שרירן

צנתור לצורך חסימה של כלי הדם, וצריבה, הם שני דברים שונים. הצנתור מתבסס על העיקרון של חסימה בררנית (סלקטיבית) של עורק הרחם בדרך של צנתור מונחה שיקוף. הקטנה משמעותית של נפח השרירן גוררת בעקבותיה שיפור בתסמינים (סימפטומים) להם גורם השרירן. כאמור, פעולה זו מתבצעת בהנחיה מתמדת של שיקוף, ע"י רופא המומחה ברדיולוגיה פולשנית, ודומה במידת מה לצנתור כלי הדם של הלב. אולם בשונה מצנתור לב אשר בו מוכנס בלון או תומכן (סטנט) לפתיחת עורק חסום הרי שכאן נעשית פעולה הפוכה ע"י הזרקת חלקיקים זעירים אשר פותחו במיוחד למטרה זו, ואשר חוסמים את אספקת הדם לשרירן/ים ובכך גורמים להקטנה משמעותית ולשיפור בתסמינים. שיטה זו מיועדת לנשים המבקשות לשמר את הרחם. פעולת הצנתור נעשית תחת הרדמה מותנית/אזורית (אפידוראלית) על מנת למנוע כאב מקומי העלול להיגרם עקב תהליך התכווצות השרירן. מקובל לאשפז כיממה לאחר הצנתור לצורך השגחה והמשך טיפול נוגד כאב. מחקרים מעידים על שביעות רצון רבה בקרב הרוב המכריע של המטופלות. במהלך העשור האחרון פורסמו השוואות של גישה זו לשיטות ניתוחיות ואחרות והתוצאות מעידות על כי שיטה זו תופסת מקום של כבוד כיעילה ומבוקשת בין מגוון טיפולי הבחירה. במעקב בן שנה לאחר הפעולה נמצאה ירידת משמעותית בנפח השרירנים (עד כ 55% לעומת הנפח המקורי) וכמוכן נמצא במעקב של כ-5 שנים כי אכן, נמנעת התערבות כירורגית כמעט בכל הנשים אשר בחרו לעבור טיפול זה. לעומת זאת צריבה היא רק של רירית הרחם והיא מתאימה לדמומים שאינם על רקע של שרירן רחם. פרופ' יונה תדיר