי שיחסום אותי בוואטס אבל עד היום הוא לא חסם.. הפעם ווטיספתי לו דברים חמודים ואלו חדשות חמות יש איתי במשך 6 שעות לסירוגין , כשהוא נכנס קורא את ההודעות ויוצא ושוב נכנס ויוצא .עד ששלח אחרי כמה שעות הודעה שהוא לא מעוניין בקשר.. אחרי שבוע החלטתי שאני מנסה לעבוד עליו ,לבדוק דופק .שוב וויטספתי לו שיש לי בחור חדש והוא מעירו שיגלה לי מעט עליו אם אפשר . הוא השיב מה שהוא לא נהג כי הבטיח לי במייל שקראתי לו שקרן שזו הפעם האחרונה שאת מצליחה להוציא ממני תגובה .כמובן שהוא המשיך להגיב אמנם בקושי רב אבל השיב .שהוא מאחל לי בהצלחה עם הבחור החדש והלוואי והוא יתאים לי , ואם לא אז הים מפוצץ בדגים ושיהיה בהצלחה והוא לא מוכן להיות עונה השאלות שלי. עבר חודש מאז,ואני מנסה לחזור לשגרה שלי עם בן זוגי. לא רוצה לשמוע עליו יותר וכך היה . הצלחתי לעלות על מסלול של תובנות שאולי חוויתי את משבר גילה- 40 וסתם ריחפתי לי שנה בכימיית אנדרופינים מטורפת. ואז קראתי פוסט בבלוג ששייך לשותף שלו מבלי לדעת שזה היה השותף שלו. יצרתי קשר מקצועי והשותף חזר בתגובה שמח להכיר אותי והתחלנו קשר מקצועי עד שגיליתי שהוא היה השותף שלו בכדרך אגב שהוא מספר לי שהוא צפה בעבודות שלי נאלמתי דום , ופתאום לאחר מספר ימים השותף לשעבר שלו אינו חוזר לפרוייקט עבודה איתי כפי שהציע . חשבתי מייד כי אולי הוא עירב אותו והוא חיבל לי בפרנסה . כתבתי לו מייל אחרי חודש של נתק מוחלט שאלו סיפורים הוא סיפר וניקיתי כבר את כל הקשר הזה וזה מאחוריי ושאני מאחלת לו בריאות. הוא כמובן השיב שעד המכתב הזה לא היה לו שמץ של מושג שאני מכירה את השותף שלו והוא מיהר להתקשר לברר איתו כיצד נוצר הקשר ושהוא מסכם שאנשים מעוניינים להפסיק את הקשר שלהם איתו אז הוא מפסיק כי הם לא שווים ושאני צריכה גם לשים עליו פס וזהו. אני כמובן לא נשארתי חייבת ופירטתי אודות ההכרות עם שותפו לשעבר ומסכמת " זאת הפעם האחרונה שאתה זוכה ממני לתגובה מישהו פה לא עומד במילה שלו וזה אתה". עברה תקופה והפרויקט האחרון שסידרתי לו היה קשור גם אליי . אני שלחתי לו במייל את מה שמוטל עליי בכל זאת זה לקוח משותף . היו לי כמה לבטים על כך שהוא לא סידר את הטקסטים שלי באתר שבנה כיאה והוא אמר שיסדר .חלק סידר וחלק לא ! כמובן שתקשרנו מקצועית בלבד במיילים בעוד הוא שולח אסמסים מה שלא אופייני לו. סה"כ 4 חודשים של נתק אישי ,ללא שיחות טלפון עד לפני שבוע וחצי הוא התקשר .אני כנראה הייתי בממתינה ולא שמתי לב שהוא התקשר גם מזמן מחקתי את הטלפון שלו מאנשי הקשר שלי ורק בערב חזרתי לשיחות שלא הספקתי לענות כאשר אחת מהן הייתה שלו .אפילו לא ידעתי למי אני מחייגת בחזרה וכשהוא ענה ואמר שזה הוא פעמיים קיבלתי שוק וציינתי זאת בפניו איך הגעתי אלייך ? סליחה וניתקתי . ורק אחר כך נפל לי האסימון שהוא העז להתקשר אחרי תקופה ארוכה . שלחתי לו סמס עם צילום מסך של ההתקשרות שלו בצירוף הודעה שימחק את מספר הנייד שלי שלא יהיו טעויות בעתיד ותודה. כמובן שהוא לא הגיב , גם אחר כך כתבתי מייל שמבהיר את הבהלה שלי להתקשרות שלו וחוסר ההבנה ואם משהו מטריד או מציק לו שיכתוב ואם הוא לא מעוניין להשיב שישים עליי פס עד סוף החיים כי נשגב מבינתי טעויות מחייגות. כמובן שהוא לא השיב ! השאלות שלי : האם הגבר הזה היה באמת מאוהב ? ואם כן, האם הוא עדיין מאוהב ועצם העובדה שאני נשואה וגדולה ממנו עוצרת בעדו או שמה היחסים הלא ברורים שהיו בנינו ? השאלה החשובה והעיקרית היא : מאז הקשר הזה אני חשה שאני לא מתפקדת כמקודם . אני אדם אחר , עצוב , עצלן יותר, ולא מרגישה כלום לבן זוגי. יש לי צורך עז להתגרש ומצד שני אני מנסה להתגבר כי חבל לי על הילדים . מה עליי לעשות ? איך אני יוצאת ממערבולת חושים מסוכנת ומסכנת אותי נפשית ? מתנצלת על המכתב הארוך אבל היה חשוב לי שיהיו לך את כל הפרטים . תודה תודה תודה !!! .

שירי היקרה, עומס הפרטים שבוטאו בפנייתך, כמו גם אורכו, הם מורכבים מדי כדי להתייחס אליהם במסגרת פורום זה. הגודש הרב אותו לא הצלחת לצמצם לתוכן קצר וענייני מצביע למעשה על סערת נפש מאד עמוקה בה את נמצאת. מצד אחד איבדת את חדוות הקשר לבן זוגך, ואולי גם את חדוות החיים באופן כללי, ומצד שני לא נראה שהגבר הפנוי שמן הצד השני מהווה כתף מוצקה, יציבה ומכילה לאורך זמן. משפט שגבר אומר לאישה "עזבי את הילדים ובואי לגור איתי" הוא משפט שאין בו עומק ואין בו הכלה לגבי מצבה הכולל בעולם כאם וכבעלת משפחה. אני מכירה מקרים שבהם נשים עזבו את ילדיהן ועברו לגור עם גבר אחר. אני מכירה גם מקרים של קשרים עם פערי גיל שהגבר צעיר יותר. כלומר, בעולם קיים הכל מן הכל. השאלה אינה מה אפשרי ומה לא אלא האם קיימת אפשרות במקרה הנוכחי של התאמת הצרכים בינך לבין הגבר הפנוי ושל יכולת הכלה הדדית שלו את צרכיך. בשל העומס והבלבול הרגשי בו את נמצאת אני חושבת שהטוב ביותר הוא לפנות למספר שיחות של טיפול פסיכולוגי על מנת להבהיר בצורה מאד מדויקת מה מתאים לך באמת, מה קיבלת נפשית מן הגבר הצעיר ובאיזו דרך עליך ללכת. ראשית כל יש להחזירך למצב הנפשי היציב בו היית נתונה מלכתחילה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

לי היה חשוב שאם הגבר הזה אכן התאהב בי ! אין תשובה ברורה אלא רק תחושה שכן . ואני בהחלט אקח את המלצתך ואלך לטיפול . לגמרי איבדתי את חדוות החיים זה כל כך נכון!

שלום, בן זוגי ואני יחד כ9 חודשים, מתוכם גרים יחד כ 4 ,( הוא בן 30 ואני 27)בחודשיים האחרונים הוא פשוט איבד חשק מיני. פעם היינו שוכבים כמעט כל יום, היום זה פעם פעמיים בשבוע לכל היותר, למרות שאין ילדים ויש זמן פנוי בערבים. לאחרונה התברר לי שזו תבנית פעולה שלו, ומצב דומה קרה לו בכל קשריו ב6 שנים האחרונות אחרי מספר חודשים ספור. אני מתוסכלת, מרגישה דחויה , ולא יודעת מה לעשות, בעיקר כי אני מרגישה שגם כשאני רוצה אז אין,שאין לי שום שליטה על זה. חשוב לציין שיש לנו קשר טוב, אמנם אחרי תקופה לא קלה אבל אנחנו אוהבים וחברים טובים, והסקס כשמתקיים הוא חושני וטוב. יש עצה?

נעמה היקרה, הדבר שהוא מאד עקרוני לגבי התנהגות מינית של בני אדם כמו גם בתחומים אחרים של מצב הרוח, שלכל אדם יש את קו הבסיס שלו אליו הוא נוטה לחזור לאחר פרץ רגשי מסוג זה או אחר. למה הכוונה? תחילת קשר בין בני זוג מאופיינת בדרך כלל בפרץ רגשי ומיני אינטנסיבי הכולל מספר רב ותכוף של יחסי מין. יש המשייכים זאת לכימיקלים מסוימים המופרשים במוח בתקופת ריגוש ההתאהבות הראשון. מסתבר שבני אדם מתקשים להיות ב"היי" הראשוני של הדבקות ההדדית אחד בשני ושואפים להגיע לאיזון פסיכוביולוגי של התנהגותם ושל הכימיה הפנים-גופנית שלהם. פרק הזמן הנדרש לכל אדם כדי לרצות להגיע, או להגיע אוטומטית לקו הבסיס שלו, נע בין שלושה חודשים לאחר תחילת הקשר ועד לחצי שנה. כלומר, פועל כאן "שעון פנימי" טיימר פסיכולוגי הקובע כעבור כמה זמן יחזור האדם לקו הבסיס של התנהגותו. לפעמים השינוי נוצר לא רק בעקבות חלוף זמן הטיימר הפנימי אלא בעקבות מעבר למגורים משותפים, או במהלך החברות או לאחר נישואין. כאשר בני אדם גרים יחד באותו בית כל אחד רוצה להרגיש בבית כמו בבית. כלומר, בית הוא המרחב הפנימי הפרטי של כל אדם ובו הוא רוצה להתאים את פעילויותיו למכלול צרכיו האישיים. יש הרוצים לעסוק או לצפות בספורט, לראות חברים, לשחק במחשב... כך שהקשר המיני עם בת הזוג מקבל פרופורציה שונה בתוך ה"פיצה" של מכלול הדברים אותם רוצה האדם לעשות בזמנו הפנוי. כלומר, "משולש הפיצה" המוקדש למין מקבל את גודלו יחסית לקו הבסיס האופייני לאותו אדם. נאמר שאם בתחילת הקשר רוב הפיצה הוקדש למין, הרי לאחר מגורים משותפים ו\או לאחר הפעלת הטיימר הפנימי האדם מחזיר את המיניות שלו לנישה האופיינית לו. חברך נוטה לעשות מין פעמיים בשבוע, ועוד מין איכותי מבחינת התפישה שלך, כך שלמתבונן מן הצד נראה שהמצב בהחלט טוב ומשביע רצון. אין שום סיבה שתחושי בלתי נחשקת או דחויה. זכותך להרגיש מתוסכלת אם יש לך תיאבון גדול יותר מאשר לו, אך לבטח אינך דחויה אלא שתיאבונו הוא לרצות בך ולחשוק בך פעמיים בשבוע. זהו מינון התיאבון האופייני לו. אם תשווי זאת לזוגות רבים יש גברים שמצד אחד של הסקאלה רוצים הרבה יותר פעמים בשבוע מין, ולעומתם יש אחרים המסתפקים במין אחת לשבועיים או לחודש, והם בהחלט גברים טובים, ראויים וחברים טובים, אלא שזהו הקצב המיני הפנימי שלהם. מה לעשות? יש להסתגל האחד לקצב המיני של זולתו, ללא האשמות וללא דורשנות, שכן איש אינו יכול לספק לרעהו יותר ממה שיש לו במלאי. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב, אני בת 23 בקשר זוגי של יותר מ3 שנים . הבעיה היא שחבר שלי לא רוצה לקיים איתי יחסי מין . בתחילת הקשר הינו שוכבים פעמיים שלוש בשבוע (שזה בעיניי גם דיי מעט) והיום פעם בשבועיים-חודש וגם זה הכי בכוח בעולם. הבטחון העצמי שלי בגלל זה ירד לתחתית , אני מרגישה כבר לא מושכת (למרות שכל הזמן אנשים אומרים לי שאני יפיפיה ואני מלאת מחזרים אחרים). דיברתי איתו כבר כמה פעמים על זה ובהתחלה הוא נורא התכחש ואמר שאין בעיה ושלא צריך לשכב כל הזמן והוא לא מכונה. היום הוא כבר מכיר בזה שיש לו בעיה והוא לא יודע ממה זה נובע , פשוט אין לו חשק מיני כמעט. אני מאוד סובלת מהמצב, אני מרגישה מדוכאת מזה, לא נחשקת וכאילו חלק גדול מהקשר שלנו חסר . אני בחורה מאוד מינית , לפניו היה לי חבר ושכבנו כמעט כל יום וזה היה פשוט מקסים והייתי גם גומרת מחדירה לפחות 70 אחוז מהפעמים .היום כשאנחנו שוכבים אני אף פעם לא גומרת ואני מרגישה שזה הסקס הכי מאולץ שיש . אין בינינו תשוקה בכלל. הוא מעדיף לעשות הכל רק לא לשכב הוא ישחק במחשב, יעשה כושר, ילמד , יעבור , סתם יבהה בטלויזיה אבל לא ישכב איתי. מה אני עושה? האם את מסכימה איתי שזה אבוד? הוא בחור מקסים ואני אוהבת אותו אבל כמה אפשר בלי אינטימיות . הביטחון שלי כבר בתחתית בגלל זה. למען האמת אני כבר התייאשתי והתרגלתי בעצב למצב הנוכחי . אשמח לתשובה ממך! תודה

פונה יקרה, באופן עקרוני אני חושבת שאדם, גבר או אישה, בפרט אם הוא צעיר, בפרט אם הוא רווק ואין לו ילדים, צריך להסכים לקשר זוגי המתסכל אותו בהיבט רגשי או מיני עמוק במיוחד. שאלת ההתאמה המינית והתאמה בתשוקה המינית היא אחד מן הגורמים המרכזיים בזוגיות. במקרה הנוכחי מטעמים אין אנו יודעים אותם, אין לבן זוגך תשוקה מינית אליך או לכל אישה אחרת אשר תהיה בת זוגו. אין לזה שום קשר לצורתך, להופעתך, למידת הנשיות או הסקסיות שלך. אין ספק שהדבר מהווה תסכול חריף עבורך ורקע למצוקה רגשית עקב החסך, אך אין סיבה שבעולם שהדבר יפגע בביטחונך המיני העצמי. זה הוא שאין לו חשק למין. לא בגלל שום סיבה הטמונה בך או קשורה אליך אלא סיבות של עצמו בלבד. את בהחלט עשויה להיות סקסית, נחשקת או רצויה על ידי המוני גברים אשר יש להם דחף מיני ותשוקה גבוהים. שאלת הדחף הנמוך של בן הזוג חייבת להישקל על ידו האם ברצונו לחיות בסגנון זה של תשוקה נמוכה או האם ברצונו להשתנות מבפנים. תשוקה מינית הינה גורם המבוסס הן על הצד הביולוגי ההורמונלי והן על הצד הנפשי. את הצד הביולוגי, כלומר רמת טסטוסטרון בדם הגבר, ניתן למדוד בבדיקת דם פשוטה, וניתן במהירות רבה לחזור ולשנות את המצב. במידה והבעיה איננה ביולוגית אלא נפשית הטיפול הוא ארוך וממושך, שכן הגורמים לחוסר התשוקה המינית טמונים עמוק בתוך תת המודע. השאלה אם זה אבוד או לא תלויה כאמור בבדיקת הרקע הביולוגי של בן זוגך ובשאלה אם הוא מעוניין לפנות לפסיכולוגיית מעמקים העוסקת בתשוקה. זהו טיפול ארוך של שנה עד שלוש שנים. כיום הסובל מבין שניכם זו את שכן את חוסמת כיום את הביטוי של תשוקתך המינית עד כדי כך שגם נאטמה יכולתך לגמור בחדירה. בן זוגך אינו סובל סובייקטיבית אלא סובל מחוסר שביעות הרצון שלך. מבחינה אישית הוא מסופק מינית ונמצא באיזון עצמי. השאלה היא האם את מוכנה להישאר בסוג קשר כזה או לחלופין האם יש לך את הסבלנות לחכות אם וכאשר יפנה לטיפול של שינוי בתשוקה שכאמור לוקח את הזמן שלו. כל הנושאים של שינוי בתשוקה המינית הן אצל גבר והן אצל אישה הם נושאים הצורכים זמן טיפולי ארוך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש מישהו שאני רוצה ויש לו חברה, הוא יושב איתה ומתנשק איתה בנוכחותי, ואחר כך מסתכל לעברי - הוא עמד די רחוק ממנה וכשהתקרבתי עם חברה הוא ניגש ונישק אותה מולי. מה זה אומר?

פונה יקרה, לחדר יש להיכנס דרך הדלת ולא דרך החלון. לבחור המוצא חן בעיניך יש חברה והוא נוהג להפגין את יחסו אליה בפומבי באופן פיזי. איני יודעת אם הוא עושה זאת, כפי שאת חושבת, כאיתות עבורך, סוג של "דווקא", או שהוא עושה זאת תמיד בפומבי ואת פשוט מגלה רגישות לאן הוא מסתכל אחר כך. נדמה לי שבשלב הזה עליך להרפות מן המשאלה. אין זה אומר שהם יישארו יחדיו לנצח. בשלב הזה הוא עם בחורה אחרת ולא נותר אלא להמתין עד שיהיה פנוי. בינתיים שווה להתעניין בגבר אחר שכן פנוי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אנחנו זוג צעיר בני 28 ו 30. נשואים כבר 3 שנים. לפני 8 חודשים ילדתי את הבן הראשון שלנו. הבעיה היא שתדירות קיום יחסי מין היא מאד מועטה (פעמיים בחודש) ! דבר זה נובע מתירוצים אצל בעלי שכל הזמן הוא עייף. אני רוצה לציין שהוא עובד הרבה. אני יכולה להבין אותו, אבל גם אני עובדת הרבה , אך יש לי כוח לסקס בלילה ויש לי חשק מיני גבוה מאד, עד כך שלפעמים אני מרגישה שאני רוצה להתפוצץ, כי כבר מנעתי מעצמי ליזום סקס כי הרגשתי נודניקית בתקופה האחרונה. אני מרגישה בודדה מבחינה הזו, ואומללה, דחויה, ולא אטרקטיבית . אפילו קשה לי להגיד את זה אבל אני מפנטזת על סקס עם בחורים אחרים! קשה לי עם זה , כי אני אוהבת את בעלי מאד, ורוצה לקיים יחסי מין אך ורק איתו. אנחנו עדיין צעירים מאד ולא רוצה שיחסים שלנו יידרדרו עם הזמן. בבקשה עזרה ! תודה.

