מיומות ודימומים
דיון מתוך פורום שרירני רחם - מיומות
שלום, אני בת 47. כ- 14 שנים יש לי התקן תוך-רחמי. כמעט מתחילת ביקורי אצל רופאי נשים אני זוכרת שנראו אצלי תמיד מיומות. למרות זאת, עד לפני שנתיים בערך הוסת הייתה סדירה (כל 28 יום בלי בעיות מיוחדות) בערך לפני כשנתיים, אולי יותר, התחיל המחזור להתקצר לכ-24 יום. והיום המצב הוא כזה שהמחזור מופיע כמעט כל שלושה שבועות והדימום נמשך כעשרה ימים מתוכם ארבעה ימים דימום כבד. בביקורי האחרון אצל גנקולוגית, היא סיווגה את המקרה כטרום גיל המעבר, ייחסה את התופעות גם להתקן וגם למיומות הרבות שנראו באולטראסאונד ונתנה לי בשלב ראשון הורמונים (MPA GZN 5MG-MEDROXZPROGESTERONACETAT) למשך 14 יום ואחר כך מיד קיבלתי שוב את הוסת, כלומר שוב 21 יום. והיא אמרה שהפתרון המוצע הוא בדרך כלל הוצאת הרחם ושעלי לשקול זאת. אינני רוצה להוציא את הרחם. האם נכון שהמיומות אולי אחראיות למצב? או ההתקן התוך רחמי? או שניהם? כלומר האם יתכן שזה בכלל לא קשור לגיל ולהורמונים? האם היה עלי לדרוש פרופיל הורמונלי? האם כדאי לנסות קודם כל להוציא את ההתקן? סליחה על ריבוי השאלות.... אבל ניסיתי להקיף את הכל. אה, ועוד שאלה: האם עדיף לבצע קשירת חצוצרות במקום ההתקן? תודה מראש תמרה
WOW את מערבת מספר רב של נושאים באופן שאינו מאפשר תשובה ברורה. אין ספק שגם המיומות אחראיות לדימומים וגם ההתקן אשר משמש גכוף זה סביר להניח שתורם את חלקו להגברת הדימום. ראישת כדאי להוציאו. רצוי גם להפריד בין שאלת אמצעי המניעה לטיפול במיומות. מקובל אמנם לטפל ב MPA במצבי דימום, אבל מאחר ושרירני רחם גדלים בעקבות חשיפה לשילוב של אסטרוגן ו]רוגסטרון הייתי ממליץ להמנע מטיפול זה. אשר לטיפול הבכירה מבין מספר חלופות (כירורגיות או שמרניות) הדבר תלוי במיקום המדוייק של השרירנים. פרופ' יונה תדיר