בת 31 מיומה בגודל 10 ס"מ

אני שנה וכמה חודשים לאחר לידה. גילו אצלי מיומה לפני מס' שנים בעקבות תלונה על כאבי ווסת. הריתי באופן ספונטני לא מתןכנן תוך כדי תהעניינות בטיפול u.s ממוקד בשיבא. רצה הגורל ולא בצעתי את הטיפול וכנראה טוב שכך... המיומה אחורית, אין בה זרימות ולדעת הרופאים אין צורך להסירה אלא אם היא פוגעת באיכות החיים. היא מעולם לא שינתה את גודלה, גם לא בהיריון. לא הפריעה בהריון, לא לי ולא לעובר. היריון תקין, לידה טבעית ללא סיבוכים. כיום יש לי דימומים ווסתיים חזקים ביותר, עם קרישי דם, ללא כאבים גם ביום וגם בלילה. אני נוטה לסבול מאנמיה על רקע של חוסר ברזל ובהריון אף קיבלתי עירויים של ונופר. כיום אין אנמיה. קיבלתי הקספרון שלא ממש עוזר וגם תקופה גלולות סרזט שאיתן הופיעו דימומים ולכן הפסקתי אותן. המחזור סדיר (28 יום), אין דימום בין מחזורים. יש מעט לחץ על שלפוחית השתן. כרגע מה שהכי מפריע לי זה גודל הבטן והדימומים. אני בעלת מבנה גוף רזה ואני ניארת בחודש חמישי... הבטן התחתונה מאוד נפוחה וקשה ממש ואני מרגישה ממש את הגידול. ההתלבטות שלי היא בחירת טיפול. מאוד מרתיע אותי טיפול כירורגי שעלול לגרום להדבקויות ופגיעה ברחם. אני מתלבטת אם כדי לי להרות בשנית לפני שאבצע ניתוח.אני מאמינה שהנתונים שלי יצריכו פתיחת בטן, על אף שהיה רופא אחד שייעץ לנסות הסרת לפרוסקופית. האם יש לך עצה בשבילי? סליחה על אורך ההודעה, הבחנתי שלרב חסרים פרטים לצורך תשובתך. כל טוב

טוב... זה היה לי ברור שלא אקבל תשובה אמפטית. קראתי הרבה תשובות שלך ובכולן יש נימה של זלזול שאנחנו די סתומות בעיניך ולא יודעות להתבטא. אני תוהה מה מטרת ניהול הפורום הזה... בעצם אני לא תוהה כי זה מאוד ברור שהוא רק נועד לפרסם את מרפאתך הפרטית כמובן. לנו הנשים אין ברירה אלא להגיע למרפאות האלו ולשלם את כספנו כדי שיתיחסו אלינו ברצינות. מעניין למה אנחנו כל כך בורות במצבנו הבריאותי ולמה עולות כל כך הרבה שאלות של חוסר ודאות. זה כמובן משום שמי שמנהל את בריאותנו הם רופאים כמוך כנראה לא ממש איכפת להם מהבריאות שלנו באמת. מאלחת לך למצוא בדרכך גם מעט איכפתיות אמיתית. במקום לזלזל פה בכל הנשים נסה להיות מעט יותר קשוב, איכפתי ואולי קצת לעזור לנו הנשים להבין כמה דברים על בריאותנו. בהצלחה.