יאנה היקרה, על מנת להיטיב לענות על השאלה יש צורך לברר מה הייתה תדירות יחסי המין עד לתחילת ההריון. הרבה פעמים אנו מוצאים שינויים בין תשתית הבסיס של יחסי המין, שלצורך העניין נתייחס אליה כתדירות והאיכות של חיי המין לאחר הנישואין ועד להריון הראשון. ברור הוא שבתחילת קשרים זוגיים תדירות המין היא גבוהה מאוד ולאחר מכן עם המעבר למגורים משותפים חלה התייצבות ואיזון בתדירות יחסי המין למספר פעמים בשבוע. עבור זוגות שנישאו, עשויים גם הנישואין להוות נקודת תפנית ולפיכך לצורך נישואין נסתכל על התדירות ועל עוצמת התשוקה של כל אחד מבני הזוג לאחר הנישואין. ההריון עשוי להוות פרק מיני בפני עצמו עם שינויים בחשק המיני לכאן או לכאן - הן אצל הגבר והן אצל האישה. לאחר הלידה שוב קיימת נקודת תפנית נוספת כאשר שינויים בחשק המיני עשויים לחול הן אצל האישה, בעקבות הלידה והן אצל הגבר, בעקבות הלידה. בשלב הזה אין נתונים ממך לגבי שלושת השלבים שצוינו פוסט נישואין, הריון ופוסט לידה. לא ברור לי לצורך העניין עד מה שונה המצב הנוכחי מהמצב שהיה לאחר הנישואין, ובאיזו מידה, אם בכלל, השפיע הריונך על תדירות יחסי המין ביניכם. באופן כללי ניתן לומר שיש גברים שלאחר לידת נשותיהם חשים שמאישה ה"שייכת" רק להם ואותה הם תופסים, וטוב שכך, כאובייקט מיני הולם עבורם, הם חווים את האישה שלידם שהפכה לאם, כפחות אובייקט מיני ראוי (גם אם חזרה למימדיה טרום ההריון). ברמת הרגש חל שינוי תפיסתי לגבי האישה הנתפסת כאמור כ"אמא" ולא כ"אובייקט מיני". במידה וזהו הסיפור של בן זוגך, ואם ברצונו לשנות את הסיפור הפנימי בנפשו, עליו לפנות לייעוץ פסיכוסקסולוגי אישי. מאחר וזו דרך טיפולית ארוכה יחסית יתכן שעדיף לכם להתחיל בטיפול זוגי מיני פשוט בו תלמדו לפנות זמן איכות עבור שניכם לצורך קרבה מינית. אם תצליחו במשימה של למצוא את הזמן המתאים לשניכם לעינוג מיני במהלך השבוע בהחלט יתכן שתהיה בכך פריצת דרך קדימה. אם שיטת הטיפול המיני הבסיסי לא תניב פרי אז ורק אז יש לגשת לטיפול העמוק יותר של השינוי בתפישה הפנימית הנפשית אצל בן זוגך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

ברצוני לפתוח באמרת תודה על מהות פורום זה שנותן עזרה לאנשים רבים, תודה. וכעת לבעיה הנידונה- אני ובן זוגי כשנה וחודשיים יחד. אני בת 21 והוא בן 25. שירותי בצבאי דרש המון נתינה ועמידה במשימה. נתתי מעצמי המון- שירות רחוק מהבית, שכוח אל, עם הרבה פעילויות פח"ע. אך עמדתי בחסינות ונתתי את כל אשר אני יכולה (זה מתקשר לבעיה שאציג בהמשך). הכרתי אותו כחודשיים לפני שחרורי, הוא לא עבד ולא למד. לא ראיתי זאת כבעיה. אך כשהשתחררתי ראיתי כיצד אני ועוד אנשים מסביבי פורחים והוא תקוע. ישר התחלתי ללמוד, כעת אני שנה ב', אני מתנדבת ועובדת. הבעיה הינה שאני מרגישה שאני נותנת מעצמי יותר מידי, אני משקיעה בכל דבר בחיי ונותנת כל רגע את השקעתי המקסימלית. הוא בדיוק ההיפך. נותן את המינימום. בתחילה זה לא הפריע לי. נהנתי מאוד לתת ולהשקיע בזוגיות. תמיד הכנתי לו את המאכלים שהוא אוהב, קניתי לו מתנות קטנות עם מכתבים, פינקתי אותו בעיסוי בגב ובראש כשכאב וגם כשלא כי כך ביטאתי את אהבתי אליו. ביום הולדתו שחלה באוגוסט השקעתי את נשמתי. בתור סטודנטית מאוד קשה מבחינה כספית אך בכל זאת הבאתי את המקסימום אשר היה לי והכנתי לו מתנה מדהימה בשווי 750 ¤. באוקטובר, כשחלה יום הולדתי קיבלתי ממנו 2 ספרים (שהיו במבצע) אשר מאוד אהבתי אך ראיתי בזה אכזבה. אני ממש לא מעוניינת בעושר וכסף ! אני מעוניינת במידה של השקעה ! אם אתה עני מרוד וכל המקסימום אשר אתה יכול לתת לי זה ורד, אך בשביל הורד הזה נסעת רחוק והשקעת מאוד בשביל להביא אותו אני אעריך את זה מאוד והראה בזה ביטוי אהבה כלפיי באופן מובהק. אך לא כך פניי הדברים. לפני יום הולדתי הוא קנה אוטו ושילם על קורס במחשבים, יש לו חסכונות אך למה לא להשקיע גם בי ? הוא יודע כמה טרחתי והשקעתי את נשמתי בו בכללי ובמיוחד במתנה שלו. למה לא לתת מעצמך ? שוב וזה לא העניין הכספי. זה הדברים הקטנים- הוא לא עוזר בבית שלו, הוא הילד הקטן והמפונק של המשפחה. עושה רק מה שצריך ולא יותר מזה. אם לא מבקשים ממנו הוא לא מגדיל ראש וטורח לשאול לעזרה או לעשות גם בלי שיבקשו. שוב זה ערך שבמיוחד השתרש אצלי בצבא אך זה לכל אורך חיי היה כך- לתת מעצמי את הכל בכל רגע נתון. בכל מישורי החיים. הוא עושה את המינימום בכל מישורי החיים. וזה במיוחד מפריע לי בזוגיות. יש לציין כי הוא גבר עם רגישות, אינטלגנטי, חכם, כיף לי לדבר עימו ולשתף אותו בחוויות שעוברות עליי. אך החיסרון היחידי הינו שהוא לא בנתינה. אני נותנת לו ללא כל בקשה לתמורה. אך ביום הולדתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני ציפיתי ליותר. ושוב לא מדובר בכסף, מדובר על לתת את המקסימום בשבילי, זה מראה לי כמה אתה אוהב אותי אך לא כך פני הדברים. הוא אמר שהוא רצה גם לקחת אותי למסעדה או לים אך באותו היום חזרתי עייפה ממבחן. אבל אי אפשר לחגוג בסוף השבוע ? נגמרו הימים ? לא חייב באותו היום של היום הולדת. דיברתי איתו על כך שהתאכזבתי ממנו. לא הייתה לו טענה מוצדקת, זה כביכול חלף אך לא מבחינתי. עד עכשיו דברים אלו יושבים בליבי ואתמול שוב הבהרתי לו שהתנהגותו לא מצאת חן בעיניי מבחינת הנתינה שלו בכל המישורים- שזה מעצבן שהוא עושה רק כשמבקשים ולא מעבר לכך. הוא אמר שהוא מנסה להשתפר. אני מודעת לכך שלא כולם מושלמים. גם בי יש חסרונות. אך מבחינתי נתינה זה דבר חשוב שמשפיע מימוש התכונות הטובות שיש בו שציינתי למעלה. נתינה זו אהבה. נתינה ללא גבולות. אני נתתי לו מעצמי כל כך הרבה. אני מרגישה מרוקנת. איך ניתן לשנות את פני הדברים ? איך אפשר לגרום לו לתת לי מעצמו ? אני שומעת על בני זוג של בנות שלומדות עימי ובני זוגם נותנים להם כל כך הרבה. אני מרגישה שמגיע לי יחס דומה. אני מרגישה שמגיע לי שיכבדו אותי. שיתנו לי, ואני אתן גם- זה אמור להיות הדדי.. זה כביכול נשמע שזה פשוט- שהוא לפחות עושה כשמבקשים. אבל עד שהוא עושה משהו לוקח מלא זמן כדי לשכנע אותו לעשות משימה מסוימת וגם כשהוא עושה אותה הוא מתלונן וזה מחרפן אותי ! עד שאני לא "מרעידה את השולחן " הוא לא זז מהכסא. אנחנו בקושי יוצאים (כי הדלק יקר), אני מאוד אוהבת לעשות ספורט ועד שאני משכנעת אותו לבוא איתי (רק להליכה לא הגעתי איתו לשלב של ריצה ! ) זה לוקח יובלות. בסקס זה גם משפיע חוסר הנתינה שלו ועשיית המינימום- כשהוא גומר "אין לו כוח" להמשיך ולענג אותי אז סיכמתי איתו שקודם נענג אותי ואז נענג אותו (לי יש כמובן אנרגיות ) וגם כשהוא מענג אותי לפני גמירתו הוא "מתעייף" אז יוצא שאני מענגת את עצמי, לבד.. לקח לי מלא זמן לחנך אותו שאצלנו בבית מפנים את הצלחת ושוטפים ועד שהוא הצליח להפנים זאת הוא לפעמים מתלונן על כך- כשאני באה אל משפחתו אני תמיד שוטפת את הכלים שלי + הכלים שנמצאים כבר בכיור ! הנתינה שלי מתבטאת גם דרך משפחתי- לקחנו אותו לחופשות, להרבה מסעדות- הכל על חשבוננו... אני לא מצפה לתמורה וגם משפחתי לא- אנחנו עושים את זה בכיף אך כשלמשל יש לנו בעיה במחשב והוא למד מחשבים הוא לא עוזר לנו... זה הוגן ? למה לא לעזור כשאתה יודע ומבין בתחום, לאנשים שנותנים לך ואוהבים אותך ? אני כבר לא יודעת אם אני מסתכלת על חצי הכוס הריקה ומתלוננת עליו או שבאמת יש כאן בעיה. שוב, יש לו תכונות מדהימות, אני מנסה להתרכז בהן, אך אני מרגישה מושפעת מ"אפקט ההילה"- שתכונה אחת ויחידה צובעת את כל התכונות שאחרות שהן טובות. אני מרגישה שפתאום התכונה הזאת אצלו כל כך מפריעה לי. האם הדוגמאות שציינתי לעיל נורמליות בין בני זוג ? האם הבעיה בי ? או בו ? אני מרגישה שישנם הבדלים בחינוך שלנו בתחום של הערכים. הוא הצעיר, בן זקונים, תמיד נתנו לו הכל. הוא לא התאמץ אף פעם. וגם בתחום הזה בחייו הוא לא מתאמץ. הוא תמיד מחפש קיצורי דרך. תמיד לעשות את המעט, לשלם את המעט (רק כשיש מבצעים), בנסיעה הוא תמיד מחפש את הדרך הכי קצרה, בלימודים הוא מחפש את הדרך הכי קצרה- לומד קורס ולא תואר, בעבודה ובצבא הוא תמיד עשה את המעט- אני כפי שציינתי נתתי את נשמתי בצבא והוא תמיד חיפש להוציא גימלים. הייתה לנו שיחה על כך בה אמרתי הכל. הוא אמר שהוא ישתנה וזה עניין של תהליך שלוקח זמן... העניין אם כדאי לי לחכות או לפרק את החבילה ? האם בכלל ניתן לשנות תכונה כזאת ? ושוב, תודה רבה !

פונה יקרה, בני אדם שונים מאוד זה מזה ברמת האחריות, המאמץ, הנתינה, שיתוף הפעולה, והמידה בה הם מוכנים להשקיע ולתת מעצמם הן עבור עצמם והן עבור הזולת. יש אנשים שהם מאוד חרוצים, נמרצים, ממוקדי מטרה ומנסים לעשות כל דבר על פי מיטב יכולתם - כך הם בנויים - הם לא יכולים אחרת. כל נתינה וכל עשיה שהיא פחות מהצורך שלהם בפרפקציוניזם ומקסימיליזציה אינה מספקת אותם. אחרים לא חשים צורך "להתאבד" כמותם. הם מעדיפים ב"קטנה", בניחותא, מה שיותר קל, אינם שאפתניים במיוחד, ובקצרה הקצב והדרישות שלהם מעצמם ומעצמם כלפי הזולת הוא מאוד מתון. בעולמך המושגי הם לא נמצאים בנתינה אלא דווקא נמצאים במצב של מוכנים לקבל וליהנות מכך. בואי נודה ונאמר שלפעמים זה הרבה יותר נחמד להתפנק ולקבל בעוד עבור אחרים מה שחשוב זה המאמץ, ההשתדלות ועומק הכוונה וההשקעה. אתם שונים לפי דבריך בצורה ניכרת מאוד זה מזה באופן שנראה שאת אינך שבעת רצון ואולי גם הוא לא, שכן יתכן שאת מעמידה בפניו דרישות או תלונות או בקשות שאין הוא רוצה ואין הוא מוכן למלאן או ש"אין לו כוח" לכך. לשם דוגמא ניקח אדם הקם בשעות השחר המוקדמות ויוצא לריצת 10 ק"מ, בעוד האחר רוצה להתפנק במיטה עד שעת בוקר מאוחרת. יש כאן הבדלי טמפרמנט, מזג, אופי, ראיית עולם, ערכים וכו'. לפעמים זוהי מערכת שלמה השלובה זו בזו של נטיות לב, מזג, אופי, נסיבות וכוחות נפשיים וקשה לאדם לשנות את זולתו השונה מאוד ממנו. לפעמים הברירה היא או לקבל את היש למרות הביקורת כלפיו וחוסר הנחת ממה שהינו, ואם אין אפשרות לקבל את היש כי הוא מאכזב מדי אז אולי לא נותרת הברירה אלא להחליפו ב"יש" אחר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני ובן זוגי בני 29, אנחנו יחד כבר שנה ושלושה חודשים. גרים יחד ב3 חודשים האחרונים.נכנסתי לקשר הזה מאוד מהר אחרי שהייתי בקשר ארוך מאוד. הקשר עם בן זוגי הנוכחי פתח אותי וגיליתי המון דברים חדשים על עצמי ובכלל התאהבתי בו ובקשר שנוצר בינינו. בתחילת הקשר, הסקס היה מעולה והיו מספר חודשים שלא יכולנו לצאת מהמיטה. ברגע שהתחלנו לישון כל יום יחד והקשר נהייה יותר אינטנסיבי, בן זוגי התחיל לרצות פחות סקס. נוצר מצב שאני תמיד יוזמת סקס איתו והוא לא רוצה בכלל או מעדיף לישון או לראות טלוויזיה. ככל שהזמן עובר אנחנו שוכבים פחות ופחות עד לפעם בשבוע במקרה הטוב.. בחצי שנה האחרונה הוא גם לא מצליח לגמור בתוכי או בכלל. לעיתים יש לו בעיות בזיקפה או שבמהלך המשגל המיני פתאום נופלת לו הזיקפה. ניסיתי לדבר איתו על כך מספר פעמים בכל התקופה האחרונה, תמיד לא נוח לו לדבר על זה. הוא תמיד אומר שהוא ישתדל יותר ושאם אני לא אדבר על זה כל הזמן זה יפתר לבד. עברנו לגור יחד כי מצד אחד אני מאוד מאמינה בקשר שלנו, מאוד טוב לי מהחיבור שיש בינינו אבל מצד שני אני לא מסופקת מינית כבר המון זמן ואני מתחילה להבין שדברים לא ישתפרו ואולי אפילו רק יחמירו. אני חושבת שלא מדובר בחשק מיני כמו שמדובר בבעיה פיזיולוגית שמקשה עליו לרצות סקס. אני אובדת עצות ומרגישה מאוד מתוסכלת מהמצב.. תודה רבה.

יוליה היקרה, (1) הבעיה הפיזיולוגית, אם אכן מדובר בבעיה פיזיולוגית אצל גבר צעיר, המונעת ממנו לרצות סקס, היא ירידה דרמטית בהורמון הטסטוסטרון - הורמון המין הזכרי. רמת ההורמון ניתנת לבדיקה בפשטות ובמהירות על ידי בדיקת דם המודדת את רמת ההורמון בדם. במקרים של רמה נמוכה מהממוצע ניתן להגביר את רמת ההורמון ואיתו את רמת התשוקה המינית באמצעות מריחת משחה על החזה, הנספגת בעור. אפשר גם על ידי זריקה. (2) על מנת לקבוע שיש בעיה פיזיולוגית יש תחילה לפנות לאורולוג סקסולוג אשר עליו לערוך את כל הבדיקות של זרימת דם באיבר המין ואת כל הבדיקות של זיקפות לילה ספונטניות כלומר לעשות בדיקה רפואית אם אכן המערכת המינית הפיזיולוגית פועלת כשורה כן או לא. (3) אצל זוגות רבים אנו מוצאים ירידה חדה בתשוקה המינית אצל אחד מבני הזוג לאחר מעבר למגורים משותפים. במקרה והירידה החדה בתשוקה המינית היא אצל הגבר הדבר יתבטא בירידה ניכרת בתדירות ועלולה כמובן גם להשפיע הן על היחלשות הזקפה או אובדנה בשלב כלשהו של החדירה, וכמו כן עשויה לעכב את השפיכה. כאמור, אם הכל תקין רפואית, שזו השערתי, אך תחילה יש לתת לכך אישור רפואי, אזי מדובר על אובדן תשוקה על רקע פסיכולוגי, ובשל אובדן התשוקה החלו שיבושים גם בתפקוד המיני כגון זיקפה ושפיכה. שיבושי הזיקפה והשפיכה במקרה הנוכחי (ושוב, אם הכל תקין פיזיולוגית) עשויים להצביע על מצב של חרדה. אני מציעה קודם כל לעשות בירור אנדוקריני מקיף, הן של טסטוסטרון, הן של פרולקטין וכל שאר ההורמונים אשר ייתן רופא אנדוקרינולוג. כמו כן יש לפנות לבירור אצל רופא אורולוג. אם כל התוצאות הרפואיות תהיינה תקינות, הכדור עובר למגרש הפסיכולוגי בלבד. בכל מקרה איני רואה כיצד הדברים ייפתרו מעצמם או עם הזמן ואני ממליצה למצות את הצד הרפואי תחילה ובמידת הצורך לפנות למטפל פסיכוסקסולוג כדי לברר את הרקע הנפשי לירידת התשוקה אם אכן אין זה פיזיולוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני בת 29,רווקה. אני נקלעתי למצב מאוד רגיש נקלטתי להריון לא רצוי. אך לאחרונה מערכת היחסים שלנו לא עולה על גדותיה. הבן זוג שלי בן 42 וכשאמרתי לו שנקלעתי הוא לו התלהב והיה המום לקח לו לעקל את זה שבוע ימים .מה שכן הוא אמר שיהיה איתי באיזה צד שאני אבחר אך שבסופו של דבר ההחלטה היא שלי. הציפייה שלי היתה שהוא יגד לי:" מה הביעה אז נתחתן" אך זה לא היתה התשובה. הלכנו יחד לוועדה ודנו על הנושאים כיי הרגשתי שאני לא בזוגיות בה אני מרגישה האישה בעדיפות ראשונה. ולכן נקטתי בעמדה של הפלה כי לא בא לי להתחתן כי נקלטתי להריון אלא כי הוא מכבד ואוהב אתי איך שאני. חשוב לי לציין שאנו כרגע לא חיים ביחד אלא בחדרה וב"ש כשהצעתי לו שנגור יחד טען שצריך למצוא עבודה במקום שאנו רוצים להתמקם וזה היה בגדר הצעה שלא התממשה. המרחק מאוד מקשה עלינו במיוחד לי, אני לא יודעת כמה לו זה מפריע מרגיש לי שדי נוח לו עם המצב. לפני חודש עשיתי לו שיחת הבהרה בו אנו צריכים לנקוט צעדים לגבי העתיד המשותף שלנו ושאלתי אותו אפה הוא רואה את עצמו אז אומר אמר שנורא קשה לו לדבר על זה תאורטית ושקודם כל נשנה את היחס שלנו כלפי אחד השני אמרתי לו שזה לא אמור לשנות כי אופי זה משהו שצריך לעבוד על עצמנו כל הזמן ושמאוד חשוב מה הראייה שלו ולא נתן לי תשובה מספקת אלא שיהיה רק טוב. אני מתוסכלת ולא יודעת מה להחליט!!!

אורה היקרה, לצערי פנייתך אלינו לא ברורה לחלוטין. לא ברור אם בוצעה ההפלה או לא. בעניין ההריון (שלא ידוע אם הוא עדיין קיים) בן זוגך מכבד אותך, מוכן לקחת אחריות של אבהות על כל הכרוך בכך כלכלית ופסיכולוגית אך לא הציע נישואין. אם כך השאלה היא האם ברצונך לחיות בזוגיות עם אב לילדך למרות שאינכם נשואים. אני מכירה הרבה זוגות החיים יחד ללא נישואין והם הורים משותפים לילדים, כך שהעניין הקריטי הוא האם שני בני הזוג מוכנים לגדל יחד ילד משותף שלהם. במידה ונעשתה הפלה, הרי אתם עומדים כרגע באיזושהי נקודת התחלה. שני בני אדם שמרחק גאוגרפי מפריד ביניהם ועליהם לקבל החלטה להיכן לעבור ביחד וכיצד למקם את הזוגיות בקרבה גאוגרפית וכמובן עוד יותר מכך, אם אפשר לקיים אותה בתנאים של מגורים משותפים. טיעוניו של בן זוגך הם רציונליים, מתקבלים על הדעת, אם כי לא נלהבים מבחינה רומנטית ואולי זה מה שפוגע בך. כאמור לא ברור הכיוון של התשובה לאור העובדה האם נעשתה הפלה והאם את מוכנה להעתיק את מקום מגוריך למקום אחר כלשהו על מנת לחיות עם בן זוגך בתנאים של מגורים משותפים. בלי מגורים משותפים מקדמיים נראה ששאלת הנישואין נשארת מעורפלת מעט (או הרבה). נראה שבמקרה הזוגיות הנוכחי יש להרבות את המאמץ מצד שני הצדדים על מנת להצליח ליצור את החיבור הנדרש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 48 נשואה לאיש אחד 25 שנים. יש לנו 3 ילדים, הבכור זה עתה עזב את הבית. בחמש שנים האחרונות החוויה המרכזית המלווה אותי היא הרגשת התרחקות הולכת וגוברת מבן זוגי. זהו תהליך שנמשך ויש בו תקופות של עליות בהן אני מצליחה למצוא מעט עניין במערכת היחסים, אך לאחרי העליה מגיעה ירידה חדה עד כדי כך שבחודשים האחרונים אני מרגישה לבד לגמרי, כאילו אני חיה לבד. האדם שלידי אינו מורגש מבחינתי, אני לא מדברת איתו כמעט על כלום, מיותר לציין שאיני מרגישה אליו שום רגש. אנו חיים ביחד ומנהלים משק בית משותף. חיי הנישואין שלנו חוו עליות וירודות אך יש בינינו פערים גדולים מבחינת השכלה והתקדמות בחיים. כל יום שעובר מבחינתי הוא יום שבו אני מעדיפה לחזור הביתה ושהוא לא יהיה שם. כשהוא נמצא אני מרגישה מחויבת להבעת יחס כלפיו, ואיני מצליחה לעשות זאת. אני מרגישה כמו בבית סוהר. כלא רגשי. היו לנו מספר שיחות על נושא התקשורת בינינו. עד כה אני זו שיזמתי תקשורת רציפה, כעת אני לא מסוגלת, הייתי רוצה להיפרד לפחות לתקופת מה, אך אני לא מעזה. אני יודעת שהוא אוהב אותי, הוא אומר את זה, אני מרגישה שגם אין טעם לטיפול זוגי.

עידית היקרה, נראה שבאופן מתמיד ורציף תחושותיך ועניינך בזוגיות הם ירודים ושליליים. אין את מביעה התלבטות וגם אין את מביעה רצון לשינוי המצב, כך שלא ברור לי מן הנאמר מה מונע ממך ליישם את רצונך ולפרק את החבילה. האם יתכן שהעובדה שפנית אלינו ללא שאלה מפורשת כלשהי מצביעה אולי על מצב של התלבטות פנימית זו או אחרת, ואולי צורך בהתייעצות אישית עבורך עם איש מקצוע? למעשה את מדברת על בן זוג האוהב אותך, את אותו לא, כדבריך, וקיימת אצלך תחושת פער גדולה לגבי הישגיו בחיים ורמתו הכללית. לפי דעתי אם חרף תחושותיך את מהססת בנקיטת מהלך פרידה יש לכך כנראה סיבות טובות ברמת המודע או התת מודע ולפיכך, אני חושבת, שמומלץ ותבהירי לעצמך יותר את תפישותיך בדיאלוג עם פסיכולוג\ית קליני\ת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אהלן , אני בן 25 ובן זוגי בן 33 אנחנו ביחד כבר ארבעה חודשים ויש לנו קשר ממש אינטנסיבי אפילו עברנו לגור ביחד לאחר חודשיים למשך חודש ואז התפצלנו כי זה יצר מתחים חזקים בינינו , מלבד מריבות על אמונה שנוצר לי איתו ( הוא מגיע מתל אביב , מאורע בקהילה , המון חברים בפייסבוק , כל מה שאני לא ) יש לנו גם בעיה במיטה . בן זוגי חי את חייו כאקטיבי בלבד ואני ורסיטלי לחלוטין אני לא יכול לוותר על שום צד בורסיטליות , יש לנו שיחות רבות בנושא ואכן הוא עשה חצאי ניסיונות מס פעמים מועט והעמדה הקבועה שלו שזה תהליך שהוא צריך לעבור והוא לא מרגיש בנוח בקיצור הוא לא עושה צעדים משמעותיים בעניין , חשוב לי לציין שמדובר בקשר ממש חזק ומרגישים את האבה והגעגועים משני הצדדים ושנינו חזקים וחדורי מטרה להצליח בקשר הזה , מלבד כל זה אני מרגיש שאולי ישנה גם בעיה בזקפה אצלו , תדירות הסקס לא גובה בכלל ויכולה להסתכם בפעמיים שלוש בשבוע ( אני בחור מיני שאוהב לשחרר מתחים דרך התעלסות חום ואהבה ) אני מנסה ליזום יותר סקס והוא נוהג לסרב וגם בפעמיים שהוא מגלה שיתוף פעולה הזקפה לא מלאה אצלו , גם שהוא יוזם באמצע סקס הוא נוהג להפסיק ולא לגמור , אני אוהב אותו מאוד מאוד ואני מוכן לנסות הכל כדי להגיע לסנכרון מולו בנושא הזה אבל אין לי כלים או הידע על מנת שאוכל לפעול . ( ישנו גם העניין המקצועי שלו שהוא כרגע עומד באוויר ומשפיע עליו מאוד הוא טרוד רוב הזמן בשאלה מה יהיה בגורלו בעניין , חלק שאני חושב שגם יכול להשפיע על התשוקה שלו ) אודה לך מאוד אם תכוון אותי לדרך התנהגות איתו ומציאת פתרון לעניין הורסיטליות שלו , העניין שאינני מסופק מהיותי אקטיבי מתסכל אותי נורא וגורם לי לאי שקט תמידי . תודה מראש !!

מתן היקר, הייתי מחלקת את התשובה לשני חלקים, האחד בעניין התשוקה המינית והשני בעניין התפקודים במהלך האקט המיני. נתחיל בשאלת התשוקה המינית. התשוקה מושפעת ממגוון גורמים: (1) רמה הורמונלית (ניתן לבדיקה באמצעות בדיקת דם) וניתן להגברה באמצעות משחה הנספגת בעור. (2) טמפרמנט או קצב פסיכוביולוגי אישי. לכל אדם רמת המינון המתאימה לו של תשוקה מינית ושל תדירות יחסי המין. יש אנשים ששלוש פעמים בשבוע בהחלט מספק את צרכיהם במין, כאשר חום גיפופים ואהבה ניתן לקיים גם ללא אקט מיני ממוקד. שאלת הפערים בתשוקה המינית היא שאלה מאוד נפוצה, גם אצל זוגות הטרוסקסואלים וגם אצל זוגות חד מיניים משני המינים. זהו נושא שיש לגבי זוג וזוג לרדת לעומקו ולהגיע לסוג של פשרה. (3) תשוקה מינית בהחלט מושפעת ממצב רוח כללי ואם בן זוגך בשלב הזה טרוד או ממוקד בעניינו המקצועי יש להניח שהדבר משפיע הן על מצב רוחו וסביר שגם על עניינו המיני. הליקוי בזקפה אודותיו אתה מדווח יכול בהחלט לנבוע מרמת תשוקה שאינה מספקת או מדברים אחרים המעיקים עליו. יתכן ותצטרכו לפנות לטיפול סקסולוגי כדי לתאם ביניכם בנושא התשוקה ולהבין את בעיית אובדן הזיקפה. האם קיימת אפשרות שחוסר שביעות רצונך מתפקוד מיני פסיבי בלבד עלול להשפיע גם על בן זוגך המאבד את בטחונו נוכח אי שביעות רצונך היחסית. כלומר יש כאן מגוון נושאים שיש לתת עליהם את הדעת. (4) באשר לגיוון התפקודים המיניים אצל בן זוגך אשר יסכים להיות גם אקטיבי וגם פסיבי עליכם לברר את מידת המוטיבציה שלו לכך. במידה ויסכים יש לשנות מאוד בהדרגה ומתוך זהירות את הרגלי ההתנהגות שלו. כלומר, לנסות במידה הדרגתית הן מבחינת היקף החדירה והן מבחינת תדירותה. לחוות דעת נוספת אתה יכול לפנות לפורום שרינק פרנדלי אשר באתר דוקטורס: http://www.doctors.co.il/forum-1389 כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי איבר מין באורך של 14-15 ס"מ ועובי של 13-14 ס"מ, והוא נראלי די קטן, כרגע אני די צעיר אבל אני מפחד שבעתיד בנות לא ינהלו איתי מערכות יחסים בגלל פין קטן, או בגלל שהן לא יהנו איתי בסקס, אני מפחד שהן יעזבו אותי רק בגלל שאולי אני לא אספק אותם, איפה אני יכול לבדוק אם הפין של הוא בסדר והוא בגודל הממוצע כי זו שאלה שמאוד מטרידה אותי...

דני היקר, צר לי מאוד לאכזב אותך. יכול להיות שבעתיד יהיו נשים שתסרבנה לקיים איתך יחסי מין משום שאיבר מינך הוא ג ד ו ל ועבה במיוחד עבורן. איבר מין גדול סטנדרטי נחשב בעובי בין 10-12 ס"מ ואורך גדול דיו נחשב סביב 13 ס"מ. אורך של 14-15 עשוי להיות לפעמים קצת הרבה מדי עבור נשים שצינור הנרתיק שלהן אינו ארוך במיוחד. באשר לעובי הפין אין ספק שאתה בקצה הקיצון של התפלגות העובי ויש נשים שיש להן קושי עם עובי כה גדול. מאין אני יודעת זאת? כי אני מומחית בטיפול בנשים המתקשות בהחדרת איברי מין גדולים ובערכה הטיפולית בה משתמשים הסקסולוגים, איבר המין העבה ביותר מגיע להיקף של 11-12 ס"מ (תלוי בסוג הערכה). השאלה לגביך אינה של גודל הפין שהוא גדול, אולי מדי, אלא של הדימוי העצמי הנמוך. אולי כדאי כאן להעיר שמא מקור החרדה הוא צפיית יתר בסרטי פורנו שככל הנראה מעוותים בצורה ממוחשבת את גודל איברי המין של המשתתפים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני נשוי כמעט שנתיים, דתי, בן 30. יצאתי עם כמה בחורות לפני החתונה ולא הייתה לי שום בעיה בחיי המין שלי. עם אשתי פתאום הכל נראה לי אחרת. מראש אציין - אני לא בוגד, ולא חושב על לבגוד. כשהכרתי אותה, מהתחלה לא הייתה לי אליה משיכה מינית "איי איי איי"... היא לא הגעילה אותי, אבל לא היוותה בשבילי איזה מקור לפנטזיות מיניות. מה כן? היא מושלמת מבחינה אישיותית. היא פשוט מושלמת, אין לי מילה אחרת לתאר את האישיות שלה. אני פשוט סוגד לה. אבל לא נמשך אליה. אפילו קצת נגעל. מכיוון שאני דתי - שבועיים בחודש אנחנו לא מקיים יחסים, ובזמן הזה אני מרגיש "הקלה". לא קשה לי. (תרתי משמע...) כשיצאתי איתה התייעצתי עם "רב" שאמר לי - "העיקר זה לא המשיכה המינית, היא תבוא אחרי החתונה אם אתה תאהב אותה..." אז זהו, שאני אוהב אותה - והמשיכה המינית לא באה. שאלתי היא - א) האם יש בתשובתו של אותו רב בזה מן הצדק? שייך להתחתן עם מישהי מושלמת באישיות שלה ו"לבנות על זה" שתתחיל להימשך אליה אחר כך? ב) האם לא כל זוג נשוי מגיע בסופש"ד למצב שבו אני נמצא עכשיו? למצב שבו ישנה רק (או בעיקר) משיכה רגשית, ועליה מנסים לבסס את המשיכה המינית? תודה!

בן היקר, בוא נעזוב בצד את השגותיו של הרב ואין אני נכנסת לתחומם של גדולים בתורה. מבחינה פסיכולוגית יש אנשים שאהבה לבן זוגם מעוררת בהם בהחלט את האהבה והמשיכה הגופניים כלפיו, במובן זה התשוקה המינית אכן הולכת אחרי הלב החם. זו אפשרות בהחלט סבירה המתרחשת אצל חלק מהאנשים. יש אחרים לעומתם שתשוקתם המינית מבוססת בעיקר על חיצוניות ופחות על האישיות הפנימית. יתכן שאשתך מבחינה חיצונית אינה המודל האידיאלי אליו אתה משתוקק אבל התבטאת במילה החריפה שהיא "גועל". זו חוויה קשה להתקרב ולחשוק באדם שנגעלים ממנו. כדאי מאוד שתברר לעצמך מדוע וממה אתה נגעל ובאיזו מידה אתה יכול להמשיך לחיות חיי נישואין עם אישה שאתה נגעל ממנה באופן פיזי. בעיני זו מכשלה של ממש. זוגות נשואים מתחילים את דרכם בדרך כלל עם משיכה מינית הדדית. נכון שעם הזמן קיימות ירידות אך העובדה שהיה בסיס של משיכה מקדמית עשוי לעמוד להם בעת צרה וצורות שונות של התערבות התנהגותית מינית עשויות בהחלט לחדש את התשוקה. כלומר, יש כאן מצב של היכולת להחזיר עטרה ליושנה. במקרה שלך אין תשתית בסיסית של משיכה מינית מספקת ועליך לעשות חושבים היטב האם ביכולתך להוציא את ההיבט המגעיל הגופני מן היחסים הפיזיים, לטפל בו בדרך כלשהי, או שעליך לחיות חיים בלתי מספקים, חסרי תשוקה מינית. בהחלט המצב הנוכחי הוא מצב שאינו עושה לך טוב ויש להניח שגם לא לאשתך כך שכדאי אולי לדבר ביניכם על עתיד היחסים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 30 הכרתי מישהו בן 35 לפני כחודש ואנחנו בקשר יום יומי, יוצאים, מבלים, משוחחים בטלפון. הוא הכיר לי את כל החברים שלו כבר, הוא אומר לי שהו מאוד רציני, הקשר עצמו הוא אינטנסיבי מאוד. אתמול ישנתי אצלו, ובלילה הופתעתי לגלות בהודעות שלו, שלפני כשבוע הוא התכתב עם מישהי (ביום שהייתי בבית חולה עם חום) ושאל לשלומה לאחר מכן אמר לה שבא לו לחבק אותה ולנשק אותה (כלומר הוא יזם את ההודעות). מאז שראיתי את ההודעות אני ממש מוטרדת ולא יודעת מה לעשות האם להגיד לו שראיתי את ההודעות? כי מצד אחד זה פגיעה באמון שלו בי אבל מצד שני הוא אמר לי שהוא טוטאלי ולא בוגד אך מסתבר שזה לא בדיוק כך אני לא רוצה לעשות מהלך שאני אתחרט עליו. כי באמת הוא בן זוג מקסים אבל עד שראיתי את ההודעה. אשמח לחוות דעת מקצועית מה לעשות עם המידע שראיתי.

סילבי היקרה, מסתבר שכל אחד מכם יש לו את הטקטיקות שלו לפגוע באמון הזולת. בן זוגך באמצעות הודעות SMS לגברת כלשהי, ואת באמצעות חיטוט בהודעות שלו. כך שבעצם כל אחד מכם הוא מפר אמון. מה גרוע ממה, אין לי מושג. אני חושבת שיש מקום להעלות את זה תוך כדי שאז את חושפת את חטאך וחשדנותך הטבעיים (לפעמים זה עוזר להישרדות), תוך כדי בקשה להבין את כוונותיו. לגופו של עניין שניכם "נקיים" ו"מלוכלכים" באותה מידה, כך שאין כאן את הצד הטוב מול הצד הרע. מדובר בשניים שפישלו - כל אחד מתוך מניעיו והיסטוריית חייו ואולי כדאי להודות על כך אחד בפני השני ולברר את העניינים. יש דרך אחרת להוציא את העניין הזה מראשך? מצד שני מאחר ויש סיכון בחשיפה מסוג זה נסי תחילה לברר בדרכים עקיפות מי זו שהוא רוצה לחבק ולנשק. אולי חברת ילדות? או בת דודה? אולי את אחותו הרחוקה? כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בת 17, לפני חודש אני וחבר שלנו נפרדנו. יצאנו במשך כחצי שנה והוא האהבה הראשונה שלי, והדבר שהכי קשה זה שאנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה הפרידה עצמה הייתה כמו סוג של פצצה בשבילי, לא ציפיתי לה ולא חשבתי שהיא תגיע לפחות לא בזמן הזה למרות שהיא לא הייתה בצורה של ריב (אפשר לקרוא לזה פרידה יפה).. כשנפרדנו הוא בכה המון וגם אני כמובן, הוא טען שהוא מרגיש שזה כבר לא כמו פעם ושהוא רוצה להיפרד ושזה כבר לא מתאים...באותו הרגע אני פשוט נשברתי לא הבנתי מאיפה זה הגיע ויותר מכול לא הבנתי למה, ושאם הוא אוהב אותי הוא אמור להלחם למען זה ולא לוותר...במשך שבוע הייתי שבורה בכיתי כל היום וחשבתי עליו בלי סוף והתפללתי ל-ה לקבל ממנו איזשהו יחס (הודעה טלפון משהו..) למרות שכולם אמרו לי שעדיף שלא...באמת שהדבר שהכי הכי קשה זה העובדה שאנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה ורואים אחד את השני כל יום מה שעוד יותר מקשה עליי לצאת מזה..עבר כבר חודש שבו כל יום יותר קשה לי מזה שלפניו, אני מתגעגעת אליו לא מצליחה לחשוב על שום דבר חוץ ממנו, לא באלי לצאת עם חברות אין לי כוח לכלום פשוט ואני מרגישה שבמקום להצליח לשכוח אותו עם הזמן קורה אצלי בדיוק ההפך, אני פשוט תקועה לא מצליחה להמשיך הלאה כי אני אוהבת אותו. כל יום מחדש שאני רואה אותו בבית ספר אני נכנסת לזה שוב פעם ונשארת תקועה עם כאב עצום בגלל העובדה שאני איתו המשך חצי מהיום שלי. יש לי כמה שאלות שאני רוצה לשאול: 1) לגבי העניין שאנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה שזה הדבר שבאמת גורם לי להרגיש תקועה ולא להתגבר על הפרידה הזאת..איך להתנהג ומה לעשות בקשר לזה? 2) מהם הדברים שאני צריכה לעשות כדי להצליח להמשיך הלאה בחיים שלי וללמוד לחיות בלעדיו.?. ולהצליח להתגבר עליו למרות שאני רואה אותו כל יום? שללא ספק לא רק שהוא האהבה הראשונה שלי, אני עדיין אוהבת אותו ומרגישה שאני פשוט לא מצליחה לצאת מזה... אני באמת זקוקה לעזרה שלך!! ותודה ענקית מראש!!!

טליה היקרה, מה שאת כותבת אודות הכאב שלך והפרידה הם הדברים הכי טבעיים והכי נורמליים שיש. לצערך הרב התרחשו שני תהליכים: 1. האהבה בליבו של החבר השתנתה או פחתה, מסיבותיו הפנימיות בלי שאת ואני יודעות למה ומדוע. יש אנשים שנדלקת בהם אהבה ואחר כך נכבית. בהחלט יתכן מצב של חוסר סימטריה במצב שהאחד ממשיך לאהוב והאחר כבר לא. זהו מצב מתסכל וכואב ביותר. הפתרון היחיד ההגיוני במצב כזה הוא התנתקות מוחלטת ככל שניתן. 2. הנסיבות המתסכלות והמשגעות הן שאת לומדת איתו באותה הכיתה וזה ללא ספק שמן למדורת הכאב, שכן את נאלצת לראות אותו מדי יום. איני יודעת מה האופציות שלך לשנות כיתה, אבל אולי לפחות יש אופציה לשנות מיקום ישיבה בכיתה כדי שלפחות "ייתקע" לך פחות בעיניים. זאת נשמעת הצעה מאוד עלובה אבל, אני מצטערת, אין ברשותי אחת טובה יותר אלא אם תעזבי את מקום הלימודים, מה שחבל בשלב כל כך קרוב לסיום הלימודים. תהליכי כאב ואבל על פרידה הם תהליכים בלתי נמנעים. נסי להשקיע את כאבך במצבי יצירה שונים כגון כתיבה, נגינה, או יצירה מסוג כלשהו. דברי על כך עם חברות עד כמה שאת מרשה לעצמך "לטחון" להם. דברי עם הוריך וכמובן קחי לעצמך את כל החופש שבעולם לבכות ולהיות עצובה. אם זה לא יחלוף או יפחת משמעותית תוך כמה חודשים יש אולי מקום לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי קצר כדי להתגבר על המשבר, אבל האמת היא שהחלמה לוקחת את הזמן שלה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שמי אור בת 29 , הכרתי בחור מדהים , הקשר בנינו היה כשלשה שבועות, קשר חזק וטוב , היינו מדברים ממש כל היום כמעט, עם המון כימיה ( רוצה לציין שזה דרך מחשב וטלפון בלבד, ראינו תמונות בלבד אחד עם השניה) לאחר 3 שבועות נפגשנו, והיה טוב עד שהוא אמר לי, את נראת טוב אבל לא הטעם שלי אבל אני מוכן לתת לזה צאנס , ואני אמרתי לו תגובה מטומטמת( כן, לפעמים יש לי חוסר טאקט) אין בעיה סגור , אני מוחקת אותך מהפייס ) הוא שאל אותי ברצינות , אמרתי לו כן( לא התכוונתי בכלל למחוק אותו) ומשם הכל התחיל להתדרדר , פתאום לא יצאו לי יותר מילים בכלל, השתתקתי כמו דג, הוא ממש לא אהב את זה והתבאס , לא קרה לי מעולם ככה. ניסיתי להסביר לו שזאת היתה פליטת פה מיותרת מאוד, ביקשתי גם סליחה, הוא קיבל את זה , אבל אמר שהוא צריך זמן לחשוב , שקשה לו מאוד עם התגובה שהוצאתי, ושירד לו ממני לגמרי, הוא אמר שאני לא אותה אחת שהייתי לפני והוא במצב הנוכחי כרגע לא יכול לקבל את התשובה הזאת שזרקתי, וניסיתי באותו רגע לשוחח איתו , והוא ביקש ממני שקט לרגע וטוען שהמשכתי ללחוץ, אנחנו כרגע כמעט ולא מדברים בפייס ולא בטלפון, נורא קשה לי עם זה , אני ממש מרגישה שאני מפספסת פה משהו טוב , לא רוצה לאבד אותו לגמרי , ואני מרגישה שזה קורה, איך אני יכולה לכפר על זה ? מה אני צריכה לעשות? לתת ספייס ויקרה משהו? להתרחק? ממש אובדת עצות , צריכה עזרה! ( אני מאמינה שהוא לא שלם עם ההחלטה הזאת , יודעת שקשה לו ושהוא עדיין חושב על כל מה שקרה, כך אמר לי) תודה.

אור היקרה, לעתים את הנעשה אין להשיב ולעתים מה שנראה בדמיון כמדהים מסתבר במציאות כשונה. צריך להבין שלכל ערוץ תקשורת יש את התדר שלו ודברים שאנחנו אומרים ומבטאים באמצעות טלפון או פייסבוק משתנים לתדר אחר כאשר אנחנו פוגשים את הזולת במציאות, שכן תדר הנוכחות שלו במציאות, או מה שאנחנו קוראים ה"כימיה" ההדדית משתנה לגמרי. יש קשר שהוא וירטואלי והוא בעל איכות מסוימת, ויש קשר במציאות הפיזית הממשית העשוי להיות שונה לחלוטין. במקרה שלך היה פער ניכר בין התלהבות הדדית בקשר הוירטואלי ובין הבעה של הסתייגות ואכזבה (על פניו מחיצוניותך בלבד כשלב א', ובשלב ב' אכזבה גדולה מהתנהגותך התגובתית) במפגש הפיזי המציאותי. הפגיעה שהצלחתם במהירות עצומה לפגוע אחד בשניה היא עמוקה באופן שאת הפכת אילמת, כלומר חסומה במהלך התקשורת הוירטואלית והוא מסתייג ממנה כנראה באופן גורף. קטונתי מלנבא אך הייתי מניחה לזה. בסופו של דבר המציאות היא הלוקחת, היא הקובעת את התנאים ואת אופי הקשר ובמציאות הקצרצרה של מפגש פיזי ביניכם מה שיצא אלו רק פגיעות הדדיות. זו הייתה הסחורה שהיתה זמינה מיידית האחד לשני. אולי זה מראה על משהו...? אני חושבת שכדאי לקחת פסק זמן ולהרפות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אני בת 29, נשואה מזה 4 שנים+3 שנים שהיינו חברים קודם לכן. יש לנו ילד בן שנה. הגעתי למצב של ייאוש נוראי מהקשר שלנו. בעלי מחפש עבודה בתחומו כבר הרבה מאד זמן ולא מוצא. לכל המביט מהצד נראה כי הדבר מסתכל אותו, אך הוא ממשיך ללכת לראיונות- לא להתקבל, ולומר שזה לא מייאש אותו. חוץ מזה, הבית נראה זוועה. הוא ממש מזניח אותו. ניסינו לחלק תפקידים- והוא לרוב לא עומד בתפקידים שלו. הוא גם לא מתקלח מדי יום. דיברתי איתו על כך הרבה פעמים. ללא שינוי. במיוחד כשכועס עליי לא מתקלח יומיים כי יודע עד כמה זה פוגע בי. חוץ מזה, תדירות יחסי המין שלנו נעה בין פעם-פעמיים בחודש.כשניסיתי לדבר איתו על כך- טען שהוא מציע אך אני לא רוצה. זה לא נכון. הוא לא מציע. לפעמים הוא מציע בכזו צורה שברור שהוא שואל רק כדי לשאול, וממש לא מחזר. גם כאשר אנחנו מקיימים יחסים, לוקח לו דקה וחצי לגמור. אני לא נהנית. הוא שם המון טאבויים על יחסי המין. מוכן רק 2 תנוחות וזהו, אסור לגוון. אני ממש מיואשת. כל נסיונותיי לשוחח איתו על כך, נתקלים בזלזול. בחיוך מטופש. באמירות שאני מגזימה. היינו בעבר כ4 שנים בטיפול זוגי שלא צלח. הוא לא שיתף פעולה בכלל. פשוט בא והיה יושב כמו עציץ. אני לא יודעת כבר מה לעשות. היום נאלצתי ללכת עם הילד שלי להוריי, כי הרגשתי שאין לי אוויר איתו. שאני כבר לא מסוגלת. חזרתי אחרי שעתיים הביתה והוא לא נמצא. גם זה מטריד אותי מאד. איך הוא הלך לישון בלילה במקום אחר (כנראה אצל הוריו?). אני מתחילה לשקול גירושין. טיפול זוגי הוא לא רוצה, גם לא פרטני. אני בטיפול פרטני, והמטפלת שלי אומרת שנראה לה שיש לו בעייה אישיותית קשה. לא יודעת מה לעשות. הבן שלנו רק בן שנה:_( מצד שני מגיע לי טוב יותר. יש לך הצעות?

פונה יקרה, מאחר ואת בטיפול אישי, שזהו מהלך בהחלט נכון וטוב נראה לי שאת כל השאלות עליך להפנות למטפלת שלך. אין אני מוסמכת להחליט האם בעלך בדיכאון כרוני או סובל מבעיה נפשית אחרת, שגם זו אפשרות. כך או כך, נדמה שמידת כוח החיים של שניכם שונה מהותית. אתם נמצאים בתדרים שונים של רצון לחיות ושל יכולת תפקוד רגשית והתנהגותית. הפערים הם גדולים מאד. את המסקנות ואת שיקול הדעת כדאי להפנות במסגרת הטיפול האישי שלך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 20, מחפשת כרגע קשר רציני לאחר שנתיים וחצי של זוגיות (ראשונה). מאז הפרידה שעברתי אני מרגישה שאסור לי "לבזבז" את עצמי סתם כך עם כל בחור שנקרא בדרכי כדי למצוא מישהו באמת איכותי שמתאים לי. אך מנגד אני לא מצליחה למצוא מישהו שאני באמת מרגישה התאמה בנינו. אני מחפשת קשר שהוא יציב, עם אמון, אך העניין הוא שיש דברים נוספים. אני לא אישה דתייה אבל הערכים המוסריים שלי אומרים שלדעתי פורנו זו בגידה, כמו כן מועדוני חשפנות והגבר לא צריך לצאת כל הזמן למסיבות בת"א וכו' וכמובן שאני מתנהגת בהתאם. אני כן מאמינה בלתת חופש ואין לי בעייה שהבן זוג שלי ייצא לצורך העניין לפאבים ויבלה עם חברים. זה דבר שלדעתי הוא חשוב לשקט הנפשי שלי בקשר. העניין הוא שגברים נרתעים כשאני מספרת להם על דעותיי שאני לא מוכנה להתפשר עליהם, כיוון וגם אני בעצמי אנהג באותם ערכים כלפיי בן זוגי. אני בעצמי לא חושבת כרגע על חתונה וילדים ואני לא מדברת על זה, למרות שאני כן מצפה שקשר יוביל בסופו של דבר לזה, אבל אחרי כמה וכמה שנים של זוגיות. וגם אין לי בעייה עם אוננות ופורקן עצמי - רק השאלה היא הדרך שבה עושים זאת. לדעתי מחשבה היא דבר לגיטימי אבל לא כשזה מגיע ללראות בחורות אחרות באופן פיזי זה מפריע לי מאוד ומגעיל אותי. ולא הייתי עושה זאת לגבר שלצידי. האם הדרישות שלי מחמירות? האם הציפיות שלי לא ריאליות?? אני פשוט כ"כ רוצה לשמור על טוהר היחסים! אני לא מוצאת הרבה אנשים שמאמינים בערכים שלי , הרבה אומרים לי שאני מיושנת ושזה חלומות שלא תואמים את המציאות. האם הבעייה טמונה בתפיסה שלי? תודה רבה על ההקשבה! :)

סתיו היקרה, א ת ב ס ך ה כ ל ר ק ב ת 20 !!! עם כל הכבוד שיש לי וההערכה לחוכמתך, לערכיך ולהשקפתך על החיים אני חושבת שאחרי קשר ראשון ארוך מוטב קצת להתאוורר, קצת להכיר בני אדם מסוג "גברים" ו"נשים", דעותיהם והשקפותיהם על החיים, לערוך אינטגרציה בין מה שאת פוגשת בעולם החברתי והתרבותי שלך ובין מערכת האמונות והערכים הפנימיים שלך. זה זמן של זרימה עם החיים, שפירושו גם להשתנות, לצמוח ולגדול. משמעות הדבר היא גם שינוי השקפות, גם שינוי היבטי ראיה וגם הגמשה כללית ביחס לחיים. למזלך הרב יש לך את כל הזמן שבעולם כדי לעבור תהליכים אלו. קחי לך שנה שנתיים פסק זמן ולמצוא את בעלך לעתיד, הרפי מעט מן המאמץ והתכוונות הממוקדת למצוא את האחד והיחיד המתאים לך ותשחי ותהני מן החיים כמות שהם. שום אסון לא יקרה אם יהיו לך גם מספר קשרים זוגיים קצרים של מספר חודשים - זו דרך טובה להכיר את בני האדם מסוג "גבר" ודרך טובה להכיר את עצמך בתור חברה ואישה. נראה שאכן את מגזימה ומפריזה בחומרת שיפוטך, תופעות התנהגותיות שונות ושיש צורך קצת לשייף את הקצוות. ללא ספק אין די באמירה של אדם אחר, כמוני למשל, אליך, אלא דרך של התנסות באמצעות מפגש עם אנשים, דעותיהם והתנהגויותיהם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אנחנו נשואים שנה וחצי ובינתיים אין לנו ילדים היו מספר נושאים שתמיד הפריעו לי אצל אישתי (שבסהכ היא בנאדם מאוד טוב) אבל כמה שלא אמרתי והסברתי וצעקתי איימתי בפרידה ובגירושין לא עזר. נכון אני מבין שעשיתי טעות ושיש דברים שלא ניתן לשנות לפני כחודש שמתי לב להתנהגות שונה של אישתי וגיליתי שיחות אצלה בטלפון כביכול מבחורה בסוף התברר שהיא מאוד נקשרה למישהו מהעבודה שלה - ניסתה לעשות הכל כדי להסתיר זאת ובקיצור, ניהלה רומן. המצב הגיע כבר לכך שהיא התחילה לחשוב לסיים את הנישואים פה עצרתי הכל, הלכנו לטיפול זוגי קצר כשהתנאי שלי הוא שלא היה כלום פיזי ביניהם, אפילו שהיא אמרה לבחור השני שהיא מאוהבת בו ותעשה הכל בשבילו וכו וכו (היא קצת איבדה את השפיות.... היא מהנדסת בת 33 שהתאהבה בילד בן 24 , קצת ערס, ללא תואר וללא כוונות לעשות משהו בחייו - הוא עובד כמפעיל במפעל כימי וזה הכל. אההה... ויש לו גם מלא קעקועים. בקיצור... מלח הארץ (: ) וכדי לקצר קצת אני אתאר את הסיטואציה היום : אנחנו בחודשיים האחרונים החלטנו לשקם את הקשר אישתי נשבעה שלא היה דבר וחצי דבר פיזי ביניהם ולי אין ככ ברירה אלא להאמין לה. אני נע בין תחושות של רצון להמשיך (כי היא ילדה טובה.. כי יש לה הרבה מאוד תכונות טובות וכו וכו) לבין תחושות של : אין כפרה לאחר בגידה. זהו. הגבול נפרץ וגם בעוד אלף שנה לא תראה את אישתך באותו האור. להגיד לילד בן 24 שהיא מאוהבת בו? הרי ברור שאין שם כלום מעבר לחיפוש של משהו שלא היה לה בבית....או שחשבה שאין לה בבית.. איך אני מתגבר על התחושות האלה? איך אני אוהב אותה שוב? איך אני נפטר מההרגשה שאולי היה סקס ושאני לעולם לא אדע? היא הרי שיקרה ככ הרבה...אז מה זה עוד שקר בשבילה? מה לעשות?

יהודה היקר, כמות השאלות שאתה מעלה כאן היא רבה ועמוסה ואין שום יכולת לענות עליה במסגרת פורום מתוך התאמה למי אתה ולצרכיך. לשם כך יש לנהל דיאלוג אישי איתך. כמה דברים צצים מתוך מכתבך כמצביעים על כך שיש לך אמות מידה שיפוטיות קצת מתנשאות וקצת שיפוטיות. אישה מהנדסת בת 33 אינה ילדה בשום פנים ואופן, ואם התאהבה בגבר בן 24 ככל הנראה הוא הציע לה דברים נפשיים רוחניים שהם חשובים עבורה. אתה מנסה להפעיל כלי שיקול רציונליים, דמויי שיקולים פסיכולוגיים ובו בזמן מטיל ספק ביכולתך לקבל את אשתך כמו שהיא, ומטיל ספק ביכולתך להאמין בה, לבטוח בה ולקבל את גרסתה לגבי אותם יחסים. מאחר ואין לכם עדיין ילדים אני חושבת שזו הזדמנות טובה לעבודת עומק שלך עם עצמך ואולי גם של אשתך עם עצמה כדי להבין באיזו מידה אתם עונים אחד על צרכי רעהו. בתזמון הזמן הנוכחי, ביכולתכם לבחור מחדש האחד בשניה וביכולתכם גם להחליף את הבחירה. הדרך פתוחה בפניכם לשני הכיוונים. ההצעה הטובה ביותר לדעתי שכל אחד יתבונן פנימה לתוך נפשו פנימה לשם הבנת מניעיו, צרכיו ושיקולי בחירתו בזולתו. קחו את הזמן לבירור האמת האישית של כל אחד לפני שאתם מחליטים לערוך בחירה זו או אחרת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב . אני בת 48 .הכרתי את בן זוגי לפני חודש וחצי בערך .אני מרגישה שהקשר הולך ומתפתח ,בסהכ טוב לי איתו ,עוד רובד ועוד רובד נחשף אט אט .בתחילה מאוד לא נמשכתי אליו ,לא לפי טעמי כפי שהיה עד כה .לאט לאט נפתחים ,הוא משקיע בי ודואג לי וגם אחרים רואים את זה ואני אוהבת את זה ,ויש תחושת בטחון .עדיין לא מגיעה למנוחה והנחלה במיטה .שם יש עדיין רתיעה ,לפעמים זה סתם ריח לא נעים ,לפעמים המגע לא נעים .אתמול היינו ביחד ומצאתי את עצמי -בעודו נוגע בי -חושבת על בן הזוג האחרון שהיה לי וכמה שהוא החניף לנשיותי .האם זה תקין ?למעט פעם אחת לא ממש שכבנו ,כלומר הוא לא חדר ,אני מרגישה שאני יכולה לחכות עם זה עוד זמן ,עדיין יבשה ,ואולם מניסיון אני יודעת שזה יכול להפריד בין אנשים .הבוקר הוא אמר לי שהוא לא מספיק גומר -גם אם לא מחדירה -כי אני לא מספיק עוזרת לו ,וכי זה מוזר שכשאני לא במחזור אני לא רטובה (כי לדעתו אמור להיות להיפך ).אילו הדברים שמטרידים אותי ,הפחד להישאר שוב לבד בגלל הדברים האלה .ענייני המשיכה .בסה"כ די טוב לי איתו ,למרות שאני אחת שדי טוחנת לעצמה את המוח יתר על המידה ,ומחפשת תמיד סיבות איכשהו להישאר לבד גם כשאני בקשר.אני אציין שזה לא שאני לא מתעוררת מינית (למשל עכשיו כשכותבת )ולפעמים זה גם קורה לי איתו ,אבל עדיין לא ממש פתוחה לזה כנראה.אני גם כל הזמן שואלת את עצמי האם אני נמשכת אליו .האם כל זה תקין ?בגילי ?בגילנו ?בשלב זה של הקשר ? ועוד משהו ,אני לא מאוד פתוחה לדבר על דברים בחופשיות ,איתו בפרט ואולי גם באופן כללי .

פונה יקרה, הדבר היחיד שאני יודעת אודותיך הוא גילך. איני יודעת מה מצבך המשפחתי. איני יודעת אם היית בקשרים או בקשר זוגי ארוך טווח. איני יודעת כיצד את מגיבה מבחינת תשוקה והתנהגות מינית לאורך זמן, ובקצרה, אין שום מידע אודות עצמך ומאפייניך המיניים. עניין ריח המפריע לך הוא דבר שיש לתת עליו הדעת ולפתור אותו. ריח לא נעים מאחד מאזורי הגוף הוא בהחלט גורם מרתיע מקרבה פיזית. את עניין הריח צריך להעלות בצורה הכי אובייקטיבית, הכי פשוטה והכי לא מאשימה ויש דרכים לפתור ריח לא תקין. מגע שאינו נעים ניתן לתקן על ידי הכוונה של שינוי, עוצמה, שינוי מהירות, שינוי כיוון המגע, ואפשר להראות לו עם היד שלך כיצד נעים לך לקבל את המגע. כלומר, ריח ומגע הם דברים ברי שינוי. משום מה נדמה לי, ואולי אני טועה, שהתבטאות התשוקה המינית שלך מתרחשת בתזמון הלא מתאים. את כותבת שאת מתגרה בכותבך את הפניה אלינו אך יתכן שאינך חשה תשוקה (ולכן גם אינך מתרטבת) כאשר את בנוכחות אינטימית של בן זוגך. כך או כך את מתביישת, לדבריך, לדבר על ענייני מין וככל הנראה במקרה הזה לפחות יהיה צורך לפתוח את ערוצי התקשורת, הן המילוליים והן הגופניים על מנת להגיע להתעלסות משביעת רצון. מסתבר ששניכם אינכם מרגישים משוחררים לחלוטין במיטה (את אינך מתרטבת והוא אינו גומר) כך שיש הרבה מה לדבר ומה לבנות ביניכם. נסו לעשות זאת ביניכם בשיטת "עשו זאת בעצמכם" - גייסו שניכם את האומץ, את הפתיחות, את הישירות, ועמדה של אכפתיות ולא של תלונה. נסו לתת לזמן לעשות את שלו. אם תוך מספר חודשים עדיין תישאר בעיה, כדאי אולי אז ורק אז לפנות לייעוץ מקצועי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 25 ויש לי חבר בערך 4 חודשים. בערך בחודשיים האחרונים אנחנו רבים הרבה, ובעיקר אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר איתו ושהוא לא זמין לי במובן הרגשי. ואני מאוד מתוסכלת מזה שכל פעם כשעולות בעיות אנחנו לא מתמודדים איתן, ולא מדברים עליהן. ומעבר לזה קשה לי שאני לא יכולה לדבר איתו, גם אם זה לא משהו שצריך "לפתור". אני לא יודעת אם זה קשור, אבל שמתי לב גם שאני לא נמשכת אליו כל כך. ואני חושבת שאולי זה קשור בחוסר הקרבה שנוצרה לפחות מהצד שלי בגלל חוסר התקשורת. וזה מצחיק כי לפעמים אני מרגישה שאני ממש אוהבת אותו, אבל כרגע אני לא מרגישה את זה, אולי גם בגלל המרחק ביניינו.. מה אפשר לעשות? והאם באמת יש קשר בין השניים? תודה!

מימי היקרה, לפעמים ארבעה חודשים הם הזמן לגלות שאין כל כך התאמה. בהתחלה, בשני החודשים הראשונים, דברים יכולים להיראות נחמד אך טבעו של קשר הוא שעם הזמן גם עולים וצפים הדברים הפחות נעימים. אי המשיכה המינית בהחלט יכולה להיות קשורה להסתייגויות הרגשיות שלך ממנו ולאי קבלתך את מי שהוא. אין עלינו חובה לקבל כל אדם כמות שהוא. כאן בדיוק נכנס עיקרון הברירה והבחירה. יתכן שאחרי ארבעה חודשים את חווה שבסך הכל שאת מקבלת בקשר הוא פחות ממה שהיית מצפה לו ובהחלט יתכן שחרף רובד של אהבה קיים רובד של כעס ואכזבה. הרגשות בקשר הם מורכבים, בהחלט לא חד מימדיים ויש לשקול את המורכבות לכל הכיוונים ובהתאם לקבל את ההחלטה האם יהיה זה נכון להמשיך או להיפרד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי ד"ר, אני בת 27, נשואה 5 חודשים לאחר זוגיות של כמעט שלוש שנים. כשהכרתי את בעלי הייתי בחורה מחוזרת אבל פחדתי להכנס לקשר. הוא בחור עם לב טוב, הוא לא מתעניין באותם תחומי עניין כמוני, אני קוראת, אוהבת אומנות, לטייל . הוא אוהבת לצפות בטלויזיה, הוא עובד רק פעם בשבוע אבל מתפרנס מזה די לצורכו (לא מספיק בשביל לחסוך, ואין לו דרייב בכלל לחסוך,) בשאר הזמן הוא מתבטל, מידי פעם שוטף כלים, באופן קבוע תולה כביסה. אני עובדת בתור מזכירת מנכל עד 17:00 בדרך כלל. הוא מעשן גראס כל יום, במשך כל היום. אני לא. אנחנו מתווכחים הרבה, הוא היה מפונק בילדותו וכרגיל שאמרו לו אמן על הכל. אתמול בלילה הוא פתאום אמר משום מקום, ללא הקשר לשיחה, "כשיהיה לנו ילד אני לא קם בלילות." הוא אמר שהוא מוכן לעשות הכל חוץ מזה. שאלתי אותו אם הוא מתכוון שאני אהייה בחופשת לידה, הוא אמר שכן אבל גם באופן כללי. שאלתי אותו, "ואתה היית מוכן לתמוך באשה וילד כלכלית שנה עד שהתינוק יגדל קצת, כי אני מאמינה שאמא צריכה לפחות שנה שנתיים לגדל את הילד?" והוא אמר שבהחלט אם הוא יגיע לרווחה כלכלית. (רציתי רק לבדוק מה הוא יענה). אני לא יודעת מה לעשות? זה אדם בשבילי? אני מנה להקשיב לליבי, לקולי הפנימי, ולא מצליחה להבין. אני בחורה יפה, לא מפונקת, חרוצה. אני רוצה גבר טוב, ולא מצליחה להבין אם כל הגברים יש להם נטיות דומות או ששלי בעייתי? בבקשה עזרה.

פונה יקרה, שני דברים אפשר להגיד בוודאות: 1. מרבית הגברים המתפקדים עובדים על בסיס יומי, כלומר לפחות 5 ימים בשבוע אם לא יותר. זו לפחות הנורמה. 2. מרבית הגברים אינם מעשנים מריחואנה סביב השעון. עישון המריחואנה בא לפצות על חסכים רגשיים משמעותיים והוא פוגע קשות במוטיבציה, בכוח הרצון, בכוח האחריות, ביכולת ליזום שינויים וכללית עישון כה מסיבי גורם לנזק תפקודי אנושי כולל. הוא גם מקהה את הרגשות וגם פוגע כללית בתחומי העניין של המעשן. יש הבדל בין לעשן ג'וינט פעם בשבוע-שבועיים כצורה של בידור חברתי או אישי, לבין התמכרות לגראס מסביב לשעון - התמכרות שהמחיר הפסיכולוגי שהאדם משלם עליה הוא כבד ביותר ופוגע בתפקודו הכולל הרגשי, ההתנהגותי והחשיבתי. אם תשובתי עד כה אינה גורמת לך לחשיבה כוללת על מצבך הייתי ממליצה לפנות לטיפול אישי כדי שיסייע לך למצוא את הקול הפנימי שלך אשר ידריך אותך לבחור במה שטוב ביותר עבורך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אז זה קשה מאוד לתמצת סיפור חיים ולהסביר דינמיקה בין בני זוג בכמה שורות אבל אני אנסה (-: אנחנו זוג בני 33/29 נשואים שנתיים ומכירים 5 שנים פערים בחשק המיני...זה הנושא אני בתקופה של סיום תואר וחיפוש עבודה, בנוסף עברתי תאונה ואני כנראה לא אוכל להתאמן (אני מתאמן באופן קבוע כבר 13 שנים ... ריצה בעיקר) בתקופה הקרובה בקיצור - אני מתאר מצב של המון אי בהירות בחיים שלי כרגע אישתי עובדת בעבודה מסודרת קמה בבוקר וחוזרת בערב עייפה מאוד מאז ומתמיד - גם כשנה לאחר שהכרנו אני זוכר את המצב של פערים בחשק אני רוצה הרבה יותר ממה שיש. אני מבין שבאופן אובייקטיבי יש סיבות טובות לפער - היא עובדת, היא עייפה, יכול להיות שקיימים תסכולים שונים ואנחנו די מתאוששים ממשבר עמוק בחיי הזוגיות (הפער היה קיים תמיד , גם בלי המשברים והשחיקה של השגרה. אז כל זה לא יצר את הפער בחשק - זה פשוט הסיטואציה כיום) בקיצור - אנחנו די מנסים להתאושש ( כל אחד עם משקעיו שלו, לאחר טיפול זוגי ולאחר שהבנו המון דברים) אבל איך אני בעצם מוריד קצת את החשק או הרצון שלי ומעלה קצת את של אישתי? ברור שזו שאלה קשה וכפי שאמרתי קשה מאוד להסביר בכמה שורות דינמיקה שלמה וסיפור חיים אבל אולי יש כמה כללי אצבע? אולי יש משהו שכדאי לעשות? שמומלץ? "לבוא ולומר - אני רוצה יותר את לא רוצה כמוני - אני לא חושב שזה פתרון אופטימלי... אולי המלצות בשבילי יותר? להתאפק? לבלוע את הצפרדע? שוב.... מחפש בעצם לשפר את הקשר גם בפן הזה אז שורה של כללי בסיס בנושא יעזרו מאוד תודה

דוידי היקר, לצערי ממש אין כאן טיפים או כללי אצבע וכאשר ההרגשה שלך היא שאתה צריך "לבלוע צפרדע" אז בהחלט זה מצב רגשי חווייתי לא נעים. פערי תשוקה בין גברים הרוצים יותר ונשים הרוצות פחות הם הסיפור הקלאסי של המין האנושי. השאלה היא, מה הם פערי התדירות. יש הבדל בין גבר השואף למין שלוש פעמים בשבוע לאישה המוכנה פעם בחודשיים, לעומת גבר הרוצה שלוש פעמים בשבוע ואישה המוכנה פעם בשבוע. אין דרכים להורדת תשוקה של גבר והפתרון הנהוג על ידי גברים הוא בשיטת "עשה זאת בעצמך". לגופו של עניין, קיימת חשיבות רבה במידת המוטיבציה לשינוי אצל אשתך. אם היא רוצה לרצות יותר ורק "לא יוצא לה", הרי שיש מקום לפניה לטיפול פסיכוסקסולוגי עבורה. יש להביא בחשבון תנאים כגון רמת תשוקה בסיסית, תדירות יחסי המין לפני הנישואין, הטכניקות ההתנהגותיות של שניכם בזמן ההתעלסות ויחסי המין וכמו כן השפעת משקעי העבר, כדבריך, על מידת התשוקה המינית. כאמור, יש כאן מספר פרמטרים שחובה להביא בחשבון, כך שיש להסתכל על העניין בצורה כוללת ולראות פתרון אפשרי לאורך זמן ותוך כדי התערבות טיפולית זוגית מינית, או אישית מינית עבור אשתך. כמובן קיימת חשיבות רבה לאופן בו אתה מבטא את תסכולך המיני ובאיזו מידה צורת ביטוי התסכול משפיעה על היחסים הרגשיים והמיניים ביניכם. כפי שכתבת בפתיח הנושא בהחלט מורכב ואין כאן טיפ מיידי ליישום. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בקשר זוגי כבר 3 חודשים , הקשר מאוד עמוק בייננו ונועד למטרת חתונה בסופו של דבר. אני בן 27 ובת זוגי בת 24. הבעיה היא שאני מחשיב את עצמי טיפוס מאוד מיני , ובת זוגי אינה מוכנה להעניק לי מין אורלי (אני מבחינתי לא לוחץ עליה , ואין ל כוונה שתעשה זאת כאשר היא לא שלמה עם עצמה). מנגד היא נהנת מאוד ממין אורלי שאני מעניק לה. ואני עושה זאת בכיף. יש בייננו אהבה , אבל לפעמים מטרידה אותי המחשבה שלא אקבל מין אורלי יותר לעולם (משום שאיני טיפוס שבוגד). אציין רק שבת זוגי העניקה מין אורלי בעבר לפרטנר אחר כאשר מאוד לא רצתה בכך. וגם נותרה פגועה מ 2 מערכות יחסים קצרות . בנוסף היא טיפוס מאוד רגיש מנטלית באופן כללי. מעט ילדותית באופן כללי ,וגם בעלת נסיון מיני וזוגי מועט. השאלה שלי היא האם מנסיונך יש סיכוי שהיא תשנה את דעתה לגבי מין אורלי? (אני חושב שבת זוגי חשה מושפלת מהסיטואציה). נ.ב היא גם טיפוס קצת עקשן באופן כללי. (קשה לה אפילו לשנות תפריט אוכל או סבון לפנים קבוע) תודה.

שלומי היקר, ראשית היה מומלץ שלפני שאתם מתחתנים תשיגו איזון משביע רצון עבור שניכם בתחום המיני על מנת להתחיל את הנישואין במצב של שביעות רצון הדדית ולא מתוך חשש ותסכול. אתה מפרט סיבות שלדעתך מונעות כיום את ההתנהגות בה אתה רוצה מצד חברתך. אם חברתך מעוניינת להשיג את השינוי אך מתקשה בכך רגשית עליה לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי על מנת להשתחרר מהרגשות השליליים הכרוכים עבורה בהתנהגות זו. השאלה הראשונה היא המוטיבציה שלה והרצון שלה להשיג שינוי בהתנהגותה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שי לי חברה אנחנו ממש אוהבים בחודש האחרון קשה לה לעשות איתי סקס ושאני נוגיע בה היא דוחה אותי אנחנו חברים שבע חדשים ומתנשקים רגיל רק סקס היא מתחמקת מחפשת סיבה. מה אנחנו צריך לעשות אנחנו בני 50+ והיא לא יודעת למה ומה קרה לה עזרה בבקשה

פונה יקר, מאחר ובת זוגך איננה יודעת באופן מודע מדוע נעלמה לה התשוקה המינית הרי שיש לחפש את התשובה או בגלוי, כלומר ביחסים הגלויים ביניכם, התקשורתיים והפיזיים, או שיש לחפשה בגורמים לא מודעים אצל בת זוגך. הייתי ממליצה על פניה ראשונית לייעוץ פסיכוסקסולוגי כדי למפות ולאבחן את הבעיה ולאחר מכן לעשות חושבים על המשך הדרך הטיפולית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הכרתי לא מזמן גבר כזה ,גרוש +5 בלי עין הרע ,לי אין ילדים . מה הסיכוי שקשר כזה יצליח ?

פונה יקרה, א. אין לי כל יכולת ניבוי. ב. השאלה ברשות מי מן ההורים נמצאים הילדים מרבית הזמן. ג. מהי מידת המעורבות של האב בגידול ילדיו? ד. מה מצבו הכלכלי של האב? ה. מי גילך ומה גילו, והאם ברצונך להביא ילדים לעולם? אלו הם הפרמטרים הראשוניים אותם יש להביא בחשבון, וכל השאר תלוי באופי היחסים המתפתח ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני ובעלי בני 35, בזוגיות 7 שנים. הורים לשני ילדים. בשלוש השנים הראשונות היו לנו חיי מין מדהימים ובתדירות כמעט יומיומית. לאחר שילדתי את בני, בעלי התחיל להתרחק ממני, התדירות ירדה לפעם פעמיים בחודש. וגם אז רק ביוזמתי. בהריון שני לא היה לנו סקס בכלל. לטענתו הוא לא מסוגל פסיכולוגית לשכב איתי בגלל ההיריון. כעת אני 4 חודשים לאחר לידה. הוא עדיין לא נמשך אלי. היה לנו סקס רק פעמיים. גם אין שום קירבה פיזית, נשיקות וכו'. גם כשאני רוצה מסאז' הוא מסרב. אני מרגישה שכל מגע איתי מרתיע אותו. זה מתסכל אותי מאוד. אני אישה מאוד מינית ומעוניינת בסקס בתדירות גבוהה ורוצה מגע פיזי וקירבה. והגבר שלי שבעבר היה נמשך אלי ומספק אותי, בעקבות ההריונות הפסיק להימשך אלי. ניסיתי לברר מולו מה הסיבה לכך. בכל פעם הוא מעלה טענה אחרת. לטענתו עליתי במשקל. אך לא הגיוני בעיניי שזו הסיבה האמיתית. עליתי רק 5 קג' מאז תחילת הקשר. לטענתו מאז שנולדו הילדים הוא רואה אותי בתור "אמא" ולא בתור הכוסית שהכיר בהתחלה. גם כשהוא רואה אותי מניקה הוא ממש נגעל. ואני שוקלת להפסיק הנקה בגלל זה. הסברתי לו שיש לי צרכים ושאני מתוסכלת מאוד. אמרתי לו שאם המצב ימשיך כך אנחנו ניפרד. סיכמנו לאחרונה על פשרה- סקס פעמיים בשבוע אך הוא לא מסוגל לעמוד בהסכם ומתחמק כל פעם בתירוץ אחר. (לא מרגיש טוב, כואב הראש, מנסה לריב איתי בכדי ליצור בינינו ריחוק וכו'). חשוב לי לציין שהוא אוהב אותי מאוד ואומר לי ללא הרף שאני אהבת חייו. אני לא מסוגלת להמשיך כך. ישנה כל לילה בדמעות ובתחושת בדידות וחושבת להיפרד. אך מתלבטת אם זה נכון להיפרד רק בגלל סקס, למרות שיש אהבה וחברות. אני מיואשת לגמרי! מה לעשות???

אורית היקרה, בן זוגך אמר בגלוי ובמילים הכי שקופות שאפשר את בעייתו הפסיכולוגית. שבעבר לפני ההריונות חווה אותך כ"כוסית" (מה שכנראה נכון ויזואלית גם כיום), אלא שכיום הוא חווה אותך כאמא וה"אמא" שבך בולעת עבורו את ה"כוסית". אל תחשבי על זה במונחים ויזואליים שכן הרבה לא השתנית מבחינה חיצונית, אלא במונחים פסיכולוגיים עמוקים. בן זוגך אינו יכול לשכב עם דמות אם, ואת הפכת להיות דמות אם, מאחר והפכת להיות אמא בפועל. זוהי בעיה פסיכולוגית אמיתית השייכת לתחום הטיפול הלא-מודע של פסיכולוגיית המעמקים. טיפול כגון זה מיועד לחזור לדחפים הראשוניים של הילד הקטן - דחפים אותם אינו זוכר במודע, יחסיו המוקדמים עם הוריו בגילאי הילדות המוקדמת, חלומות ועבודה של גוף-נפש. אני בהחלט מאמינה שהוא אוהב אותך באופן רגשי ושאתם חברים אך מיניותו כרגע כבויה על ידי התת מודע שלו ואין הוא מסוגל להביא אותה לידי ביטוי בפועל גם חרף התחייבות גלויה ורציונלית שלו. הברירה היחידה שאני רואה במצב הנוכחי שבעלך יפנה לטיפול פסיכולוגי אישי לאדם המומחה בפסיכולוגיית גוף-נפש ופסיכולוגיית מעמקים. מצורפות כתבות על טיפולי גוף נפש: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1953133 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1953134 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988222 http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248 זהו בין הטיפולים היותר מסובכים ודורש לפחות שנה-שנתיים אצל אדם שהוא בעל פתיחות לתוך התת מודע של עצמו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני פונה אליכם לעצה. אני בת 34 נמצאת בקשר זוגי עם בחור בגילי כשנה וקצת. לפני חצי שני עברנו לגור ביחד בדירה שכורה וגם חתמנו חוזה שכירות ביחד. שנינו עובדים בעבודות מסודרות ואני גם לומדת תואר שני. במשך כל התקופה נהננו להיות ביחד, נסענו לחו"ל לא מזמן. מבלים עם ההורים ביחד. אם כי יש ריבים ואי הבנות לפעמים אבל איכשהו משלימים וממשיכים הלאה. אף פעם לא דיברנו על להתמסד בצורה רצינית אלא ע"י רמזים והומור של שנינו. למרות שלא פעם אחת תיארנו לעצמנו סיטואציות עם ילדים ואיך היינו מתנהלים לו היינו משפחה וזאת בצורה פתוחה ביותר. מבחינתי אני מוכנה להתחתן ולהקים משפחה איתו והוא גם יודע זאת אבל הוא לא מוכן. אציין שבמשך כל התקופה הזאת לא העלתי את הנושא הזה לשיחה רצינית כדי לא ללחוץ עליו אלא נתתי ליחסים שלנו להתפתח אך היום אני מרגישה צורך להתקדם ביחסים שלנו והחלטתי להעלות זאת לשיחה. בשיחה הוא הבהיר לי שהוא עדיין לא מוכן להתחתן איתי ושהוא מבין את הצורך שלי אבל הוא לא רוצה לעשות טעות ולכן לא מוכן לצעד זה כרגע. הסיבות כפי שהוא ציין שיש דברים שמפריעים לו בי והוא רוצה לראות איך הדברים מתגלגלים. עמדתו היא להמשיך את הקשר כמו שהוא בלי שום התחייבות והוא לא יודע מתי יהיה מוכן להתחייב ואם בכלל. אני קיבלתי את זה מאוד קשה כי למרות שקשר זה לא אידיאלי אני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא (וגם לי יש דברים בו שמפריעים לי). קשה לי לקבל את העובדה שאחרי שנה וקצת הוא לא הכיר אותי מספיק ולא יודע אם רוצה אותי או לא. הוא אף פעם לא אמר שהוא אוהב אותי וכשאני שואלת אותו הוא אומר דברים שונים כגון: אהבה זה משהו שצריך להתפתח עם הזמן, אני לא יודע אם אני אוהב אותך, לא אוהבים סתם בן אדם, באהבה צריך לזכות. אני במבוי סתום, אני מרגישה שהגענו לנקודה שצריך להחליט אם ממשיכים או לא ואני רוצה להמשיך ולבנות משפחה אך הוא רוצה להשאיר את הכל כמו שהוא עד למועד לא ידוע. הייתי רוצה לתת לזה צ'אנס אבל החוסר וודאות הזה הורג אותי וגם אני מרגישה פגועה מזה שהוא לא רוצה אותי. בנוסף אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני כבר לא בת 20 וכן השעון הביולוגי מתקתק אז כמה אני יכולה לחכות?? ואם בסוף זה לא יצליח? נורא קשה לי בימים אלו אחרי השיחה. קשה לי להתקרב אליו, אני בוכה המון. אשמח לעצה מה לעשות. תודה מראש, יעל

יעל היקרה, המצב שאת מתארת הוא לא סימטרי מבחינת שני בני הזוג. את לחוצה לגבי הורות, בצדק או שלא בצדק מבחינת השעון הביולוגי שלך, ולפיכך את מוכנה לקבל את ה"יש" על מעלותיו ועל חסרונותיו. לכשעצמו אין בכך שום פסול. בן זוגך אינו לחוץ כמוך על השעון הביולוגי, ככל הנראה, ומה שיותר חשוב מכך, מעולם לא ביטא באופן מילולי גלוי, לפי דבריך, שהוא אוהב אותך. למעשה מה שיוצר את ההתחייבות לנישואין ברוב המקרים בין שני בני אדם היא החוויה שהם אוהבים אחד את השני. אהבה היא סוג רגש כה עמוק שאדם חש מחויב לאהבתו הפנימית ולפיכך קל לו אז לקבל התחייבות כלפי בן הזוג אותו הוא אוהב. כלומר, קיים קשר בין חוויית האהבה לבין הנכונות להתחייב. נראה שבנושא זה בן זוגך אינו נמצא בנישה בה היית רוצה. אגב, גם את לא הצהרת במכתבך אלינו על אהבתך כלפיו אלא על נוחות של קשר זורם (שזה לא רע בכלל) ועל רצון להתמסד ולהקים משפחה. מה שצריך אפוא הוא, להעלות את רמת האהבה ביניכם. היות ואין לכך נוסחא או שיקוי יש להעמיק חקר מה היה מביא ליתר אהבה אצל כל אחד מכם כלפי זוגתו - כלומר אילו צרכים כל אחד מעוניין שיסופקו במסגרת הקשר על מנת שתגבר אהבתו. במידה והנושא קשה לכם להגדרה עצמית יש מקום לפנות למספר שיחות של ייעוץ זוגי כדי לראות אם ניתן להגביר את חוויית האהבה והרומנטיקה ביניכם. זכרי שנקודת המוצא הביולוגית של שניכם אינה שווה , מה ששם אותך בעמדת לחץ יותר חזקה ובעמדה של להשיג שינוי מהר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, רציתי התייעצות לגבי המצב שיש כרגע אצלי במשפחה. אז ככה אני בת 38 ואימא לשני בנים מקסימים בגילאים 7 ו-שנה ו10 חדשים. בעלי הוא בן 36. עובד מאוד כשה והרבה שעות. הוא לא נמצה הרבה באמצה השבוע בבית , אני כל הזמן סביב הילדים וכל הסידורי בית. כמובן בסוף השבוע בעלי איתם (הילדים) יותר. אז ככה היחסים שלנו הם ללא יחסי מין כמעט. האמת לי זה לא מפריע בכלל, אבל מצדו כמובן זה בעיה.לי אין שום חשק לא בבוקר , לא בערב ולא בלילה כשצריך לישון. אני מודעת שאני מאוד לחוצה, עייפה....ועוד. אבל איך ליצור את החשק? איך להיות בכה מצב? תודה מראש. ילנה.

ילנה היקרה, המצב שאת מתארת הוא של מירוץ נגד השעון עם תפקוד הבית והילדים והיעדר של הזנה רגשית חברתית במהלך השבוע מאחר ובן זוגך אינו נוכח. למעשה במהלך השבוע אין לכם שום דרכים להרבות את הרווחה ההדדית, אם על ידי שיחה נעימה, יציאה, בילוי או כל דבר שגורם עונג הדדי ומחזק את החברות. אחד התסמינים שאת מתארת הוא עייפות, שזה מצב טבעי עבור אישה עובדת סביב בית וילדים. על מנת שייווצר זיק של תשוקה ביניכם עליכם להחליט כמה החלטות אשר יאפשרו לך מרחב פנאי פרטי. כמו מנוחה בשבת בבוקר כשבן הזוג לוקח אחריות על הילדים ומפנה אותך למנוחה והנאה מכל סוג המקובל עליך, או שישי אחה"צ או שבת אחה"צ או כל מועד אחר שיהיה לשניכם נוח לאפשר לך שלוש-ארבע שעות של שקט מנוחה והרפיה. במהלך זמן זה כדאי לפעמים לקרוא ספרות אירוטית מהאינטרנט או מן הנמצא כרגע בחנויות הספרים. חשוב להדגיש שאין כאן נוסחת פלא אלא צריך לעבוד במקביל על מספר צירים: 1. הגברת החברות הידידות והבילוי המשותף ביניכם. 2. לאפשר לך זמן הרפיה ושקט פרטי ואישית. 3. לאפשר לך חשיפה לסיפורי עלילה אירוטיים (לא סרטים אלא חומר קריאה). אלו הם טיפים ראשונים בלבד. נסי אותם, ראי אם זה מצליח לשאת פירות ודווחי לנו על התוצאות - תהיינה אשר תהיינה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 23 ובן זוגי לשעבר באותו גיל, נפרדנו בערך לפני חודש היינו שנה ו6ביחד אך חצי מהקשר התבסס על מרחק והיינו נפגשים פעם בשבועיים ומנסים למצוא זמן להיות ביחד כי בסופו של דבר כל אחד בעיסוקו אני לומדת עובדת ועוזרת בבית, והוא עובד קשה(זמן ביני לבינו במרחק כשעה וחצי לערך). נפרדנו מכיוון שהוא טס בעוד חודש לתקופה של 7 חודשים להודו לטייל, ממש בהתחלה היה לי די קשה לקבל את זה בגלל שהוא נפרדנו מהסיבות המרחק אבל אחרי זה השלמתי עם זה. יש לציין שנפרדנו ביפה ובמכובד עם 'דלת פתוחה' כמו שאומרים ואני עדיין אוהבת אותו והוא אותי. אך הוא שלח לי הודעה שבוע לאחר הפרידה שהוא מתגעגע, ואנחנו פה ושם מתכתבים ולפני כשבוע הוא אמר לי שהוא יהיה באיזור שלי וישמח לראות אותי כמובן כאשר השבתי לו חיובי הוא מאוד שמח ואמר שיתן לי חיבוק חזק, כל תקופת חודש של הפרידה הוא אמר לי כמה פעמים שהוא מתגעגע וכל מיני סימני חיבה שהוא הראה דרך ההודעה, אני לא יודעת מה לעשות ומה זה אומר כל הנושא הזה שאמור להביע לאחר הפרידה שהוא רוצה לראות אותי ושולח לי הודעות? תודה רבה !

פונה יקרה, הקשר בינך ובין חברך לשעבר היה מוגבל על פניו בשל ריחוק גאוגרפי ובשל העובדה שכל אחד מכם היה עסוק בענייניו. גם במצב הנוכחי חברך לשעבר מתכנן נסיעה להודו. כלומר, שוב הוא מתכנן להיות עסוק בענייניו. את מתארת מצב של שני בני אדם שיש ביניהם כימיה וחיבה אך הרבה נסיבות שמקשות ומפרידות. כל אדם שרוי בתוך הקונטקסט של נסיבות חייו והנסיבות הן חלק ממה שיש לבן אדם להציע. המצב כרגע הוא שקיימת חיבה אישית שאינה מספיק חזקה על מנת להתגבר על הנסיבות המפרידות של מרחק גאוגרפי או עיסוקים נפרדים. הישארו אפוא בקשר חם וידידותי אך מוטב לא להתחייב בשלב זה לראות בו קשר זוגי בלעדי בשל אי התאמה בנסיבות ובצרכים האישיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני נשואה טרייה (התחתנתי לפני כחודשיים). אתמול בעלי התעצבן עליי והחליט שהוא לא מדבר איתי כי לא עשיתי משהו מסוים שהוא ביקש ממני כבר מספר פעמים. נשמע קצת מוזר אבל החור שלי באוזן התרחב והוא ביקש שאני אוריד את העגילים כשאני מתקלחת או ישנה על מנת שהוא יסגר, כי אני נראית ככה כמו זקנה. אז נכון שזה לא אסתטי אבל אחרי מספר פעמים ששכחתי להוריד במקלחת, הוא ממש כעס והחליט שהוא לא מדבר איתי. לקינוח - הוא אמר לי שהוא מודיע לי חגיגית שהוא לא יקבל אותי בכל מצב ושאני אפסיק לקחת אותו כמובן מאליו. מאז שהוא אמר לי את זה, המשפט הזה לא יוצא לי מהראש. ממש ממש מעליב. אציין כי אנחנו מתכננים להיכנס להיריון בקרוב אז אני חושבת מה יקרה אם יקח לי זמן עד שאני ארזה אחרי הלידה? אז מה, הוא ילך ויבגוד בי?! אני ממש ממש מוטרדת. האם זה הגיוני שהוא אמר לי דבר כזה? קראתי שהבן זוג חייב לקבל אותך כמו שאת, אחרת הוא לא אוהב אותך. העניין הוא שאני יודעת שהוא באמת אוהב אותי ואנחנו המון המון שנים ביחד (עוד לפני הנישואים). אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו על הנושא. מה אני אמורה לעשות? האם זה נראה לך תקין? אולי הוא אמר את זה סתם מתוך עצבים?! מצד שני, מאוד חשוב לו החיצוניות שלי, הוא כל הזמן אומר לי "תסדרי את השיער" וכו'.... אני ממש מרגישה שהפעם הוא הגזים ממש! אודה לייעוץ שלך, כי אני אובדת עצות! תודה רבה, סיגל.

סיגל היקרה, החששות שאת מעלה נראים בעיני בהחלט מוצדקים לאור הקפדת היתר של בן זוגך אפילו על החור של העגיל באוזנך. נדמה לי, ואני אומרת זו בזהירות, שזו הקפדת יתר ולא בטוח כלל שהוא צריך להתערב בשאלה אם את עונדת עגילים באמבטיה או בזמן שינה או לא. בתאוריה בני זוג אמורים לקבל אחד את השני בכל מחיר, במציאות אין דבר הרחוק מכך. לאור חששותיך ורגישות היתר שלו בעניין תנוך האוזן בהחלט הייתי ממליצה לברר את הסוגיה אצל מטפל זוגי. דווקא משום שהבעיה נראית כה פעוטה שולית ולא חשובה, מוזרה בעיני עוצמת התגובה של בן זוגך בנידון. כלומר, נדמה שאין פרופורציה בין הבעיה כביכול לבין עוצמת התגובה שהתעוררה בעקבותיה. דווקא בשל חוסר פרופורציה זה אני חושבת שכדאי לפנות לכמה שיחות של טיפול זוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני עם אשתי מגיל צעיר מאוד היא הייתה בת 19 ואני 21 - תוך כחצי שנה מצאנו את עצמנו חיים ביחד ומדברים על עתיד משותף. תוך כמה שנים התחתנו כאשר ההתפתחות האישית / לימודית / מקצועית עשינו ביחד ובמקביל להתפתחות הזוגית שלנו. אחרי כמה שנים הבילויים המשותפים נעלמו כמעט לחלוטין ולאחר מכן גם הסקס. היו תקופות של חודשים בלי מגע וכיום אחרי 13 שנות זוגיות אנחנו מגיעים למצב אינטימי מכאני ביותר שמסתיים לאחר דקות תוך שהיא מאיצה להביא לסיומו. יש לנו ילדה משותפת בת 3.5 ובשנתיים האחרונות אישתי מעדיפה לבלות עם חברות כאשר אני הבייביסיטר הקבוע. אין לנו ערבים משותפים, בסופי שבוע היא מעדיפה לבלות עם חברות ובשום מצב היא לא מחפשת את קרבתי לא חברתית ולא פיזית. ביקשתי שנלך ליעוץ והיא לא מסכימה. בהקשר המיני היא אפילו אמרה לי ספק רציני ספק צחוק שאלך לנערת לווי. אני מחפש את הרגש, את החום והאנטימיות - לפעמים על פי הסטריאוטיפים אני מרגיש שהחלפנו תפקידים. אני כמהה למגע ולישיבה משותפת ואפילו צפיה בסרט - אבל כל רגע משותף הוא בודד - היא תמיד מתכתבת עם חברות בנייד או קוראת משהו. היא לא מוכנה גם לשוחח איתי במהלך היום וכשהיא כבר עונה היא לא מסוגלת לשוחח איתי יותר מ30 שניות מבלי להאיץ בי לסיים כי "היא עסוקה" אני בטוח שגם אני לא טמנתי ידי בצלחת כדי להביא אותנו לאן שאנחנו, או שאנחנו ממש שונים והתבגרנו כל אחד למקום אחר. אני לא מאושר ומתוסכל רגשית ומינית כאחד. אני לא רוצה להתגרש, כי אני לא מסוגל לחשוב על כך שאקום בבוקר ולא אראה את ביתי מדי יום. מוסרית אני לא מסוגל לבגוד אפילו לא להיות בקשר אפלטוני עם מישהי - משהו ששקלתי ואני חושב שקצת יתן מזור לחיי. אני יכול להרחיב ויש מה. מיואש ובודד, שניר.

שניר היקר, מצב היחסים בינך ובין אשתך כפי שאתה מתאר אותו הוא למעשה היעדר מוחלט של יחסים, כלומר, היעדר של נוכחות משותפת, שיחה משותפת (אפילו לא טלפונית), היעדר בילוי משותף (אפילו לא עם הילדה - לא ציינת), היעדר מגע ובקצרה הרבה כלום. לא ברור כיצד התדרדר המצב למה שהינו כיום אך נראה בבירור לפחות מבחינתך שכך אינך יכול להמשיך. במידה ואשתך מסרבת לטיפול זוגי מומלץ שתפנה אתה לטיפול אישי שכן אין ספק שאינך רוצה להמשיך לראות את חייך ריקים באופן שהינם כיום. אני מניחה שבטיפול אישי תמצא תעצומות נפש ודרך לשינוי עבור עצמך הודות לשינוי דפוסי הרגש או המחשבה שלך אשר ירחיבו את טווח הגמישות ויאפשרו לך לפיכך לראות אופציות נוספות. להישאר במצב הנוכחי נראה כצרה הגדולה ביותר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, במהלך יחסי מין או בכלל עם אני רוצה לגמור אני צריכה לכווץ ממש חזק כי אם לא אני לא מרגישה כלום. תמיד היה בי את הצורך הזה אבל זה גורם לכך שלפעמיים ה"עבודה" היא יותר מדי קשה ולא שווה את זה שאני אצליח לגמור... זה נורא מעייף אותי. האם יש משהו שאפשר לעשות? אם אני שוכבת בנוח וחבר שלי יורד לי שאני לא מכווצת, אני לא מרגישה כלום. לא יודעת מה לעשות ופוחדת לוותר על זה בגלל העבודה הקשה...

פונה יקרה, השאלה בהחלט לא פשוטה. מצד אחד התרגלת לכווץ את שרירי הנרתיק ו\או את שרירי העכוז על מנת להגיע לריכוז מירבי של כמות דם באיזור המביאה לך את האורגזמה. היות ואת מורגלת בפעולה זו הרי שהגוף למד כבר להתרגל להתניה, ולא קל ולא פשוט להשתחרר מהתניות גופניות. מה שאני מציעה הוא כדלהלן: נסי להגיע לאורגזמה או באוננות על הדגדגן או באמצעות חברך המגרה אותך אוראלית כאשר כל הדמיון שלך וכל המחשבות מרוכזות בתחושות אשר בדגדגן. לחלופין נסי באופן מנטלי להזרים לשם דם. אפשרות חלופית שונה לחלוטין היא לא לחשוב על להגיע לאורגזמה אלא פשוט להירגע ולהרפות ככל שניתן את האגן ושרירי הנרתיק ורק להתמקד בתחושה הנעימה גם אם לא תביא לאורגזמה במשך מספר חודשים. בתקופה זו עליך להפסיק לחלוטין את הפרקטיקה של הכיווץ שאת נוהגת בה, כלומר להפסיק לחלוטין את ההתניה של הגוף. באופן עקרוני השילוב של הרפיה עמוקה גופנית הנובעת מנינוחות ביטחון ועונג יחד עם גירוי יעיל של הדגדגן ועונג מכך אמור להביא תוך כמה חודשים להיווצרות תגובה אורגזמית. אל תצפי לכך בחודשים הראשונים ועל תיכנסי מכך למתח על אי הגעה לאורגזמה. חשוב שלא תנסי לפצות אחר כך על ידי הכיווץ כדי לקבל אורגזמה מהירה. זו עצה לא פשוטה - פשוט לוותר על חוויה מענגת כולל הטכניקה שאת רגילה כדי להגיע אליה על מנת שהגוף ילמד להגיב לחוויה באופן אחר ושונה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, בסוף שנות השלושים לחיי, נשואה 9 שנים+2 בנות קטנות בגילאי הגן. בעלי עבד במשרות בכירות מאוד ולפני שנתיים וחצי פוטר ומאז יושב בבית ומנסה כל מיני מיזמים שלא מצליחים ולשלוח קו"ח. כתוצאה מהמרמור והתסכול מערכת היחסים שלנו בכי רע, ובשנים אלה הרגשתי בודדה ותחת מתקפה קבועה של ביקורת מצדו. לכן היה לי נורא קל להסחף אחר מישהו מהעבודה שפירש התנהלות מקצועית חביבה שלי במיילים כפלירטוט והתחיל בחיזור מסיבי. מאז, אנו מנהלים קשר כבר חודשיים וחצי. הוא יודע על הסטטוס שלי, והקשר החל לשאת אופי קצת רומנטי עם התכתבויות סוערות בגוון מיני ברור, אבל לא רק. עד שבעלי גילה לפני שלושה שבועות ואז העניינים החלו להתקרר במהירות. עם זאת מאד קשה לי לוותר על זה. אני עם בעלי בטיפול זוגי, אבל המטפלת הזוגית לא נותנת לי לבחור ואני מרגישה שאני חייבת לטפל בעצמי על מנת לבחור בבעלי, ואין לי ממש אפשרות בחירה אמיתית שבסופה אני בוחרת מעצמי בבעלי אלא אין ממש ברירה אלא. כי היא אמרה לי שהיא מטפלת שמחזירה זוגות יחד. מצד שני נורא מפחיד אותי הבחוץ- כלכלית במיוחד. זה ממש משתק אותי. וזה לא שאני חושבת שהוירטואלי יחכה לי. יש בו משהו שאניגם קצת חוששת ממנו, כי גם בהתנהלות המיילים הוא נראה לי משום מה מנוכר באופן מפחיד, לפעמים. מה לעשות? תודה

פונה יקרה, בראש ובראשונה הדבר המציק לתפישתי הוא היעדר מקור פרנסה יציב ומסודר של בן זוגך אשר נשא קודם לכן במשרות בכירות. אין ספק שזהו מצב לחץ, משבר, תסכול ואולי אף דיכאון, כך שניתן להבין את השפעתו השלילית על מערכת יחסיכם. במובן זה הייתי אומרת שאין תופסים אדם בצערו וככל שניתן הריהו זקוק לעידוד, שותפות ואמפתיה. בקשר למטפלת הזוגית שלכם, אם משהו בהתנהלותה אינו מוצא חן בעיניך ואם היא שמה לה למטרה את הצורך שלה "להחזיר אהבות אבודות" כשם ספרו של יהושע קנז, הרי שזו מטרה אישית שלה שאינה עולה בהכרח בקנה אחד בכל מקרה עם כוונתם של מטופליה. אין זה מצב הגיוני שמטפל יכפה על המטופל שלו בחירה כלשהי רגשית ובפרט בכל האמור בבחירת בן זוג - בעיני זה נשמע מצב אבסורדי. אין על המטפל להורות לאחד הצדדים "לשחרר" את בן זוגו מן הקשר ובאותה מידה אין לו שום זכות להורות לאחד מבני הזוג להתחייב לבחירה בבן הזוג בכל תנאי ובכל מחיר. בקיצור, למען עצמך מומלץ שתפני (או תפנו יחד) או לטיפול זוגי אחר או לטיפול אישי שלך במקביל כדי לעשות סדר במחשבותיך. בקשר ל"ידיד" בעל הפוטנציאל האירוטי, אני חושבת שאולי זה יותר מדי עניינים להתעסק בהם בו זמנית וכדאי קודם כל ליישב את העניינים בתוך עצמך ובתוך ביתך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי שמי יוסי. לפני כמה חודשים אני וחברתי נפרדנו לאחר מערכת יחסים של 3 שנים. לאחרונה חזרנו להיות בקשר טלפוני ללא פגישות. שנינו אוהבים אחד את השנייה אך לא יודעים לאן הקשר הזה מוביל אם בכלל. אני מאוד מפחד לחזור לתוך הקשר כיוון שהוא יכול להגיע לאותו מצב שהיה ומצד שני אני מפחד לאבד אותה. אין לי מושג מה לעשות ואיך אני יכול להחליט. תודה.

יוסי היקר, אינני יודעת מה הסיבות שהביאו אתכם לפרידה אחרי שלוש שנים של קשר זוגי אשר לדבריך הייתה קיימת בו אהבה. הסיבות יכולות להיות לחצים מחוץ למערכת, כגון התנגדות משפחות המוצא, והלחצים יכולים להיות פנימיים כגון קונפליקטים ומריבות. כמו כן תיתכן סיבה של אי התאמה ביחסי המין ובתשוקה המינית. כאמור, אין אתה כותב דבר אודות הסיבות לפרידה כך שקשה מאוד להתייחס. ההצעה היחידה היא, במידה ואתה רוצה לחזור לזוגיות מלאה, היא ללוות את התהליך בייעוץ פסיכולוגי אשר יסייע לכם להבין את נקודות התורפה, ואני מקווה שיסייע לכם להתגבר גם בצורה יעילה על המכשולים המפרידים וגורמים חיכוך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בעלי קר ואדיש הן בחיבוקים ונשיקות שאין אותםכללל בתדירות של אחת לחצי שנה וסקס פעם החודש אולי וגם אז הוא גומר בשניה מה לעשות

דנה היקרה, איני יודעת איך היה המצב לפני הנישואין, כמה זמן אתם נשואים ומה איכות היחסים ביניכם המביאה לכך שלא יהיו גילויים של חיבה ואינטימיות ומביאה לתדירות יחסי מין כה נמוכה. בהיעדר מידע על טיב היחסים ועל התהליך אשר הביא למצב הנוכחי קשה מאוד לתת תשובה. התשובה היחידה שכן ניתן לתת היא בנושא השפיכה המהירה. קיימת אפשרות לפנות לטיפול סקסולוגי התנהגותי-זוגי אשר במסגרתו לומדים בני הזוג לגעת באופן אינטימי אחד בשניה ותוך כדי התהליך של עבודה זוגית משותפת לומד הגבר לשלוט בשפיכה. במידה ותהליך טיפול זה אינו מתאים לכם קיימת תרופה בשם סרוקסט (זה השם המקורי ויש הרבה שמות גנריים) הניתנת על ידי רופא המשפחה ואשר במקורה מיועדת לטיפול בדיכאון ובחרדה. את התרופה יש לקחת על בסיס יומי, כשלעתים די אפילו בחצי הכדור על בסיס יומי. התרופה גורמת לעיכוב שפיכה משמעותי אצל הגבר, לעתים אף מכמות של חצי כדור. זוהי התערבות תרופתית כימית אך היא עובדת ללא עוררין. השאלה היא אם עבור קיום יחסים של פעם בחודש האם יהיה מוכן בן זוגך לקחת תרופה על בסיס יומיומי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בעלי ואני נשואים כ- 10 שנים יש לנו שני ילדים מקסימים, בעלי גרוש ויש לו ילד מנישואים קודמים, במערכת היחסים שלנו תמיד זרמה, מערכת חיובית, חזקה, כיף והרבה שמחה. ברגעי משבר ומריבה תמיד בעלי היה זה שרצה להרים ידיים ולוותר כי ככה הוא סבור שלא צריך להילחם (כואב ופוגע אבל נכון), אני באה ממשפחה שידעה משברים בזוגיות וגם הייתה אהבה גדולה בין הוריי והם לעולם לא ויתרו ואולי גם אני ככה בעקבותיהם, בשנתיים האחרונות אני מרגישה שבעלי לא אותו אדם , מרוחק, מנוכר, קר אליי, סקס עושים רק כשצריך ולא יותר, כמובן שאני יודעת שהוא גולש באתרי סקס באינטרנט על מנת לספק את יצרו המיני אבל לא איתי, היה משבר גדול לפני כעשרה חודשים שם ביקש להישאר בבית כי הוא מאוד אוהב את הילדים ושכול אחד מאיתנו יחיה לבד, אני לא הסכמתי וביקשתי ממנו שיגיע להחלטה אחרת כי אם הוא רוצה להיפרד אז נפרדים ונלחמתי נלחמתי על הזוגיות על הביחד, עברו מאז 10 חודשים ואני שמה לב שוב, הוא לא בבית נפשית ורגשית, ניסיתי לדבר איתו והוא אמר שהוא לא אוהב אותי יותר, והוא רוצה להישאר בבית עד שהילדים יגדלו, זה לא מקובל עליי בכלל אני רוצה שהגבר שלצידי יאהב אותי, הוא חגג יומולדת 40 לפני כשנתיים וניראה לי שעדיין חווה משבר ניסיתי לדלות ממנו אם יש לו מישהי חדשה/אחרת בחייו הוא אמר שהוא לא רוצה אף אחת בחיים שלו הוא רוצה חופש , אני ממש לא חונקת אותו הוא מקבל ממני המון חופש הוא יוצא עם חברים ומבלה המון בלעדיי !!! אני מצידי לא רוצה לוותר אני עדיין חושבת שהוא החצי השני שלי וכן, אני עדיין אוהבת אותו ...

סיוון היקרה, קיים פער ברגשות ובצרכים שלך ושל בן זוגך. הוא טוען שאינו אוהב אותך (לא ברור מה הם התהליכים שהתרחשו ביניכם ועל איזה רקע היו הקונפליקטים), אינו מעוניין כל כך לקיים איתך יחסי מין, מעדיף לחיות את חייו עם עצמו "לגור ביחד רק למען הילדים" ומרבה לצאת בנפרד עם חברים או סתם לבד. אני לא בטוחה שזהו מודל זוגי אידיאלי הן עבורך והן עבור הילדים. את מציגה מצב בו את אוהבת אותו, רוצה לשכב איתו ומעוניינת בקשר זוגי מלא לכל דבר ועניין וקיים כאן לצערי פער של רצונות. את רוצה והוא לא כל כך. להערכתי יש שלוש אפשרויות: 1. לחיות בסגנון הנוכחי בו את מתוסכלת וכאובה. 2. להיפרד בצורה מלאה ומסודרת כדי שלא תהיי תלויה בין שמים וארץ. 3. לפנות לטיפול זוגי על מנת להבין את המניעים של כל אחד, את הצרכים של כל אחד ועל מנת לגבש את מסלול ההחלטה הנכון. גבר החי תחת אותה קורת גג רק כדי להוות דמות אב לילדים מקרינה להם בו בזמן גם חוסר זוגיות וחוויה עמוקה של נפרדות ונבדלות. ילדים חשים היטב את הקשר בין הוריהם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הרצון להישאר ביחד קיים אני לא אשקר אבל לא בכול מחיר! הבהרתי לו בשבת האחרונה שהרצון שלי זה לשמור על המשפחה ביחד ואם יש מה להציל אני מוכנה להפשיל שרוולים, אבל אין מצב שנחיה תחת אותה קורת גג אחת אם נגמר לו לא בשביל הילדים ולא בשביל שום דבר ! אני מבחינה בניסיון מצידו להתקרב אליי, לשתף אותי במה שעובר עליו ביומיום בעבודה עם אנשים וכו' בלי קשר אלינו, אני כואבת וככ מאוכזבת, לחשוב שהוא העריץ אותי פעם, העיניים שלו עדיין רכות ואוהבות ומסתכלות אליי באהבה רבה, והוא די נהנה ומחפש שיחה איתי דווקא לא בנושא שלנו לדעתי הוא אינו יודע מה הוא רוצה, הייתי רוצה להזכיר לו ... אנחנו אף פעם לא יוצאים לבד תמיד עם חברים ועם הילדים אולי הלב שלנו חסר לו ? הוא הציע מליוני פעמים ואני לא זרמתי. אולי הוא מתגעגע אני כבר לא יודעת מה לחשוב

תודה רבה , אתמול בערב הוא חזר מהעבודה, שתינו קפה ביחד ופתחתי שיחה על -"איך עבר היום וכו'" בין היתר עלתה השיחה הכוונה שלו זה שהוא לא מאוהב בי אין לו התרגשות/זיקוקים/ פרפרים וכו' הסברתי לו שגם לי אין ואחרי 14 שנה אני חושבת שנדיר שההתאהבות עדיין קיימת בתוך זוגיות בורגנית, אמרתי לו שאנחנו אשמים שעם השנים לא שמנו לב אחד לשנייה והתעסקנו כול כולינו בילדים במשכנתה בעבודה וביום יום פחות בזוגיות פחות בביחד הוא מאוד הסכים אבל הוא חושב שיש לו בעיה בלהיות בזוגיות, שאלתי אם קרה משהו שאכזב אותו שקשה לו , הוא אמר שזה לא קשור אליי, אין לו אף אחת אחרת אני החלטתי לזרום, ליזום, ולנסות ושוב סיכמתי את השיחה בזה שהדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא יישאר איתי כי נוח או בגלל הילדים או בגלל שהוא מרחם עליי את זה אני לא רוצה יהיה קשה כמה שיהיה אם צריך נפרד.. מה את חושבת ? יש על מה לעבוד ? אמרתי לו שאחת לשבועיים נצא רק הוא ואני בלי תוספות הוא נראה נלהב ומאוד רוצה

היי, אני בת 26 יוצאת כבר כשנתיים וחצי עם גבר נשוי+3 בן 49 שהוא במקרה גם הבוס שלי... אני לא מצליחה לצאת מהקשר , אני והוא אוהבים מאד הוא מפחד להתחתן בגלל הילדים שלו ובגלל הילדים שלנו בעתיד מפחד למות ולהשאיר אותי לבד כל פעם שאני רציתי לצאת עם בחור אני לא מצליחה רגשית כי אני אוהבת אותו וגם קשה לי העובדה שאני פוגעת בו יש לציין שבחיים לא יצאתי עם גבר נשוי אבל הנסיבות והאהבה הביאו אותי למצב הזה שאני לא מצליחה להיחלץ ממנו כיף לי איתו , אין שום תסביך אב פשוט טוב לי איתו ובחיים לא הייתי כל כך מאושרת עם גבר - אפילו ההתאמה בנינו מושלמת. תודה

קרולין היקרה, אם כיף לך עם הבוס המאהב שלך המשיכי בפורמט הקיים. הבוס\מאהב לא עושה שום סימנים (לפי דבריך) שהוא מתעתד לעזוב את משפחתו ו\או לעבור לגור איתך. בטח ובטח אינו מעוניין בגיל 50 להיכנס להרפתקה של ילדים נוספים. סה"כ נראה שדי סבבה לו בסידור הקיים, ולמה שלא יהיה? לגביך השאלה היא האם כך את רואה את חייך? מאהבת צעירה לגבר בעל חיי משפחה. ברור שכיף לכם ביחד כי את מקבלת ממנו רק את הקצפת עם התותים, ולא את כל הארוחה, בטח לא את הסטייק. כבר שנתיים וחצי ארוכות את שקועה בקשר הזה ואם ברצונך למצוא חבר נפש אשר יחלוק איתך את החיים, כולל זוגיות מלאה, חיים משותפים והקמת משפחה, יש להניח שעליך לצאת מקשר זה. ברור שזה קשה מאוד - מצד אחד את רוצה להיחלץ ומצד שני את טוענת שכיף לכם מאוד. כך שהמאזניים נוטים לשני הכיוונים. אם את רוצה לשנות את האיזון הנוכחי נראה שעליך לפנות לאיש מקצוע, כלומר פסיכולוג קליני (רצוי פסיכולוגית) על מנת לסייע בידיך לקבל החלטות לבניית החיים ולא להמשך עוד מאותו הדבר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אנחנו זוג פרק ב' בני 62 ו-71. אני אישה עובדת ובן זוגי בפנסיה. אנחנו גרים ביחד כ- 7 שנים. כ3-4 שנים הכל היה מאוד רומנטי ויחסים מושלמים בינינו כולל יחסי מין סוערים. כל אחד חשב שמצא את הבן/ בת זוג החלומי מכל הבחינות. רק דבר אחד היה בהתחלה, כאשר עבר לגור אצלי, ראיתי שהוא מקיים שיחות של כמה שעות ביום עם אישה (ל), בזמן שאני בעבודה. אחרי הרבה לחצים הוא הפסיק את השיחות. לפני 4 שנים הוא עבר ניתוח של הסרת גידול ונכנס לדיכאון במשך שנה וחצי שנלחמתי להוציא אותו מהמצב הזה, ללא תרופות כי סירב לקבל תרופות. יש לציין שהוא אוהב מאוד לצלם ומשקיעה הרבה כסף במצלמות והרבה זמן בפרסום תמונות בכל מיני אטרים. הוא חזר לעצמו אבל לאת, לאת גם השתנה. הוא כבר לא רומנטי, התקשורת בינינו דלילה מאוד, מרבה לשקר ומבלה בין 10 ל- 12 שעות ביממב במחשב (פייסבוק, אתרי צילום, ועוד). לדוגמא: לפני כ 3 שנים הוא עמר שהולך לפיזיותרפיה ונעלם ל4 שעות ולא ענה לטל וגם לא היה במכון הפיזיותרפיה ושיקר שכן היה. פעם אחרת הוא קבע עם דוגמנית צילומים, נסע מחוץ לעיר ורק אחרי 3 שבועות, כאשר ראיתי את צילומי הערום הוא סיפר לי על המפגש. כל פעם אני מגלה שקרים אחרים. כאשר אנחנו יוצאים לטיול, תמיד הוא מוצא מישהי שמתחיל לחזר אחריה. פעם אחרונה אני גיליתי קשר (חד צדדי-רק מצדו) בפיסבוק עם אותה אישה (ל) שהיה בקשר טלפוני בהתחלה. הוא מחמי לה על התמונות שהיא מפרסמת כמו "תמיד את יפה", או שואל איך החיים אצלם. אבל לכל השאלות היא לא מגיבה. מכל ההתנהלות שלו מפריעה לי השקרים, החוסר תקשורת בינינו חוסר אהבה ורק שיש לו חשק ליחסי מין הוא קצת יותר נחמד וזה לזמן קצר. בגלל ההידרדרות יחסיו כלפי אני הפסקתי להנעות מיחסי המין. יש לי הרגשה שאנחנו ביחד רק למטרת מין. אני לא נהענת כי כל הזמן אני חושבת שהוא מקיים איתי יחסי מין וחושב על ה-"ל". ממש לא יודעת מה לעשות האם להמשיך אתו או להיפרד? מאוד קשה לי רגשי עם המצב. מחכה לתגובות

מון היקרה, הסיפור שאת מעלה הוא בהחלט מורכב ומסובך. בעצם את מתארת חיים עם גבר פרק א' וחיים עם גבר פרק ב' שלאחר הסרת הגידול והשיקום. הרושם שגבר פרק ב' אינו יודע בדיוק את מקומו זקוק לשפע של סיפוקים ויזואליים של נשים או לקיום יחסים וירטואליים איתם. לא ציינת את מקום הגידול כך שאין לדעת אם יש קשר בין הגידול לבין השינוי האישיותי וההתנהגותי. שאלת אי האמינות וההסתגרות בתוך עולמו הפרטי הן כמובן השאלות המרכזיות. השאלה הניצבת בפניך תלויה כמובן בך ובאלטרנטיבות העומדות לרשותך כיום. ההחלטה אינה קלה. קיים חשש שהאיש של פרק א' נעלם, במידה והגידול היה באיזור הראש או איזורי בלוטות בעלות משמעות. כמו כן יתכן שעצם הדיכאון והחרדה מפני המוות יצרו שינוי עמוק בהתנהלות. יתכן ששווה לכם לפנות לייעוץ זוגי כדי לקבל החלטה משותפת ויתכן שיש מקום לפניה אישית שלך לייעוץ אישי כדי לשקול את האלטרנטיבות העומדות בפניך ואת מערכת ההעדפות האישיות שלך. קשה מאוד נוכח הסיפור לתת עצות ספציפיות באינטרנט בשל חוסר יכולת לראות את התמונה כולה ומבלי להכיר עד הסוף את הנפשות הפועלות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אני מקווה שהגעתי למקום הנכון כי הבעיה שלי כוללת 2 דברים שונים. אני בת 28. לפני שנה ו3 חודשים הכרתי את הבחור הראשון שאי פעם אהבתי והוא נהיה לחבר הרציני הראשון שלי. כעבור חצי שנה עברנו לגור יחד. ב3 חודשים הראשונים היינו שוכבים לעיתים קרובות וזה היה איכשהו בסדר. אבל למעשה כל החיים שלי היה לי כואב בקיום יחסי מין בשלב כלשהו, אבל לא הייתי יכולה להגיד שבאמת נהניתי גם כשלא כאב לי. את ההנאה המינית שלי מיציתי מצפיית תוכן מיני וגמירה עם היד, ועם הדוש במקלחת, אבל מעולם לא אוננתי לבד והגעתי לסיפוק, בלי כלום. מעולם גם לא גמרתי עם בן זוג, ביחד או בעזרתו. חשוב לי לציין שהזוגיות שלנו ברמה מאוד גבוהה יחסית לזוגות אחרים שאני מכירה. אנחנו עושים ביחד הכל, ומשתדלים להבין אחד את השניה ולא להכנס למריבות. יש לנו זוגיות בונה ואוהבת. הוא מבוגר ממני ב9 שנים. הבעיה מתחילה במשיכה המינית שלי אליו. כשהכרתי אותו שמתי את המראה החיצוני שלו בצד. למדתי לאהוב אותו ואת המראה שלו אבל אני לא יכולה לומר שנמשכתי אליו מינית אי פעם. למרות כל האהבה שיש ביננו. אני נמשכת לגברים אחרים שאני רואה ורוצה להכנס איתם למיטה, כמה שזה כואב זה נכון. כמו כן הכימיה המינית של שנינו מעולם לא הייתה טובה. קשה לו לשמור על איפוק הוא מתנפל רוב הזמן, ולמרות שניסיתי להסביר לו מספר פעמים הוא לא מבין וחוזר על הטעויות שלו, ואני מתעלמת מהעובדה שההסברים מורידים לי את החשק ברמות. אולי הוא מנסה הכי חזק שלו אבל זה לא מתקרב למגע שאני רוצה וליחס שאני רוצה במיטה. וגם ככה כואב לי אז פשוט הפסקנו לשכב. אני מניחה שהוא מפחד לשמוע שהוא לא עושה עבודה טובה. ולי נמאס לנסות לעבוד על משהו שניסינו כל כך הרבה פעמים ופשוט לא מצליח ונגמר באכזבה מ2 הצדדים. לפעמים אני מתחילה ומפסיקה כי אני כבר חוזה שזה הולך לתסכל אותי שוב. בנוסף החשק שלי ירד פלאים, אולי זה גם בגלל הגלולות. זה משבר מאוד רציני ביחסים שלנו שאנחנו מתעלמים ממנו כמה מספר חודשים. אין בחיים שלי סקס ואני תמיד חשבתי שאני בן אדם מיני. זה גורם לי לפקפק בהמשכיות שלנו יחד כי אני גם לא יודעת הוא יוכל להחזיק מבלי לקבל סיפוק מיני מהאישה שלו. הוא לא מדבר על זה בכלל, זה תמיד בא ממני. אולי זה נראה לאנשים רבים שעדיף לנו להפרד. אבל החיים שלי השתפרו פלאים מאז שהכרתי אותו, הוא פתח בפני עולם שלם. בקיצור ממש טוב לי איתו, ואני לא רוצה שמשהו יהרוס את זה. אני גם יודעת שהסיכוי שלי למצוא מישהו שאני מסתדרת איתו כל כך טוב הוא אפסי. הוא כל מה שרציתי מגבר. ואני רוצה שהוא יהיה האבא של הילדים שלי. חשוב לי לומר שאין לי בעיות פיזיולוגיות מיניות.כואב לי בחלק התחתון של הכניסה לנרתיק, איפה שהעור דק. עצה בבקשה.

לונה היקרה, מכתבך מעלה שלל בעיות, חלקן נוגעות למיניות שלך בלבד וחלקן רלוונטיות לקשר הזוגי. הבה נתחיל בבעיות שהן שלך נטו. את מדווחת על כאב בחדירה וקיים חשש שמדובר בוסטבוליטיס. מרבית הגניקולוגים מתקשים באבחון הוסטבוליטיס. על מנת לאבחן זאת קיימות שתי שיטות פרימיטיביות: 1. לשמוע ממספר גניקולוגים שאין לך שום דבר ושהכל בראש שלך. 2. לגעת עם הזרת מאוד מאוד בעדינות נקודה אחר נקודה בקלות ובעדינות לכל היקפו של פתח הנרתיק. במידה ומגע קל זה של הזרת ייצור תהודה של כאב סביר להניח שזהו וסטבוליטיס. תופעת הוסטבוליטיס הולכת הרבה פעמים עם קיום יחסי מין שאין בהם תשוקה רבה אך אין הדבר אומר בהכרח שהאחריות היא על הזוגיות הנוכחית. קיימת שאלה מתי התחיל הוסטבוליטיס ולפעמים מקורו בעכבה כללית המאפילה על הצד המיני וכפי שהדבר מתבטא אצלך בקושי להגיע לאורגזמה ממגע ידני שלך או של בן זוגך. יוצא אפוא שמבחינה אישית את מציינת שתי בעיות. להלן לינקים לכתבות על וסטבוליטיס: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1903344 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375924 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2375921 הבעיה השניה היא קושי להגיע לאורגזמה. "אורגזמת דוש" דומה לאורזמה של רוקט פוקט, כלומר תדר מהיר מאוד, כמעט חשמלי, שאין גוף האגם יכול לחקותו בעוצמה ובמהירות. שאלת המשיכה לבן זוגך מצריכה בירור שלשאלה מדוע אין הכיף שאיתו והאהבה כלפיו מקרינים ויוצרים משיכה גופנית. באשר להתנהגותו המינית יש בהחלט אפשרות שתעברו סדנא טיפולית קצרה אצל סקסולוג\ית כדי ללמדכם את שיטת המיקוד החושני בצורה הדרגתית. חשוב לציין כי כל סקסולוג מוסמך אינו נוגע במטופליו אלא מדריך אותם באופן מילולי בלבד והתרגול האינטימי נעשה על ידיכם בפרטיותיכם בבית. לאור מורכבות הבעיות שאת מעלה מומלץ לפנות לפסיכוסקסולוג\ית כדי לטפל גם בבעיות האישיות שלך וגם בבעיות ברמת הזוגיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני אוהב את בת זוגתי מאוד ואנחנו מתעתדים להתחתן בקרוב. יש לי בעיה שקרתה לי גם במערכות יחסים בעבר וגם במערכת הנוכחית היא לא חולפת לי על אף שאני מאוהב ומאושר עם בת זוגתי. הבעיה שהיא שבזמן סקס,ובמטרה ליצור גירוי אצלי, אני מפנטז על כל מיני בנות (אקסיות, בחורות אחרות שאני מכיר או הכרתי) ואני בהחלט לא נמשך אליהן בשום צורה, פשוט אקט הבגידה הוא משהו שמגרה אותי. אגב, חשוב לציין שבאותה מידה, וזה קרה מספר פעמים לא מבוטל במהלך סקס עם בת זוגתי, אני מוצא את עצמי מפנטז הרבה פעמים שהיא עושה סקס עם מישהו אחר (כלומר בוגדת בי). כלומר, פנטזיית הבגידה היא דו כיוונית (אני עם מישהי אחרת או בת זוגתי עם מישהו אחר). שאלתי היא : 1) ממה הדבר נובע ועל מה הוא מעיד ? האם מדובר במשהו נורמטיבי ? 2) איך מטפלים בזה ואם יש צורך בכלל ? תודה רבה מיקי

מיקי היקר, בזמן סקס מסתובבות לבני אדם, גברים ונשים, אינספור פנטזיות מיניות מסוג זה או אחר. אין הן ידועות לאיש, אינן מוקרנות החוצה, ואם האדם, גבר או אישה, חי איתן בשלום, אז הכל טוב יפה ונורמטיבי. הבעיה מתעוררת אך ורק אם האדם אינו חי איתן בשלום. במציאות אתה אוהב וחושק בבת זוגך ואיתה אתה מקיים יחסי מין. הגישה הסקסולוגית טוענת, כי כל עוד הפנטזיות משרתות את המטרה של הגברת הנאה והגברת הסיפוק המיני, כל עוד אינן מפריעות לך, אז שתבוא עליך הברכה ואין בכך כל פסול. הבעיה קיימת אך ורק אם אתה חווה זאת סובייקטיבית כבעיה. השאלה מאין הדבר נובע היא שאלה נפשית מאוד עמוקה אשר התשובה לה מסתתרת בעמקי התת מודע. כדי להגיע למקום הזה, לפתוח אותו, להבין ולהשתחרר נדרש טיפול פסיכולוגי עמוק של שנה-שנתיים ולא בהכרח כל אדם מתאים לטיפול שכזה. כך ששאלת ה"למה" עשויים להיות לה הסברים תאורטיים מסוג זה או אחר אך הדבר אינו רלוונטי כלל לך כאדם פרטי. ככזה עליך להיות בעל היכולת המוטיבציה והרצון לחדור למסתרי תת המודע האישיים שלך ולגלות זאת בעצמך. אם תחיה בשלום עם הנושא תחסוך לעצמך את הצורך בבירור המניע לכך. בהחלט אפשר לחיות עם פנטזיה כזו בשלום וליהנות מחיי מין תקינים. אם יש בך סקרנות אישית, מוטיבציה רבה ורצון עמוק להבין את מסתרי הנפש, אז יש מקום למסע פסיכולוגי עמוק לנבכי התת-מודע. אין הדבר מחויב - בהחלט אתה יכול להמשיך עם דמיונך הנורמטיבי ללא כל תחושות פגם או אשמה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 25.5 ובעלי בן 29 אנחנו נשואים שנתיים ויחד 5 שנים. כאשר היינו חברים היחסים המיניים בינינו היו מועטים אבל סבירים ותמיד אמרתי לעצמי שזה בגלל שאנחנו לא גרים יחד ולא מתראים הרבה והייתי בטוחה שאחרי החתונה הכל ישתנה וישתפר. אך לצערי גיליתי שהמצב לא רק שלא השתפר אלא אפילו החמיר. תדירות קיום היחסים שלנו נע בין פעם לפעמיים בחודש ניסיתי לעלות את הנושא כמה פעמים כדי להבין אם יש בעיה כלשהי (אני שומרת נידה כך שגם ככה אנחנו שבועיים בלי יחסים) כל הפעמים שהייתי חוזרת מהמקווה ואנחנו לא היינו מקיימים הייתי מעבירה בבכי בלילות, הייתי חושבת שאני לא מושכת או שאולי הוא לא התגעגע אליי הייתי שואלת את עצמי איך זה הגיוני שלי הוא היה כ"כ חסר שהייתי מחכה ללכת למקווה ולבעלי זה לא מזיז? בעבר הייתי מעלה את הנושא המון הייתי שואלת אותו למה המצב כזה אך הייתי מרגישה שהוא לא מבין על מה אני מדברת. היו תקופות שכבר היה נמאס לי לחכות שהוא יזום ואני הייתי יוזמת אבל אז הוא היה אומר את התירוצים של: לא עכשיו, אני עייף וכד' מה שגרם לי להפסיק ליזום ולנסות אני ממש מתוסכלת, אני אף פעם לא הייתי חולת סקס אבל אני מרגישה שככל שהוא מתרחק יותר אני רוצה יותר, חושבת על זה יותר. חשוב לי להדגיש שהקשר שלנו מלא חום ואהבה, חיבוקים בלי סוף נשיקות, ליטופים, מכתבי אהבה זה ביום יום אצלנו אבל לי זה לא מספיק חסר לי את האינטימיות! איך אני גורמת לבעלי לחשוק יותר ביחסים אינטימיים? מה לא ניסיתי קניתי אביזרים, משחקים, סרטים זה רק מרתיע אותו יותר וגורם לי להרגיש כמו גבר שכל היום בראש שלו זה סקס ושוב פעם סקס וגם השאלה שמטרידה אותי אם אנחנו רק שנתיים נשואים ומספר היחסי אישות שלנו קטן מה יהיה עוד 5 שנים? לא יהיה סקס בכלל?? בחצי שנה הראשונה של הנישואים עוד הייתי נוטלת גלולות ומאז שהפסקתי על מנת להיכנס להריון יש לי בעיה שאני מדממת אחרי מגע מיני שזה עוד יותר מתסכל אותי, אני ממש אובדת עצות אני בקושי שוכבת עם בעלי ועד שאנחנו כבר עושים את זה אני מדממת לאחר מכן. אני מיואשת אני לא מצליחה להיכנס להריון ואני מרגישה כאילו רק לי זה חשוב אני מרגישה לבד! אני מרגישה שזה משליך לנו על המערכת יחסים בעקיפין אבל הכי עצוב לי שאני חושבת שרק לי זה מפריע שרק אני מרגישה ככה. אני כותבת לך ודמעות יורדות לי כמו נחל מהעניים אולי אני מגדילה ומנפחת את הנושא? אולי זה לא כזה נורא? למה זה מפריע לי כל כך למה זה מתסכל אות? מה עושים? תודה על הסבלנות ואשמח לתשובה.

פונה יקרה, את מעלה כאן שתי בעיות, אולי שלוש, אבל מכולן הבעיה המדאיגה אותי רפואית ובריאותית בצורה מאוד מאוד חמורה היא העובדה שאת מדממת לאחר יחסי מין. אסור שדבר כזה יקרה, אין זה מצב של בריאות ואין זה מצב נורמטיבי. אני מבקשת פניה דחופה לגניקולוג\ית לבדיקה הן של הנרתיק, הן של צוואר הרחם וכל בדיקה אחרת הנדרשת כדי לאבחן בצורה מאוד ברורה מדוע את מדממת. נושא זה הוא כבד משקל ביותר וחשוב מכל שאר הבעיות שציינת, שאף הן קשות ללא ספק. ביחס לתדירות יחסי המין ביניכם ובפרט לאור העובדה שאת שומרת נידה אין ספק שהתדירות מאוד נמוכה ובלתי מספקת. מבחינת תדירות יחסי המין המצב אינו תקין. נקודה. יש חשיבות לדעת גם את איכות יחסי המין והאם הם מתנהלים לשביעות רצונך, עם מספיק השקעה מצד שניכם כולל הגעה לאורגזמה. הסיבות לתשוקה נמוכה של בן זוגך יכולות להיות פיזיולוגיות וניתנות לבדיקה באמצעות בדיקת דם על מנת לוודא את רמת ההורמון הזכרי בתוכו וכמו כן לברר רמת פרולקטין בדם. במידה והבעיה היא פיזיולוגית המצב הוא בהחלט קל יחסית וניתן במהירות להשגת האיזון הנדרש כדי להגיע לרמת תשוקה גברית תקינה. במידה והמצב הפיזיולוגי הוא תקין אנחנו נשארים עם בעיה פסיכולוגית לא פשוטה לפתרון של גבר בעל תשוקה מינית נמוכה. מתוך הנסיון שלי היכולת לשנות תשוקה מינית של גברים אינו מוצלח במיוחד ובפרט אם קיים רקע דתי אשר מקשה על יכולת ההעמקה הפסיכולוגית. קיצורו של דבר: 1. מהרי לבדיקה גניקולוגית עבור עצמך. 2. גשי עם בן זוגך לרופא אנדוקרינולוג, ספרו לו על הבעיה של תשוקה מינית נמוכה מצידו ובקשו את כל הבדיקות הפיזיולוגיות הנדרשות עבורו. 3. במידה והבעיה שלו היא פסיכולוגית תצטרכו לעשות היטב חושבים על המשך דרככם המשותפת והאם ברצונו וביכולתו להשתנות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. אני נשואה מזה עשר שנים ואם לארבעה (הגדול בן 10). יחסי עם בעלי היו מושתתים תמיד על ריבים ואז השלמה... מתוך רצון שלא לפגוע בילדים. לאחרונה הפסקנו לקיים יחסי מין לחלוטין- אני פשוט לא מסוגלת... הוא מאוד מתוסכל ומדבר על גירושין. אני משתוקקת לפרידה אך יודעת שלא אוכל פיזית לתפקד עם הילדים (ילדים לא קלים, ורבים המון ביניהם, לצערי כנראה השפענו עליהם לרעה). יחסי עם אימי גרועים אף הם. לאחרונה עברנו לגור במרחק של כשלוש שעות ממנה- היא פשוט הרסה אותי, ואחרי שנים של ריבים החלטתי להתרחק ממנה. לאחרונה בעלי החל לשחק פוקר בלילות... הוא יוצא לפאב כדי להיות עם החברה ולקבל קצת חום... נראה שהוא בדרך להתמכר למשחק.. זה כל כך דוחה אותי! אני מתעוררת בלילות כשהתינוק בוכה והוא לא בעסק... בערבים בהם הוא יוצא בלילה, הוא עוזר עם הילדים ומשתדל לארגן אותם מהר לשינה... בימים בהם אינו מתכנן יציאה הוא כמו החי המת ... אני יכולה להקרע בעבודות הבית ועם הילדים... והוא עושה את המינימום...בימים שאחרי בילויים ליליים הוא נרדם במשך היום...או מתעורר מאוחר... היו לנו המון ריבים בנוגע ליציאות הליליות... פעם הוא הבטיח להפסיק... אבל לאחר שבוע שוב יצא... מרגישה במלכודת... במהלך היום לא מסוגלת להגיד לו שלום...או להביט בו... הוא מעל באמון שלי... כשאמרתי לו שמבחינתי יחפש לו מישהי לקיים עימה יחסי מין... אמר שאין בעיה ושהוא יחפש לו ילדה חמודה... והתשובה החרידה אותי ... יש לציין שמעולם לא רצה שאלד את הילדים... למעט הראשון... יחד עם זה מתפקד כאבא טוב ולאחרונה אף משתדל יותר להיות בקשר טוב עם הילדים... אני לעומתו כועסת כל הזמן... בתקופת החגים הזמין חברים ומשפחה... אני עבדתי בטרוף כדי לארגן את הבית... והוא הלך לשחות... ולשחק כדורסל... ובלילה כשאני התמוטטתי לאחר הארוח המתיש (שנמשך יומיים) הוא יצא עם החברים שלו. מרגישה מנוצלת, מושפלת, ויחד עם זה מבינה אותו כי אני פשוט לא יכולה לסבול אותו ואת עצמי, שונאת את כל העולם ובד בבד מנסה לגדל את הילדים באהבה ונותנת להם הכל רק לא את מה שחשוב - דוגמא אישית ליחסים זוגיים טובים...

מילי היקרה, פנייתך היא מעציבה. מילות המפתח הן כעס וריב, שנאה עצמית, שנאה לעולם, כעס עמוק וטינה על בן זוגך ועל כל מה שהוא עושה או לא עושה בהתמודדות עם ילדים המסוכסכים בינם לבין עצמם. כאשר אדם ממורמר, כעוס, חש מושפל ומנוצל הוא מתקשה בדרך כלל למצוא בליבו אהבה, סבלנות ויכולת הכלה, הן לעצמו, הן לילדיו והן לבן זוגו. מהזוית בה מוצגים הדברים את מאוד סובלת והחיים קשים עליך מאוד. אנא פני די בדחיפות לטיפול פסיכולוגי אישי או זוגי, או דרך השירותים הציבוריים (פסיכולוגים של קופת החולים, פסיכולוגים במרפאות חוץ פסיכיאטריים) או דרך לשכות הייעוץ לנישואין אשר קיימות בכל עיר ומועצה מקומית ומאוישות על ידי עובדים סוציאליים. יתכן שבמידת הצורך יומלץ על תרופות נוגדות דיכאון הן כדי לשפר את מצב רוחך הירוד והן כדי להפחית את הכעסנות בה את שרויה. סיפור הריב בחייך הוא עתיק יומין ומתחיל בקשר עם אמך וממשיך בקשר עם בן זוגך. בהחלט קיימת אפשרות שהדבר אינו מקרי ויש כאן השפעה של המוקדם על המאוחר. עשי טובה לעצמך, דאגי לעצמך ופני לייעוץ המתאים כדי לשפר את מצבך הפנימי והאקלים הרגשי בו את שרויה.

הי,אני חיה עם בן זוגי כבר 6 שנים.בחודש ה-1 להיכרותנו היה לנו סקס מדהים יומיומי..עד שאבא של בן זוגי נפטר ומאז יחסי המין שלנו לוקים בחסר-מאוד! בן זוגי כאילו כבה ו"התנזר"-לא דורש כלום כלום-יכולים לעבור שבועות וחודשים ללא מגע מיני-אבל כן יש מגע של אהבה בינינו. והוא גם לא מדבר על זה. אני זו שתמיד תמיד יוזמת.. היום יש לנו 2 בנות מהממות(האחת בת שנה ו-7 והשנייה בת שנה) כמובן שבתוך כל שגרת גידול הבנות והחיים-כל עניין הסקס נדחק הצידה,מצידי,אך לצערי הבעיה חמורה שכן בשנה האחרונה היו לנו יחסי מין ספורים.. בעברי חיי המין שלי היו משגשגים-עם תשוקה מטורפת ויצר וחשק וכו,אך חשוב לומר את האמת-גם אני פחות יוזמת...אך עדיין מרגישה משיכה לגברים..אולי פחות אליו עצוב לי שעם אהבה מאוד מאוד גדולה בינינו ותקשורת והמון דברים טובים-בזה אנחנו נופלים ביג טיים.. לא יודעת איך לכפר ולבטל את הפער הזה שנפער בינינו

רחל היקרה, לפי דבריך חיי המין שלכם עברו שינוי קיצוני חודש לאחר היכרותכם שאז נפטר אביו של בן זוגך. בהחלט יתכן שקיים כאן אלמנט אבל עמוק, מודע או לא מודע, אשר גרם לכיבוי או להנמכה משמעותית בתשוקה המינית. שש שנים הן אכן זמן ארוך וממושך לחוויה של אבל אך לעתים דווקא כשהדברים אינם חדים וכואבים מאוד על פני השטח אלא יותר לא מודעים וסמויים מן העין הם עשויים לפעול במסתור ולהביא לכיבוי או להנמכה של התשוקה המינית. הייתי ממליצה לבן זוגן לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי העוסק בתשוקה מינית והמתמקד דווקא בגישה פרוידיאנית. על פי גישה זו עשוי להיות קשר משמעותי בין שתי התופעות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני וחברה שלי כבר שנתיים ביחד, ובזמן האחרון יש לה פתאום רגעים כאלה שהיא מרגישה שהיא כבר לא אוהבת אותי, ושהיא מרגישה צורך לברוח ממני. אחר כך זה עובר לה, אבל אנחנו פוחדים מזה, והיא שוקלת להיפרד ממני כי היא אומרת שזה אולי מעיד על משהו. מה אנחנו או אני אמורים לעשות?

בן היקר, זו חברתך שיש לה פרצי חוסר אהבה כלפיך ולא להיפך, כך שבעצם עולות כאן שתי שאלות: 1. האם חברתך מבינה את המקור ואת המניע לפרצי הנתק הרגשי, והאם היא מוכנה לברר אותם באמצעות טיפול פסיכולוגי? 2. האם אתה מוכן לחיות עם בת זוג שיש לה מצבים של נתק רגשי? אגב, לא ציינת כמה זמן נמשך כל מצב ובמה ההתנהגויות ביניכם אז עוברות שינוי. לא טוב לאדם לחיות עם מי שאינו אוהב ולא טוב לאדם לחיות כאשר אינו אהוב על-ידי זוגתו. כלומר, לכל אחד מכם יש בעיה בפני עצמו. דונו ביניכם מה חומרת המצב, כיצד הוא משפיע על יחסיכם וקבלו החלטה האם כדאי לשמר את היחסים במתכונת הנוכחית או שמא כדאי שכל אחד מכם בנפרד יפנה לטיפול אישי כדי להחליט על דרכו בקשר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אין לי בת זוג,אני בסך הכל נער ורחוק מנישואין אבל גיליתי שיש לי בעיה מולדת שלא תאפשר לי לקיים יחסי מין בעתיד..מבחינתי אין בעיה,אני לא חולה מין כמו רוב החברה של היום..הבעיה היא שאני חושש שאף אחת לא תסכים לחיות בזוגיות איתי בלי יחסי מין..וזה נורא מתסכל ומלחיץ אותי..רציתי לשאול אותך,האם זה אפשרי למצוא מישהי שתסכים לחיות איתי ככה?

גיל היקר, ראשית גילך אינו מצוין על-ידך כך שיתכן שמדובר באיחור בהבשלה המינית. יש אנשים שגם לאחר ההבשלה המינית מסיבות פסיכולוגיות אלו ואחרות, אינם מיניים במיוחד. כפי שהדבר אמור לגבי גברים, יש גם קבוצה תואמת של נשים שאינן מיניות - כל אחת מסיבתה הפסיכולוגית שלה, ונדמה לי שאף יש פורום של נשים א-מיניות, כך שבאופן תאורטי ניתן ליצור חיבור בין שני אנשים גם ללא יחסי מין אשר יהיה מבוסס על התאמה מנטלית, התעניינויות משותפות, אחריות הדדית וכללית יחסים חברתיים טובים ביניהם תוך כדי שיתוף פעולה. ידועים מקרים של גבר ואישה בעלי קשרים נפשיים עמוקים ביניהם אשר מסיבה של התנזרות מינית אינם מקיימים יחסי מין ביניהם ויחד עם זאת הם מהווים זוג לכל דבר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אני וחבר שלי כבר 5 חודשים ביחד ומאוהבים עד הראש. הקושי שעניין הסקס בימני לא עובד כל כך. חבר שלי עם עבר מיני רב אני החברה שלו אחרי 7 שנים ורק חודשיים אחרי שהתחלנו לשכב זה עדיין לא עובד עד הסוף . הוא טוען שהוא צריך עוד להיפתח. כרגע אין לומחשק בכלל והוא מאוד מתוסכל ולחוץ מזה. דברנו והוא שיתף אותי שזה מתסכל אותו שהוא מאוד רוצה ולא מצליח להגיע לזה שהוא מסוגל לשכב עם כל אחת חוץ ממני. אנחנו מאוד אוהבים ובעוד חודשיים אמורים לעבור לגור יחד. מה עליי לעשות? אני מאוד תומכת ומחזקת אותומאבל מאוד פוחדת שזה לא ייפתר. עברנו הרבה חידושים ולמידה יחד , יש סיכוי שזה לעולם לא ייפתר? זה מתסכל את שנינו במייוחד שאנחנו מאוהבים. אשמח לעזרה

מיטל היקרה, אני חוששת שהבעיה טמונה דווקא בעובדה שאתם מאוהבים, ואם אכן כך הוא הדבר, אין למהר ולעבור למגורים משותפים לדעתי. יש גברים (ואף נשים) אשר קל להם לקיים יחסי מין עם בני זוג שאין הם חשים רגשות עמוקים כלפיהם והם מתקשים לקיים יחסי מין, הן מבחינת התשוקה והן מבחינת העונג המופק דווקא עם בני זוג אותם הם אוהבים. כלומר, קיים כאן גבול הפרדה בין אלו שאוהבים ואשר איתם קשה לשכב, לבין הלא-אהובים\מזדמנים, איתם קל לשכב. מבחינה פסיכולוגית זו בהחלט בעיה מורכבת ולהערכתי שווה לנסות לפתור אותה אצל פסיכולוג המיומן בשאלות של תשוקה מינית לפני שממהרים לגור ביחד. טיפול מסוג זה בדרך כלל איננו קצר ועשוי לקחת למעלה משנה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בן 35. נפגשתי עם אישה בת חמישים פלוס, בעניין מקצועי. (היא לא המעסיקה שלי, ואינה עובדת איתי). ישבנו על הספה, והיא התחילה ללטף לי את הזין, ותוך רגע עמד לי חזק. היא שאלה אם היא יכולה לעשות לי ביד, והסכמתי, והיא ליטפה לי את הזין, עד שגמרתי לה ביד. אני בשום אופן לא נמשך מינית לאישה הזאת. היא חמודה והכל, אבל לא עושה לי את זה בכלל. ובכל זאת, לכמה רגעים, עמד לי ממנה, והייתה לי אורגזמה מתוקה בכף היד שלה. איך את מבינה את הסתירה הזאת?. זה נשמע לך הגיוני?. זה מסתדר לך, עם הידע שלך כסקסולוגית?.

עמית היקר, שאלתך נשמעת קצת תמוהה. מהיותך גבר במלוא אונו הגיע יד חמודה אל איבר מינך, אוננה אותך כהלכה והדבר הביא לפורקן. עד כאן, הכל סביר תקין ונורמלי. איבר המין שלך הגיב לגירוי שקיבל מן היד -האם הדבר מחייב שתימשך אל האישה הזו באופן כללי? אין כל סתירה בעיניי בין העובדה שאינך נמשך אל האישה הזו לבין העובדה שמיומנותה וכישוריה בהענקת מגע לאיבר מינך היו טובים ונכונים והביאו אותך לאורגזמה. לעתים יש להבדיל בין הצד הטכני\מכאני של הגירוי המיני ובין הצד הנפשי של היחס כלפי האדם בכללותו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני בת 29,עם סוכרת נעורים והפרעת קשב ולקויות למידה ועם דינאמיקות פסיכולוגיות בעייתיות, בוגרת תואר ראשון אבל במקצוע שלא אוהבת ואחרי משבר ארוך שכלל שני אשפוזים פסיכיאטריים התחלתי תהליך ארוך ומשמעותי של שיקום- כולל התחלת לימודים שאינם פשוטים לי אך שאני מאד אוהבת אותם. קשרים זוגיים קודמים שלי היו אסון- הייתי עם בני זוג שלא התאימו לי וניסו להפוך אותי למישהי אחרת ואני הייתי מתוסכלת מכך שאני בעצם לא מצליחה להיות מי שאף פעם לא אהיה. במסגרת "החזרה לחיים" גם הכרתי בחור בן 31 שניסיתי להתחיל לפתח אתו קשר, מאד שונה מבני זוג שהיו לי, לא מדבר על רגשות, מאד סגור בתחום הרגשי, מאד מיני... די בהתחלה הוא טען שהוא מכור לסקס אבל לא חקרתי יותר מדי כנראה כי לי היה קשה עם הדברים שלי ולא רציתי לפתוח דברים מסוימים מהר מדי. באופן עקרוני, זה נראה לכאורה שזה בא לידי ביטוי בעיקר בפורנו (כל הרשת החברתית שלו זה רק כוכבניות פורנו אין שם חברים אפילו מהלימודים, בני משפחה משהו), הוא הודה שבעברו רצה להיות שחקן פורנו שאם היה חי במדינה אחרת היה הולך ומפיק ומביים סרטים כאלו, הוא הודה שיש לו הרגל של אוננות במקומות לא שגרתיים, כשאנחנו מקיימים יחסים הוא חייב שאני אהיה עם פירסינג, בכל הקשור לסקס זה מרגיש שהוא צריך שדברים יהיו בצורה מסוימת ויחסית אובססיבי לזה, בזמן הסקס זה יכול להיראות כאילו הוא לא שם ובאיזה עולם של פנטזיה משל עצמו, מבחינת הקשר עצמו, מבחינתו קשה לו כשאני מנסה להרחיב אותו לדברים שמעבר לסקס... אני כן חייבת לציין שאותי הוא כן מנסה להכיר מעבר לעניין הזה, הוא מתעניין בלימודים שלי, במשפחה, מאד מקבל את מי שאני ואני לכאורה מרגישה שהוא נותן לי מקום... הבעיה היא שזה מרגיש שהקשר מתקדם כמה צעדים קדימה מבחינת אינטימיות של זוג שהוא מנסה להיפתח ומתרחק ויכול להיעלם לי גם לתקופה של שבועיים אחרי שתקופה מסוימת הוא היה מאד מאד קרוב וגלוי יחסית לצערי אני מכירה את זה מעצמי ומכירה אנשים אחרים שהרבה פעמים קשה לפתוח דברים (על הסוכרת וההפרעת קשב הוא ידע די מהר... כל השאר לקח שלושה חודשים וגם זה כי על רקע הקשר המורכב הזה הפרקטיקות של האכילה שלי של בולמוסים החמירו מאד) והוא די מהר בא וזרק את העניין הזה שאני לא חושבת שאובחן או משהו אי פעם די בקלות... אני לא מבקשת כמובן אבחון דרך האינטרנט ועוד למישהו אחר, השאלה היא אם באופן כללי התנהגויות כאלו סביב סקס, הימנעות מיצירה של אינטימיות יכולות להיות גם כתוצאה של התמכרות? לא הייתי שואלת את השאלה אם חלק מההתנהגויות והבקשות סביב יחסי המין לא היו נראות באמת יחסית חריגות (לא אלימות ולא אסורות לפי חוק) כי כששואלים אותו אם הוא מעוניין לסיים את הקשר הוא טוען שלא ושהיה אומר אם כן... אשמח להתייחסות כלשהי

פונה יקרה, השאלה המרכזית היא מה את מחפשת בקשר זוגי. האם את מוכנה לחשיפה הדרגתית ואותנטית של עצמך הבאה במקביל לחשיפה אותנטית וגלויה של בן זוג תוך כדי קבלה הדדית ויכולת לאפשר לכל אחד להיות מי שהוא, או שאת מעדיפה קשר מרוחק יחסית שבו כל אחד שקוע בתוך עולמו הפנימי ומרחב האינטראקציות הזוגיות הוא מתוחם ומוגבל? השאלה מופנית אליך שכן מתוך תיאורך בן זוגך מאד נעול על התחום המיני מכל הבחינות שציינת ורואה בו ציר מרכזי של עיסוק, פנטזיה ומחשבה. מידת העניין שהוא מפגין לפי תיאורך בהיבטי חיים אחרים פחותה בהרבה ובאופן זה אין הוא חודר ואין הוא מחטט בתוך נפשך. הדבר החשוב לך שאין הוא כופה עליך להיות מי שאינך אך רק בתחום המיני שהוא התחום הדומיננטי עבורו יש לו בקשות או דרישות מסוימות כלפיך אשר אינך מגלה התנגדות כלפיהם, כלומר את מוכנה לזרום איתו. השאלה כאמור, האם את רוצה לחיות עם אדם שעיסוקו בסקס הוא מעל ומעבר למקובל (נורמטיבית או סטטיסטית)? האם הדבר נוח לך? האם הוא משאיר לך מרחב פרטיות משל עצמך? קשה לי לראות בשלב הנוכחי שינוי משמעותי בתחומי התעניינותו והעדפותיו של בן הזוג. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בזוגיות כבר שנתיים בתחילת הקשר ועד לפני מספר חודשים הכל היה בסדר. בחודשים האחרונים אני רואה את בן זוגי כל הזמן מתבונן בבחורות לעיתים עד נעיצת מבט ארוך ומתמשך .הערתי לו שזה לא נעים לי. כעט הוא עושה את עצמו לא רואה ומתבונן ץ אני כבר לא אומרת כלום אבל כבר ממש מרגישה שאני מתרחקת ממנו , מאוד פגועה ומאוד נעלבת . לציין שאני ניראת מאוד מאוד טוב . אני לא מבינה מדוע צץ הצורך הזה ולמה זה נעשה בנוכחותי. והעיקר אני לא יודעת אייך להרגיע את עצמי אני ממש מתוסכלת מהמצב עד כדי חשיבה לפרק הכל בגלל שאני חשה סבל.

גלית היקרה, התופעה של התבוננות בן זוג בנשים אחרות היא תופעה מוכרת ולא ברור עד כמה היא מתרחשת באופן אוטומטי ולא מודע. דווקא במקרים בהם היא לא מודעת יש לבדוק מאין נובע הדבר ועל איזה צורך זה עונה. ברור שלבן זוגך יש מספיק שעות בהן הוא נמצא בלעדייך במקומות ציבוריים כך שיש לו די זמן פנוי עם עצמו להתבונן בנשים ככל אשר יחפוץ. המשאלה הטבעית של כל בן זוג, גבר או אישה, היא שבן הזוג יתמקד אך בו בפרהסיה ולא ינעץ מבטים בבני המין האחר. כאמור יש גברים העושים זאת החל משלב מסוים בזוגיות "על אוטומט", ויש צורך לחזור ולידעם אודות כך על מנת שישלטו על מבטיהם באופן מודע. יחד עם זאת אני בהחלט מסכימה שיש מקום לברר מדוע בן זוגך מתקשה להפנות אליך את מירב תשומת הלב כאשר אתם יוצאים יחדיו אל העולם ומה הצורך שלו להתנהגותו המסוימת הזו. אני מניחה שאת מפרשת זאת כחיפוש אחר בת זוג אלטרנטיבית או כביטוי להפחתה במשיכתו אליך ולכן יש לבדוק השערות אלו לאור יחסיכם האינטימיים בפועל - האם יש פחות משיכה, גילויי אהבה, פחות אכפתיות, יותר קונפליקטים וכו'? לדעתי על מנת לקבל החלטה על הפסקת קשר מן הראוי לא לבסס זאת על סיבה אחת בלבד אלא על פרופיל של סיבות המצדיקות זאת, וכמובן תוך דיון הדדי על הנושא. כל טוב ובהצלחה, אילנה